פסקי דין על 1. עובדי החברה קדישאגחש"א שע"י הרבנות הראשית והמועצה הדתית תל-אביב יפו2. ועד עובדי חברת קדישא - ה"ה מיכאל אפשטיין | פסקי דין על אילן וולך | פסקי דין על יצחק פרסבורגר | פסקי דין על ברוך הר | פסקי דין על חב' קדישא גחשא שע"י הרבנות הראשית והמועצה הדתית תל - אביב יפו והמחוז(ע"ר)

301548/99 עב     26/10/1999




עב 301548/99 1. עובדי החברה קדישאגחש"א שע"י הרבנות הראשית והמועצה הדתית תל-אביב יפו2. ועד עובדי חברת קדישא - ה"ה מיכאל אפשטיין, אילן וולך, יצחק פרסבורגר, ברוך הר נ' חב' קדישא גחשא שע"י הרבנות הראשית והמועצה הדתית תל - אביב יפו והמחוז(ע"ר)





1. עובדי החברה קדישא
גחש"א שע"י הרבנות הראשית והמועצה הדתית תל-אביב יפו
2. ועד עובדי חברת קדישא - ה"ה מיכאל אפשטיין
, אילן וולך
, יצחק פרסבורגר
, ברוך הר
-זהב.
בעניין:
המבקשים
נגד
חב' קדישא גחשא שע"י הרבנות הראשית והמועצה הדתית תל - אביב יפו והמחוז(ע"ר)
המשיבים
החלטה

1. בפני
נו עתירת המבקשים לדחיית הבקשה לביטול פסק הבוררות שניתן ביום 30.3.99 ,( י"ג בניסן תשנ"ט), על ידי הבורר מר נתנזון מחמת העדר סמכות ענינית.

מהות הבקשה:
א. ביום 26.4.98 התקיים דיון בפני
כב' השופטת סמט בביה"ד בענין צו מניעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים.
בהחלטת ביה"ד נקבע, כי הצדדים יעבירו את שמות נציגיהם לוועדת נתנזון וכי הוועדה תחל בפעולתה לא ייאוחר מיום 11.5.98.

ב. בעקבות החלטת כב' השופטת סמט מיום 26.4.98 הוציא מנכ"ל המשרד לעניני דתות, ביום 5.5.98, כתב מינוי לועדה , בראשות מר נתנזון.
בועדה שלושה נציגי הנהלה, (עו"ד אורנשטיין, הרב י. רווח , ורו"ח ביבלה). ושלושה נציגי העובדים (מר אפשטיין , מר הר-זהב ומר וולק).

ג. נציגי הצדדים חתמו ביום י"ט אייר תשנ"ח על שטר בוררות המסמיך את מר נתנזון לשבת כבורר ביניהם.

ד. בתאריך 30.3.99 נתן הבורר את פסק הבוררות.

ה. ביום 8.4.99 הוגשה בקשה על ידי המבקשים לאישור פסק הבוררות. כמו גם הוגשה בקשה על ידי המבקשים לאשור פסק הבוררות בתאריך 28.4.99.

ו. ביום 23.9.99 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הבורר מחמת העדר סמכות עינינית של ביה"ד .

2. להלן תמצית טענות בא כח המבקשות:

א. לטענת בא כח המבקשות על בית הדין לעשות שימוש בתקנה 45 לתקנות ביה"ד לעבודה (סדרי דין ) תשנ"ב 1991, דהיינו, דין הבקשה לביטול פסק הבורר להיות מסולקת על הסף מחמת העדר סמכות עינינית.

ב. בית המשפט המוסמך לדון בבקשות על פי חוק הבוררות הוא בית המשפט המחוזי. לבית משפט או בית דין אחר יש סמכות רק במידה והמדובר בענין שהועבר לבורר על ידי בית הדין מכוח סעיף 79 ב' לחוק בתי המשפט - אין זה המקרה דנא.

ב1. בין הצדדים נכרת שטר בוררות כדין אך לא היה זה כתב מינוי מטעם ביה"ד.
ב2. ביה"ד לא הפנה את הצדדים לבוררות ולא מינה את מר
נתנזון כבורר.

