פסקי דין על מאהר שרארי

9908-12/09 פ     22/11/2010




פ 9908-12/09 מדינת ישראל נ' מאהר שרארי





לפני כבוד השופט ג'ורג' אזולאי
– נשיא

המאשימה
מדינת ישראל
נגד

הנאשם
מאהר שרארי
<#2#>
נוכחים:
מטעם המאשימה – אין הופעה.
הנאשם - הופיע.
מטעם הנאשם – עו"ד נעאמני
.
הכרעת דין וגזר דין
הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירה של ניסיון קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא + סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן בעבירה של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין.

בתאריך 01/04/09 סמוך לשעה 11:00, מסר הנאשם במשרד הפנים בנצרת עילית טופס בקשה לקבלת תעודת זהות, אליו צמודה תמונת חברו, עמאר סוויד, במטרה לקבל במרמה תעודת זהות עם פרטיו הוא אך עם תמונת חברו. הנאשם ביקש לקבל תעודה כאמור על מנת שחברו יגש במקומו למבחן אמי"ר שהוא מבחן לסיווג רמת האנגלית למוסדות אקדמיים.
הסדר טיעון

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יוגש תסקיר אשר יתייחס לשאלת ההרשעה. המאשימה תעתור להרשעה, מאסר על תנאי, קנס ושל"צ והסנגור יטען באופן חופשי לעניין ההרשעה והעונש.

תסקיר שירות המבחן

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם הינו רווק כבן 27, מתגורר בבית הוריו בנצרת, בוגר 12 שנות לימוד, בעל בגרות מלאה במגמת פיזיקה ומתמטיקה. הנאשם סיים לימודיו לתואר ראשון בסטטיסטיקה באוניברסיטת חיפה, אך חסר לו מבחן באנגלית לצורך קבלת התעודה. לדברי הנאשם, מכיתה י' נאלץ להשתלב במעגל העבודה כדי לתמוך במשפחתו ולאחרונה התקבל לעבודה במקצועו בחברה שעוסקת בסחר בבורסה.
אביו של הנאשם, מכור לסמים במשך שנים רבות, היה מעורב בפלילים וריצה מספר מאסרים בפועל. לפני ארבע שנים עזב את משפחתו לטובת אישה אחרת ומאז אין לילדים כל קשר עמו.
הנאשם לקח אחריות מלאה למיוחס לו והביע חרטה על מעשיו. אין לחובת הנאשם הרשעות קודמות. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעת הנאשם ולהטיל עליו צו מבחן למשך שנתיים ושל"צ בהיקף משמעותי של 150 שעות.

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה טען, כי הסדר הטיעון מגלם את התחשבות המאשימה בכל הנסיבות לקולא לרבות העדר עבר פלילי ונתונים אישיים נוספים. מעשיו של הנאשם אינם פרי גחמה רגעית או מעידה, אלא מחייבים הם תכנון מוקדם, תחכום ותעוזה. תסקיר שירות המבחן, אינו מצביע על פגיעה קונקרטית ייחודית שתגרם לנאשם מהרשעתו. כמו כן, חומרת העבירה, אשר הפכה למכת מדינה מחייבת הרשעה. התובע ביקש להרשיע את הנאשם ולהשית עליו מאסר על תנאי ושל"צ.

ב"כ הנאשם טען, כי המדובר בניסיון ולא בעבירה המושלמת. עובדות המקרה דנא שונות מהפסיקה אשר הגיש ב"כ המאשימה ומתאימות יותר לביצוע פעולות של הכנה. מבלי להמעיט בחומרת העבירה, יש הבדל בין נאשם ששלח מישהו במקומו להיבחן ואף חזר על מעשיו לבין הנאשם דנא שלא הגיע לשלב זה. המדובר במעשה חובבני ולא מתוחכם, הנאשם יכול היה לפנות לאנשים אשר עוסקים בדבר ולא לגשת לשם כך למשרד הפנים. המדובר בצעיר, נעדר עבר פלילי אשר הודה כבר בחקירתו בביצוע העבירה והביע חרטה. העובדה שהתביעה עותרת למאסר מותנה מדברת בעד עצמה. הסנגור ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעת הנאשם.

הרשעה או אי הרשעה:

בסיום ההליך הפלילי ולאחר שהוכחה אשמתו, הכלל הוא הרשעת הנאשם. רק נסיבות חריגות ויוצאות דופן מצדיקות במקרים מיוחדים הימנעות ממנה, המבחנים להימנעות מהרשעה נקבעו למעשה בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב(3), 337:
"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים : ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".
בבר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 21/8/85) נאמר מפי כב' הנשיא שמגר (כתארו אז) כי:
"לא ניתן לקבוע דפוסים נוקשים ומוגדרים מראש אימתי ישתמש בית המשפט בסמכותו להטיל מבחן ללא הרשעה. כל שהמחוקק יכול היה לקבוע לענין זה הוא מניינם של הנתונים העיקריים אשר אותם רשאי בית המשפט להביא בחשבון והם נסיבות הענין, ובכללם אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאיו בביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה אחרת".

בע"פ 2513/96, 3467 מדינת ישראל
נ' שמש ואח', פ"ד נ (3) 682, קבע בית המשפט העליון כי:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם יורשע בעבירות שיוחסו לו, זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק בהעמדת הנאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן".

סיכומו של דבר, נראה כי הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט בבחנו את נסיבותיו האישיות של הנאשם, השיקולים הנזכרים בהלכת תמר כתב הנ"ל, האינטרס הציבורי והיחס בין חומרת העבירה לבין הנזק הצפוי לנאשם מהרשעה, ואף זו אינה רשימה סגורה וממצה.

מן הכלל אל הפרט

אפתח ואומר כבר כעת כי הגעתי לכלל מסקנה, לאור חומרת העבירות נשוא תיק זה, כי האינטרס הציבורי והצורך בהרתעת היחיד והרבים, גוברים על האינטרס השיקומי ועל כן אין מקום להימנע מהרשעת הנאשם.
ברע"פ 10708/03 עדי קומרוב נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם 15/12/03), הורשעה המבקשת בעבירות של העלבת







פ בית משפט שלום 9908-12/09 מדינת ישראל נ' מאהר שרארי (פורסם ב-ֽ 22/11/2010)