פסקי דין על התביעה הצבאית | פסקי דין על מחמוד יאסר מחמוד מסאלמה | פסקי דין על נביל חסן עבד אלפתאח מסאלמה |

5215/08 תיק     13/10/2009




תיק 5215/08 התביעה הצבאית נ' מחמוד יאסר מחמוד מסאלמה, נביל חסן עבד אלפתאח מסאלמה




ב י ת ה מ ש פ ט ה צ ב א י י ה ו ד ה

בפני
כב' השופטת: רס"ן שרון ריבלין-אחאי
התביעה הצבאית

(באמצעות סרן יעל כהן וגון
)

נגד

הנאשמים: מחמוד יאסר מחמוד מסאלמה
ת.ז 913980892 /שב"ס - נוכח
נביל חסן עבד אלפתאח מסאלמה
ת.ז 999845605 /משוחרר - נוכח
(באמצעות ב''כ עו"ד שלומי הלברשטט
- נוכח)

רמ"שית: סמל רלי טל
מתורגמן: סמ"ר ראפת חמדאן

אב"ד פותחת את הישיבה ומזהה את הנאשמים.
הכרעת דין
כללי
כנגד כל אחד מהנאשמים הוגש כתב אישום המייחס לו שותפות בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(1) לחוק הפלילי הירדני ומסחר ברכב גנוב, עבירה לפי סעיף 407יא לחוק הפלילי הירדני.
כתבי האישום, שהם למעשה זהים, מתארים מסכת עובדתית כדלקמן: עובר ליום 14/11/08 החליטו הנאשמים מחמוד מסאלמה (להלן - "מחמוד") ונביל מסאלמה (להלן - "נביל") ביחד עם זוהיר מסאלמה (להלן - "זוהיר") ליטול בכוח ובמרמה את רכבו של יוסי בן חמו (להלן - "המתלונן"). לצורך כך יצר זוהיר קשר עם המתלונן, מסר לו כי ברצונו לרכוש את רכבו וקבע עמו מפגש במחסום תרקומיא. על פי התכנית מחמוד וזוהיר היו אמורים ליטול את הרכב ואילו נביל היה אמור לשמש נהג ברכב שייסע לפני הרכב הגנוב ויבדוק כי כוחות הביטחון לא נמצאים בדרך. ביום 14/11/08, הגיע המתלונן ברכבו מסוג מרצדס (להלן - "המשאית"), למחסום תרקומיא, שם נפגש עם מחמוד וזוהיר. מחמוד וזוהיר החלו לבדוק את המשאית. בכל פעם שמחמוד התיישב במושב הנהג על מנת לבצע את זממו, המתלונן התיישב לידו. בשלב מסוים, הפציר מחמוד בזוהיר להרחיק את המתלונן מהמשאית. זוהיר דחף את המתלונן, שעמד ליד המשאית כשהוא אוחז בהגה, אל מחוץ לרכב, התיישב במושב הנהג ונסע מהמקום. במקביל רץ מחמוד לרכבו שלו, שהיה נהוג על ידי אדם בשם יוסרי ונמלט מהמקום בעקבות המשאית הגנובה. מייד לאחר מכן פגשו בני החבורה את נביל ברכבו ונסעו אחריו. בהמשך נסעו השותפים הנ"ל לאדם בשם סאמר דעיס ומכרו לו את הרכב הגנוב תמורת 19 אלף ₪. את הכסף חילקו השותפים ביניהם כך שזוהיר, מחמוד ונביל קיבלו 6000 ₪ כל אחד ואילו יוסרי קיבל 1000 ₪.
מהלך הדיון
הנאשמים, אשר יוצגו שניהם על ידי הסנגור - עורך הדין הלברשטט, כפרו במיוחס להם בכתבי האישום הנ"ל. בהסכמת הצדדים נשמעו משפטיהם במאוחד. מטעם התביעה העידו זוהיר והמתלונן. במהלך עדותו של זוהיר הוכרז העד כעד עוין. בהמשך, ביקשה התביעה ביקשה להגיש את אמרותיו המשטרתיות והסנגור הסכים לכך ומסר כי אין לו טענות בדבר נסיבות גביית האמרות. בנוסף, הוגש בהסכמה כל יתר החומר הראייתי הנוגע לעדי התביעה: אמרות המתלונן במשטרה, אמרותיהם המשטרתיות של הנאשמים וכן מזכרים ודוחו"ת מסדרי זיהוי שנערכו בתיק על ידי חוקרי המשטרה. במסגרת פרשת ההגנה הנאשמים העידו כל אחד להגנתו. בנוסף, הוגש מטעם ההגנה מזכר שערך השוטר רס"ר אלי בר ששת.
יצוין כי במהלך פרשת התביעה התבקשו מספר דחיות של הדיונים, כשהצדדים מסרו שהם מנסים להגיע לכלל הסכמה בתיקים. לאחר שניסיונות ההידברות בין הצדדים לא צלחו, בישיבה שנערכה ביום 18/5/2009, ביקש הסנגור להודות בשם מחמוד בחלק מעובדות כתב האישום. מפאת חשיבות הדברים אביאם כאן כלשונם:
"הנאשם מחמוד מודה כי בכוונתו מלכתחילה הייתה לרכוש את המשאית תמורת תשלום שכן עיסוקו בכך ולא תהיה זו פעם ראשונה שבה הוא מבצע עסקאות מהסוג הזה. בסופו של דבר לאחר שזוהיר האיץ בנאשם כי ישנו את המגמה וכי ינסו לקחת את המשאית בלא לשלם הייתה הסכמה שבשתיקה מצד הנאשם לביצוע גניבת המשאית ואכן בסופו של דבר זוהיר גנב את המשאית והנאשם נסע אחריו ברכב אחר. את כל המשא ומתן לעניין המשאית ניהל אך ורק זוהיר, הוא אשר הכיר את המתלונן, הוא אשר עליו סמך המתלונן בגלל היכרות מוקדמת והוא זה אשר אכזב את המתלונן כאשר הפך את עורו והפך מקונה לגנב. לא הייתה כל תכנית בין הנאשם לבין וזהיר לגנוב את המשאית והגניבה נעשתה באופן ספונטני "תוך כדי תנועה". הבדיקות שערך הנאשם למשאית היו בדיקות אמיתיות שכן בשלב הזה האמין הנאשם כי הוא עומד לרכוש את המשאית תמורת כסף. לא היה קשר בין הנאשם וזוהיר לבין הנאשם השלישי נביל מסאלמה, אשר לא היה בסוד העניין באף שלב של האירוע. הפעולה אשר הפכה את הגניבה לטענת התביעה לשוד, היא הדחיפה הקלה אותה תיאר מתלונן בישיבת ביהמ"ש הקודמת ואולם בפועל לא נגרם שום נזק, המתלונן לא נפגע ואף המעיט בעניין הדחיפה בעדותו בבית המשפט. הנאשם לא היה שותף למכירת המשאית, לא הוא זה שמצא את קונה המשאית, לא היה בידו מידע אשר יאפשר לו את מכירת המשאית. כל הפעולות הללו, אם נעשו, נעשו על ידי זוהיר. בכך מודה הנאשם ומביע צער על מעשיו."
בהמשך לדברי הסנגור נשאל הנאשם מחמוד האם הוא מודה בדברים אותם אמר סנגורו והשיב בחיוב.
בתום הדברים מסרה התביעה כי היא עומדת על הוכחת כתב האישום במלואו.
אסקור תחילה את העדויות שנשמעו ואת הראיות שהוגשו ולאחר מכן אדון בטענות הצדדים בנוגע לקיום יסודות העבירות בנוגע לכל אחד מהנאשמים.

