פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ | פסקי דין על ויינשטיין יגאל איטום ושימור מבנים | פסקי דין על ויינשטיין יגאל | פסקי דין על ויינשטיין מרים | פסקי דין על שניר יצחק |

30105/01 א     20/04/2004




א 30105/01 בנק הפועלים בע"מ נ' ויינשטיין יגאל איטום ושימור מבנים בע"מ, ויינשטיין יגאל, ויינשטיין מרים, שניר יצחק




1
בתי המשפט
א 030105/01
30101/01
30102/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
20/04/2004
תאריך:
כב' השופט קידר אליהו

בפני
:
בנק הפועלים בע"מ

בעניין:
התובעת
עו"ד אגמון צבי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . ויינשטיין יגאל
איטום ושימור מבנים בע"מ

2 . ויינשטיין יגאל

3 . ויינשטיין מרים

4 . שניר יצחק
הנתבעים

עו"ד בלוך-אקרמן שירה

ע"י ב"כ עו"ד

החלטה

לפני בקשת רשות להגן כנגד 3 תביעות שהגיש התובע נגד הנתבעים.

בתיק אזרחי 30101/01 נתבעה אך ורק הגב' מרים ויינשטיין, על כך שניהלה חשבון עו"ש אצל התובע שמספרו 543687 ואשר נוצרה בו יתרת חובה, אשר למרות דרישות התובע לא נפרעה.

בתיק אזרחי 30102/01 נתבע מר יגאל ויינשטיין בגין יתרת חוב בחשבון 543997, למרות דרישות התובע הנתבע לא פרע את החוב ומכאן התביעה.

בתיק אזרחי 30105/01 הוגשה תביעה נגד כל הנתבעים.

בכתב התביעה נטען כי נתבעת 1 פתחה אצל התובע חשבון שמספרו 694626, אשר בו נמשכו משיכות יתר, ניתנו הלוואות וערבויות בנקאיות.
נתבעים 2-4 הינם בעלי מניות בנתבעת 1 וחתמו על כתב ערבות, לפיו הם ערבים ביחד ולחוד לסילוק חובות נתבעת 1.

למרות דרישות התובע, לא נפרעה יתרת החובה, ומכאן התביעה.

3 התביעות אוחדו עפ"י החלטת ביהמ"ש.

מר יגאל ויינשטיין צירף תצהיר לכל שלוש הבקשות למתן רשות להגן בשלושת התיקים המפורטים לעיל.

התצהירים כמעט זהים.

בתצהירים מצהיר מר יגאל ויינשטיין כי בשנים בהן התנהל החשבון העסקי של נתבעת 1 פנו הוא ונתבע 4 לתובע וביקשו להעמיד אשראים לחברה להם נזקקה לצורך ניהול עסקיה.

טענת הנתבעים היא כי כנגד האשראים המבוקשים דרש התובע כי המצהיר יפתח תוכניות חסכון אשיות בחשבונו הפרטי, אשר ישועבדו כבטחונות לתובע על אשראי החברה, בנוסף לביטחונות שהיו כבר בידי התובע.

מימון תוכניות החסכון נעשה לפעמים מהחשבון הפרטי ולפעמים מחשבון החברה.

והאמנם טוען הנתבע נפתחו תוכניות חסכון לרוב על שמו ושם אשתו.

כל בקשה להגדלת האשראי בחשבון העסקי או המשך האשראי הקיים הותנתה בבטוחות של תוכניות חסכון.

מאחר והחברה נזקקה לקיום עסקיה לאשראים מהבנק ונכסי החברה שועבדו לתובע לא נותרה בידי המצהיר ברירה אלא לפתוח תוכניות חסכון גם בחשבון הפרטי חוץ.

כתוצאה מפתיחת תוכניות החסכון נשאה החברה בהפסדים גדולים.

