פסקי דין על 1. יהודית דוד2. יסמין דוד (קטינה)3. אייל דוד (קטין) | פסקי דין על מליבו ישראל בע"מ

300214/95 עב     12/12/1999




עב 300214/95 1. יהודית דוד2. יסמין דוד (קטינה)3. אייל דוד (קטין) נ' מליבו ישראל בע"מ





1. יהודית דוד
2. יסמין דוד (קטינה)
3. אייל דוד (קטין)

בעניין:
התובעים
אריאלי

ע"י ב"כ עו"ד
נגד
מליבו ישראל בע"מ


הנתבעת
רובין

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. התביעה שבפני
היא להשלמת שכר עבודה, ופיצויי פיטורין על פי חוק פיצויי פיטורין תשכ"ג - 1963, הכל - בצירוף פיצויי הלנה לפי הענין.

2. התובעים הם אלמנתו וילדיו של המנוח אדריאן דוד ז"ל (להלן - המנוח).
המנוח הועסק ע"י הנתבעת מיום 1.7.92 כמהנדס בנין וביום 7.10.93 נפטר כשהיה עובד הנתבעת.

3. בתחילה תבעו התובעים מהנתבעת לשלם להם את הסכומים הבאים:
השלמת שכר בסך 21,319 ש"ח, פרמיה בסך 50,000 ש"ח ופיצויי פיטורין בסך 30,666 ש"ח.
בסיכומיהם צמצמו התובעים את היריעה ותבעו את הסכומים הבאים:
השלמת שכר בסך 21,319 ש"ח בגין חודש אוקטובר 93', ופיצויי פיטורין בסך 28,750 ש"ח.

4. התובעת טוענת כי עפ"י הסכם ההעסקה בין הצדדים, היה המנוח זכאי לשכר חודשי המורכב ממשכורת יסודית ותוספות (לרבות פרמיות), בסך 23,000 ש"ח לפי הפרוט הבא:
משכורת יסודית - (9/93) 8,000 ש"ח.
תוספות בממוצע (1-9/93) 15,000 ש"ח.

5. לטענת התובעים, המנוח היה עובד חדשי, וגם אם נפטר בתחילת החודש היה זכאי למלוא השכר עבור אוקטובר 93'.
בגין עבודת המנוח בחודש 10/93 שלמה הנתבעת לתובעים סך 1,600 ש"ח בלבד, ומכאן התביעה להשלמת שכר לאותו חודש.
פיצויי הפיטורין שהופרשו לקופת הגמל חושבו על בסיס שכר היסוד של המנוח,
בלי להביא בחשבון את התוספות הקבועות, ומכאן - התביעה להשלמת פיצויי פיטורין.

6. הנתבעת, מאידך, טוענת כי המנוח היה זכאי לשכר חדשי של 8,047 ש"ח (נכון לספטמבר 93').
למנוח שולמה פרמיה בחודשים אפריל 93' ואוגוסט 93' בסכום כולל של 15,000 ש"ח בתשלום מותנה ובלתי קבוע, הקשור לפרויקט מסויים בו עבד המנוח ואינו מהווה חלק משכרו החודשי.
המנוח עבד באוקטובר 93', 7 ימים, עד פטירתו וקיבל בהתאם לכך שכר.
בנוסף שלמה הנתבעת לתובע בחודש אוקטובר 93' מענק מיוחד בסך 35,000 ש"ח לפנים משורת הדין.

7. הנתבעת הפרישה עבור המנוח במשך כל תקופת עבודתו אצלה כספים לבטוח מנהלים בחב' מגדל בע"מ, בגין פיצויי פיטורין ותגמולים, ולאחר הפטירה שיחררה הנתבעת כספים אלה במכתב מיום 26.10.93.
לטענת הנתבעת, באו התשלומים לפוליסה במקום פיצויי פיטורין.
הכספים ששוחררו הם בסך 8,345 ש"ח ב - 9.12.1993, כפיצויי פיטורין בלבד, וסך 167,677 ש"ח כגמולים.

