פסקי דין על חמד חסן גרזאלדין | פסקי דין על נאיף חסן גורז אלדין | פסקי דין על גאזי חסן גורזאלדין ואח' | פסקי דין על חסן מחמוד אבו ח'יר | פסקי דין על מחמוד חסן אבו חיר | פסקי דין על חמד חסן אבו חיר |

4077/06 א     31/10/2010




א 4077/06 חמד חסן גרזאלדין, נאיף חסן גורז אלדין, גאזי חסן גורזאלדין ואח' נ' חסן מחמוד אבו ח'יר, מחמוד חסן אבו חיר, חמד חסן אבו חיר








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בנצרת



ת"א 4077/06 ע`ורז אלדין חמד ואח'
נ' חסן מחמוד אבו ח'יר
ואח'

ת"א 1109/07 אבו ח'יר חמד נ' חמד חסן גרזאלדין
ואח'







בפני

כב' השופט
אחסאן כנעאן


תובעים
1.חמד חסן גרזאלדין
2.נאיף חסן גורז אלדין
3.גאזי חסן גורזאלדין
4.זריפה סלים גורזאלדין

ע"י עוה"ד סאלח עבאללה


נגד


נתבעים

1. חסן מחמוד אבו ח'יר

2. מחמוד חסן אבו חיר
3. חמד חסן אבו
חיר

ע"י עוה"ד סלים וקים







פסק דין


רקע כללי וההליכים שלפני:

1.
לפני תביעות הדדיות אשר הגישו הצדדים ביניהם בכל הקשור לחזקה במקרקעין הנמצאים למרגלות הר החרמון בכפר מג'דל שמס שברמת הגולן.

2.
התובעים בתביעה 4077/06 חמד, נאיף, גאזי וזריפה ג'ורזאלדין (להלן: "משפחת ג'ורזאלדין") הגישו תביעה כנגד הנתבעים חסן, מחמוד וחמד אבו חיר (להלן: "משפחת אבו חיר") למתן

פסק דין
הצהרתי בדבר זכויותיה הבעלות והחזקה של משפחת ג'ורזאלדין על המקרקעין נשוא התביעה וכי אין לנתבעים ממשפחת אבו חיר כל זכויות כאלה במקרקעין. כן התבקש סעד בדמות צו מניעה האוסר על מי מהנתבעים ממשפחת אבו חיר לכנס למקרקעין ולעשות שימוש בהם.

3.
התובע בתביעה 1109/07 הוא אך ורק מר מר חמד אבו חיר (נתבע מס' 3 בתביעת משפחת גורזאלדין) הגיש תביעה כנגד חמד, נאיף וגאזי גורזאלדין לסילוק ידם מהמקרקעין נשוא התובענה.
4.
על פי הנטען בכתב התביעה של משפחת גורזאלדין הם הבעלים והמחזיקים במקרקעין המתוארים במפה מצבית שצירפו לכתב התביעה וסומנה "א" וזאת מאז שנת 1924
כאשר המקרקעין התגלגלו לידיהם בירושה. נטען בכתב התביעה כי אבי סבם של תובעים 1 -3 ממשפחת גורזאלדין
המנוח שאהין שדיד ז"ל רכש את המקרקעין מהבעלים דאז המנוח אחמד עבוד ז"ל. התובעים ממשפחת גורזאלדין
טענו בכתב תביעתם כי הנתבעים ממשפחת אבו חיר פלשו למקרקעין בחלק הדרומי והחלו לבצע עבודות חפירה והכשרה.

5.
לצורך הנוחות אכנה מכאן ואילך את משפחת גורזאלדין
- התובעים ומשפחת אבו חיר הנתבעים.

6.
הנתבעים
טענו כי לא פלשו לחלקת התובעים. הנתבעים טענו
כי אביו של נתבע מס' 1 (שהוא סבם של נתבעים 2 ו – 3 ) המנוח מחמוד אבו חיר ז"ל רכש חלקת אדמה ובית מגורים מהמנוח סמור אחמד מכפר מג'דל שמס בשנת 1923 וכי חלקת המקרקעין שבמחלוקת בה הנתבעים ביצעו עבודות חפירה הינה חלק מאותם מקרקעין.

