פסקי דין על לואי אלעברה

56303-11/10 מת     13/12/2010




מת 56303-11/10 מדינת ישראל נ' לואי אלעברה




לך



st1\:*{behavior: }
12


בית משפט השלום בעכו

מ"ת 56303-11-10 מדינת ישראל
נ' אלעברה(עציר)



13 דצמבר 2010




בפני
כב' השופט משה אלטר
, סגן נשיא




המבקשת

מדינת ישראל


נגד

המשיב

לואי אלעברה


<#2#>
נוכחים:
ב"כ המבקשת: עו"ד
רנדה סוסאן
המשיב: הובא
הסניגור: עו"ד יניב אביטן


<#3#>
החלטה

1.
נגד המשיב
הוגש כתב אישום, בת.פ. 56300-11-10, ובו שבעה אישומים. בחמישה מהם מיוחס למשיב ביצוע
עבירות לפי סעיפים 406 (ב) + 29 ו- 384 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), לפי סעיפים 16 (א) ו- 17 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו – 1986 (להלן: "חוק כרטיסי חיוב") ולפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב + סעיף 25 לחוק העונשין
(לא 25 + 17 לחוק כרטיסי חיוב, כפי שצויין בכתב האישום) ובשניים מהם מיוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיפים
406 (ב)
+ 29 ו- 384 לחוק העונשין, לפי סעיף 16 (א) לחוק כרטיסי חיוב ולפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב +
סעיף 25 לחוק העונשין ( ולא 25 + 17 לחוק כרטיסי חיוב, כפי שצויין בכתב האישום).


מדובר, לפי הנטען בכתב האישום, בשבעה מקרים, שאירעו במועדים שונים במהלך התקופה 6/9/09 – 3/11/10 (המועדים מצויינים בכתב האישום), בהם התפרץ המשיב, בעצמו או באמצעות אחרים, לבתים בישובים חד – נס (פעמיים), כפר חנניה (פעמיים), מצפה נטופה, יובלים (ולא יבולים, כפי שנכתב בכתב האישום) ונוה זיו וגנב מתוכם רכוש, לרבות כרטיסי חיוב, כמפורט בכל אחד מהאישומים ולאחר מכן עשה שימוש בכרטיסי החיוב, כאשר בחלק מהמקרים ביצע משיכות מכספומטים של בנקים שונים,
בישובים שונים, בחלק מהמקרים ניסה לבצע משיכות מכספומטים של בנקים שונים, בישובים שונים ובחלק מהמקרים ביצע עסקאות טלפוניות להטענת מכשירי טלפון נייד מסוג טוקמן, הכל כמפורט בכל אחד מהאישומים.

2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה שבפני
י, בה עותרת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 56300-11-10.


מקור סמכותו של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים
נגדו, בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

עפ"י הוראות סעיף 21 הנ"ל, הסמכות להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים קמה לו, לביהמ"ש, רק
בהתקיים שני תנאים מצטברים והם:

א.
שמתקיימת עילת מעצר.

ב.
שישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם.


בהעדר עילת מעצר ו/או ראיות לכאורה, אין לביהמ"ש סמכות להורות על מעצרו של הנאשם
שעניינו נדון בפני
ו, תהא חומרת העבירה, בה מואשם הנאשם,
אשר תהא.

3.
במקרה שבפני
י חולק הסניגור הן על קיומה של עילת מעצר והן על קיומן של ראיות לכאורה. הבה נבדוק, להלן, האם ישנה עילת מעצר והאם ישנן ראיות לכאורה.


א.
קיומה של עילת מעצר.
עילות המעצר עד תום ההליכים
מפורטות בסעיף 21 (א)
לחוק המעצרים. לטענת המבקשת, כעולה מהבקשה,
מתקיימות במקרה
זה שתי עילות מעצר. האחת, לפי סעיף 21 (א) (1) (א)
לחוק המעצרים והשנייה,
לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים.

