פסקי דין על שאדי מיח`איל מוראני | פסקי דין על אהרון כץ מאיר | פסקי דין על עילית חברה לביטוח |

3903/06 א     16/01/2011




א 3903/06 שאדי מיח`איל מוראני נ' אהרון כץ מאיר, עילית חברה לביטוח בע"מ





בפני

כב' השופטת ג'ני טנוס
התובע
שאדי מיח`איל מוראני

ע"י ב"כ עו"ד פאיז מוראני
נגד

הנתבעים
1.אהרון כץ מאיר

2.עילית חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אושרית רוטקופף

פסק דין
עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תאונת עבודה שאירעה ביום 19/1/00.

כללי:
1. התובע נשוי, יליד 29/7/74, תושב הכפר מעיליא.

בזמנים הרלוונטיים לענייננו עבד התובע כפועל כללי בשירות הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר היה מבוטח באותה עת בפוליסת ביטוח חבות מעבידים אצל הנתבעת 2.

2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 19/1/00 נפגע התובע במהלך עבודתו אצל הנתבע, כאשר ידו השמאלית נתפסה במכונת תיחוח ומשכה את כל הזרוע שלו פנימה. מר יעקב כץ, בנו של הנתבע (להלן: "מר כץ"), אשר עבד במקום ושימש כאחראי על העובדים, נחלץ לעזרת התובע ושחרר אותו מהמכונה. מר כץ הושיט לתובע עזרה ראשונה ודאג להעברתו באמצעות אמבולנס לבית החולים, שם אובחן כסובל מפגיעה קשה בזרוע שמאל (להלן: "התאונה").

3. כפי שציינתי מקודם, הנתבעים אינם מכחישים את התרחשות התאונה, ואולם הם מכחישים את טענות התובע לגבי התרשלות כלשהי מצד המעביד (הנתבע) ו/או הפרת חובות חקוקות על ידו.

הנתבעים חולקים גם על טענות התובע לגבי היות מכונת התיחוח מכונה מסוכנת ו/או כי ניתן היה להתקין בה אמצעי מיגון למניעת התאונה.

כמו כן, הכחישו הנתבעים את טענות התובע במישור הנזק, לרבות שיעור הנכות שנותרה אצלו, וזאת על רקע המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים לגבי השאלה, האם היד שנפגעה היא היד הדומיננטית של התובע.

4. במסגרת הדיון אשר התקיים בפני
י העידו עדים רבים: התובע, אשתו, אמו, שניים מאחיו ודודו - כעדי תביעה. כמו כן, נחקר מר כץ כעד הגנה. בנוסף לאלה נחקרו גם המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (פרופ' גרשון וולפין), ומומחים מטעם הצדדים בתחום הבטיחות ובתחום כתב היד.

גדר המחלוקת בשאלת האחריות:
נתוני רקע:
5. בחודש אוגוסט 1999, כששה חודשים לפני התאונה, החל התובע לעבוד כפועל כללי בחווה לגידול פטריות השייכת לנתבע.

באותה עת עבד שם אחיו של התובע, מר חנא מוראני (להלן: "אחיו" או "האח חנא"), אשר החל את עבודתו אצל הנתבע כשנה וחצי קודם לכן, והיה עד להתרחשות התאונה.

6. בטרם אציג את הטיעון המפורט של התובע ואחיו לגבי נסיבות התרחשות התאונה, אקדים תיאור קצר של המכונה וסביבת העבודה.

החווה של הנתבע כוללת חממות שבהן מוצבים מעמדים, כאשר בכל מעמד 5 קומות של מדפים אשר הוגדרו על ידי העדים השונים כמיטות (להלן: "המיטות"). המיטות בכל מעמד נמצאות במרחק של פחות ממטר אחת מעל השניה. בתוך המיטות מניחים מצע אשר עובר תהליך של תיחוח וערבוב לאחר פיזור נבטי הפטריות באמצעות מכונה לתיחוח, היא המכונה נשוא ענייננו.

7. המכונה עשויה שילדת פלדה עם מעטה פח שבתחתיתו מותקנים ארבעה גלגלי נסיעה בפינות לצורך שינוע; גליל אחורי המשמש להידוק וליישור המצע; וגליל קדמי שלאורכו מותקנות שיני התיחוח העשויות פלדה (להלן: "גליל התיחוח").

בקצוות של גליל התיחוח מותקנות שתי ידיות (שיניים), אחת מכל צד, אותן יש להסיט באופן ידני לצורך היפוך כיוון נסיעת המכונה – פעולה שיש לבצע בדרך כלל כאשר המכונה מגיעה לסוף המיטה ויש להסיעה אחורנית לתחילת המיטה, ומשם להרימה למיטה שלמעלה באמצעות מתקן הרמה, וכך חוזר חלילה.

