פסקי דין על רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע | פסקי דין על מוחמד סאלח (נונס) | פסקי דין על שאדי יוסף | פסקי דין על גסוב סאלח ואח' |

530-07/09 פ     10/11/2010




פ 530-07/09 רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע נ' מוחמד סאלח (נונס), שאדי יוסף, גסוב סאלח ואח'




לך



st1\:*{behavior: }
41


בית משפט השלום בקריות

ת"פ 530-07-09 רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע
נ' סאלח (נונס) ואח'



10 נובמבר 2010






בפני
כב' השופטת טל תדמור-זמיר

המאשימה

רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע


נגד

הנאשמים
1.
מוחמד סאלח (נונס)

2.
שאדי יוסף

3.
גסוב סאלח

4.
נסיף בארוד



<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה- עו"ד אלפורד
הנאשם 2 – אין הופעה
הנאשמים 1,3 ו- 4
- נוכחים
ב"כ הנאשמים 1 – עו"ד וליד ח'יר
ב"כ הנאשמים 2 ו- 4
- עו"ד הנוי כראם
מטעם עו"ד פראח


<#3#>
הכרעת דין

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של פגיעה בשמורת טבע, ציד ללא רשיון ציד, ציד בשיטות אסורות, ציד בלילה והחזקת רובה ציד כשהוא טעון ואינו ארוז בנרתיק.

כעולה מעבודות כתב האישום בתאריך 8.10.10 סמוך לשעה 19.20, בשמורת טבע הר מרון עסקו הנאשמים בציד באמצעות רובי ציד וסכין בעודם סורקים השטח בזרקור במהלך נסיעה ברכב.
אחד מרובי הציד הוחזק ברכב שהוא טעון ואינו ארוז בנרתיק.
כל זאת, כשלנאשמים לא היו רשיונות ציד או היתר למעשיהם.

הנאשם 1 הודה בהחזקת רובה הציד מחוץ לנרתיק אולם כפר ביתר העבירות, והנאשמים 2-4 כפרו בכל העבירות שיוחסו להם ומשכך נשמעו ראיות בתיק.

מטעם התביעה העידו 5 עדים – כולם פקחים של רשות הטבע והגנים (להלן:"הפקחים") שנכחו בשמורת הטבע הר מירון בעת הארוע, והוגשו הודעות הנאשמים.

מטעם ההגנה העידו הנאשמים.
בסיכומיה ביקשה התביעה לאמץ עדויות עדי התביעה ולקבוע כי מכלול הנסיבות מעיד על כוונתם של הנאשמים לבצע ציד.
כן טענה שגרסת הנאשמים אינה הגיונית, ביקשה לדחות אותה ולהרשיע הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום בהסתמך על פסיקה אליה הפנתה.

הנאשמים טענו כי הראיות הנסיבתיות עליהן מתבססת המאשימה אינן מספיקות לשם הרשעה בעבירת ציד, כי בעדויות הפקחים נתגלו סתירות, ביקשו לאמץ גרסתם לפיה יצאו לטיול בשמורה ולזכותם מהעבירות שיוחסו להם.

דיון והכרעה
מעדויות הפקחים עולה כי הנאשמים נסעו כולם ברכב – טנדר מזדה מ.ר. 54-826-27, בדרך החוצה את שמורת הטבע "הר מירון". נסיעתם היתה איטית ובמהלכה סרקו את השטח באמצעות זרקור, סריקה מסודרת וקבועה לאורך זמן (ר' ת/1, ת/6, ת/7, ת/8 ות/12).

המעקב אחר הרכב היה רציף (ע' 6 לפרוטוקול בשורה 28 וכן בעמוד 15 ש' 1-2) ובשלב מסוים עצרו הפקחים את הרכב. הפקח חגי קרבל ציין בעדותו כי למעט רכבם של הנאשמים לא היו כלי רכב נוספים במקום. משנעצר הרכב הבחינו הפקחים כי ברכב 2 רובי ציד – האחד מונח ליד נאשם 1, מחוץ לנרתיק
והשני – מפורק, בחלק האחורי של הרכב.
כן נמצאו ברכב כדורי ציד מסוגים שונים ובצבעים שונים.
עוד נתפס ברכב סכין וכן הזרקור באמצעותו האיר נאשם 3 את הדרך במהלך הנסיעה (ר' התמונות – ת/9 הממחישות הציוד שנתפס).

