פסקי דין על אהרון פרץ | פסקי דין על מירי פרץ | פסקי דין על יריב גדעון הורניק ואח' | פסקי דין על ד.ש.ר יזמות ובניה (1995) | פסקי דין על סמיון ריזי ואח' |

17782/06 א     29/12/2010




א 17782/06 אהרון פרץ, מירי פרץ, יריב גדעון הורניק ואח' נ' ד.ש.ר יזמות ובניה (1995) בע"מ, סמיון ריזי ואח'





התובעים
1. אהרון פרץ

2. מירי פרץ

3. יריב גדעון הורניק
4. מיטל הורניק
5. יניב קפש
6. ניצן ויסברק
7. נועה פלג - ויסברק
8. אופיר יהודה
9. טוביה אשכנזי
10. רויטל אשכנזי
כולם ע"י ב"כ עו"ד פאר


נגד

הנתבעים
1. ד.ש.ר יזמות ובניה (1995) בע"מ

2. סמיון ריזי
3. דוד ריזי
ע"י ב"כ עו"ד שחר בן מאיר

4. אביתר קנולר, עו"ד (הנאמן) – בעצמו
פסק דין
1. תביעה זו הוגשה בשל טענה להפרת הסכם קבלנות לבניית בית מגורים בפרויקט להקמת שכונה קהילתית לצד קיבוץ כפר חרוב – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "הקיבוץ", להלן: "הפרויקט"). הנתבעת 1 היא חברה קבלנית העוסקת בבניה ומכירה של דירות מגורים (להלן: "החברה"). הנתבעים 2 ו – 3 הם בעלי מניות ומנהלים של החברה (להלן: "בעלי המניות"). החברה חתמה במהלך החודשים אוגוסט עד נובמבר בשנת 2003 עם כל אחד מהתובעים על הסכם, אשר כונה הסכם משתכן - קבלן (להלן: "ההסכם" או "הסכם משתכן – קבלן") להקמת בית בפרויקט.
2. התובעים מורכבים מארבעה זוגות ושני בודדים כדלקמן: התובעים 1 ו-2 (להלן: "פרץ"), התובעים 3 ו- 4 (להלן: "הורניק"), התובע 5 (להלן: "קפש"), התובעים 6 ו-7 (להלן: "ויסברג"), התובע 8 (להלן: "אופיר") והתובעים 9 ו- 10 (להלן: "אשכנזי"). סך הכל מדובר בשישה בתים.
3. הנתבע 4 הוא עורך דין אשר ליווה את הפרויקט מטעם הקיבוץ (להלן: "עורך הדין") והתובעים תובעים אותו משום שלטענתם הוא היה נאמן עבורם לערבות אוטונומית על סך של 296,176 ₪ מטעם החברה (להלן: "הערבות") שניתנה לטובתם, ותוקפה לא הוארך, ולכן משהופר ההסכם, לא הייתה בידי התובעים הבטוחה, שלטענתם סמכו על קיומה, למקרה של הפרה.
4. התובעים טענו כי החל מיום 1.9.2005 הופסקו כל העבודות במגרשים ובבתים והפועלים לא הופיעו עוד לעבודה ובכך הפרה החברה את ההסכם עם התובעים.
5. החברה טענה כי התובעים הם שהפרו את ההסכם משום שלא שילמו לה את שהגיע לה ולכן הופסקה העבודה. אציין, כי החברה לא הגישה תביעה שכנגד.
6. התובעים תבעו ביחד סך של 342,746 ₪, כאשר 210,921 ₪ מתוכם הם תובעים כסך הכל הפיצוי המוסכם המגיע לכל התובעים ביחד על הפרת ההסכם. סעיף 16 להסכם קבע פיצוי של 8% מהמחיר החוזי במקרה שהקבלן איחר בסיום העבודות מעל 75 יום מהמועד שנקבע לסיום העבודות (להלן: "סעיף 16"). בהתבסס על סעיף 16, תבעו התובעים את הפיצוי מהחברה כפיצוי מוסכם. יתרת התביעה בסך של 131,825 ש"ח הם תובעים מעורך הדין כחלק מהערבות אשר הגיעה להם ולא נמסרה לידם.
