פסקי דין על רפת יהודה- צרעה | פסקי דין על צובה | פסקי דין על נתיב הל"ה | פסקי דין על נמרוד יפה | פסקי דין על קולין לוצוף ואח' |

2377/05 פ     21/11/2010




פ 2377/05 מדינת ישראל - המשרד לאיכות הסביבה נ' רפת יהודה- צרעה, צובה, נתיב הל"ה, נמרוד יפה, קולין לוצוף ואח'





בפני
כב' השופטת אנה שניידר

מדינת ישראל - המשרד לאיכות הסביבה

המאשימה

נגד

1.רפת יהודה- צרעה
, צובה
, נתיב הל"ה

2.נמרוד יפה

3.קולין לוצוף
4.אושרי לזלי
הנאשמים
<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד עדתי גיורא

ב"כ הנאשמים עו"ד שרון ארצי ועו"ד אהרון פרקש
<#3#>
גזר דין

1. במסגרת "הרפורמה במשק החלב" הוחלט לתמרץ את יצרני החלב כדי לעודד התייעלות בענף הרפת ולהסדיר את הרפתות בהיבט הסביבתי. בנסיבות אלה הקימה הנאשמת מס' 1 (להלן - הנאשמת) רפת חדשה. המדובר בשותפות רשומה המאגדת שלושה קיבוצים לצורך ניהול רפת משותפת בשטח קיבוץ צרעה.
הנאשמים 2- 4 היו יו"ר מועצת המנהלים של הרפת מחודש ינואר 2000, מנהל הרפת מחודש נובמבר 2000, ומרכז המשק של קיבוץ צרעה שם מצויה הרפת, בהתאמה.
הרפת הוקמה ביוזמת המאשימה - המשרד להגנת הסביבה, כשעד להקמתה כל קיבוץ ניהל רפת משלו. לרפת ניתן רישיון לניהולה בליווי תנאים ביום 15.10.01.

2. יצויין, כי באשר לנאשמת מדובר ברפת שונה בתכלית מן הרפתות אשר היו קיימות ערב הרפורמה, שהיו ישנות וחסרות אמצעים למניעת מפגעים סביבתיים, ולמעשה היוו את הסיבה העיקרית להחלטה בדבר הרפורמה.
טרם מימושה של התכנית לבניית הרפת במסגרת הרפורמה אושרה התכנית על ידי שתי וועדות שיפוט מקצועיות אשר כללו את נציגי המאשימה, ורק לאחר ששתי וועדות השיפוט ווידאו כי הנאשמת נבנתה בפועל בהתאם לכל הנחיות המשרד להגנת הסביבה ומתוך אמונה של נציגי המאשימה ומקימי הנאשמת כאחד כי הקמתה של הרפת על פי התכנון שהתגבש הינה הדרך המיטבית לבניית רפת אשר פעילותה לא תגרום למפגעים סביבתיים - אושרו המענקים הכספיים לנאשמת.

3. נגד הנאשמים הוגש ביום 2.5.05 כתב אישום בשל הפעלת רפת, במהלך השנים 2001 - 2003, תוך הפרת תנאי הרשיון ותוך יצירת מפגעים סביבתיים קשים - גלישת תשטיפי הרפת, הכוללים שפכים, לתוך אפיק נחל שורק, זרימת תשטיפים מתוך זבל הפרות לכביש גישה הנמצא בסמוך לשלוש סככות ממערב לקיבוץ צרעה ששימשו כרפת מבלי שהוכשרו לכך ומבלי שחוברו למערכת השפכים של הרפתות האחרות, זרימת תשטיפים לרשות הרבים תוך גרימת מפגע של ריח חזק, ופיזור הפרשות מן הרפת בשטחים פתוחים ברשות הרבים, בניגוד לתנאי הרשיון.