8. הנתבעת טוענת כי למנוח שולמו שני תשלומים המהווים פרמיה, בשני מועדים שונים:
באפריל 93' שולם לו סך 5,000 ש"ח ובאוגוסט 93' שולם לו סך 10,000 ש"ח.
סכומים אלה אינם מהווים תוספת קבועה לשכר, הם אינם חלק ממנו, ואינם מובאים בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורין המגיעים לשאירי המנוח.
המנוח לא היה זכאי לתשלום פרמיה נוספת כלשהי, וכל תשלום היה כפוף לשיקול דעתה עפ"י תנאים מסויימים כמו רווחיות הפרוייקט, עמידה בלוח זמנים ועוד.

לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת
כדלקמן:

1. אחת השאלות המרכזיות שהיו במחלוקת בין הצדדים היא - מהו שכרו הקובע של המנוח, והאם התשלומים ששולמו לו - שולמו כפרמיה או כחלק מהשכר?
המנוח החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 12.7.92.
במהלך שנת 93' נתמנה המנוח כמנהל לעבודה בפרוייקט דן פנורמה בתל אביב.
במסגרת המינוי הנ"ל, חתמה הנתבעת עם המנוח על חוזה לתשלום פרמיה (נספח ד' לתצהיר הנתבעת, להלן - חוזה הפרמיה).

2. ס' 2(א) לחוזה הפרמיה קובע כדלקמן:
"אתה תהיה זכאי לקבל פרמיה בסך 25,000 ש"ח בכפוף לכך כי, ביצוע מלוא עבודות הפרוייקט באתר יעשה תוך עמידה במסגרת הרווחיות החזויה ותוך עמידה בלוח הזמנים כאמור בס"ק 1 א' ו- ב' לעיל ובכפוף לאמור בסעיף 3 להלן".

3. ס' 3 (א) לחוזה הפרמיה קובע כדלקמן:
"א. תנאי מוקדם ויסודי לזכאותך לקבל מי מהפרמיות האמורות בס"ק 2 א'
ו- ב' לעיל, בכפוף לתנאיהן, הינו עמידתך המלאה והמדוייקת בלוח הזמנים שנקבע לביצוע עבודות הפרויקט באתר בכפוף לארכות שאושרו, ובמידה ויאושרו, בכתב ע"י החברה.

ב. בנוסף לאמור בס"ק 3 א' לעיל, מוסכם בזאת כי, להנהלת החברה יהא שיקול הדעת הבלעדי במתן איזו מהפרמיות האמורות לעיל, כאשר במסגרת שיקול הדעת יילקחו בחשבון בין היתר תרומתך לתוצאות ביצוע הפרוייקט, עמידתך בתקציב עלויות הפרוייקט טיב העבודה, יחסיך עם נותן העבודה / היזם והצוות , מסירתך לעבודה, סדר ונקיון באתר ושמירה על נוהלי החברה.
למען הסר ספק מוסכם בזאת כי, הנהלת החברה - על פי שיקול דעתה הבלעדי תוכל להפחית ו/או להגדיל איזו מהפרמיות דלעיל, והחלטתה בענין זה תהא סופית ואינה ניתנת לערעור".
4. ס' 4 לחוזה הפרמיה קובע כדלקמן:
"אם תפסיק ביוזמתך ו/או אם החברה על פי שיקול דעתה תחליט להפסיק, ביצוע עבודתך באתר, החברה תהא זכאית לנכות מפיצויי פיטורין - להם תהא זכאי, אם תהא זכאי על פי הדין - את כל סכומי מי מהפרמיות הנזכרות בסעיף 2 לעיל ששולמו לך, אם שולמו לך, עד לתשלום פיצויי הפיטורין".

5. ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי הסכם הפרמיה נחתם על ידי המנוח רק ביום 31.8.93, ולפיכך אינו חל על שני התשלומים (5,000 ש"ח + 10,000 ש"ח) אשר שולמו למנוח כמפורט לעיל, והם בגדר שכר לכל דבר.
מר דן בן הרוש, מנהל כח האדם של הנתבעת הסביר בעדותו כי התשלומים הנ"ל נעשו כמקדמה על חשבון אותו הסכם:
העובד מגיש בקשה למקדמה על חשבון הפרמיה, באמצעות סמנכ"ל הביצוע והמהנדס הראשי, והבקשה מאושרת על ידי המנכ"ל.
העובדים יודעים במפורש כי אם יחול שיבוש, ויסתבר בדיעבד כי הסכום שקיבלו אינו מגיע להם, הוא יקוזז משכרם. (ראה עמ' 5 לפרוטוקול).