בעת שנפתחו תוכניות החסכון, טוען המצהיר, כי נאמר לו שככל שיהיו יותר תוכניות חסכון יזכו החשבונות, הן הפרטי והן העסקי, בהטבות ובהנחות משמעותיות, אך הן לא ניתנו.

למעשה ניתן לסכם טענה זו כהתניית שירות בשירות.

עוד טוען המצהיר כי התובע ביצע ניכיונות שיקים בחשבונו תוך גביית אחוזי ריבית גבוהים בלא שקיבל תנאים מועדפים, שהובטחו בעסקה.

עוד נטען כי התובע הציע לנתבעים אשראים בסדר גודל של מליון שקל ויותר כדי לרכוש ניירות ערך והוא אף הפקיד סכומי כסף נוספים מחשבונו הפרטי לרכישת ניירות הערך.

למרות שהתובע המליץ על רכישת ניירות הערך, הוא לא השתתף בהפסדים שנבעו ישירות מהמלצתו, אלא חייב את החשבון הפרטי במירב העמלות ובדמי ניהול.

החברה פתחה חשבון בבנק אחר וביקשה למשוך לחשבון זה את כספי החסכון כדי לכסות יתרת חובה שצברה אך נענתה בשלילה.

המצהיר מוסיף כי סמוך לחודש יוני 2000 פנה לקבל חוו"ד על הנזקים שנגרמו לו.

המצהיר מציין את הנזקים השונים שנגרמו לו כדלקמן :
א. נזק ישיר שנגרם לחברה כתוצאה מחיוב החשבון העסקי בריבית מקסימלית למרות ההבטחה לריבית מופחתת.

לפיכך חשבון הנזק נעשה לפי התחייבות התובע ליתן לחברה הטבה בשיעורי ריבית של לא פחות מ-50% מערך שיעור תוספת הסיכון המקסימלית הנהוגה.

ב. נזק שנגרם לחברה כתוצאה מהשקעה בתוכניות חסכון שמומנו ממשיכות בחשבון העסקי. החברה שילמה ריבית גבוהה בגין יתרת החובה וזוכתה בריבית נמוכה בתוכניות חסכון. גם הפרשי הריבית וגם כניסת הנתבעת ליתרת חובה גבוהה וריבית מקסימלית הביאו לנזק לנתבעת.

ג. לנתבעת נגרם נזק בגין ריבית מירבית בניכיון שיקים מול ההבטחה לריבית מופחתת.

ד. נזק נוסף הוא כתוצאה מחיוב בעמלת ערבות מקסימלית.

ה. נזק שנגרם כתוצאה משעבוד ניירות הערך שנרכשו מהחשבון הפרטי בבטוחה לחברה.

ו. נזק שנגרם בחשבון הפרטי בגין לקיחת הלוואה לשם רכישת ניירות ערך.
גם כאן נטענת טענה של התנית שירות בשירות, תוך הטעיה ואי גילוי נאות.

ז. נזק שנגרם כתוצאה מעצירת האשראי על אף שהחברה ביקשה לפרוע את ההלוואה בהלוואה אחרת מבנק אחר ולמרות שהחברה ממשיכה לפרוע את ההלוואה.

עוד טען המצהיר כי טרם הגיע זמן הערבויות הבנקאיות והתובע לא הראה איזה נזק נגרם לו בגין הערבויות והאם נתבע ע"י צד ג' לפרוע הערבויות, כמו כן תוקפם של הערבויות פג ולא ניתן לתבוע בגינן.

כן המצהיר מוסיף כי כתב התביעה אינו מצביע לפי איזה תחשוב ביצע התובע את חשבון החוב.

באשר לנתבעים 2-4, הרי אם נתבעת 1 אינה חייבת, כיוון שיש לקזז את נזקיה, הרי גם הערבות אינם חייבים בתשלום כלשהו.

הנתבעים טענו טענה מקדמית, לפיה ביום 15.12.02 נפרע סך של 300,000 ₪ בתיק מקביל העוסק בפירעון משכנתא, לפיכך על התובע היה לתקן את כתב התביעה.

