פסקי דין על מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי | פסקי דין על עומר זיידאן

1649/07 פ     24/11/2010




פ 1649/07 מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' עומר זיידאן




בפני
כב' השופט ערן קוטון

מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי
המאשימה

נגד

עומר זיידאן
הנאשם

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה - אין הופעה (שביתת פרקליטים)
ב"כ הנאשם - עו"ד רוני קליין

הנאשם בעצמו
<#3#>
הכרעת דין

המאשימה מייחסת לנאשם עבירה של גניבה בידי עובד, בניגוד לסעיפים 383 ו- 391 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

האישום
1. על פי כתב האישום, במועדים הרלוונטיים הועסק הנאשם כנהג משאית אשפה באגף התברואה בעיריית חיפה. במסגרת עבודתו היה הנאשם אחראי בין היתר לתדלוק משאית האשפה בה עבד (מ.ר. 16-989-58) (להלן: "המשאית") בדלק מסוג סולר.
כן הועסק הנאשם כשומר בחניון משאיות האשפה של אגף התברואה של עירית חיפה.
החל מחודש ינואר 2006 ועד לחודש אוקטובר 2006 במספר פעמים שאינו ידוע במדויק למאשימה, נהג הנאשם למכור לאחרים חלק ניכר מהסולר שתדלק במשאית ובמשאיות אחרות שחנו בחניון עליו שמר. זאת תמורת כ- 3 ₪ לליטר.
כך מכר הנאשם דלק גנוב בהיקף של כ- 9,785 ליטר (שעלותו כ- 40,000 ₪) בהיקף כספי של כ- 30,000 ₪.
במעשיו, כך נטען, גנב הנאשם ממעסיקתו, עיריית חיפה, דלק מסוג סולר בהיקף המתואר לעיל.

2. הנאשם כפר במיוחס לו.

בתגובתו כפר הנאשם באופן כללי בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום.
בישיבה נוספת ציין הנאשם כי יש בפיו טענות כנגד קבילות הודאה שנגבתה ממנו במהלך החקירה. הוסכם, כי הצדדים יטענו בהקשר זה במסגרת סיכומיהם ולא ינוהל משפט זוטא.

עדים וראיות
3. מטעם המאשימה העידו גיל אשבל (להלן: "גיל"), נתן עמרם (להלן: "נתן"), ברוך ארזי, דוד רוזן, אבי הראל, אברהם שמואל פליישיק (להלן: "פליישיק"), בני כהן ואבידן חתוכה.

4. מטעם ההגנה העידו הנאשם, עלי אבו אל היג'א, מאיר סבג, יעקב נחמני, אחמד אבו שקאר, רג'א אבו קליב, אדי רוזנבלט ונור אלדן.

5. המאשימה הגישה לתיק בית המשפט מוצגים ובהם תקליטור (ת/1), תרשים (ת/2), מסמך שנכתב ע"י הנאשם (ת/3), מסמך נוסף שנכתב ע"י הנאשם (ת/4), מסמך מודפס שנכתב ע"י הנאשם (ת/5), דו"חות אודות תצרוכת דלק (ת/6), תמונות (ת/7-ת/9), יומן נסיעות רכב (ת/10), דו"ח תצרוכת נוסף (ת/11), הודעתו של שמואל כהן (ת/12), הודעות רג'א שחאדה (ת/13-ת/15), הודעות הנאשם (ת/16,ת/17), דו"חות פעילות לעובד (ת/18), מזכרים (ת/19-ת/22), הודעות פליישיק (ת/23,ת/24), מסמכים נוספים שנתפסו מפליישיק (ת/25), הודעת אבידן חתוכה (ת/26), וגליון רישום פלילי של עד ההגנה רג'א אבו קליב (ת/27).

6. ההגנה הגישה את הודעות גיל אשבל (נ/1, נ/2), מכתב שנשלח לגיל אשבל מב"כ הנאשם דאז (נ/3), מכתב ששלח הנאשם לראש העירייה (נ/4), מסמך ששלח גיל אשבל לנור אלדן (נ/5), מסמך ששלח גיל אשבל לאילן שדות (נ/6), הודעות נתן עמרן (נ/7-נ/10), מסמכים רפואיים הקשורים בנאשם (נ/11), חוו"ד רפואית (נ/12), גיליון הקשור בתרופות אותן נטל הנאשם (נ/13), מכתב שכתב יעקב נחמני בענין מאיר סבג (נ/14), מכתב שכתב יעקב נחמני לראש העירייה (נ/15) ותמונות (נ/16).

7. במהלך פרשת התביעה יצא בית המשפט לביקור במקום.

עדי התביעה
8. גיל הוא עד מרכזי מטעם המאשימה.
גיל היה בעת הרלבנטית מנהל אגף התברואה בעיריית חיפה. באחריותו היו כ-500 עובדים. לדבריו, הנאשם, נהג משאית אשפה באגף התברואה, היה נהג מוערך ומצטיין על פי כל קנה מידה. בעונת הסתיו של שנת 2005 התלוננו שני נהגים אודות תצרוכת דלק גבוהה ברכביהם ועלה חשד כי מישהו גונב דלק מהרכבים. נתן, סגנו של גיל, הגיש תלונה למשטרה בנדון. משכך, הוגבהו גדרות החניון בו עומדים הרכבים. כן הותקנו מצלמות ושעוני נוכחות. בנוסף הוגברה הבקרה על צריכת הדלק. במהלך שנת 2006 התקבלה ע"י קצין הבטיחות הודעה אנונימית לפיה הנאשם לוקח דלק. גיל לא פעל בעקבות ההודעה שכן היה מדובר בהודעה אנונימית ובנהג אשר קשה היה לייחס לו פעילות מסוג זה. עם זאת, התגלו פערים בתצרוכת הדלק במשאית ששמשה את הנאשם בין תקופה קודמת לתקופה הנבדקת.
ביום הכיפורים שנת תשס"ז, 2.10.06, החליט גיל לעשות מעשה וחיבר את מחשב מצלמות החניון למחשב ביתו. הנאשם שמר על החניון ביום הכיפורים המדובר. צפייה בקורה בחניון העלתה כי הנאשם מסיע משאיות איסוף אשפה בחניון ומעמידן במקומות אשר לא נקלטים בעין המצלמה. בשלב מסוים פתח הנאשם את שער החניון ויצא את המקום כשהוא נוהג במשאית המשמשת אותו בעת העבודה (להלן: "המשאית"). הנאשם נסע במשאית ועצרה במקום אליו התייחסה ההודעה האנונימית, זאת לאחר שביצע עבירת תנועה, פנייה בלתי חוקית. היות ודובר ביום הכיפורים לא היתה הצדקה להוצאת המשאית מן החניון ורכב עירוני אינו אמור לצאת מתחומי החניון ללא אישור.
גיל התייחס לתקליטור שתיעד את תנועות הנאשם והמשאית בחניון ומסר כי התקליטור אינו "ערוך". מצלמות החניון, כך הוסבר, מתחילות לצלם על פי חיישנים כאשר מובחנת תנועה ואינן מצלמות מצב סטטי. גיל הניח, כי באמצעות ההסתרה ניצל הנאשם את המצב לביצוע דבר מה. גיל צפה בנעשה בחניון בזמן אמת. לאחר הדברים האלה ביקש גיל כי תיערך בדיקה קפדנית בנוגע לצריכת הדלק במשאית עליה נוהג הנאשם בהתאם לסידור העבודה.

