פסקי דין על מולא חאתם | פסקי דין על עיזבוןן גדבאן סלאמה ז"ל | פסקי דין על פתחיה גדבאן | פסקי דין על חוסאם גדבאן ואח' |

20302/03 א     02/12/2010




א 20302/03 מולא חאתם נ' עיזבוןן גדבאן סלאמה ז"ל, פתחיה גדבאן, חוסאם גדבאן ואח'






בפני

כב' השופטת חנה לפין הראל
תובע

מולא חאתם
נגד
נתבעים

1עיזבוןן גדבאן סלאמה ז"ל

2.פתחיה גדבאן

3.חוסאם גדבאן
4.מלחם גדבאן
5.ראשה גדבאן
6.דלאל גדבאן
7.שירין גדבאן
8.עו"ד סמיר מולא
פסק דין
התביעה:
התובע, מר חאתם מולא (להלן: "התובע"), הגיש תביעה כספית על סך 339,000 ₪ כנגד הנתבעים – יורשיו של המנוח סלאמה גדבאן ונגד עו"ד מולא – נתבע מס' 8.(להלן: "עו"ד מולא" או "הנתבע מס' 8").

הרקע לתביעה כאן – תביעה אשר הגיש בנק דיסקונט (להלן: "הבנק") נגד חברת בלוק ירכא בע"מ, התובע, והנתבעים 1-7 על סך 514,617.51 ₪, ת"א 23652/00 בית המשפט שלום בחיפה, התביעה הוגשה ביום 23.10.00 (להלן: "תביעת הבנק").

הבנק הגיש תביעה זו, בגין הלוואה אותה נטלה חברת בלוק ירכא בע"מ, אשר בעליה המשותפים היו התובע ומר גדבאן המנוח. התביעה הוגשה כנגד התובע.

כנגד ההלוואה שועבדו זכויות התובע בחלקה 2 בגוש 18887 באדמות ירכא (להלן: "החלקה"). עוד לפני הגשת התביעה, החל הבנק בהליכי מימוש המשכון.

התובע טוען, כי לא היה כל מקום להגשת תביעת הבנק נגדו היות ובזמנו ב-14.2.1997 מכר את כל זכויותיו בחברה למנוח ולנתבעת 2 רעייתו, תמורת הפטר ופטור מכל חובותיו מכל סוג שהוא בגין פעילותו בחברה (להלן:"ההסכם").

לטענת התובע, ההסכם לא קוים, למרות דרישות חוזרות ונשנות אל הנתבעת 2, והוא נחשף לתביעות שונות ובכללן תביעת הבנק דלעיל.

התובע טען כי הנתבע 8, עו"ד מולא, התמהמה בניסיונות לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא בטיפולו בתביעה, ולכן בגלל שחשש כי הבנק ימכור את אדמתו, התחייב לשלם לבנק 130,000$.

לטענתו, טרם נאלץ לעשות כן, הבטיח לו עו"ד מולא, כי יטפל בתביעת הבנק, כי יגיע איתם להסדר ופתה אותו לחתום על הסכם עם הנתבעת 2 לפיו הוא התובע פוטר אותה מכל התחייבות לאחר ששילמה לו 55,000$. עו"ד מולא היה נגוע בניגוד עניינים, שכן הנתבעת 2 היא דודתו, והוא פעל אך ורק למענה, ובניגוד לאינטרס של התובע. עו"ד מולא ידע על ההסכם משנת 1997, וכי אין התובע חייב דבר, אך למרות זאת אילץ את התובע לחתום על הסדר והתחייבות לפיו תמורת 55,000$ הוא פוטר את הנתבעת 2 מכל חוב והתחייבות ובכלל זה תביעת הבנק.

עילת התביעה נגד הנתבעים 2-7 היא הפרת ההסכם מיום 14.2.1997. מכוחו עליהם לפצותו בסכום של 75,000$ (לאחר קיזוז 55,000$ ששולמו לו מ-130,000$ ששילם לבנק).

