פסקי דין על עירית קרית ביאליק | פסקי דין על חיים מרד | פסקי דין על מרים מרד |

1178-07/08 א     09/01/2011




א 1178-07/08 עירית קרית ביאליק נ' חיים מרד, מרים מרד








בית משפט השלום בחיפה



09 בינואר 2011

ת"א 1178-07-08 עירית קרית ביאליק
נ' מרד ואח'




בפני

כב' השופט
יהושע רטנר

התובעת


עירית קרית ביאליק


ע"י ב"כ עו"ד אייל גרינר


נגד

הנתבעים
1. חיים מרד
ת.ז. 006603047
2. מרים מרד
ת.ז. 052237864
ב"כ הנתבעים עו"ד אסמר ויסאם




פסק דין



1.
בפני
י תביעה כספית על סך 51,168 ₪.

2.
הנתבעים הינם הבעלים של נכס מקרקעין הנמצא בכתובת רח' התמר 1/3 בקרית ביאליק, ומסומן בספרי העירייה כנכס מס' 510100100300 (להלן:"הנכס") . הנתבעים רשומים בפנקסי העירייה כמחזיקים בנכס. לטענת התובעת הנתבעים מחויבים לשלם בגין הנכס תשלומים שונים בגין ארנונה, צריכת מים, שרותי ביוב ושירותים נוספים, על פי חוקי העזר השונים. לטענת התובעת חוב הנתבעים נכון ליום 5/6/08 עמד על 50,668 ₪. נכון ליום הגשת התביעה (3/7/08), החוב עומד על 51,168 ₪. יש לציין שבמהלך ישיבת ההוכחות התובעת הודיעה שהיא מוותרת על סכום של 981 ₪. לפיכך התובעת טוענת לחוב של 49,687 ₪, אשר נכון ליום הגשת התביעה עומד על 50,124
₪ .

3.
להוכחת החוב התובעת צירפה העתק מפנקסיה, המפרטים את רכיבי החוב השונים, את החיוב לאורך השנים ואת גובהו. לטענת התובעת פנקסי העירייה מהווים רשומה מוסדית, אותה יש לקבל כראייה להוכחת התביעה, בין היתר בהתאם לסעיף 318 לפקודת העיריות [נוסח חדש].

4.
לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה כפי שיפורט להלן.

5.
התובעת לא הוכיחה את החוב. זאת מאחר שלא ניתן ללמוד מפנקסי התובעת בגין מה נוצר החוב, וכי יש רכיבים שונים, כגון "אגרת כלי אשפה", "אגרת שירותי קבורה" ורכיבים שונים שמעולם לא סופקו לנתבעים. לפיכך אין לסמוך על פנקסי העירייה ויש לראות את התובעת כמי שלא הוכיחה את עצם החוב.

6.
התביעה הוגשה בחוסר תום לב. זאת מאחר והתובעת יודעת שהנתבעים לא מתגוררים בנכס אלא שהיא מושכרת לאחיה של הנתבעת 2, מר מימון עוליאל (להלן:"האח" או "מימון"). בהקשר זה הנתבעים טענו כי הנכס הושכר למימון החל מיום 1/1/04, והסכם השכירות נמסר לתובעת לצורך שינוי זהות המחזיק לצורך החיובים השונים, אולם התובעת מהטעמים השמורים עימה ובחוסר תום לב, סירבה לבצע את שינוי הרישום. התובעת ממשיכה לדרוש שלא כדין את התשלום מהנתבעים.

7.
הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי הם נפרדו כבני זוג ואף התגרשו ביום 31/3/06. עוד קודם לכן בשנת 2004, הנתבע עזב את הנכס ואילו הנתבעת עזבה גם היא את הנכס ועברה להתגורר עם אמה הקשישה בנכס אחר.
יש לציין שבמהלך שמיעת הראיות התברר, שהנכס של אם הנתבעת נמצא בסמיכות לנכס נשוא התביעה. אם הנתבעת מתגוררת בדירה ישנה ואילו הנכס נשוא התביעה, הינו דירה נוספת שנבנתה בחצר של דירת אם הנתבעת.

