פסקי דין על יפת אהרוני | פסקי דין על סמדר אהרוני | פסקי דין על רועי אהרוני | פסקי דין על | פסקי דין על ארן אילנית גן "פלא-גן" | פסקי דין על גן "פלא-גן" | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ובניה רחובות |

3261/04 תלא     21/11/2010




תלא 3261/04 יפת אהרוני, סמדר אהרוני, רועי אהרוני, נ' ארן אילנית גן "פלא-גן", גן "פלא-גן", הועדה המקומית לתכנון ובניה רחובות






בפני

כבוד השופטת איריס לושי-עבודי
התובעים

1.יפת אהרוני

2.סמדר אהרוני

3.רועי אהרוני

על ידי עו"ד אלי מלול
נגד
הנתבעים

1.ארן אילנית גן "פלא-גן"
2.גן "פלא-גן"

על ידי עו"ד גלעד מרקמן

3.הועדה המקומית לתכנון ובניה רחובות

על ידי עו"ד יעל אברהם

פסק דין
1. בפני
י תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן הפעלת גן-ילדים בבית דו-משפחתי ברחוב החרוב ברחובות.

התביעה הראשונית, אותה הגישו שכני גן-הילדים בעקבות הפעלת הגן במקום, עניינה עוולות המטרד ליחיד, הפרת חובה חקוקה, רשלנות והפרת החוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 (להלן: "התביעה הראשונית").

התביעה שכנגד, אותה הגישו מפעילי גן-הילדים, עניינה נזקים שנגרמו לכאורה למפעילי הגן בשל התנהגות השכנים במסגרת הסכסוך שנתגלע בין הצדדים (להלן: "התביעה שכנגד").

הצדדים

2. התביעה הראשונית הוגשה על-ידי מר יפת אהרוני
ז"ל (להלן: "התובע 1"), אשתו, גב' סמדר אהרוני
(להלן: "התובעת 2"), ובנם, מר רועי אהרוני
(להלן: "רועי") (שלושת התובעים יחד ייקראו להלן: "התובעים"). התובעים הינם בעלי הזכויות בבית ברחוב החרוב 1 ברחובות (להלן: "בית התובעים").

הנתבעת 1, גב' אילנית ארן (להלן: "הנתבעת"), ובעלה, מר אלחנדרו ארן (להלן: "הבעל" או "התובע שכנגד"), הינם בעלי הזכויות בבית ברחוב החרוב 3 ברחובות (להלן: "בית הנתבעים"). הנתבעת הייתה מפעילת הנתבע 2, הוא גן הילדים "פלא גן" שפעל בבית הנתבעים (להלן: ""הגן" או "גן-הילדים"). הנתבעת 3 הינה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רחובות (להלן: "הוועדה המקומית"), אשר הוציאה היתר לשימוש חורג להפעלת גן-הילדים בבית הנתבעים.

הנתבעת ובעלה הגישו את התביעה שכנגד, המופנית כלפי שלושת התובעים.

רקע עובדתי

3. בית התובעים ובית הנתבעים יחדיו מהווים בית דו-משפחתי, ולהם קיר משותף (גוש 3699, חלקה 323 – להלן ביחד: "הנכס").

4. הנתבעת ובעלה רכשו את הזכויות בביתם ביום 21.6.01 (נספח א' לתצהירים מטעם הנתבעים). לטענת הנתבעת ובעלה, גן-הילדים החל לפעול בבית הנתבעים ביום 1.9.01. התובעים, מצידם, טענו כי במועד זה הגן פעל במתכונת חלקית ביותר, אם בכלל, וכי פעולת הגן במתכונת מלאה החלה רק שנה לאחר מכן, בחודש ספטמבר 2002.

5. התובעים טענו כי רכשו את ביתם ביום 15.8.01 (נספח ב'(1) לתצהיר רועי), אך בינם לבין מוכר הבית נחתם הסכם רכישה נוסף בשלב מאוחר יותר, ביום 27.2.02 (נספח ב'(2) לתצהיר רועי). על כל פנים, התובעים טענו כי בפועל אכלסו את הבית רק בחודש אוגוסט 2002 (ראו סעיף א' לחוות-דעת השמאי מטעמם של התובעים – נספח י' לתצהיר רועי; דבריו של רועי בעדותו בעמ' 23 לפרוטוקול מיום 12.3.09, שורות 13-12; ובעמ' 27 לפרוטוקול מיום 12.3.09, שורות 21-20; דבריו של רהב בעדותו בעמ' 33 לפרוטוקול מיום 12.3.09, שורה 12).

6. על הנכס חלה תוכנית המתאר רח/3/2103, המייעדת את הנכס למגורים (נספח ב' לכתב-התביעה; נספח ד' לתצהיר רועי).

7. בחודש דצמבר 2001 הגישה הנתבעת בקשה לוועדה המקומית לשימוש חורג בקומת הקרקע של הנכס למעון/גן-ילדים.

8. ביום 30.1.02 החליטה ועדת המשנה של הוועדה המקומית (להלן: "ועדת המשנה") לאשר את בקשת הנתבעת (נספח ג'(1) לכתב-התביעה; נספח א' לכתב-ההגנה; נספח ג' לתצהירים מטעם הנתבעים). ביום 18.2.03 הוצא ההיתר לשימוש חורג לנתבעת (נספח ג'(2) לכתב-התביעה; נספח ב' לכתב-ההגנה; נספח ד' לתצהירים מטעם הנתבעים; נספח ה' לתצהיר הראל, להלן: "ההיתר"). ההיתר הוצא לחמש שנים וללא הגבלה של מספר הילדים בגן.

בהקשר זה יצוין עוד כי על אף שדרישה זו הופיעה בהחלטת ועדת המשנה, הרי שבפועל לא נתקבל אישור משרד הבריאות להפעלת הגן וההיתר ניתן מבלי שהוצג אישור זה.

