פסקי דין על רו"ח אהרון זוהר | פסקי דין על כונס נכסים זמני לנכסי החייב | פסקי דין על מרטין לוין | פסקי דין על אן לוין | פסקי דין על טרייסי רוזלינד לוין |

6403/09 פשר     02/01/2011




פשר 6403/09 רו"ח אהרון זוהר, כונס נכסים זמני לנכסי החייב נ' מרטין לוין, אן לוין, טרייסי רוזלינד לוין





לפני כב' השופט דוד מינץ
בעניין:
ניקולס דייויד אנדרו לוין

רו"ח אהרון זוהר
, כונס נכסים זמני לנכסי החייב

החייב

ע"י ב"כ עו"ד איתן ארז

המבקש

נ ג ד
1. מרטין לוין

2. אן לוין
ע"י ב"כ עו"ד בר קהן

3. טרייסי רוזלינד לוין

ע"י ב"כ עו"ד יוסף בנקל

4. כונס הנכסים הרשמי
המשיבים
החלטה

הרקע לבקשות
1. החייב איש עסקים אנגלי אשר הסתבך בחובות כבדים המגיעים לפי הערכות שונות לסך של בין 100 ל-200 מיליון לירות סטרלינג. ביום 7.10.09 ניתן כנגדו צו לפשיטת רגל (להלן: "הצו") על ידי בית המשפט הגבוה לצדק בלונדון (בית משפט לפשיטות רגל), ובחלוף כשבוע, ביום 15.10.09, מינה בית משפט את רו"ח לואיז בריטן כנאמנת לנכסי החייב (להלן: "הנאמנת"). ביום 26.10.09 הוגשה לבית משפט זה בקשה לאכיפת הצו ולמינוי כונס נכסים בישראל. ביום 5.01.10 מינה בית משפט זה (כב' השופט י' שפירא) את רו"ח אהרון זוהר
ככונס נכסים זמני לנכסי החייב
בישראל (להלן: "המבקש"), למעט נכס נדל"ן אחד שברח' קפלן 85 בהרצליה פיתוח שנרכש בשנת 2007 תמורת סך של כ-5.2 מיליון דולר (להלן: "הוילה"). בפועל רשומה הוילה בלשכת רישום המקרקעין על שם אשת החייב בלבד (משיבה 3, להלן: "המשיבה"). על הוילה רשומה משכנתא לטובת הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ וביום 14.02.10 אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב (במסגרת ה"פ 24314-11-09) את מימוש המשכנתא באמצעות כונס נכסים שמונה מטעם הבנק. ערעור על החלטה זו תלוי ועומד בבית המשפט העליון.

2. החלטה זו עניינה בשתי בקשות למימוש נכסי החייב בישראל שהוגשו על ידי המבקש. האחת (בש"א 879/10 היא בקשה מס' 1), למימוש דירה ברח' זהורית 2 באילת (להלן: "הדירה"), הרשומה על שם הורי החייב, משיבים 1 ו-2, עליה רשום משכון לטובת החייב. לטענת המבקש, עיון בפרטי המשכון ובמסמכים נוספים מלמד כי הדירה היא למעשה בבעלות החייב והוא אך נתן את זכות המגורים בה להוריו. כך למשל, ההסכם בין החייב להוריו מיום 17.01.05 מלמד כי החייב מימן להוריו את כל עלות רכישת הדירה וכי הוא יהיה זכאי לכל הזכויות בדירה עם מות ההורים או ביום 17.01.2055 לפי המוקדם מביניהם. המבקש ציין כי פנה אל המשיבים בדרישה לפרעון החוב אך המשיבים לא פעלו לפרעונו. בנסיבות אלו נתבקש בית המשפט לאשר את מימוש המשכון מהטעם שיש לראות את הדירה כדירה בבעלות החייב, ולכל הפחות יש לראות בהענקתה למשיבים הענקה בטלה כלפי הנאמנת לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה").

3. הבקשה השנייה נשוא החלטה זו (בקשה מס' 4) היא בקשה למימוש המטלטלין המצויים בוילה שבהרצליה פיתוח, הכוללים מספר מסכי lcd, ריהוט יוקרתי, חפצי יודאיקה, תמונות, שטיחים, כורסאות מעור, ריהוט גן וכיוצ"ב. לטענת המבקש, המטלטלין נרכשו בכספו של החייב מפני שהחייב הודה בכך במהלך חקירה אצל הנאמנת באנגליה ביום 23.10.09 והמשיבה הודתה (במסגרת הדיון בה"פ 24314-11-09 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ובמסגרת תיק נוסף המתנהל באותו בית משפט) כי בחמש עשרה השנים האחרונות היא כלל לא עבדה ומשום כך לא יכלה לממן את רכישת המטלטלין. בנסיבות אלו יש לראות גם בהענקת המטלטלין למשיבה כהענקה הבטלה כלפי הנאמן לפי סעיף 96 לפקודה.

4. המשיבים 3-1 התנגדו לבקשות, ובדיון שהתקיים ביום 17.10.10 הוחלט כי חרף טענותיהם המקדמיות של המשיבים - כי צו פשיטת הרגל שניתן על ידי בית המשפט באנגליה בעניינו של החייב טרם נאכף על ידי בית משפט בישראל, כי למעשה טרם הוכרז החייב פושט רגל באנגליה וכי כלל לא ניתן לאכוף את הצו אלא רק להכיר בו - בשל הגעתה של הנאמנת לישראל תשמע עדותה, כמו גם עדויות המשיבות 2 ו-3, וטענות הצדדים בכל העניינים השנויים במחלוקת שמורות להם והם יטענו להם במסגרת סיכומיהם.

תחילה אפוא, לדיון בשאלת אכיפת צו פשיטת הרגל שניתן כנגד החייב בלונדון וההכרה בו.

