פסקי דין על שמעון סיסו |

12560-12/10 בפמ     09/01/2011




בפמ 12560-12/10 שמעון סיסו נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בנצרת



בפ"מ 12560-12-10 סיסו נ' מדינת ישראל






בפני

כב' השופטת
עדי במביליה – אינשטיין


מבקש


שמעון סיסו


נגד


משיבה

מדינת ישראל



החלטה

בפני
י בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש ע"י קצינת משטרה בתאריך 20/12/10, למשך 60 יום, עקב גרימת תאונת דרכים.

עפ"י החשד, בתאריך 16/12/10 בשעה 11:55 לערך נהג המבקש ברכב בנצרת עילית, לא נתן זכות קדימה להולך רגל על מעבר חציה, פגע בו וגרם לו לחבלות של ממש. מצב הולך הרגל מוגדר "קשה מאד", הוא מונשם ונמצא בטיפול שמרני.

ב"כ המבקש טען כי המבקש אינו אחראי לקרות התאונה אלא הולך הרגל אשר התפרץ לכביש וכי התיק לא נחקר כלל ע"י המשטרה, כך שלא קיימות "ראיות לכאורה".
עוד טען כי המבקש אינו מסוכן לציבור המשתמשים בדרך שכן עברו אינו מכביד והוא אדם נורמטיבי, עובד ובעל משפחה. עוד נטען כי החלטת הקצינה אינה מנומקת דיה וכי מצבו הרפואי, המשפחתי והתעסוקתי של המבקש מצדיקים השבת הרישיון וביטול הפסילה המנהלית.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, הפנה לתיק החקירה וטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המבקש בגרימת התאונה. ב"כ המשיבה טענה כי העבירות המיוחסות למבקש, נסיבות ביצוען, תוצאות התאונה ועברו התעבורתי, מעידים על מסוכנותו.

בעת הדיון בבקשה לביטול פסילה מנהלית על בית המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה שעשויות להוביל בתום ההליך להרשעת המבקש בעבירות המיוחסות לו. אם מצא בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, עליו לעבור לבחינת שאלת המסוכנות, קרי: האם נהיגתו של המבקש מסכנת את הציבור, על רקע נסיבות התאונה ועברו התעבורתי. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על שלום הציבור מפני נהיגתו של המבקש לבין שיקולי ההגנה על האינטרסים של המבקש ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות.

לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי עוצמת הראיות בתיק זה נמוכה:

לצורך הבקשה שבפני
י, אין מחלוקת כי בתאריך 16/12/10 בסמוך לשעה 11:55, בנצרת עילית, נהג המבקש ברכבו וכי פגע בהולך הרגל. המחלוקת נעוצה בשאלת האחריות לתאונה ולתוצאותיה.

לפי דו"ח פעולה שנערך ע"י השוטר ברוך קידר
(הנושא תאריך של יום לפני מועד קרות התאונה), בתאריך 16/12/10 בשעה 11:55 הודע למשטרה על קרות התאונה ובשעה 12:04 הגיע נציג מיחידת התנועה למקום. טרם הגעתו, פונה נפגע העבירה מן המקום.

בעת הגעת השוטר, רכבו של המבקש עמד על מעבר החצייה. השוטר מפנה לתמונות שצירף לדו"ח ומהן עולה כי רכב המבקש נמצא כששני גלגליו הקדמיים בלבד עומדים על מעבר החצייה, הגלגל השמאלי-קדמי במרכז הפס הלבן הראשון. השוטר ציין כי המבקש שוחרר לדרכו ככל הנראה באישור הבוחן.

לא ניתן להגיע למסקנה כי התאונה התרחשה על מעבר החצייה לפי מיקומו הסופי של רכב המבקש,
הן משום שהמבקש לא העיד כי הרכב לא הוזז לאחר התאונה והן משום שלא חושב ע"י בוחן המרחק שעבר הרכב מעת הפגיעה בהולך הרגל ועד לעצירתו הסופית.

מיקומו של הרכב על הפס הלבן הראשון של מעבר החצייה כעולה מהתצלום, מחזק גרסת המבקש לפיה הולך הרגל התפרץ במפתיע לכביש ראשי וסואן (ושלא במעבר חצייה), באופן שהפך את התאונה לבלתי נמנעת.








בפמ בית משפט לתעבורה 12560-12/10 שמעון סיסו נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 09/01/2011)