ג. במקרה דנן אין מדובר בהליך בוררות אשר הוסכם עליו בבית הדין אלא בהליך בוררות וולנטרי שהוסכם בין הצדדים אשר היוזמה לביצועו וכריתתו נוצרו מחוץ לכותלי בית הדין. כאמור, בית הדין לא העביר את הענין לבוררות ועל כן אינו מוגדר כ"בית משפט" לענין סעיף 1 לחוק הבוררות.
ד. הבוררות דנא אינה עוסקת באופן ייחודי בסוגיות שהן בסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה והבוררות נסבה גם אודות נושאים שאינם בסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה.

מקום שבו נדון בבוררות ולו נושא אחד שאינו בסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה הרי שלא חל ס' 28 האמור והסמכות הייחודית נתונה לבימה"ש המחוזי.

ה. עוד מוסיף בא כח המבקש, כין אין המשיבים יכולים להבנות מטעותם שהוגשה בטעות בקשה לאישור פסק הבורר לבית הדין שכן המדובר בסמכות עניינית ולא בסמכות מקומית ובהקשר זה הסכמת הצדדים במפורש או מכללא אינה מועילה להקנות סמכות לערכאה כאשר על פי דין קנויה הסמכות הענינית הייחודית לערכאה אחרת.

ו. אין מדובר בבוררות ואילו מדובר היה בבוררות ולא בוועדות פישור הרי שההכרעה בסכסוך עוברת מבית הדין אל הבוררים וההליכים בבית הדין מועכבים כמצוות סע' 5 לחוק הבוררות תשנ"ח - 1968 . קביעת התיק לדיון בבית הדין ופיקוח בית הדין על ההליך מחזקת את הטענה כי אין המדובר בועדת בוררות כי אם בועדה של גוף מגשר.

ז. על כן לטענת בא כח המבקשים הסמכות היחודית נתונה לביהמ"ש המחוזי בת"א וביה"ד מתבקש לדחות את הבקשה בטענה של חוסר סמכות עינינית.

להלן תמצית טענות המשיבים .

א. לטענת המשיבים אין ועדת נתנזון ועדה ללא סמכויות אלא הינה ועדת בוררות לכל דבר וענין אשר הוסמכה על ידי ביה"ד לשמש בורר - מכריע בסכסוך.

ב. על פי החלטת ביה"ד מיום 26.4.98 נקבע כי ועדת נתנזון אמורה לדון ולהכריע במחלוקות שבין הצדדים.

ג. קביעתו של ביה"ד מיום 26.4.98 באשר לסמכויות הועדה ולתפקידה הינה מעשה בי דין המקים מחסום של השתק פלוגתא המונע מהמשיבים מלטעון כעת כאילו תפקיד הועדה עסק בהמלצות בלבד.

ד. העובדה כי לועדת נתנזון הוענק כתב מינוי הינה ראיה נוספת לפיה הצדדים התכוונו מלכתחילה להעניק לועדת נתנזון סמכות של ועדת בוררים.

ה. עוד יצויין, כי המשיבים ראו את הועדה כמי שתפקידה לשמש כמוסד בוררות בין הצדדים ועל כן פנו הם לביה"ד כמוסמך לדון באישור פסק הבוררות וממילא ברור, כי אינם יכולים וכי הם מושתקים מלטעון דבר אחר בענין שהרי לא יתכן כי צד יגיש בקשה לאישור פסק בוררות לביה"ד לעבודה מכוח סע' 79 ב' (ג'))לחוק ביהמ"ש ומנגד יטען כנגד סמכותו של ביה"ד לעבודה בביטול פסק הבוררות.

ו. הנושא שנמסר לבוררות הינו בסמכות הייחודית של ביה"ד, לב הסכסוך שבין הצדדים הינו בעניני שכרם ועבודתם של המשיבים ומטרת הקמתה של ועדת נתנזון הינה יישוב המחלוקות שבין הצדדים.

ז. כתב המינוי של הועדה קובע באופן מפורש כי הועדה תדון בעניני הסכם עבודה ותפקידי העובדים ושכרם ואין כל הסכמה המאפשרת לועדה לדון לא לענין זה.

ח. על אף כתב המינוי המפורש הבורר עסק בענינים שאינם נוגעים לענין שכרם ותנאי עבודתם של המבקשים ועל כן החלטות אלו בטלות. אין בדבר כל נפקות לענין הסמכות הענינית.

ט. לטענת המשיבים יש לראות את הוראותיו של סעיף 28 לחוק ביה"ד לעבודה תשכ"ט - 1969 כקובע שיש לבחון מהו הענין שנמסר לבוררות ולא מהם הענינים הנדונים בפסק הבורר.