9. בשלב זה הגישו התובעים התנגדות לוועדה המקומית. ביום 8.1.04 החליטה ועדת המשנה לשוב ולדון בנושא, וביום 23.6.04 דנה בעניין והחליטה לדחות את הדיון בחודש נוסף (נספח י' לכתב-התביעה; נספח ט' לתצהיר הראל).

10. בד בבד הגישו התובעים ערר לוועדת הערר המחוזית במחוז המרכז (להלן: "ועדת הערר") (ערר מס' 64/04). בערר נטען כי בהחלטת הוועדה המקומית לאשר את השימוש החורג נפלו פגמים מהותיים, לרבות אי-קיום ראוי של ההליכים הנדרשים לפי סעיף 149 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), כגון מתן הודעה לבעלי הזכויות בנכסים הגובלים ופרסום הבקשה לשימוש חורג. כן הצביעו התובעים במסגרת הערר על העדר אישור משרד הבריאות להפעלת הגן.

ביום 29.8.04 ניתנה החלטת ועדת הערר (נספח י"ג(1) לכתב-התביעה; נספח י'(1) לתצהיר הראל). הוועדה נמנעה מלקבוע כי לתובעים עומדת זכות ערעור, אך החליטה בכל זאת להשיב את הדיון בבקשה לוועדה המקומית לצורך בחינת הטענות בנושא בריאות הסביבה והתנאים האלמנטאריים הנדרשים לילדים, וכן לצורך בדיקת חוקיות ההיתר מן ההיבט של השימוש במרתף בית הנתבעים כחלק מגן-הילדים.

11. ביום 2.9.04 התקבל אישור משרד הבריאות להפעלת הגן, תוך הגבלת מספר הילדים בגן ל-28 ילדים בלבד (נספח ז' לתצהירים מטעם הנתבעים).

12. ביום 12.9.04 הוגשה התביעה הראשונית.

13. ביום 19.12.04 ניתן אישור מחודש לשימוש חורג על-ידי ועדת המשנה ב' של הוועדה המקומית, וזאת בתנאים שנקבעו באישור משרד הבריאות ובפרט הגבלת מספר הילדים בגן כאמור לעיל (נספח ח' לתצהירים מטעם הנתבעים; נספח י'(2) לתצהיר הראל).

14. התובעים הגישו ערר נוסף לוועדת הערר (ערר מס' 34/05 - נספח ט' לתצהירים מטעם הנתבעים; נספח י"ב לתצהיר הראל). ביום 10.4.05 דחתה ועדת הערר את הערר על הסף בנימוק כי טענות התובעים נדונו כבר בערר מס' 64/04 וכי הם מנועים מלהעלותן פעם נוספת. ועדת הערר אף דחתה את טענות התובעים לגופן והצביעה על "הפסיקה הרבה בענייני שימוש חורג לפעוטונים וגני ילדים, ובהם הנטייה להקל בבקשה לשימוש חורג מעין זו שכן מדובר באינטרס ראשון במעלה במציאות החיים המודרנית אשר אין לו פתרון מאורגן על ידי הרשות המקומית. על כן מטבע הדברים נדרשת הוועדה המקומית לאיזון בין האינטרס של הציבור לבין האינטרס של בעלי המקרקעין הסמוכים, דבר שיכול ויגרום אי נוחות מסוימת לסביבה".

15. התובעים לא השלימו עם החלטת ועדת הערר, והגישו עתירה מנהלית לבית-המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (עת"מ 1891/05). ברם, בהמלצת בית-המשפט נמחקה עתירתם ביום 7.12.06 (נספח י' לתצהירים מטעם הנתבעים).

16. להשלמת התמונה יצוין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי גן-הילדים הפסיק את פעולתו בחודש ספטמבר 2007.

ההליכים

17. כבר עתה ייאמר כי הדיון בתובענה זו התמשך מעל ומעבר לזמן הראוי וכי ההליך צבר היקף ונפח חסרי כל פרופורציה ביחס למהותו של הסכסוך. בהקשר זה יש להצטער צער רב על כך שהצדדים לא נענו בחיוב להצעות הסדר שונות, שהוצעו להם על-ידי המותבים השונים שדנו בתיק זה, וכן לא השכילו להשלים בהצלחה הליך גישור שהתקיים ביניהם.

בפרט אמורים הדברים לגבי התובעים, שעל אף הפסקת פעולתו של הגן בשנת 2007 ולמרות פטירתו של התובע 1 עוד קודם לכן, הוסיפו לנהל מאבק יוקד ואובססיבי נגד הנתבעים, אשר גלש לעתים להתנהגות בלתי-חוקית (כפי שיפורט להלן במסגרת הדיון בתביעה שכנגד) ובוודאי בלתי-ראויה בכל הקשור לאופן ניהול הדיון המשפטי. זאת, תוך החלפת שלושה באי-כוח במהלך שנות ניהול הדיון בתובענה וסירוב להצעות הסדר, אשר האחרונה שבהן – מפי מותב זה – כללה גם מרכיב של פיצוי נאה לתובעים.

במיוחד יש לציין בהקשר זה את בנם של התובעים 2-1, עו"ד רהב אהרוני (להלן: "רהב"), אשר למרות העובדה כי מעמדו בתובענה זו היה של עד בלבד, מילא תפקיד מקצין עמדות בכל הקשור לניהול התובענה על-ידי התובעים, וזאת תוך אי-הקפדה על אמירת אמת בעדותו בפני
י, כפי שיפורט להלן.