עילת התביעה נגד הנתבע 8 היא רשלנות מקצועית:
על הנתבע 8 לפצותו יחד עם הנתבעים האחרים, היות ופעל בניגוד לכללי האתיקה, ואסור היה לו לקבל עליו את ייצוגו של התובע ביחד עם הנתבעת 2 בתביעת הבנק, ובגלל אילוצו לחתום על ההסדר וההתחייבות, שעה שידע היטב כי מי שצריך לשאת בחוב לבנק הם הנתבעים.
יתר על כן, בשעתו נפתח תיק הוצל"פ למימוש המשכון על החלקה, ועו"ד מולא התמהמה בפעילותו, מה שהביא לדחיית כל תביעותיו ובקשותיו של התובע לעיכוב ההליכים.

לכתב התביעה צורפו המסמכים כדלקמן:
א. ההסכם בין התובע לחברת בלוק ירכא בע"מ, לבין ג'דבאן סלאמה וג'דבאן פתחיה מיום 14.2.1997. על ההסכם חתומים התובע ובני הזוג גדבאן, ישנה חותמת של החברה, אך אין חתימות מורשיה בצד חותמת החברה.
ב. מכתב מאת עו"ד מ. פלאח מיום 2.2.1999, אל החברה, לידי מר גדבאן יוסף ולנתבעת 2 – נושא המכתב: דרישת קבלות על תשלום של מאות אלפי שקלים, אותם שילם התובע לאחר 1.1.97 בגין חובות של החברה.
ג. מכתב מיום 10.5.99, של עו"ד פלאח רק אל הנתבעת 2, בדרישה להפעיל את סעיף 4 בהסכם, דהיינו העברת המחלוקת לבוררות.
עו"ד פלאח הציע שמות של 3 בוררים הדרישה עקב אי מילוי ההסכם.
ד. מכתב נוסף אל הנתבעת 2 מיום 30.4.2000, המציין, כי הנתבעת 2 לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם, מה שהביא לכך כי נפתח נגדו תיק הוצל"פ 02-01609-96-3 לטובת הזוכה מחצבות כפר גלעדי, בגין חוב בסך 202,584 ₪, נכון ליום 9.4.00, וכן הבנק עומד לפתוח בהליכי מימוש משכנתא לגבי החלקה.

במכתבו מציין עו"ד פלאח, כי התובע נדון למאסר וקנסות בגין חובות למע"מ, אשר לא היה צריך לשלם.

הדרישה היא לפעול לפירעון החובות ולרבות תיק הוצל"פ הנ"ל, וסילוק המשכנתא של בנק דיסקונט.
ד. כתב התביעה של בנק דיסקונט בת"א - 23652/00 מיום 23.10.00 כנגד החברה, התובע והנתבעים.
ה. בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן בפני
התביעה הנ"ל, אשר הוגשה על ידי עו"ד מולא – הנתבע 8 בשם התובע והנתבעים כאחד. הבקשה הוגשה ביום 21.10.01.
בתצהיר התומך בבקשה מפרט התובע את ההסכם, וכן מציין כי העביר הודעה על ההסכם לבנק אשר לא התנגד לכך, ואף החתים את הנתבעת 2 על ערבות אישית.

התובע מפרט בתצהירו התומך בבקשה, כי ביום 27.10.97 הנתבעת 2 כאן, העבירה את מניותיה ליוסף גדבאן ואשתו זוהר גדבאן.
לאחר מכן התובע פנה לבנק בדרישה לממש את המשכון והשעבוד על נכסי החברה, היות והחברה על פי הודעת המשיב לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיו.

יתר על כן, התובע הודיע בכתב למשיב, כי ידוע לו שנעשים ניסיונות להבריח נכסים וביקש שוב לתפוס את הנכסים, אשר להערכתו נאמדו ב- 650,000 ₪, אך הבנק ישב בחיבוק ידיים ולא עשה דבר להקטין את הנזק.