י. מן האמור עולה , כי הנושא שנמסר לבוררות הינו בסמכות הייחודית של ביה"ד לעבודה מכח ס' 28 לחוק לדון באשור ובטול פסק הבורר והן מכח ס' 79 ב' (ג) בדבר הסמכות לדון באשור וביטול פסק הבוררות.

י"א. לחילופין, היה והחליט בית הדין שאין סמכות ענינית לדון בענין מתבקש ביה"ד להעביר את בקשת הביטול לביהמ"ש המחוזי , וזאת על מנת שלא ייווצר מצב בו טענת הביטול תדחה בחוסר סמכות ענינית ומאידך תאחר המשיבה את המועד להגשת הבקשה לבימ"ש המחוזי.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים לבקשה עולה, כי המדובר בהפניה להליך בוררות על ידי בית הדין מכוח סעיף 79 ב' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984 , קרי בוררות שבית הדין שדן בענין שבפני
ו העבירו לבוררות בהסכמת הצדדים . החלטתי זו נסמכת על הטעמים שיפורטו לעיל.

1. עפ"י תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה , (סדרי דין), התשנ"ב -1991 מאפשרת לבית הדין בכל עת לבקשת בעל דין ואף ביוזמתו לדחות על הסף כתב טענות נגד נתבע בטענה של "חוסר סמכות" או כל נימוק אחר.

בענין זה נפסק - כבר בראשית דרכו קבע בית הדין לעבודה כי סילוקה של תובענה על הסף למחיקה או דחיה אינה דרך המלך... ביה"ד יעדיף לברר את הסכסוך או לפחות לסלק אבן נגף מהדרך לפתרונו, מאשר למחוק או לדחות אעל הסף.
- ראה דב"ע לה 2/44 הועד האחראי של עובדי משרד הבריאות נ' מדינת ישראל פד"ע ז' 281.

ראה דב"ע לה 3-310 לבבי נ' מדינת ישראל , פד"ע ז 220.

עוד נאמר בענין כי יש לנקוט במשנה זהירות בשימוש בסעד של סילוק על הסף והדבר יעשה "ביד קמוצה ובמשורה".

2. במקרה דנן, מעיון בפרוטוקול מיום 26.4.98 נראה כי הצדדים הביעו הסכמתם להגיע לפתרון המחלוקות ביניהם והביעו נכונות להמשך המגעים ביניהם תוך הפניה של כב' השופטת סמט ולעדת נתנזון כאשר זו "אמורה לדון ולהכריע במחלוקות שביניהם" (עמ' 3 לפרוטוקול שורה 26).
מהדברים עולה בבירור כי המדובר הוא במצב בו מפעיל בית הדין את סמכותו מכח סע' 79 ב' לחוק בתי המשפט, תשמ"ד - 1984 "בית המשפט הדן בענין רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר ענין שלפניו כולו או מקצתו, לבוררות..."
ומכאן תחולת הוראת ס' 79 ב' (ג) לחוק בתי המשפט, בו נאמר:" הוראות חוק הבוררות התשכ"ח - 1968, יחולו על בוררות לפי סעיף זה אולם "בית המשפט" שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות".
כאמור, בית הדין העביר את הענין לבוררות ומכאן מוקנית סמכותו כ"בית משפט" לענין ס' 1 לחוק הבוררות.

למותר לציין, כי אין צורך שהמסמך יכונה במפורש "הסכם בוררות" והמסמך יהיה הסכם בוררות גם אם לא הוזכרה בו במפורש המילה "בוררות" ובלבד שההסכמה לבוררות מובנת מתוך דברי הצדדים.

- ראה ע"א 377/59 סקוסובסקי נ' פרקש פד"י ט"ו 1239.

3. זאת ועוד בס' 7 לתצהירו של מר וולק חבר וועד העובדים נאמר:" העברת הסכסוך לפסים של בוררות והבטחה של שני הצדדים לשמירת שקט תעשייתי ולהמנע מפעולות חד צדדיות כל עוד לא הוכרע הסכסוך בבוררות..."

כמו גם, מכתבו של מר גביש מזכיר אגוד מקצועי בהסתדרות מיום "ז ניסן תשנ"ט 13.4.99 נאמר"... היום 26.4.98 ניתן פס"ד בבית הדין לעבודה על ידי כב' השופטת סמט על פי הסכמת הצדדים , דבר מינוי בורר במחלוקות שונות לבין ההנהלה לעובדים בחברת קדישא."