במכונה מותקנים שני מנועים חשמליים: האחד - מניע את הגליל האחורי וגלגלי הנסיעה; והשני – מניע את גליל התיחוח. הפעלת כל אחד משני המנועים והפסקתם נעשית באמצעות לחצנים המותקנים על גבי שלט חוטי המחובר למכונה.
גרסאות הצדדים:
8. בסעיף 4 לתצהיר התובע ותצהיר האח חנא תואר הליך ביצוע העבודה והתאונה כלהלן:
"בתאריך 19.1.2000 בשעה 12:30 או בסמוך לכך, נדרש התובע יחד עם אחיו "חנא", עפ"י הוראות והנחיות הנתבע מס' 1, לבצע עבודות זריעה של פטריות. את עבודת הזריעה אמור התובע לבצע על "מיטות" המכוסות בשכבת קש מרוסק כמקובל אז. את שכבת הקש המרוסק משיגים באמצעות המכונה הנ"ל המונחת על המיטות ואשר לתוכה מחדירים חבילות קש רגילות. השיניים של המכונה מרסקות את הקש ומפזרים אותו על המיטות ע"י תנועה חוזרת לאורך המיטות. לאורך כל הדרך עומדים שני פועלים משני צדדיה של המכונה. לאחר שהמכונה מגיעה לסוף המיטה פועל אחד מפסיק את עבודתה באמצעות שלט ולאחר מכן מכניסים שני הפועלים את ידיהם לתוך המכונה במטרה להפוך שני לחצנים הממוקמים ליד השיניים מכל צד, דבר זה גורם לשינוי כיוון תנועתה. ממשיכים בשינוי הכיוון של המכונה מקצה אחד של המיטה לקצה השני, עד שרואים שהיא פיזרה שטח ראוי לזריעה. יצוין, כי בנוסף להפיכת הלחצנים כאמור, דואגים שני הפועלים לעבודתה השוטפת (תזוזה לאורך המסלול ופיזור קש) כאשר רק אחד מהעובדים מחזיק בשלט ההפעלה.
בתאריך ובשעה כנ"ל ביצע התובע את הפעולות הנ"ל כאשר "חנא" מחזיק בשלט ההפעלה. לאחר שהופסקה עבודת המכונה ע"י "חנא" באמצעות השלט כאמור, הכניס התובע את ידו השמאלית כנ"ל מתוך כוונה להפוך את הלחצן מהצד שלו ולהפוך ע"י כך את כיוון התנועה כנ"ל. לפתע, הפעיל "חנא" בשוגג את המכונה; אשר תפסה את ידו השמאלית של התובע והתחילה מושכת אותו לתוכה. למשמע צעקות התובע, הפסיק "חנא" את פעולת המכונה לאחר שזו הספיקה למשוך את כל ידו השמאלית ואף הגיעה עד לצווארו. כתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקים וחבלות קשות ביותר."

9. במהלך החקירה הנגדית שלהם חזרו התובע ואחיו על עיקרי הגרסה המפורטת בתצהיריהם והעידו, כי ביום התאונה עבדו יחד בזריעה של פטריות ותיחוח המצעים שעל גבי המיטות באמצעות המכונה הנ"ל, כאשר כל אחד מהם עומד בצד אחד של המיטה. עם הגיע המכונה לסוף המיטה עצר האח חנא את המכונה בעזרת השלט בו החזיק, וסובב את השן (הידית) מהצד שלו כדי לגרום למכונה לחזור אחורנית. התובע בתורו, הכניס את ידו השמאלית למכונה כדי לסובב את השן השנייה – מהצד בו עמד – או אז לחץ האח חנא על לחצני ההפעלה בשלט וגליל התיחוח התחיל לפעול. התובע הסביר את חוסר התזמון שהיה בינו לבין אחיו בכך שהאחרון "היה יותר מהיר ממני" כדברי התובע (עמ' 19 שורה 26 לפרוטוקול מיום 17/3/08). כתוצאה מכך ידו נתפסה במכונה, על ידי כך ששרוול החולצה נתפס בשיני התיחוח (לפי העדות של מר כץ), ועד שהאח חנא התעשת וכיבה את המכונה למשמע זעקותיו של התובע, המכונה הספיקה למשוך את היד פנימה עד קרוב לצוואר.

10. התצהיר של מר כץ היה קצר ביותר ובשל כך אצטט אותו במלואו:
"בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה שימשתי כאחראי על מהלך העבודות במפעל.
אציין כי התובע, מר שאדי מוראני, וכן אחיו, מר חנא מוראני, היו עובדים ותיקים ומיומנים אשר קיבלו הדרכות והנחיות בטיחות לאופן ביצוע העבודה, לרבות תפעול הסברים על המכונה ולרבות הוראות אזהרה באשר לנוהלי העבודה במפעל בכללותו.
אדגיש כי טרם החלו התובע ומר חנא מוראני בביצוע עובדתם, זכור לי כי הבהרתי לתובע ולמר חנא מוראני בצורה ברורה מאוד וחד משמעית כי חובה להרחיק את הידיים מן המכונה ובנוסף אף להרחיק את השלט מהגוף ולתלות אותו על וו המכונה.
אוסיף, כי למיטב זכרוני, האירוע הנטען התרחש כאשר התובע ומר חנא מוראני סיימו את כל העבודה עם המכונה ומה שנותר להם היה להדק רק עוד קומפוסט במיטה האחרונה".

11. במהלך החקירה הנגדית אישר מר כץ כי עבד בחווה באותו יום, אך לא נכח בחדר בו עבדו התובע ואחיו, אלא בחוץ במרחק שמיעה, ולכן לא היה עד ראיה לאופן התרחשות התאונה. לדבריו, הוא הצליח לשמוע את זעקותיו של התובע, מיהר לגשת אליו ואף חילץ אותו מהמכונה. מר כץ הוסיף לראשונה, כי רק עובד אחד אמור לעבוד על המכונה, כך שאותו עובד מסובב את השן הראשונה כדי לשנות את כיוון נסיעת המכונה, הולך מסביב למיטה מסובב את השן השניה, וחוזר חזרה כדי להפעיל את המכונה שוב באמצעות השלט.