אכיפת הצו וההכרה בו – טענות הצדדים
5. לטענת המבקש, התמלאו כל התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: "החוק"), הנדרשים להכרזה על פסק חוץ כפסק אכיף בישראל. היינו: בית המשפט באנגליה היה מוסמך ליתן את הפסק כנגד החייב בשל היותו תושב ואזרח אנגליה; הפסק איננו ניתן עוד לערעור - שכן החייב לא ערער עליו ומלבד זאת ככל שמדובר בהליכי חדלות פרעון אין מדובר בתנאי הכרחי; החיוב שבפסק הדין ניתן לאכיפה על פי דיני אכיפת פסקי דין בישראל, מפני שבהתאם להלכה הפסוקה, לבית משפט בישראל מוקנה הכוח להכיר הכרה ישירה ולאכוף כל

פסק דין
של בית משפט במדינה זרה בהליכי חדלות פרעון; ופסק הדין הינו בר-ביצוע במדינה בה ניתן והוא אכן מבוצע בפועל על ידי הנאמנת. במקרה זה יש גם להכיר בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט באנגליה בהתאם להוראות סעיף 11(א)(1) לחוק, שכן ההכרה והאכיפה של פסקי חוץ אנגליים בישראל מוסדרת ב"אמנה שבין ממשלת ישראל ובין הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד הצפונית, בדבר הדדיות בהכרתם ובאכיפתם של פסקי דין בעניינים אזרחיים" שנחתמה ביום 28.10.70 (להלן: "האמנה"). במסגרת סעיף 1(ב) לאמנה הוגדר המונח "

פסק דין
" ככולל כל החלטה של בית משפט יהא שמה אשר יהא. מלבד זאת נטען, כי ניתן להכיר בכל

פסק דין
של בית משפט במדינה זרה בהליכי חדלות פרעון אפילו ללא קיומו של הסכם בין המדינות. המבקש הוסיף כי אין גם כל מניעה לניהול הליך זה במסגרת בקשה למתן הוראות, מפני שהוא עונה על כל התנאים הנדרשים לשם ניהולו של ההליך במסגרת זו: בירור הסוגיה שבמחלוקת נדרש לכונס הנכסים לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו; בירור המחלוקת אינו מחייב בירור עובדתי מורכב; וניהול ההליך בדרך מקוצרת זו אין בו כדי לגרום עיוות דין ופגיעה בזכויותיהם של מי מבעלי הדין.

6. ב"כ המשיבים הגישו את התנגדויותיהם בנפרד כשבפיהם טענות רבות הן כנגד היעתרות לבקשה לאכיפה ו/או להכרה בצו והן לגופו של עניין, כל אחד לפי טעמו במסגרת הבקשה הנוגעת אליו. ב"כ המשיבים היו תמימי דעים בטענותיהם כי לא ניתן לאכוף ו/או להכיר בצו שניתן בלונדון. לדבריהם, צו פשיטת הרגל שניתן כנגד החייב בלונדון אינו כולל כל חיוב אישי ועל כן מעצם טיבו וטבעו אין כל מקום לאוכפו. הצו כולל הכרזה לקונית על החייב כפושט רגל ותו לא, ומאחר וצו זה יסודו בדין הזר שהוא בבחינת עובדה הטעונה הוכחה, היה על המבקש לצרף לבקשתו חוות דעת שיש בה כדי ללמד דבר אודות הדין הזר, במקרה זה הדין הנוהג באנגליה, והוא לא עשה כן. המבקש אפילו לא טען כי הצו כולל חיובים אישיים כלשהם המקנים לו זכות שימוש בהליך של אכיפה. מה גם, שבמקרה זה לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק והנדרשים כתנאי לאכיפת פסק חוץ בישראל. המבקש אף לא צרף תצהיר לאישור העובדות המוכיחות לטענתו את קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק, לפי דרישת תקנה 354 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א) ודי בכך כדי לדחות את בקשתו. בהעדר חוות דעת אודות הדין הזר לא ניתן לדעת האם מתקיימים התנאים הקובעים בסעיף 3 לחוק כתנאי לאכיפת פסק חוץ, לאמור: האם בית המשפט בלונדון היה מוסמך לתת את הצו; האם הצו אינו ניתן לערעור; האם החיוב שבצו ניתן לאכיפה על פי דיני האכיפה של מדינת ישראל; והאם הצו הוא בר ביצוע באנגליה. גם תצהירה של הנאמנת אינו מלמד דבר בעניין זה, ואף לא נטען בו באופן כוללני להתקיימות תנאי סעיף 3 לחוק. גם הטענה שנטענה על ידי המבקש כי אין צורך להמתין לחלוף התקופה בה ניתן לערער על הצו לאור ההלכה שנקבעה בעניין tower air inc (ה"פ (מחוזי-ת"א) 408/00 בעניין tower air inc נ' רשם החברות, פורסם במאגרים [28.05.00]), אין בה ממש. בניגוד לעניין tower air inc, שם ההמתנה לחלוף תקופת הערעור הייתה הופכת את פסק החוץ שהורה על הקפאת הליכים ללא רלוונטי, במקרה זה לא קיים חשש דומה, בוודאי לאור העובדה שהנאמנת ציינה בחקירתה בבית המשפט כי טרם החלה להכריע בתביעות החוב שהוגשו לה וממילא אין כל בהילות באיסוף נכסי החייב. גם התנאים הקבוע בסעיף 3(3) לחוק אינם מתקיימים מפני שהחיוב שבפסק החוץ לא ניתן לאכיפה על פי דיני אכיפת פסקי דין במדינת ישראל, שכן כאמור, הוא אינו כולל חיובים אופרטיביים כלשהם, מה גם שבמסגרת האמנה (סעיף (b)(1)(5)) נקבע במפורש כי אחד התנאים לאכיפה הוא שבמסגרת פסק הדין יש סכום כספי העומד לתשלום שלא כבמקרה זה. ובנוסף, תכנו של הפסק סותר את תקנת הציבור משום שיש בו לפגוע בדיני פשיטת הרגל הנוהגים בישראל דוגמת דיני הקדימה הייחודיים והאינטרסים של הנושים הישראליים, בדומה לחשש שהביע בית המשפט בעניין tower air inc. בהקשר זה צוין כי הנאמנת לא ידעה לומר בחקירתה בבית המשפט מה מספר הנושים הישראליים ואם מי מהם הגיש לה תביעת חוב, והיא אף העידה כי בכוונתה לבדוק את תביעות החוב שהוגשו לה לפי החוק האנגלי בהתעלם מדיני פשיטת הרגל הנהוגים בישראל. בנסיבות אלו אכיפת הצו והעברת הכספים הנמצאים בישראל לידי הנאמנת יביאו להפקעת השליטה מידי בית המשפט הישראלי ביחס לאופן ניהול הכספים ואופן חלוקתם לנושי החייב תוך פגיעה בנושים הישראליים ובניגוד לתקנת הציבור. במקרה זה החשש האמור אף קיבל ביטוי מעשי מפני שהנאמנת הודתה בחקירתה בבית המשפט כי מאות אלפי שקלים שהתקבלו מאחות החייב במסגרת הליך זה כבר הועברו לקופת הכינוס וזאת בטרם שניתנה החלטה בבקשה העיקרית בדבר אכיפת צו פשיטת הרגל ובהעדר החלטה של בית משפט המתירה את העברת הכספים לקופת הכינוס באנגליה. מצב דברים זה מהווה העדפת נושים פסולה מפני שבכך שוּפר מצבם של הנושים באנגליה לעומת מצבם של הנושים בישראל שלא נטלו חלק בהליך שהתקיים באנגליה. מדבריה של הנאמנת בעדותה בבית המשפט אודות שכר טרחתה המגיע כבר עתה, בתחילת ההליך, לכדי חצי מיליון לירות סטרלינג ובהתאם לשווי הנכסים של החייב בישראל המגיעים לכדי מאות אלפי דולרים בודדים בלבד, מתבקשת המסקנה כי הבקשה לכינוס כספי החייב לא נועדה לשם פרעון חובותיו של החייב בישראל אלא להבטחת שכר טרחתה של הנאמנת בלבד. בנוסף נטען כי גם התנאי הקבוע בסעיף 3(4) לחוק אינו מתקיים, שכן הצו גם אינו בר-ביצוע באנגליה היות שהוא פסק הצהרתי בלבד שאינו כולל חיובים אופרטיביים הניתנים לביצוע, ובהעדר חוות דעת לדין הזר לא ניתן לדעת האם כלולים בו חיובים אופרטיביים ואלו. על כל אלו נטען כי לבקשה גם לא צורף תרגום מאושר של הצו כמצוות תקנות 354(1) ו-355 לתקסד"א, ובניגוד להוראת סעיף 7 לאמנה לא צורף לבקשה עותק מאושר ממנו.

