פסקי דין על דוד שטינברג

4199-08/09 תתע     01/11/2010




תתע 4199-08/09 מדינת ישראל נ' דוד שטינברג





בפני
כב' השופטת אילונה אריאלי

המאשימה
מדינת ישראל
נגד

הנאשם
דוד שטינברג
<#2#>
נוכחים:
מטעם המאשימה: עו"ד מורן קסוס דהאן

הנאשם: בעצמו

הכרעת דין
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה – אי מתן זכות קדימה להולכי רגל שחצו במעבר חצייה תוך קרבה מסוכנת של הרכב להולכי הרגל.
עפ"י כתב האישום נהג הנאשם ביום 21.7.09 בשעה 13:18 ברחוב הגליל בטבריה ברכב פרטי מסוג מיצובישי בצבע לבן ובהגיעו למעבר החצייה במקום לא אפשר להולכי רגל שחצו במעבר להשלים את החצייה בבטחה, תוך קרבה מסוכנת של הרכב להולכי הרגל.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ומשכך נשמע בפני
היום הליך ההוכחות.

לאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, שוכנעתי כי המאשימה הצליחה להוכיח כי הנאשם אכן עבר את העבירה שיוחסה לו.

הדו"ח עליו נסמך האישום ובפרט פרק הנסיבות שבו הוא דו"ח מפורט ומלא שיש בו כדי לבסס את כל הפרטים הדרושים לשם ביסוס העבירה:

עפ"י הרשום בדו"ח נסע שוטר התנועה רושם הדו"ח מאחורי רכב הנאשם ברחוב הגליל בטבריה לכיוון מעבר החצייה הרלוונטי, הנמצא בסמוך לפיצה "ויצמן", השוטר ראה הולכי רגל שהתחילו לחצות את המעבר מימין לשמאל וכאשר הם היו בפס השני של המעבר הגיע רכב הנאשם מסוג מיצובישי בצבע לבן והמשיך בנסיעה רצופה באופן שאילץ את הולכי הרגל לחזור צעד אחור ולעצור כי הרכב היה קרוב לגופם. השוטר מציין בדו"ח כי מעבר החצייה מסומן היטב בכביש ומוצב במקום תמרור "הולכי רגל לפניך", וכי הוא היה במרחק של 10 אבני שפה מאחורי הרכב שביצע את העבירה כאשר מזג האוויר היה נאה והוא היה בקשר עין רצוף עמו מתחילת העבירה ועד לסיומה.

עדותו של השוטר עורך הדו"ח בבית המשפט הייתה עדות מהימנה ועקבית ועלתה בקנה אחד עם הדברים שרשם בדו"ח. השוטר חזר והעיד כי בשעה שהגיע למקום רכב הנאשם נסע לפניו, הולכי רגל חצו את מעבר החצייה מימין לשמאל והנאשם לא נתן להם זכות קדימה תוך קרבה מסוכנת של הרכב אליהם. (עמ' 3 שורות 31-31 לפרוטוקול).

לא מצאתי בטענות הנאשם כי יש בהם כדי לסתור את העובדות שצוינו ע"י השוטר בדו"ח:
לא נסתרה הטענה שרכב השוטר היה מרחק קצר של 10 מטרים בלבד מרכב הנאשם בעודו רואה אותו מבצע את העבירה, כאשר הנאשם אישר בעדותו שטענתו לפיה היו בין רכבו לבין רכב השוטר רכבים נוספים, איננה אלא השערה בלבד של הנאשם (עמ' 11 שורות 12-16 לפרוטוקול).

לא ניטע ספק באשר לטענת השוטר שהרכב שאותו הוא ראה מבצע את העבירה, הוא רכב הנאשם:

כאשר לטענת הנאשם כי השוטר נסע אחריו כברת דרך של כשני ק"מ עד שעצר אותו, נתן השוטר הסבר מניח את הדעת מדוע לא עצר את הנאשם מיד במקום, עת הסביר שלא היה מקום בטוח ומתאים לעצור את רכב הנאשם. טענה זו אף עולה בקנה אחד עם טענת הנאשם שהשוטר עצר אותו במפרץ אוטובוס בהמשך הדרך.

