פסקי דין על מעבדות ד"ר מלומד | פסקי דין על דוד מלומד | פסקי דין על ציפורה מלומד | פסקי דין על גלית סובל | פסקי דין על שלמה סובל |

11797-06/10 א     22/12/2010




א 11797-06/10 מעבדות ד"ר מלומד בע"מ, דוד מלומד, ציפורה מלומד נ' גלית סובל, שלמה סובל








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



ת"א 11797-06-10 מעבדות ד"ר מלומד בע"מ
נ' סובל ואח'





מספר בקשה:16

בפני

כב' השופטת
נחמה נצר

המבקשים/תובעים
1. מעבדות ד"ר מלומד בע"מ

2
. דוד מלומד

3
. ציפורה מלומד
ע"י ב"כ עוה"ד אקסלרד


נגד


משיבים/נתבעים
1.גלית סובל
ע"י ב"כ עוה"ד בביאן
2.שלמה סובל



החלטה


התובעים ביקשו כי ביהמ"ש יקבע סוגי ומהות המסמכים שלגביהם חלה חובת הגילוי בפני
הנתבעים, זאת בזיקה לבקשת הנתבעים להמצאת מסמכים לרגל דיון שנקבע בבקשת הנתבעים לביטול עיקול זמני.

הצורך במסמכים נולד, על רקע העובדה כי בקשת התובעים לקבלת סעדים זמניים נתמכה בחוות דעתו של רואה החשבון שטיינברג והנתבעים סברו, כי לצורך חקירתו של רו"ח שטיינברג, הם מוצרכים לעיין תחילה במסמכים שונים, כפי שפורטו בפני
יה ישירה, שהעבירו הנתבעים לב"כ התובעים.

אמנם הסעדים הזמניים, גם אלו שניתנו בהחלטה מיום 7.11.10, בוטלו ואינם עוד בתוקף (ראה החלטתי מיום 21.12.10). אלא, שלהבנתי, סוגיית המסמכים אינה מייחדת את עצמה רק להליך הביניים, אלא ובוודאי גם בהליך העיקרי, שהרי, חוות הדעת הנזכרת משמשת בפי התובעים, גם בהליך העיקרי.

מטעם זה, סברתי כי גם אם בשלב זה חקירתו של רו"ח שטיינברג אינה עומדת על הפרק, עדיין יהיה זה נכון להקדים ולהכריע בשאלת זכותם של הנתבעים לעיין במסמכי התובעים ולו, בזיקה לעולה מחוו"ד של רו"ח שטיינברג.

להשלמת הרקע הדרוש, אציין, כי עת באה הבקשה בפני
י הוריתי לנתבעים למסור תגובתם, ואלה עשו כן, כאשר הנתבע מס' 2 תמך תגובתו גם בתצהיר אותו הגיש ביום 25.11.10.

ככלל ביקשה הנתבעת 1 להצטרף לטיעוני הנתבע מס' 2, ולמעשה, עיקר ההתייחסות וההנמקה לצורך בגילוי אותם מסמכים, מוצא ביטויו בהתייחסותו המפורטת והמנומקת של הנתבע מס' 2.

יצויין כי התובעים מסרו תשובתם לעולה מתגובות הנתבעים.

טרם אפנה לקבוע עמדה ביחס לסוגי המסמכים או למסמכים השונים שהעיון בהם נתבקש, ראוי להקדים ולפרוס את המשנה השיפוטית ביחס לבקשות מעין אלה.

כידוע, הכלל הנהוג הינו שבהתדיינות אזרחית, ראוי להבטיח גילוי רחב ככל שניתן, של המידע שהינו רלוונטי לסכסוך הנדון באותו הליך (ראה בנדון רע"א 6546-94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. אזולאי, פד"י מט' 4, 54).

אכן, כלל הגילוי, רחב ככל שיהיה, אינו ניצב לבדו וכנגדו, ניצבים עקרונות אחרים בני הגנה וכפי שיפורט להלן, גם בסוגיית הגילוי חלו התפתחויות פסיקתיות בצוק העיתים, ועל רקע
מעמד העל שניתן לזכויות ואינטרסים לגיטימיים של בעלי הדין.

בהקשר זה, ניתן לציין את הגישה שלפיה, ככל שתלותו של בעל הדין בהליך הגילוי היא רבה ומשמעותית לצורך ביסוס עמדתו, יש בנימוק זה כדי להצדיק הרחבת תחולתו של עקרון הגילוי. (בהקשר זה ראה בנדון רע"א 2534-02 שמשון נ. בנק הפועלים בע"מ, פד"י נו(5) בעמ' 193).