מר כץ תיאר בעדותו לגבי שיטת העבודה במקום, כי:
"ת. יש הוראה חד משמעית שרק עובד אחד נמצא ליד המכונה ואין עובד בצד השני.
ש.ת. הצבת עובד נוסף בצד השני לא חוסכת זמן. אנחנו עובדים בדרך כלל 2 עובדים בעבודה הזו. אדם אחר מפזר את הזרעים והשני עובד רק על המכונה.
ש. אותו אדם שמפזר את הזרעים עובד רק על השטח שהודק?
ת. לא. ברור שהוא עובד על השטח שהמכונה עדיין לא נגעה בו. קודם זורעים ואחר כך המכונה עוברת על השטח. המכונה מתחחת ומהדקת את האדמה. פיזור הזרעים נעשה ידני.
ש. את הזריעה עושה אדם אחר?
ת. כן. אותו עובד זורע יכול להימצא בצד השני או בצד של מפעיל המכונה או לא להימצא בחדר בכלל". (עמ' 40 שורות 12-23 לפרוטוקול מיום 3/7/08).

ובהמשך:
"ש. אתה יכול להגיד לי מה עשו באותו יום חנא והתובע באותו חדר?
ת. חנא עבד על המכונה ולשאדי היתה עבודה אחרת בחדר אחר. אני לא זוכר אבל כנראה היה צריך לעשות ניקיון או לסדר דברים. יש תהליך גם שעושים אותו אחרי שהמכונה מהדקת את המיטה, מוסיפים 20% מהזרעים על פני הקרקע ולאחר מכן מכסים בנייר להנבטה. יכול להיות שהוא עשה זאת. הוא היה אמור לעשות זאת". (שם, עמ' 42, שורות 7-11).

על בסיס הדברים הנ"ל של מר כץ טענו הנתבעים, כי התובע לא צריך היה לעשות מה שעשה, שכן לא היה זה תפקידו כלל ועיקר (סעיף 10 בפרק ג', וסעיף 10 בפרק ד' לסיכומי הנתבעים).

השאלות שבמחלוקת:
12. ניתן למקד את המחלוקות המרכזיות בין הצדדים בשאלת האחריות, כמחלוקות הנוגעות לשאלות המפורטות להלן:

א. האם המכונה היא מכונה בטיחותית שאינה מסכנת את המשתמשים בה?
ב. האם ניתן היה להוסיף למכונה אמצעי בטיחות נוספים אשר היה בהם כדי למנוע את התרחשות התאונה?
ג. האם עבודתו של התובע כללה גם עבודה על המכונה?
ד. האם ניתנו לתובע הנחיות בטיחות לגבי העבודה שלו במקום?

בפרקים הבאים אדון בשאלות אלה, תוך בחינת יסודות העילות הנזיקיות עליהן נשענת התביעה, והמתבססות על עוולת הרשלנות והעוולה של הפר הוראה חקוקה.

האם מדובר במכונה מסוכנת שלא גודרה לבטח?
13. הפסיקה קבעה לא אחת, כי מקום בו נדרש העובד להכניס את ידיו או חלק אחר מגופו לתוך מכונה, אזי יש להתייחס למכונה כאל מכונה מסוכנת ועל המעביד החובה לגדר אותה לבטח [ע"א 449/81 בן לב בע"מ נ' ברכה מגד, פ"ד לח(4)70, 74].

לגבי אופן הפעלת המכונה נשוא הדיון, לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי על מנת להפוך את כיוון נסיעתה על גבי המיטה, יש להכניס את היד פעמיים לתוך המכונה במקום בו מצוי גליל התיחוח (שכולל שיני תיחוח הדומות למוטות חדים המסוכסכים לאורכו), וזאת כדי להסיט שתי שיניים אחרות הממוקמות בצידי הגליל.

בהינתן הדברים הנ"ל, ברי כי מכונת התיחוח היא מכונה מסוכנת.

14. הנתבעים שבו והדגישו, כי המכונה צוידה בשלט הכולל לחצנים להפעלת וכיבוי המנועים של המכונה, וכי הכנסת הידיים נעשית כאשר המכונה אינה פועלת, ולפיכך לא נשקפת סכנה לעובד אשר מכניס את ידו כאמור, ומכאן שמדובר במנגנון בטיחות הולם ומספק.

גישה זו אינה מקובלת עליי, שכן לא מדובר באמצעי בטיחות אשר יש בו כדי למנוע התממשות סיכון כמו זה שאירע. מפסק החירום שנמצא על השלט מיועד למקרה חירום אותו מבוקש להפסיק אחרי הפעלת המכונה, ולא למניעת הסכנה מלכתחילה. כיבוי המכונה במטרה להכניס את היד לתוכה, הוא רק בגדר מנגנון הגנה אחד שאין בו כדי ליתן מענה הולם לסכנה הנשקפת מהמכונה כאשר היא פועלת – סכנה שאכן התממשה במקרה דנן.