18. כאמור, התביעה הראשונית הוגשה ביום 12.9.04. הסעדים שהתבקשו בגדרה על-ידי התובעים היו:

א. צו מניעה שיאסור על הפעלת גן-הילדים.
ב. הצהרה כי החלטת הוועדה המקומית וההיתר לשימוש חורג שניתן בעקבותיה הינם בניגוד לדין ובטלים מעיקרם. לחילופין ביקשו התובעים כי תינתן להם זכות טיעון והתנגדות בפני
הוועדה המקומית.
ג. פיצויים בסך של 350,000 ₪ לפי החלוקה הבאה: (1) 150,000 ₪ בגין ירידת ערך ביתם של התובעים; (2) 150,000 ₪ בגין נזקי מטרדים; (3) 50,000 ₪ בגין עגמת נפש, הוצאות ונזק נפשי.

19. ביום 28.10.04 הוגשה התביעה שכנגד, שבה נתבע סעד כספי בסך של 302,000 ₪ לפי החלוקה הבאה: (1) 100,000 ₪ בגין כאב וסבל כתוצאה מתקיפה פיסית; (2) 100,000 ₪ בגין עגמת נפש עקב איומים; (3) 100,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע; (4) 2,000 ₪ בגין פגיעה בגדר גן-הילדים.

20. בד בבד עם הגשת כתב-התביעה הגישו התובעים גם בקשה למתן צו מניעה זמני שימנע את המשך הפעלת הגן (בש"א 2636/04). הבקשה הועברה לטיפולו של כבוד השופט ה' פינשטין והתקיימו בה חמישה דיונים בשנים 2005-2004, שבגדרם ניסו הצדדים להגיע להסדר. משכשלו ניסיונות אלה נקבע התיק העיקרי לקדם-משפט והועבר לטיפולה של כבוד סגנית-הנשיא א' שטמר.

21. ביום 28.9.05 התקיים קדם-המשפט הראשון בתיק, שבעקבותיו הופנו הצדדים (ללא הוועדה המקומית), בהסכמתם, לגישור אצל מגשר. ניסיון הגישור נכשל ולאחר שני דיוני קדם-משפט נוספים בשנים 2007-2006 - לרבות עיכוב הדיון עד למתן החלטה בעתירת התובעים לבית-המשפט לעניינים מנהליים - נקבע התיק לדיון הוכחות בפני
י.

22. בין לבין, ביום 24.2.06, נפטר כאמור התובע 1. ביום 18.7.06 נתן בית-הדין הרבני האזורי ברחובות צו קיום צוואה, לפיו התובעת 2 הינה היורשת הבלעדית של התובע 1 (הצו נמסר לבית-משפט זה ביום 3.2.08).

23. לאחר עיכוב נוסף, שנגרם בשל איחור בהגשת תצהירי הנתבעים, החל שלב ההוכחות במשפט ביום 11.3.09.

מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של רועי ושל רהב. בנוסף לכך, לתצהירו של רועי צורפו כנספחים שתי חוות-דעת – האחת, של מר רפאל בן-זיקרי, צלם ומומחה בעיבוד וריטוש תמונה (להלן: "מומחה עיבוד התמונה") (נספח ד'(1) לתצהיר רועי); והשנייה, של מר גיל לזר, שמאי מקרקעין (להלן: "השמאי") (נספח י' לתצהיר רועי).

מטעם הנתבעים 2-1 והתובע שכנגד הוגשו תצהיריהם של הנתבעת ובעלה; מר יעקב אבידור, אביה של הנתבעת (להלן: "אבי הנתבעת"); מר דן כהן, מתווך מקרקעין שהציג את בית התובעים בתחילה לנתבעת ובעלה ולאחר-מכן לתובעים (להלן: "המתווך"); ושל מר אורן אולמן, המתגורר בשכנות לגן-הילדים ובתו למדה בגן (להלן: "אולמן"). כן הוגשה מטעם הנתבעים 2-1 והתובע שכנגד חוות-דעת של הצלם דניאל בכרי.

מטעם הוועדה המקומית הוגשו תצהיריהם של גב' דלית הראל, מנהלת אגף לתכנון ורישוי בעיריית רחובות (להלן: "הראל"), ושל מר ירון כהן, מפקח על הבנייה בעיריית רחובות (להלן: "המפקח").

24. בפתח שלב ההוכחות התברר כי לאור הפסקת פעילותו של הגן בשנת 2007 כאמור לעיל, הרי שהתובעים אינם עומדים עוד על תביעתם לקבלת צו מניעה וכן ויתרו הם על תביעת הפיצוי בגין ירידת ערך ביתם (150,000 ₪ כאמור לעיל). בנסיבות אלה הגדירו הצדדים בהסכמה את גדר המחלוקת ביניהם כדלקמן:

מוסכם עלינו שהשאלות השנויות במחלוקת הינן כדלקמן:
1. האם התובעים ידעו בטרם חתמו על הסכם הרכישה, כי עומד להיפתח או כי מצוי גן ילדים בשכנות להם?
2. האם היה מטרד?
3. מי אחראי למטרד?
4. מה גובה הנזק?
5. כיצד יש לחלק את הנזק בין הנתבעים?

באשר לתביעה שכנגד מוסכם עלינו שהשאלות השנויות במחלוקת הינן כדלקמן:
1. האם אכן הנתבעים שכנגד עשו את המעשים המיוחסים להם בכתב התביעה שכנגד?
2. אם כן, איזה נזק נגרם לכל אחד מהתובעים בגין המעשים הנ"ל ומה שוויו?
[עמ' 18 לפרוטוקול מיום 11.3.09.]
ראו גם החלטתי בעמ' 17 לפרוטוקול מיום 12.3.09 בנוגע למחיקת הסעדים המופיעים בסעיפים 61 א', ב' ו-ה' לכתב-התביעה.

