פסקי דין על זיו דסקלו | פסקי דין על יונת דסקלו | פסקי דין על פקיד שומה חיפה

524/03 עמ     21/11/2010




עמ 524/03 זיו דסקלו, יונת דסקלו נ' פקיד שומה חיפה








בית המשפט המחוזי בחיפה



21 נובמבר 2010

ע"מ 524-03 זיו דסקלו
נ' פקיד שומה חיפה






בפני

כב' השופטת ס. נשיאה שולמית וסרקרוג


בעניין
:
זיו דסקלו
, ת"ז 06913915
יונת דסקלו
, ת"ז 023068760
המערערים



- נ ג ד -


פקיד שומה חיפה
המשיב

בשם המערערים: עו"ד ד"ר אמנון רפאל
, ועו"ד שלומי לזר
בשם המשיב: עו"ד י' גלייטמן
, סגן בכיר ראשון לפרקליט מחוז חיפה (אזרחי)


פסק דין
משלים


1.
הערעור שהוגש ב- 27/8/2003 התייחס לשומות שהוצאו למערערים: שומה לשנת 1998 - שומה לתשלום מס בערכי קרן 1,687,117 ש"ח, ושומה לשנת 1999 - לתשלום מס בערכי קרן של 3,023,417 ש"ח.

השומות הוצאו בצו אשר הוסיפו להכנסתו של המערער מס' 1 (להלן: המערער) יחד עם ההכנסות שהיו למערערת מס' 2, כספים שהתקבלו אצל המערער ממכירת מניות בחברת שתף פתרונות בע"מ, שפורקה מרצון ומכירת מניות בחברת אבירנט שהיו בבעלותה של חברת שתף ונמכרו לחברת ממקו.

לשנת 1998 הוספה הכנסה חייבת בסך 21,595,835 ש"ח ובשנת המס 1999 הוספה הכנסה חייבת בסך 12,050,834 ש"ח.
בהסתמך על סעיף 93 לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה) - קודם לתיקון 132 - הופחת סכום המס ששולם על ידי חברת שתף, בגין שתי המכירות האמורות.

2.
ערעורם של המערערים התבסס על הטענה כי יש להחיל את הוראת סעיף 93 קודם לתיקון על בסיס שיטת "הנטו". כלומר, כי בהליך של פירוק מרצון של חברה יש לחשב את נכסי החברה המועברים לבעלי המניות בתמורה למניותיו, לאחר ניכוי מס שהחברות שילמו בעבור מימוש נכסיהם בפירוק מרצון, ובהסתמך על סעיף 93(ב) לפקודה להוסיף וליתן זיכוי בסכום המס ששילמה החברה, מסכום המס המוטל על החבר (שווי נטו). המשיב סבר כי יש להעריך את שווי נכסי החברות במועד הפירוק, מבלי לנכות מהם את סכום המס ששילמה החברה במכירתן (שווי הנכסים ברוטו).

3.
זמן רב לאחר הגשת הדוחות אישר בית המשפט המחוזי את גישת הנטו בה נקט המערער בדוחותיו, בתיק אחר, וזאת בפרשת מנו, פס"ד שניתן ביום 17/12/02 (עמ"ה (מחוזי-חי') 138/00 שמואל (ואסתר) מנו נ' פקיד שומה חיפה
, מיסים יז/2 ה-137, להלן: פס"ד מנו).
המשיב הגיש ערעור על

פסק דין
זה.

4.
לאחר פסיקת בית המשפט המחוזי בפרשת מנו, הוציא המשיב למערער שומות בצו לשנים 1999-1998 ודרש מן המערער מס נוסף בסך של 5,265,000 ש"ח, וזאת למרות שהשומות שהוצאו עמדו בסתירה לפסק הדין שניתן בפרשת מנו.

בעקבות הוצאת השומה האמורה, ומאחר שהמשיב הגיש, כאמור, ערעור על פס"ד מנו, הגיעו בעלי הדין בתיק דנן להסדר דיוני, להמתין בגביית חוב המס עד לפסיקת בית המשפט העליון בערעור.

ב

פסק דין
שניתן ביום 9/5/10 על ידי בית המשפט העליון, נתקבל הערעור שהוגש על ידי המשיב (ע"א 1194/03 פקיד שומה חיפה
נ' אסתר מנו, מיסים כד/3 ה-87, להלן: פס"ד מנו בעליון).

לאור ההסכמה הדיונית שהייתה בין הצדדים נדחה מועד תשלום המס עד למתן פס"ד מנו בעליון (9/5/10). מכיוון שמדובר היה בשומות לשנים 1999-1998, התווספו לסכומי קרן המס ריבית והפרשי הצמדה בהתאם להוראות סעיף 159א לפקודה, קרי; מתום שנת המס הרלוונטית ועד למועד תשלום המס.

5.
ביום 27/5/10 פנה המערער לעו"ד זאב פורת, סמנכ"ל בכיר לאכיפת הגבייה ברשות המסים (להלן: עו"ד פורת), בבקשה להפחית את חיובי הריבית והפרשי ההצמדה שנצברו בגין השומה נשוא הערעור. הבקשה נדחתה על ידי המשיב במכתב תשובה שניתן ביום 27/8/10.