עצם העובדה שהשוטר נסע אחרי הנאשם את אותה כברת דרך אין בה כדי לגרוע מטענת השוטר שצוינה בכתב האישום וגם היום בעת עדותו בפני
ולא נסתרה ולפיה השוטר שמר על קשר עין עם הנאשם לאורך כל הדרך.

עדותו של עד התביעה לפיה אוטובוסים שעומדים במקום אינם מסתירים את מעבר החצייה בשל כך שהם עומדים במפרץ שנמצא מימין לכביש כאשר מעבר החצייה היה גלוי לחלוטין לעיניו של השוטר, הייתה עדות מהימנה שלא נסתרה.

אינני מקבלת את טענת הנאשם לפיה השוטר איננו זכר דבר באשר לאירוע. לא כך הם פני הדברים. מטבע הדברים, שוטר שרושם מאות דוח"ות כפי שהעיד על כך השוטר, איננו יכול לזכור אלא את הדברים שרשם על גבי הדו"ח ועל כן המבחן שעל בית המשפט לבחון הינו האם הדברים הרשומים בדו"ח מספקים את מלוא הפרטים הרלוונטיים לאישום והאם פרטים אלו נסתרו בחקירתו הנגדית של השוטר.

הדו"ח כאמור הוא דו"ח מפורט שקיימים בו כל הפרטים הרלוונטיים לביסוס האישום: פרטי רכבו של הנאשם, פרטים מדויקים של המקום לרבות העובדה שהוא סמוך לפיצריה, מיקום מדויק שהספיקו הולכי הרגל לחצות במעבר החצייה עד שעבר במקום הנאשם (הפס השני של מעבר החצייה), כיוון החצייה של הולכי הרגל (מימין לשמאל), הפעולות שנאלצו הולכי הרגל לבצע כתוצאה מנהיגת הנאשם (לחזור צעד לאחור ולעצור), הקרבה שבין הרכב להולכי הרגל (קרבה של הגלגלים לגופם של הולכי הרגל), העובדה שמעבר החצייה מסומן באופן ברור על הכביש וכי קיימים תמרורים ברורים במקום, המרחק המדויק של השוטר מהנאשם בעת אירוע העבירה (10 אבני שפה), וכיוצא באלה הפרטים כפי שפורטו בצורה מדויקת ומספקת בדו"ח.

השוטר כאמור נחקר על הפרטים הללו ואף אחד מהם לא נסתר בחקירתו הנגדית ועדותו כאמור, הייתה עדות מהימנה.

הדברים שציין השוטר שאיננו זוכר אותם נוגעים יותר לשולי האישום ולא לגרעין האישום ולא מצאתי כי יש בהם כדי לכרסם במשקל הדו"ח שרשם ובמשקל עדותו.

העובדה שהשוטר לא לקח את פרטיהם של הולכי הרגל הינה ברורה: העבירה מבוצעת בעת שהניידת נוסעת ואם היה עוצר השוטר ולוקח את פרטיהם של הולכי הרגל ממילא הנאשם היה ממשיך בנסיעתו, קשר העין היה אובד והשוטר לא יכול היה לעצור את הנאשם ולרשום את הדו"ח.

באשר לגרסתו של הנאשם: מקובלת עלי טענת התובע לפיה עיקר טיעוניו של הנאשם ממוקדים בכל הנסיבות של עצירתו ע"י השוטר, בשאלה האם השוטר היה יכול לראות אותו מבצע את העבירה, בשאלה מדוע השוטר לא עצר אותו במקום אלא במרחק ממנו ובנסיבות שגם עקבו אחר רישום הדו"ח לרבות התייצבותו של הנאשם בפני
קצין המשטרה.
הנאשם התמקד בטיעונים אלה ולא העלה את גרסתו באשר לשאלה האם אכן ביצע את העבירה המיוחסת לו אלא רק בחקירתו הנגדית שם עלו הדברים לראשונה כאשר נשאל הנאשם האם במכתב שכתב למשטרה ציין "אני חושב שמי שירד לכביש ירד לאחר שחציתי את המעבר" והנאשם אישר שכך כתב.