7.
התובעים טענו להגנתם כי ההסכם שהציגו הנתבעים עוסק אך ורק ברכישת בית. עוד טוענים התובעים כי הבית אשר רכש סבם של הנתבעים נמצא מרוחק מחלקת התובעים ודרומית לה ועל כן ההסכם שהציגו אינו קשור למקרקעין שבמחלוקת.

8.
התביעות ההדדיות שהגישו הצדדים אוחדו ונשמעו יחדיו מאחר והן מעלות שאלה משותפת. כמו בבקשה לצו מניעה זמני שהגישו משפחת גורזאלדין כנגד משפחת אבו חיר הוסכם כי תתקבל עד להכרעה סופית על ידי בית המשפט.

9.
שמיעת הראיות בתיק נמשכה על פני מספר ישיבות הוכחות. מטעם התובעים העידו התובע מס' 1, התובע מס' 2, השיח מוהנא קאסם אלספדי, מר פאיז יוסף חלבי, מר חסין יוסף ספדי, מר חוסין יוסף חלבי, מר סלימאן ספדי, ומר חלבי לביב . מטעם הנתבעים העיד מר סלימאן סלים שופי, אסמעיל סלים שופי, מר ג'מיל חוסיין אברהים, מר סלמאן שבלי איוב, מר נאוף מחמוד אבו חיר, נתבע מס' 1,
נתבע מס' 3, ומר פרחאת וג'די.

10.
בנוסף ערכתי ביקור בביום 6.3.2009 בכפר מג'דל שמס בנוכחות באי כח הצדדים ובעלי הדין והתרשמתי מהקרקע נשוא המחלוקת.

דיון והכרעה:

11.
המקרקעין נשוא התובענות אינם מוסדרים. גבולות המקרקעין נקבעים בהתאם לסימנים בשטח כגון דרכי עפר, עצים בתים ועוד כהנה וכהנה סימנים. כך המקרקעין שרכשו כל אחת מהמשפחות תוארו על ידי נקודות ציון וחלקות מקרקעין אחרות הגובלים בשטחי הצדדים בהתאם להחזקה של משפחות אחרות. עיקר העדים שהובאו לפני עדותם התמקדה בגבולות הטבעיים של המקרקעין כפי שידועים להם.

מסמך הרכישה של משפחת גורזאלדין

12.
בהתאם להסכם הרכישה שנערך על פי הנחזה בשנת 1924 בין המנוח שאהין שדיד ז"ל לבין אחמד עבוד ז"ל בה הותוו גבולות החלקה. נוסח ההסכם כדלקמן:

"בתאריך הרשו מטה קנה אדם בשם שאהין שדיד ממוכרו אחמד עבוד חלקה אשר בבלעות המוכר בעמאר מג'דל שמס בשכונת אלעריד בגבולותיה הארבעה מושאע הכפר וצפונית מושאע ומערבית בבעלות הבן של סלים אלשופי ודרומית דרך מתחת לגבול בארבעה כוונים ...."

מסמך הרכישה של משפחת אבו חיר:

13.
על פי הסכם הרכישה שהציגו הנתבעים (נ/5) גבולות הקרקע שלהם כדלקמן:

"...מדרום מזרח בבעלות המוכר...וממזרח רכוש סלים אלשופי ומצפון בבעלות סלימאן מחמוד ומלחם אחמד ל"סהלאת" שמעל
וממערב בעלות סלים אבראהים..."

חידוד מחלוקת הגבלות בין הצדדים:

14.
אין חולק בין הצדדים כי קרקע הנתבעים ממוקמת דרומית לקרקע התובעים. המחלוקת היא מה הם גבולותיה הצפוניים של קרקע הנתבעים. האם הם מסתיימים בדרך הדרומית המתוארת בהסכם הרכישה של התובעים ו/או בכביש האספלט הנמצא קיום דרומית לקרקע התובעים או שמא גבול הצפוני לחלקתם של הנתבעים מסתיים מעל הכביש הדרומי המתואר בהסכם הרכישה של התובעים.

15.
מטבע הדברים מחלוקת מרכזית אשר העסיקה את העדים ובעלי הדין היא אותה דרך אשר אמורה להיות הגבול הדרומי של חלקת התובעים , היכן עוברת דרך זו והאם דרך זאת הינה הגבול העליון של חלקת הנתבעים אשר תחילתה דרומית לשטח התובעים.
מטבע הדברים אותה דרך עפר אינה קיימת עוד .

