פסקי דין על חיים גרוסמן | פסקי דין על שמואל גרוסמן | פסקי דין על שרגא עליס | פסקי דין על מרגלית עליס | פסקי דין על אריה מורגנשטרן ואח' |

169410/09 א     30/11/2010




א 169410/09 חיים גרוסמן, שמואל גרוסמן נ' שרגא עליס, מרגלית עליס, אריה מורגנשטרן ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 169410-09 גרוסמן נ' עליס






בפני

כב' השופטת
אושרי פרוסט-פרנקל

התובעים
1. חיים גרוסמן
2. שמואל גרוסמן


נגד


הנתבעים
1. שרגא עליס
2. מרגלית עליס
3. אריה מורגנשטרן
4. רחל מורגנשטרן
5. בלהה בן עמי
6. עזבון מיכאל בן עמי




פסק דין


בפני
י תביעה למתן

פסק דין
הצהרתי לפיו הסכם שכר הטרחה אשר נחתם בין הצדדים לתביעה זו ביום 11.1.01, הינו תקף.

א.
תמצית טענות התובעים
1.
התובעים הינם עורכי דין במקצועם ובעיסוקם. תובע 1 ורעייתו, ביחד עם כל הנתבעים, הינם בעלי המקרקעין הידועים כחלקות 10 ו- 56 בגוש 6584 ברעננה (להלן: "המקרקעין"). לתובע 1 (להלן: "התובע") ורעייתו 25% מהמקרקעין, לנתבעים 1-2 25%, לנתבעים 3-4 23% ולנתבעת 5 25% בהיותה יורשתו של בעלה המנוח.

ביום 11.11.01 או בסמוך לאותו מועד, חתם כל אחד מהנתבעים על הסכם שכר טרחה המסדיר את שכר טרחת התובעים בגין הטיפול במקרקעין (להלן: "ההסכם").

התובעים טיפלו עבור הנתבעים במקרקעין מיום רכישתם בחודש אוקטובר 1972 ואילך, כולל ברכישתם ממר ברלינר על ידי נתבעת 4 בנאמנות עבור כל הנתבעים. לאחר מכן טיפלו בהעברת זכויות הבעלות בקרקע לנתבעים, בעריכת הסכמים להשכרתם, הליכים משפטיים לפינויים, טיפול וליווי בהליכי תכנון ובנייה, התנגדויות, שינוי ייעוד מקרקע חקלאית לקרקע לבנייה, מו"מ עם הרשויות השונות ועוד.

2.
במחצית השנייה של שנת 2002, החלו הנתבעים להתנער מהסכם שכר הטרחה ובין היתר, הציעו לתובעים באמצעות הגב' שירה עם דוד (בתה של נתבעת 5) לבטל את ההסכם ולכרות הסכם חדש, לפיו לא ישלמו שכר טרחה בגין הדירות שיקבלו במקרקעין ולא יימכרו על ידם. התובעים דחו את ההצעה.

בין הגב' שירה עם דוד לתובעים, היו התכתבויות בכתב ובמכתבה האחרון מיום 25.7.02, הודיעה הגב' בן דוד לתובעים, כי לקוח יכול לפטר את עורך דינו בכל עת ללא הסבר.

בהמשך פנה אל התובעים עו"ד שמואל תמיר, בשם חלק מהנתבעים, במכתבו מיום 29.10.02, אשר בו חזר והציע לבטל את ההסכם. עו"ד תמיר טען במכתבו זה, כי לא ניתן לכפות על לקוח ייצוג משפטי, בפרט בהתקשרות בעלת אופי אישי מתמשך וכאשר יחסי האמון בין הצדדים מעורערים.

ביום 14.5.03 פנה אל התובעים עו"ד יהודה שטרן מטעם הנתבעים האחרים וטען, בין היתר, לביטול ההסכם.