7. אומר מייד, כי לא יתכן לתבוע את הנזק במצטבר הן מעורך הדין והן מהנתבעים האחרים, שהרי לכל היותר מגיע לתובעים סך של 210,921 ₪, כאשר עורך הדין חייב לכל היותר בסכום החלקי של 131,825 ₪, לכן לא הייתה כל סיבה להעמיד את סכום התביעה על סך של 342,746 ₪, אלא סכום התביעה צריך היה להיות 210,921 ₪.
8. לאחר הגשת התביעה וכתבי ההגנה נקבעו הוכחות במהלכם נחקרו נגדית מרבית התובעים וכן מר זכריה שנפר, שהיה מפקח על הבניה מטעמם של התובעים (להלן: "המפקח"); מר אלון קסל (להלן: "אלון"), שהיה מנהל הפרוייקט מטעם חברת דוראל נדל"ן בע"מ העוסקת בניהול פרויקטים של הרחבות קהילתיות (להלן: "דוראל"); עו"ד משה כהן זאדה, שעבד במשרדו של עורך הדין בתקופה הרלוונטית; עורך הדין; הנתבע 2 (להלן: "ריג'י") ומר יגאל אוחנה, אחד הדיירים בפרויקט, שאינו תובע (להלן: "אוחנה").
התביעה כנגד החברה ובעלי המניות
9. כיום, רוב התובעים הם דיירים בשכונה לצד קיבוץ כפר חרוב, למעט אלה שמכרו ועזבו למקום אחר. כל אחד מהתובעים חתם על ההסכם במועדים סמוכים בין חודש אוגוסט לחודש נובמבר בשנת 2003. על פי ההסכמים אמורה היתה החברה לבנות לתובעים בית מגורים בהתאם לתוכניות מיוחדות של כל אחד מהתובעים על המגרש, אשר הוקצה עבורו.
10. מעדותו של ריג'י עולה, כי אין מחלוקת כי הבניה בפרויקט הופסקה בספטמבר 2005 והעובדים לא נשלחו לשטח. ריג'י העיד כי הפסיק את העבודה כיוון שהדיירים לא שילמו (פרוטוקול עמוד 108). התובעים תובעים פיצוי מוסכם בסך של 8% מהתמורה הקבועה בהסכמים. עוד טוענים התובעים כי יש להרים את מסך ההתאגדות של החברה ולחייב את בעלי המניות בחובות החברה. כאמור, הנתבעים טוענים כי התובעים לא שילמו את מלוא התמורה ולכן אינם זכאים לפיצוי.
11. התובעים טוענים כי בעלי המניות עשו שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת בכל הנוגע לשימוש ולהפקדה של כספי הערבות בידי עורך הדין, וכי פעלו בחוסר תום לב, בתרמית, הציגו מצגי שווא ולכן יש להרים מסך ולחייב את בעלי המניות באופן אישי, ככל שיקבע שהחברה חייבת בתביעה.
12. בנוסף להסכמים עם החברה התקשרו התובעים בהסכם עם המפקח בכדי שיפקח מטעמם וינהל בשמם את ביצוע העבודה (סעיף 1 להסכם). סעיף 5(ד) להסכם קובע כי כל עבודות הבנייה יבוצעו בפיקוח ובאישור המפקח. סעיף 8(א) להסכם קובע כי חשבונות הביניים שישלחו לתובעים יאושרו על ידי המפקח. סעיף 19(א) להסכם קובע כי אם הקבלן הפסיק את ביצוע העבודה במשך למעלה מ- 18 יום, יאשר זאת המפקח ובכך יאפשר למשתכן לתפוס את הבית ולהשלים את העבודות בעצמו.
13. המפקח העיד כי הקבלן פיגר באופן משמעותי במועדי סיום הבנייה ובעקבות כך שלח לחברה מכתב ביום 26.7.05 המתריע על פיגור במסירת המגרשים של מעל חודשיים ובעיות עם קבלנים שלא מגיעים לעבודה ועבודה לקויה. גם בחודש אוגוסט 2005 שלח המפקח מכתבים לחברה ובהם פירט את מצב הבנייה, מה שנותר לבצע וכן ליקויים וביום 6.9.05 שלח המפקח מכתב ובו הוא מתריע על כך שמיום 1.9.05 חדלו הפועלים להגיע לעבודה ודבר לא מתבצע. כאשר הפועלים לא שבו לאתר שלח המפקח ביום 12.9.05 התראה נוספת תוך איזכור סעיף 19 לפיו היעדרות של 18 יום מהאתר תהא הפרה יסודית. ביום 18.9.05 כתב המפקח מכתב לקבלן לפיו הקבלן הפר את ההסכם בהפסקת עבודה ולכן אישר המפקח לכל משתכן לתפוס את הבית.