16.
אין חולק בין הצדדים כי בחלקת התובעים קיים בית ישן השייך להם וכיום דרומית לבית זה עובר כביש אספלט מעובד. אין לדעת אם כביש האספלט נסלל בדיוק בתוואי הדרך המתוארת בהסכם הרכישה של התובעים. על מנת לחדד את המחלוקת אבהיר כי הנתבעים טוענים שגבולותיה הצפוניים של חלקתם נמצאים מעל כביש האספלט מזרחית לבית הישן של התובעים בעוד
שהתובעים טוענים כי
חלקת הנתבעים
היא עד כביש האספלט ואין לנתבעים כל זכות בחלקה הממוקמת צפונית לכביש ובחלק הנמצא מזרחית לביתם.

העדויות שהובאו לפני:

17.
עדי ההגנה עשו עלי רושם אמין. עדי ההגנה היו עדים עקביים לא סתרו את עצמם ואם התגלעו בעדויותיהם סתירות היו אלו סתירות שוליות שאינן יורדו לשורשן של העדויות.

18.
עדותם של תובעים 1 ו- 2 הייתה עדות עקבית ואלו עמדו איתנים על עדותם לפיה גבול הקרקע שבבעלותם מדרום – דרך עפר. תובעים אלו הציגו את הסכם הרכישה ובו מצוינים גבולות הקרקע שלהם. הגבולות בהסכם זה תאמו את העדויות שהובאו ונשמעו.

19.
עד התביעה שיח מוהנא קאסם ספדי הצהיר כי ידוע לו מידיעה אישית כי החלקה נשוא התביעה נמצאת בחזקת ובבעלות משפחת התובעים. עד זה העיד כי בחלק הדרומי של חלקת התובעים גובלת דרך עפר. עד זה העיד כי כאשר התגלע הסכסוך בין הצדדים הציגו לפניו את הסכמי הרכישה ואת ההצהרה החתומה על ידי ארבעה אנשים ובה מצוינים גבולות חלקת הנתבעים. אולם כששאל את החתומים על ההצהרה אחד בשם זין חמוד אמר שכלל לא חתם על הצהרה זו ואילו כששאל את
מר סלמאן שיבלי טען הלה כי אכן ביצע עבודה בקרקע אך הופיעה תובעת מס' 4 והרסה את כל מה שבנו ובכך גילתה את התנגדותה לפלישה, זאת בניגוד למה שהצהיר מר שיבלי לפני אשר הובא כעד הגנה וטען כי הפסיק את העבודה מאחר והיה קושי לחפור שם. אולם אני נותן אמון מלא בעדות זו ומעדיפה על פני עדותו של מר שיבלי.

20.
עד זה עמד איתן על עדותו כי ביתו של הנתבע מס' 1 וחלקתו נמצאים דרומית לדרך העפר והוסיף כי דרך העפר הייתה קיימת מאז שהוא קיים (עמ' 12) ודרך זו אף הורחבה. להזכיר כי עד הוא יליד שנת 1924. עד זה אף הוסיף כי כל החלקות הסמוכות לחלקת הנתבע אף הן מצויות דרומית לדרך העפר.

21.
עד תביעה נוסף שיח פאיז יוסף חלבי אף הוא תמך בגרסת התביעה ובעדות שיח מהנא ספדי. עד זה אף הוא תיאר את גבולות החלקה וטען כי אביהם של תובעים 1 – 3 היה מעבד את החלקה ותיאר את גבולותיה ובין היתר טען כי מדרום החלקה דרך עפר וממזרח המושאע של הכפר. עד זה הצהיר כי לנתבעים אין כל חלקת אדמה צפונית לדרך העפר. בחקירתו הנגדית עמד עד זה על עדותו לפיה הדרך קיימת מזה זמן רב (עמ' 20) כאשר רוחב הדרך הייתה כמטר ולאחר מכן הורחבה. עדות זו תואמת את עדות המומחה מטעם התובעים לפיה רוחב הדרך אשר פיענח בצילום האויר משנת 1971 הייתה 40 – 60 ס"מ.

22.
עד תביעה מר חוסין יוסף ספדי אישר את עדותם של העדים שקדמו לו ואישר כי מאז שזוכר א תעצמו קיימת דרך עפר דרומית לחלקת הנתבעים. עד
תביעה מר חוסין יוסף חלבי אף הוא אישר עובדות אלו ואף הוא טען שרוחב הדרך כמטר (עמ' 23). לעדות זו הצטרף מר סלימאן חסן ספדי שהובא כעד תביעה.