25. כאמור, הצדדים הביאו עדים רבים להוכחת טענותיהם וחקרו את עדי הצד השני בחקירות נגדיות ארוכות ורצופות התנגדויות.

כפועל יוצא מכך השתרע שלב ההוכחות במשפט על פני לא פחות מששה דיונים שונים:

ביום 11.3.09 נחקר בפני
י מומחה עיבוד התמונה על חוות-דעתו, אך לא התרתי את חקירתו הנגדית של השמאי, הואיל והתביעה בגין ירידת ערך ביתם של התובעים הוסרה כאמור לעיל.

למחרת היום, בתאריך 12.3.09, נחקרו בפני
י רועי ורהב על תצהיריהם.

ביום 18.5.09 העידו בפני
י מטעם התובעים מר חובב גמליאל, הקבלן שבנה את בית התובעים ומכר להם אותו (להלן: "הקבלן"), וגב' ורד כחלון, בעלת הזכויות בבית אחר שבו הפעילה הנתבעת גן-ילדים עובר להפעלתו בנכס (להלן: "כחלון"). בזאת תמה פרשת התביעה הראשונית.

בהמשך הדיון ביום 18.5.09 העידה בפני
י הנתבעת בחקירה ראשית משלימה ובחקירה נגדית על תצהירה.

ביום 20.5.09 נחקר בפני
י המתווך על תצהירו. לאחר מכן העיד בפני
י הבעל, אשר עדותו לוותה בהקרנת קלטת וידאו (נ/3, סומנה מחדש נ/7, להלן: "קלטת הווידאו"). למחרת היום, בתאריך 21.5.09, החלה חקירתו הנגדית של הבעל, אשר הסתיימה בדיון שלאחר מכן, ביום 25.11.09. במועד אחרון זה נחקרו בפני
י על תצהיריהם גם הראל, אבי הנתבעת והמפקח, ובכך בא לסיומו שלב ההוכחות במשפט.

26. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, כאשר הסיכומים האחרונים הוגשו ביום 5.5.10.

27. אדון אפוא בדברים על-פי סדרם. ראשית, אדון בתביעה הראשונית, ולאחר מכן אדון בתביעה שכנגד.

התביעה הראשונית - הטענות

28. כאמור, התובעים העלו בתביעתם שתי מערכות של טענות – האחת, המופנית כלפי הנתבעים 2-1, יסודה בעצם הפעלת גן-הילדים בנכס ובאופן ההפעלה של הגן; והשנייה, המופנית כלפי הוועדה המקומית, יסודה במתן שלא כדין של ההיתר לשימוש חורג להפעלת הגן וכן בהעדר פיקוח ראוי על פעילות הגן.

לטענת התובעים, שתי מערכות שונות אלה של התנהגויות ומחדלים התלכדו לכדי תוצאה אחת – היא הנזקים שגרמה לכאורה הפעלת הגן לרכושם ולאיכות חייהם ושלומם של התובעים – ולפיכך הנתבעים אחראים ביחד ולחוד למלוא הנזקים שנגרמו להם.

29. אשר להתנהגות הנתבעים 2-1 טענו התובעים כי הפעלת הגן גרמה לרעש והמולה בביתם, החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות אחר-הצהריים המאוחרות, ולעיתים אף לעת ערב, בימים בהם נערכו מסיבות ואירועים בגן וכן בימים שבהם הנתבעת הפעילה חוג "פילאטיס" בביתה.

עוד טענו התובעים כי הפעלת גן-הילדים גרמה למטרדים תברואתיים בסביבת ביתם, שכן במקום היה פח-אשפה אחד בלבד המיועד לבית מגורים ולא לגן-ילדים, ועל כל פנים הנתבעים 2-1 לא שמרו על הסדר והניקיון סביב גן-הילדים ויצרו לכלוך וזוהמה בסמוך לנכס.

לבסוף טענו התובעים כי הפעלת הגן יצרה גם מטרדים תחבורתיים, הואיל ורחוב החרוב, שבו ממוקם הנכס, הינו רחוב צר ללא מוצא. בנסיבות אלה יצרו מכוניות ההורים של ילדי הגן עומס ברחוב, אשר גרם לחסימת הרחוב והחניות הפרטיות המצויות בו ומנע את הגישה של התובעים אל ביתם. כמו כן טענו התובעים כי הדבר גרם לריח רע, פיח וזיהום אוויר.

התובעים הדגישו טענות אלה בפרט על רקע מחלתו הקשה של התובע 1, שלטענתם חיפש לעצמו מרגוע ושלווה בערוב ימיו ולא יכול היה למצאם בשכנות לגן-הילדים.

30. אשר להתנהגות הוועדה המקומית, הרי שהתובעים העלו טענות דומות לאלו שהועלו בפני
ועדת הערר, קרי כי הוועדה הפרה את הוראות סעיף 149 לחוק התכנון והבניה, דהיינו לא פרסמה כדין את הבקשה לשימוש חורג ולא מסרה הודעה כנדרש לבעלי הזכויות בנכסים הגובלים, ובכך פגעה בזכותם של התובעים להגיש התנגדות לבקשה לשימוש חורג. על כל פנים, התובעים טענו כי החלטת הוועדה המקומית לאשר את הבקשה לשימוש חורג הייתה החלטה בלתי-סבירה ובלתי-מידתית.

בנוסף לכך שבו התובעים וטענו כי מעבר למתן ההיתר נכשלה הוועדה המקומית גם בפיקוח על אופן הפעלת הגן בנכס, ובפרט בנוגע לעובדות הבאות: (א) הפעלת הגן ללא היתר לשימוש חורג מחודש ספטמבר 2001 ועד למועד מתן ההיתר בחודש פברואר 2003; (ב) הפעלת הגן ללא אישור משרד הבריאות עד לסוף חודש אוגוסט 2004; (ג) הפעלת הגן במרתף הבית ולא רק בקומת הקרקע כאמור בהיתר; (ד) מספר הילדים בגן.