14. צודקים הנתבעים בטענתם כי התובעים לא פרטו בצורה ברורה מדוע נתבעים הסכומים כפי שהם נתבעים. התובעים תבעו בכתב התביעה באופן כוללני פיצויים מוסכמים מכח ההסכם בסך של 210,921 ₪ המהווים לטענתם 8% מהמחיר החוזי. אולם התובעים הסתפקו בציון כולל של הסכום הנתבע ולא פרשו, לא פרטו ולא הוכיחו כיצד כל תובע זכאי לקבל סכום זה.
15. כעת אבחן את תביעת כל אחד מתובעים לחוד, על מנת לברר האם הוכחה תביעתו.
משפחת פרץ
16. פרץ בתצהיר העדות הראשית ציינו כי המגרש שלהם הוא מגרש 203. הם לא צירפו לתצהירם כל ראיה המציינת את מצבו של הבית בעת שנכנסו לגור בו ואין כל חוות דעת המעידה מה היו הליקויים ומה היה מצבו של הבית כאשר נכנסו אליו. הראיות היחידות למצבו של הבית נמצאות בשני מכתבים, שכתב המפקח לחברה ומצורפים לתצהירו. במכתב מיום 8.8.05 המתייחס לבית פרץ במגרש 203 נכתבה רשימה של ליקויים. מהאמור במכתב עולה כי הבית היה "לפני מסירה" ומדובר היה בתיקונים וליקויים שונים חלקם קלים וחלקם משמעותיים יותר. יחד עם זאת, לא צורף לתצהיר פרץ כל תחשיב המפרט את עלות הליקויים, בהנחה שאותם ליקויים אכן לא תוקנו. יש לציין כי במכתב נוסף שצירף המפקח מיום 30.8.05 גם כן בענין בית פרץ נכתבו רק 3 ליקויים בעניין הבית והם: מעקה מדרגות ומעקה במרפסת, שוחות ביוב, שהיו נמוכות מדי וכן מעקה ומאחז יד למדרגות העולות מהחניה לבית. נראה מהמכתב ששאר הליקויים תוקנו, אם כי הדבר אינו נהיר לחלוטין. כך או כך לא הובאו בפני
ראיות מהן ניתן ללמוד מה היה מצב הבית כאשר נכנסו לגור בו.
17. יש לציין כי בתצהיריהם של פרץ הם טענו בסעיפים 11 ו – 12 כי שילמו לחברה את כל התשלומים בגין הבניה, דבר שנסתר לחלוטין בהודאתם בחקירה הנגדית ממנה התברר כי לא שילמו לחברה 8% ממחיר החוזה. על פי תצהיר ריג'י, פרץ חייבים לחברה נכון לתאריך 28.9.05 סך כולל של 111,620 ₪. פרץ בחקירתו הודה כי אכן לא שילם את החשבון על סך 111,620 ₪, כיוון שהיה חשבון מנופח, כאשר החוב לטענתו עמד על סך של 54,000 ₪, שאותם הוא מודה כי לא שילם (ראו עמוד 4 שורות 12-16). כאשר נשאל מדוע לא כתב בתצהיר כי שילם את כל הסכום למעט 8%, הוא עונה: "כתבתי ששילמתי את כל הכספים שהייתי חייב לו וזה אומר ששילמתי לו עד השלב האחרון שבו הייתי חייב לשלם" (עמוד 4 שורות 22-23). עוד מציין פרץ כי הוא מסכים כי בסך הכל החברה ביצעה עבודות בבית עד השלב של 8% מהתמורה שאותה הוא לא העביר (ראו עמוד 4 שורה 27). גברת פרץ מציינת כי לא שילמה 48,000 ₪ מכיוון שלא קיבלה תמורה בגין 48,000 ₪ האחרונים, שהיתה צריכה לשלם (ראו עמוד 13 שורה 22 עד עמוד 14 שורה 2).
18. פרץ הפנו לסעיף 16 להסכם כסעיף הקובע את הפיצויים המגיעים להם בשל ההפרה של הקבלן. יש לציין כי פרץ הגישו ביום 9.11.07 תיקון לתצהיר ובו ציינו כי בשל ההפרה ובשל הפיצוי המוסכם יש לקזז מהסכום שהיה עליהם לשלם סך של 8%. דא עקא שפרץ קיזזו בעצמם את תשלום ה- 8% האחרונים ולא העבירו אותו לידי החברה. פרץ לא הוכיחו כי הוציאו יותר מסכום זה על מנת לסיים את הבנייה ואף לא תבעו בהתבסס על הוצאות שהוציאו בפועל, למרות שבעדותם ציינו כי יש בידיהם חשבוניות כאלה, אך הללו לא צורפו לתצהיריהם.