ביום 19.10.06 עקב גיל אחר נקודות הציון בהן שהתה המשאית. הוברר, כי עם סיום הפעילות עצר הנאשם את המשאית בחצר גרוטאות הסמוכה לחניון אליה אף נסע ביום הכיפורים. נתן צפה בנאשם בהיחבא מן החניון והודיעו באמצעות מכשיר הקשר. גיל ביקש מנתן שיכנס לאותה חצר אך נתן חשש. בהמשך שב הנאשם לחניון ותדלק את המשאית. גיל בחן את צריכת הדלק וגילה כי הנאשם תדלק את המשאית בכ-375 ליטרים. גיל הסביר, כי מדובר בצריכת דלק לא סבירה עבור ימי עבודת המשאית. משאיות האשפה, כך הוסבר, מתודלקות בימים ב' ו- ה' בשבוע. מסלולי התנועה שלהן קבועים וניתן לבחון את צריכת הדלק הממוצעת של המשאיות. דובר אם כן ביום ה'.

לאור צריכת הדלק הגבוהה ביקש גיל מנתן שיזמן את הנאשם למשרד. במפגש במשרד נכחו הנאשם, גיל ונתן. עם כניסת הנאשם שאל גיל לשלומו וביקש לדעת אם הכול בסדר בבית הנאשם, משענה הנאשם בחיוב שאל גיל: "אז למה אתה גונב ממני דלק" (עמ' 4 ש'9), הנאשם שאל את גיל לכוונתו וגיל ענה שאם זו תשובתו "אז שיעזוב ונלך למשטרה...."(שם בשורה 10). הנאשם אמר "לא" פרץ בבכי ואמר שיספר הכול.
הנאשם ביקש את עזרת גיל ונתן וסיפר כי יש לו בעיות בבית. גיל ביקש מהנאשם כי יכתוב את הדברים. הנאשם כתב בפני
ו ובפני
נתן את הדברים (ת/3). הדף עליו נכתבו הדברים נלקח מדפדפת שהיתה במשרדו של נתן. גיל הסביר, כי ביקש לבחון תחילה אם הנאשם סובל ממצוקה כלשהי אך כשהנאשם התכחש למעשיו הודיעו כי יפנה למשטרה. גיל החליט שלא לפנות למשטרה והנאשם ביקש כי השניים לא יתנו פומבי לדברים, שכן אינו יודע כיצד יתמודד עם הבושה. גיל השיב שהעניין אינו בסמכותו אך הוא ישתדל בנושא. גיל פנה לממונה עליו, ראש האגף נור אלדן, ועדכן אותו. נור אלדן הודיעו, לאחר שפנה למנכ"ל, כי אם הנאשם יעזוב את העבודה ויגיש התפטרותו לא תיעשה פניה למשטרה. המטרה היתה לשמור על כבודו של הנאשם.
לאחר שהנאשם כתב מכתב התפטרות העביר גיל את בקשתו שכן הוא באופן אישי נעדר סמכות להחליט בעניין הגם שלא הביע התנגדות לכך.

בסופו של דבר, פנה גיל למשטרה, שכן לאחר כתיבת המכתב החל לקבל פניות ושאלות בנושא. כך הבין שהנאשם הוא זה שהפר את ההסכמה לשמור את העניין בסוד. לפיכך, החליט גיל להגיש תלונה.
התלונה הוגשה ביום 24.10.06 (נ/1), יומיים לאחר שהנאשם כתב מכתב ההתפטרות (ת/4).

גיל הסביר, כי מערכת יחסיו עם הנאשם היתה תקינה ולא עכורה. כן הבהיר, כי במשך 12 שנים רצופות קיבל הנאשם תעודת "נהג זהיר", תואר אותו היה על גיל לאשר באופן אישי לאחר קבלת המלצות מן הדרגים שמתחתיו.
אשר לאנשים נוספים שצוינו ע"י הנאשם בת/3, רכביהם נבדקו אך לא נמצאה בהם צריכת דלק חריגה.
במעמד כתיבת המכתב (ת/3) גיל לא ראה כי הנאשם במצב פיזי ירוד או מטושטש עקב שימוש בתרופות.

9. בחקירתו הנגדית הסביר גיל, כי אחד האנשים שבא לדבר עימו היה סגן יו"ר ועד העובדים אשר ביקש אפשרות לדבר בעניינו של הנאשם עם אילן שדות. גם אילן שדות התקשר אליו בנוגע למכתב ההתפטרות ואף מנהל מחלקת הניקיון וחבר ועד.
גיל הבין שהשמועה עשתה לה כנפיים, כן הבין כי הנאשם מתכחש לאחריותו. לכן, לדבריו, החליט לפנות בעניין למשטרה. גיל עדכן את נור אלדן בדבר הפניה למשטרה.
עוד העיד, כי בעקבות פניית הנהגים בסתיו 2005 הורה להחמיר את הבדיקות על תצרוכת הדלק. כן הותקנו מנעולים על מיכלי הדלק של הרכבים.
גיל הסביר, שהאדם שהיה צריך לבדוק את החוסרים אינו עומד למשפט אך הוא עיכב את קידומו. מדובר, לדבריו, בברוך ארזי, סגנו של נתן.
עוד הסביר, כי בדיקת הדלק במשאית העלתה שהרכב צורך פי 3 מצריכתו הממוצעת.
אשר למידע האנונימי שקיבל, הסביר, כי רק הוא וקצין הביטחון היו שותפים לו. כן תכנן להמשיך ולעקוב אחר הנאשם, אולם נוכח צריכת הדלק במשאית בתאריך 19.10.06, החליט לזמן את הנאשם לשיחה.

ב"כ הנאשם טען, כי גיל עקב אחר הנאשם באופן אישי באמצעות נסיעה אחרי המשאית, אך גיל הכחיש מעקב זה והסביר שאם היה עושה זאת היה מתעד את אותו מעקב.
את העיכוב בפני
יה לנאשם הסביר בצורך לאסוף ראיות כנגד אדם אשר אותו העריך מאוד במהלך שנות העבודה, ובין היתר גם בשל מלחמת לבנון השנייה בקיץ שקדם לשיחה עם הנאשם.
גיל אישר, כי האחריות לצריכת הדלק החריגה מוטלת גם עליו. למרות זאת, הכחיש את הטענה לפיה הפניה לנאשם היתה על מנת "לכסות" על מחדליו ועל מחדלי נתן.
אשר לבעיה טכנית כלשהי אשר יכולה היתה להיות קשורה למשאית, הסביר גיל, כי כל רכב עומד בחניון במקום המיועד לו בלבד וככל שיש בעיה של נזילת דלק מן הרכב, הרי זו ניתנת לאבחון במהרה. בנוסף, עוברים הרכבים בדיקות תקופתיות ולא תועדה כל תקלה במשאית.