7. באשר לאפשרות של הכרה בצו נטען כי גם התנאים הנדרשים לשם הכרה בדין זר המנויים בסעיף 11 לחוק אינם מתקיימים במקרה זה. לדבריהם, האמנה עליה תלה המבקש את יהבו מחריגה במפורש את ההכרה בפסקי דין שעניינם פשיטת רגל, ובנוסף, סעיף 3(1) לאמנה קובע כי תנאי להכרה לפי האמנה הוא זהות בין הצדדים לפסק החוץ לבין הצדדים אשר ההכרה מתבקשת לגביהם. במקרה זה אין זהות שכזו, שכן למשיבה אין כל נגיעה להליך פשיטת הרגל שהתנהל בלונדון בין החייב, נושיו והנאמנת, ובנסיבות אלו לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 11(4) לחוק לפיו תנאי להכרה בפסק חוץ הוא התקיימות תנאי ההסכם בין מדינת ישראל למדינת החוץ אשר הפסק שההכרה בו נתבקשה ניתן בה. בכל הנוגע לדירה הרי שאין להכיר בצו גם בשל העובדה כי מדובר בנכסי דלא-נייד כשסעיף 4(2) לאמנה קובע כי הכרה בפסק חוץ לא תתאפשר כאשר פסק החוץ מתייחס לנכס דלא-נייד. לאמור, לא רק שהאמנה אינה מאפשרת הכרה בצו פשיטת הרגל אלא שהיא יוצרת הסדר שלילי ברור השולל את סמכות בית המשפט בישראל לאכוף צווי פשיטת רגל שניתנו באנגליה.

8. ב"כ המשיבים הוסיפו כי במקרה זה גם לא ניתן להכיר בפסק החוץ במסגרת ההכרה העקיפה המוזכרת בסעיף 11(ב) לחוק מפני שאין מדובר בהכרה אגב דיון בעניין הנמצא בסמכותו של בית המשפט ולצורך אותו עניין כי אם בסוגיית הליבה והפסק הזר הינו נושא הדיון עצמו. כן הוסיפו ב"כ המשיבים כי אין מקום לבצע הכרה ישירה בצו פשיטת הרגל שניתן כנגד החייב בלונדון מחוץ להסדרים שנקבעו בחוק, כדרך שעשה בית המשפט במקרים אחרים (למשל, בעניין tower air inc) משום שבניגוד לאותם מקרים, אין במקרה זה אינטרס מיוחד המצדיק לעשות כן. מה גם שכאמור, האמנה שללה במפורש את אפשרות ההכרה בפסק הזר במקרים אלו.

9. עוד נטען כי גם אם היה ניתן להכיר או לאכוף את הצו בישראל, לא היה ניתן להקנות לנאמנת זכויות בדירה של המשיבים מפני שהסמכות לדון בתובענה שנושאה מקרקעין מצויה בידי הפורום שבו נמצאים המקרקעין, ולא ניתן להחיל את סמכות בית המשפט האנגלי בפשיטת רגל של החייב על נכס בישראל. הכלל הקובע כי הסמכות השיפוטית היחודית על נכסי מקרקעין נתונה לבית המשפט במדינה בה מצויים המקרקעין מיושם גם במסגרת הליכי פשיטת רגל. מסקנה זו נכונה מקל וחומר במקרה זה בו אין מדובר במקרקעין השייכים לחייב אלא במקרקעין המצויים בבעלות צדדים שלישיים.

10. בשולי עניין זה נטען כי למבקש אין כל סמכות בהגשת הבקשה, שכן במסגרת בקשתו למינויו ככונס נכסים זמני הוא הגדיר את תפקידיו "לפעול לתפיסת רכוש החייב בישראל, ביטוחו ושמירתו". מינויו ביום 5.01.10 ככונס נכסים זמני היה בהתאם לבקשתו ומכאן שאין הוא בר-סמכא בשלב זה לעתור לביצוע פעולה של מימוש נכס. מה גם, שמינוי ככונס נכסים זמני תם זה מכבר בחלוף שלושה חודשים ממועד המינוי בהתאם להוראות תקנה 15(ג) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985. כמו כן נטען כי אין מקום לדון בטענות המבקש במסגרת בקשה למתן הוראות.