23.
עדי ההגנה לעומת זאת, סתרו את הנטען בתצהיריהם ונאלצו להודות אחד אחד כי דרך כאמור הייתה קיימת.

24.
נתחיל בעדות הנתבע מס' 1. בתצהירו טען עד זה כי מעל בית אחיו נואף אבו חיר לא היה שום כביש ורק בשנת 1973 נסלל כביש על ידי אחיו נואף. אולם בעדותו לפני נאלץ להודו כי הייתה שם דרך צרה למעבר בהמות ברוחב של כחצי מטר (עמ' 72 ש' 4 – 6). משום מה עד זה בחר שלא לגלות עובדה זו בתצהירו דבר הנמצא בעוכריו ופוגע במהימנותו.

25.
עדותו של מר נואף אבו חיר מטעם ההגנה אף היא הופרכה. עד זה טען בתצהירו כי הסכם הרכישה של התובעים מזויף מאחר ולא הייתה כ לדרך שגובלת בצד הדרומי לחלקתם. אולם כל עדי התביעה ועדי ההגנה אישרו עובדה זו ולכן תצהירו נסתר. גם טענתו כי מצד מערב לחלקת התובעים לא הייתה חלקת אדמה לבנו של סלים אל שופי כמתואר בהסכם הרכישה של התובעים הופרכה כפי שנעמוד בהמשך.

26.
מר נואף הכחיש את הטענה כי ממזרח לחלקת התובעים קיימת קרקע מושאע.
עד זה אף הגדיל לעשות כאשר נמנע להציג היתר בניה עבוד בית שנבנה לבנו מנסור הנמצא מזרחית לחלקת התובעים. הימנעות זו מוסברת על רקע הדברים שהעיד שיח מהנא ספדי כי מדובר בקרקע שהיא מושאע כאשר קיים שם בלגאן וקיימת תופעה של השתלטות על קרקע שהינה קרקע מושאע של הכפר. לכן לא בכדי נמנע עד זה מלהציג היתר בניה כדין. אילו לא היה מדובר בקרקע מושאע כטענת התובעים היו הנתבעים מציגים היתר בניה שהוצא על פי הנטען עבור מנסור אבו חיר.

27.
טוען בא כח הנתבעים בסיכומיו שי היתר הבניה צורף לבקשה למתן צו מניעה שהוגש על ידי הנתבע מס' 1. אולם עיון באותה בקשה
כי צורף חלק קטוע ממפת מדידה ולא ניתן לדעת מהיכן נלקחה אותה מפת מדידה ולא עולה ממנה כי היא חלק מהיתר בניה כפי שנטען. לא ברור מי ערך את אותה מפה ולא הובאו עדים בעניין זה. יתרה מכך לא ניתן להסתמך על ראיות שהוגשו בהליכי ביניים מבלי לציין זאת מפורשות שכן אז תקופח זכותו של הצד שכנגד לחקירה נגדית (ראה: תקנה 246 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984).

28.
גם עד זה אישר כי היה שביל צר למעבר בהמות צפונית לביתם (עמ' 63) והוא הרחיב אותו במו ידיו (עמ' 64 ש' 11 – 12). עד זה אף אישר כי חלקת סלים אלשופי וחלקת של המנוח חוסין אברהים הנמצאות סמוך לחלקתם כולן נמצאות דרומית לדרך העפר. לכן עדות זו מחזקת את הטענה כי דרך העפר הייתה גבול לחלקות הנמצאות דרומית להן וצפונית להן – מעין גבול טבעי.

29.
עד ההגנה מר סלימאן סלים שופי טען בתצהירו כי הוא מכיר היטב את החלקה שבמחלוקת בין התובעים לנתבעים ואת דרך העפר הקיימת ומפרידה בין בית אבו חיר נואף ובין חלקת האדמה העליונה שבמחלוקת. בית של עד זה נמצא צפונית מדרך העפר וביתו ממוקם מערבית לחלקת התובעים.
עד זה טען כי דרך העפר לא הייתה קיימת בשנת 1924. עד זה הוסיף כי בשטח התובעים קיים עץ תות ושרידי עץ שקד מזרחית לבית התובעים ואלו למעשה גבולות החלקה המזרחיים (אין מחלוקת כי העצים שתוארו של ידי עד זה נמצאים בסמוך לבית התובעים הישן והם רחוקים מקו הגבול הנטען על ידם הנמצא לטענתם מזרחית יותר).