נטען בפני
גיל כי הוא הכתיב לנאשם את ת/3, אך גיל הסביר, כי התעקש שלא להכתיב לנאשם דבר, כך גם לא באשר לסיפא של ת/3 לפיה הדברים נכתבו מרצונו החופשי של הנאשם.
גיל טען, כי אף לא הכתיב לנאשם את מכתב ההתפטרות (ת/4). באשר לכותרת של אותו מכתב העיד, כי אמר לנאשם שמכתב מתחילים במילים "הנדון עם שתי נקודות".
עוד העיד, כי הנאשם נקלע, על פי הנראה, למצוקה כלכלית, בין היתר, עקב לימודיה של בתו באיטליה. אודות לימודי הבת באיטליה נודע לגיל רק במפגש עם הנאשם בתאריך 19.10.06. מסמכים שהתקבלו אצל גיל לאחר הפנייה למשטרה, הועברו על ידו ישירות למשטרה באמצעות הפקס.

גיל הסיק, כי הנאשם נכנס בטרם תידלק לחצר הגרוטאות על מנת להוציא דלק מהמשאית, עקב העובדה שלאחר מכן הגיע לחניון ותידלק את המשאית בכמות גדולה וחריגה ביותר.
ב"כ הנאשם טען בפני
ו שאפשר ומישהו אחר נכנס בלילה לחניון, הוציא דלק מהמשאית של הנאשם ולא ידו של הנאשם היתה במעל. גיל השיב, כי מבחינה תיאורטית הדבר אפשרי, אולם לאור קיומן של המצלמות במתחם העלה ספק אם דבר זה קרה מבחינה מעשית.

אשר לתיעוד המצולם ביום הכיפורים, הסביר גיל, כי מבחינת לוחות הזמנים ניתן היה לנסוע לחצר הגרוטאות הסמוכה לחניון, לפרוק דלק באותה חצר ולשוב לחניון. עוד הסביר, כי היו בחזקתו סרטים נוספים אולם אלו לא נשמרו או שנמחקו ממחשבי החניון.
נטען בפני
גיל כי בעבר, עת עבד עם איזי ענבר במנהל התפעול, פנה אל הנאשם וביקש ממנו שיעזוב את ועד העובדים בהיותו חבר מיליטנטי בוועד. בפגישה אצל איזי ענבר הוצע לנאשם כי בתמורה לעזיבת הוועד יקודם לתפקיד מנהל חבל אך הנאשם סירב. גיל הכחיש טענות אלו והבהיר, כי באותה עת שימש בתפקיד זוטר ביותר ולא יכול היה, במסגרת תפקידו, לארגן פגישה מן הסוג שנטען בפני
ו. עוד נטען בפני
ו, כי משיצאו השניים למסדרון בעקבות אותה פגישה נצמד גיל אל הנאשם ואמר לו: "1:0 לטובתך אבל אנחנו עוד ניפגש". גיל הכחיש נחרצות את האירוע דנן.
נטען בפני
גיל, כי כאקט של נקמה העביר את הנאשם ממשאית חדשה למשאית ישנה ודאג שסידור העבודה של הנאשם יהיה פחות כדאי. גיל ענה שאינו מתעסק כלל בסידורי העבודה, אינו יודע אם קיימים קווי עבודה מועדפים וככל שידוע לו הנאשם ביקש שלא לעבוד במשאית עם מנוף אלא במשאית אחרת.
בדיון נוסף טען גיל, כי הקב"ט, אדי רוזנבלט, היה מודע לעובדה שחיבר את מצלמות החניון למחשב ביתו.
הוצגו בפני
גיל מסמכים הקשורים בסכסוך בינו לאדם אחר אשר עבד תחתיו. גיל הבהיר, כי אותו עניין טרם הסתיים וככל שידוע לו, אותו אדם הועמד לדין משמעתי.

10. כאן המקום לציין, כי במהלך עדותו בכללותה, אמר גיל, ושב וחזר על דבריו לפיהם, הנאשם היה עובד מוערך ביותר במהלך שנות עבודתם המשותפת, לפיכך לא היתה לו התנגדות כי הנאשם יעזוב את מקום העבודה מבלי שתיעשה פנייה למשטרה.

11. עד מרכזי נוסף הוא נתן, מנהל מחלקת התובלה והמוסך וסגנו של גיל.
נתן העיד, כי הוא עובד 37 שנים בעירייה ומכיר את הנאשם מיום כניסתו לעבודה.
בתחילת תקופת עבודתו היה הנאשם חניך של נתן בתחום מכונאות הרכב, השניים עבדו יחד במוסך, ובהמשך, עבר הנאשם לעבוד כנהג של רכב מנוף ורכב פינוי אשפה. נתן משמש בתפקידו הנוכחי כ- 10 שנים ומערכת יחסיו עם הנאשם היתה טובה מאוד. נתן הגדיר את הנאשם כאחד הנהגים הטובים והמוכשרים ביותר. כאשר היה נתן אחראי על רכישת רכבים בעירייה, היה הנאשם מלווה אותו לצורך ביצוע משימות שונות. נתן הגדיר את הנאשם כ"אחד מעל כולם" (עמ' 27 ש' 15) וכדוגמא למי שמטפל ברכב ושומר עליו, מדריך נהגים וכדו'.

לדבריו, פנה אליו גיל ומסר לו שהמשאית של הנאשם נכנסת וחונה בחצר הגרוטאות הסמכה לחניון. נתן התבקש לבחון את הדברים, נעמד מאחורי חומה המקיפה את חניון הרכבים והציץ דרך חריץ בחומה לכיוון חצר הגרוטאות. נתן אכן ראה את משאית הנאשם בחצר הגרוטאות פעם או פעמיים, יום אחר יום, בסמוך לשעה 09:30. גיל הוסיף ופנה לנתן ואמר לו שהוא חושד שמעלימים דלק בחצר הגרוטאות. נתן לא נכנס לחצר הגרוטאות לשם בדיקה, אך בהמשך, זומן הנאשם למשרדו במחלקת התובלה. קודם לכן נעשתה בדיקה בדו"חות של תחנת הדלק הממוקמת בחניון ואובחנה צריכת דלק גבוהה במשאית.