מדבריהם של מר וולק ומר גביש עולה, כי לצדדים ברור היה , כי פתרון המחלוקות נעשה בהליך של בוררות .
אם כן, אין צורך שההסכם בין הצדדים לפניה לבוררות יערך במסמך מיוחד
בפני
עצמו, וההסכמה יכולה ללהתגבש בתוך מסמכים אחדים כמו התכתבות
בין הצדדים .

ראה המרצה 39/49 החב' הא"י לגז בע"מ נ' זינגר פ"ד ד' 49.
ויכול שההסכמה תעשה ע"י איזכור מסמך אחר שבו נכלל סעיף בוררות .

4. עוד יצויין, כי על הצדדים חלה החובה לנהוג בתום לב בעריכת הסכם הבוררות והחובה הכללית להקים את החוזר בתום לב ובדרך מקובלת משתרעת על כל שלבי הבוררות החל משל עריכת ההסכם וכלה בדרך ניהול הבוררות (ע"א 391/80 לסכסוך נ' שכון עובדים בע"מ פ"ד ל"ח (ד) 237).
למותר לציין כי המשיבים הם אלו שראו את הועדה כמי שתפקידה לשמש כמוסד בוררות בין הצדדים ועל כן פנו הם (ההדגשה שלי א.ל.) לביה"ד הנכבד כמוסמך לדון באשור פסק הבוררות ולמעשה הודו בסמכותו של ביה"ד, ובקשתם זו לענין חוסר הסמכות הענינית של בית הדין נגועה בחוסר תום לב מצדם.

לענין זה נפסק, "עקרון תום הלב, 'מצודתו פרושה' - כדברי השופט אלון (בע"א 700/81 בעמ' 742 ), ' על כלל המערכת המשפטית בישראל"... אין הוא עוסק אך ב"נבל ברשות החוזה", אלא חל הוא גם לענין "נבל ברשות החוק' (ע"א 391/80 עמ' 262)... בדומה, טענה בדבר העדר סמכות צריך שתעשה בתום לב (ראה בג"צ 566/81). כמו כן, יכולתו של צד , היונקת מתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 , צריך שתופעל בתום לב (ראה בר"ע 305/80),עקרון תום הלב חל ביתר שאת, אף במערכת יחסי העבודה בכלל ובבתי הדין לעבודה בפרט.
[(עקרון תום הלב ומכוחו הכלל של מניעות , חלים אף בדיני הבוררות .
פרופ' אוטולונקי בספרו , בע' 478:
" אחד העקרונות המשפט הוא , שאין אדם יכול לישון על זכויותיו ואחר כך ל"התערורר" ולטעון לקיומן . מניעות זאת המבוססת על תנהגות של המבקש, עשויים לחסום בפני
ו את הדרך לבקש את ביטול הפסק מסיבות שונות.

אך אין אדם יכול לבקש את ביטול הפסק , אם לא יעורר את טענותיו נגד ההתדיינות או נגד הפסק בהזדמנות הראשונה" ניתן ללמוד גזירה שונה לעינינו.)]

5. נכונה טענת המשיבים בדבר אי סמכותו הייחודית של בי"ד ואכן די בכך שנושא אחד מנושא הבוררות אינו נתון לסמכותו החוקית של ביה"ד כדי להפקיע את סמכותו, אולם, אין די בכך משהוקנתה סמכותו של ביה"ד מכח ס' 79 ב' (ג) לחוק ביהמ"ש , (נוסח משולב), 1984.
6. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל , מצאתי כי דין הבקשה לביטול פסק הבוררות מחמת העדר סמכות ענינית להדחות.

ניתנה היום, ט"ז בחשון תש"ס, (26 באוקטובר 1999), בהעדר הצדדים.
א. לקסר, שופטת
אביבה מאיר / d30154899z.1
1
בית הדין לעבודה
עב 301548/99

בית הדין האזורי לעבודה ת"א - יפו

20/04/2004
כב' השופטת לקסר אפרת

בפני









עב בית דין אזורי לעבודה 301548/99 1. עובדי החברה קדישאגחש"א שע"י הרבנות הראשית והמועצה הדתית תל-אביב יפו2. ועד עובדי חברת קדישא - ה"ה מיכאל אפשטיין, אילן וולך, יצחק פרסבורגר, ברוך הר נ' חב' קדישא גחשא שע"י הרבנות הראשית והמועצה הדתית תל - אביב יפו והמחוז(ע"ר) (פורסם ב-ֽ 26/10/1999)