עדותו של זוהיר מסאלמה
העד העיד בפני
בית המשפט ביום 19/3/09. תחילה ניסה להתחמק ממתן עדות ומסר למתורגמן בית המשפט, שאין בכוונתו להעיד ושהוא חש ברע. נאמן לרוח זו, משהתייצב על דוכן העדים הקדים ואמר כי הוא מכיר את הנאשמים וכי משפחתו מסוכסכת עם משפחתם. לפיכך, כך טען, נחוש היה "להפיל אותם". מייד לאחר מכן, משנשאל העד על היכרותו עם הנאשמים, סיפר כי נקלע לקשיים כלכליים והנאשמים נתנו לו כסף ועבודה, עד אשר "קרה המקרה עם יוסי". משנשאל מה היה המקרה מסר כי הכיר את המתלונן וידע שהוא מעוניין למכור את הרכב שלו. לדבריו, הציע לנאשמים כי יקנו את הרכב והם ביקשו ממנו ללכת לבדוק את הרכב. כשבדק את הרכב עלה עליו וברח והנאשמים ידעו על מעשה זה רק לאחר מכן, כשהתקשרו אליו מהדרך ואז עדכן אותם לראשונה ש"לקח את המשאית". משעומת עם אמרתו המשטרתית בה מסר כי הנאשמים היו שותפים לתכנון הגניבה, טען כי אינו זוכר מה אמר אז וכי הוא חש ברע ואינו מסוגל להעיד. בהמשך אישר העד כי מחמוד היה איתו במחסום. בשלב זה של העדות הרבה העד להסתכל על הנאשמים ואף הפנה אליהם שאלות תוך שהוא ממלמל בנוסח "מה היה אז" (ר' לדוגמא ע"מ 3 לפורטוקול בשורה 5). לאחר שהתובעת עמתה אותו שוב ושוב עם דבריו בחקירה, שינה העד מגמתו וטען כי כל מה שאמר בחקירת המשטרה היה נכון. הוא המשיך לדבוק בקו זה במשך כל שאר עדותו בחקירה הראשית ובחקירה הנגדית (שנפרסו על גבי 10 עמודי פרוטוקול נוספים). יחד עם זאת, בתחילה עדיין טען העד כי נביל ומחמוד לא היו שותפים לתכנית לגנוב את המשאית ונתן תשובות מתחמקות בעניינים אלו תוך שהוא מרבה להביט לכיוון הנאשמים ולמלמל. העד אישר כי הכסף ממכירת המשאית התחלק בינו לבין הנאשמים. תחילה טען כי חלוקת הכסף נבעה מהיותם שותפים עסקיים, אולם בשלב מסוים (עמוד 5 לפרוטוקול), שינה את מגמתו ואישר כי מחמוד ונביל ידעו על גניבת המשאית וכי נביל חיכה לו בכניסה לכפר כדי לראות שהמשטרה לא מגיעה (עמוד 5 בשורה 15). זוהיר המשיך במגמה זו גם בחקירתו הנגדית. הוא מסר כי אין סכסוך בינו לבין הנאשמים וכי אינו יודע מדוע טען זאת בתחילת הדיון. הוא טען כי נסע עם המשאית ביחד עם מחמוד וכי נביל נסע אחריהם במטרה למכור את המשאית. כשהטיח בו הסנגור כי אינו מוסר את האמת במלואה מסר כי "אני חוזר על דבריי שכל מה שהיה לי להגיד אמרתי בחקירה. אני לא יודע מה לעשות עכשיו מה שאמרתי שם זה הנכון". (ע"מ 8 בשורה 12). יחד עם זאת, טען שבמכירה עצמה נכחו רק הוא ומחמוד והוא אינו זוכר אם נביל בא לשם. עוד מסר, כי כשהגיע עם מחמוד למחסום תרקומיא לא תכננו לשלם למתלונן. הם הביאו עמם שקית שתיראה כאילו יש בה כסף, אולם למעשה הייתה מלאה בדפים. משנשאל "מי אמר שתשימו דפים בתוך השקית? השיב "אנחנו...השותפים, אני ומחמוד" (שם בשורות 50-46).
העד אישר כי בחקירתו האחרונה במשטרה שיקר וטען שמחמוד הוא שגנב את המשאית לבדו. לטענתו, עשה זאת בניסיון "לצאת מהתיק" והחוקר ידע היטב שהוא משקר. יחד עם זאת, טען כי אינו מוכן לשקר ולסבך אנשים שאינם קשורים לעניין וכי מחמוד ממילא היה קשור לעניין. בהמשך חזר וטען כי מחמוד היה שותף לתכנון לגנוב את המשאית מלכתחילה (עמוד 10 בשורה 23). בהמשך טען "אנחנו שלושה שותפים. אני ומחמוד תכננו לבד בלי אף אחד אבל אנחנו שלושה שותפים". (שם בשורה 46). בהמשך החל העד לספר על נסיבות חייו הקשות ועל התמכרותו לטיפה המרה וניסיונות אבדניים שביצע, יחד עם זאת, טען כי אפילו שהיה שתוי במועד האירוע הוא מסוגל לזכור מה קרה בו. העד טען כי אינו זוכר במאת האחוזים האם נביל היה איתם אחרי הגניבה. יחד עם זאת, טען כי זכור לו שדיבר בטלפון עם שני הנאשמים לאחר הגניבה וכי הוא זוכר את הדבר משום שבמשטרה הראו לו תדפיסי שיחות המוכיחים קיומן של שיחות אלו. עוד מסר העד, כי לא היה שימוש בכח בזמן האירוע וכי המתלונן אינו דובר אמת בנקודה זו.
לקראת סיום העדות נשאל העד על ידי הסנגור שוב ושוב לגבי נוכחותו של נביל בכניסה לאידנא. לבסוף נשאל כך: "אני נותן לך הזדמנות להגיד את האמת שהוא לא היה שם, בכניסה לאידנא. ..אם נביל היה בדרך לראות את המשאית איך הוא היה באותו הזמן גם בכניסה לאידנא? על כך השיב העד "אמרתי לך בתחילת הדיון שיש דברים שאני לא רוצה להיכנס אליהם כי לא רציתי להיכנס לאולם" ובהמשך הוסיף "אמרתי לך שיש דברים שאני לא זוכר אותם, בהתחלה לא ידעתי מה אני מדבר ואמרתי לכם. לא ישנתי הלילה ואמרתי את זה למתורגמן. מה שנכון הוא שנביל היה באידנא" (עמוד 12 בשורות 49-41). לבסוף, במהלך החקירה החוזרת שינה שוב העד את מגמתו וטען כי נביל אמנם קיבל חלק מהכסף, אולם הוא ומחמוד "לא סיפרו לו בדיוק" איך קיבלו את הכסף. לטענתו, "נביל היה בדרכו לראות את המשאית על מנת לקנות אותה, ואני ומחמוד הרמנו אליו טלפון מהרכב ואמרנו לו שילך הביתה, הוא שאל למה, אמרנו לו גנבנו את המשאית, לקחנו את המשאית. נביל אמר בטלפון שיש לו המון כסף אל תכניסו אותי לסיפור הזה. גנבתם לא גנבתם לא מעניין אותי, הוא חזר למגרש, חשבנו אתיך לתת לו את הרווח שלו". (עמוד 14 בשורות 30-26). משעומת עם דבריו בחקירת המשטרה לפיהם נביל היה שותף לתכנון טען כי אינו זוכר בדיוק מה סיפר בחקירה.