3.
התובעים המשיכו בטיפול במקרקעין, כולל שינוי הייעוד מקרקע חקלאית לקרקע לבנייה,
ניהלו מו"מ עם מע"צ והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בדבר זכויות בנייה לבעלי המקרקעין בשטחים חלופיים ככל שיופקעו שטחים מהמקרקעין.
לטענת התובעים, הנתבעים מנסים להתנער מההסכם שלא כדין, בחוסר תום לב, תוך עשיית עושר ולא במשפט, ובשלב זה לא ניתן לקבוע מה יהיה שיעור נזקם עקב הפרת ההסכם ומה יהיה גובה הפיצויים בהם יש לחייב את הנתבעים, כולל פיצויי הצפייה לתשלום שכר טרחתם.

עוד טוענים התובעים, כי השיבו בדחיית טענות הנתבעים להודעתם בדבר ביטול ההסכם ביניהם.

עתירת התובעים ל

פסק דין
הצהרתי, אשר יקבע כי ההסכם תקף, באה לממש את זכאותם לשכר טרחתם, מה עוד, ש

פסק דין
כזה עשוי למנוע את הכשלתם של צדדים שלישיים.


ב.
תמצית טענות הנתבעים
1.
מדובר בתביעה לזכויות עתידיות, שכן עד ליום הגשתה לא השתנה דבר לגבי ייעוד המקרקעין מאז שנת 2001, וטרם הושלמה התכנית לגביהם. התובעים נהגו בשיהוי וחוסר תום לב בלתי מוצדקים, שכן הגישו את התביעה בשיהוי רב.

ההסכם, שהינו מסמך ערוך ומנוסח על ידי התובעים ועליו הם החתימו את הנתבעים, נושא תאריך 11.1.02 ובוטל על ידי הנתבעים כדין, כבר ביום 1.6.02, במהלך ישיבה שהתקיימה במשרדי התובעים, אשר המתינו מאז שבע שנים טרם שהגישו את התביעה דנן.

לא זו אף זאת, טוענים הנתבעים, כי התובעים, עורכי דין במקצועם, החתימו רק את נתבעים 1, 6 במשרדי התובעים, מבלי שהוסבר להם דבר על משמעות ההסכם והנובע ממנו. כל שאר הנתבעים חתמו על ההסכם, איש איש בביתו ובמועדים שונים. גם להם לא ניתן כל הסבר לגבי תכנו ומשמעותו של ההסכם. בפועל, כל הנתבעים חתמו על ההסכם מבלי שקיבלו כל הסבר לגביו ועל משמעתו וההשלכות הנובעות ממנו.

2.
התובע צורף על ידי הנתבעים כבעלים נוסף לצורך רכישת המקרקעין, בתמורה להתחייבותו לטפל, ללא תמורה כספית, בכל האספקטים המשפטיים הקשורים ברכישה ובמימוש הזכויות, כולל השגת מירב זכויות הבנייה בהם, טיפול באישורי תכניות בניה, ניהול מו"מ עם קבלנים וחתימת חוזים. פעולות, אשר כולן ו/או מקצתן כלל לא בוצעו עד היום על ידי התובעים.

3.
לאחר פטירתו של מר מיכאל בן עמי (נתבע 6) בשנת 2002, התייעצו הנתבעים עם אנשי מקצוע, בהקשר להסכם. רק אז הוסבר להם תוכנו של ההסכם והובהרה להם משמעותו והשלכותיו. הנתבעים הבינו, כי התובעים מעוניינים לכפות עליהם את שירותיהם המשפטיים בעתיד וגם על צדדים שלישיים. לכן, הודיעו הנתבעים לתובעים ביום 1.6.02 על ביטול ההסכם, מבלי שהתובעים הביעו לכך כל התנגדות.

משכך, טוענים הנתבעים, כל פעולה שנעשתה מיוזמת התובעים במהלך השנים והנוגעת למקרקעין, הייתה פרי יוזמתם ובהיותם חלק מהבעלים.
גם חילופי הדברים בין הצדדים לא הביאה לשינוי עמדת הנתבעים שלא רצו בהמשך היחסים המשפטיים עם התובעים.