יתרה מכך, מאחר שהשליטה על המכונה, נמצאת בידי הפועל המחזיק בשלט, הרי שלפועל אחר – בין אם הוא עובד על המכונה בצדה האחר, ובין אם נתקל בה באקראי – אין יכולת לשלוט בפעילות של המכונה, ומהרגע בו נתפסת ידו בתוך המכונה, האפשרות היחידה להפסיק את המאורע היא על ידי לחיצה על מפסק החירום הנמצא בידיו של פועל אחר, בצידה השני של המכונה.

15. לגבי הבטיחות של המכונה – התובע הגיש חוות דעת של מומחה בטיחות, מר חן גרציאני. הנתבעים הגישו חוות דעת נגדית בתחום הבטיחות, של מר אריק יודלה.

מומחה הבטיחות מטעם התובע סבר, כי ניתן היה להוסיף למכונה מנגנוני בטיחות נוספים על מנת למנוע את התאונה, כגון 'התקן היתקלות' אשר גורם לגליל התיחוח לעצור ברגע שהוא מזהה כי היד מושטת לתוכו, גם אם המכונה עדיין פעולת (להלן: "התקן היתקלות").

16. לעומת זאת, המומחה מטעם הנתבעים סבור כי לא ניתן להתקין התקן היתקלות, מאחר שיש בכך כדי להשבית את פעולת המכונה, שכן בזמן הפעלתה המכונה מתחחת את המצע המורכב מחומרי גידול, כגון קש, וכשגליל התיחוח מתחיל להסתובב נוצרת לפניו ערימה גבוהה של מצע. לפיכך אם יותקן התקן היתקלות אזי המכונה תעצור כאשר מפעילים אותה, וזאת משום שהתקן כזה אינו מבדיל בין יד אדם לבין המצע שהצטבר לפניו או כל גוף זר אחר.
מאותה סיבה ממש העיד מומחה הבטיחות מטעם הנתבעים, כי לא ניתן להתקין במכונה אמצעי בטיחות מסוג 'מכסה מיגון' – אותו יש להרים כדי להכניס את היד למכונה, כאשר הרמת המכסה מבטיחה את השבתת המכונה כל עוד המכסה מורם – שכן הדבר יגרום, לדבריו, הצטברות של מצע בחזית המגן וימנע את פעולת התיחוח, ולא יאפשר לגליל ההידוק האחורי לתפקד כמיועד. המומחה מטעם הנתבעים הוסיף כי כך או כך, מכסה מיגון אינו יכול לשמש כאמצעי בטיחות, שכן בכל מקרה העובד יצטרך לפרק אותו כדי שיוכל להכניס את ידו ולהסיט את השיניים המשמשות לשינוי כיוון נסיעת המכונה.

17. לאחר שבחנתי את מסקנות מומחי הבטיחות, הן בחוות הדעת והן בחקירה הנגדית, הנני בדעה כי ניתן היה להתקין אמצעי בטיחות נוספים אשר יש בהם כדי למנוע תאונה מסוג התאונה בה נפגע התובע, או לכל הפחות להפחית את הסיכון להיפגע מהמכונה בצורה ניכרת.

ובמה הדברים אמורים?
מומחה הבטיחות מטעם הנתבעים אישר במהלך החקירה הנגדית, כי אין הוא שולל אפשרות של התקנת מנגנוני בטיחות אחרים אשר הוזכרו על ידי ב"כ התובע, כגון מנגנון משולב, מנגנון היתקלות מכני, ומנגנון התקן בקרה דו ידני (עמ' 50-52 לפרוטוקול מיום 8/7/08). המומחה מטעם הנתבעים הוסיף בסוף חקירתו, ובמנוגד למסקנתו בחוות הדעת, כי: "אני לא יכול לשלול שחלק מהמנגנונים האלה, אפשר אם רוצים ליישם", וכי: "ייתכן שיש דרך אחרת לעשות את הדברים" (עמ' 52, שורות 23-24, שם).

הנה אם כן, מתברר מתוך החקירה הנגדית של מומחה הבטיחות מטעם הנתבעים, כי קיימים מנגנוני בטיחות שונים שניתן היה להתקין במכונה כדי למנוע את הסכנה אליה נחשף התובע, אך משום מה לא הותקן בה אף לא אחד מהם.

18. בהתייחס לדברי מומחה הבטיחות של הנתבעים, כי התקנת מנגנון בטיחות מתוך המנגנונים שהוזכרו על ידי מומחה הבטיחות מטעם התובע, אינה ריאלית מפני שתסכל את הפעילות השוטפת של המכונה - יש לציין, כי אף אם הנחה זו היא נכונה, ואין ודאות בכך משום שהלה לא ראה את המכונה בזמן פעולה, הרי שהפסיקה קבעה כי גם אם לא ניתן לגדר מכונה מסוכנת לבטח, אין זו הגנה למעביד, ועליו לפצות את העובד שנפגע כתוצאה מהעדר גידור למכונה [ע"א 617/80 מכלוף גבאי נ' תע"ל תעשית עץ לבוד קבוצת משמרות בע"מ, פ"ד לו(3) 337; ע"א 448/87 צבי המרמן קבלן לבנין בע"מ נ' אברהים חסן, פ"ד מ"ג (3), 810].