עם הגעת הנאשם למשרדו של נתן שאל אותו גיל "מה נשמע?", הנאשם ענה שהכול בסדר. גיל שאל את הנאשם לשלומו, שאל איך הוא מרגיש ומה קרה שבמשאית שלו יש חוסר בדלק. הנאשם הכחיש את הדברים, אולם בהמשך נעצר, הרכין את ראשו וביקש לספר מה קרה. כן ביקש את עזרת השניים. הנאשם אמר שהוא נמצא במצוקה כלכלית, בתו לומדת בחו"ל, הוא הוציא מהמשאית שלו דלק ומכר אותו לאדם בחצר הגרוטאות. הנאשם הוסיף ואמר שיספר הכול ומדובר במעידה חד פעמית. גיל, ששמע את הדברים, ביקש שיוסיף ויספר. נתן עצמו נדהם ממה ששמעו אוזניו. הנאשם תיאר את השתלשלות הדברים, דהיינו הוצאת הדלק מן המשאית, אשר בוצעה גם בשבתות וגם ביום הכיפורים, וגם מרכבים אחרים שחנו בחניון, בהיותו שומר בחניון. לאחר מכן ביקש גיל מהנאשם שיעלה את הדברים על הכתב והנאשם כתב את כל קורותיו.
לדברי נתן, איש לא הכריח את הנאשם לכתוב את הדברים. הדף שעליו הדברים נכתבו ניטל ממשרדו והנאשם החל לכתוב. מבחינה נפשית היה הנאשם עצוב מאוד, לפני בכי. נתן לא ראה את הנאשם קודם לכן במצב כזה למרות שהוא מכיר אותו מזה שנים רבות. נתן הבהיר, כי באופן אישי היה לו קשה לשמוע את דברי הנאשם לאור היכרותם הרבה וארוכת השנים, בפרט שציפה כי הנאשם, ככל שהיה במצוקה, היה פונה אליו. נתן הסביר, כי כאשר נכנס הנאשם למשרדו לא הצטייר בעיניו כמטושטש או כמעורפל. אם נטל הנאשם כדורים או היה חולה היה עליו להציג אישור רפואי בעניין, שכן לא היה מקום לאפשר לו לנהוג במצב זה.

נתן לא פנה ביוזמתו למשטרה, באופן אישי הוא היה "בהלם בכלל" (עמ' 27 ש' 12). הנאשם התחנן ואמר שמדובר במעידה שלא תחזור, הנאשם היה מוכן להשיב את הכסף וביקש שהשניים יוותרו לו ויסלחו לו. נתן חש כישלון אישי בכל הכרוך בנאשם, שכן מדובר באדם אותו אהב מאוד. באותו רגע בו התוודה הנאשם בפני
השניים היו המה צריכים לנסוע למנהל מחלקת המנגנון העירוני והנאשם היה נענש מיידית.

בהמשך, זומן נתן למשטרה ומסר מספר הודעות במהלך החקירה המשטרתית שנוהלה.

נתן הסביר, כי בתחילה נשאל הנאשם מדוע הוא גונב דלק (סולר), משהכחיש אמר לו גיל כי כדאי שיספר את הדברים, ייתכן ויוכלו לעשות משהו, אחרת יצטרכו ללכת למשטרה ולמסור להם את הדברים.

באשר למכתב ההתפטרות (ת/4), לא זכר נתן את כתיבתו וגם לאחר שרוענן זיכרונו פעם אחר פעם הסביר, כי אינו זוכר את מעמד כתיבת מכתב ההתפטרות.
נתן טען, כי חזה בסרטוני המצלמות שתיעדו את מהלכי הנאשם ביום הכיפורים ולא היתה כל סיבה בגינה היה על הנאשם לצאת בנסיעה מן החניון ביום הכיפורים.
נתן הפנה לקיומו של מנעול על מיכל הדלק של המשאיות והסביר, כי המתדלק האחראי על תחנת הדלק בחניון אמור היה לפתוח לכל אחד מהנהגים את מיכל התדלוק, אך אותו מתדלק לא היה מקפיד על הוראה זו והיה נותן לנהגים לפתוח את המיכל בעצמם, באמצעות מפתח מאסטר. בהמשך, כך הסביר, ניתן לסגור את המנעול באופן עצמאי, אלא שמדובר במנעול קפיצי ואפשר גם להותירו פתוח. נתן העיד, כי הנאשם הודה בפני
ו ובפני
גיל שהיה משאיר את מנעול מיכל הדלק פתוח ולא סוגר אותו עד תום.
אשר לאפשרות נזילת דלק מן המשאית, העיד נתן, כי הדבר אינו אפשרי לאור העמדת הרכבים במקומות מסוימים על מנת לזהות נזילה.

נתן העיד, כי מעולם לא נעכרו יחסיו עם הנאשם והוא באופן אישי המליץ על הנאשם כמי שזכאי לקבל תואר "נהג מצטיין" (עמ' 28 ש' 17).
נתן הפנה אל מסמכים רבים אותם העביר למשטרה מהם ניתן ללמוד על צריכת הדלק הגדולה ברכבו של הנאשם. הנתונים התקבלו מפליישיק.
אשר למצלמות בחניון, הסביר נתן, כי הן פועלות על פי חיישנים ומתחילות לצלם רק כאשר ניכרת תנועה. במשרדו קיים מסך טלוויזיה מפוצל ל- 16 מסכי משנה העובדים בו זמנית, בניגוד למסך טלוויזיה הקיים בחדר השומרים בחניון.
לאחר יום הכיפורים בחן נתן את התצלומים במשרדו וראה את המשאית נוסעת בחניון, זזה ממקום למקום. נתן אף ראה מיכלים (ג'ריקנים) של דלק, אולם היה קשה לזהותם.

12. בחקירתו הנגדית הסביר נתן, כי הכיר לא רק את הנאשם אלא גם את אביו ואת בני משפחתו, אולם לא היה מודע לכך שבתו לומדת בנכר. פרט זה נודע לנתן רק במפגש במשרדו בתאריך 19.10.06.
אשר להצבת המצלמות בחניון, טען נתן, כי אלו הוצבו על מנת לבחון את המתרחש בחניון בעקבות כניסת מצלמות לתחומים נוספים בעירייה. היה בכך כדי ליצור הרתעה.
בניגוד לדברי גיל, טען נתן, כי אינו זוכר שבמהלך שנת 2005 התלוננו שני נהגים על גניבת דלק ובעקבות כך התלונן בתחנת המשטרה. לדבריו, עד לחקירתו בפרשה הנוכחית לא היה כלל בתחנת משטרה. עוד בניגוד לדברי גיל, לא זכר נתן שהמצלמות הותקנו לאחר אותם דברים שמסרו שני הנהגים ולאחר שהגיש תלונה במשטרה.
אשר לאי קידומו של ברוך ארזי בעקבות חוסר הבקרה על תצרוכת הדלק, טען נתן, בניגוד לגיל, כי ברוך ארזי כלל לא אמור היה להיות מקודם.

