פסקי דין על דוד פחימה | פסקי דין על גיא רייף

195-06/09 א     16/12/2010




א 195-06/09 דוד פחימה נ' גיא רייף








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריות



ת"א 195-06-09 פחימה נ' רייף






בפני

כב' השופטת
לובנה שלאעטה חלאילה


תובע

דוד פחימה
, ת.ז. 067992057


נגד


נתבע

גיא רייף
, ת.ז. 059801506



פסק דין


עסקינן בתביעה שטרית ע"ס של 200,000 ₪ (קרן) בבסיסה עומדים 4 שטרי חוב, ע"ס של 50,000 ₪ כל אחד, חתומים ע"י הנתבע, כעושה השטר, לטובת התובע.

הצדדים הסכימו למתן פס"ד לא מנומק, על דרך הפשרה, לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד -1984, לאחר חקירות של בעלי הדין וסיכום טענותיהם בעל פה.

העובדות הדרושות להכרעה וטענות הצדדים

1.
הנתבע, איש משטרה לשעבר, הקים בשנת 2003, במתחם שליד ביתו ובית הוריו בנהריה, עסק למכירת חיות מחמד, ציוד עזר ומזון לחיות בשם "חוות החיות" (להלן "העסק").

2.
בסוף שנת 2004 נקלע העסק לקשיים כלכליים ונזקק הנתבע לקבל הלוואה מאת התובע; להבטחת פרעונה של הלוואה זו חתם הנתבע על שטרות החוב נשוא התביעה, כעושה השטר. על השטרות מופיעות, במקום המיועד לחתימת הערבים, חתימות הנחזות להיות חתימותיהם של הורי הנתבע.

3.
המחלוקת בין הצדדים משתרעת לכל אורך הדרך, ובין היתר נוגעת לשאלת עיסוקו של התובע כנותן הלוואות, לסכום ההלוואה, שיעור הריבית – ככל שההלוואה נשאה ריבית וגובה ההחזר, ככל שהיה.

4.
לטענת התובע, קושרים אותו עם הנתבע יחסי חברות שהחלו באמצע שנות התשעים, כאשר ההלוואה נשוא התביעה ניתנה לו כחבר, בשל הבעיות איתן נתקל בעסקו ולאחר שהובטח ע"י הנתבע להחזירה, תוך פרק זמן קצר, ועם קבלת הפיצויים המגיעים לו מהמשטרה לאחר פרישתו.

מנגד, טען הנתבע כי התובע עוסק במתן הלוואות. לטענתו, הוא נתן לו הלוואה קודמת בשנת 2002, ונתן הלוואות לאנשים אחרים, ובין היתר לאחיו (של הנתבע) ולאחד בשם שי בן זקן.

זוהי למעשה חזית המחלוקת הראשונה בין הצדדים, כאשר למחלוקת עובדתית זו השלכות משפטיות שנוגעות בעיקר, לתחולתם של סעיפים 2,3, ו– 7 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג – 1993 (יובהר כי בהתאם לסע' 15 לחוק, סעיפים אלו לא יחולו על מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק).

הנתבע טען, למעשה, כי התובע לא מילא אחר הוראת סע' 2 לחוק, בדבר עריכת הסכם הלוואה בכתב ולא מילא אחר הוראת סע' 3, המטילה על המלווה חובת גילוי כל הפרטים שנמנו בסעיף.

5.
סכום ההלוואה שנוי במחלוקת בין הצדדים, כאשר מחד טען התובע כי זה עמד ע"ס של 200,000 ₪, שהועברו במטבע ישראלי ישירות לידיו של הנתבע בעסק, ומאידך טען הנתבע כי סכום ההלוואה עמד ע"ס של 100,000 ₪, אשר הועבר לידיו בדולרים דרך אשת קשר מטעמו של התובע, בשם אילנה, אותה אחת שהעבירה לידיו את ההלוואה הראשונה.

6.
אשר לחתימה על שטרי החוב, טען הנתבע כי התובע הסביר לו כי הכסף אינו שלו, אם כי של אילנה, וביקש להחתימו של 4 שטרי חוב -
שניים יוחזקו בידיו ושניים בידי אילנה. הנתבע הסביר כי בשל יחסי האימון בינו לבין התובע, האמין לדבריו וחתם על 4 שטרי החוב, כאשר המטרה כי שניים ישמשו העתק לשניים האחרים.

7.
התובע טען כי בשל היחסים החבריים עם הנתבע הוסכם כי ההלוואה תוחזר בערכה הנומינאלי תוך מספר חודשים, בעוד שהנתבע טען כי הריבית עמדה בהתחלה על שיעור של 6% לחודש, אח"כ הסכים התובע להפחיתה לשיעור של 5%
לחודש ובהמשך ל 4%. הנתבע לא פירט מתי השתנה שיעור הריבית.

8.
התובע הכחיש קבלת כספים כלשהם מאת הנתבע על חשבון החזר ההלוואה והסביר בתצהירו כי הוא לא פעל לגביית השטרות מיד, מאחר והנתבע דחה אותו תקופה ארוכה בהבטחות חוזרות ונשנות בדבר סיום הטיפול בעניין הפיצויים שהוא אמור לקבל מהמשטרה. לשיטתו, בסוף שנת 2006 הודיע לנתבע כי הוא דורש את החזרת הכספים תוך מספר חודשים ומילא את תאריכי השטרות.
:
"
14.

.






א בית משפט שלום 195-06/09 דוד פחימה נ' גיא רייף (פורסם ב-ֽ 16/12/2010)