אכיפת הצו וההכרה בו
11. ראשית ייאמר כי לא מצאתי מניעה מלדון בבקשות במסגרת בקשות למתן הוראות. המבחן העיקרי בהכרעה בשאלה האם הליך ראוי לדיון במסגרת בקשה למתן הוראות הוא, האם ההליך שבירורו מתבקש מורכב באופן יוצא דופן, וההכרעה בו חורגת מיכולת הבירור בהליך המזורז של בקשה למתן הוראות (ראו פש"ר (מחוזי-ת"א) 1427/00 שפורן נ' עזבון המנוח גבריאל טורנר ז"ל, פורסם במאגרים [2.05.04]; פש"ר (מחוזי-ת"א) 2629/86 בש"א 11430/03 חברת אברהם גינדי בע"מ (בפירוק) נ' ברקאי, פורסם במאגרים [24.08.03]; בש"א (מחוזי-חי') 51454/07 עו"ד עופר דוידוב, הנאמן נ' מימון אילקה, פורסם במאגרים [18.01.09]). במקרה זה הדיון נוגע לשאלת בעלות החייב על המיטלטלין שבווילה ובעלותו על הדירה באילת, כמו גם על שאלת תוקפה של הענקה במיטלטלין ובדירה במידה וייקבע כי מדובר בהענקה. שאלות אלו העוסקות בקביעת מצבת הנכסים הניתנת למימוש במסגרת הליכי פשיטת רגל כרוכות באופן אינטגראלי בהליכי פשיטת הרגל. הבירור העובדתי הנדרש במקרה זה הוא מצומצם באופן יחסי. מנגד, הגשת תובענה רגילה בנושאים השנויים במחלוקת הייתה עלולה להימשך שנים ולגרום לעיכוב משמעותי ברציפות הליכי פשיטת הרגל וחלוקת הדיבידנדים לנושים מהמאסה הקיימת של נכסי החייב (וראו בש"א (מחוזי-ת"א) 20332/02 עו"ד רחל ברכה בתפקידה כנאמנת לנכסי החייב ורדי מרדכי נ' ורדי מרדכי, פורסם במאגרים [5.08.03]). הדבר נכון מקל וחומר באשר לדיון בביטול הענקות לפי סעיף 96 לפקודה, שלבית משפט לחדלות פירעון סמכות ייחודית בעניין זה, על אף שהדיון בסוגיה זו מעצם טבעו מצריך לא פעם בירור מחלוקות עובדתיות והבאת ראיות, אף מעבר למקובל בדרך כלל במסגרת בקשה למתן הוראות (פש"ר (מחוזי-ת"א) 1254/00, בש"א 16047/02 רוהר נ' מתוק, פורסם במאגרים [9.07.03]; פש"ר (מחוזי-ת"א) 1427/00 בעניין טורנר).

12. ובאשר לשאלת תוקפו של צו פשיטת הרגל שניתן כלפי החייב באנגליה בתוככי מדינת ישראל. מושכלות יסוד הם כי לפסק חוץ אין כוח משל עצמו בישראל, אף אם הוא כשר מכל הבחינות ובית המשפט בחו"ל היה מוסמך ליתן אותו. על מנת שניתן יהיה לאכוף את פסק החוץ או להכיר בו, על פסק החוץ לעבור הליך קליטה על ידי בית המשפט בישראל (ראו ע"א 970/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' אגם, פ"ד מט(1) 561; ע"א 935/00 פלוני נ' פלונית, פ"ד נח(3) 1). החוק קובע שני מסלולים לקליטת פסק חוץ בישראל. האחד הוא אכיפת פסק החוץ, והשני הוא הכרה בפסק החוץ. בעניין זה הליכי פשיטת רגל אינם יוצאים מן הכלל ולבית המשפט המוסמך בישראל מוקנת הסמכות לאכוף או להכיר פסקי דין של בתי משפט במדינות זרות בענין הליכי חדלות פרעון בינלאומיים, בהתאם להסדרים הקבועים לאכיפה ולהכרה בפסק חוץ במסגרת החוק (ה"פ (מחוזי-ת"א) 408/00 בעניין tower air inc; פש"ר (מחוזי-ת"א) 2193/08 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' gold & honey (1995) l.p.), פורסם במאגרים [30.10.08]).

13. השאלה אם יש לאכוף את פסק החוץ או להכיר בו תלויה באופיו של הפסק. ככלל, פסק חוץ הכולל חיוב אישי שבעל דין מבקש להוציאו אל הפועל דורש את אכיפתו, ואילו במקרים בהם פסק הדין קובע חיוב קנייני או מעין קנייני שאינו בר אכיפה תתבקש אך ההכרה בפסק הדין ובזכויות שהוא מגלם בתוכו (ראה ע"א 970/93 בעניין אגם). באשר להליך פשיטת רגל, מקובל לראות בו מקרה מיוחד (sui generis) או הליך מעין-קנייני, שדרך האכיפה אינה יאה לו (ראו אבנר חי שאקי ואברהם אלתר "תוקפם האקסטרה-טריטוריאלי של צווים מקומיים וזרים בפשיטת רגל בין-לאומית" הפרקליט ל"ה (תשמ"ג-תשמ"ד) 192, 193; שלמה לוין, אשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית (תש"ע-2010) 413; פש"ר (מחוזי-ת"א) 2193/08 בעניין הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ; ע"א 4003/99 קוז'וך נ' ליאל, פ"ד נה(3) 444. וראו גם אבנר חי שאקי "פשיטת הרגל – 'סטטוס' אישי?" מחקרי משפט לזכר אברהם רוזנטל (ירושלים, תשכ"ד) 428). ואולם למעשה בשל העובדה כי הליכי חדלות פרעון כוללים בחובם הליכים שונים המורכבים מהחלטות שונות בעלות נפקויות שונות, כגון העברת נכסי החייב לשליטת הנאמן, עיכוב הליכים כנגד החייב, תשלומים בדין קדימה ועוד כאלה וכאלה, יש לבחון את אופן מתן התוקף בישראל להחלטת בית המשפט הזר במסגרת הליכי חדלות פרעון בהתאם לאופי החלטות של בית המשפט הזר (ה"פ (מחוזי-ת"א) 408/00 בעניין tower air inc). מכל מקום, על יסוד הבחנה זו בין אכיפת פסק חוץ לבין הכרה בפסק חוץ, החלטות המטילות חיוב אישי הניתן לאכיפה דורשות את אכיפת פסק החוץ, ועל כן על מנת לאוכפו עליו לעמוד בתנאים המצטברים שבסעיפים 7-3 לחוק (כך, למשל, בע"א 4003/99 בעניין קוז'וך נקבע כי צו הפטר הוא צו הכולל חיוב אישי המופנה כלפי כל אחד מנושיו של החייב, ובתור שכזה הוא נכנס לגדרם של פסקי החוץ שהינם בני אכיפה. וראה גם ת"א (מחוזי-ת"א) 1802/01 רגב נ' מעדי, פורסם במאגרים [13.07.05]). לעומת זאת, פסקי חוץ קנייניים שניתנו במסגרת הליכי חדלות פרעון, כמו גם פסקי חוץ הקובעים סטטוס, דרך המלך לתת להם נפקות בישראל היא במסגרת "הכרה ישירה" בתנאי סעיף 11(א) לחוק (ראה ע"א 970/93 בעניין אגם).