אמרותיו המשטרתיות של זוהיר

באמרתו מיום 30/11/08, הכחיש העד קשר לאירוע וטען כי אינו מכיר את המתלונן יוסי בן חמו ולא היה במחסום תרקומיא ביום 14/11/08.
באמרתו מיום 1/12/08, מסר העד כי בינו לבין המתלונן נוצר קשר וכי המתלונן הציע לו את משאיתו תמורת 67 אלף ₪. לדברי העד, הוא מסר לנביל ומחמוד שהם שותפיו לעסק, על ההצעה והם אמרו לו "עזוב אצלנו הרכב הזה לא ימכר בחמישים" ואז מחמוד ביקש ממנו להגיד למתלונן להביא את הרכב למחסום לבדיקה. בהמשך נדבר עם נביל ומחמוד "וסיכמנו שאנחנו ניקח את המשאית לבוק אותה ולא נחזיר לו אותה, כלומר לגנוב אותה". העד הגיע למחסום במכונית מסוג פיאט פונטו. הוא ומחמוד פנו לכיוון המתלונן ואילו אחיו של מחמוד, יוסרי ישב בפיאט פונטו וחיכה להם על מנת שיוכלו לברוח עם הרכב. מחמוד ביקש לבדוק את הרכב אולם המתלונן סירב שמחמוד ינהג ברכב ואפשר רק לעד לנהוג. העד עלה למושב הנהג וברח עם המשאית ואחריו ברח מחמוד עם יוסרי ברכב הפונטו. בכניסה לאידנא חיכה להם נביל, כדי לראות שאין משטרה בדרך. משם נסעו הוא ומחמוד לחברון ואילו נביל חזר למגרש בבית עוואה כי לא היה אף אחד במגרש. בחברון מכרו את המשאית לבחור בשם סאמר דעיס בסכום של 19 אלף ₪. כל אחד מהשותפים קיבל 6000 ₪ ויוסרי קיבל 1000 ₪. משהוצגה לעד תמונתו של נביל מסר "זה נביל שסיפרתי לך עליו שהוא השותף שלי, הוא ידע על גניבת המשאית סגרנו על זה שלושתנו אני ומחמוד ונביל והוא המתין בצומת אידנא כדי לראות אם יש או אין משטרה בכניסה". כן זיהה את תמונתו של מחמוד כשותפו לדבר עבירה.
באמרתו מיום 2/12/08, עומת העד עם טענת המתלונן, לפיה דחף אותו העד מהמשאית בטרם ברח עמה. העד הכחיש טענה זו וטען כי המתלונן היה מחוץ לרכב וכי הוא לא דחף אותו. בנוסף, מסר העד כי מחמוד הביא עמו למחסום שקית עם כסף, מתוכה הוציא 1800 ₪ ומסר למתלונן "אבל מראש תוכנן לקחת את המשאית ולא לשלם". גם באמרה זו שב העד וטען כי "נביל יודע על הגניבה מהתחלה".
באמרתו מיום 11/12/08, מסר העד כי נביל ומחמוד הם שתכננו את הגניבה והם אלו שדיברו עם המתלונן בטלפון וסכמו עמו לרכוש ממנו את המשאית. לדבריו, במהלך הבדיקה שערך למשאית, משך אותו מחמוד מהמשאית וברח עמה לבדו ולאחר מכן מחמוד ונביל מכרו את המשאית, חרף הפצרותיו שלא לעשות כן. לאחר מכן נתנו לו 5000 ₪, כנראה כדי שישתוק ולא יספר.