6. עוד העיד מר בן הרוש, כי התשלומים שולמו כמקדמה מתוך רצון טוב, וכדי שהעובד לא ימתין עד סוף אפריל. (ראה עמ' 6 לפרוטוקול שורות 4-5).
מעדות העד אף עולה, כי המנוח ידע שהוא זכאי לפרמיות לפי הרווחיות הצפויה בגין הפרויקט, והדבר אף נאמר לו עוד לפני שנחתם הסכם בכתב.
"המו"מ לגבי המסמך התנהל במספר שלבים. ובמהלך כל השלבים עדכנתי אותו על שיטת הפרמיות, על מועדי התשלומים ועל ההתחייבויות ההדדיות וחזרתי והדגשתי שהתוצאה הסופית נקבעת על ידי מנכל החברה".
(עמ' 5 שורות 29-31 לפרוטוקול).

7. העולה מהעדות הוא כי עוד לפני חתימת המסמך, כבר סוכם בעל פה עם המנוח על תשלום פרמיות לפי הרווחיות הצפויה בפרויקט, והדברים הועלו על הכתב רק ביולי ונחתמו באוגוסט 93', אך היו מוסכמים בין הצדדים קודם לכן.
אני מקבלת את עדות העד וקובעת כי התשלומים ששולמו למנוח עוד לפני 31.8.93, שולמו כפרמיות על יסוד התנאים שפורטו בהסכם נספח ד', ולא במנותק ממנו.

8. זאת ועוד - תשלומי הפרמיה עצמם נעשו לאחר מינוי של המנוח כמנהל הפרויקט, ומכאן - שהם קשורים בפרויקט ומהווים מקדמות על חשבון הפרמיות, של פרויקט דן פנורמה.
יתרה מזאת, המנוח עצמו הועסק על פי חוזה עבודה בעל פה, ומלבד חוזה הפרמיה לא היה למנוח הסכם בכתב כלשהו. תשלומי הפרמיה נעשו לאחר מינויו של המנוח כמנהל הפרוייקט. על פי עדותו של מר דן בן הרוש אשר לא נסתרה, שולמו התשלומים הנ"ל בקשר עם הפרוייקט וכמקדמה על חשבון הפרוייקט.

9. אותם סכומים ששולמו למנוח בסך של 15,000 ש"ח בחייו ניתנו כהמלצה על ידי מחלקת הביצוע על בסיס התקדמות הפרוייקט. מחלקת הביצוע מצאה לנכון לתת לו את הסכום הזה, 5,000 ש"ח בהתחלה ו- 10,000 ש"ח אחר כך.
סכומים אלה שולמו למנוח כפרמיה.

10. הסכום ששולם לתובעים בסך 35,000 ש"ח לאחר פטירת המנוח, שולם להם כמחווה של רצון טוב, וכגמול בגין תרומת המנוח בקידום הפרויקט שבאתר פנורמה.
התובעים לא הוכיחו כי היה בין הצדדים הסכם כלשהו להעלאת שכרו של המנוח למדרגה כה גבוהה שתחייב תוספת של 15,000 ש"ח לחודש, ולמעשה תשלש את שכרו.
סביר יותר להניח, בעיקר לאור חתימת הסכם הפרמיות, כי תשלום הסכום הנ"ל ניתן לתובעים כפרמיה בגין פועלו של המנוח אשר הסתיים בטרם עת ולא הביא לכלל מימוש את הסכם הפרמיה שנחתם בין הצדדים.

11. כינויו של תשלום כ"פרמיה", מחייב דיון בשאלה האם תשלומי הפרמיות הנ"ל הם בגדר שכרו הרגיל של המנוח, או שהם בגדר תשלום מותנה, המכוון לתמרץ את העובד ומשולם לו כשכר עידוד?
כבר נפסק כי "פרמיה אשר שולמה לעובד, ואשר כשמה כן היא, אין להביאה בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורין (תב"ע ת"א לז3-441/ שמחה לוי נ' אורינט קולור בע"מ פד"ע ט' צז), מאידך תשלום אשר נקרא "פרמיה או "מקדמה ע"ח פרמיה" אך למעשה התשלום שבו מדובר היה הגדלה של שכר היסוד, מהווה חלק מאותו שכר יסוד, ויבוא בחישוב פיצויי הפיטורים (דב"ע מב3-36/ מקורות, חברת מים בע"מ נ' זאב קריב פד"ע יד 3)".

