פסקי דין על תמיר כהן | פסקי דין על ליאור מלכה

155380/09 א     10/11/2010




א 155380/09 תמיר כהן נ' ליאור מלכה








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 155380-09 כהן נ' לובלין ואח'






בפני

כב' השופט
רונן אילן


תובע

תמיר כהן


נגד


נתבע

ליאור מלכה





פסק דין


בפני
תביעה לפיצויים בטענה להפרת הוראות חוק איסור הפלייה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן: "החוק").
העובדות
1.
התובע הינו אזרח ישראל, כבן 31 ונשוי. הנתבע הינו בעליו של מועדון המכונה "החתול והכלב", ברחוב קרליבך 23, תל אביב (להלן: "המועדון").
2.
ביום 28.11.08 יצא התובע לבילוי בתל- אביב, בצוותא עם רעייתו, גב' הדס קליין כהן (להלן: "הדס") וארבעה חברים נוספים. תחילה צפו הששה במשחק כדורסל באצטדיון נוקיה בתל אביב, לאחר מכן בילו כשלש שעות בבר בשם "לנדן" ברחוב אבן גבירול בתל אביב ולאחר מכן, בסמוך לשעה 03:15 לפנות בקר, שמו פעמיהם למועדון.
3.
עת הגיעו התובע וחבריו לכניסה למועדון, עמדו אנשים נוספים בכניסה בהמתנה לאפשרות להיכנס אליו. את הכניסה למועדון חסמה מעין שרשרת ולצידה שומר סף. כאשר הגיעה הקבוצה עם התובע לשומר הסף בכניסה למועדון, שאל השומר את הדס למספר החברים בקבוצה, הדס השיבה כי הם מונים ששה והשומר אפשר את כניסתם. הדס ניצבה לצד השומר כשהיא מסמנת את זהות חבריה וכך נכנסו שלושה מהם. דא עקא, שכאשר הגיע התובע לכניסה, סירב השומר לאפשר את כניסתו. כאשר פנתה אליו הדס וציינה כי התובע הינו בעלה, השיב השומר שאם כך היא יכולה להישאר מחוץ למועדון יחד עימו. החבר השישי בקבוצה, מר שי מסיקה (להלן: "שי") כלל לא ניסה להיכנס במצב זה והקבוצה כולה, כולל אלו שכבר נכנסו, עזבה את המקום.
טענות הצדדים
4.
לטענת התובע, הסירוב לאפשר את כניסתו למועדון נבע מהפליה פסולה.
לשיטתו, "חזותו המזרחית" והיא לבדה עמדה לו לרועץ והיוותה את הסיבה היחידה למניעת כניסתו למועדון. התובע מדגיש כי לאשתו, הדס, "מראה אשכנזי" וכך גם יתר חבריו להם התאפשרה הכניסה באין מפריע כך שאין כל הסבר אחר למניעת כניסתו הוא.
התובע מפנה לחזקות אשר קבועות בסעיף 6 לחוק וטוען כי הנתבע מנע את כניסתו לאחר בירור פרטים אודותיו ובשל מוצאו כפי שהוא משתקף בחזותו החיצונית. מצב שכזה בו מתקיימות החזקות מעביר את נטל ההוכחה לנתבע אולם הנתבע לא הוכיח אחרת ויש לקבוע כי הוכח שהנתבע נקט בהפליה פסולה. התובע מדגיש את ההשפלה אותה חש ועותר לחיוב הנתבע בסכום הפיצוי הנקוב בסעיף 5 (ב) לחוק, בסך של 60,590 ₪.
5.
הנתבע מצידו, איננו כופר בכך שאכן נמנעה מהתובע הכניסה למועדון ואף לא בכך שלא נמנעה הכניסה מחברים נוספים שהיו עם התובע. יחד עם זאת, טוען הנתבע כי אין לסירוב ולהפליה פסולה דבר וחצי דבר.
לגרסת הנתבע, אחד מאנשי האבטחה במועדון הבחין בהתנהגות מחשידה של אחד או שניים מחברי הקבוצה עליהם נמנע התובע. אותו מאבטח התבונן בקבוצה מספר דקות וחשד כי מי מהם אף נושא כלי נשק. צירוף זה של שפת גוף וחשש לנשיאת נשק הביאו לכדי החלטה של המאבטח למנוע את כניסת התובע למועדון. הנתבע מכחיש מכל וכל את הניסיון לייחס לו מדיניות של הפליה פסולה כלשהי ומכחיש מכל וכל את הטענה לפיה הסירוב לאפשר את כניסת התובע נבע מהפליה פסולה.
הראיות וההליך המשפטי
6.
הליך שמיעת הראיות בתיק היה קצר, בעיקר בהיעדר מחלוקות עובדתיות רבות בין הצדדים.
מטעם התובע העידו שלושה מאלו שהיו עימו בעת האירוע. כל העדים מטעם התובע, כולל התובע, העידו כי טרם הגיעו למועדון בילו בבר אחר ושתו בו משקאות אלכוהוליים, אם כי כולם טענו ששתייה זו כללה כמות מועטה של אלכוהול. כל העדים אישרו כי איש מהם, זולת הדס, לא שוחח עם המאבטח בכניסה למועדון ולא ניסה כלל לשוחח עימו ולברר את הסיבה לכך שמסרבים להכניס את התובע. אף הדס, אשר שוחחה עם המאבטח, לא ניסתה לברר את הסיבה להחלטתו. עובדה נוספת שנטענה לראשונה בעדות הדס הייתה שגם במקרה קודם, כחודשיים לפני המקרה נשוא התביעה, נמנעה מהתובע הכניסה למועדון.
7.
מטעם הנתבע העיד מר מיכאל בלוסטוצקי (להלן: "מיכאל"), אחראי האבטחה של המועדון. מיכאל טען בתצהירו כי הנחיית הנתבע הינה לאפשר כניסת כל אדם זולת מי שנחשד במסוכנות. לגבי האירוע נשוא התביעה טען מיכאל כי הוא עצמו היה זה אשר סימן למאבטח בכניסה למנוע את כניסת התובע והדבר נבע מחשד שהתעורר בקרבו שכן נדמה היה לו שהתובע שיכור או מסומם או מחזיק משהו שיכול להיות כלי נשק. מיכאל אישר כי המאבטח אשר עמד בכניסה, מר ניסים חנניה, עדיין עובד במועדון.
הנתבע עצמו אישר שלא נכח במקום בעת האירוע. מאידך, הנתבע אישר כי האירוע נקלט במצלמות האבטחה של המועדון, אולם סרטי ההקלטה לא נשמרו באותם ימים אלא כשבוע. עוד אישר הנתבע כי כמדיניות, לא מתנהל דו-שיח עם אלו שכניסתם למועדון נמנעת וזאת בכדי למנוע חיכוך.
8.
בתום שמיעת העדויות, ביום 28.10.10, סיכמו הצדדים טיעוניהם בעל פה ולתובע ניתנה ארכה להגשת קובץ אסמכתאות. להשלמת התמונה יצוין כי מלכתחילה הוגשה התביעה כנגד שלושה נתבעים נוספים בטענה שאף הם בעלי המועדון, אולם התביעה כנגדם נמחקה בהסכמה בהחלטה מיום 29.4.10.
דיון
9.
בהוראות החוק ניתן ביטוי לניסיון המחוקק להתמודד תופעת ההפליה במקומות המיועדים לשירות הציבור. רבות נאמר, רבות נכתב, אודות מרכזיותו של עקרון השוויון בשיטת המשפט בישראל ואודות