הנאשמים למעשה לא חלקו על עדויות הפקחים ככל שהן מתייחסות לעובדות.
הנאשמים הודו כי נסעו לאיטם, תוך סריקת הדרך בזרקור (הגם שנאשם 1 ונאשם 4 טענו כי לא הבחינו בכך – זאת בעוד נאשם 4 ישב ליד נאשם 3 שאישר כי האיר הדרך באמצעות זרקור) וכי ברכב היו רובים, כדורים וסכין.
אלא שלגרסת הנאשמים מטרת נסיעתם היתה טיול תמים.

דא עקא שכשנתבקשו הנאשמים ליתן הסבר לסריקת השטח בזרקור, או להמצאות רובי הציד והכדורים ברכב, התקשו הם לנקוט גרסה אחידה ועקבית כפי שאפרט.

נאשם 1 בעדותו טען שלקח עמו את נשקו כיוון שחשש שיגנבו לו אותו. הוא אישר כי לקח את הרובה מחוץ לנרתיק (ע' 24 שורות 12-15) אולם טען
כי הנשק לא היה טעון. הנאשם אישר כי היו ברשותו גם כדורים לרובה (ע' 24 בשורה 19) ומשנשאל מדוע צריך היה לקחת את הכדורים ענה: "לקחתי אותם סתם" (ע' 25 שורה 17).

בהודעתו (ת/3) צין כי לקח את הרובה להגנה עצמית (ש' 2) ואישר כי הנשק היה טעון בכדורים (ש' 13).
גם כשנשאל מדוע הנשק היה דרוך ענה כי הנשק לא היה דרוך והסביר כי הכדורים היו במחסנית ולא בקנה (ש' 24-25).

נאשם 2 סיפר בעדותו כי נסע עם חמיו – הנאשם 4 – לבדוק הנשק שלו בעכו ומשמצאו הנשקיה סגורה, הציע חמיו כי יסעו לחבר בבית ג'אן. אותו חבר, הוא הנאשם 1, הציע לטייל בשטח וכך עשו.

בהודעתו (ת/11) ציין כי לקחו את הרובה לבדיקה בתרשיחא (ש' 2) וכשנשאל בחקירה נגדית לפשר הסתירה ענה – הנשק גר בתרשיחא. הנשקיה – בעכו.
הנאשם 2 אישר כי נאשם 3 האיר בזרקור (ת/11 בש' 28-29).

נאשם 3 בעדותו ציין כי יצאו לטייל במשך שעה בערך.
בחקירתו הנגדית ציין כי החזיק הזרקור והאיר בו לסרוגין (ע' 29 ש' 28-30) וכשנשאל מדוע האיר בזרקור מצא לכך מספר הסברים.
הראשון – כדי להסתכל על הנוף (ע' 30 בש' – 5-6).
השני – לצרכי בטיחות ( ע' 30 בש' 18-20).
והשלישי – בסיכומיו – מתוך סקרנות (ע' 39 ש' 20-21).

בהודעתו (ת/13) ציין כי האיר בזרקור בגלל בטיחות (ש' 14-15).

נאשם 4 בעדותו סיפר כי ביקש מנאשם 2 לקח את נשקו לבדיקה כיוון שהיה חלוד ומשמצאו הנשקיה סגורה הציע שיסעו לחבר שלו, הנאשם 1, בבית ג'אן – הנאשם 1 הציע לעשות טיול וכך עשו.
בחקירתו הנגדית ציין כי גם את הכדורים שהיו עמו לקח לבדיקה מאחר ומדובר בכדורים ישנים וטען כי לא ראה שהזרקור היה מואר (ע' 32 ש' 25-26) – גרסה שאינה מתיישבת עם ההגיון הסביר לאור העובדה שישב בספסל האחורי ברכב,ליד נאשם 3 אשר האיר בזרקור.










פ בית משפט שלום 530-07/09 רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע נ' מוחמד סאלח (נונס), שאדי יוסף, גסוב סאלח ואח' (פורסם ב-ֽ 10/11/2010)