אשר לעילה לפי סעיף 21 (א) (1) (א)
לחוק המעצרים – לטענת
המבקשת, עילה זו מתקיימת לאור העובדה שהמשיב
התחמק מהמשטרה והעלים ראיות כנגדו. אמנם מחומר החקירה
עולה כי כאשר
נודע למשיב שהמשטרה מחפשת אותו השאיר
את משאיתו
בתחנת דלק בכביש 6 וברח אולם בהמשך התייצב במשטרה. לא שוכנעתי
שקיים חשש
כי אם ישוחרר הוא עלול להתחמק מהליכי שפיטה ו/או מריצוי עונש מאסר, אם יוטל עליו. אשר לחשש כי יעלים ראיות ו/או
יפגע בהן, גם חשש זה אינו קיים, שהרי החקירה
בתיק זה הסתיימה והראיות מצויות בתיקי החקירה ולכן לא ברור כיצד יוכל המשיב להעלימן ו/או לפגוע בהן.
אמנם מחומר החקירה עולה, לכאורה, כי המשיב העלים את הרכוש שנגנב בהתפרצויות (ראה דברי המשיב למדובב) אולם העלמת הרכוש כבר בוצעה, ואין בנמצא, לכאורה, רכוש נוסף אותו יוכל להעלים.
אני קובע, איפוא, כי לא מתקיימת במקרה זה
עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק המעצרים.

אשר לעילה לפי סעיף 21 (א) (1) (ב)
לחוק המעצרים,
הידועה כ"עילת המסוכנות" – אמנם עבירות הרכוש אינן נמנות על העבירות המפורטות בסעיף
21 (א) (1) (ג) לחוק המעצרים,
שלגביהן קבע המחוקק
כי מי שמואשם בהן חזקה כי מתקיימת לגביו עילת
המסוכנות,
אולם כפי שנקבע בפסיקה,
עילת המסוכנות יכולה להתקיים גם כאשר מדובר
בנאשם שמואשם בעבירות רכוש בלבד.
הכל תלוי
בעובדות ובנסיבות של כל מקרה ומקרה.
לאור עובדות ונסיבות המקרה שבפני
י, כאשר מדובר בשבעה מקרים של התפרצויות לבתים וגניבה מתוכם, שבוצעו, לכאורה, תוך שיתוף פעולה של
מספר אנשים, אני סבור שמתקיימת עילת המסוכנות.
אני קובע, איפוא, כי במקרה זה מתקיימת עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב)
לחוק המעצרים.


ב.
קיומן של ראיות לכאורה.
חשוב לזכור, שבשלב זה,
של דיון בבקשה למעצר עד
תום ההליכים, אין זה מתפקידו של ביהמ"ש להכריע בשאלות של אמינות ומהימנות.
די בכך שביהמ"ש מוצא כי ישנן בחומר החקירה ראיות, שאם יתקבלו כאמינות ע"י המותב שידון בתיק הפלילי, יהיה בהן כדי להביא להרשעתו
של הנאשם.