האיסור על הפליה בין אדם לאדם מטעמי גזע, מין, לאום, עדה, ארץ מוצא, דת, השקפה או מעמד חברתי
. עקרונות אלו באו לכדי ביטוי בחוק. עקרונות אלו מקובלים על הכל ועקרונות אלו מיושמים בפסיקת בתי המשפט כדבר של יום ביומו. לא העקרונות עומדים איפה להכרעה בתיק זה אלא יישומם והכרעה במחלוקת אחת ויחידה: סירוב הנתבע לאפשר את כניסת התובע למועדון, האם נבע מהפליה אסורה כטענת התובע שמא משיקולים לגיטימיים של שמירה על שלום הציבור כטענת הנתבע.
10.
סעיף 3(א) לחוק, אשר כותרתו "איסור הפליה", קובע

:

"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות."
לפי הוראה זו, סירוב ליתן שירות מחמת אי אילו מהעילות הנקובות בחוק, מהווה הפליה וזו, כפי שנקבע בסעיף 5 (א) לחוק, מהווה עוולה אזרחית.
11.
קשה היא הוכחתה של הפליה אסורה. אך סביר הוא להניח שאותו אדם כלפיו מוטחת הטענה לא יודה בנכונותה וימצא, אולי ימציא, הצדקה להתנהגותו וזו, לא הפלא ולא פלא, מבטאת אבחנה ברורה לעילא ולעילא. לא הפליה אסורה, חלילה וחס, אלא שיקולים ענייניים שדבר אין בהם מעילות ההפליה. עוד סביר להניח כי המסורב, המתלונן, איננו מצוי בסוד שיקוליו של הנילון ויתקשה לרדת לחקר אלו. סעיף 6 בחוק מתמודד עם הקושי בפני
ו עומד המתלונן וקובע חזקות כדלהלן:
"הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת:

(1)
הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3;
(2)
הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;
(3)
הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה."
אם כרגיל מוטל נטל השכנוע על המתלונן, בהיותו התובע, "המוציא מחברו", משמעותן של החזקות בעניין דנא הינן שדי לו לתובע להביא ראיות מספיקות להתקיימות חזקה מהחזקות כדי לעמוד בנטל השכנוע וכדי להעביר לנתבע את הנטל לסתור את החזקה ולהשמיט את הבסיס תחת הראיות שהובאו כנגדו.
12.
ששה יצאו לבילוי בערב סתיו של 28.11.08. כולם גם יחד צפו במשחק כדורסל, כולם גם יחד בילו מספר שעות לאחר מכן בבר בשם "לנדן" וכולם גם יחד הגיעו למועדון. עובדות אלו הובהרו על ידי התובע והעדים מטעמו ולמעשה לא נסתרו ולא נעשה ניסיון לסתור אותן על ידי הנתבע. ששה אם כן הגיעו לפתח המועדון. ארבעה מהם חלפו ביעף על פני שומר הסף כשהם זוכים לברכת הדרך לקראת כניסתם. כך נכנסו שלש הנשים בקבוצה, כולל רעיית התובע אשר נותרה לצד שומר הסף כדי לזהות את חברי הקבוצה אשר עימה. כך נכנס גם מר יאיר קספריוס, אשר הגיש תצהיר ונחקר בחקירה נגדית. ולמר קספריוס, אין מנוס מלציין, אין "חזות מזרחית".


.
"

15.








א בית משפט שלום 155380/09 תמיר כהן נ' ליאור מלכה (פורסם ב-ֽ 10/11/2010)