14. ובאשר לתנאים של אכיפת פסקי חוץ או ההכרה בהם. סעיף 3 לחוק מונה ארבעה תנאים מצטברים שבהתקיימם יתאפשר לאכוף

פסק דין
זר, ונטל ההוכחה בדבר קיומם של התנאים רובץ על כתפי מבקש אכיפת הפסק (ע"א 4003/99 בעניין קוז'וך; רע"א 2214/00 קרלו נובילי רובינטריה ס.פ.א. חברה שמושבה באיטליה נ' משה קטן בע"מ, פ"ד נד(4) 403). בצדק אפוא, טענו ב"כ המשיבים כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את התקיימותם של התנאים המוזכרים בסעיף. בצדק גם נטען כי המבקש לא קיים את הוראת תקנה 354(2) לתקסד"א לפיה על המבקש אכיפת פסק חוץ לצרף לבקשתו "תצהיר לאישור העובדות המוכיחות את קיומם של כל אחד מהתנאים הנקובים בסעיף 3 לחוק". עובדות אלה, לרבות הדין הזר שאף הוא עובדה הטעונה הוכחה, יפורטו בתצהיר, כשבעניין זה נקבע כי אין להסתפק בטענה סתמית של המצהיר כי נתקיימו תנאי סעיף 3 לחוק. כן נקבע, כי רצוי שהתצהיר יהא מגובה בחוות דעת או בעדות של מומחה לדין הזר, שתאשר את הדין הזר ואת פרשנותו ותוכיח את התקיימות התנאים בסעיף 3 לחוק (ע"א 6769/97 ברג יעקב ובניו (רהיטים) בע"מ נ' berg east imports inc., פ"ד נד(1) 697, 708).

15. במקרה זה אמנם לא הייתה מחלוקת של ממש על התקיימות התנאי הראשון לפיו "הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו" (סעיף 3(1) לחוק), שכן סעיף זה מדבר על סמכות "בתי המשפט" של המדינה הזרה להוציא את הפסק לפי דיניה ולא של בית המשפט המסוים שנתן את הפסק (ה"פ (מחוזי-י-ם) 5276/06 jaime sohacheski נ' שירה ברכה פיקהולץ (בונדר), פורסם במאגרים [1.11.07]; סיליה וסרשטיין פסברג, פסקים זרים במשפט הישראלי – הדין והגיונו (ירושלים, 1996) 15; עמוס שפירא "הכרה ואכיפה של פסקי חוץ" עיוני משפט ד (תשל"ה) 509, 523), ובענייננו לא הייתה מחלוקת כי בהתאם לדין הנוהג באנגליה, מערכת בתי המשפט שלה מוסמכת היתה לדון בתובענה וליתן את פסק הדין. מאידך, בכל הנוגע לתנאים האחרים הנזכרים בסעיף 3 לחוק, לגביהם לא הייתה הסכמה, המבקש לא תמך את טענותיו, לא בתצהיר ולא בחוות דעת אודות הדין הזר.

16. אמנם ביחס לתנאי "שהפסק אינו ניתן עוד לערעור" (לפי סעיף 3(2) לחוק), בשל אופיו הדינמי של הליך חדלות הפרעון והמציאות הכלכלית המשתנה והמחייבת לעיתים יישום מיידי של פסק החוץ, נקבע זה מכבר שניתן לאכוף פסקי חוץ בהליכי חדלות פרעון גם כאשר טרם חלף המועד לערער על פסק החוץ (ה"פ (מחוזי-ת"א) 408/00 בעניין tower air inc); ואולם, לאור העובדה כי הצו כשלעצמו אינו כולל חיוב אישי ולא הוגשה חוות דעת לדין הזר ממנה ניתן ללמוד על קיומם של חיובים אישיים כלשהם הכרוכים בו, לא ניתן לומר שהחיוב בצו ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי-דין בישראל.

17. למעשה, אפוא, קיים ספק של ממש האם אכן מתקיימים התנאים לאכיפת הצו, וההלכה היא כאמור, כי אם לא השכיל המבקש לבסס את התנאים הנדרשים לשם אכיפה לפי סעיף 3 לחוק, נשמט היסוד מבקשת האכיפה (רע"א 2214/00 קרלו נובילי רובינטריה ס.פ.א.; ה"פ (מחוזי-י-ם) 4052/05 wells fargo bank of minnesota national association נ' צימרינג, פורסם במאגרים [31.12.07]; ת"א (מחוזי-ת"א) 1429/09 בלטמן נ' חיימוב, פורסם במאגרים [18.02.10]). ברור אפוא, כי בנסיבות אלו לא ניתן לאכוף את הצו.

18. עם זאת, ובשולי עניין זה יצוין כי בעניין אחד נתפסו ב"כ המשיבים לכלל טעות וזאת בטענתם כי לא ניתן לאכוף את הצו גם בשל העובדה כי מדובר במקרקעין (בכל הנוגע לדירה באילת). די נהיר כי לוּ היה המבקש עומד בתנאי האכיפה ומוכיח את המוטל עליו, ובכלל זה את זכותה של הנאמנת לפעול למימוש המקרקעין של החייב, אזי על אף שצו שניתן במדינה זרה המקנה לבעל תפקיד בהליכי חדלות פרעון מקרקעין של החייב, הוא למעשה צו in rem ומשום כך לא היה מקום לאכיפתו בישראל, יש מקום לאפשר לבעל התקפיד הזר לפעול גם לגבי המקרקעין ובכלל זה למוכרם, שאם לא כן תיווצר תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת לפיה יוכל חייב שהוכרז פושט רגל במדינה בעלת סמכות מבחינת המשפט הבילאומי הפרטי החל בישראל להמשיך ולהחזיק בנכסי המקרקעין שלו בישראל וליהנות מפירותיהם (ראה פשיטת רגל, שם בעמ' 416). כך גם בפרקטיקה הנוהגת באנגליה משם יונק הדין הישראלי את מקורותיו בעניין זה, מאפשרים בתי המשפט לנאמן זר לפעול לגבי מקרקעין באנגליה, על אף ההלכה הקובעת כי הקניית נכסי החייב לנאמן זר לא תחול לגבי מקרקעין אלו (פשיטת רגל, שם).