עיינתי בחומר החקירה שבתיקי החקירה שנמסרו לעיוני ונוכחתי לדעת שישנן די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, לרבות הודעות של
גיסו עומר אלעברה (להלן: "עומר")
מ- 9/11/10, מ- 14/11/10 ומ- 17/11/10, מהן עולה
שזיהה
את המשיב בתמונות ממספר משיכות מכספומטים, שהוצגו לו, דו"ח העימות שנערך ביום 14/11/10 בין המשיב לבין
גיסו עומר, תיעוד של שיחה מוקלטת בין המשיב לעומר מיום 17/11/10, תמונות מתוך דיסקים שתיעדו משיכות
מכספומטים, שבחלקן ניתן לזהות את המשיב בוודאות כמי שביצע את המשיכות,
הודעת המשיב מיום 14/11/10, שעה 18.31, בה הודה
כי ביצע 4, 5 משיכות מכספומטים של בנקים בישובים עראבה, סכנין וטמרה באמצעות כרטיסי אשראי, שלטענתו
ניתנו לו ע"י גיסו עומר, אשר ביקש ממנו למשוך עבורו כספים, משום שהוא נכה ואינו יכול לרדת מהרכב, זיהוי שזיהה המשיב את עצמו
בסרטון שהוצג לו, בו הוא נראה מבצע משיכה מאחד הכספומטים, דברים שאמר המשיב למדובב
שהוכנס לתאו ועוד.
אמנם אין בתיקי החקירה ראיות ישירות באשר למעורבותו של המשיב בהתפרצויות עצמן, אולם לאור העובדה שישנן ראיות לכאורה כי עשה שימוש בכרטיסי אשראי, שנגנבו
באותן התפרצויות, זמן קצר לאחר
ביצוע ההתפרצויות
ולאור החזקה
של "ההחזקה התכופה", ניתן לאמר שישנה תשתית ראייתית לכאורית להרשעתו
של המשיב גם בעבירות ההתפרצות לבתים וגניבה מתוכם. כאן המקום לציין שההסבר שנתן המשיב לשימוש שעשה
בכרטיסי האשראי הגנובים -
היינו שעומר
ביקש ממנו לנסוע עמו לבנקים בעראבה סחנין וטמרה ולמשוך עבורו
כספים מהכספומטים כדי לשלם לפועלים של עומר, משום שעומר נכה ולא יכול לרדת מהרכב ולבצע המשיכות
בעצמו - רחוק מלהיות משכנע והוא גם לא הגיוני,
בעיקר בשים
לב לעובדה
לשעות בהן
בוצעו המשיכות ולבנקים מהם בוצעו המשיכות, בנקים הרחוקים
ממקום מגוריהם של המשיב,
המתגורר ברמלה ושל עומר, המתגורר
בג'לג'וליה.

לא נעלמו
ממני הטענות שהעלה הסניגור,
אולם לא מצאתי שיש בטענות אלה כדי לערער את התשתית הראייתית הלכאורית עד כדי להביא לקביעה שאין בנמצא ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. טוען הסניגור שהמשיב נעדר עבר פלילי וכי הוא משתכר, לטענתו, בין
30,000 ל- 50,000 ₪ לחודש ולכן, לכאורה,
אינו צריך לבצע התפרצויות
וגניבות. משום מה נשמט מעיני הסניגור
שהמשיב אמר
בהודעתו מיום
23/11/10, שעה 14.11, כי יש לו הרבה חובות
ומינוסים בבנקים. טוען הסניגור
שהמשיב, שמשקלו 140 ק"ג, אינו מסוגל
לבצע התפרצויות כמתואר
בכתב האישום ובשל העובדה
שהמבקשת מודעת לכך, יוחס לו ביצוע עבירות אלה בצוותא, כאשר אין בחומר החקירה ראיות לכך שהיו שותפים לביצוע ההתפרצויות. עם כל הכבוד, אין ממש בטענה זו. מחומר
החקירה עולה כי, לכאורה,
גיסו עומר ואולי אף פועלים שהועסקו על ידו היו שותפים לביצוע, אלא שאין די ראיות כדי להעמיד את עומר לדין ולכן הוגש כתב האישום רק נגד המשיב. הסניגור גם מפנה
לכך שמחקרי התקשורת לא העלו דבר, אולם אין בכך כדי להפתיע, שכן משיחותיו של המשיב עם המדובב ניתן להבין שהמשיב
יודע
איך להשתמש
במכשירי טלפון סלולאריים מבלי שניתן יהיה לאתר את המכשירים מהם בוצעו השיחות
ו/או
למי הם שייכים. הסניגור גם
הלין על כך שפלט שהתקבל מהחברה המפעילה
את כביש 6 אינו קריא ואין למעשה
כל ראיה לכך שהמשיב
נסע בכביש 6 במועדים בהם ארעו ההתפרצויות. משום מה נעלם מעיני הסניגור
שהמשיב טען
בהודעתו מיום 17/11/10, שעה
10.37, שבשנת 2010 לא נסע בכביש 6. ראוי להזכיר שמרמלה לצפון ניתן לנסוע גם דרך כביש 4 או דרך כביש 2. גם בעובדה שבחיפוש
שנערך בביתו של המשיב לא נתפס דבר, אין כדי
להחלישאתכוחןשל הראיות כנגד המשיב, שהרי המשיב קיבל הודעה











מת בית משפט שלום 56303-11/10 מדינת ישראל נ' לואי אלעברה (פורסם ב-ֽ 13/12/2010)