31. מבחינה משפטית עילות התביעה הראשונית נגד הנתבעים 2-1 הן, כאמור, עוולות המטרד ליחיד והפרת חובה חקוקה הקבועות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). (כאמור, התובעים ציינו בכתב התביעה גם את הפרת החוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, אך נראה כי זנחו עילה זו). לעומת זאת, עילות התביעה הראשונית נגד הוועדה המקומית הן עוולות הפרת חובה חקוקה ורשלנות.

אדון אפוא בנפרד בשתי מערכות הטענות – זו המופנית לנתבעים 2-1 וזו המופנית לוועדה המקומית – וזאת על-פי סדר העילות.

התביעה הראשונית נגד הנתבעים 2-1– עוולת המטרד ליחיד

32. כידוע, המבחן לקיומו של מטרד ליחיד, הקבוע בסעיף 44 לפקודה, הינו "הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם".

בפסק-הדין המנחה בעניין אתא (ע"א 44/76 המ' 101/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' שוורץ, פ"ד ל(3) 785, 796-795 (1976)) נקבעו שני מאפיינים עיקריים להפרעה העולה כדי מטרד:

א. ההפרעה חייבת להיות מוחשית ולא קלת ערך, מהותית ולא חולפת.
ב. מידתה של ההפרעה, כמוחשית או כקלת-ערך, נמדדת על-פי אמת המידה של זכותו של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם, כאשר הזכות לשימוש "סביר" במקרקעין נבחנת לפי אמות-מידה אובייקטיביות ביחס לתוצאות המעשה לגבי האדם המוטרד, ולא ביחס לטיבו של המעשה עצמו.

כמו כן נקבע בפס"ד אתא כי ההכרעה בדבר קיומו של מטרד מחייבת בחינה של האינטרסים המתנגשים של שני הצדדים, תוך יצירת איזון ביניהם:

אך מובן הוא כי האינטרסים של המחזיקים במקרקעין, השוכנים זה לצד זה, אינם זהים בהכרח, גם כאשר כל אחד מהם אינו חורג מן השימושים המותרים, מתחייבת על-כן מעין התאמה ואף פשרה - המותירה מקום לפעלו של כל צד, ובלבד שאינו חורג מעבר לסביר ואינו מגיע כדי "הפרעה ממשית".
[שם, בעמ' 796.]
במלים אחרות, זכותו של הנפגע איננה מוחלטת, ולצד מידת ההפרעה הנגרמת לו, יש לבחון גם את זכות השימוש וההנאה הסבירים של הפוגע. כך מתאפשר האיזון בין אינטרס התובע ליהנות מן השימוש במקרקעין בלא הפרעות, לבין אינטרס הנתבע יוצר ההפרעה, לעשות שימוש במקרקעין שלו בלא מגבלות.

33. בהקשר זה יש לציין עוד כי שאלת הידיעה או אי-הידיעה של התובעים בנוגע לקיומו של גן-הילדים עובר לרכישת הנכס על ידם - בה אדון בהמשך - אינה מעלה ואינה מורידה לעניין המטרד, שכן נקבע במפורש בסעיף 46 לפקודה כי "בתובענה על מיטרד ליחיד לא תהא הגנה בכך בלבד שהמיטרד היה קיים לפני שהתובע תפש או רכש את המקרקעין הנדונים". עם זאת, במאמר מוסגר יצוין כי העובדה שההפרעה הייתה קיימת שעה שהתובע תפש או רכש את המקרקעין מהווה עובדה רלוונטית בבחינת סבירות ההנאה שמבקש התובע להפיק מרכושו, ועשויה לשמש אחד מן השיקולים המובאים בחשבון בבחינת מאזן האינטרסים של התובע והנתבע. ראו ד' קרצ'מר "מטרדים" דיני הנזיקין - העוולות השונות (ג' טדסקי עורך, תש"ם), בעמ' 69.

34. האם התנהגותם של הנתבעים 2-1 ואופן הפעלת הגן הגיעו כדי יצירת מטרד לתובעים, היינו הגיעו כדי הפרעה של ממש בהקשר של בעיות רעש, תברואה ותחבורה? אני סבורה כי התשובה לשאלה זו הינה בשלילה.

35. ראשית, יש לציין כי התובע 1 נפטר, כאמור, עוד בטרם החל שלב ההוכחות במשפט ולפיכך לא הוגש תצהיר מטעמו ולא ניתן היה לשמוע את עדותו בבית-המשפט. בנוסף לכך, גם התובעת 2, שהתגוררה יחד עם התובע 1 בבית התובעים, לא הגישה תצהיר וממילא לא העידה בפני
י. התובעים סמכו אפוא את עיקר תביעתם על תצהירו של רועי לבדו.

זאת ועוד, התובעים לא הציגו בתמיכה לטענותיהם עדויות של גורמים נוספים, כגון שכנים אשר התגוררו בסמיכות לגן-הילדים, הורים של ילדי-הגן וכיו"ב, אשר היו עשויות לשפוך אור על טיבו של המטרד.

בעובדות אלה לבדן יש אפוא כדי להחליש במידה משמעותית את טענותיהם של התובעים בשאלת המטרד.

36. אשר למטרד הרעש, הרי שמקובלת עלי טענתם של התובעים כי מגן-הילדים בקע רעש מסוים, והדבר אף ברור וידוע לפי ניסיון החיים. ברם, התובעים לא צירפו לתביעתם חוות-דעת של מומחה או ראיה אחרת כלשהי, ממנה ניתן היה ללמוד על עוצמתו של הרעש ולבחון אם מדובר היה ב"הפרעה של ממש" וכיצד הדבר עומד באיזון בין האינטרסים המתנגשים של שני הצדדים. בנוסף לכך, התובעים לא ערכו כל הבחנה בין השעות והפעילויות השונות בגן ולא ציינו אם היה קיים הבדל כלשהו ביניהן, למשל בשעות המשחק בחצר.

