פסקי דין על בנימין גדעון | פסקי דין על מדינת ישראל-שר העבודה והרווחה | פסקי דין על שרי אילנית יצחק |

1674/10 סע     02/01/2011




סע 1674/10 בנימין גדעון נ' מדינת ישראל-שר העבודה והרווחה, שרי אילנית יצחק








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בירושלים



ס"ע 1674-10
בנימין גדעון
נ' מדינת ישראל-שר העבודה והרוחה ואח'






בפני

כב' השופט
דניאל גולדברג
נ.צ. (ע) מיכאל בר און


מערער

בנימין גדעון
ע"י ב"כ עו"ד אשר אביטן


נגד


משיבות

1.מדינת ישראל-שר העבודה והרווחה
ע"י גב' ענבר כרמל מפרקליטות מחוז ירושלים
2.שרי אילנית יצחק
ע"י ב"כ עו"ד תמר ברש-אבירם




פסק דין


ערעור לפי סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 על החלטת הממונה על עבודת נשים, גב' שרית יהודאי (להלן: "הממונה") מיום 1.3.10, על פיה הותרו פיטוריה של המשיבה 2 החל מערב צאתה לחופשת לידה.
המערער היה מעבידה של המשיבה 2. בערעור זה הוא תוקף את החלטת הממונה להתיר את פיטורי המשיבה 2 ממועד צאתה לחופשה לידה. לטענת המערער בערעור, היה על הממונה להתיר את פיטורי המשיבה 2 החל מיום 22.11.09 - ולחילופין, מיום מתן החלטת הממונה – דהיינו מיום 1.3.10.
הרקע העובדתי
המערער הינו בעלים של משרד להנהלת חשבונות בירושלים.
המשיבה 2 עבדה אצל המשיב כמנהלת חשבונות מחודש 8/06.
המשיבה 2 ילדה את ילדה הראשון ביום 15.3.09 ושהתה בחופשת לידה עד אמצע חודש 6/09.
בסוף שנת 2008 המערער סבל מאירוע מוחי שגרם לו לשיתוק חלקי. בשל כך הוא נעדר ממשרדו
עד יום 15.3.09. גם לאחר מועד זה הוא לא חזר לעבודה מלאה במשרדו.
ביום 17.11.09 פיטר המערער את המשיבה 2. במכתב הפיטורים שמסר למשיבה 2 נאמר:
"לאור אי-שביעותי מדרך עבודתך, למרות אזהרות חוזרות ונשנות, החלטתי לפטרך.
הגורמים לכך הם: איחורים יומיומיים, טעויות בדרך הטיפול בלקוחות, שיחות עם לקוחות ואנשים הקשורים במשרד על נושאים מקצועיים שאינם מבוססים, וזאת בדר שמנוגדת לכל קנה מידה מקובל של דיסקרטיות ותלונות של לקוחות".
הפיטורים נכנסים לתוקף תוך חודש, ולכן תקבלי משכורת עד ל-17.12.09. יחד עם זאת עבודתך מופסקת לאלתר החל מהיום ה-17.11.09".
ביום 19.11.09 פנתה המשיבה 2 למערער, באמצעות ב"כ, והודיע לו כי פיטוריה בטלים בשל כך שנעשו ללא היתר לפיטורי אישה בהריון לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954.

במענה להודעת ב"כ המשיבה 2, הודיע המערער לב"כ המשיבה 2 כי פיטורי המשיבה 2 מבוטלים עד אשר יינתן להם היתר לפי חוק עבודת נשים. עם זאת, המערער סירב לאפשר למשיבה 2 להיכנס למשרדו ולעבוד בפועל.
המשיבה 2 הגישה נגד המערער לבית דין זה בקשה לחייב את המערער לאפשר לה לעבוד בפועל (בש"א 1781/09). הבקשה נדחתה ב