30.
אולם עד זה לא עמד עוד אחר תצהירו ובחקירתו הנגדית התברר כי אינו יודע מה הם גבולות חלקת התובעים ולא א תשטחה (עמ' 28 ש' 17 – 18). הוא לא ידע מה גובל בחלקה מצפון (עמ' 28 ש' 19 – 20). עד זה יודע כי ממזרח לחלקת הנתבעים גובל כרם ענבים אך לא יכל לומר מה הם יתר גבולות החלקה
של הנתבעים (עמ' 29 ש' 7). עד זה הוסיף עוד כי הקרקע שבמחלוקת גובל אותה מצפון דרך ("יש מעליה דרך" עמ' 29 ש' 22 – 23).

31.
הגדיל לעשות עד זה כאשר הודה לפני כי את הגבולות המזרחיים של בית התובעים הוא מכיר (עמ' 31 ש' 14 – 15) בניגוד לאמור בתצהירו לפיו טען שהגבו להוא היכן שממוקמים עצי התות והשקדיה. בניגוד לתצהירו עד זה מאשר כי דרך העפר קיימת מזמן לפני שנולד (עמ' 31 ש' 23 – 24) בעוד שבתצהיר אמר כי דרך העפר לא הייתה קיימת בשנת 1924. להזכיר עד זה הוא יליד 1921. עוד מאשר עד זה כי דרך העפר לא נשארה כמות שהיא אלא הורחבה על מנת לאפשר כניסת משאית בהתאם לבקשת נואף אבו חיר (עמ' 31 ש' 25 – 26). עדות זו תומכת בטענת התובעים כי דרך האספלט כיום נמצאת היכן שהייתה דרך העפר.

32.
עוד סתר את עצמו עד זה כאשר טען לפני כי בחלקת התובעים אין עץ תות (תחילת עמ' 30) בעוד שבתצהירו טען כי יש עץ תות. לבסוף אישר עד זה כי יש עץ תות (עמ' 30 ש' 8). עדותו הפתלתלה של עד זה אינה מאפשרת לי לתת בו אימון.

33.
עד זה ניסה לטעון בתצהירו כי אין למשפחת אלשופי חלקת אדמה מערבית לחלקת התובעים ובכך ניסה לרמוז כי הסכם התובעים הוא הסכם מזויף. אולם בחקירתו הודה כי לאביו הייתה חלקת אדמה ובית מערבית לחלקת התובעים ובכך נופלת טענתו (עמ' 30 ש' 29 – 30).

34.
עד הגנה מס' 2 מר אסמעיל סלים אלשופי הגיש תצהיר מטעם הנתבעים (נ/2). עד זה יליד 1920 הינו אחיו של עד הגנה מס' 1. עד זה אישר בחקירתו הנגדית כי דרומית לחלקת הקרקע של התובעים הייתה קיימת דרך
עפר אשר הייתה דרך צרה (עמ' 34 ש' 15) ולאחר מכן הורחבה (שם). עד זה אישר כי הדרך הייתה קיימת מאז שבינתו הייתה קיימת (עמ' 34 ש' 13).

35.
עד זה אישר כי מזרחית לקרקע התובעים קיימת אך ורק קרקע מושאע וכי הגבול המזרחי ש לקרקע התובעים מגיע עד לקרקע המושאע (עמ' 36 ש' 20 – 25) . עדות זו שהובאה כאמור מטעם הנתבעים מאשרת לחלוטין את גרסת התובעים שכן אילו גרסת הנתבעים היא הנכונה אזי העד היה אמור להעיד שמזרחית לקרקע התובעים אמורה להיות חלקת הנתבעים.

36.
מר אסמעיל אלשופי אישר שהקרקע של סלים אלשופי הגובלת את חלקת הנתבעים ממזרח והקרקע של חוסין אברהים הגובלת את חלקת הנתבעים ממערב והקרקע של אחמד סמור הגובלת את חלקת הנתבעים מדרום כולן נמצאות דרומית לכביש העפר (עמ' 35). באשר לחלקה של סלימאן מחמוד הנמצאת צפונית לחלקת הנתבעים הוא אישר כי אין גבול משותף בינה לבין חלקת התובעים (עמ' 35) דבר התואם לחלוטין את עדותו של עד התביעה מר מוהנא קאסם ספדי לפיה הנתבע נואף אבו חיר בנה א ביתו על חלקת האדמה של מוחמד מלחם ואין גבול משותף בין חלקת מלחם מוחמד לחלקת התובעים מאחר ויש כביש המפריד ביניהם.