משלא עשה כן, מדובר בחוב בלתי קצוב ולא ניתן לתבוע אותו בסדר דין מקוצר.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי לא קיבלו את כל המסמכים לצורך הכנת הגנתם.

לבקשת הרשות להתגונן צירפה חוו"ד חשבונאית של מר דורון פולק.

הן המצהיר מר פולק והן המצהיר נתבע 2 נחקרו על תצהיריהם.

בטרם אדון אם יש לנתבעים טענות הגנה טענתו הראשונה של ב"כ הנתבעים שיש בהם כדי להוות תריס בפני
התביעה, אדון בטענות המקדמיות שהעלה ב"כ הנתבעים כי אין מדובר במקרה שבפני
בסכום קצוב, ולפיכך התביעה אינה ראויה לדיון בסדר דין מקוצר.

טענה זו מבוססת על כך שהנתבעים שילמו על חשבון החוב סך של 300,000 ₪ וסכום התביעה לא תוקן. יתרה מכך, לא ניתן לבדוק את סכום החוב הנתבע, כי תדפיסי הבנק לא הומצאו לביהמ"ש, וסכומי החוב בתדפיסי הבנק שהומצאו לב"כ הנתבעים שונים מהסכום שהוצהר בע"פ ע"י ב"כ התובע.

אין ממש בטענה זו. העובדה ששולם סכום ע"ח החוב, אין בה כדי להפוך את הסכום לבלתי קצוב, גם אם לא תוקן כתב התביעה. התובע לא יוכל לגבות אותו חוב שנפרע פעמיים, אך אין בכך כדי לפגום בהיותו של סכום החוב קצוב.

אין התובע חייב לצרף תדפיסי בנק לכתב התביעה. די לו להגיש את התדפיס האחרון שבו מפורטת יתרת החובה.

טענתו השניה של ב"כ הנתבעים היא כי אין ראשית ראיה בכתב.

גם טענה זו יש לדחות, תדפיס הבנק שצורף לכתב התביעה די בו כראשית ראיה בכתב. העובדה שבינתיים נפרע חלק מהחוב אינו פוגם בעצם היות התדפיס ראשית ראיה בכתב לחוב.

טענתו השלישית של ב"כ הנתבעים היא לעניין הערבויות הבנקאיות, ב"כ התובע הצהיר כי מאחר והערבויות אינן בתוקף, קטן סכום החוב, למרות שבעת הגשת התביעה הן היו חלק מהחוב.

הטענה הרביעית של ב"כ הנתבעים הינה חוסר במסמכים.

לאחר שעניין זה הועלה עוד בשלבי הדיון הקודמים, הוריתי על הצגת כל המסמכים שבתצהיר גילוי המסמכים ולאחר מכן לא מצאתי מקום ליתן רשות להגן רק בגלל חוסר במסמכים.

הטענה כי תדפיסי בנק כלל לא צורפו לכתבי התביעה מוטב היה שלא נטענה, כיוון שתדפיסים כאלה צורפו לכתבי התביעה.

לגופו של עניין טוענים הנתבעים כי עומדת להם זכות קיזוז הנזקים שנקבעו בחוו"ד המומחה מטעמם, אשר עולים על החוב הנתבע.

האם אמנם עומדים הנתבעים בחובת הפירוט שנקבעה בפסיקה כדי להצביע על הגנה העומדת להם, מבלי שבשלב זה, ישקלו הראיות או מהימנות המומחה והמצהיר ?

כדי לבסס טענת התניות שירות בשירות, על הנתבעים להצביע על כך שבכל פעם שהועמד לרשותם אשראי הם נדרשו לפתוח תוכנית חסכון.

מר ויינשטיין לא יכול להיה לקשור את האשראים לתוכניות החסכון.

בעמ' 11 לחווה"ד ישנה טבלה של תוכניות החסכון, אשר המומחה לא יכול להצביע על כך שהם ביניהם לבין האשראים.