עדותו של המתלונן יוסי בן חמו
המתלונן העיד בפני
בית המשפט ביום 14/5/09. בעדותו מסר כי הכיר בחור שהציג עצמו בשם מוסא, אשר בהמשך התברר ששמו היה זוהיר, שהתיידד עמו ורכש את אמונו, וכי אותו מוסא הציע לו לסייע לו למכור משאית מסוג מרצדס שהייתה בבעלותו. זוהיר הוציא עבור המשאית תעודת ביטוח לשבוע ימים והם נדברו להיפגש במחסום תרקומיא ושם פגשו בנאשם מחמוד (העד זיהה את הנאשם באולם בית המשפט), שהוא היה אמור לרכוש את הרכב. קודם לכן נתן לו זוהיר ערבון בסך 1800 ₪ כשכר טרחה במידה והעסקה לא תצא אל הפועל. זוהיר הראה לו שקית סגורה ואמר לו "הנה הכסף" ולאחר מכן שם את השקית ברכבו מסוג פיאט פונטו. לאחר מכן החלו זוהיר ומחמוד לבדוק את הרכב תוך שהם מדברים ביניהם בערבית ומחמוד ביצע רישום בפנקסו. לדברי העד, בכל פעם שמחמוד עלה לרכב, הוא עצמו התיישב לידו שכן לא היה לו בו אמון כמו בזוהיר. בשלב מסוים אמר מחמוד שיש נזילה וצריך לחכות לטכנאי. המתלונן, שהחל לחשוש, אמר לזוהיר שאין בכוונתו להתעכב במחסום. באותו רגע מחמוד אמר לזוהיר בערבית "תרחיק את האיש מהאוטו". המתלונן הבין שהסתבך וניסה להיכנס לרכב על מנת להימלט מהמקום. בשלב בו עמד עדיין מחוץ לרכב, כשידו כבר אחזה בהגה, אמר לו זוהיר "רד, רד", דחף אותו מהרכב וכשהוא מעד לאחור זוהיר עלה על הרכב ונסע מהמקום. באותו רגע מחמוד, שעדיין עמד לידו עם הפנקס, החל לרוץ לכיוון הפיאט פונטו שהייתה מונעת וישב בה נהג אחר והם נמלטו לכיוון חברון. המתלונן סיפר כי אבדן המשאית גרמה לו לנזק כלכלי כבד ולמשבר משפחתי.
בחקירתו הנגדית מסר כי מייד לאחר האירוע, חרף מצבו הנפשי הקשה, נסע למשטרת חברון ומסר עדות, שכן הייתה לו תקווה שיצליחו לתפוס את המשאית. לדבריו, במועד מסירת העדות הראשונה היה עייף ונרגש ומסר את העדות "מתוך בהילות". לאחר מכן זומן לשלוש חקירות מפורטות נוספות. כן מסר, כי בחקירה הראשונית שכח למסור פרטים רבים, כגון העובדה שזוהיר שילם לו מקדמה של 1800 ₪ והעובדה שזוהיר דחף אותו. לטענתו, השכחה נבעה מהלחץ בו היה נתון ומהטראומה שעבר בסמוך לפני כן. מאוחר יותר כשהיה רגוע נזכר בפרטים נוספים אותם מסר בחקירותיו החוזרות. משנשאל מדוע מסר לשוטרים בסמוך לאחר האירוע כי לא נפגע, מסר כי בעיניו פגיעה זה מה שעשו לאנשים אחרים שעברו פגיעות פיזיות חמורות וכי לטעמו הדחיפה לא היוותה פגיעה. משנשאל מדוע באמרתו מיום 3/12/08 שוב לא הזכיר את נושא הדחיפה, מסר כי אמרה זו עוסקת רק במחמוד וכי מחמוד לא נגע בו.

אמרותיו המשטרתיות של המתלונן
באמרתו מיום 14/11/08, מסר המתלונן כי היה ברשותו רכב שביקש למכור. לדבריו, פגש באדם שהציג עצמו בשם מוסא ממזרח ירושלים אשר גילה עניין ברכב. הם ניהלו מו"מ על מחיר הרכב ומוסא הסכים לכל התנאים שביקש. יום קודם למתן העדות, הגיע מוסא לביתו ונתן לו לשוחח בטלפון עם הסוחר שביקש לקנות את הרכב והסוחר שכנע אותו להוריד 1000 ₪ ממחיר הרכב. הם נדברו להביא את הרכב למחסום תרקומיא על מנת שהסוחר יוכל לבדוק אותו. ביום מתן העדות בשעה 12:00 הגיע המתלונן לתרקומיא. מוסא כיוון אותו לחניון שם חיכה לו יחד עם אדם נוסף. השניים בדקו את הרכב. בשלב מסוים שמע אותם משוחחים על כך שיש נזילה. המתלונן ירד מהרכב על מנת לראות היכן הנזילה ובאותו הרגע מוסא עלה על הרכב ונמלט מהמקום. הבחור השני נכנס אל רכב לבן דומה לפונטו וברח גם הוא מהמקום, כשברכב נהג אדם נוסף שחיכה לו. המתלונן ציין כי קיבל מקדמה של 1800 ₪ עבור הרכב.
באמרתו מיום 1/12/08, שניתנה לאחר שהמתלונן זיהה את זוהיר וערך עמו עימות, חזר המתלונן על הדברים שמסר באמרתו הקודמת. באמרתו זו ציין כי הוא מבין ערבית אולם זוהיר והאדם השני (להלן - "החברוני") לא ידעו זאת. לדבריו, בעת שהחברוני רשם דברים בפנקסו הוא אמר לזוהיר שהוא רוצה שיגיע טכנאי כי יש נזילות ברכב. לדבריו, לא הסכים להתעכב במקום משום שפחד. בשלב זה החברוני התקשר למישהו ואמר לו חכה עשר דקות עד שהטכנאי יגיע. לאחר מכן ניסה החברוני לעלות למשאית, והמתלונן עלה מייד והתיישב לידו, הדבר חזר על עצמו פעמיים ואז החברוני אמר לזוהיר בערבית "תרחיק את האיש מהמשאית". המתלונן פחד ואחז בהגה כדי לעלות למשאית ואז זוהיר התקרב לדלת, תפס אותו מהכתף, אמר לו "רד" ומשך אותו למטה בחוזקה. לאחר מכן זוהיר עלה לרכב וברח מהמקום. באותן שניות החברוני רץ לכיוון הפיאט אונו שחנתה ליד הכיכר, התיישב ליד נהג אחר שהיה ברכב ושהמתלונן לא הבחין בו קודם לכן והם ברחו מהמקום. משנשאל מדוע בעדותו הקודמת לא סיפר שהורד בכח מהרכב מסר כי יכול להיות שלא ייחס לזה חשיבות מהלחץ אולם כעת כשהוא רגוע הוא מספר את כל מה שהיה.
באמרה נוספת מיום 3/12/08, שניתנה לאחר שהמתלונן זיהה את תמונתו של מחמוד, מסר המתלונן כי הוא מזהה את מחמוד כמי שהגיע לבדוק את הרכב ועלה למשאית, ישב על כסא הנהג, רשם דברים בפנקסו ועוד וכי מחמוד הוא זה שאמר בערבית לזוהיר שירחיק אותו מהרכב ולאחר שזוהיר ברח עם הרכב הוא זה שברח ברכב הפיאט פונטו.