עוד מפרט התובע בתצהירו, אשר ניתן בפני
עו"ד מולא את יתר הטענות כלפי הבנק, אשר לא פעל מתוך נאמנות וכראוי כבר ב-1997 והמתין 3 שנים ובכך גרם להגדלת החוב בצורה ניכרת.
ו. מסמך "הסדר והתחייבות" מיום 23.4.02 לפיו, התובע מוותר לנתבעת 2 על כל חוב לרבות החוב לבנק דיסקונט, ומציין כי קיבל את כל אשר מגיע לו.
על מסמך זה חתמו התובע, מר מוניב מולא, מר גדבאן גדבאן, ועו"ד מולא אישר את החתימות בפני
ו.
ז. החלטת כב' השופט י. כהן בבש"א 14735/02 של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.12.02.
כב' השופט כהן, אשר תחילה נתן צו זמני לעיכוב הליכי מימוש המשכון, החליט בסופו של דבר לדחות את הבקשה ליתן סעד הצהרתי, כי המשכנתא בטלה. הנימוק העיקרי לדחייה היה השיהוי מצידו של המבקש. בצד העובדה כי מכר החלקה כבר אושר.
בקשת רשות ערעור על החלטה זו בפני
בית המשפט העליון נדחתה.

ההגנה:
הנתבעים 1-7 הגישו כתב הגנה בנפרד. והנתבע 8 הגיש בנפרד. מתברר כי נתבעים 6 ו-7 היו עדיין קטינים בזמן הגשת התביעה נגדם.

הנתבעים הכחישו טענות התובע נגדם, וציינו כי ההליכים נגדם על ידי הבנק (בניגוד לתובע) עדיין מתנהלים.

אכן, התובע והנתבעת 2 הגיעו להסדר פשרה לפיו ישולמו לתובע 55,000$ לסילוק כל תביעותיו מאת העיזבון.
יתר על כן, התובע התחייב לשלם כל סכום שתידרש הנתבעת לשלם לחברת מחצבות כנרת בע"מ במסגרת ת"א 8520/99.

הנתבעים מאשרים, כי ההסכם נכרת ביוזמתו של עו"ד מולא ונחתם על ידי התובע , בנו, ואנשים נוספים.

הרקע הוא רקע טרגי: המנוח נהרג בתאונת עבודה בדמי ימיו, מספר חודשים לאחר חתימת ההסכם ב- 1997. המנוח והתובע היו בעלי מניות, ולנתבעת 2 לא היה כל תפקיד בחברה.

משנהרג המנוח, הנתבעת 2 שהייתה חסרת כל ניסיון ניהול, ואם לילדים קטנים הציעה לתובע לקבל בחזרה את חלקו בחברה בחינם ותמורת שכר חודשי, אך הוא סירב למרות שידע כי הדבר יביא לקריסתה של החברה ולתביעות מצד נושים.

על פי דרישת התובע החברה נמכרה למקורביו יוסף וזוהר גדבאן, והחברה התמוטטה לאחר שזה האחרון רוקן אותה מנכסיה בשל ההתמוטטות.

באשר לחוב לבנק, התובע ידע שהעיזבון פושט רגל, כי האלמנה – הנתבעת 2 במצב כלכלי גרוע, ואף על פי כן ולמרות היותו בעל נכסים סרב להקטין את החוב לבנק, אשר תחילה בשנת 1998 עמד על 200,000 ₪ בלבד.

עו"ד מולא, נחלץ לעזרת דודתו בתביעת הבנק נגדה. אבי המנוח מכר חלקת אדמה, תושבי ירכא תרמו כסף וכך הצליחו לאסוף 55,000$ לתת לתובע על מנת לסיים את תביעותיו כנגד הנתבעת 2 וכנגד העיזבון.

ההסכם נחתם על ידי התובע, בנו, אבי המנוח, בנו, קונה האדמה, נכבדים נוספים, ובנה הבכור של הנתבעת 2.

סיכומו של דבר לטענת הנתבעים, אין לתובע כל עילת תביעה נגד איש מהנתבעים, ואין בה אלא כדי ניסיון להוציא כספים בתואנות שווא.

הגנת עו"ד מולא:
עו"ד מולא מכחיש את כל טענות התובע. עו"ד מולא מאמץ את כתב ההגנה של הנתבעים 1-7 ומצרף את מכתב התלונה ללשכת עורכי הדין, ותגובתו לתלונה אשר נדחתה על ידי הלשכה.

