פסקי דין על יוסף כדורי | פסקי דין על אברהם כדורי | פסקי דין על יצחק כדורי | פסקי דין על נעים כליף (גולן)

9563/03 דנא     01/04/2004




דנא 9563/03 יוסף כדורי,אברהם כדורי,יצחק כדורי נ' נעים כליף (גולן)





בבית המשפט העליון

דנ"א 9563/03

כבוד השופט מ' חשין

בפני
:

1. יוסף כדורי

המערערים:
2. אברהם כדורי
3. יצחק כדורי

נ ג ד


נעים כליף (גולן)

המשיב:

עתירה לקיום דיון נוסף בהחלטתו של בית-המשפט העליון מיום 29.9.03 ברע"א 6082/98 שניתנה על-ידי כב' השופטים א' ברק, ד' דורנר, א' א' לוי


החלטה

עתירה לדיון נוסף בהחלטתו של בית-המשפט העליון ברע"א 6082/98 כדורי ואח' נ' כליף (לא פורסם).

2. מסכת העובדות בסיכסוך שבין העותרים ובין המשיב מסובכת ומסוכסכת היא למדי, ואנו לא נידרש אלא לעיקרי-העיקרים.

3. העותרים והמשיב - בני משפחה (מנישואין) - היו בעבר שותפים לעסקים, ומשנתגלעו ביניהם מחלוקות על נושאי ממון מסרו את ההכרעה במחלוקות אלה לבורר. בפסק בוררות מיום 20.2.89 חייב הבורר את העותרים להעביר למשיב נכסי מקרקעין, ציוד, מניות וכן כסף מזומן בסך של 660,000 דולר (הפסק הראשון). כן קבע הבורר מנגנון של הצמדה ודמי-גביה בגין פיגור בתשלומים בשיעור של חמישה אחוזים לכל תקופת פיגור של 15 ימים. העותרים פנו לבית-המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הבוררות בטוענם כנגד החיוב בדמי-הגביה. בית-המשפט דחה את בקשתם ואישר את הפסק. ערעורם של העותרים לבית-המשפט העליון - נדחה.

4. הצדדים המשיכו בהתדיינות לפני הבורר, וביום 21.11.96 ניתן פסק בוררות שני (הפסק השני), בו חויבו העותרים לשלם למשיב סכום של 10,800,000 דולר, לצורך "חיסול סופי ואחרון" של כל תביעותיו של המשיב מן העותרים. הבורר ציין כי "סכום זה כולל הוצאות כדורי בבוררות, שכר-טרחת עורך-דין, ריבית ומיסים מכל סוג שהוא, לרבות מס-הכנסה, העשויים לחול בעתיד".

5. מאז ניתן פסק הבוררות השני פועלים העותרים ללא לאות בניסיונות לבטלו, בעיקר בשל גובה הסכום - המופרז, לדעתם - שחויבו לשלם, ואשר לטענתם הינו סכום ללא כל פרופורציה לסכומים אותם נתבעו לשלם על-ידי המשיב. ואולם, כל הבקשות שהגישו העותרים לבית-המשפט המחוזי ולבית-המשפט העליון לביטול הפסק השני נידחו. על החלטתו האחרונה של בית-המשפט המחוזי לדחות את בקשתם הגישו העותרים בקשה לרשות ערעור, ובדחותה את הבקשה קבעה השופטת דורנר (על דעת חבריה למושב) כך:

במוקד ההליכים שנקטו כדורי לאחר מתן הפסק השני, עומד הסכום שבו חיובו, שנראה להם דמיוני, וטענה מרכזית זו מתפצלת לטענות שונות בדבר עילות ביטול. ברם, כפי שהראה בית-המשפט המחוזי, בהליך של בקשה לביטול פסק בורר אין בית-המשפט יכול להידרש לשאלה אם הסכום הוא מופרז אם לאו. סכום גבוה, לעצמו, הוא נתון נייטרלי. כך, כליף טוען כי הסכום נמוך מדי. ואילו עצם הוספת דמי-גביה בשיעור שפסק הבורר, אינו, לעצמו, אסור על-פי דין, כפי שכבר נפסק על-ידי בית-המשפט העליון, ואילו חוב ההולך ותופח בשל פיגור אינו חיזיון נפרץ בעולמנו. והסכום לעצמו, גבוה ככל שיהא, בשל דמי הפיגורים שהתווספו אליו, אינו עילה לביטול החיוב. יהא דבר זה אשר יהא, אין בבקשת רשות הערעור שבפני
נו עילה לקיום הליך נוסף על-ידי מתן רשות ערעור.

על החלטה זו מסיבה עצמה העתירה לקיומו של דיון נוסף.

6. לעותרים טענות שונות המצדיקות, לטעמם, קיומו של דיון נוסף. לטענתם, סכום הכסף אותו חויבו לשלם הינו בלתי-סביר, וחוסר סבירותו של הסכום מגיע כדי פגיעה בתקנת הציבור. מטעם זה, כך טוענים הם, ראוי לבטל את הפסק כהוראת סעיף 24(9) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. לשיטתם של העותרים, קביעתה של השופטת דורנר - ולפיה סכום החיוב כשלעצמו אינו מהווה עילה לביטול פסק הבוררות - סותרת הלכות קודמות בנושא, ולכן מצדיקה היא קיומו של דיון נוסף. לגירסת העותרים, פירוש דבריו של בית-המשפט הוא, כי כל סכום כסף שייפסק בפסק בוררות בשל עניין של מה-בכך - ולו סכום כסף המרקיע שחקים - לעולם לא יהא נתון לביקורת שיפוטית. העותרים טוענים אפוא כי ההלכה שנקבעה בהחלטה מעלה שאלה משפטית עקרונית, שעניינה קביעת גבולותיו של הכלל הקובע כי אין בית-המשפט מתערב בתוכנו של פסק בוררות.