12. עוד נפסק כי "גם העובדה שלענין תחשיב ומיסוי ראו סכומים מסויימים כפרמיות - אינה קובעת את מהות התשלום, והוא הדין בתשלומים לביטוח הלאומי וגמלאות המשולמות על ידו (דב"ע מט3-141/ סלים בלבול נ' מפעלי מאיר בע"מ פד"ע כא' 439). אם לא היו אלה "פרמיות" יכלל התשלום בשכר היסוד לצורך חישוב פיצויי הפיטורין. אף העובדה שהעובד ידע על התחשיב האמור - אינה מונעת ממנו לטעון כי הסכומים האמורים אינם "פרמיה (דב"ע לה3-100/ נעלי שינמן בע"מ נ' שם טוב אספורמס פד"ע ז' 408).
יש גם ומשתמשים בדיבור "פרמיה" לציין תוספת לשכר שאינה פונקציה של "נורמה", ושימוש זה אינו זר במערכת יחסי העבודה, והוא תוספת שאין להביאה בחשבון פיצויי פיטורים (דב"ע לד3-68/ ארגמן בע"מ נ' ישעיהו קורניצקי פד"ע 103; דב"ע מט3-141/ סלים בלבול נ' מפעלי מאיר בע"מ פד"ע כא' 439)".

13. נטל השכנוע כי תשלום מסוים המכונה "תוספת" מהווה חלק אינטגרלי של שכר העבודה הוא על העובד (דב"ע מא3-78/ אמנון ברזילי נ' אלבני ישראל פריט בע"מ פד"ע יג' 21; דב"ע מט3-14/ סלים בלבול נ' מפעלי מאיר בע"מ פד"ע כא' 439). נטל השכנוע כי ב"שכר כולל" נכלל רכיב שאינו "שכר עבודה" לענין פיצויי פיטורין מוטל על המעביד (דב"ע לו3-48/ יהושע גינצבורג נ' ניסן והשקעות וסוכנויות בע"מ פד"ע ח' 151; דב"ע מח3-3/ יעקב נחושתן נ' מדינת ישראל פד"ע יט' 435).
הנטל להוכיח כי התשלומים הנ"ל מהווים חלק משכרו הקובע של המנוח - מוטל על התובעים.

14. השתלשלות הדברים מעידה כי התשלומים בגין פרמיה לא היו אמורים להיות חלק משכרו הרגיל של המנוח.
שכרו החודשי הרגיל, כפי ששולם לו מיולי 92' מידי חודש בחודשו היה כ- 8,000 ש"ח בערך נטו, בצירוף תוספות היוקר המקובלות.
שכר זה אף היה שכר מקובל בענף: בטופס קבלת עובד שמילא המנוח עצמו, (נספח א' לתצהיר הנתבעת) ציין כי במקום עבודתו הקודם כמהנדס ראשי בחב' ישרקאן, קיבל גם כן 8,000 ש"ח נטו.
כאמור לעיל ועל פי הפסיקה, מוטל הנטל על התובעת להוכיח כי שכרו הרגיל "קפץ" מחודש אפריל 93' ואילך, לסך 23,000 ש"ח.

15. דוקא קיומו של הסכם הפרמיות, מבליט את העובדה כי לא דובר בין הצדדים על העלאת שכר של המנוח:
מההסכם לא עלה כי לשכר החודשי היו אמורים להתווסף באופן קבוע 15,000 ש"ח לחודש.
התובעת עצמה העידה כי המנוח לא סיפר לה שיש כוונה להעלות את שכרו, אלא דיבר על "גמולים" או "בונוסים" מיוחדים בגין הפרויקט אליו מונה.

16. יתר על כן - ברור מתוך הנסיבות, כי תשלומי הפרמיה היו מותנים בתנאים שרק בהתקיימם ישולמו אותם תשלומים.
ביום 31.8.93 נחתם בין המנוח לבין הנתבעת הסכם לתשלום פרמיה (שנשא את התאריך 15.7.93).
תשלום הפרמיה, כעולה מההסכם, נגזר ומותנה ברווחיות הצפויה של הפרויקט "דן פנורמה" ובעמידה בלוח זמנים לבצוע עבודות הפרויקט.
כאמור בתצהירו של מר בן הרוש נועדה הפרמיה לשמש כתמריץ לייעול העבודה, ולעמידה בלוח הזמנים במסגרת הפרויקט.