19. אשר לכניסתם לבית, הרי שפרץ כתבו בתצהיריהם (בשינויים קלים) כי במהלך הקיץ היו עדיין ליקויים מסוימים כמו חלונות לא תקינים, אולם הם נכנסו לבית תוך קבלת הבטחת מנהל העבודה כי עד ליום 10.9 תומצא ערבות הבדק.
20. יוער, כי על פי המכתב שביקש אלון מעורך דין כהן זאדה להכין (נספח ג' לתצהיר כהן-זאדה) עולה, כי הבית של פרץ, מגרש 203, כבר נמסר ונמסרה תעודת השלמה, משום שהוא מבקש להוציא להם ערבות בדק (הסכום המבוקש, 16,559 ₪ זהה בקירוב ל- 2.5% ממחיר החוזה, ככל הנראה בצירוף הפרשי הצמדה), על פי סעיף 29 להסכם. והוא אף מציין במפורש בתים אחרים שבנייתם לא הושלמה בניגוד למגרש של פרץ.
21. לסיכום, אין מחלוקת שפרץ לא שילמו 8% מהתשלום. בנוסף, פרץ לא הוכיחו באיזה מצב היה הבית כאשר נכנסו אליו, אך עולה כי הבית היה במצב שניתן היה להיכנס אליו בקיץ 2005, ורק נותר תיקון ליקויים כאלה ואחרים, מכאן שלא הוכח כי הבית היה דווקא במצב של 92% בניה כפי שטענו פרץ, ולא במצב בנייה מתקדם יותר שאיפשר כניסה לבית.
22. נזכיר כי התביעה היחידה מהחברה על פי כתב התביעה היא ל- 8% פיצוי מוסכם על פי סעיף 16 לכתב התביעה, דהיינו פיצוי על איחור, אולם משלא הוכח כי התובעים עמדו בהתחייבותם השלובה לשלם עבור הבית עד השלב שאליו הגיעה הבנייה, הרי שאין לחייב את התובעת בפיצוי במקרה זה.
23. לפיכך אני דוחה את תביעת פרץ.
משפחת אשכנזי
24. אשכנזי שבנו על מגרש 210 לא צירפו לתצהירם כל ראיה או חוות דעת המפרטת מה היה מצב הבית כאשר נתפס על ידם והאם נותרה הנתבעת חייבת בתיקונים ואם כן מה הם, ומה עלותם בפועל. לענין זה צורף מסמך אחד בלבד של המפקח מיום 6.9.05 ובו המפקח מציין כי הדיירים לבית 210 נכנסו באישור החברה לאחר ששילמו את מלוא התשלום על הדירה. אמנם המפקח מציין במכתב באופן כוללני כי "יש תיקונים בבתים הנ"ל שאתם מחוייבים לתקן מיידית", אולם אין כל פרוט ספציפי לגבי בית 210, כאשר עולה כי הדיירים נכנסו לבית בהסכמת המפקח והחברה. יש לציין כי החברה מציגה טענה בסעיף 29 לתצהיר ריג'י כי אשכנזי חייבים לחברה סכום כולל של 47,048 ₪ דבר שאינו עולה בקנה אחד עם מכתבו של המפקח.
25. אשכנזי אכן העידו כי שילמו לחברה את כל התשלומים עוד לפני שהעבודות הסתיימו בחודש מאי 2005. אשכנזי לא הציגו כל קבלה ששילמו את התשלומים, למרות שמדובר בראייה שהיא הבסיסית ביותר, אולם קיימת להם, כאמור, ראייה אחרת והיא מכתב המפקח מיום 6.9.05 בו הם מנויים כאחד הבתים אשר נכנסו לבית באישור החברה כיוון שהשלימו את התשלומים.
26. מכאן שאשכנזי הצליחו להוכיח במסמך מזמן אמת שהשלימו את התשלומים ולכן היה על החברה לסיים את עבודותיה והתיקונים עד תום. על פי מכתב המפקח עדיין נותר לבצע תיקונים, אשר אין מחלוקת כי לא בוצעו אולם אין כל רשימה מסודרת והערכת שווי של אותם תיקונים והם גם לא נתבעו.