רק לאחר פרק זה בחקירה הנגדית פנה הנאשם להכחשה של עצם ביצוע העבירה המיוחסת לו. יצוין כי גרסאותיו של הנאשם בעניין האישום המיוחס לו אינן עקביות: בתגובתו לדו"ח אמר הנאשם "באמת שלא ראיתי אותם, אולי אתה שונא אותי". באותו מכתב שאישר שכתב למשטרה ציין כי הוא חושב שמי שירד לכביש ירד לאחר שחצה את המעבר, בעדותו בפני
היום העלה גרסה שונה ולפיה לא היו אנשים כלל במעבר החצייה.

בהחלטת ייתכן שהתגובה הספונטאנית שמסר הנאשם במקום ולפיה "באמת שלא ראיתי אותם", משקפת את שארע אך העובדה שהנאשם לא ראה את הולכי הרגל אין בה כדי לגרוע מטענת השוטר, שלא נסתרה, לפיה היו הולכי רגל במעבר החצייה כשהנאשם לא אפשר להם להשלים את החצייה.

מכל מקום, השוני בגרסאות שמסר הנאשם אל מול עדותו המהימנה של השוטר, הביאוני למסקנה כי יש להעדיף את גרסת השוטר על פני גרסתו.

יצוין כי הנאשם לא שכנע כי קיימת בעיה תחבורתית כלשהי שבעטיה יש לקבוע שהוא לא ביצע את העבירה. העובדה שמדובר במקום עמוס בתנועה ובהולכי רגל דווקא מחייבת משנה זהירות ומכל מקום, לא הובאו ראיות כלשהן ביחס לעניין זה.
עוד יצוין כי בהחלטתי מיום 20.1.10 ולאור הודעת הנאשם בעת שכפר כי היו עמו 3 נוסעים ברכב הוריתי כי על הנאשם לזמן את עדיו, אם ישנם כאלה. העובדה שהנאשם לא זימן את עדיו, יש בה כדי לפעול לחובתו של הנאשם.

על יסוד האמור לעיל, הריני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.
<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ד חשון תשע"א, 01/11/2010 במעמד הנוכחים.

אילונה אריאלי
, שופטת

גזר דין

בהתחשב במהות העבירה בה הורשע הנאשם, בעברו התעבורתי הלא מכביד אשר מעיד על כך שאין מדובר בדפוס הנהיגה של הנאשם אלא במעידה חד פעמית שלו, כאשר הרשעתו האחרונה היא מלפני 6 שנים והוא נוהג משנת 1964, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות כפי שנטענו על ידו, הריני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר, שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.
הקנס ישולם ב 5 תשלומים חודשיים שווים החל מיום 2.1.11 ואילך.

הנני גוזרת על הנאשם 3 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת למשך שנתיים.

הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 30 יום בניכוי 30 יום פסילה מנהלית.

המזכירות תעדכן את כתובת הנאשם: קיבוץ מעגן עמק הירדן ד.נ. עמק הירדן מיקוד 15160.

זכות ערעור תוך 45 יום מיום הודעת גזר הדין בבית משפט המחוזי בנצרת.
<#6#>

ניתן והודע היום כ"ד חשון תשע"א, 01/11/2010 במעמד הנוכחים.

אילונה אריאלי
, שופטת
עריכת המסמך: אפרת גור
הוקלד על ידי: אפרת גור
5
בית משפט השלום לתעבורה בנצרת
תת"ע 4199-08-09 מדינת ישראל
נ' שטינברג
01 נובמבר 2010









תתע בית משפט לתעבורה 4199-08/09 מדינת ישראל נ' דוד שטינברג (פורסם ב-ֽ 01/11/2010)