יתירה מכך תוכנית החסכון הראשונה נפתחה עוד בטרם מתן האשראי.

בשנים 90-95 לא נפתחה כלל תוכנית חסכון, למרות שהמצהיר מסר כי קיבל אשראים.

בחקירתו הנגדית אישר המומחה כי רוב תוכניות החסכון הינן תוכניות המשך. לפיכך אין מדובר בכספים שהבנק העמיד לרשות הנתבעים לצורך תוכניות חסכון, אלא בכספים שהיו בתוכניות קודמות ואשר החסכון חודש בהם ולפעמים היו אף שני המשכים.

אמנם ניתנו הלוואות לכיסוי יתרות חריגות בחשבונות, אך אין בכך כל קשר לטענת התניית שירות בשירות.

העובדה שהמצהיר נאלץ להעמיד את תוכניות החסכון כבטוחות ליתרת החובה, גם בה אין כדי לתמוך בטענתו בדבר התניית שירות בשירות. התובע רשאי היה לדרוש בטוחות טובות למתן אשראי בסכומים שניתן, ואין בכך כל פגם.

מהאמור לעיל עולה כי הנתבעים לא פירטו בהגנתם כיצד שירות אחד, דהיינו פתיחת תוכניות החסכון הותנתה בשירות שני - מתן האשראים.

לנוכח האמור אני דוחה הטענה.

גם לעניין הטענה לפיה נדרש המצהיר להשקיע בניירות ערך כדי לקבל אשראי לא פורטה באופן שניתן יהיה לקשור רכישת ניירות ערך עם מועדי מתן האשראי.

יתירה מכך, טענה זו, באופן שהועלתה בסיכומים, לא הועלתה בתצהיר הרשות להתגונן.

עוד ניתן להוסיף כי עפ"י חישוב אריתמטי המצהיר הרוויח מניירות הערך ולא הפסיד כלל.

באשר לטענה בדבר הבטחת התובע למצהיר הטבות בשיעורי הריבית מאחר והיו בטחונות מספיקים בבנק, הרי טענה זו לא פורטה בתצהירו של מר ויינשטיין אלא היא באה בחווה"ד, אשר מחשבת הטבות שטיבן לא פורט בתצהירו של מר ויינשטיין. חוו"ד המומחה יכולה להתבסס על עובדות הנטענות ע"י המצהיר, אך לא ליצור טענות שהמצהיר לא פירט אותם.

הטענה בדבר אי מתן הטבות בעמלת הערבות לא פורטה בתצהירו של מר ויינשטיין, וכל המסמכים שראה המומחה היה בהם הודעה למר ויינשטיין על גובה העמלה, דהיינו היה בהם ההיפך מטענת מר ויינשטיין.

באשר לניכיונות השיקים, הרי הטענה שבסעיף 25 לתצהיר מר ויינשטיין (ראה למשל ת.א. 30102/01) לא פורטה כלל, ולא צויין איזו ריבית הובטחה, איזו ריבית נגבתה, אלא טענה כללית בלבד.

התוצאה הסופית, אפוא, היא כי הנתבעים לא הצליחו להציג טענות הגנה מפורטות שיהא בהן כדי ליתן להם רשות להתגונן.
מאחר והנתבעים 2-4 נתבעים בגין ערבותם והגנת נתבעת 1 נדחתה, יש גם לדחות את הגנת נתבעים אלה.

לפיכך אני דוחה את בקשות הרשות להגן בכל התיקים המאוחדים.

המזכירות תשלח את החלטתי לב"כ הצדים בדואר.

ניתנה היום כ"ט בניסן, תשס"ד (20 באפריל 2004) בהעדר הצדדים.
א. קידר, ש ו פ ט








א בית משפט שלום 30105/01 בנק הפועלים בע"מ נ' ויינשטיין יגאל איטום ושימור מבנים בע"מ, ויינשטיין יגאל, ויינשטיין מרים, שניר יצחק (פורסם ב-ֽ 20/04/2004)