עו"ד מולא הדגיש, כי ייצג אך ורק את דודתו, הנתבעת 2, ולתובע לא הייתה כל סיבה לחשוב כי הוא מייצג גם אותו.
ההסכם בין התובע לנתבעת 2 נחתם בנוכחות בנו של התובע ונכבדים נוספים, הכסף ניתן לו לאחר שנאסף לטובת הנתבעת 2, ואין לתובע כל עילת תביעה לא נגד הנתבעים האחרים ובוודאי לא נגדו באופן אישי.

טענותיו של התובע הן כנגד מסמך בכתב, אין לקבלן ויש לדחות את התביעה.
לכתב ההגנה של נתבע 8 – עו"ד מולא (בטעות נכתב נתבע מס' 7) צורפו:
א. מכתבו של עו"ד מולא ללשכת עורכי הדין מיום 2.2.2004.
ב. מכתבו של עו"ד מולא אל נציג הבנק מיום 4.9.01, לפיו ניתנה אורכה להגשת כתב הגנה על מנת לבדוק אפשרות כלכלית לגיבוש הצעת פשרה.
ג. מכתב תשובה ללשכת עורכי הדין מיום 7.9.03. כתב ההגנה של נתבע 8 מפורט למעשה במכתביו ללשכת עורכי הדין.
במכתבים אלו מגולל עו"ד מולא את השתלשלות האירועים ומדגיש שניים:
1. ההסתבכות הכלכלית, היא תוצאה של התנהגות התובע, אשר עמד על מכירת החברה, לאחר מות המנוח, לאדם בשם יוסף גדבאן שרוקן אותה מנכסיה.
2. עו"ד מולא הודיע לתובע כי אינו יכול לייצגו בתביעת הבנק, היות והוא הודיע לו - לעו"ד מולא - כי הוא מתכוון לתבוע את הנתבעת 2. הנתבעת 2 אכן דודתו וביקש לסייע לה ככל יכולתו.
למרות זאת, מאוחר יותר, החליטו התובע ונתבעת 2, כי ירכזו ביחד מאמציהם לנסות להרוויח זמן ולכן פנו אליו בבקשה להגיש בקשת רשות להתגונן משותפת וכך עשה.
התצהיר התומך בבקשה הוגש בשם התובע ובשם העיזבון, אך התובע הוא האחראי לתוכנו.
עו"ד מולא מפרט כיצד גייס כספים, על מנת למסור לתובע, תמורת שחרורה של הנתבעת 2 מההתחייבות וכך היה.
אין שחר לטענה, כי אלץ את התובע לחתום על "ההסדר וההתחייבות", הסדר שנחתם בנוכחות בנו של התובע, ואין שחר לטענה כי הבטיח לתובע להסדיר את החוב תמורת 60,000 $.

פרשת התביעה.
התובע מסר תצהיר עדות ראשית (ת/1) ובו חזר על טענותיו המפורטות בכתב התביעה . התובע לא צרף לתצהירו כל מסמך, אך לא אקפיד עימו ואראה במסמכים אשר צורפו לכתב התביעה, כמצורפים לתצהיר.

התובע אישר בחקירה הנגדית, כי לעניין מסמך ההסדר וההתחייבויות, אכן עו"ד מולא הציע לו להתייעץ עם בנו לפני שהוא חותם וכי לא ימהר בכך.

התובע אישר, כי הגיע להסכם נפרד עם הבנק, למרות שתחילה התגונן ביחד עם הנתבעת, אך עשה זאת כאשר ראה כי אדמתו נמכרת.

התובע אישר, כי הסכם המכר של הבנק עם חב' עשאל בוטל לאחר ששילם לבנק 139,000$.
יחד עם זאת, עמד התובע על כך, כי עו"ד מולא רימה אותו בכך שאמר לו כי "יגמור" עם הבנק על 60,000$, והלך לבנק בשמו, וכי היה עליו להודיע לו מיד, כי אינו יכול לייצג גם אותו בגלל ניגוד האינטרסים.
יתר על כן, עו"ד מולא לא הודיע לו, כי עליו לבוא לבית המשפט לדיון בתביעת הבנק, בפני
כב' השופט חדיד, ובגלל זה ניתן פסק הדין בהעדרו והתצהיר שלו הוצא מהתיק. (בכך כנראה התכוון התובע לבקשת הרשות להתגונן ולא לתביעה עצמה).