פסק דין
מיום 8.2.10.
במקביל להליך בבש"א 1781/09, הגיש המערער למשיבה 1 בקשה להתיר את פיטורי המשיבה 2. לטענת המערער, הוא הגיש את בקשתו ביום 22.11.09. בהחלטת הממונה נאמר שהבקשה הומצאה למשרדה ביום 3.1.10. בדיון שהתקיים בפני
נו לא נשמעה מפי ב"כ המערער הסתייגות מטענת המשיבה 1 בעניין מועד הגשת הבקשה לממונה. אנו קובעים, אם כן, שהבקשה להתיר את פיטורי המשיבה 2, הגם שהיא נושאת תאריך 22.11.09, הוגשה למעשה ביום 3.1.10.
ביום 19.1.10 גבתה הממונה את עדות המערער וביום 20.1.10 גבתה את עדות המשיבה 2.
נימוקי הבקשה להתיר את פיטורי המשיבה 2 היו איחורים יומיומיים לעבודה, התייחסות מזלזלת להערות המערער בעניין זה, טעויות בביצוע העבודה, אי שביעות רצון של לקוחות המשרד, גילויי העדר דיסקרטיות מצד המשיבה 2 במגעיה עם לקוחות וחשיפת מידע רגיש על עסקו של המערער בפני
הם באופן שגרם נזק לעסק, ביצוע ירוד של עבודת המשיבה 2 בתחזוק המשרד. המערער טען כי שוחח פעמים רבות עם המשיבה 2 אך תיפקודה של המשיבה הלך והחמיר.
בעת מסירת עדותו (ביום 19.1.10) הוסיף המערער נימוק לתמיכה בבקשתו שלא פורט על ידו בבקשה. לטענתו, "לאחר התביעה גילינו שהיא הוסיפה לעצמה נסיעות. לקחה לעצמה בונוס של 750 ₪ כששכבתי בטיפול נמרץ. ככל שאנו בודקים יותר אנו מוצאים יותר דברים".
המערער תמך את בקשתו במכתבים של לקוחות שאישרו את דברי המערער בעניין טעויות מקצועיות שהמשיבה 2 עושה בעבודתה (מכתביהם של הלקוחות רוני חפצדי וליאת אביטן), התייחסות לא נאותה ללקוחות (מכתביהם של הלקוחות אבי אבישר ורוני חפצדי), חוסר נאמנות למעביד שהתבטא בפני
יה ללקוח שהביא לקוח חדש בתמיהה "מה אתה מביא לקוחות חדשים למשרד, המשרד הזה גמור אתה לא רואה? המשרד לא מתפקד בכלל" (מכתבו של משה עמרם). כמו כן, הוגש לממונה מכתב של עובדת אחרת במשרדו של המערער, גב' דורי נחמה, בו אישרה גב' נחמה כי סיבת פיטוריה של המשיבה 2 אינה הריונה. בנוסף, צירף המערער מכתב של גב' אביטל אור שאישרה שעוד ביום 8.11.09 משרדו של המערער יצר עמה קשר על מנת שתבוא לעבוד במשרד וכי ניתן לאמת זאת על ידי פירוט שיחות. המכתבים השונים שצורפו לבקשת המערער נכתבו בין התאריכים 22.11.09 ל-29.11.09 ועל פני הדברים הם נכתבו לבקשת המערער.
ביום 1.3.10 ניתנה על ידי הממונה ההחלטה מושא הערעור.
ההחלטה
בהחלטתה קבעה הממונה כי היא מקבלת את גרסת המערער בדבר העדר אמון בין המערער לבין המשיבה 2 ובדבר איחורים מרובים לעבודה. הממונה לא קיבלה את גרסת המשיבה 2 כי איחורים אלה נגרמו בשל הצורך ללכת לבדיקות רפואיות הקשורות בהריון. הממונה קיבלה את גרסת המערער כי החליט לפטר את המשיבה 2 לפני שהיא הודיעה לו על הריונה וקבעה כי פיטורי המשיבה 2 לא היו מחמת ההריון. לפיכך קבעה הממונה:

"בנסיבות אלו, בהם שוכנעתי כי אין קשר בין הפיטורים להריון, ומצאתי כי העילה והבסיס לפיטורים הינה התנהלות העובדת, אני מתירה את הפיטורין.
הערה: עת העובדת שוהה בשלהי הריונה, ויש בפיטוריה במועד זה לפגוע בזכויות העומדות לה בגין הלידה, אני מתירה את הפיטורים במועד שיש בו לשמור על זכויותיה".