עדותו של הנאשם מחמוד מסאלמה
הנאשם מחמוד העיד בפני
בית המשפט ביום 9/8/09. בעדותו מסר כי התכוון לרכוש את רכבו של המתלונן ולצורך כך הגיע למחסום עם סכום של כ - 50 אלף ₪. לדבריו, הגיע למקום עם יוסרי ברכב מסוג פיאט פונטו. לטענתו, בדק את הרכב "בדיקה קפדנית" והגיע למסקנה שהרכב אינו שווה את הסכום המבוקש. לפיכך, עזב את המקום ברכב הפיאט פונטו. בדרכו לאידנא הופתע לראות מאחוריו את זוהיר נוהג במשאית. לדבריו, כשראה במחסום את זוהיר עולה על המשאית לא הופתע שכן ידע שהמתלונן וזוהיר חברים והדבר נראה לו טבעי. באותו הלילה נפגש שוב עם זוהיר, שמסר לו שגנב את המשאית ואף נתן לו חלק מכספי המכירה. לדברי מחמוד, טעותו הייתה שלקח כסף שאינו מגיע לו. עוד מסר, כי עובר לאירוע איש לא ידע שהוא נוסע למחסום לקנות רכב.
בחקירתו הנגדית מסר, כי הוא הגיע למחסום ברכב הפונטו ביחד עם יוסרי, כדי שיוסרי יוכל לנהוג בחזרה במקרה שהעסקה תצא אל הפועל. לדבריו, גם זוהיר הגיע למקום עם רכב מסוג פונטו וכנראה שהרכב של זוהיר נשאר במחסום לאחר גניבת המשאית. עוד מסר, כי אינו זוכר אם הפיאט פונטו הייתה מונעת לאורך כל הזמן בו בדק את המשאית. משנתבקש להסביר מדוע המתלונן טוען שזוהיר עזב ראשון את המקום במשאית, טען כי "יש הרבה סתירות בדבריו של יוסי". משנשאל מדוע גם זוהיר מוסר שעזב ראשון את המקום התלבט ואמר "אולי בדרך הוא עבר אותי ונהיה ראשון אבל במקום אני יצאתי ראשון" (ע"מ 5 בשורה 8). הנאשם הכחיש כי המתלונן לא אפשר לו לעלות לרכב לבדו במהלך הבדיקה ומסר כי אינו יודע מדוע זוהיר והמתלונן מוסרים זאת. לטענתו, נודע לו לראשונה על כך שזוהיר גנב את המשאית רק לאחר שראה אותו נוסע מאחוריו ואז התקשר לשאול אותו מה פשר מעשיו. משנשאל הכיצד סנגורו הודה בשמו ביום 18/5/09 בפני
בית המשפט כי במהלך האירוע הבין שזוהיר גונב את המשאית ושיתף פעולה מתוך הסכמה שבשתיקה, מסר כי "זו הפעם הראשונה שאני שומע את זה" וכי לא זכור לו שסנגורו אמר דברים כאלו (ע"מ 5 בשורות 35-33). משנשאל מדוע במשטרה הכחיש לחלוטין את מעורבותו באירוע, מסר כי "זאת הפעם הראשונה שאני נכנס לכלא וזה טבעי שאני אכחיש את הדברים האלה כדי לצאת משם". (ע"מ 6 בשורה 5). יחד עם זאת טען כי בבית המשפט הוא אומר את כל האמת. משנשאל מדוע לא סיפר כי בסך הכל הגיע לבצע עסקה תמימה, מסר כי הכחיש הכל שכן רצה לצאת מהתיק והוא חשש שיסתבך בשל העובדה שקיבל כסף ממכירת הרכב.
בהמשך חקירתו הנגדית, שנערכה ביום 12/8/09, מסר כי המתלונן ראה את הכסף שהיה בידיו בתוך השקית. משנשאל מדוע זוהיר אמר שלא הביאו עמם כסף השיב "הלכתי לקנות רכב בטח שהיה לי כסף אני לא אגיד לכל אדם רחוב שיש לי כסף...מבחינתי הוא אדם מהרחוב" (ע"מ 1 בשורות 46-44). משנשאל כיצד המתלונן ראה את הכסף השיב כי הכסף היה בידיים שלו לכל אורך הבדיקה. משנשאל כיצד בדק את הרכב ביד אחת, השיב כי "בדיקת רכב זה רק לעשות סיבוב סביב גוף הרכב ולבדוק לא יותר" (ע"מ 2 בשורה 12). משנשאל מדוע המתלונן מסר כי הוא נמלט מהמקום בריצה, טען כי עלה לרכבו באופן טבעי ואינו יודע מדוע המתלונן טוען אחרת. בחקירתו החוזרת נשאל הנאשם על ידי הסנגור שוב לגבי סדר העזיבה את המחסום וטען כי לאחר עדותו הקודמת חשב בכלא והגיע למסקנה שכנראה זוהיר עזב ראשון אבל הוא אינו בטוח בזה.