התובע הכחיש את טענת הנתבעת 2, כי הציעה לו, לאחר מות בעלה, לקחת בחזרה את החברה, כך גם הכחיש כי הוא הכריח את הנתבעת 2 למכור את החברה למר יוסף גדבאן.
עם זאת אישר התובע, כי על מסמך "ההסדר והתחייבות" חתם לאחר שנועץ עם בנו, וכי עו"ד מולא לא לחץ עליו לחתום אלא להיפך.
לתובע טענות כלפי עו"ד מולא באשר גם לאחר קבלת 55,000$ לידיו, לא מיהר לשלם לבנק, אלא החזיקם 7-8 חודשים. יחד עם זאת, אישר כאשר ביקש מעו"ד מולא קיבל כספים מהפיקדון.

התובע אישר את תוכנו של נ/4, אם כי טען שאין חתימתו על המסמך.

נ/4 הוא הספח לשיק ע"ס 189,000 ₪. ונאמר בו, כי התובע מאשר את קבלת הכספים שהופקדו לטובתו ואין לו תביעה כלשהיא נגד הנתבעת 2 בגין תיק 23652/00.
השיק נמשך לפקודתו ביום 12.12.02.

לא הוזמנו עדים נוספים לתמוך בגרסת התובע, למרות הודעה קודמת כי יוזמנו עדים נוספים.

פרשת ההגנה.
הנתבעת 2, גוללה בתצהירה את תולדות הסכסוך.
מסירת מניות התובע התבצעה על פי הצעת התובע לאחר שהחברה נקלעה לקשיים. לה עצמה לא היה כל תפקיד, והסיבה היחידה לצירופה היתה, כי באותה עת היה צורך מבחינת החוק בבעל מניות נוסף.
5 חודשים לאחר חתימת ההסכם נהרג בעלה המנוח בתאונת עבודה. היא ושני ילדיה היו נוכחים. באותו יום התכוון בעלה לחתום על הלוואה, כדי לשחרר את התובע מערבותו לחברה.

לה עצמה לא היה כל ניסיון מסחרי, לא היה לה רישיון נהיגה, ילדיה היו קטנים ולא הייתה לה כל יכולת לנהל את החברה, ועל - כן הציעה לתובע לקבל בחזרה את חלקו ללא תמורה, כפי שגם בעלה קיבל את המניות ממנו, ולנהלה תמורת שכר של 7,000 ₪, אך התובע סירב.

לדעתה של הנתבעת 2, ידע התובע כי לא יהא ביכולתה לנהל את החברה והיא תקרוס כפי שאמנם קרה.
הנתבעת נאלצה למכור את החברה, ועל פי דרישת התובע היא נמכרה למר יוסף גדבאן ואשתו זהאר, אשר מוטט את החברה ורוקנה מנכסיה.
התובע החל לאיים על חייה וחיי ילדיה. התובע מקבל קצבה מביטוח לאומי בגלל הצגתו כבעל נכות נפשית, והיא חרדה לחייה.

מסמך ה"הסדר וההתחייבות" נעשה לאחר שהוא קיבל 55,000 $ לאחר מכירת אדמה בה היו לה זכויות , במשרד עו"ד מולא.
תמורת זאת הוא ויתר על כל תביעה כנגדה.

הנתבעת 2 מפרטת בתצהירה את נסיבות אירוע החתימה ומציינת, כי היו נוכחים אנשים רבים באותו מעמד, מעמד שהיה קשה לה ולנוכחים, שכן הסבירה לתובע כי מכרה את כל רכושה (פרט לביתה) על מנת לעמוד בהתחייבות, וכי אילו היה משתף פעולה מלכתחילה, לא היו מגיעים למצב זה, שכן ניתן היה לסלק את החוב לבנק מהכנסות החברה.

מטרת העברת 55,000$ הייתה גם לפתור את הסכסוך בינה לבין התובע, וגם האמינה כי התובע ישלים את החסר לפרוע את החוב לבנק.

לעומת זאת, כל מה שעשה התובע זה להגיע להסכם נפרד עם הבנק, וכך נשארו היא וילדיה עדיין נתבעים על ידי הבנק.