4.
עו"ד שמואל תמיר במכתבו אל התובעים מיום 29.10.02, פרט את הטעמים לביטול ההסכם, וביניהם ניגוד אינטרסים בין היות התובעים בעלים של הקרקע לבין השירותים המשפטיים אותם מבקשים ליתן גם לשותפיהם, העובדה כי חיוב קבלנים בשירותי עורכי הדין יקשה על ניהול המו"מ עמם ועוד. עו"ד יהודה שטרן במכתבו אל התובעים מיום 14.3.03, הוסיף טעמים נוספים לביטול ההסכם.

5.
בשירותים המשפטיים הנטענים על ידי התובעים, כך הנתבעים, לא היה כל צורך, כיוון שלא היה ליווי ו/או לא היה צורך בליווי לתוכניות שהוכנו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, לא התבצעו כל התקשרויות עם קבלנים ולא נדרש עד כה כל ליווי משפטי. ככל שהתובעים ביצעו פעולה כלשהי, הרי שעשו זאת בהיותם חלק מבעלי המקרקעין.


ג.
דיון
1.
המחלוקת הצריכה הכרעה בתביעה דנן הינה, האם ההסכם בוטל כדין כבר ביום 11.6.02 אם לאו.
אין חולק כי משרד התובעים החל ליתן שירותים משפטיים שונים לנתבעים, אשר אינם קשורים למקרקעין, עוד טרם החל התובע 2 את עבודתו במשרד. ואמנם לא נחתמו הסכמי שכר טרחה, אך הנתבעים שילמו את מלוא התמורה בגין כל השירותים המשפטיים שניתנו להם וכפי שנדרשו על ידי התובע, ובהמשך, על ידי התובעים.

המקרקעין נרכשו ביום 1.2.72 על ידי נתבעת 4 ממר יצחק צבי ברלינר. בהתאם לתצהיר עליו חתמו התובע, אשתו והנתבעים ביום 29.9.77, המקרקעין נרכשו על ידי נתבעת 4 עבורה, עבור תובע 2 ואשתו והנתבעים.

2.
אין חולק כי הנתבעים חתמו על ההסכם, שניים מהם בפני
התובעים וארבעת האחרים, איש איש בביתו. בהתאם להסכם, נקבע כי התובעים ימשיכו להעניק את הטיפול המשפטי הכרוך בטיפול במקרקעין, כדלקמן:
"א. ליווי משפטי רציף של התכנית החדשה, הנמצאת כאת בהכנה על ידי הוועדה המקומית, עד לאישורה, במגמה להבטיח זכויות מרביות לבעלי המקרקעין.
ב.
לאחר מתן תוקף לתכנית, טיפול בקשירת עסקה עם חברה קבלנית לבניה במקרקעין.
ג.
ליווי משפטי של העסקה, לרבות, טיפול בחלוקת היחידות ו/או התמורות בין בעלי המקרקעין וטיפול במכירת היחידות שיבנו במקרקעין ורישומן ע"ש הרוכשים"
.

עוד הוסכם, כי תמורת הטיפול המשפטי המפורט לעיל והטיפול המשפטי עד ליום חתימת ההסכם, "משרד התובעים יטפל באופן בלעדי במכירת כל היחידות והשטחים שיבנו במקרקעים בכל שלב שהוא, ויגבה שכר טרחה בשיעור 1.5% בצירוף מע"מ, משוויין הכולל של תמורת המעירות (לרבות מע"מ) של כל היחידות והשטחים במקרקעין. שכר הטרחה ישולם עם חתימת כל הסכם למכירת יחידה/שטח במקרקעין בהתייחס לתמורת המכירה.
שכר הטרחה יגבה ככל שניתן מרוכשי הדירות / השטחים במקרקעין במסגרת הסכמי המכר, אך אם לא יגבה מהם שכר טרחה האמור, מכל סיבה שהיא, או שבעלי המקרקעין יחליטו שלא למכור יחידות / שטחים שיקבלו, ישלמו את שכר הטרחה בעלי המקרקעין, על פי חלקם היחסי במקרקעין ועל פי שווים באותה עת.

הנתבעים אף התחייבו באותו הסכם, כי ההסכם יהווה חלק בלתי נפרד מכל התקשרות שתהיה בגין המקרקעין, כך שכל מי שיבנה על המקרקעין יקבל על עצמו, כתנאי לעסקה בינו לבין בעלי המקרקעין, את האמור בהסכם בעניין שכר הטרחה.

