פסקי דין על מירב-מרי בכר | פסקי דין על חנה טויטו

23149-08/10 תק     13/01/2011




תק 23149-08/10 מירב-מרי בכר נ' חנה טויטו




4



4

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



13 ינואר 2011

ת"ק 23149-08-10 בכר נ' טויטו






בפני

כבוד השופט בדימוס
גדעון ברק

התובעת
מירב-מרי בכר


נגד

הנתבעת
חנה טויטו




פסק דין



1.
א.
הנתבעת הינה הבעלים של דירה, אשר הושכרה לתובעת בהתקשרות חוזית מיום 29.1.07.

התובעת מאשרת בכתב התביעה, כי ביום 19.3.09 היא קבלה בקשה לפינוי המושכר או לחלופין העלאת מחיר דמי השכירות. בתאריך 24.3.09 השיבה התובעת להודעת הפינוי ובהמשך לכך, הוסכם להמשיך השכירות. כעבור שבוע, הגיעה התובעת להסכם בעל פה עם בנה של הנתבעת להמשכת השכירות תמורת דמי שכירות של 2,400 ₪ לחודש.


ב.
בתביעה זו מלינה התובעת נגד הנתבעת על כי בחודש יולי 2010 התקלקל המזגן ולאחר שהתובעת פנתה אל הנתבעת בעניין זה, השיבה הנתבעת שעל התובעת לתקן המזגן וביום 7.7.10 אף שלחה הנתבעת הודעה לתובעת כי עליה לפנות המושכר – דרישה שהייתה מנוגדת להסכם שסוכם עם הבן.


ג.
לאור השתלשלות העניינים הנ"ל, הגישה התובעת תביעה נגד הנתבעת ובכותרת כתב התביעה ציינה התובעת סכום תביעה כללי של 28,250 ₪ ולמען הסדר אביא להלן את הסעדים המבוקשים על ידי התובעת, כפי שאלה מופיעים בכתב התביעה:


1. התובעת דורשת לחייב את הנתבעת לתקן את המזגן, 2. לשלם לתובעת סך של

300 ₪ ששולם עבור תיקון המזגן, 3. לשלם לתובעת סך של 250 ₪ ששולם

לחשמלאי שהחליף את הפחת בלוח החשמל, 4. לקיים את הסכם השכירות או

לחלופין לשלם את כל ההוצאות שייגרמו לתובעת כתוצאה ממעבר לדירה חדשה,

כמו: תשלום למתווך בסך של 2,500 ₪, הובלה בסך של 2,500 ₪, הפרשים של דמי

שכירות בסך של 600 ₪ לחודש מאחר וסוכם על תקופה ארוכה ולאחר התייעצות

בעו"ד התקופה הארוכה המכסימלית בחוק להסכמים בע"פ הינם 4 שנים ונותר

לתובעת 32 חודשים בסיכומו של דבר ובסה"כ תובעת התובעת בגין פריט זה סך של

19,200 ₪, הוצאות משפטיות בסך של 500 ₪, עוגמת נפש כחוק בסך של 3,000 ₪.

2.
הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובעת, בהיותה קנטרנית, טורדנית וחסרת כל עילה. בסיפא לכתב ההגנה ביקשה הנתבעת לחייב את התובעת לפנות את המושכר לאלתר ולחייבה בתשלום פיצוי של 30 דולר על כל יום איחור בפינוי הדירה וכן לחייבה בסכום של 3,000 ₪ דמי שכירות ריאליים.

בנוסף לכך נטענו, בין היתר, הטענות הבאות:


א.
בין הצדדים נערך חוזה שכירות ביום 29.1.07 ולתובעת ניתנה זכות האופציה להאריך תקופת השכירות לשנה נוספת שהסתיימה ביום 28.2.09. בתקופת האופציה לא סוכם גובה דמי השכירות ולכן כחצי שנה לפני תום תקופת השכירות הראשונה, פנתה הנתבעת אל התובעת בדרישה להעלות את דמי השכירות, אך התובעת השיבה כי דמי השכירות של השנה הראשונה חלים גם לגבי תקופת האופציה.


ב.
כחצי שנה לפני תום תקופת האופציה, פנתה הנתבעת אל התובעת – פעמים מספר -
לפנות את המושכר בתום תקופת האופציה או שעליה להעלות את דמי השכירות לסך של 2,500 ₪.

היות והתובעת התעלמה מבקשת הנתבעת – שוב הודיעה הנתבעת לתובעת לפנות את המושכר בתום תקופת האופציה.

הנתבעת התעלמה מדרישה זו והמשיכה להתגורר במושכר גם לאחר תקופת האופציה מבלי להעלות את דמי השכירות.


ג.
מאחר וכל ההודעות שנשלחו לתובעת לא הביאו לפינוי התובעת מהמושכר, הגיעה הנתבעת, יחד עם בנה, אל התובעת ובמהלך השיחה שהתנהלה ביניהם דרשה הנתבעת העלאת דמי השכירות לסך 2,700 ₪. התובעת הציעה לשלם 2,400 ₪ והבטיחה לבדוק אפשרות העלאה אם מצבה הכלכלי ישתפר.

התובעת החלה לשלם 2,400 ₪, אך מאחר והתובעת לא העלתה את דמי השכירות, הודיעה הנתבעת לתובעת- מספר חודשים לפני תום השנה - שאין בכוונתה להאריך לתובעת את הסכם השכירות ודרשה ממנה לפנות המושכר עד ליום 28.2.10.





























תק בית משפט לתביעות קטנות 23149-08/10 מירב-מרי בכר נ' חנה טויטו (פורסם ב-ֽ 13/01/2011)