פסקי דין על ח'ליל מסאלחה | פסקי דין על עז אלדין מסאלחה | פסקי דין על עלאאדין מסאלחה ואח' | פסקי דין על מוחמד מגארבה

36937-10/10 עא     21/12/2010




עא 36937-10/10 ח'ליל מסאלחה, עז אלדין מסאלחה, עלאאדין מסאלחה ואח' נ' מוחמד מגארבה








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 36937-10-10 מסאלחה ואח'
נ' מגארבה





מספר בקשה:2

בפני

כב' השופט הבכיר האשם חטיב


מבקשים

1
.
ח'ליל מסאלחה

2
.
עז אלדין מסאלחה

3
.
עלאאדין מסאלחה

4
.
ח'יר אלדין מסאלחה


נגד


משיבים

מוחמד מגארבה



החלטה

1.
בפני
י בקשה של המערערים בע"א 36937-10-10 ( להלן: "המבקשים" ), להתיר להם להגיש ראיה חדשה במסגרת הערעור הנ"ל שהוגש מטעמם. ברישא של הבקשה צוין, כי הראיה שמבקשים להגיש הינה – החלטת משרד מבקר המדינה על תלונה כנגד הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מזרחי, ממנה עולה כי נגד המשיב נוקטת הועדה בהליכים משפטיים בימים אלה להפסקת השימוש במבנה נשוא תביעת המבקשים בפני
ביהמ"ש קמא, וכי אף הוגש כתב אישום כנגד המשיב בגין שימוש חורג (להלן: "הראיה").

רקע

2.
המבקשים הגישו כנגד המשיב תביעה לביהמ"ש השלום בנצרת [ ת"א 2913-06-08 ], בה עתרו למתן צו מניעה קבוע ותשלום פיצויים בעילה של מטרד ליחיד. בתמצית נציין, כי הרקע לתביעה זו הוא ניהולה של מסגריה על ידי המשיב, מתחת לביתו הנמצא בשכנות לביתם של המבקשים. נטען, כי המסגרייה פולטת רעשים מזיקים ונדפי מתכת, אבק וריחות צבע דבר אשר מפר את שלוות חייהם של המבקשים, אשר גרים באזור.

3.
בפסק דינו מיום 21/9/10, דחה ביהמ"ש השלום את התביעה, וחייב את המבקשים בהוצאות המשיב בסך של 20,000 ₪ ומע"מ. ביהמ"ש ציין, כי המבקש מס' 1 התלונן בפני
הממונה מטעם משרד הפנים וראש המועצה המקומית דבוריה על המטרד, עוד בשנת 2001, אך את התביעה הוא מצא לנכון להגיש רק בשנת 2008.
ביהמ"ש התרשם, כי התביעה מונעת מהסכסוך שבין המבקש מס' 1 למשיב, ואינו קשורה למסגרייה.
ביהמ"ש התייחס לחוו"ד המומחה שמונה מטעמו לבדיקת טענת המטרד, בהסכמת הצדדים, וציין כי המומחה קבע כי הרעש אינו חורג ממסגרת המותר בחוק, וכי נדפי המתכת מהווים ריכוזים נמוכים, וכי פעילות ההשחזה מצומצמת ביותר. ביהמ"ש קבע, כי לא הוכח שמדובר במטרד משמעותי ומוחשי. ביהמ"ש הוסיף וקבע, כי המבקשים לא הוכיחו כי מדובר ברעש בלתי סביר.
באשר לטענת המבקשים לפיה, המסגרייה פועלת ללא היתר כדין, ביהמ"ש קבע כי המשיב הוכיח, כי זכה להיתר לשימוש חורג וציין, כי אף אם ההיתר ניתן לאחר הגשת התביעה, הרי הדבר אינו משנה את התוצאה, שכן המועד בו ייבחן העניין הוא מועד מתן פסה"ד.
כאמור, על

פסק דין
זה הוגש ערעור, במסגרתו הוגשה הבקשה דנן.

נימוקי הבקשה

4.
בבקשה נטען, כי לקראת סוף ההליכים בביהמ"ש קמא הוצא למשיב,
ע"י הועדה המקומית, התראה לביטול השימוש החורג, וכן הוגשה בקשה להגשת הראיה בביהמ"ש קמא, אשר התעלם ממנה. בנוסף, ובטרם סיום ההליכים בביהמ"ש קמא, הוגשה תלונה למבקר המדינה כנגד הועדה, אשר מצא כי התלונה מוצדקת. הועדה הורתה על הפסקת השימוש ואף נקטה הליכים פליליים כנגד המשיב, והגישה נגדו כתב אישום על פעילות המסגרייה בשימוש חורג.

5.
נטען, כי הראיה חשובה ביותר כדי להוכיח קיומו של שימוש חורג במבנה.

6.
נטען, כי הראיה המבוקש הגשתה, לא היתה בזמן ניהול ההליך בביהמ"ש קמא, וגם לא היתה החלטה בה, הגם שהוגש בביהמ"ש קמא בקשה להבאת ראיות – החלטת הועדה וההתראה שניתנה למשיב, אך זו היתה החומר הגולמי לקראת ההחלטה. באשר לחשיבות הראיה נטען, כי העדר היתר לשימוש חורג מהווה מטרד. בנוסף, העובדה כי הועדה פתחה בהליכים נגד המשיב בגין המסגרייה מלמדת, כי הוא הפר הוחוקית כמשמעות העוולה


ראה







עא בית משפט מחוזי 36937-10/10 ח'ליל מסאלחה, עז אלדין מסאלחה, עלאאדין מסאלחה ואח' נ' מוחמד מגארבה (פורסם ב-ֽ 21/12/2010)