טענות המערער
המערער טוען כי לאחר חקיקת סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, היקף הביקורת של בית הדין על החלטת הממונה היא רחבה ומהותה היא "ערעורית" ולא ביקורת מינהלית בלבד.
המערער טוען כי החלטת הממונה לוקה באי שקילת שיקולים רלוונטיים ובחוסר סבירות ומידתיות.
לטענת המערער, מן העובדות שהיו בפני
הממונה עלה שהמערער פיטר את המשיבה 2 לאחר שהגיעו מים עד נפש, לאחר ניסיונות מרובים להימנע מפיטוריה וכאשר לא היתה לו כל ברירה וכאשר המשך העסקתה היה פוגע בחברה. הממונה התעלמה בהחלטתה מעובדות המקרה ומכל מקום לא נתנה להן ביטוי מספיק בהחלטתה.
הממונה לא נתנה ביטוי מספיק לראיות שהגיש המערער בדבר תלונות רבות שהתקבלו מלקוחות המשרד אודות תפקודה של המשיבה 2 ולנזק שהשארתה בעבודתה היה מסב לעסקו של המערער. בנוסף, הממונה התעלמה מטענות המערער בדבר מעילת המשיבה באמונו בעת היעדרו ממשרדו נטלה כספים בגין החזרי נסיעות ללא הצדקה. מטרת חוק עבודת נשים אינה ליתן חסינות מוחלטת לעובדת שפוטרה על רקע מקצועי שהשארתה בעבודה בלתי אפשרית וגורמת נזק למעסיק.
החלטת הממונה מעודדת ניצול לרעה של ההגנה שניתנת לנשים בחוק עבודת נשים.

סעיף 9(ב)(2) לחוק עבודת נשים
מסמיך את שר התמ"ת לקבוע את תחולת ההיתר בזמן למועד הקודם למועד מתן ההחלטה אם המעביד הוכיח כי התקיימו נסיבות חמורות, ולדעת השר לא יהיה זה צודק לתת את ההיתר רק מיום מתן ההחלטה בבקשה להיתר (ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום הגשת הבקשה להיתר). שגתה הממונה בכך שלא סיווגה את נסיבות עניינה של המשיבה 2 כ"נסיבות חמורות". התנהגותה של המשיבה 2, שכללה הוספת סכומים בגין נסיעות על דעת עצמה ללא הצדקה, זלזול במערער, קיום שיחות בלתי דיסקרטיות עם לקוחות בהן חשפה מידע מזיק, דרישתה לאפשר לה לשהות במקום העבודה ללא עבודה (לשחק סוליטייר) – הם בגדר "נסיבות חמורות" שהצדיקו קביעת תחולת ההיתר מיום הגשת הבקשה.
טענות המשיבה 1
המשיבה 1 טוענת כי היקף הביקורת השיפוטית על החלטות בבקשות להתיר פיטורי אישה בהריון לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, נותרה ביקורת מינהלית כפי שהיתה.
כן טוענת המשיבה 1 כי חוק עבודת נשים מקנה למרכזת שיקול דעת אם להתיר את הפיטורים גם במקרים בהם נחה דעתה שהפיטורים אינם "מחמת" ההריון, וזאת בשים לב למכלול יחסי העבודה במקום ובהליכים שהובילו לפיטורים".
במסגרת שיקולי הממונה, היא מוסמכת לשקול שיקולים חברתיים רחבים, מעבר לעניינם הפרטי של המעביד המבקש ההיתר והעובדת ההרה אותה הוא מבקש לפטר. שיקולים אלה מצדיקים הרחבת ההגנה על נשים בהריון מעבר למניעת פיטוריהן במקרה בו הוכח שהם "בקשר" להריון. בהתאם לכך, מוסמכת הממונה לשקול קשיים מיוחדים של נשים בהריון למצוא עבודה בתקופת ההריון ולאחר מכן בתקופת ההורות, מתוך מטרה לקדם את השוויון בין המינים בשוק העבודה.
בנסיבות העניין, החלטת הממונה היא סבירה ומאוזנת. הממונה שקלה את העובדה שהמשיבה 2 היתה בשלהי הריונה וכי בפיטוריה באותו מועד היה כדי לפגוע בזכויותה העומדת לה בגין הלידה, ועל כן התירה את פיטוריה במועד שיש בו כדי לשמור על זכויות אלה. משבקשת המערער הומצאה לממונה אך ב-3.1.10 ותאריך הלידה הצפויה היה 15.3.10, ההחלטה משקפת איזון ראוי בין האינטרס של המערער לבין אינטרסים לגיטימיים של המשיבה 2.
המשיבה 1 טוענת כי לא התקיימו במקרה הנדון אירועים ספציפיים או נסיבות חמורות אשר יצדיקו מתן היתר לפיטורים לפני צאתה של העובדת לחופשת הלידה.






חוק עבודת נשים

אנריאטה לוי









סע בית דין אזורי לעבודה 1674/10 בנימין גדעון נ' מדינת ישראל-שר העבודה והרווחה, שרי אילנית יצחק (פורסם ב-ֽ 02/01/2011)