27. גם אשכנזי תבעו בכתב התביעה את החברה רק על פי סעיף 16 להסכם, כלומר פיצוי מוסכם על איחור במסירה, אולם הבית נמסר להם עוד באוגוסט 2005, ללא איחור המזכה בפיצוי. אין אחור המזכה בפיצוי, משום שאיחור עד 3 חודשים ממועד המסירה לא מזכה בפיצוי, ועל פי תצהיר המפקח מועד המסירה היה מאי 2005. אמנם נותרו תיקונים לביצוע, אך אשכנזי לא תבעו בכתב התביעה פיצוי בגין התיקונים שלא בוצעו וממילא לא הוכח מה התיקונים שלא בוצעו ולכן אין אפשרות לפצות אותם ללא הוכחת הנזק שנגרם בפועל.
28. יוער, כי על פי המכתב שביקש אלון מעורך דין כהן זאדה להכין (נספח ג' לתצהיר כהן-זאדה) עולה, כי הבית של אשכנזי, מגרש 210, כבר נמסר ונמסרה תעודת השלמה, משום שהוא מבקש להוציא להם ערבות בדק (הסכום המבוקש, 10,974 ₪, זהה בקירוב ל- 2.5% ממחיר החוזה, ככל הנראה בצירוף הפרשי הצמדה) על פי סעיף 29 להסכם. והוא אף מציין במפורש בתים אחרים שבנייתם לא הושלמה בניגוד למגרש 210.
29. לפיכך אני דוחה את תביעת אשכנזי.
משפחת וייסברג
30. וייסברג שהמגרש שלהם הוא מגרש 209 גם הם לא הגישו כל ראיה לליקויים שהיו בדירתם וכל מה שיש הוא מכתבו של המפקח מיום 6.9.05 לפיו הם נכנסו לבית באישור החברה לאחר ששילמו את מלוא התשלום על הדירה וגם לגביהם קיימת אמירה כללית של המפקח באותו מכתב בדבר ליקויים. לענין זה יש לציין כי ריג'י בתצהירו אינו מציין כל חוב של וייסברג לחברה. וייסברג מכרו את הבית ביום 15.8.07 וקיבלו עבורו 630,000 ₪ כאשר הבית נקנה על ידם ב- 580,000 ₪. לטענתם הם נאלצו להוריד מסכום המכירה אולם לא תבעו על בסיס זה, ואף לא הציגו כל חוות דעת ולא הוכיחו את ירידת הערך.
31. גם וייסברג תובעים פיצוי מוסכם על בסיס סעיף 16 להסכם, כלומר פיצוי מוסכם על איחור במסירה, אולם הבית נמסר להם עוד באוגוסט 2005, ללא איחור המזכה בפיצוי. אין איחור המזכה בפיצוי משום שאיחור עד 3 חודשים ממועד המסירה לא מזכה בפיצוי ועל פי תצהיר המפקח מועד המסירה היה מאי 2005. אמנם נותרו תיקונים לביצוע, אך וייסברג לא תבעו בכתב התביעה פיצוי בגין התיקונים שלא בוצעו וממילא לא הוכח מה התיקונים שלא בוצעו ומה הייתה ירידת הערך, אם הייתה, בגין מכירת הבית בסכום שעלה ב- 50,000 ₪ על הסכום ששילמו עבור רכישתו. לכן אין אפשרות לפצות אותם ללא הוכחת הנזק שנגרם בפועל.
32. יוער, כי על פי המכתב שביקש אלון מעורך דין כהן זאדה להכין (נספח ג' לתצהיר כהן-זאדה) עולה, כי הבית של וייסברג, מגרש 209, כבר נמסר ונמסרה תעודת השלמה, משום שהוא מבקש להוציא להם ערבות בדק (הסכום המבוקש, 10,974 ₪, זהה בקירוב ל- 2.5% ממחיר החוזה, ככל הנראה בצירוף הפרשי הצמדה) על פי סעיף 29 להסכם. והוא אף מציין במפורש בתים אחרים שבנייתם לא הושלמה בניגוד למגרש 209.
33. לפיכך אני דוחה את תביעת וייסברג.
