פסקי דין על ענת לוי | פסקי דין על בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

15060-04/10 רעא     15/11/2010




רעא 15060-04/10 ענת לוי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ








1
בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 15060-04-10 לוי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ


לפני
כב' השופטת אורית אפעל-גבאי

המבקשת
ענת לוי
ע"י ב"כ עו"ד גלעד בלוי


נגד

המשיב
בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יוסי ניר ואח'




פסק דין


1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כבוד השופט י' ברקלי) מיום 22.2.10, בבש"א 5573/06 (בת"א 14069/04), במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת המבקשת לביטול

פסק דין
שניתן נגדה בהיעדר הגנה ביום 26.9.05. להלן יובאו פרטי השתלשלות ההליכים עד כה.
תיק זה החל את דרכו ביום 19.12.04, בתביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 893,617 ש"ח שהגיש בנק דיסקונט לישראל (להלן: "המשיב") נגד חברת "הרולד בינוי ופיתוח בע"מ" (להלן: "החברה") ונגד הערבים לחובות החברה, גבריאל סיטון (להלן: "סיטון") וענת לוי
(להלן: "המבקשת"), על יסוד כתב ערבות מתמדת לכל חוב, שאינה מוגבלת בסכום. במועד הגשת התביעה ביקש המשיב להתיר לו להמציא את כתב התביעה למבקשת אל מחוץ לתחום המדינה, בטענה כי במהלך שנת 2001 עזבה המבקשת את הארץ ועברה להתגורר בארצות הברית. על אף שלא פורטה בבקשה דרך ההמצאה לחו"ל, הותרה ההמצאה. ואולם, לאחר זמן מה שב המשיב וביקש מבית המשפט להתיר לו לבצע תחליף המצאה למבקשת. המשיב טען, כי עשה מאמצים לאיתור המבקשת והתברר לו כי היא מתגוררת בעיר ניו יורק, אך לא עלה בידו לאתר את כתובתה המדויקת. בית המשפט החליט ביום 26.6.05 לקבל את הבקשה ולאפשר למשיב לבצע את תחליף ההמצאה בשלוש דרכים: המצאה לכתובת הרשומה של המבקשת במשרד הפנים; המצאה לכתובת המגורים האחרונה הידועה (הר אדר, רח' האלון 207); ופרסום בעיתון "ידיעות ארה"ב" המופץ בקרב ריכוזי ישראלים המתגוררים בארה"ב.
משלא הוגשה בקשה לרשות להתגונן, ניתן ביום 26.9.05

פסק דין
בהיעדר הגנה המקבל את התביעה נגד המבקשת. כשנה לאחר מתן פסק הדין, ביום 10.7.06, הגישה המבקשת שתי בקשות: בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול

פסק דין
ובקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהיעדר הגנה. המבקשת טענה שאכן נסעה לארצות הברית ביום 1.9.01 אך שמרה על קשר עם המשיב ושוחחה עם מספר פקידים בהזדמנויות שונות. עוד נטען כי מסרה את מספר הטלפון הנייד שלה לפקידי הבנק, כך שניתן היה לאתרה. ביום 19.6.07 החליט בית משפט קמא להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול

פסק דין
אך דחה את הבקשה לגופה. בית המשפט קבע, כי המבקשת ידעה על הגשת התביעה וכי לא עלה בידה לבסס הגנה לכאורה נגד התביעה. החלטתו של בית המשפט ניתנה על יסוד כתבי הטענות, בלא חקירת המצהירים על תצהיריהם.
2.
על החלטה זו של בית המשפט השלום הוגשה בקשת רשות ערעור (בר"ע 3292/07). ביום 4.12.07 החליט בית המשפט המחוזי (השופט צ' זילברטל) לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור ולקבל חלקית את הערעור. במסגרת פסק הדין בערעור הבחין בית המשפט בין שני עניינים: ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה מחובת הצדק, בשל כך שתחליף ההמצאה ניתן שלא כדין שכן הייתה למשיב דרך לאתר את המבקשת; וביטול פסק הדין מתוקף שיקול הדעת של בית המשפט לאחר בחינת הסיבה שבעטייה לא הוגשה הבקשה לרשות להתגונן במועד והערכת סיכוייה של המבקשת להדוף את התביעה. בית המשפט קבע, כי לעניין ביטול פסק הדין מחובת הצדק נותר בליבו "ספק מסוים באשר לטענה לפיה דין פסק הדין להתבטל מחובת הצדק" (בעמ' 11 לפסק הדין), ולכן בעניין זה החליט להחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת לברר את השאלה האם תחליף ההמצאה הושג על ידי המשיב כדין. זאת, לאחר שיתאפשר לב"כ הצדדים לחקור את המצהירים בעניין זה, ובו בלבד. עוד נקבע, כי "אם אכן יסתבר שהמשיב היה יכול לאתר את המבקשת ולבצע המצאה 'רגילה', הרי שנפל פגם בכך שההמצאה בוצעה על דרך של 'תחליף'. אם יסתבר שאותם דרכי איתור שנזכרו בתצהיר המבקשת לא עמדו בפועל לרשות המשיב, כי אז המסקנה היא שההחלטה על תחליף המצאה ניתנה כדין. אם כך ייקבע, לא תעמוד למבקשת הטענה כי דין פסק הדין להתבטל מחובת הצדק" (בעמ' 8). לעניין ביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט, נכון היה בית המשפט המחוזי להניח כי המבקשת לא ידעה על הגשת התביעה ומתן פסק הדין אלא בסמוך להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, אך קבע שאין בכך כדי לסייע למבקשת "שכן אין להתערב במסקנת בית המשפט השלום לפיה היא לא הצליחה לבסס הגנה לכאורה" (בעמ' 9). אשר לסיכויי ההגנה קבע בית המשפט, כי "... אין בפי המבקשת ולו טענה לכאורית, ואפילו טענה שסיכויי קבלתה קלושים, כנגד חבותה מכוח כתב הערבות" (בעמ' 11).
3.
בדיון שהתקיים בבית משפט קמא על פי החלטת בית המשפט המחוזי טענה המבקשת, כי המשיב יכול היה להשיגה בשתי דרכים: האחת, באמצעות הטלפון הנייד שלה שאת מספרו השאירה אצל פקידי הבנק עם צאתה לארה"ב; והשנייה, באמצעות אביה שהינו לקוח ותיק ומכובד של הבנק.
בבית משפט קמא נחקרו המצהירים מטעם הצדדים: המבקשת ועו"ד צחי הורוביץ מטעמה; אריה ולד, אייל ישראלי וכוכבה יצחקי מטעם המשיב. לאחרשמיעת העדים החליט בית המשפט לחזור ולדחות את הבקשה לביטול פסק הדיןבית המשפט דחה את טענת המבקשת כי בידי המשיב היה מספר הטלפון הנייד שלה. אשר לכך ציין, כי המבקשת לא נקבה בשמו של פקיד המשיב שלו מסרה את מספר הטלפון, ולדבריה מסרה את המספר

7.
.







רעא בית משפט מחוזי 15060-04/10 ענת לוי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/11/2010)