נתן העיד, כי לא הבחין בנאשם מוציא דלק מן המשאית אך הבדיקה העלתה תצרוכת דלק חריגה במשאית. גיל לא אמר לו שהוא יודע שהנאשם גונב דלק וגם לא אמר לו שעקב אחר הנאשם. משרדו של גיל נמצא ברחוב השומר ולא במתחם החניון בו חונים הרכבים, בו מתבצע תדלוק הרכבים, ואשר בסמוך אליו נמצאת חצר הגרוטאות. נתן אישר, כי קודם לכן לא הובחנו החוסרים בדלק.
אשר למשפט ב- ת/3 בו נאמר כי הדברים נרשמו מרצונו החופשי של הנאשם, אמר נתן כי ייתכן ומשפט זה הוכתב לנאשם ע"י גיל (עמ' 37 שורות 5-6). נתן לא התעניין בסיבות שהובילו את גיל לחשוד בנאשם. לדבריו, גיל הגיע למשרדו, ביקש ממנו לזמן את הנאשם ואמר לו כי הוא רוצה לבחון את פשר כניסות הנאשם לחצר הגרוטאות הסמוכה. נתן הודיע זאת לסדרן העבודה והסדרן ביקש מהנאשם להגיע למשרד.
אשר להעתקת הצילומים על גבי התקליטור, טען נתן, כי לא היה שותף בהעתקה ולא ביקש כי הדברים ייערכו. למיטב ידיעתו, איש לא ביקש כי תתבצע עריכה.

נטען בפני
נתן, כי נהגים ופועלים רבים עושים הפסקותיהם בחצר הגרוטאות הסמוכה, אך נתן לא ידע על כך. נתן נשאל אם ידוע לו שנהגים של העירייה מוכרים גרוטאות, שאריות ברזל ואלומיניום בחצר הגרוטאות, אך גם על כך נתן לא ידע, הגם שאישר שנהגים אוספים אלומיניום מהזבל ומוכרים אותו. הוא באופן אישי נהג להזהיר אותם בשל כך.

נתן הופנה לצריכת הדלק ברכבים אחרים, כעולה מהמסמכים שהגיש, אך הסביר, שמדובר ברכבים שונים בעלי צרכים אחרים ולכן קיימים פערים אשר לא היו מוצדקים ככל שהדבר נגע למשאית. כן הבהיר, כי לאחר שהנאשם הפסיק לעבוד על המשאית ונהג אחר החל להשתמש בה, נבחנה צריכת הדלק במשאית והוברר כי הצריכה בתקופה העוקבת את פעילותו של הנאשם היא צריכת דלק נמוכה בהרבה מצריכת הדלק בתקופה בה עבד הנאשם עם המשאית.

13. ברוך ארזי, סגנו של נתן, העיד אודות יומן הנסיעות שהוגש לתיק בית המשפט ואודות מסלול הנסיעה של המשאית. כן העיד על מספר הקילומטרים אשר עוברת המשאית בנסיעה ממוצעת.

בחקירתו הנגדית טען, כי בחינת חוסרי דלק אינה מתפקידו והוא אף לא היה מודע לכך שקידומו עוכב עקב הפרשה. כך או כך, מאז המקרה, לדבריו, קיימים מסמכים חתומים ע"י ראש ענף אשר מועברים אליו על מנת שיבחן אם לא קיימות חריגות בצריכת הדלק ברכבים השונים. כן העיד אודות רכבים אחרים אשר צריכת הדלק בהם שונה מצריכת הדלק במשאית.

14. דורון רוזן העיד, כי הוא סדרן עבודה בחניון ומדי בוקר נותן לנהגים את סידור העבודה. כן אחראי הוא על תקינות הרכבים. ביום 19.10.06, לדבריו, היה במשרדו והנאשם הגיע ופניו נפולות. הנאשם ניגש לשוחח עם סדרן נוסף בשם בני כהן. לדבריו, אמר עת נחקר במשטרה שהנאשם "בכה" אך לא התכוון לדמעות של ממש. בהמשך הבהיר, כי ייתכן שהבחין גם בדמעות. כן העיד, כי הנאשם לא התלונן על תקלה במשאית והוא לא ידע אם הנאשם נוטל כדורים באופן קבוע. ככל שקיימת בעיה רפואית אשר יכולה להשליך על ביצוע העבודה הנהגים מספרים זאת לסדרנים.

15. בני כהן, סדרן נוסף העובד עם דורון רוזן, העיד, כי הכיר את הנאשם שנים רבות והוא נהג מוערך מאוד. בחודש אוקטובר 2006 לא דיווח לו הנאשם על תקלה מיוחדת במשאית עליה עבד. ביום 19.10.06, בשעת צהריים, יצא הנאשם משיחה במשרדו של נתן, הגיע לחדרו של בני כהן כשעיניו אדומות והוא כאוב וכעוס. הנאשם סיפר לו שגיל ונתן ביקשו ממנו לחתום על חוסר בדלק או שכביכול הוא גנב דלק, ואם לא, יעבירו את העניין למשטרה. הנאשם אמר לבני כהן שאינו יכול להסתכל לו בעיניים, הוא מתבייש וזה נכון. הנאשם היה כעוס, חנוק מבכי אך לא היה מטושטש או מבולבל ולא התלונן על כאבים בגופו. בני כהן לא ידע שהנאשם נוטל כדורים. לדבריו, נהג שעובד ומקבל טיפול תרופתי, אשר עלול לגרום לו לערפול או לחוסר ריכוז, צריך להגיד זאת מאחר והדבר עלול לפגוע ביכולת הנהיגה שלו. ככל שהוא מכיר את הנאשם, לו היה נמצא הנאשם במצב כזה ונוטל כדורים הוא היה מעדכן את בני כהן כפי חובתו.

בחקירתו הנגדית עמד בני כהן נחרצות על הטענה כי הנאשם אמר לו:
"אני לא יכול להסתכל לכם בעיניים" (עמ' 61 ש' 27-29).
נטען בפני
ו, כי דורון רוזן לא שמע את הדברים. בני כהן הסביר, כי מדובר במשרד הממוקם בתוך קונטיינר שאורכו כתשעה מטרים. דורון רוזן ישב בכניסה ואילו הוא והנאשם נכנסו לחדר האמצעי ובהמשך למטבחון, שם שוחחו ביניהם, ומכאן אפשר שדורון רוזן לא שמע את הדברים.
בני כהן אישר, כי ביום הכיפורים, 2.10.06, הביא את רכבו הפרטי לחניון על מנת שהנאשם ישטוף אותו ובמוצאי יום הכיפורים ישוב בני כהן לקחתו.

16. איש המשטרה, אבי הראל, אשר ניהל את החקירה, גבה את הודעות הנאשם.