3.
הנתבעים טוענים, כי נוסח ההסכם אינו משקף את כוונת התובע בעת הצטרפותו כבעלים במקרקעין ביחד עם הנתבעים וכי תובע 2 החתים אותם על המסמך במחטף ומבלי שהתכוונו לאמור בהסכם.

לעניין אומד דעתם של הצדדים בעת הצטרפות התובע כבעלים למקרקעין, חסרה עדותו של התובע, שהינה הכרחית לעניין זה. הוא לא מסר תצהיר עדות ראשית ולא העיד מטעמים הקשורים בגילו ובריאותו ומטעם התובעים העיד בנו, תובע 2 עו"ד שמואל גרוסמן
, אשר החל את עבודתו במשרד עורכי הדין שניהל התובע, לאחר שהחל הקשר העסקי והבעלות המשותפת במקרקעין בין התובע לנתבעים. כאמור לעיל, המקרקעין נרכשו ביום 1.2.72 על ידי נתבעת 4 ממר יצחק צבי ברלינר ובהתאם לתצהיר עליו חתמו התובע, אשתו והנתבעים ביום 29.9.77, המקרקעין נרכשו על ידי נתבעת 4 עבורה, עבור תובע 2 ואשתו והנתבעים, בעוד שנתבע 2 החל לעבוד כעורך דין בשנת 1982. בענייני הנתבעים החל לטפל בשלב מאוחר יותר ובסמוך לשנת 2000 (עדות תובע 2 בע' 4 שורה 11- ע' 5 שורה29).


תובע 2 לא ידע להשיב לשאלה, שאילו נושאים הקשורים לנתבעים טיפל הוא אישית לפני שנת 2000 וטען, כי הטיפול בעניינם של התובעים התחלק בין עובדי המשרד וכי יש בידו רשימה חלקית של נושאים בהם טיפל התובע עבור הנתבעים במשך עשרות שנים, אשר אינם קשורים למקרקעין נשוא תביעה זו. הנושאים כללו טיפול בנכסיהם השונים של הנתבעים ו/או חלקם, חוזי שכירות לגבי אותם נכסים.

4.
תובע 2 העיד, כי בגין כל השירותים המשפטיים הרבים אשר קיבלו הנתבעים ו/או חלקם, שילמו הנתבעים את מלוא שכר הטרחה. לדבריו, לא כל הסכמי שכר הטרחה עם הנתבעים היו בכתב, חלקם היה בעל פה וכל הנושאים טופלו בתמורה לשכר הטרחה ששילמו התובעים כפי שסוכם, לפי תיקי עבודה והיו סיכומים בעל פה לתשלום שכר טרחה בנקודות זמן שונות. בפועל, פרט לתביעה דנן, אין לתובעים כל דרישות חוב מהנתבעים.

5.
לגרסת התובע 2, הנתבעת 4 רכשה את המקרקעין בנאמנות עבור כל השותפים. הוא הגיש את מוצג נ/1 - תצהירם של כל הבעלים במקרקעין מיום 29.9.77, בו מובהר בסעיף 3 כי הנתבעת 4 רכשה את המקרקעין בנאמנות, אם כי בשטר המכר בעת רכישת המקרקעין על ידי נתבעת 4 ובטופס ההצהרה לשלטונות מס שבח לא צוין שהרכישה הייתה בנאמנות (ת/1). כך, גם לא הוצהר כי הרכישה הייתה על ידי נתבעת 4 בנאמנות בהסכם הרכישה מברלינר (נספח ב' לתצהיר נתבע 3).
נושא רכישת המקרקעין בנאמנות עלה רק בשטר המכר מיום 6.3.87 בו צוין כי נתבעת 4 מעבירה ללא תמורה, מנאמן לנהנים, את חלקיהם במקרקעין.

תובע 2 דחה את טענת ב"כ הנתבעים, לפיה, בהתאם לסעיף 3 להסכם בין בעלי המקרקעין כל החלטה בנושא המקרקעין יהיו ברוב דעות, מה שהתיר לרוב השותפים לבטל את הסכם ההתקשרות עם התובעים.