19. ובאשר להכרה בצו. במסגרת הכרה בפסק חוץ קיימים בחוק שני מסלולים. האחד, הכרה ישירה במסגרת הליך שנפתח במיוחד לשם כך. הכרה זו מסודרת בסעיף 11(א) לחוק. והשני, הכרה עקיפה כשיש צורך להשתמש בממצא שבפסק הדין הזר כדי ליצור השתק פלוגתא בהתדיינות המקומית ולצורך אותו דיון בלבד. הכרה זו מוסדרת בסעיף 11(ב) לחוק (ע"א 490/88 המוטראן הקופטי נ' עדילה, פ"ד מד(4) 397). כאמור, אין מניעה עקרונית להכיר הכרה ישירה ב

פסק דין
זר בענייני פשיטת רגל, ואולם במקרה זה די ברור כי הצדק עם ב"כ המשיבים כי לא מתקיימים התנאים להכרה ישירה בפסק החוץ לפי סעיף 11(א) לחוק. שכן לא זו בלבד שאין במסגרת האמנה התחייבות ישראלית להכיר בפסקי חוץ מסוג זה העומד לפנינו, אלא שהאמנה החריגה במפורש את ההכרה בפסקי דין שעניינם פשיטת רגל.

20. ואולם בכך לא נסתם הגולל על האפשרות להכיר בצו, שכן, גם אם לא ניתן להכיר בפסק הזר במקרה זה בדרך של הכרה ישירה לפי סעיף 11(א) לחוק, אין בכך לשלול את האפשרות להכיר בו בהכרה אגבית לפי סעיף 11(ב) לחוק (השווה פשיטת רגל, בעמ' 414). התנאי היחיד בו מותנית ההכרה לפי סעיף זה הוא שבית המשפט השתכנע כי מן הדין והצדק לעשות כן, כשנפסק שפירוש המילים "מן הדין והצדק" הוא כפי משמעותן המקובלת בלשון בני אדם (ע"א 970/93 בעניין אגם; ע"א 499/79 בן דיין נ' אי.די.אס. אינטרנשיונל בע"מ, פ"ד לח(2) 99, 103; ע"א 221/78 עובדיה נ' כהן, פ"ד לג(1) 293).

21. יתרה מזאת, חרף האמור בסעיף 11(א) לחוק כי הכרה ישירה בפסק חוץ מותנית בקיומו של הסכם עם מדינת החוץ המסדיר את הנושא, נקבע זה מכבר כי ניתן להכיר הכרה ישירה בפסקי חוץ גם בהעדר הסכם עם מדינת חוץ המסדיר את הנושא (ה"פ (מחוזי-ת"א) 408/00 בעניין tower air inc. על האפשרות העקרונית להכרה ישירה בפסק זר שלא מתקיימים לגביו תנאי סעיף 11(א) ראה ע"א 970/93 בעניין אגם; ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית, פ"ד נח(3) 1; ע"א 4525/08 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' new hampshire insurance co, פורסם במאגרים [15.12.10]; מנשה שאוה "הכרה ישירה של

פסק דין
בישראל והכללים החלים עליה" קרית המשפט ב (תשנ"ב) 35; עדי חן "רישום פסק גירושין זר והכרה בו" ספר מנשה שאוה (א' ברק וד' פרידמן, עורכים, תל אביב, תשס"ו) 593). זאת, בין היתר, בשל השאיפה לשים קץ להתדיינות, הרצון לעשות צדק, וטיפוח יחסי גומלין עם מערכות משפט ושיטות משפט שונות. בהמשך, בעניין אחר נקבע כי נימוקים אלו המצדיקים את האפשרות להכיר באופן ישיר בפסקי חוץ גם בהעדר הסכם עם מדינת החוץ, רלוונטיים, ואולי אף ביתר שאת, גם בעניינים של סטטוס במסגרת דיני חדלות פרעון, שמעצם טבעם דורשים שיתוף פעולה הרמוני בין בתי המשפט המוסמכים במדינות השונות (ה"פ (מחוזי-ת"א) 408/00 בעניין tower air inc; פש"ר (מחוזי-ת"א) 2193/08 בעניין הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ).

22. אלא מאי, במקרה זה כאמור, האמנה בין מדינת ישראל לאנגליה מוציאה מתחולתה את ענייני פשיטת הרגל, ומכאן טוענים המשיבים, כאמור, שלא ניתן להכיר בצו בישראל אף לא בהכרה עקיפה או בהכרה שלא על פי החוק, כאמור. ואכן, טענה זו נכונה בכל הנוגע להכרה ישירה בצו מכוח סעיף 11(א), אך היא איננה נכונה בכל הנוגע להכרה עקיפה לפי סעיף 11(ב) או בהכרה ישירה שלא לפי החוק. הטעם להבדל זה נעוץ בכך שקיים הבדל משמעותי ומהותי בין הכרה ישירה בפסק חוץ, ובכלל זה הכרה ישירה בצו במקרה זה, לבין הכרה עקיפה בו. במקרה הראשון, ניתנת הצהרה באשר לקיומו של סטטוס במדינה בה נתבקש להכיר בפסק החוץ כשההצהרה היא כלפי כולי עלמא (in rem). לעומת זאת, בהכרה עקיפה כוחו של פסק הדין יפה אך רק לגבי אותו הליך ספציפי המתנהל ורק לגבי בעלי הדין שצדדים לו. הטעם להבחנה זו ברור. באופן טבעי, במדינה שבה מתבקשת הכרה של פסק חוץ הקובע סטטוס כלפי כולי עלמא קיימת רתיעה להכיר בסטטוס שנקבע בבית משפט זר. לשם כך נקבע בסעיף 11(א) שנדרשת קיומה של אמנה כתנאי להכרה בסטטוס שנקבע בבית משפט זר. לעומת זאת, בכל הנוגע בהכרה בפסק הזר רק לשם ההליך המתנהל ואך ורק בנוגע לצדדים בו, רתיעה שכזו לא קיימת. לכן, שעה שמתבקש להכיר באופן ישיר ב

פסק דין
שבו הוכרז חייב פושט רגל בהעדר אמנה, החייב לא יוכר כפושט רגל על כל הנלווה לכך. לעומת זאת, בהליך ספציפי המתנהל כנגד צד ג', ההכרה בחייב כפושט רגל נעשית אך ורק לצרכי אותו הליך. פועל יוצא מכל האמור הוא, ששלילת ההכרה בענייני פשיטת רגל באמנה שבין מדינת ישראל ואנגליה, אין משמעה שלא ניתן להכיר ב

פסק דין
ובצו במקרה זה שניתן בעניין פשיטת רגל לצורך ההליך הספציפי הזה ולוּ לפי סעיף 11(ב) לחוק.