בהקשר זה יש לציין עוד כי הצדדים נחלקו בדעותיהם לגבי השאלה, אם משחקיהם של ילדי הגן התקיימו בחצר הקדמית של הנכס, הגובלת בחצרם של התובעים, או בחצר המזרחית, המרוחקת יותר מבית התובעים. בהקשר זה הגעתי למסקנה, על-פי העדויות שבאו בפני
י, כי משחקיהם של הילדים בחצר הקדמית היו במקרים בודדים בלבד וכי המשחקים התקיימו דרך שגרה בחצר המזרחית. יש לציין כי חצר זו הייתה מאובזרת, מוצלת, בטיחותית ומותאמת לייעוד זה (ראו תמונה ת/6 (עליונה)), וזאת בניגוד לחצר הקדמית, אשר בשטחה אף מצוי גרם מדרגות המוביל לבית, אשר היה עלול לסכן את הילדים (ראו תמונה ת/7 (עליונה); עדות הנתבעת בעמ' 78 לפרוטוקול מיום 18.5.09, שורה 15 ואילך).

37. אשר למטרד התברואתי, הרי שטענות התובעים בעניין זה נסמכו על חמש תמונות בלבד - התמונות ת/5 (אמצעית ותחתונה – הופיעו גם כנספח י"א(2) לתצהיר רועי), י"א(3) לתצהיר רועי (עליונה) ות/6 (אמצעית ותחתונה). בארבע מתמונות אלה נראה פח-אשפה גולש על גדותיו ולצידו מערום נוסף של אשפה, ובחמישית נראה שטח פתוח ובו מוטלות גרוטאות. ואולם, הנתבעת, שאישרה בעדותה כי בארבע התמונות הראשונות אכן צולם פח-האשפה של הגן, טענה כי תמונות אלה צולמו ביום של שביתת עובדי התברואה. עוד טענה הנתבעת כי בתמונה החמישית צולם שטח שאינו בבעלותה או בחזקתה, כי אם בבעלות פרטית של אדם אחר, וכי מרבית דיירי הרחוב נהגו להשליך את האשפה "הכבדה" בשטח זה. עוד טענה הנתבעת כי, על כל פנים, כל האשפה של הגן נאספה בצורה מסודרת ומאורגנת בפח-אשפה גדול יותר מאשר פח-אשפה רגיל של בית מגורים (פח-אשפה ירוק לעומת שחור), אשר פונה באופן סדיר שלוש פעמים בשבוע, וכי במקום לא נוצר לכלוך כטענת התובעים. כן טענו הנתבעת ובעלה כי בדרך כלל פח האשפה של הגן נמצא במסתור בנוי מאחורי גדר הגן וכלל אינו חשוף לרחוב.

בנסיבות אלה אני סבורה כי התובעים לא השכילו להוכיח, במידה הדרושה במשפט האזרחי, כי הגן ייצר מטרד תברואתי "מוחשי ולא קל ערך, מהותי ולא חולף", כנדרש בעוולת המטרד ליחיד.

38. אשר למטרד התחבורתי, הרי שגם בעניין זה נסמכו התובעים על ארבע תמונות ספוראדיות, אשר המחישו לכאורה את המטרד שנגרם עקב ריבוי כלי-הרכב ברחוב (ת/5 (עליונה), ת/7 (אמצעית ותחתונה - הופיעו גם כנספח י"א(3) לתצהיר רועי) ונספח י"א(2) לתצהיר רועי (תחתונה)). הנתבעים, מצידם, טענו כי חלק מן הרכבים המצולמים בתמונות אינם של הורי ילדי הגן, כי אם של דיירי הרחוב, כי התמונות ת/7 צולמו בשעה שהתקיים אירוע משפחתי אישי של הנתבעת ובעלה וכי התמונה י"א(2) צולמה בשעה שהתקיים אירוע בגן – מצב חריג אשר התרחש פעמים בודדות בלבד במהלך שנת הלימודים ולא שיקף את ההתנהלות היום-יומית במקום.

אין ספק בעיניי כי פעילות של גן ובו עשרות ילדים ברחוב ללא מוצא אכן גורמת ללחצים תחבורתיים מסוימים בשעות מוגבלות ומצומצמות של הבוקר ואחרי-הצהריים, וכן באירועים מיוחדים של גן-הילדים. ברם, למרות זאת, מסקנתי בהקשר זה הינה זהה לזו שאליה הגעתי ביחס ליתר טענות המטרד, קרי כי התובעים לא השכילו להציב תשתית ראייתית מדוקדקת ומספקת אשר תוכיח כי מדובר היה בהפרעה העולה כדי הגדרת ה"מטרד" בחוק ובפסיקה, וזאת על רקע איזון האינטרסים הנחוץ והדרישה להפרעה של ממש, מהותית ובלתי-חולפת.

עוד יצוין בהקשר זה כי הנתבעת העידה – ועדותה בעניין זה הייתה מהימנה עליי – כי בעקבות תלונותיהם של התובעים בעניין זה היא פנתה לעיריית רחובות בבקשה להסדיר את סימוני החניה ברחוב וכן ביקשה מהורי הגן להקפיד על חניה נאותה ועל אי-חסימה של הרחוב (עמ' 77 לפרוטוקול מיום 18.5.09, שורות 27-6).

אשר לטענות בדבר ריח רע, פיח וזיהום אוויר, הרי שטענות אלה נטענו בעלמא ולא הובאה להם ולו ראשית ראיה.