37.
עד זה אף אישר כי הרישום בהסכם הרכישה של התובעים לפיו הגבול הדרומי מהווה דר הוא נכון (עמ' 37). אציין עוד כי עד זה סתר את עצמו כאשר מחד בתצהירו טען כי בהסכמי מכר, בהם יש לו ניסיון רב, לא רושמים מה מטרת המקרקעין כפי שרשום בהסכם התובעים בעוד שלפני טען כי רושמים מה מטרת המקרקעין ומה הם משמשים (עמ' 37 ש' 29 – 31).

38.
עד זה בדומה לעדות אחיו אשר גם כי לאביו היה בית וחלקת קרקע מערבית לחלקת התובעים (עמ' 38 ש' 3 -4).

39.
הדברים שסקרנו עד כה מעדי ההגנה מחזקים את טענת התובעים כי הסכם הרכישה אשר נמצא בידם הוא הסכם אוטנטי.

40.
עד הגנה מס' 3 מר ג'מיל חסן אברהים תמך בעדותו לפני בגרסת התובעים וחיזק אותה.
עד זה טען בתצהירו נ/3 כי הוא מכיר את חלקת הקרקע של התובעים והנתבעים. עד זה טען כי בגבול המזרחי ש חלקת התובעים יש גדר אבנין ומזרחית לה אין לתובעים כל זכות. עוד טען עד זה כי דרומית לחלקת התובעים לא הייתה דרך שהפרידה בין חלק התובעים לנתבעים.

41.
בניגוד לתצהירו בפני
י עד זה אישר כי הייתה דרך צרה למעבר בהמות בין ביתו לבית התובעים. ביתו של עד זה הינה מדרום מערב לביתם של התובעים (עמ' 47 ש' 31 – 32 ועמ' 48). עד זה הוסיף כי דרך זו קיימת מאז שנולד (עמ' 51 ש' 3) כאשר הוא יליד 1949.
עד זה תיאר את הדרך וטען כי השתרעה מהצד הדרומי של חלקת התובעים עד לביו של נואף אבו חיר (עמ' 48) .

42.
חשוב מכך עד זה אישר כי דרך זו הייתה הגבול בין חלקת התובעים לנתבעים (עמ' 48 ש' 15 – 16). עוד הוסיף כי ביתו של נואף אבו חיר היה דרומית לדרך זו ומרחק ביתו היה כ- 20 מטר מאותה דרך (עמ' 48). המשמעות של עדות זו הינה כי לא ייתכן שהגבול הצפוני
של קרקע הנתבעים היה מעל לכביש האספלט שקיים היום ומשתרע עד למחצית חלקת התובעים מזחית לבית הישן.

43.
הנתבעים הביאו לעדות את מר וג'די פרחאת אשר טען בתצהירו נ/13 כי עיין בצילומי אוויר משנים שונות והשווה ביניהם. לטענתו בצילום אוויר משנת 1971 לא ראה כביש מעל ביתו של נואף אב וחיר ואילו בצילום אויר משנת 1983 נראה כביש עפר. אולם עד זה הודה בחקירתו כי אין לו ניסיון בפענוח צילומי אויר וכי זו הפעם הראשונה שמחווה את דעתו בענין כזה (עמ' 82). עד זה אף הודה כ עיין בצילומים בעין בלתי מזוינת ולא נעזר במכשור הגדלה כלשהו להגדלת הצילומים (עמ' 82).
עדותו של עד זה סותרת חזיתית את עדי ההגנה שמניתי לעיל ואינה מעדיף א עדותם כי הייתה דרך על הפענוח הבלתי מקצועי אשר עשה. אעיר כי בעיון בצילום משנת 1973 שהוגש לתיק בית המשפט לא ניתן להבחין בעין בלתי מזוינת בנטען על ידי העד שכן ייתכן וישנה דרך וייתכן שאין דרך והצילום דורש הגדלה ע מנת להגיע למסקנה כלשהי מה שלא נעשה על ידי העד.