23. שאלה אחרת היא מהו הדין החל במקרה זה לאחר מתן ההכרה בצו, האם דיני פשיטת הרגל שבדין הישראלי או דיני פשיטת הרגל האנגליים. לפי כללי ברירת הדין במשפט הבינלאומי הפרטי הנוהגים בישראל, הדין החל בשאלה של העברת זכויות במטלטלין של פושט רגל בעקבות פשיטת הרגל שהוכרזה עליו במדינה זרה, הוא הדין הנוהג באותה מדינה, היינו במקרה זה הדין האנגלי (ראה ע"א 499/79 בן דיין נ' אי. די. אס. אינטרנשיונל בע"מ, פ"ד לח(2) 99, 111; תוקפם האקסטרה-טריטוריאלי של צווים מקומיים וזרים בפשיטת רגל ביןלאומית, שם). לעומת זאת בכל הנוגע להעברת זכויות במקרקעין הנמצאים בישראל של מי שהוכרז עליו פושט רגל במדינה זרה, הדין הישראלי הוא זה החל. לכן במקרה זה המבקש אינו צריך להוכיח את הדין האנגלי בכל הנוגע לביטול ההענקה בדירה באילת. גם נראה להלן, שהמבקש אינו צריך להוכיח את הדין האנגלי בכל הנוגע לביטול ההענקות לגבי המיטלטלין שבווילה, ולוּ מפני שהוא אינו זקוק לכך (ולעניין ההבדל בין כללי ברירת הדין בפשיטת רגל החלים על מיטלטלין ומקרקעין ראוdicey & morris, the conflict of laws, 12 ed. (1993) 1175).

24. מסקנה זו לא רק שהיא מחויבת המציאות אלא שהיא עולה בקנה אחד עם המגמה הכללית כיום בשיטות משפט רבות בעולם להעניק עזרה ביישום ובמימוש הליכי פשיטת רגל במדינה הזרה שבה מתבקשת העזרה.

מבט משווה
25. כיום, בארה"ב חולש על הליך חדלות פירעון כשקיים בהליך גורם ממדינה זרה, פרק 15 לחוק פשיטת הרגל האמריקאי הפדראלי (united states bankruptcy code). פרק זה חל על הליכים שהוגשו לאחר יום 17.5.05, ועל הליכים שהוגשו לפני מועד זה חל סעיף 304 לחוק שבינתיים בוטל.

26. סעיף 304 לחוק היה מצומצם בהיקפו ביחס לפרק 15 (החדש) ולפיו בעל תפקיד זר (להלן בשמו שבחוק: "נציג הזר") יכול היה לפתוח הליך בארה"ב רק כהליך עזר להליך העיקרי שהתנהל בבית המשפט הזר. הסעיף לא הקנה אפשרות של פתיחת הליך עיקרי של פשיטת רגל על ידי הנציג הזר הבא מכוחו של

פסק דין
זר, כנגד חייב בארה"ב, אלא נועד כאמור, אך לאפשר לנציג הזר לפתוח הליך טפל בתוך תחומי ארה"ב להליך העיקרי שהתנהל במדינה הזרה (וראו: in re: empresa de transportes, 263 b.r. 367 (2001)). לכן, מקום בו בית המשפט לא השתכנע כי הליך חדלות הפירעון במדינה הזרה הגיעה לכלל הבשלה וההליך עיקרי שם טרם החל, אלא עודנו היה רק באיבו (כגון במצב שרק ניתנו בהליך סעדים זמניים מצומצמים בהיקפם, או טרם מונה בעל תפקיד בעל סמכויות), לא ניתנו סמכויות עזר לאותו נציג זר בתוך תחומי ארה"ב (in re: master home furniture, 261 b.r. 671 (2001)). כמו כן, הליכים משניים אלו שננקטו בתוך תחומי ארה"ב לא הסתיימו בארגון מחדש או בחיסול נכסיו של החייב, לא יצרו estate מיוחד של פושט הרגל ולא הסתיימו עם מינוי נאמן מקומי. עם זאת, למרות שהרבה מהסמכויות המוענקות לנאמנים מקומיים על פי החוק לא הוענקו לנציגים הזרים, בתי המשפט נטו לפרש את הוראות הסעיף באופן רחב וככאלו המקנות סמכות גם לנציגים זרים לפעול בדומה לנאמנים מקומיים, לתת להם סעדים זמניים, ועיכובי הליכים וכיוצ"ב.

27. גם במסגרת סעיף 304 לחוק, בתי המשפט המקומיים בארה"ב הושיטו עזרה לנאמן זר והעניקו לו סמכויות חקירה בתוך גבולות ארה"ב כנגד אזרחי ארה"ב שנחשדו בקבלת נכסים במרמה מפושט רגל למרות שסעד מעין זה לא ניתן בדין הזר. בעניין זה נקבע כי די שיוכח כי קיים הליך פשיטת רגל במדינה הזרה כנגד החייב; שנציג הזר רשאי להגיש את ההליך בארה"ב; ושלחייב רכוש בתוך ארה"ב. העובדה שלסעד המבוקש בארה"ב אין מקבילה במדינה הזרה לא מנע מבית המשפט לתת את הסעד בארה"ב, אם הסעד שנתבקש היה סעד דיוני במהותו. נקבע כי אין זה הגיוני לכבול את ידיו של הנציג הזר ולמנוע ממנו את אותן סמכויות הבאות לקדם את תכלית סעיף 304, היינו ייעול הליכי חדלות פירעון זרים הקשורים לנכסים הנמצאים מחוץ לגבולות סמכותו של בית המשפט הזר, בתוך תחומי ארה"ב (in re: dr. paul gross, 278 b.r. 557 (2002)).