39. למסקנות פרטניות אלה בנוגע לעוולת המטרד יש להוסיף גם את ההתבוננות הכללית על הדברים.

אכן, קיים קושי בהפעלתו של גן-ילדים בבית מגורים, ובפרט בבית מגורים המשותף לדיירים נוספים, והדבר יוצר במקרים רבים התנגשות אינטרסים בלתי-נמנעת תוך פגיעה באינטרסים של הדיירים במקום.

ואולם, מן המפורסמות הוא שהרשויות המקומיות אינן מעניקות פתרונות לטיפול והשגחה על ילדים מתחת לגיל מסוים (ראו גם עדותה של הראל בעניין זה, בעמ' 47 לפרוטוקול מיום 25.11.09). כפועל יוצא מכך הנושא של מעונות וגני-ילדים לגיל הרך (כפי שהדבר גם בענייננו) נותר פתוח באופן כמעט בלעדי ליוזמות פרטיות, הנשענות על הפעלה של מעונות, משפחתונים וגני-ילדים בבתי-מגורים.

לכך יש להוסיף את העובדה הידועה על-פי ניסיון החיים כי ישראל היא מדינה צפופה ביותר (לפחות בכל הקשור למרכז הארץ), אשר כמעט כל פעולה הנעשית בה כרוכה בחיכוך כזה או אחר עם הזולת.

מכלל האמור לעיל, ועל אף שהאינטרסים של התובעים נפגעו בשל קיומו של הגן וניתן להבין ללבם באופן עקרוני, ובפרט לאור מצבו הרפואי של התובע 1, הרי שבמסגרת איזון האינטרסים עליו אנו מצווים בעילת המטרד ליחיד, אין מנוס מאשר לאפשר את קיומם של גני-ילדים בבתי מגורים, אף אם מצב זה אינו אידיאלי.

עמד על כך, למשל, כבוד השופט ע' מודריק בעת"מ 1155/00 צעירי נ' ועדת ערר מחוז מרכז ואח' (פורסם במאגרים, ניתן ביום 16.4.01):

אכן פעוטון הממוקם בבית פרטי, בשכונת מגורים, הוא בגדר שימוש החורג מייעוד הבנייה למגורים. החריגה אינה סתמית-וירטואלית. יש לה ביטויים והשלכות מעשיים על איכות החיים של דיירי הסביבה ועל ערך נכסיהם. ריכוז גדול של פעוטות בני יומם עלול להפריע את הרגיעה המאפיינת אזור מגורים שקט. אם בעל הבית השכן... אינו צעיר כל כך עלולים קולות הזאטוטים ומר בכיים (לעתים) להיות לו להפרעה של ממש וכן לשמש עילה לרוכשים פוטנציאליים של ביתו "ללחוץ" להורדת מחיר.
מנגד, בשכונת מגורים, במיוחד שכונה שחתך הגילים של יושביה צעיר, עשוי להתהוות צורך של ממש לקיים פעוטון באחד הבתים (לפעמים יותר מאחד). כל כך מפני שתחום הגילים הצריך לשירותי פעוטון אינו נתון לאחריות גורמי החינוך הממלכתיים או המוניציפליים. לכן, לא יימצאו מבנים יעודיים לפעוטונים ויש הכרח לשכנם - על דרך היתר לשימוש חורג - בבתים פרטיים. צורך הרבים הוא וצורך הפרט נדחה מפניו עד גבול מסוים.
מדברים שאמרתי עד הנה יוצא ששיכונו של פעוטון בבניין מגורים פרטי הוא הכרח לא יגונה, אך ברור שבכל מקום שבו ימצא פעוטון כזה את משכנו, שם תהיה הפרעה סביבתית מסויימת. לכן, טענתו של צעירי היא מן הסוג המכונה בלעז nimby (not in my back yard), ובשפת עבר אולי לבא"ש (לא בחצר האחורית שלי). טענה כזאת, בדרך כלל לא תצלח.
ראו גם עת"מ 14/98 אוסקר ואח' נ' לוריא ואח' (פורסם במאגרים, ניתן ביום 18.5.98, להלן: "פס"ד אוסקר"); ע"פ (מחוזי-נצרת) 846,942/01 הרצל ואח' נ' ועדה לתכנון ובניה (פורסם במאגרים, ניתן ביום 25.6.02).

40. משוואה זו של איזון אינטרסים מחייבת כמובן את שני הצדדים: גני-הילדים השוכנים בבתי מגורים צריכים להיות מופעלים בצורה סבירה ולהקפיד הקפדה יתרה שלא לגרום למטרד לשכניהם; בעוד שהשכנים צריכים לגלות סובלנות, אורך-רוח והתאפקות על אף אי-הנוחות הכרוכה בכך.

במקרה שבפני
נו לא הוכח, כאמור, כי גן-הילדים הופעל בצורה בלתי-סבירה אשר יצרה מטרד באופן החורג ממשוואת איזון האינטרסים "הרגילה" במקרים אלה. השוו, למשל, ת"א (שלום-ת"א) 11761/07 בסמן ואח' נ' עיריית קירית אונו ואח' (פורסם במאגרים, ניתן ביום 30.10.08); ת"א (שלום-פ"ת) 3668/04 נורובטי נ' דוידוביץ' ואח' (פורסם במאגרים, ניתן ביום 7.5.06); ת"א (שלום-פ"ת) שרגאי ואח' נ' רקח ואח' (פורסם במאגרים, ניתן ביום 11.9.01, להלן: "פס"ד שרגאי").