19. בהתבסס על הנתונים אשר פורטו לעיל, אני קובעת כי עסקינן במכונה מסוכנת אשר לא גודרה לבטח – בניגוד לחובה המפורטת בסעיפים 37 ו-45 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל – 1970, ובכך נמצא הנתבע כמי שהפר חובה חקוקה כלפי התובע, עוולה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

האם התובע אמור היה להפעיל את המכונה?
20. אחת ההשגות המהותיות שהועלתה בסיכומי הנתבעים כנגד התביעה, היא שעובר לתאונה התובע ביצע עבודה לא לו. לטענתם, רק עובד אחד אמור להפעיל את המכונה – הוא האח חנא.

בניגוד לגרסת התובע ואחיו, העיד מר כץ כי מי שאמור היה להפעיל את המכונה הוא האח חנא, אשר היה מיומן יותר ובעל ותק גדול יותר בעבודה. בהתאם לכך, אילו היה זה האח חנא אשר הסיט את השן מהצד השני של המכונה, אזי התאונה כלל לא היתה מתרחשת, מאחר שהפעולה הנ"ל היתה מתבצעת כאשר המכונה לא פועלת, וזו לא היתה שבה לפעול כל עוד האח חנא לא היה חוזר לצד הראשון ומפעיל אותה חזרה על ידי לחיצה על הכפתורים הרלוונטיים שעל גבי השלט.

21. אקדים ואומר כי אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעים, ולכך מספר נימוקים. ראשית, עדותו של האח חנא תמכה באופן מלא בגרסת התובע, לפיה הלה אמור היה לעבוד על המכונה מצדה השני ומתוקף כך אמור היה להסיט את השן אשר הופכת את כיוון נסיעת המכונה. שנית, גם מר כץ עצמו אישר בחקירתו באופן לא ישיר גרסה זו. לגבי התובע ואחיו, מסר מר כץ כי: "זו לא הפעם הראשונה שהם עשו את אותה עבודה, ואם לא היה קורה את (צריך להיות "אותו" – ג'.ט.) המקרה היו ממשיכים לעבוד יחד" (עמ' 43 שורות 28-29 לפרוטוקול מיום 3/7/08). אם נוסיף לכך שמר כץ אישר בחקירתו, כי השגיח על עבודת התובע ואחיו (שם בשורה 20), וכי בזמן שהתובע נפגע המכונה לא הייתה במיטה הראשונה וגם לא באחרונה (קרי בעיצומה של העבודה ולא בתחילתה או בסופה), אזי המסקנה המתבקשת היא שמר כץ ידע מה התובע ביצע באותו יום, וידע בוודאות כי התובע עובד על צדה השני של המכונה.

22. מעניין לגלות כי טענת הנתבעים, לפיה התובע ביצע עבודה לא לו, וכי על המכונה אמור היה לעבוד רק עובד אחד ולא שניים – הוא האח חנא – עלתה רק במהלך החקירה הנגדית של מר כץ. לעומת זאת, בתצהיר של מר כץ, שבו צפוי היה כי טענה זו תוזכר במלוא עוצמתה, אין כל זכר לעניין זה.
ואם לא די בכך, הרי שבכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי "התובע לא נקט משנה זהירות בטרם הכניס ידו לתוך המכונה ולא וידא עם העובד הנוסף כי זה האחרון יודע כי אל לו להפעיל את המכונה. התובע ביצע עבודה שגרתית ופשוטה באופן לקוי ורשלני ו/או לא נזהר בעת ביצוע עבודתו ו/או לא אכף את נהלי העבודה שהיו ידועים לו היטב ובכך הביא לקרות הפגיעה הנטענת" (סעיף 7 לכתב ההגנה) - ללמדנו, כי עפ"י הגרסה הראשונית של הנתבעים, התובע ביצע את העבודה שאמור היה לבצע, בניגוד למה שנטען בסיכומים.

עינינו רואות, כי האמור לעיל בכתב ההגנה מתיישב באורח פלא עם גרסת התובע ואחיו, ועומד בסתירה גמורה לגרסה המאוחרת של מר כץ, אשר לפיה התובע לא היה אמור לעבוד על המכונה.

23. על בסיס כל האמור בפרק זה, אני קובעת כי מר כץ ידע, ולכל הפחות צריך היה לדעת, כי התובע עובד על המכונה בצדה האחר.

קשיים נוספים המלווים את הפעלת המכונה:
24. מלבד למסקנה כי המכונה קא עסקינן היא מכונה מסוכנת שלא גודרה לבטח, מתברר גם ששדה הראיה בין העובדים העומדים משני צידי המכונה אינו מלא, בשל המיטות אשר קוטעות את שדה הראיה – נתון שאושר גם בידי מומחה הבטיחות של הנתבעים. ברור כי יש בכך כדי להקשות במידה מסוימת על התקשורת בין שני העובדים העומדים משני צידי המכונה.

25. יתרה מכן, לפי העדות של האח חנא בזמן שיש להסיט את שיני המכונה כדי להפוך את כיוון נסיעתה, המכונה עושה רעש וזאת מפני שהמנוע של התיחוח ממשיך לפעול, ובשל כך הם מתקשים לשמוע אחד את השני (עדות האח חנא בעמ' 23 שורות 27-30, וכן עמ' 24 שורה 3, לפרוטוקול מיום 12/6/08).