בחקירתו הנגדית, העיד אבי הראל, כי הכיר את גיל באופן אישי, שכן השניים למדו בעבר ביחד באוניברסיטה. הוא לא זכר אם גיל התייעץ בו בטרם פנה בתלונה רשמית, אך מכל מקום, ככל שאכן הדבר נעשה הרי תשובתו היתה כי על גיל להגיש תלונה.
אשר להודעה אנונימית עליה דיבר גיל, לא מצא אבי הראל לחקור בנוגע לזהות המקור.
באשר לחקירת סוחר הגרוטאות טען, כי מדובר באדם המעורב בעבירות אשר לגישתו נטייתו של אותו אדם לא תהיה לשתף פעולה עם המשטרה. אבי הראל נשאל מדוע לא נעשה חיפוש בחצר הגרוטאות כאשר קיימת אפשרות למצוא מיכלי דלק והשיב, כי לא קיבל הנחייה ובכל מקרה היתה בפני
ו הודאתו של הנאשם לפיה הוציא דלק מן המשאית ומכר אותו. עוד העיד, כי קיבל מפליישיק תקליטור "ערוך", אך לא היה בכך להטיל דופי במצולם בתקליטור. כן לא עלה בדעתו לברר אם אדם אחר הוציא דלק מן המשאית שבחזקת הנאשם.
לדבריו, לא ראה לנכון לחפש "אשמים אחרים" כאשר היה בפני
ו "האשם העיקרי" (עמ'
56 ש' 20-21) .

17. אברהם שמואל פליישיק אחראי על תחום המחשוב במחלקת התובלה ובמוסך.
פליישיק מסר את התקליטור למשטרה והודעותיו הוגשו בהסכמה לתיק בית המשפט.
פליישיק העיד, כי מצלמות המתחם פועלות בהתאם לחיישני תזוזה ולאחר שהמצלמה מתעדת תזוזה הדברים משודרים במחשב. יחד עם זאת, זיכרון המחשב מוגבל. פליישיק התבקש להעתיק קטע מהמידע שהצטבר במחשב בנוגע לתנועה שנראתה ע"י המצלמות. נתן וגיל הם שביקשו זאת. לא ניתן להתערב במצולם והמצלמות משדרות כל הזמן. לדבריו, נתן מסר לו לערוך את התמונות מהמחשב אולם הכוונה היתה שהוא אמור להעתיק מהכונן הקשיח לתקליטור את אשר נמסר למשטרה. נאמר לו להעתיק את המצולם החל משעה מסוימת ועד שעה מסוימת ועל פי ההנחיה ביצע את שביצע. כן אישר, כי ניתן לבחור, להעתיק, רק מידע שהגיע ממצלמה מסוימת. התקליטור שהעביר למשטרה אינו מתעד את כל המידע שנאגר אלא מידע שנתן אמר לו להעביר. פליישיק גם העביר מידע אודות תצרוכת הדלק במשאית ששמשה את הנאשם. פליישיק חישב את כמות הצריכה.

18. אבידן חתוכה הוא איש טכני בחברת "פז". הנ"ל התקין בתחנת הדלק אשר בחניון את מכשיר ה"פזומט". לדבריו, הוצגו בפני
ו דו"חות הקשורים במשאית מסוימת עם סטייה במספר הקילומטרים הנוגעים לצריכת הדלק לבין מספר הקילומטרים שנרשמו ביומן הרכב. מכאן הסיק, כי הדלק שנצרך ע"י המשאית לא שימש כולו לנסיעה.

בחקירתו הנגדית שלל אפשרות לפיה לאחר תדלוק המשאית ניתן יהיה לתדלק באמצעות אותה משאבה גם מיכל נפרד.

עדי ההגנה
19. עדות הנאשם
הנאשם, כאמור, כתב שני מסמכים בכתב ידו בתאריך 19.10.06 (ת/3) ובתאריך 22.10.06 (ת/4), שני אלה הם מסמכים מהותיים ביותר עימם היה על הנאשם להתמודד.

לדברי הנאשם, החל לעבוד בעירייה בשנת 1978 ובשנת 1980 החל לעבוד כנהג על משאית מנוף, עליה עבד עד שנת 2000. בשנה זו החל לעבוד על משאית אשפה עקב בעיות גב. בשנת 2004 עבר הנאשם ניתוח בגין פריצות דיסק בגבו. החל משנת 1996 ועד שנת 2004 היה הנאשם חבר בוועד העובדים. בשנת 1997 התקשר אליו גיל, שהיה עוזר ראש מנהל התפעול וביקש שיבוא לשיחה. גיל ואיזי ענבר אמרו לנאשם שהם רוצים לקדמו ולתת לו להיות מנהל חבל במחלקת הניקיון, בתנאי שלא יהיה חבר וועד העובדים. הנאשם נאות לקבל את הקידום אך סירב לעזוב את הוועד. הנאשם אמר, כי אם יובטח לו מינוי רשמי יעזוב את הוועד אך אם לא הוא יישאר במצבו. הוצע לו לעבור לתפקיד לתקופת ניסיון ובמהלך אותה תקופה לא יציג את מועמדותו בבחירות לוועד, הנאשם סירב. במסדרון שאל אותו גיל מדוע והנאשם ענה לו שהוא מעוניין להמשיך ולייצג את הנהגים. גיל אמר לו שהוא עושה טעות גדולה אך הנאשם השיב שהם לא יוכלו לקנות אותו. גיל אמר לו "ניפגש בדרך" (עמ' 67 ש' 1). גיל היה עורך בירורים לגביו ושואל אודותיו, הוא אף ראה את גיל באופן אישי נוסע אחריו במהלך יום העבודה. גיל אמר לו שעוד יפגע בו.

אשר לחצר הגרוטאות, הסביר הנאשם, כי הוא ועובדיו נוהגים לעשות באותה חצר הפסקה. כן העיד, כי כאשר העובדים מוצאים אלומיניום ונחושת הם מוכרים את "המציאות" בחצר הגרוטאות. לדבריו, נתן היה רואה אותו יום יום עוצר בחצר הגרוטאות הסמוכה לחניון. כל הנהגים, לדבריו, מגיעים לשם ונתן היה מודע לכך.