משפחת הורניק
34. הורניק בתצהיר העדות הראשית ציינו כי המגרש שלהם הוא מגרש 182. הם לא פירטו בתצהירם כלל את הליקויים שהיו בבית כאשר נכנסו אליו וממילא גם לא צירפו לתצהירם כל ראיה המציינת את מצבו של הבית בעת שנכנסו לגור בו ואין כל חוות דעת המעידה מה היו הליקויים, מה היה מצבו של הבית כאשר נכנסו אליו ומה שווים הכספי של הליקויים.
35. יש לציין כי בתצהיריהם של הורניק הם טענו בסעיפים 11 ו – 12 כי שילמו לחברה את כל התשלומים בגין הבניה, דבר שנסתר לחלוטין בהודאתם בחקירה הנגדית ממנה התברר כי לא שילמו לחברה 20% ממחיר החוזה (עמוד 19 שורות 11-12). על פי תצהיר ריג'י, הורניק חייבים לחברה נכון לתאריך 28.9.05 סכום כולל של 105,137 ₪. הורניק בחקירתה הודתה כי אכן לא שילמה את החשבון על סך 111,620 ₪, וטענה כי הפסיקה לשלם לאחר שלב האלומיניום והריצוף, אותם שילמו (עמוד 19 שורות 5-8), אולם לאחר מכן תיקנה עצמה ואמרה כי שילמה רק 80% ממחיר החוזה שמשמעו ששילמה עד שלב מוקדם יותר לשלב האלומיניום והריצוף. הורניק בעדותה תומכת בגרסת החברה כי היא הפסיקה לשלם ולכן הפסיקה החברה להתקדם בנושא הבנייה.
36. במקרה הורניק מדובר אם כך במקרה של חיובים שלובים על פי סעיף 43 לחוק החוזים (ראו ע"א 111/84 נזריה נ' נבו, פ"ד מב(3) 621 וכן ד"ר רנה סנילביץ, על פיצויים מוסכמים וחיובים מקבילים, הפרקליט כרך מ' עמוד 148) שבו החברה התקדמה וסיימה עד שלב האלומיניום, שהוא 92% מהתשלום ואילו הורניק הודו כי שילמו רק 80% ממחיר הבית ולכן משלא שילמו הורניק עד השלב שאליו היו צריכים לשלם כי אז הם היו בהפרה של ההסכם כלפי החברה. אין למפקח כל התייחסות להורניק למעט במכתבו מיום 18.9.05 ובו כתב כי הוא מאפשר למספר "משתכנים" לתפוס את הבית ולסלק את הקבלן מהמגרש וביניהם מוזכרים הורניק. לעניין זה יש לציין כי המפקח אמר בעדותו, כי הוא לא בדק ואיננו רואה מתפקידו לבדוק אם בפועל המשתכן שילם לקבלן את החשבונות שהוא אישר. כלומר, סילוק יד הקבלן ומסירת הבית להורניק הייתה ללא שהמפקח בירר האם שולמו התשלומים וזאת כאשר הורניק בעצמם הודו שלא שילמו את כל המגיע.
37. בנסיבות אלה, אין הפרה של החברה ולכן אני דוחה את תביעת הורניק.
אופיר
38. אופיר בתצהיר העדות הראשית ציין כי המגרש שלו הוא מגרש 199. הוא לא פירט בתצהירו כלל את הליקויים שהיו בבית כאשר נכנס אליו וממילא גם לא צירף לתצהירו כל ראיה המציינת את מצבו של הבית בעת שנכנס לגור בו ואין כל חוות דעת המעידה מה היו הליקויים, מה היה מצבו של הבית כאשר נכנס אליו ומה שווים הכספי של הליקויים.
39. יש לציין כי בתצהיר של אופיר הוא טען בסעיפים 11 ו – 12 כי שילם לחברה את כל התשלומים בגין הבניה, דבר שנסתר לחלוטין בהודאתו בחקירה הנגדית ממנה התברר כי הוא חושב שאת 10% האחרונים הוא לא שילם משום שהמפקח אמר לו שטרם נגמר השלב שהוא צריך לשלם אותם (ראו עמודים 29 עד 30).
40. על פי תצהיר ריג'י, אופיר חייב לחברה נכון לתאריך 28.9.05 סכום כולל של 83,760 ₪.
41. במקר







א בית משפט שלום 17782/06 אהרון פרץ, מירי פרץ, יריב גדעון הורניק ואח' נ' ד.ש.ר יזמות ובניה (1995) בע"מ, סמיון ריזי ואח' (פורסם ב-ֽ 29/12/2010)