אגב האמור יש לציין, כי התובע אישר בעדותו כי האח חנא מושך בידית לאחור כדי לעצור את המכונה, ואולם פעולה זו לא מכבה את המכונה (עמ' 19 שורה 10 לפרוטוקול מיום 17/3/08).

גם מר כץ אישר בעדות שלו ש"בזמן שמחזירים את המכונה אחורנית מוט התיחוח לא עובד, עובד רק המנוע של ההחזרה" (עמ' 38 שורות 6-7 לפרוטוקול מיום 3/7/08) – ללמדנו, כי בזמן החזרת המכונה, עדיין בוקע ממנה רעש של אחד המנועים.
26. על בסיס האמור לעיל אני קובעת, כי לא זו בלבד שמדובר במכונה מסוכנת שלא גודרה לבטח, אלא שהפעלתה כרוכה גם בקשיים חיצוניים הפוגמים ביכולת התקשורת הויזואלית והתקשורת השמיעתית בין העובדים, ומתוקף כך מקשים על יכולת התיאום ביניהם לצורך חידוש פעולת גל התיחוח.

האם ניתנו לתובע הדרכות והנחיות בטיחות?
27. אף שהוכח לפניי כי במסגרת עבודתו אצל הנתבע, נדרש התובע לעבוד על מכונה מסוכנת, בסביבה שאינה תורמת לתיאום הפעילות עם העובד האחר אשר מחזיק בשלט של המכונה, לא הצליחו הנתבעים להצביע על צעדים כלשהם אשר הונהגו במקום העבודה כדי להבטיח שלא ייווצר מצב בו העובד האמון על הפעלת המכונה באמצעות השלט, מפעיל אותה בטרם הספיק העובד השני להרחיק את ידו מהמכונה.

במילים אחרות, לא הוצגה לפניי שיטת עבודה המבטיחה התגברות על מצבים של חוסר תקשורת או חוסר תזמון נכון בין שני פועלים העובדים על המכונה - כפי שהעיד על כך התובע, באומרו כי אחיו היה כנראה יותר מהיר ממנו בהסטת השן, ולכן לחץ על השלט להפעלת המכונה מוקדם מדי ובטרם הספיק להוציא את ידו מהמכונה.

28. הליקוי הנ"ל בשיטת העבודה מתקשר בקשר הדוק עם העדר הנחיות בטיחות לעובדים ו/או הדרכה הולמת בנושא זה. אומנם מר כץ העיד כי הדריך את התובע בעת קבלתו לעבודה, ברם מתוך עדותו וגם מתוך התצהיר שלו (אשר צוטט במלואו בפרק קודם), לא ניתן לדעת מהן ההנחיות שנמסרו לתובע ולאחרים, ואילו הוראות בטיחות הן כללו. זאת ועוד, מתוך עדותו של מר כץ מתברר, כי הוא סמך על האח חנא שייתן לתובע הסבר לגבי ענייני העבודה, שכן התובע לא הבין היטב עברית, אך באף מקום לא מציין מר כץ אם וידא עם האח חנא מסירת כל ההנחיות שיש למסור לעובד חדש כמו התובע, ומה בדיוק הוא אמר לו.

סיכום ביניים:
29. על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת כי הנתבע התרשל כלפי התובע בכך שלא גידר לבטח את המכונה; לא הנהיג שיטת עבודה שהולמת את תנאי העבודה עם המכונה וסביבתה; לא הדריך את התובע ולא מסר לו הנחיות בטיחות בכל הנוגע לעבודה עם המכונה. אלמלא התרשלות זו התאונה לא הייתה מתרחשת ולא הייתה גורמת לפגיעה הקשה אצל התובע.

זה המקום להדגיש, כי הפסיקה הכירה בכך שהפרת חובה חקוקה עשויה לשמש בסיס לצורך קביעת רשלנות של המזיק. מוקדם יותר דנתי בשאלת הפרת חובתו החקוקה של הנתבע לגדר את החלק המסוכן שבמכונה לבטח. הפרה שכזו, לפי אופייה, נסיבותיה והתוצאות הקשות שגרמה לתובע, מהווה נדבך נוסף לביסוס רשלנותו של הנתבע [ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2) 112; ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש, פ"ד לו(1), 113].

אשם תורם:
30. לאחר ששוכנעתי מתוך התשתית הראייתית, כי התובע ביצע את העבודה אותה נהג לבצע ואמור היה לבצע, ומאחר שלא הוכח כי התובע ביצע פעולה כלשהי המלמדת על חוסר זהירות קיצוני מצדו, ובשים לב לעובדה, כי הפעלת המכונה התבצעה על ידי האח חנא אשר לא שם לב לכך כי ידו של התובע נמצאת עדיין בתוך המכונה – ולא עקב פעולה מסוימת שביצע התובע – הרי שאין מקום להטיל אשם תורם על התובע.

לא אסיים פרק זה מבלי להעיר, כי גם אם יש לקבל את הגרסה של מר כץ – ואיני עושה כן – לפיה התובע לא אמור היה לעבוד על המכונה, אלא רק אחיו, אזי גם בכך אין כדי להטיל דופי בתובע, אשר ביקש לקדם את העבודה ולחסוך לאחיו לעבור לצד השני של המיטה כל אימת שהמכונה הגיעה לקצה. לעומת זאת, הייתה זו חובתם של הנתבע ומר כץ להבטיח כי רק עובד אחד יעבוד על המכונה, ולדאוג לכך כי התובע לא יבצע תפקיד לא לו.