7. תנאי-יסוד הוא לקיומו של דיון נוסף, כי בית-המשפט העליון פסק הלכה, ולא סתם הלכה אלא הלכה הסותרת הלכה קודמת של בית-המשפט העליון או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראויה היא כי תידון בדיון נוסף. ראו: דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בסעיפים 7-4; דנ"א 3113/03 א.מ. חנויות (ירושלים) (1993) בע"מ נ' עיריית ירושלים (לא פורסם). עיינתי בהחלטה שלפנינו, ודעתי היא כי אין מקום להורות על קיומו של דיון נוסף.

8. עיון בהחלטה שלעניין ילמדנו כי אין עולה ממנה הלכה חדשה. ענייננו אינו אלא ביישומם של חוק והלכה. סעיף 24 לחוק הבוררות מסמיך בית-משפט לבטל פסק בוררות בהתקיים אחת מן העילות המנויות בו, ואולם הואיל ובהליך בוררות מסורה ההכרעה לבורר ולא לבית-המשפט, מפרש בית-המשפט את עילות הביטול בצמצום וממעט במאוד להתערב בפיסקי בוררות לגופם. ראו: רע"א 372/97 רגב טובה ויצחק נ' שטרן דבורה וישעיהו (לא פורסם), בסעיף 4; סמדר אוטולונגי, בוררות - דין ונוהל (מהדורה שלישית, תל-אביב, תשנ"א), 426-425.

לא על נקלה אפוא ייטה בית-משפט להתערב בהחלטתו של בורר, ובוודאי יעדיף, ככל הניתן, להימנע מביטולה. ראו: ע"א 318/85 דן כוכבי נ' גזית קונסליום השקעות ופיתוח בע"מ ואח', פ"ד מב(3) 265, 275-274. נזכור כי היו אלה בעלי-הדין שלפנינו שפנו לבוררות מיוזמתם ומרצונם, והם אלה אשר הסמיכו את הבורר לדון בעניינם. נקל להבין כי יתרונותיו של מוסד הבוררות ייעלמו ואינם אם ישמש בית-המשפט ערכאת ערעור על פיסקי בוררים. לכך יש להוסיף גם את חשיבותו של אמון הציבור במוסד הבוררות כמוסד מוסמך ועצמאי לפיתרון סכסוכים. בשל כל אלה מוגבלת התערבות בית-המשפט בפסקי בוררות אך לעילות המנויות בחוק, וגם אלו תפורשנה בצימצום. מגמה מצמצמת זו הינה נדבך מרכזי במיכלול שיקוליו של בית-המשפט לעת שהוא דן בבקשה לביטול פסק בורר.

9. על רקע דברים אלה נקל להבין מה טעם דבריה של השופטת דורנר בהחלטה שלפנינו מהווים אך יישום של ההלכה הנוהגת. אכן, בית-משפט רשאי לבטל פסק-בוררות אשר תוכנו נוגד את תקנת הציבור. ואולם, סמכות הביטול מכוח עילה זו תופעל, בעיקרה, מקום שיש בתוכנו של פסק הבוררות כדי לפגוע באינטרסים, בעקרונות ובערכים שחברתנו מבקשת לקיים ולשמר. בתיתו דעתו למגמת הפרשנות המצמצמת את תחומי עילות הביטול מכוח סעיף 24, ובשים לב לזהירות המתחייבת בשימוש בעילת תקנת הציבור, לא ראה בית-המשפט בסכום שנפסק - כשלעצמו - משום פגיעה בתקנת הציבור. ואומנם, משנידחו טענותיהם העובדתיות של העותרים, נותרה אך טענתם לגבי גובה הסכום בו חויבו בפסק הבוררות. אשר לטענה זו נוסיף, כי שומה עלינו לזכור שבית-המשפט חסר כלים מתאימים לבחינת סבירותו של הסכום בפני
עצמו.

10. סיכומם של דברים: קביעתה של השופטת דורנר מתיישבת עם ההלכה הקיימת, ואין היא חדשנית כדי הצדקת עריכת דיון נוסף בה. ראו והשוו: דנ"פ 4274/94 ג'יסון לורנס נ' מדינת ישראל (לא פורסם); דנ"א 3368/03 זנדטל מכוני תערובת בע"מ נ' יששכר אלוני (לא פורסם), בסעיפים 8-7; דנ"א 5182/03 נוה בנין ופיתוח בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, המרכז (לא פורסם), בסעיף 5.

11. העותרים מוסיפים וטוענים כי נפלו בהחלטה טעויות עובדתיות שונות. דינה של טענה זו להידחות. ייעודה של ערכאת הדיון הנוסף הינו ליבון שאלות משפטיות חשובות וקשות, ואין היא משמשת כערכאה לערעור נוסף. ראו: ד"נ 6/82 שלמה ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל ו-2 אח', פ"ד לו(3) 99, 101.
סוף דבר: אני דוחה את העתירה לקיום דיון נוסף.
היום, י' בניסן תשס"ד (1.4.2004).


ש ו פ ט



_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03095630_g02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









דנא בית המשפט העליון 9563/03 יוסף כדורי,אברהם כדורי,יצחק כדורי נ' נעים כליף (גולן) (פורסם ב-ֽ 01/04/2004)