אמרותיו המשטרתיות של מחמוד
באמרתו מיום 3/12/08 הכחיש הנאשם כל קשר לאירוע. הוא אישר שנביל הוא שותף שלו בעסקי הקרמיקה וכי יש להם מגרש למכוניות שהורדו מהכביש וכי זוהיר הוא שותף שלהם בענייני המכוניות. לדבריו, מעולם לא הגיע למחסום תרקומיא כדי לרכוש רכב וכי ביום האירוע לא היה במחסום תרקומיא.
באמרה מאוחרת מאותו יום, המשיך הנאשם להכחיש קשר לאירוע, אף לאחר שעומת עם העובדה שהמתלונן זיהה את תמונתו כמי שהיה שותף לשוד.

עדותו של נביל מסאלמה
נביל העיד לראשונה בפני
בית המשפט ביום 12/8/09. בעדותו הכחיש את האשמות המיוחסות לו וטען כי הוא סוחר מהוגן ואמיד וכך הוא מוכר למשטרה ולכולם. לדבריו, מחמוד עובד אצל: "עובד אצלי בקרמיקה אני לפעמים נוסע לסין ואני רוצה שמישהו יישאר בעסק". (ע"מ 4 בשורה 1). לטענתו, ביום האירוע הוא חילק סחורה ברמאללה במסגרת עסקיו וכי יש לו חשבוניות שיכולות להוכיח זאת. בשלב זה של החקירה ביקש הסנגור להפסיקה כדי לאפשר להם להביא את החשבוניות. לדבריו, "לא ידעתי על קיום הניירות והופתעתי כעת". (ע"מ 4 בשורה 12). חרף האמור, החליט בית המשפט להמשיך את חקירת הנאשם ולאפשר להגנה להביא את החשבוניות במועד אחר, תוך שמירת זכותה של התביעה לחקור בנושא זה. בחקירתו הנגדית המשיך הנאשם לתאר את מעשיו באותו היום. לדבריו חילק סחורה בחנויות רבות ביחד עם שותפו חוסאם מסאלמה וכי באפשרותו להביא לעדות אנשים רבים שהיה אצלם באותו היום. משנשאל מדוע בחקירתו המשטרתית מסר כי אינו זוכר היכן היה באותו היום, טען: "אני זכרתי ואמרתי להם בדיוק. כשאמרתי האיפה הייתי בראמללה, זה היה בעציון בחקירה הראשונה. אמרתי את זה לאדם בשם קפטן עמרן הוא קרא לי לחקירה. אחר כך לקחו אותי לקריית ארבע ולא שאלו אותי . אני מעצמי אמרתי לו שהייתי ברמאללה באותו יום". (ע"מ 4 בשורות 44-42). עוד מסר, כי אין לו סכסוך אישי עם זוהיר אולם יש סכסוך בין משפחותיהם. משנשאל על ידי התובעת האם היו לו עסקים עם זוהיר, טען "אני לא מתעסק איתו ולא התעסקתי איתו". משנשאל האם מחמוד מסאלמה היה איתו בעסק של הרכבים ענה: "היה שוטף אותם ואני הייתי איתו כאילו שותף במקום שהוא יישאר בבית אמרתי לו תנקה תסדר תקבל פרנסה שלך". (ע"מ 5 בשורה 2). עוד מסר, כי ייתכן שמחמוד היה קונה מזוהיר רכבים אבל הכל היה חוקי. לטענתו, לא קיבל מזוהיר וממחמוד כסף ביום הגניבה "לא הביאו לי כסף בכלל, אני לא התעסקתי עם זוהיר בכלל".
ביום 15/9/09, ביקש הסנגור להעיד שוב את הנאשם. לדבריו "עניין החשבוניות שעלה בישיבה הקודמת לא מוצה ונבקש שהנאשם יוכל לתת הסבר לעניין". בית המשפט התיר לנאשם לחזור לדוכן העדים ואז אמר הנאשם את אלו הדברים: "חיפשתי בספר על החשבוניות ואני לא הייתי ברמאללה. כנראה שטעיתי ואני לא רוצה לשקר לביהמ"ש."

אמרותיו המשטרתיות של נביל
באמרתו מיום 1/12/08, מסר הנאשם כי מעולם לא גנב דבר. לדבריו, הוא סוחר בסחורה שהוא מייבא מסין ובנוסף הוא עוסק גם במכירת רכבים שהורדו מהכביש. עוד מסר, כי עובד אצלו בחור בשם מחמוד מסאלמה. לטענתו, אין לו קשר עם זוהיר. לדבריו, זוהיר הוא חבר של מחמוד והוא מביא למחמוד רכבים שירדו מהכביש בישראל.
באמרתו מיום 2/12/08, מסר הנאשם כי אין לו קשר לגניבת המשאית. משנשאל מדוע זוהיר מפליל אותו השיב "הוא אומר כדי שאני ישלם לו כסף, כדי שאני ישלם עובר העו"ד וזה נכון שאין לי כלום איתו ואין בינינו ויכוח אבל חראם שאתם עוצרים אותי." לדבריו, לא ידע דבר על גניבת משאית מסוג מרצדס, אולם "מי שסיפר לי זוהיר אתמול במעצר כי הוא ומחמוד מסלמה גנבו משאית במחסום תרקומיה ומכרו אותה לסאמר דעיס".

ראיות נוספות מטעם ההגנה
מטעם ההגנה הוגש מזכר שערך רס"ר אראם שאדי ביום 14/11/08 במחסום תרקומיה. על פי המזכר פגשו השוטרים את המתלונן במחסום תרקומיא והוא מסר להם שהגיע למחסום כדי למכור את המשאית לבחור בשם מוסא וכי במהלך בדיקת הרכב על ידי מוסא, ברח עם המשאית לכיוון השטחים ולא חזר. עוד נרשם כי "יחד עם החשוד מוסא היו עוד שני בחורים שהמתינו לו, הם לא פגעו בבעל המשאית".