44.
בניגוד לעד זה עדותו של מר לביב חלבי, המומחה מטעם התובעים עשתה עלי רושם כי מדובר בעד מקצועי. עד זה נעזר באמצעי הגדלה מתאימים לצילומי אויר. עד זה מנהל משרד מדידות המתמחה במפוי אווירי ומדידות פוטוגרמטריה בעזרת מכשיר המאושר על ידי המרכז למיפוי ישראל. לכן אני מעדיף את חוות דעתו על פני התצהיר שהגיש מר וג'די פרחאת.

45.
מטעם הנתבעים הובא לעדות מר סלמאן שבלי. עד זה לא מסר תצהיר בטרם הדיון והתרתי להעידו בחקירה ראשית. עד זה העיד בתמצית כי בנה קיר עבור למר חסן אבו חיר
לפני שנת 1967 כביכול בשטח השנוי במחלוקת בין הצדדים כאשר משפחת התובעים לא התנגדה כלל לעבודה. אולם עד זה סתר בעדותו את ההצהרה עליה חתם שצורפה לתצהירו של מהנא ספדי ת/3. בפני
העיד כי היה קושי להמשיך בבניה בשל הקרקע הסלעית (עמ' 52 ש' 22) לעומת זאת בהצהרה טען כי היה קושי להמשך בבניה מאחר והיה קושי להוביל את חומרי הבנין למקום. לכן אינני נותן אמון בעדותו לפיה התובעת מס' 4 לא התנגדה לבניה. אך למעלה מכך, עד זה אישר שאינו יודע את גבולות החלקות של הצדדים הניצים (עמ' 55) בניגוד להצהרה עליה חתם בשפה הערבית שם ציין גבולות ולכן לא ניתן לבסס ממצא על עדותו בשל חוסר מהימנותו.

46.
סתירה נוספת בין תצהירו לבין עדותו בפני
של העד מר איוב התגלתה כאשר בתצהירו טען כי הוא יודע שהקרקע היא של הנתבעים בעוד שלפני העיד כי הוא הגיע למסקנה זו מאחר והנתבע מס' 1 ביקש ממנו לעבוד שם (עמ' 58). עם כל הכבוד אין זו הוכחה לבעלות.

47.
בנוסף אני מקבל את טענת התובעים לפיה דין טענת הנתבעים שהסכם הרכישה של התובעים מזויף להידחות. ראשית, טענה זו כלל לא נטענה לא בכתב הגנתם או בכתב התביעה שהגישו. שנית, הנתבעים לא טרחו להביא הוכחה כלשהי כי מדובר בהסכם מזויף. שלישית, טענתם של הנתבעים כי גבולות הקרקע המצוינים בהסכם אינם תאומים את המציאות שהייתה ומכאן כי מדובר בהסכם מזויף נכשלה כפי שהראינו לעיל.

48.
התובעים השכילו להציג מפה מצבית החתומה על ידי השכנים בעוד שהנתבעים לא הציגו כל מפה מצבית.

49.
יתרה מכך, אילו הגבולות הצפוניים של קרקע הנתבעים היו כטענתם אזי אמור להופיע בהסכם כי ממזרח לחלקתם קרקע מושאע של הכפר ומצפון הקרקע של מר אחמד עבוד אך בהסכם הנתבעים מופיעים גבולות אחרים.

50.
מכל האמור לעיל מסקנתי היא כי עלה בידי התובעים להרים את הנטל ולהוכיח את תביעתם.

התוצאה:

51.
התוצאה היא שדין התביעה בת.א. 4077/06 להתקבל ואני מורה כי התובעים הינם בעלי זכויות החזקה והשימוש בחלקה נשוא התביעה ואשר תוארה וסומנה במפה המצבית שצורפה כנספח א' לכתב התביעה. ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים או מי מטעמם או
להיכנס לחלקה ולעשות בה פעולה כלשהי.

52.
התביעה שהוגשה בת.א. 1109/07 נדחית בזה.

53.
אני מחייב את הנתבעים – משפחת אבו חיר – לשלם לתובעים – משפחת גורזאלדין – הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.


ניתן היום,
חשון תשע"א, 31 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 4077/06 חמד חסן גרזאלדין, נאיף חסן גורז אלדין, גאזי חסן גורזאלדין ואח' נ' חסן מחמוד אבו ח'יר, מחמוד חסן אבו חיר, חמד חסן אבו חיר (פורסם ב-ֽ 31/10/2010)