17. בנספח א' להסכם לתשלום פרמיה, אף נקבע דירוג של זכאות המנוח לכספים לפי שיעור הגדלת הרווחיות.
ס' 2 ב' להסכם הנ"ל קבע במפורש כי נספח א' יכנס לתוקף אם מלוא עבודות הפרויקט באתר יבוצעו ברווחיות הגבוהה מהרווחיות שצויינה בס' 1 א' באותו הסכם.
ס' 3 א' ציין כתנאי מוקדם ויסודי לזכאות המנוח לקבל את הפרמיות, את עמידתו המלאה בלוח הזמנים שנקבע לביצוע עבודות הפרוייקט, לרבות ארכות מאושרות בכתב.
נקבע אף כי מתן הפרמיות הוא בשיקול דעת הנתבעת תוך לקיחה בחשבון את תרומת המנוח לפרויקט.
על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת כי מדובר בתשלומים שאינם קבועים, ומותנים בהתקיימות תנאים מסויימים כנקוב בהסכם בין הצדדים.

18. התשלומים ששולמו למנוח בשני המועדים לפני פטירתו מהווים איפוא, פרמיה, ואינם חלק משכרו.
מן החוזה הנ"ל עולה בברור כי התשלומים על פיו נגזרים ומותנים, בין היתר, ברווחיות הצפויה של הפרויקט, ובעמידה בלוח הזמנים לביצוע עבודות הפרוייקט.
כאמור בעדותו של מר בן הרוש, אשר לא נסתרה, אם נמצא כי תשלום המקדמה על חשבון הפרמיה לא הגיע לעובד מלכתחילה, קוזז הסכום משכר העובד.
עובדה זו מעידה על כך כי לא מדובר בתוספת קבועה אלא בתוספת מותנית.

19. יש לחזור ולציין את נוסח הסכם הפרמיה, אשר עליו חתם המנוח, ואשר בו צויין במפורש כי כל התשלומים מותנים בהתקיימות תנאים מסויימים.
הנתבעת אף נהגה בתובעים ברוחב לב, היתה ערה למצוקתה לאחר פטירת המנוח, השאירה ברשותה את הרכב שניתן למנוח בחייו עוד מספר ימים, ואף שילמה לתובעים מענק גלובלי בסך 35,000 ש"ח בנוסף על שחרור כל הגמולים ופיצויי הפיטורים מחברת הביטוח.

20. לאחר שקבעתי כי התוספת ששולמה למנוח הוא בגדר פרמיה בלבד, הרי אין היא מהווה חלק מהשכר הרגיל לצורך פיצויי פיטורין.
השכר הקובע של המנוח לצורך חישוב פיצויי פיטורין הוא 8,047 ש"ח ומאחר שהמנוח עבד אצל הנתבע 15 חודש, זכאים התובעים לפיצויי פיטורין בסך 10,059 ש"ח, מתוכם שולמו לתובעים באמצעות קופת ביטוח המנהלים סך 8,345 ש"ח, ןנותרה יתרה בסך 1,714 ש"ח.
לתובעים אף שוחררו גמולים בשיעור 167,677 ש"ח, בנוסף לפיצויי הפיטורין.

21. האם התשלומים ששולמו לקופת ביטוח המנהלים שולמו במקום פיצויי פיטורין?
ב"כ התובעים טוען בסיכומיו כי הנתבעת לא קיימה את תנאי ס' 14 לחוק פיצויי פיטורין.
טעמיו הם:
א. ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים הוא ההסכם הקיבוצי בענף הבנין אשר אינו מתיר את ביטוח חבריו באמצעות ביטוח מנהלים.

ב. לא נערך הסכם בין המעביד לעובד לפיו תהא ההפרשה לביטוח המנהלים במקום פיצויי פיטורין.

22. המנוח עבד אצל הנתבעת כמהנדס ומנהל פרוייקטים.
תפקידו של המנוח לא מצוי בהגדרת המילה "עובד" שבסעיף ההגדרות בהסכם הקיבוצי הכללי בענף הבנין.
בהיות המנוח מהנדס, יש לשער כי היה מואגד באמצעות הסתדרות המהנדסים.
לפיכך - אין כל ראיה כי על היחסים בין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף הבנין.