טיעוני הצדדים
התביעה טענה כי חומר הראיות בתיק אינו מותיר ספק באשר לאשמת הנאשמים.
לטענתה, מחמוד הופלל מפורשות על ידי זוהיר והמתלונן ואף קיים חיזוק נוסף לחומר ראיות זה בדמות שקריו הברורים בפרשת ההגנה. לגבי נביל, טענה כי הופלל על ידי זוהיר וכי אמרתו המשטרתית של זוהיר מחוזקת בנקודות רבות הן בעדותו של המתלונן ובנוסף ניתן למצוא להם סיוע בשקרי הנאשם.
באשר לעדותו של זוהיר, טענה התביעה כי ניתן היה לראות שהוא מתייסר בבית המשפט האם להפליל את חבריו או לנסות לסייע להם. תחילה מסר כי יש סכסוך בינו לבין הנאשמים אולם לאחר מכן חזר בו. בהמשך, אימץ העד את דבריו במשטרה במלואם וביקש שלא לחזור על דברים שכבר מסר במשטרה. כן הודה בשלב מסוים של עדותו כי הנאשם מחמוד היה שותפו לדבר עבירה והפלילו כשותף הן לתכנון והן לביצוע הגניבה. באשר לנביל, מסר העד כי נביל חיכה להם בכניסה לכפר אידנא ונסע עמם למכור את המשאית. בכל מקרה, ביקשה התביעה כי בית המשפט יאמץ במלואה את גרסתו של זוהיר במשטרה מיום 1/12/08, גרסה שאימץ זוהיר בעדותו בבית המשפט וטען כי היא גרסת אמת. בגרסה זו הפליל זוהיר במפורש את שני הנאשמים בשותפות לתכנון וביצוע הגניבה. התביעה ציינה כי גרסה זו היא אמינה ונטולת אינטרסים, כאשר העד הודה בחלקו באירוע ולא ניסה להפחית מחלקו המרכזי והמשמעותי בו.
באשר לעדות המתלונן, טענה התביעה כי המתלונן נתן עדות נרגשת ומהימנה. היא הדגישה כי המתלונן סיפר שכשהגיע למחסום זוהיר והנאשם מחמוד כבר היו שם וכי מחמוד הראה לו חבילה סגורה, שטען לגבי שהיא מכילה את הכסף עבור המכירה. לדבריו, מחמוד הניח את השקית הסגורה ברכב. לטענת התביעה דברים אלו מחזקים את דברי זוהיר לפיהם הראו למתלונן שקית, שלמעשה לא היה בה כסף. המתלונן אף הסביר והדגים לבימה"ש כיצד דחף אותו זוהיר, לאחר שהתבקש על ידי מחמוד להרחיק אותו מרכבו. לטענת התביעה, אף בהודאת הנאשם מחמוד מפי סנגורו ביום 18/5/09, הודה כי הייתה "דחיפה קלה" באירוע. לטענתה, הסברו של הנאשם כי לא ציין את הדחיפה בחקירתו הראשונית מפאת סערת הרגשות בה היה נתון הנו מתקבל על הדעת וכי למתלונן אין כל אינטרס להפליל את הנאשמים בדחיפה דווקא. בעובדה שהמתלונן עצמו לא ניסה להגזים בחומרת האירוע ומסר כי לא ראה בדחיפה כפגיעה משמעותית, יש כדי לחזק את אמינות גרסתו, לטענת התביעה.
באשר לפרשת ההגנה הדגישה התביעה כי מחמוד נתן גרסאות שונות וסותרות הן במשטרה והן בבית המשפט. במשטרה הכחיש לחלוטין מעורבות באירוע ואילו בבית המשפט הודה תחילה, באמצעות סנגורו בשותפות ספונטאנית לגניבה מתוך "הסכמה שבשתיקה" ואילו בעדותו, טען כי לא היה מודע כלל לגניבה, אלא לאחר מעשה. עוד הצביעה התביעה על סתירות ופרכות רבות בעדותו של מחמוד: כך לגבי טענתו שהגיע למקום לאחר שזוהיר והמתלונן כבר היו שם, עובדה הנסתרת בעדות המתלונן, כך גם לגבי הרכב בו הגיע למקום (כשטען שהגיע בפיאט פונטו ושגם זוהיר הגיע בפיאט פונטו אחרת אותה השאיר במחסום), כך גם לגבי טענתו כי החזיק את שקית הכסף בידו לכל אורך הזמן בו בדק את המשאית וזאת בניגוד לעדויות המתלונן וזוהיר שמסרו כי מחמוד שם את השקית ברכב הפיאט פונטו ובדק את המשאית כשבידו פנקס. כך גם לגבי טענתו כי נהג במשאית לצורך בדיקתה, טענה הנסתרת בעדויותיהם של זוהיר והמתלונן שטענו כי המתלונן לא אפשר למחמוד לנהוג ברכב ולבסוף טענתו של מחמוד כי עזב את המקום לפני זוהיר, נסתרת בעדויותיהם של זוהיר והמתלונן.
בעניין נביל הדגישה התביעה את טענת האליבי המפתיעה שעלתה בפרשת ההגנה ואשר הנאשם עמד עליה בתוקף בעדותו בפני
בית המשפט וחזר ממנה בישיבה שלאחר מכן. כן הדגישה את ניסיונותיו להרחיק עצמו מהיכרות עסקית עם זוהיר וניסיונו להמעיט במידת קשריו עם מחמוד (כשמלכתחילה סיפר שהוא שותפו אולם בהמשך טען שהוא רק היה שוטף עבורו כלי רכב במגרש). בכל אלו רואה התביעה שקרים ברורים המכוונים להרחיק עצמו מביצוע העבירות ואשר יש בהם כדי לסייע לראיות התביעה.