6.
תובע 2 אישר בעדותו, כי התובעים לא שלחו מעולם לנתבעים דרישת תשלום החל משנת 1982, עת נרכשו המקרקעין, ועד לשנת 2001, והם מעולם לא נדרשו לשלם כל תשלום שהוא.

בהתאם לעדותו, נתבעים 1, 6 הגיעו למשרדו כדי לחתום על ההסכם לאחר שקיבלו ממנו הסבר מלא וקראו אותו. הם לקחו את ההסכם כדי להחתים את נשותיהם ונתבע 3 חתם באמצעות הפקס. הוא אישר בעדותו, כי לא הסביר את משמעות ההסכם ותוכנו לנתבעים 2,3,4,5.

תובע 2 אישר שסיכום הישיבה בכתב, מיום 11.6.02 ביטא את רוח הדברים במהלכה וכן אישר כי לא קיבל לאחר חודש נובמבר 2002 כל הסכמה בכתב מהנתבעים להמשיך ולפעול בשמם.

7.
נתבע 1 – מר עליס, העיד, כי התובע ואשתו צורפו כבעלים למקרקעין ביוזמת הנתבעים 1,3, ובהסכמת כל הרוכשים, בתמורה לכך שהתובע התחייב לטפל ללא תמורה באספקטים המשפטיים הכרוכים ברכישת הזכויות במקרקעין, אישור תכניות ת.ב.ע., תכניות בניה, רישום הזכויות וחלוקתם ומו"מ עם קבלנים.

משכך, לטענתו, ההסכם אשר הוכן ונוסח על ידי התובעים, סותר את הסכמות הצדדים בעת רכישת המקרקעין. ככל שהתובע סבר כי מגיע לו שכר טרחה, היה עורך עם הנתבעים הסכם מסודר בעת רכישת המקרקעין ולא לאחר 30 שנה – מועד חתימת ההסכם.

לגרסתו, החתמתו על ההסכם נעשתה תוך ניצול נסיבותיו האישיות והרפואיות בעת החתמתו על המסמך, ומשנתברר לו כי הוא הוחתם על ההסכם מבלי להבין את תוכנו ומשמעותו, דאג מיד להודיע לתובעים כי הינו רואה את ההסכם כבטל ומבוטל. זאת, מבלי לפגוע בכך שפעולות התובעים עבור המקרקעין היו מצומצמות ביותר ולא קידמו את אפשרות ניצול המקרקעין. גם כאשר היה צורך בייצוג מול הרשויות פנו לעו"ד פרוכטר ושילמו לו תמורת עבודתו.

בנוסף, גם בישיבה שהתקיימה ביום
11.6.02 במשרדי התובעים, הודיעו כל הנתבעים לתובעים, כי ההסכם בטל ומבוטל וכי התובעים מצויים בניגוד אינטרסים מובהק, בניסיונם לכפות על הנתבעים את שירותיהם המשפטיים בהווה ובעתיד, ובניגוד לרצון הנתבעים. הנתבעים מעולם לא חזרו בהם מביטול אותו מסמך ונשלח מכתב נוסף מבא כוחם אודות מניעיהם לביטול ההסכם.

8.
מר עליס העיד, כי בעבר, שילמו הנתבעים לתובע, מר חיים גרוסמן
, עבור שירותיו המשפטיים על פי מה שסוכם ביניהם ומעולם לא היו נתגלעו ביניהם חילוקי דעות בשאלת תשלום שכר הטרחה. בעת רכישת המקרקעין, אשר "הובאו" על ידי נתבע 3 (גיסו של נתבע 1), התובע ביקש להצטרף כשותף לרכישה ואמר מפורשות כי ידאג לכל הטיפולים המקרקעין.



11.

"



.2



)
,


14.









א בית משפט שלום 169410/09 חיים גרוסמן, שמואל גרוסמן נ' שרגא עליס, מרגלית עליס, אריה מורגנשטרן ואח' (פורסם ב-ֽ 30/11/2010)