שאלת הנזק:
31. לאחר שמצאתי כי הנתבעים נושאים באחריות לפיצוי התובע בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה, אעבור כדי לבחון את שאלת הנזק.

למען הסר ספק, ולאור התנגדות הנתבעים להגשת תיק המוצגים של התובע, אני רואה להבהיר כי כל ממצא שלי נסמך אך ורק על המסמכים שהיוו מוצגים בהליך הראיות.

הטיפולים הרפואיים:
32. ממקום אירוע התאונה הובהל התובע באמצעות אמבולנס לבית חולים רמב"ם, שם אובחן כסובל משברים בעצמות הרדיוס והאולנה באמה שמאל, וכן מפצעים פתוחים עם חוסר רקמה רכה באזור הכתף השמאלית. ביום קבלתו בבית החולים, התובע נותח לצורך הטריה של הפצעים וקיבוע של השברים על ידי פלטות. ביום 24/11/00 עבר התובע ניתוח נוסף לניקוי הפצעים וכיסויים בשתלי עור.

במהלך האשפוז נצפה התובע כסובל מתופעות של חרדה ופחדים, ופסיכיאטר של בית החולים איבחן אצלו תגובת דחק חריפה עם התקפי חרדה.

התובע אושפז תחילה במחלקה האורטופדית ולאחר מכן במחלקה הפלסטית, ושוחרר מבית החולים ביום 13/2/00, קרי לאחר 25 ימי אשפוז.

33. לאחר מכן המשיך התובע להיות מטופל במסגרת קופת חולים, במכון לשיקום נוירולוגי והמרפאה לריפוי בעיסוק. לתובע בוצעו מספר בדיקות e.m.g והולכה עצבית של הגפה השמאלית העליונה אשר העידו תחילה על פגיעה עצבית קשה, ומאוחר יותר, על שיפור במצב אשר התבטא בפגיעה חלקית של העצב הרדיאלי השמאלי ללא פגיעות עצביות אחרות.
כמו כן, התובע היה במעקב וטיפול פסיכיאטרי המלווה בקבלת טיפול תרופתי לשינה, נוגדי דיכאון ונוגדי חרדה.

ההליכים במוסד לביטוח לאומי:
34. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה.

ועדות רפואיות בדקו את התובע במועדים שונים וקבעו לו נכויות זמניות שבין 50%-100% אשר הועלו בכל פעם ל– 100% נכות עקב הפעלת תקנה 18, וזאת לתקופה שמיום 20/7/00 ועד ליום 30/6/03 – קרי לתקופה של כשלוש שנים.

כמו כן, הכיר המל"ל בתקופת אי כושר מלא של 6 חודשים מיום התאונה ועד ליום 19/7/00.

35. ועדה רפואית לעררים קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 27.10% בגין הפגימות המפורטות להלן:
10% נכות פסיכיאטרית לפי תקנה 34 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות
לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") בשל סימנים אוביקטיביים
וסובייקטיביים המגבלים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה;
10% נכות נוירולוגית לפי תקנה 31(ד)(א)1 לתקנות בגין שיתוק חלקי בצורה קלה של העצב;
10% נכות פלסטית לפי תקנה 75 (1)(ב) לתקנות בגין צלקות מכאיבות ומכערות.

ועדת הרשות לעניין תקנה 15 החליטה להפעיל את תקנה 15 במלואה ולהעלות את אחוזי הנכות בחצי, כך שהנכות המשוקללת תעמוד על 41%.

36. זה המקום להבהיר, כי המל"ל קבע את שיעור הנכות לגבי הפגיעה ביד, מבלי ליתן את דעתו לתקנה 11(ו) לתקנות, המורה כי לאיטר יד ימין יש לקבוע אחוזי נכות בגין פגיעה ביד שמאל, בהתאם לטבלת הנכויות המתייחסת ליד ימין – שהינן בשיעור גבוה יותר. ומכאן, שהנכות האורטופדית שנקבעה לתובע במל"ל התאימה למצב בו היד הדומיננטית של התובע היא יד ימין – זו שלא נפגעה בתאונה.

חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים:
37. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם.

האורטופד מטעם התובע, פרופ' חיים שטיין, קבע כי התובע סובל מפגיעה קשה בעצבים ההיקפיים של הגפה השמאלית. המומחה הוסיף כי הגפה השמאלית העליונה מתנהגת כמו פרוטזה ביולוגית, ולכן יש לראות את המצב כתואם קטיעה ובהתאם לכך קבע נכות אורטופדית בשיעור של 60% עקב פגיעה צמיתה במערכת התנועה של זרוע שמאל.

כמו כן, קבע פרופ' שטיין נכות בשיעור של 10% בגין הצלקות שנותרו בזרוע שמאל.

הפסיכיאטר מטעם התובע, ד"ר פרחאת כמאל, קבע לתובע נכות נפשית בשיעור של 20% עקב תסמונת פוסט טראומטית המתבטאת בסימנים אובייקטיבים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה שלו.

38. גם הנתבעים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם.