28. ככלל יש לומר כי בתי המשפט לא נרתעו מלתת צווים לטובת נציגים זרים לפי סעיף 304 מקום בו חוקי חדלות הפירעון במדינה הזרה היו דומים באופן ניכר לחוקי חדלות הפירעון בארה"ב (in re: kyu-byung hwang, 309 b.r. 842 (2004)) והשיקולים המרכזיים שהנחו את בית המשפט אם לתת סעד לפי סעיף 304 היו: (1) ווידוא כי ההליך הזר הוא הוגן ובלתי מפלה לרעה. (2) שההליך הזר מתייחס לכל הנושים ובעלי האינטרס באופן צודק ושוויוני. (3) שניתנת הגנה לנושים מקומיים מארה"ב ללא הפלייה ומבלי שנגררו לאי נוחות בטיפול בעניינם. עם זאת, לא הייתה דרישה כי תהיה זהות מוחלטת בין הדין המקומי בארה"ב לפי החוק ובין הדין הזר (וראו in re: banco de descuento, 78 b.r. 337 (1987) שם נקבע שבתי המשפט יחילו את הדין הזר מקום בו הוא אך דומה (similar) לדין בארה"ב), ואף נקבע כי על בית המשפט להתחשב בכללי דין הקדימה הזר ובלבד שדין זה עולה בקנה אחד עם הדין בארה"ב "באופן ניכר" (substantially in accordance with it). (in re: garcia avila, 296 b.r. 95 (2003); in re: alison j. treco, 240 f.3d 148 (2001)). דרישה זו להכיר בפסק הדין הזר כונתה "comity" ומשמעה ההכרה שהמדינה תאפשר החלת דינים זרים בתוך תחומה בהתחשב בחובה הבינלאומית, תוך שמירה על זכויותיהם של אזרחיה של המדינה או על זכויותיהם של אחרים המוגנים בחוקיה (hilton v. guyot, 159 u.s. 113 (1985)). תנאי להחלתו של ה- comity הוא קיומה של "הגינות דיונית" בדין הזר (procedural fairness וראוfinanze ag zurich v. banco economico s.a., 192 f.3d 240 (2d. cir. 1999)). מה שעמד ביסוד קביעות אלו הייתה התפיסה שלבתי המשפט במדינה הזרה בה מתנהל ההליך העיקרי כנגד החייב, יש את מירב הכלים והיכולת להחליט מתי, כיצד והיכן להכריע בגורל ההליך באופן שימקסם את הרווחים ויוזיל עליות לטובת קידום ההליך. משכך, סעיף 304 פורש באופן שהוא איפשר לנציג הזר למנוע מנושים בארה"ב לתפוס נכסים בתוך תחומי ארה"ב וכן להוציא לפועל חלוקה מסודרת והוגנת של קופת הכינוס לפי כללי הדין במדינה הזרה (in re: delia j. f. caldes, 274 b.r. 583 (2002)).

29. ויצויין כי גם לפני חקיקתו של החוק, בתי המשפט בארה"ב הכירו מאז ומתמיד בהחלת דיני פשיטת הרגל של מדינות זרות בתוך תחומי ארה"ב למרות שלא היו לחוקי המדינות הזרות תחולה בינלאומית המחייבת את ארה"ב. בתי המשפט המקומיים פעלו באופן האמור, כשהיה דמיון בין דיני פשיטת הרגל בארה"ב ובין דיני פשיטת הרגל במדינה הזרה. כפועל יוצא מכך, ההגבלות שהוטלו על חברה זרה מכוח דיני חדלות הפירעון במדינה הזרה הוחלו גם בארה"ב. הנימוק המרכזי שעמד ביסוד קביעת הלכה זו היה, שמי שמנהל עסקים עם חברה זרה מכפיף עצמו מיניה וביה לחוקי אותה מדינה שהחברה הזרה פועלת תחת חוקיה (canada southern railway company v. gebhard, 109 u.s. 527 (1883) ).

30. כאמור, מאז חודש מאי 2005 חל על דיני חדלות פירעון "מעבר לגבולות המדינה" (cross-border cases), chapter 15 לחוק הפדראלי. בסעיף הראשון של הפרק (סעיף 1501) מנויות מטרותיו: שיתוף פעולה בין בתי המשפט בארה"ב ובעלי תפקיד שמונו בבתי המשפט בארה"ב עם בתי המשפט והרשויות במדינות זרות המעורבות בהליכי חדלות פירעון מעבר לגבולותיהם; קידום וודאות מוגברת בסחר הבין-לאומי ובהשקעות בין-לאומיות; ניהול הוגן ויעיל של הליך חדלות הפירעון המיועד להגן על האינטרסים של כלל הנושים והחייבים באשר הם; הגנה ומקסום הערך של נכסי החייב; ומתן הגנה הולמת על עסקים בקשיים. ככלל נקבע כי הוראות הפרק תחולנה בארבעה מצבים: (1) כשעזרה מתבקשת בבית משפט מקומי בארה"ב על ידי מדינה זרה או נציג זר בקשר להליך המתנהל מחוץ לגבולות ארה"ב; (2) כשמתבקשת עזרה על ידי בעלי דין אמריקאים במדינה זרה; (3) כשקיימים הליכים מקבילים כנגד אותו חייב בארה"ב ובמדינה הזרה בעת ובעונה אחת; (4) כשיש לנושה זר עניין בהשתתפות בהליך המתקיים בארה"ב.

31. החוק (סעיף 1505) מקנה סמכות לבית המשפט המקומי בארה"ב להסמיך נאמן לפעול בכל דרך המותרת במדינה הזרה אך נקבע כי בית המשפט יכול לסרב לתת סעד מקום בו הסעד נוגד באופן בולט את תקנת הציבור בארה"ב –"manifestly contrary to the public policy of the united states". בעניין זה נקבע כי יש לתת להגבלה זו פרשנות צרה וליישמה רק במקרה של:"exceptional circumstances concerning matters of fundemental importence for the enacting state" . בעניין זה על בית המשפט לבדוק אם ההליכים במדינה הזרה הם "fair and impartial" (in re ephedra products liability litigation, 349 b.r. 333, 349). כקודמו בסעיף 304, החוק (סעיף 1507) גם מקנה סמכות לבית המשפט לתת עזרה וסעד לנציג זר, הן על פי החוק והן לפי חוקים אחרים, ובנותנו עזרה מעין זו על בית המשפט לוודא באופן סביר (reasonably assure) טיפול צודק בנושיו של החייב או בעלי אינטרס בר







פשר בית משפט מחוזי 6403/09 רו"ח אהרון זוהר, כונס נכסים זמני לנכסי החייב נ' מרטין לוין, אן לוין, טרייסי רוזלינד לוין (פורסם ב-ֽ 02/01/2011)