הנתבעת בתצהירה מתייחסת גם לעו"ד מולא ותומכת בגרסתו.

בחקירה הנגדית התברר, כי הנתבעת איננה קוראת עברית ומי שתרגם לה את הכתוב הוא בנה חוסאם, אשר היה נוכח בבית המשפט בזמן מתן העדות.

הנתבעת הייתה נוכחת בזמן התאונה בה נהרג בעלה, היא, בנה ופועל, אך התובע לא היה במקום בזמן התאונה.

לעניין הסכסוך בפני
י, העידה הנתבעת 2 לבקשתי, עקב הקושי הנ"ל לעניין התצהיר, כדלקמן:

"אחרי שבעלי נפטר הוא התחיל לדרוש כסף, בהתחלה הוא אמר שהוא לא רוצה עכשיו כסף ורק
שנשאיר את המפעל שימשיך לעבוד. אמרתי לו שיחכה, ומה דעתו לבוא לעבוד כי הוא מכיר את
המפעל, שיעבוד יחד איתנו כי אני לבד לא מסוגלת לעשות זאת, והוא אמר שהוא לא רוצה. אמרתי
לו שיקנה את המפעל באותו מחיר כמו שהוא מכר לנו אותו, הוא אמר שאינו רוצה.
אחרי 4-5 חודשים התחיל להתקשר ולהגיד לי שהוא רוצה את הכסף, שאשמור על הילדים שלי, הוא רוצה את הכסף שלו ולא מעניין אותו איך אשיג את הכסף, שהוא רוצה שאדמתו תחזור אליו.
אמרתי לו שאני לא יודעת מה לעשות ושנמכור למישהו אחר, והוא לא הסכים.
בא אלינו כלכלן שנשלח ע"י מטי לעזור לנו, הוא ראה את המפעל שם וראה שהמפעל עובד בצורה
טוב ויש לו שם טוב והכול טוב. הוא שאל מה דעתי, היה אח של בעלי שמכר לנו את המפעל, הוא היה עובד למטה, והכלכלן עובד עם מסמכים וניירות ובנקים. שאל מה דעתי שהכלכלן ויוסף אח של בעלי ייקחו את המפעל ואני אצא מהמפעל. שאלתי את חאתם לדעתו ביחס למכירת המפעל, והוא מתמצא במסמכים ויכול לסדר עניינים, הוא אמר לי שהוא ימכור למישהו, יקח את הכסף וילך לחו"ל.
כשחאתם אמר לי שהוא לא מאוזן מבחינה נפשית, הבנתי שהיות והוא היה עם בעלי, חשבתי
שמבחינה רגשית הוא לא רוצה להיכנס למפעל. ככה הבנתי זאת מבחינה סנטימנטלית שהוא לא
רוצה לעבוד במפעל.

ת. מפנה לסעיף 7 לתצהירך. התובע לחץ עלייך למכור ליוסף גדבאן?
ש. נכון, כי בא מישהו מכפר יאנוח שרצה לקנות את המפעל וחאתם לא הסכים. אמר לי שבא
יוסף לעבוד, יוסף רצה לקנות והוא גם יודע לעבוד במפעל כי קודם הוא עבד במפעל, והוא
יודע לעבוד ואני מסכים שנמכור לו את המפעל. אמרתי לחאתם שיוסף לא יודע להסתדר עם הבנקים ועם כולם.
ת. למה הוא הסכים לתובע?
ש. כי הקרקעות שלו הן משועבדות לבנק.
ת. מה הקשר?
ש. כל מה שהוא רצה, הוא פחד שהכסף ילך. הוא רצה שהוא יפקיד בבנק. הוא פחד שהבנק לא
יקח את הקרקע שלו.

לשאלת בית המשפט:
כפי שלקחנו את המפעל מחאתם, אנחנו מכרנו לו. כדי שיוסף ישלם את החובות וישחרר את השעבוד שהיה על הקרקע בבנק".
(ישיבה מיום 29.5.03, עמ' 20, שורות 15-23,







א בית משפט שלום 20302/03 מולא חאתם נ' עיזבוןן גדבאן סלאמה ז"ל, פתחיה גדבאן, חוסאם גדבאן ואח' (פורסם ב-ֽ 02/12/2010)