ודוק, בשלב הגילוי, אין הכרח לדרוש מבעל הדין להוכיח כי הרלוונטיות של המסמך להוכחת עמדתו, היא וודאית ודי לו בכך, שיצביע שלמסמך עשויה להיות רלוונטיות (ראה ע.א. 40-49 כיאט נ. כיאט פד"י ג, 159).

ברע"א 6649-07 המועצה המקומית שלומי נ. שכטמן ושות' (פורסם בנבו – 25.12.07), קובע השופט גרוניס כי די למבקש הגילוי, להניח יסוד לאפשרות שהטענה שמבוקש להוכיחה באמצעות המסמכים אינה "חסרת שחר", כדי להצדיק קביעה שהמדובר במסמך רלוונטי.

ברע"א 9322-07 גרבר נ. חב' רנדי בע"מ (מאגר נבו), קובע השופט מלצר "די כי יש יסוד סביר להניח שלמסמכים עשויה להיות רלוונטיות בהמשך ההליך. אין להפוך את שלב גילוי המסמכים לתחליף לשלב ההוכחות". (ההדגשה אינה במקור – נ.נ.).

מנגד, נקבעו סייגים העשויים לצמצם היקפו של עיקרון הגילוי. כך למשל,
נקבע כי גילוי לא יותר, מקום שיש בגילוי כדי להכביד על בעל הדין (רע"א 6297-97 רכאח נ. חב' טבע תעשיות פרמצבטיות (פורסם בנבו – 26.1.98).

עם זאת, ההכבדה שעשויה לצמצם היקף הגילוי, היא אך הכבדה בלתי סבירה ובחינתה נעשית בכל מקרה לגופו.

להבנתי, אין לומר כי כמות המסמכים שגילויים מבוקש, לכשעצמה עולה כדי הכבדה.

בפרשת גרבר, שאוזכרה לעיל, הודגש כי "ככל שמדובר במסמך שחשיבותו לליבון המחלוקת בין בעלי הדין רבה יותר, יש בכך כדי להצדיק את גילויו גם במחיר תוספת הכבדה".

ובהמשך נוסחו הדברים כיוצרים משוואה, לפיה "ככל שגילויו של מסמך מהווה נטל מכביד יותר, יש לבדוק ביתר הקפדה את נחיצותו".

יחד עם זאת, ברור כי "הטוען
כי חובת הגילוי יוצרת לגביו הכבדה בלתי סבירה, אינו יוצא ידי חובתו בהשמעת הטענה בעלמא, אלא, עליו לפרט, ככל שניתן, בנסיבות העניין, מה הקושי העומד בפני
ו".

סייג נוסף, עניינו הזכות לפרטיות. אין ספק, כי אפשרות הרחבת תחולתו של עקרון הגילוי, מעוררת
שאלות לא מעטות המחייבות בחינה מול הזכות לפרטיות, חשיבותה וזכותה להגנה. אלא, כפי שצויין, לא אחת, הזכות לפרטיות אינה זכות מוחלטת ועל כן יתכנו מקרים שבהם זכות זו תיסוג בפני
ערכים אחרים, בעלי משמעות עודפת.

כך למשל, נקבע כי את הזכות לפרטיות יש לאזן מול האינטרס והערך החברתי של עשיית צדק במסגרתם של הליכים משפטיים (ע.א. 1211-96 עו"ד יורם ל.כהן – מפרק נ. נשיונאל, פד"י נב (1) 481).

ניתן לומר, כי
"תובע אינו יכול להשמע בטענה לפיה זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני
הנתבע ראיות שאינן רלוונטיות לביסוס הגנתו, היינו שאין לקבל ככלל את השימוש בטענת הפרטיות כ'חרב' " (מתוך רע"א 8019-06 ידיעות אחרונות נ. לוי [לא פורסם]).




בעניין אפרופים רע"א 8551-00 פד"י נה (2), 102, הודגש כי "במאזן בין זכות הפרטיות של תובע ובין זכותו של נתבע לנהל הגנתו והאינטרס החברתי בעשיית צדק, תגבר דרך כלל זכותו של האחרון".

סייג אחר, מקורו, בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 (להלן:"החוק"), הקובע הגנה על סוד מסחרי.
סעיף 23 לחוק, קובע בסע"ק ג' בין היתר כך
"בהליך משפטי בעניין אזרחי,
רשאי ביהמ"ש לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראויות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד, שראה כי העניין שיש באי גילוי הראיה, עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק... ".


.









א בית משפט מחוזי 11797-06/10 מעבדות ד"ר מלומד בע"מ, דוד מלומד, ציפורה מלומד נ' גלית סובל, שלמה סובל (פורסם ב-ֽ 22/12/2010)