מאידך אני סבורה כי התובעים במקרה זה לא מילאו את "חלקם" במשוואת איזון האינטרסים, היינו התובעים הדגישו אך ורק את האינטרסים הסובייקטיביים שלהם, גילו רגישות יתר בנוגע לקיומו של הגן, לא ערכו כל הבחנה בין עיקר לטפל והתייחסו באופן דומה לכל הפרעה, קלה כחמורה, וכפועל יוצא מכך פתחו במאבק אובססיבי וחסר פשרות נגד קיומו של הגן בשכנותם.

41. מכלל האמור לעיל אני סבורה אפוא כי יש לדחות את התביעה הראשונית נגד הנתבעים 2-1 ככל שהיא מבוססת על עוולת המטרד ליחיד.

התביעה הראשונית נגד הנתבעים 2-1 – עוולת הפרת חובה חקוקה

42. סעיף 63 לפקודה, שעניינו עוולת הפרת חובה חקוקה, קובע כי:

מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.
בנוסף לכך, הלכת ע"א 140/53 אדמה חברה בינלאומית בישראל בע"מ נ' לוי ואח', פ"ד ט' 1666 (1955) (להלן: "הלכת אדמה"), קובעת אף היא כי לתובע יש עילת תביעה נגד נתבע שעשה מעשה בלתי-חוקי, כאשר המעשה גרם נזק כספי לתובע או פגע בנוחיותו או בהנאתו מרכושו, וכאשר הנזק או הפגיעה הם תוצאה ישירה וטבעית של מעשהו הבלתי-חוקי של הנתבע. במאמר מוסגר יצוין כי הדעות נחלקו בשאלה אם הלכת אדמה מקימה עילה עצמאית העומדת על רגליה בתחום דיני התכנון והבנייה או שמא היא "נדחסת" למסגרת של עוולת הפרת חובה חקוקה (ראו דברי כבוד השופט מ' חשין בבג"ץ 1921/94 סוקר ואח' נ' הוועדה לבנייה למגורים ולתעשייה, מחוזי ירושלים, פ"ד מח(4) 237, 261 (1994)), אך לשם הנוחות אקרא להלן לשתי עילות אלה ביחד "עילת הפרת חובה חקוקה".

43. כידוע, תביעה המושתתת על עילה של הפרת חובה חקוקה שונה ביסודותיה מתביעה המושתתת על עילה של מטרד. בעוד שבעילה של מטרד מוסט, כאמור, הדגש מהתנהגותו של הנתבע לעבר מידת הפגיעה בתובע, הרי שבעילה של הפרת חובה חקוקה מושם הדגש על המעשה הבלתי-חוקי שביצע הנתבע, ועל כן, לכאורה, די לו לנפגע מהמעשה הבלתי-חוקי שיראה כי נגרמה לו אי-נוחות, אף אם זו אינה מגיעה כדי מטרד. ראו, למשל, ר"ע 62/83 בעל טכסא נ' גונן ואח', פ"ד לח(1) 281 (1984). ההיפך גם הוא נכון, קרי הפרעה שיסודה בפעילות בלתי-חוקית אינה עולה בהכרח כדי מטרד כמשמעותו של מושג זה בסעיף 44 לפקודה.

44. כאמור לעיל, אני מוכנה להניח כי הפעלת גן-הילדים בנכס אכן גרמה לתובעים אי-נוחות, שאם יתברר כי יסודה במעשה בלתי-חוקי הרי שיש בה משום ביצוע עוולה כלפי התובעים. השוו, למשל, ת"א (שלום-ת"א) 51876/07 ג'רפי ואח' נ' בונה (פרוינד) ואח' (פורסם במאגרים, ניתן ביום 30.10.10); ת"א (שלום-נתניה) 8225/07 אליעז ואח' נ' חג'אג' ואח' (פורסם במאגרים, ניתן ביום 17.8.09); פס"ד שרגאי.

השאלות בהקשר זה הן אפוא שתיים אלה:

א. האם מעשיהם של הנתבעים 2-1 היו בלתי-חוקיים?
ב. אם התשובה לשאלה הראשונה הינה בחיוב - האם החיקוק שהופר על ידי הנתבעים 2-1, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתם או להגנתם של התובעים, וההפרה גרמה לתובעים נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק (כלשון סעיף 63 לפקודה)? או, במלים אחרות, האם אי-הנוחות שנגרמה לתובעים היוותה תוצאה ישירה וטבעית של מעשיהם הבלתי-חוקיים של הנתבעים 2-1 (כלשון הלכת אדמה)?

45. טענותיהם של התובעים בנוגע לאי-החוקיות שנפלה לכאורה במעשיהם של הנתבעים 2-1 התייחסו, כאמור, לארבעה עניינים אלה:

א. הפעלת הגן עובר לקבלת ההיתר.
ב. הפעלת הגן בהעדר אישור משרד הבריאות.
ג. הפעלת הגן בקומת המרתף בנוסף לקומת הקרקע, וזאת, לכאורה, בניגוד ללשון ההיתר.
ד. הפעלת הגן עם מספר ילדים רב מזה שנקבע בהיתר.

אדון אפוא בטענות אלה על-פי סדרן.

46. הפעלת הגן עובר לקבלת ההיתר: כאמור, הנתבעים טענו כי הגן החל את פעולתו בנכס ביום 1.9.01. רק כחמישה חודשים לאחר מכן, ביום 30.1.02, החליטה ועדת המשנה לאשר את בקשת הנתבעת לשימוש חורג וההיתר עצמו הוצא כשנה לאחר מכן, ביום 18.2.03. כלומר, אליבא דנתבע







תלא בית משפט שלום 3261/04 יפת אהרוני, סמדר אהרוני, רועי אהרוני, נ' ארן אילנית גן "פלא-גן", גן "פלא-גן", הועדה המקומית לתכנון ובניה רחובות (פורסם ב-ֽ 21/11/2010)