פסקי דין על יהודה דזן | פסקי דין על אלי אוחנה | פסקי דין על אהד פרנקו |

54080-07/10 מת     15/08/2010




מת 54080-07/10 מדינת ישראל נ' יהודה דזן, אלי אוחנה, אהד פרנקו





54036-07-10
בעניין:
מדינת ישראל
המבקשת
נ ג ד

1. .יהודה דזן
(עציר)
2. .אלי אוחנה
(עציר)
3. .אהד פרנקו
(עציר)
המשיבים
נוכחים:
ב"כ המבקשת עוה"ד מימוני

המשיב 1 בעצמו וב"כ עו"ד סננס

המשיב 2 בעצמו ובא כוחו עוה"ד שגב
– בהעדר ובשמו עוה"ד סננס
המשיב 3 בעצמו ובא כוחו עוה"ד שטיינברג

החלטה

בהחלטה מהיום בימ"ש קבע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיבים ואף קבע כי נוכח עברם הפלילי מתקיימת עילת מעצר.

משכך, פנו הסניגורים המלומדים וביקשו לשקול אפשרות שחרור בתנאים כאשר כל סניגור הציג שורה של ערבים בעניינו של מרשו.

כאשר אנו עוסקים בעבירות רכוש, הרי שהלכה היא לפני בימ"ש העליון וראו לענייו זה את ב"ש 5431/98 רוסלן נ' מ"י כי אין אלה, כשלעצמן, מקימות עילת מעצר עצמאית אלא אם הן מבוצעות בתחכום ובהיקף נרחב.

בעניין הפרשנות של ביצוע עבירת רכוש בצוותא או בתחכום, ראו לדוגמא בש"פ 7175/06 אלקיים נ' מ"י. שם התברר עניינם של עוררים, אשר התארגנו בצוותא חדא והוציאו בכחש את חברם מביתו בכך שקבעו להיפגש עימו בשפת הים ובעוד הוא מבלה איתותיו שם, פרצו "חבריו" לביתו.

בימ"ש העליון לאחר ששם לנגד עיניו את ההלכה שנקבעה בפרשת רוסלן לעיל, קבע כי אין באותה התארגנות ואמתלה בה הוצא הקורבן מביתו משום תחכום ובימ"ש העליון הבדיל בין תחכום לתכנון. כך גם בימ"ש העליון קבע בפרשת אלקיים, כי אין מדובר בפעולה שיטתית.

מכל מקום גם בפרשת אלקיים, לעוררים שם היה עבר פלילי, ובסופו של יום, קבע בימ"ש העליון כי ניתן לשחררם בתנאים וכך היה.

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) בסעיף 21 (ב) קובע כי בימ"ש לא יורה על מעצר עד לתום ההליכים שעה שניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות המשיבים פחותה יותר.

לא זו אף זו, כפי שנכתב בסעיף 19 להחלטתי מהיום בעניינם של המשיבים, כי מקום בו בחינת חומר הראיות מעוררת ספקות וסתירות יש מקום לשקול בהעדפה חלופת מעצר. אין בדעתי לשוב ולסקור את הליקויים אליהם הפנו הסניגורים המלומדים בכל הקשור בחומרת הראיות, אך אלה בוודאי מקומם בהליך זה.

ודוק, גם אם נקבע כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר, הרי שבשלב הנוכחי יש לכל אותן חולשות ותמיהות שהעלו הסניגורים משקל בכל הקשור לשאלת שחרור בתנאים.

הטיעון המאלף אשר בא מפי כוח המדינה, הוא דבר דבור על אופניו, אך סבורני, כי הוא הקדים את המאוחר. השאלה שהמסר הציבורי שעל בימ"ש להוציא מלפניו, היא בוודאי רבת משקל ומשמעות. אולם, שאלות אלה תבואנה לידי פתרון בשלב גזירת הדין – אם יו







מת בית משפט שלום 54080-07/10 מדינת ישראל נ' יהודה דזן, אלי אוחנה, אהד פרנקו (פורסם ב-ֽ 15/08/2010)