העבירות שבהן הואשמו הנאשמים הן:

(א) איסור זיהום מים, בניגוד לחוק המים, התש"ט - 1959 (להלן - חוק המים);
(ב) השלכת פסולת ברשות הרבים, בניגוד לחוק שמירת הנקיון התשמ"ד - 1984 (להלן - חוק שמירת הניקיון);
(ג) גרימת ריח חזק או בלתי סביר, בניגוד לחוק מניעת מפגעים, התשכ"א - 1961 (להלן - חוק מניעת מפגעים);
(ד) ניהול עסק שלא בהתאם לתנאי הרשיון, בניגוד לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק רישוי עסקים).

4. ביום 14.10.09 זוכו הנאשמים מכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

5. המאשימה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע.פ. 5003/09), וביום 22.4.10 הורשעו הנאשמים בעבירות לפי חוק המים, חוק רישוי עסקים, וחוק שמירת הניקיון, ונדחתה טענת הנאשמים להגנה מן הצדק.
הערעור באשר לעבירות לפי חוק מניעת מפגעים נדחה.

התיק הוחזר לבית משפט זה לצורך מתן גזר דין.

6. לענין העבירה לפי חוק המים, קבעה ערכאת הערעור כי לא הוכח שהנאשמים נקטו בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע או להפסיק את העבירה, ולא הונחה תשתית עובדתית כדי לקבוע כי הנאשמים 2 - 4 עשו מאמצים כלשהם למניעת זיהום המים אלא נהפוך הוא - הנאשמים לא שעו להתרעות שנשלחו להם, ובכך התקיים אצלם היסוד הנפשי שהוא פזיזות ביחס לגרימת התוצאות של זיהום המים.

7. לענין העבירה לפי חוק רישוי עסקים, קבעה ערכאת הערעור כי על אף שלא פורטה בתנאי רישיון העסק הדרך לפיזור והצנעה של הזבל בשדות - היה על הנאשמים להצטייד באישור נוסף לענין זה, ומשלא עשו כן - יש להרשיעם בעבירה לפי חוק רישוי עסקים.

8. לענין העבירה לפי חוק שמירת הניקיון, קבעה ערכאת הערעור כי משפיזרה הנאשמת את הזבל בשדות מבלי שמילאה את תנאי הרישיון, הרי שעברה על העבירה של השלכת פסולת לפי חוק שמירת הניקיון.
באשר לנאשמים 2 - 4 נקבע בהקשר זה, כי עיון במכלול הראיות אינו מלמד על אמצעים כלשהם שננקטו על ידם למניעת ביצוע העבירה, ולא הוכח כי הם עשו "כל שניתן" כהגדרת סעיף 15 לחוק שמירת הניקיון.
כמו כן, נקבע שלא נסתרה החזקה הקבועה באותו סעיף לפיה אם נעברה עבירה לפי סעיף 13 לחוק על ידי התאגיד או עובד מעובדיו, חזקה על נושא המשרה שהפר את חובתו, שכן על אף התרעות רבות שניתנו בעל פה ונשלחו אל הנאשמת בקשר לפעולות שיש לבצע על מנת להפסיק את השלכת הפסולת - לא נעשה דבר לתיקון הליקויים.

9. לענין טענת ההגנה מן הצדק שהעלו הנאשמים נקבע בסעיפים 23 - 24 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי:

"23.זיכוי נאשם מחמת הצדק, אינו זיכוי אוטומטי. כדי שהנאשם יזוכה מהטעם של "הגנה מן הצדק" עליו לעבור מבחן משולב, תלת שלבי: (א) בשלב הראשון, יש לעמוד על הפגמים שנפלו, אם נפלו, בהליכים שננקטו בעניינו ועל חומרתם. זאת, בנפרד משאלת אחריותו לעבירה גופה; (ב) במידה ונפלו פגמים כגון אלו, בשלב השני, יש לבחון אם בניהול ההליך חרף הפגמים, יש משום "פגי







פ בית משפט שלום 2377/05 מדינת ישראל - המשרד לאיכות הסביבה נ' רפת יהודה- צרעה, צובה, נתיב הל"ה, נמרוד יפה, קולין לוצוף ואח' (פורסם ב-ֽ 21/11/2010)