באחד הימים, לאחר שסיים את עמל יומו, סגר את המשאית וביקש לפנות לביתו, פנה אליו בני כהן הסדרן ואמר לו שגיל ונתן רוצים אותו. אותו יום, סבל הנאשם מכאבי תופת בגבו ונטל כדורים מטשטשים. הנאשם נכנס למשרדו של נתן, וגיל אמר לו שראו שהוא גונב סולר. הנאשם שאל: "איך אגנוב סולר?" ונמסר לו שנצפה. הנאשם ביקש שתוצג בפני
ו תמונה ואז יוותר על 30 שנות עבודתו. נאמר לו שיש כמה נהגים שתפסו אותם וכיסו עליהם ועליו לרשום בפרוטוקול מה שייאמר לו. הנאשם ענה, כי משקפי הראייה אינם ברשותו ואינו יודע לכתוב בעברית כראוי. גיל כפה עליו לכתוב, הכניס אותו ללחץ, אמר שייעשה לו "פדיחה" עם האחים שלו אשר משמשים בתפקידים חשובים בעירייה וגם אביו עבד בעירייה (עמ' 67 ש' 25-26). גיל אמר שאם הנאשם לא יכתוב ייערך מזכר ותוגש תלונה במשטרה. הנאשם שאל האם גיל מבטיח שהנושא פנימי וגיל השיב בחיוב. לאחר שהחתים אותו יצא הנאשם מבולבל.
למחרת הגיע הנאשם וביקש את סידור העבודה אך נאמר לו שגיל אמר שאין סידור עבודה עבורו ועליו לשבת במשרד. הנאשם ישב עד צהריי היום במקום העבודה והלך לביתו.
בבוקר יום ראשון נאמר לו שגיל אמר שאינו עובד, בני כהן אמר לו בשנית שגיל קורא לו.
גיל אמר שעליו לכתוב מכתב התפטרות, אם לא יכתוב ילך גיל למשטרה. הנאשם שאל אם יקבל פנסיה מוקדמת, אך גיל אמר שאם לא יכתוב את המכתב הוא ילכלך את שמו ואת שם משפחתו. גיל החל להכתיב לו את הדברים שכן הנאשם מעודו לא כתב מכתב. הנאשם אמר שעדיפה לו פנסיה מוקדמת במקום ללכלך את שמו, אך לאחר צאתו מהמקום פנה גיל למשטרה והתלונן עליו בגין גניבת הדלק.

הנאשם הסביר, כי במהלך שנת 2006 עבד בבקרים ולא עבד בימי שני. כן הגיש תעודות רפואיות אודות הניתוח שעבר ואודות מצבו הרפואי, חוו"ד רפואית המצביעה על החמרה במצבו ועלון המתייחס לתרופות אותן הוא נוטל. מהעלון ניתן ללמוד כי התרופות גורמות לבלבול וטשטוש. הנאשם העיד, כי הוא היה מודע לקיומן של מצלמות בחניון וידע על כך גם עת יצא מן החניון ביום הכיפורים.

אשר לתדלוק המשאית הסביר, כי בימי שני כלל לא עבד ואנשים אחרים העובדים במקום תדלקו את המשאית. לדבריו, גיל אמר לו שיכתוב במכתב שהשאיר את המנעול פתוח, אלא שמפתחות המנעול כלל לא היו בחזקתו והוא לא תדלק את הרכב ביום ב'. בתאריך 19.10.06 במסגרת הפסקה, ביחד עם עובדיו, שהה הנאשם בחצר הגרוטאות הסמוכה.

אשר לפעילות ביום הכיפורים המתועדת בתקליטור, הסביר הנאשם, כי היו רעשים במשאית והוא ביקש לבדוק את מקור הרעש. לסופו של דבר הוברר, כי חוט ברזל נכרך בגלגל ההינע (דרייב-שפט). ביום הכיפורים, לדבריו, היה עמו שותף ששמר על המוסך הצמוד לחניון וכן על החניון, והביע פליאה על כך שהמצלמות לא תיעדו את השותף אשר הסתובב גם הוא בחניון וטיפל ברכבו.
אשר ליציאתו מן החניון לכיוון חצר הגרוטאות, טען הנאשם, כי מדובר ביציאה של כחמש דקות וזו נעשתה על מנת למכור לבעל חצר הגרוטאות אלומיניום שהיה לו בארגז. אותה עת השומר הנוסף החליף אותו.

הנאשם הסביר, כי מבחינתו פנייה למשטרה היא עלבון גדול הן אישי, הן משפחתי והן מגזרי. משכך, חתם על המכתב שכן גיל איים עליו שאם לא יחתום יפנה למשטרה ושם משפחתו יוכתם.
אשר לנתן, העיד הנאשם, כי נתן לא אמר דבר בעת המפגש והיה עסוק בטלפון וביומנו האישי.
אשר לטענה כי נודע לשניים בעת המפגש שבתו לומדת באיטליה ועקב כך נכנס לקשיים כלכליים, טען הנאשם, כי לימודיה של בתו באיטליה היו ידועים היטב לכולם, כלשונו:
"כל חיפה יודעת שבתי לומדת באיטליה" (עמ' 69 ש' 10).
אשר לעובדים נוספים אשר צוינו במכתב שכתב (ת/3), העיד הנאשם, כי כלל אינו מכיר את המקרה של אותם אנשים אולם גיל אמר שחושדים בהם ועליו להוסיף את שמם למכתב.
אשר למכתב ההתפטרות (ת/4), טען הנאשם, כי גיל הכתיב אותו כפי שהכתיב את הסיפא של ת/3, בה מצוין כי הדברים נרשמו מרצונו החופשי.

הנאשם טען, כי כנהג משאית כלל לא היה מודע לעובדה שהמשאית צורכת תצרוכת גבוהה של דלק. לגרסתו, מדובר בבעיה של גיל ונתן והם היו אמורים לפקח על כך. לנאשם עצמו אין נגיעה למחשב שמתייחס לתצרוכת הדלק.

20. בחקירתו הנגדית טען הנאשם, כי גיל הרס את חייו ואת חיי ילדיו, הוא היה בטוח שהנושא יסתיים במזכר פנימי ללא מעורבות משטרה. אשר לעלילה אודות גניבת דלק, הסביר הנאשם, כי הסכים לכתוב את שכתב שכן היה מבולבל ולחוץ, חשש ממעורבות משטרה היות ובחיים לא נכנס לתחנת משטרה. הנאשם נשאל מדוע כתב דבר שבוודאות יפגע בשמו הטוב, וענה, כי היה תחת השפעת כדורים, מבולבל ומאוים. עוד אמר, שלאחר כתיבת המכתב ביקש לקבלו בחזרה אך לא סיפר זאת במשטרה.
הנאשם הסביר, כי היה עייף ורדום וסבל מכאבי גב. כלשונו:
"בלי הכרה הייתי" (עמ' 70 ש' 21).
אשר לנטילת התרופה, טען, כי שטף את המשאית ורק בהמשך לקח את הכדור. כאשר הופנה לסתירה בין דבריו בבית המשפט לדבריו בחקירה אמר שייתכן והתבלבל. הנאשם העיד, כי לא עדכן מי מהממונים עליו אודות נטילת התרופה שכן לא נטל את הכדור בזמן נהיגה.
את המכתב השני כתב, לדבריו, שכן גיל אמר לו שאם לא יגיש התפטרות הוא, גיל, ילך למשטרה. כן אמר לו גיל שימליץ לתת לו פנסיה.
אשר ליום כתיבת מכתב ההתפטרות, אישר הנאשם, שבאותו יום לא נטל את התרופה.
הנאשם טען, כי לפני שגיל פנה למשטרה שוחח עם אחד מנציגי הוועד אך זה אמר שהוא לא יכול לעזור לו, שכן הוא ביחסים עכורים עם גיל.