23. גם אילו חלה על הנתבעת חובת ביטוח באמצעות קרן הביטוח לפועלי בנין, הרי אין התובעים זכאים לתשלום כפול של פיצויי פיטורין מהנתבעת, רק משום שביטחה את המנוח בקופת ביטוח מנהלים.
כבר נפסק כי
"העובדה שביטוח המנהלים אינו בא במקום הסדר פנסיוני, אין פירושה שהעובד זכאי לשניהם. שיטתנו המשפטית, המעוגנת הן בהסכמי העבודה
הקיבוציים והחוזים האישיים, והן בהוראות מכוח פקודת מס הכנסה (תקנות
מס הכנסה, כללים לאישור ולניהול קופת גמל, התשכ"ד-1964), מכירה בהפרשה מירבית מצד מעביד לענין פנסית יסוד (תקנה
19(א)(1)(ב) בתנאי ש"העמית - השכיר שעבורו משלם המעביד לקופה כאמור,
ישלם אף הוא מדי חודש בחודשו למטרה האמורה סכום השווה לסכום
ששילם המעביד" (תקנה 19 (ב) (ר' בנושא זה דב"ע נב/3-40, פדידה ואח' - סטיב וייז ו"מבטחים" (טרם פורסם)".
ראה - דב"ע נא3-193/ ד"ר פנחס שויגר נ' סונול ישראל בע"מ, לא פורסם.

24. בדיונים שאוזכרו לעיל, נצטוו הנתבעים להעביר את פיצויי הפיטורין לקרנות הפנסיה הרלבנטיות מכח ההסכם הקיבוצי הישים על הצדדים.
מאחר שבמקרה דנן הדבר כלל לא נתבקש, ולתובעים שולמו מלוא פיצויי הפיטורין והגמולים, הרי אין מקום לחייב את הנתבעת לפעול כך, גם אילו קבעתי כי ההסכם הקיבוצי בענף הבנין חל על הצדדים.

25. היוצא מכל האמור לעיל הוא כי התובעים קיבלו את פיצויי הפיטורין שהגיעו להם - למעט יתרה של 1,714 ש"ח.

26. באשר לזכאות לשכר מלא בגין חודש אוקטובר 93' - מאחר שהמנוח עבד רק 7 ימים בחודש אוקטובר, אין זכאות לשכר עבור חודש עבודה מלא.
התובעים לא הביאו כל מקור הסכמי או חוקי לטענתם כי מאחר שהמנוח היה עובד חדשי הם זכאים למלא השכר החדשי, גם לאחר שנסתיימו יחסי העבודה.

27. על פי כל האמור לעיל אני קובעת כי הרכיב היחיד שנותר לתשלום הוא סך 1,714 ש"ח בגין הפרשי פיצויי פיטורין.
אין לקזז סכום זה מהמענק שניתן לתובעים.
המענק ניתן - גם לשיטת הנתבעת כגמול על פועלו של המנוח כמחווה של רצון טוב, ואין לו קשר עם זכאות התובעים לפיצויי פיטורין.
מאידך - התרשמתי כי עקב תשלום המענק בסך 35,000 ש"ח, סברה הנתבעת מתוך טעות כנה כי אין עליה לשלם את אותה יתרה, ולפיכך איני מחייבת אותה בתשלום פיצויי הלנה.
לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.10.93 ועד ליום התשלום בפועל.

28. התוצאה הסופית היא - שרוב רובה של התביעה נדחית.

29. התובעים ישלמו לנתבעת סך 5,000 ש"ח + מע"מ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
הצדדים רשאים לקזז את סכומי החיוב וההוצאות זה מזה.

ניתן היום ד' בטבת תש"ס, 13 בדצמבר 1999 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
מותר לפרסום מיום 12/12/1999

ע. פוגל, שופטת
סגנית שופט ראשי

רחל רוזה / d30021495z.2
1
בתי המשפט
עב 300214/95

בית הדין האזורי לעבודה ת"א - יפו
כב' השופטת פוגל עליה
- סגנית שופט ראשי
בפני










עב בית דין אזורי לעבודה 300214/95 1. יהודית דוד2. יסמין דוד (קטינה)3. אייל דוד (קטין) נ' מליבו ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/12/1999)