8.
כאמור, הנתבעים טענו כי מסרו בשעתו, בשנת 2004, את הסכם השכירות עם מימון לתובעת. לחילופין טוענים הנתבעים, שמסרו את הסכם השכירות לעירייה, ישירות להנהלה ביוני 2007 או בסמוך לכך (על פי מכתב מימון שצורף כנספח ה' לתצהיר הנתבעת, נ/2). לפיכך היה עליה לשנות את הרישום לפחות ממועד זה. מעבר לכך הנתבעים טוענים, שהתובעת ידעה בפועל שלא הם מחזיקים בנכס אלא מימון, וכי היה עליהם לשנות את הרישום על סמך ידיעה זו, גם אם חוזה השכירות לא נמסר להם.

9.
סיכומו של דבר טוענים הנתבעים, שאין כל בסיס לתביעה ודינה להידחות.
דיון

10.
אני דוחה את טענת הנתבעים שהחוב נשוא התביעה לא הוכח. נהפוך הוא, החוב הוכח כדבעי. העדה מטעם התובעת הייתה אמינה מאוד. היא נתנה הסברים מלאים ומשכנעים לכל שאלה שנשאלה, גילתה בקיאות בפנקסי העירייה, וידעה להסביר את כל רכיבי החוב ואת אופן היווצרות החוב ובכלל זה גובה החוב. שוכנעתי שהחוב הוא בגין ארנונה, שירותי מים וביוב וכן אגרות שונות שהתובעת הייתה רשאית לגבות על פי חוקי העזר. מטעמים פרקטיים, על מנת למנוע מחלוקת מיותרת, התובעת ויתרה על שני רכיבי חוב שהם "שונות" ו- "שרות אכיפה". כל יתר רכיבי החוב הוכחו באופן משכנע.

11.
אני מעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, שחוזה השכירות בין הנתבעת לבין מימון, לכאורה מיום 1/1/04, לא נמסר מעולם לעירייה, לפני משלוח מכתבו של מימון לעירייה מיום 19/6/07. טענת העדה מטעם התובעת, שהינה פקידת גבייה ואשר מטפלת באופן ספציפי בנכס, שחוזה השכירות מעולם לא נמסר לעירייה, עשתה עליי רושם אמין. מעבר לכך, הנתבעים לא הביאו כל הוכחה סבירה להוכחת טענתם, שחוזה השכירות נמסר לעירייה. מדובר בטענה בעלמא ללא כל הוכחה.

12.
בשנת 2005 הנתבעת סרה למשרדי העירייה ועשתה הסדר (בשיקים דחויים) לתשלום חוב של כ 22,000 ₪ (בדיעבד הנתבעת לא עמדה ברוב רובו של ההסדר). הנתבעת לא טענה בהזדמנות זו כי הדירה מושכרת למימון ולא המציאה את חוזה השכירות. יש בכך להחליש במידה רבה את גרסת הנתבעים. בהקשר זה הנתבעת טענה כי סרה למשרדי העירייה רק לצורך תשלום חוב מים, עלמנתלמנוע את ניתוק הנכס מאספקת המים, בכדי לעזור לאחיה שהינו נכה 100%. לטענתה היא סברה שמדובר רק בחוב מים ושהיא אינה מסדירה חוב בגין ארנונה. אני דוחה טענה זו. מתברר שהנתבעת הסדירה גם את חובות הארנונה. יש בכך הודאה דרך ההתנהגות, שהיא מחויבת בתשלומים אלה. אומנם הנתבעת טענה כי מימון הוא נכה 100% והיא סייעה לו, ובמסגרת זו אף ניגשה למשרדי העירייה, אולם טענה זו אינה משכנעת.







א בית משפט שלום 1178-07/08 עירית קרית ביאליק נ' חיים מרד, מרים מרד (פורסם ב-ֽ 09/01/2011)