למרות מספר העובדים הרב המצוי תחת אחריותו של גיל, סבור הנאשם, כי גיל נטפל רק אליו, זאת בעקבות האירוע שהתרחש בשנת 1997. הנאשם טען, כי למרות שהוערך ע"י גיל, גיל טפל עליו עלילה "כי יש להם הרבה חוסרים, לא ידעו את מי לתפוס אז תפסו אותי. בגלל שיצאתי ביום כיפור לאבו קלב חשבו שאני גנב דלק" (עמ' 73 ש' 20-21).
הנאשם סבור, כי גיל תפס על גבו "טרמפ" (עמ' 74 ש' 24).
אשר לנתן, אישר הנאשם, כי "אין כמוהו" (עמ' 74 ש' 25) והשניים היו ידידים. יחד עם זאת, טען הנאשם, כי נתן כפוף לגיל, בעבודה הזו צריך להיות פוליטיקאי ונתן הוא כזה. נאמר לנאשם, כי נתן חש כלפיו כאב לבן, הנאשם אישר, כי זו היתה מערכת היחסים בין השניים. הנאשם סבור, כי נתן חבר לגיל בשל מעמדו ותפקידו ולכן העיד כפי שהעיד.
לדבריו, במהלך המפגש בו נכתב המכתב, נתן ישב בצד ולא הוציא מילה מפיו. כן אמר, כי נתן לא שאל אותו אם הוא שרוי במצוקה. גם לגבי נתן טען הנאשם, כי בשל בעיית חוסרים של דלק ניסו הוא וגיל לתלות בו את האשם.
הנאשם אישר, כי נתן לא אמר שראה אותו פיזית מרוקן דלק מהמשאית, בחלק הזה לדבריו, "הוא דיבר אמת" (עמ' 76 ש' 16-17).
הנאשם סבור, כי גם העברתו למשאית ישנה היא תוצאה של נקמנותו של גיל, כך גם קו פינוי האשפה שבו הוא עובד.

אשר לדבריו של בני כהן, טען הנאשם, כי לאחר שחתם על מכתב ההתפטרות בתאריך
22.10.06 (ת/4) הגיע לבני כהן בהיותו עצבני, אדום עם דמעות בעיניים ואמר לבני שגיל "שיחק לי אותה" (עמ' 80 ש' 1). הנאשם לא זכר שאמר לבני כהן שאינו יכול להסתכל בעיניו.

אשר לנסיעות בתוך החניון במהלך יום הכיפורים, טען הנאשם חזור וטעון, כי מדובר ברעש ששמע ברכבו ובחוט ברזל שהסתבך בדרייב-שפט. משכך, נאלץ הנאשם, לדבריו, להזיז את המשאית קדימה ואחורה כדי לשחרר את חוט הברזל וכדי לאתר את מקור הרעש. לכן גם נצמד לרכבים אחרים ולקיר, לכן גם ירד מן המשאית פעם אחר פעם כפי שניתן לראות בצילומים שתועדו בתקליטור.
ב"כ המאשימה הציגה בפני
הנאשם את מהלכיו ביום הכיפורים שתועדו בתקליטור. הנאשם עמד נחרץ מאחורי גרסתו לפיה כל שעשה הוא להסיע את המשאית לפנים, לאחור ולצדדים, על מנת לאתר את מקור הרעש במשאית. לכן גם ירד מן הרכב.
אשר לרכב נוסף בו נסע קלות, טען הנאשם, כי רצה להשוות את עוצמת הרעש בין הרכב הנוסף לבין המשאית. עוד טען, כי הצילומים שהובאו למשטרה הם ערוכים וניתן היה לצפות ולצלם התרחשויות נוספות אלא שאלה לכאורה נמחקו במכוון.

21. בחקירתו החוזרת טען הנאשם, כי בטרם עבר את הניתוח בשנת 2004 לא נטל את התרופות אותן הוא נוטל כיום. עוד הסביר, כי מאחורי המשאיות הנראות בצילומים ניצבת חומה ועליה מותקנות מצלמות, משכך היה מודע לקיומן של מצלמות גם באזור אשר לכאורה אינו נראה בצילומים.

22. עלי אבו אל היג'א העיד, כי עבד כאיש צוות בצוותו של הנאשם בשנת 2006. במהלך יום העבודה בסמוך לשעות 09:00 או 09:30 נהגו הנאשם ואנשי צוותו מידי פעם לאכול ארוחת בוקר בחצר הגרוטאות הסמוכה. העד לא ידע אם נתן היה מודע לכך.

23. מאיר סבג העיד אודות סכסוך שהיה לו עם גיל בגינו התקיים הליך משמעתי אשר לדבריו הסתיים בזיכויו.

24. יעקב נחמני העיד, כי היה סגן מחלקת הניקיון ושותף מלא בניהול המחלקה. בהמשך, למרות יחסיו הטובים עם גיל, בעקבות בחירתו של אדם אחר לתפקיד, מערכת היחסים עם גיל התערערה לחלוטין. בהקשר זה כתב מכתב לראש העירייה אולם מעולם לא שלח אותו.

25. אחמד אבו שקאר העיד, כי ביום הכיפורים שנת 2006 שמר עם הנאשם בחניון ובמוסך הצמוד לו. אחמד אבו שקאר לא ראה את הנאשם גונב או לוקח דלק ואף לא ראה אותו מתעסק במשאיות לא לו. לדבריו, לא קרה כל אירוע חריג במהלך יום הכיפורים. אשר לתקלות אפשריות ברכבו של הנאשם, אחמד אבו שקאר לא ידע אם הנאשם היה מספר לו על כך. בנוסף טען, בניגוד לדברי הנאשם, כי לא היה כל רעש מכיוון מפעל סמוך.

26. רג'א אבו קליב העיד, כי הוא בעל חצר הגרוטאות הסמוכה לחניון. את הנאשם מכיר העד שכן היה מגיע אליו במהלך ההפסקות בעבודה והוא ועובדיו היו אוכלים ושותים בחצר. כן העיד, כי הנ"ל היו מוכרים לו אלומיניום וגרוטאות. העד צילם תמונות על מנת להמחיש כי משאיות נוספות של העירייה נכנסות לחצר הגרוטאות על מנת למכור לו נחושת ואלומיניום. בתצלומים שהגיש לא ניתן להבחין בנהגים העוסקים במכירת אלומיניום.

בחקירתו הנגדית אמר העד, כי לאחרונה הוצא צו סגירה לבית עסקו שכן העסק היה רשום על שם אביו. העד נשאל אם הוא זוכר מה התרחש ביום הכיפורים בשנת 2006. אותו יום, אמר העד, כי לא היה בעבודה, למרות זאת העיד כי הנאשם "יצא, בא אלינו ומכר קצת סחורה" (עמ' 119 ש' 4). משנשאל הכיצד הוא זוכר זאת ענה כי אביו המנוח סיפר לו הכול.
אשר לעברו הפלילי, הכחיש תחילה כי רשומה לחובתו הרשעה קודמת. בהמשך טען,







פ בית משפט שלום 1649/07 מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' עומר זיידאן (פורסם ב-ֽ 24/11/2010)