לאור הדחייה האמורה, הוגשה בקשה לבית משפט זה.

6.
עם מתן פס"ד מנו בעליון, לא הייתה עוד מחלוקת בין הצדדים כי על המערער להוסיף ולשלם את תוספת המס על פי השומות שהוצאו על ידי המשיב.

ביום 21/9/10 ניתן פס"ד חלקי לעניין זה, והמחלוקת נותרה בעינה לעניין הפחתת שיעורי הריבית וההצמדה. מחלוקת זו היא נשוא פסק הדין המשלים.

על פי הפירוט שהובא על ידי המשיב בכתב התשובה לבקשה להפחתת הפרשי הצמדה וריבית (סעיף 6), מדובר בריבית צפויה בגין שנת המס 1998 המגיעה לסכום העולה על 1.5 מיליון ש"ח, ועוד סכום שלמעלה מ-500,000 ש"ח בגין שנת המס 1999.
הסכומים מתעדכנים אוטומטית למועד הוצאת שומת הדרישה.


טענות בעלי הדין
:
7.
המערער מבקש להסתמך על סעיף 185 לפקודה, ולפיו מקנה ההוראה סמכות לבית המשפט להפחית את החיוב בריבית ובהפרשי הצמדה מיום הגשת הערעור ועד למועד מתן פסק הדין, כאשר המטרה, לטענת המערער היא, לעשות צדק עם נישומים במקרים בהם נצברו חיובי ריבית והפרשי הצמדה בסכומים משמעותיים, מסיבות לגיטימיות.

במקרה דנן טוען המערער, כי הייתה מחלוקת כנה ואמיתית בנוגע לחבות המס של המערער, בהסתמך על פסק הדין שניתן בפרשת מנו בבית המשפט המחוזי, ובהעדר הלכה מחייבת בבית המשפט העליון;

המערער ביקש להפנות לפס"ד מבע (בג"צ 653/83 מבע מוציאים לאור בע"מ נ' סגן נציג מס הכנסה, פ"ד לט(3) 29 (להלן: פס"ד מבע) ולהסיק ממנו כי גם במקרה דנן לא קמה חבות תשלום המס במיוחד לאור פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, ובהעדר הלכה מחייבת, לא קמה חבות כזו עד למועד מתן פס"ד מנו בעליון;

בנוגע להיות ההלכה, הלכה חדשה, הדגיש עוד המערער כי גם המחוקק מצא לנכון לתקן את סעיף 93 לפקודה, במסגרת תיקון 132, כך שגישת הנטו הייתה למעשה מקובלת על המחוקק עד לתיקון האמור.


המערער טוען עוד כי הסכומים שבמחלוקת הושקעו על-ידו בהשקעות שתשואתן מוסתה במלואה באופן שוטף, והוספת הריבית והפרשי הצמדה יהיה בהם משום כפל מס; עוד טוען המערער להפלייה, על דרך השוואה לנישומים אחרים אשר כלל לא נדרשו לתוספת מס או שהגיעו להסדרי פשרה נוחים.

לאור הפירוט האמור, יש לעמדתו לראות את אי תשלם המס במועד, כתשלום שהתעכב מסיבות שאינן תלויות בו, ומאחר שנצברו לחובתו חיובי ריבית והפרשי הצמדה בסכומים ניכרים, הרי שיש מקום להיעתר לבקשה.

8.
המשיב מתנגד לבקשה. לעמדתו, כבר במועד הוצאת השומה הודע למערער כי המס המגיע ממנו על פי אותה שומה הוא בערכי קרן, וכי המס לתשלום אינו כולל ריבית, הצמדה ו/או קנסות.

בנוגע לטיעונים המשפטיים, מבקש המשיב להסתמך על מכתבו של עו"ד פורת ולראות בו חלק בלתי נפרד מכתב התשובה שהוגש מטעם המשיב.

עמדת המשיב בנוגע לחוב המס על פי סעיף 93 הייתה עמדה עקבית מאז שנת 1994, ולמעשה בית המשפט העליון אימץ בפסק הדין שנתן את עמדת המשיב, כך שלא היה כל שינוי בחיובים הנוהגים;

המשיב מבקש לדחות את הטענה כי היה בתיקון שבוצע בפקודה על ידי המחוקק (תיקון 132) משום תיקון מהותי, והפנה לפס"ד מנו בעליון, שם קיבל בית המשפט העליון את טענת המשיב, כי התיקון היה תיקון מבהיר.
עוד מוסיף המשיב ומציין כי לא הייתה הסכמה לעכב את הדיון בבית משפט זה, באופן ששיעור המס לא יצבור הפרשי הצמדה וריבית.



:


"



:

















עמ בית משפט מחוזי 524/03 זיו דסקלו, יונת דסקלו נ' פקיד שומה חיפה (פורסם ב-ֽ 21/11/2010)