לטענת התביעה, יש לקבל את גרסת המתלונן לפיה נעשה שימוש בכח באירוע ובכך יש כדי לקיים את דרישות סעיף האישום של שוד. התביעה הדגישה כי סעיף 402(1) אינו דורש מידה מינימאלית של שימוש בכוח או גרימת נזק ודי בשימוש בכח כלשהוא כדי לקיים את נסיבות העבירה. כן טענה, כי גם אם תכננו הנאשמים מלכתחילה עבירת גניבה בלבד הרי שהיה על הנאשמים לצפות בנסיבות העניין כי תתרחש הפעלת כח לצורך השלמת המעשה ולכן עליהם להיות אחראים ושותפים מלאים לכלל תוצאות האירוע.

הסנגור הדגיש, כי עד התביעה זוהיר הינו שותף לדבר עבירה וכי התביעה מבקשת להתבסס על אמרת החוץ שנתן במשטרה. לאור האמור, על מנת לבסס הרשעה על אמרתו של זוהיר יש צורך בחיזוק מוגבר ומשמעותי. הסנגור הדגיש, כי בשום שלב זוהיר לא פירט כיצד והיכן בדיוק תוכננה הגניבה ולכן דבריו באשר לתכנון הגניבה ביחד עם נביל ומחמוד הינם דברים שנאמרו בעלמא ולא ניתן לבסס עליהם הרשעה. עוד הדגיש הסנגור, כי פלט השיחות, שהוצג לכאורה לזוהיר במשטרה (זאת על פי עדותו בפני
בית המשפט) ולפיו שוחח עם נביל ומחמוד בסמוך לאירוע הגניבה, לא הוצג לבית המשפט ולכן לא ניתן לתת כל משקל לדברי זוהיר בנקודה זו.
מכאן, שלטענת הסנגור, הראיה היחידה העומדת לחובת נביל הינה עדותו של זוהיר אשר נתן גרסאות שונות ומשתנות הסותרות זו את זו ואין לה חיזוק בחומר הראיות. הסנגור ביקש שלא לראות בטענת נביל בבית המשפט כי היה ברמאללה כטענת אליבי שנסתרה אלא כטעות שהועלתה בתום לב ומשגילה את טעותו הנאשם חזר בו מיוזמתו. בכל מקרה, טען הסנגור כי אין בכך די כדי לחזק את עדותו הבעייתית של זוהיר.
באשר לקיום עבירת השוד, טען הסנגור כי לא ניתן להסתמך על דברי המתלונן לפיהם הופעל כלפיו כח במהלך האירוע. זאת מן הטעם כי גרסה זו צצה בשלב מאוחר ואין לה זכר באמרה המפורטת מאוד שמסר המתלונן ביום האירוע ואף לא בא זכרה במזכר שנערך בסמוך להתרחשות האירוע. לעניין התכנון המוקדם, טען הסנגור כי גרסתו של הנאשם מחמוד, לפיה הגיע למחסום עם הכסף במטרה לרכוש את המשאית, לא נסתרה. לדבריו, זוהיר עצמו אישר בעדותו כי הוציא 1800 ₪ מתוך שקית ונתן אותם למתלונן, קרי, אכן היה כסף בשקית והדברים אינם מתיישבים עם דבריו האחרים של זוהיר לפיהם לא היה כסף בשקית. עובדה זו תומכת בגרסתו לפיה לא היה תכנון מוקדם לגנוב את המשאית. לאור כל האמור ביקש הסנגור לזכות את נביל מכל אשמה ולהרשיע את מחמוד בעבירה של גניבה בלבד, תוך קביעה כי מחמוד לא היה שותף לתכנון מוקדם של הגניבה.

דיון והכרעה
התרשמות מהעדים
באשר לעדותו של זוהיר, התרשמתי כי העד התקשה מאוד ליתן עדות מפלילה כנגד הנאשמים בפני
הם. תחילה ניסה להתחמק באמתלות שונות ממתן העדות ואף פתח את עדותו בהכרזה כי הוא שונא את הנאשמים ויעשה הכל על מנת להפיל אותם, הכרזה שקרית בעליל הסותרת מפורשות את חומר הראיות (באמרותיהם מציינים שני הנאשמים והעד כי יחסיהם תקינים, כשמחמוד וזוהיר מתייחסים זה לזה כשותפים עסקיים) ואף סותרת את דבריו שנאמרו בנשימה אחת לאחר הכרזה זו לפיהם נקלע לקשיים והנאשמים סייעו לו בעבודה ובכסף. בהמשך הרבה להפנות מבטים לעברם תוך שהוא ממלמל ושואל מה עליו לעשות. יחד עם זאת, בהמשך עדותו, לאחר שעומת עם דבריו במשטרה, אימץ את האמרה המשטרתית ובכך דבק לכל אורך עדותו. אמנם גם בהמשך עדותו "זיגזג" העד תוך שהוא רגע מפליל את הנאשמים במיוחס להם ורגע מנסה לצמצם ככל הניתן את חלקם באירוע. אף על פי כן, העד חזר שוב ושוב על העובדה כי מה שאמר במשטרה הוא הנכון וכי "אינו יודע מה לעשות עכשיו" וניתן היה להתרשם כי הסתירות והפרכות בעדותו נבעו מחוסר רצונו להפליל את חבריו.
אכן, לא בנקל ייתן בית המשפט אמון בחלק מסוים בעדותו של עד ויידחה חלקים אחרים בעדות כבלתי מהימנים, כפי שקבע בית הדין הצבאי ע/45/03 רס"ב אלקובי נ' התובע הצבאי הראשי:
"אמנם, רשאי בית משפט, לנוכח קיומן של סתירות, לפלג דבריו של עד, לקבל כמהימנים חלקים מעדותו ולדחות את חלקה האחר של העדות כבלתי מהימן ("פלגינן דיבורא"); אולם אין לעשות כן אלא אם העדות ניתנת, באופן הגיוני, לחלוקה ויש יסוד סביר להבחנה בין החלקים השונים והסבר סביר לסתירות; שאם לא כן, אין לו, בדרך כלל, לשופט אלא מה שהעד אומר, ויש לראות את העדות כולה בשלמותה (ראו: ע"פ 218/63 פיק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח(2) 18, 21;



תיק בית המשפט הצבאי 5215/08 התביעה הצבאית נ' מחמוד יאסר מחמוד מסאלמה, נביל חסן עבד אלפתאח מסאלמה (פורסם ב-ֽ 13/10/2009)