המומחה האורטופד מטעם הנתבעים, פרופ' שלום שטהל, קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 40.5%, תוך שהוא מציין כי הפעלת השרירים והנעת המפרקים יכולה להתבצע אף בעת קיום הפרעה תחושתית כמו זו שאובחנה אצל התובע, ואילו העדר חלק מהתנועות נובע משיתוף פעולה לקוי ולא מהפרעה פיזיולוגית.

המומחה הפסיכיאטר מטעם הנתבעים, ד"ר אבי פלד, קבע כי אצל התובע לא נותרה נכות פסיכיאטרית. לשיטתו, כשנה לאחר התאונה הצליח התובע להתגבר על התסמינים הנפשיים מהם סבל, וכיום לא נצפית אצלו הפרעה נפשית תפקודית.

המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט:
39. לאור הפער בין חוות הדעת של הצדדים מינה בית המשפט מומחים רפואיים מטעמו.

בתחום הפסיכיאטריה מונה ד"ר רם מירז אשר קבע, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בשל סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבלים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה.

בתחום האורטופדי מונה פרופ' גרשון וולפין אשר קבע נכות משוקללת בשיעור של 36% בתחום האורטופדי ובתחום הפלסטי, כמפורט להלן:

10% לפי תקנה 42(1)(ג)(1) לתקנות בגין נזק לשריר הדלטואיד של הכתף בצורה בינונית;
10% לפי תקנה 31(3)(א)(1) לתקנות בגין מצב שלאחר פגיעה חלקית בתפקוד העצב הרדיאלי
השמאלי בצורה קלה;
10% מותאם לתקנה 41(10)(ז) לתקנות בגין הגבלות בתנועות שורש יד שמאל לאחר קיבוע
שברים בעצמות האמה השמאלית;
10% לפי תקנה 75(1)(ב) לתקנות בגין צלקות שתלי עור בזרוע שמאל.

40. בעקבות שאלות הבהרה שנשלחו לפרופ' וולפין על ידי ב"כ התובע, השיב המומחה כי אין ביכולתו לקבוע איזו היא היד הדומיננטית של התובע, ואולם אם יתברר כי היד הדומיננטית היא יד שמאל, אזי יש להגדיל את שיעור הנכות האורטופדית, לפי תקנה 11(ו) לתקנות, והתאמת שיעור הנכות לאיטר יד ימין.

בחקירה הנגדית שלו חזר פרופ' וולפין וציין, כי אין ביכולתו לקבוע איזו היא היד הדומיננטית של התובע. בהתייחסו לממצאי בדיקת שרירים ממוחשבת (איזוקינטית) אשר בוצעה לתובע ביום 17/3/03 והצביעה על כך כי היד הדומיננטית היא יד שמאל, השיב פרופ' וולפין כי בדיקה זו תלויה במידה רבה בשיתוף פעולה מצד הנבדק, ולכן תוצאותיה אינן אמינות בעיניו.

האם התובע הוא איטר יד ימין?
41. הצדדים הקדישו פרק ניכר בסיכומיהם לשאלה, האם היד שנפגעה היא ידו הדומיננטית של התובע.

אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה, כי בחינה של מכלול הראיות שהוצגו לפניי שכנעו אותי כי היד שנפגעה, יד שמאל, היא היד הדומיננטית של התובע, וזאת אף בהתעלם מתוצאות הבדיקה האיזוקינטית שהזכרתי מקודם.

אמנה להלן את נימוקיי לכך.

42. מלבד לתובע העידו שני אחים שלו, אמו, אשתו ודודו הכומר 'האב' ג'ובראן. כל העדים אישרו בעדותם כי התובע הינו איטר יד ימין. הכומר ג'ובראן תיאר בחקירתו הנגדית, ועדותו לא נסתרה, כי נהג לעזור לתובע ואחיו בילדותם בהכנת שיעור דת, ערבית וחשבון, וזאת לבקשת אחותו שהינה אמו של התובע. מתוקף כך ידע כי התובע, הוא איטר יד ימין.
אומנם העדים הנ"ל הם בני משפחה של התובע, כך שיש להתייחס בזהירות לעדותם, ברם לא ניתן להתעלם מהמשקל המצטבר שלהם יחד, כעדויות שמחזקות את גרסת התובע, ובפרט זו של הכומר ג'ובראן – שקשה להלום לגביו כי הוא עד בעל אינטרס.

43. המסמך הרפואי הראשון שמתייחס ליד הדומיננטית של התובע נערך בתאריך 20/7/00 על ידי הרופא התעסוקתי בקופת חולים, ד"ר עוזי נווה (נ/7). באותו מכתב כתב ד"ר נווה כי היד השלטת היא יד ימין.

ארבעה ימים לאחר מכן שלח ב"כ התובע לד"ר נווה מכתב ובו דרישה לתקן את הרישום הנ"ל, אשר נכתב ככל הנראה עקב אי הבנה בשל חוסר שליטה של התובע בשפה העברית (המכתב סומן נ/4).

ואכן לאחר שקבל את המכתב של ב"כ התובע הוציא ד"ר נווה מסמך אחר בתאריך 3/8/00 (נ/5) ובו נכתב כך: "בהמשך למכתבי מיום 20/7







א בית משפט שלום 3903/06 שאדי מיח`איל מוראני נ' אהרון כץ מאיר, עילית חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/01/2011)