פסקי דין על מישל בר | פסקי דין על סופר שוק גרינברג (1992) בע"מ

202522/99 בשא     19/03/2000




בשא 202522/99 מישל בר נ' סופר שוק גרינברג (1992) בע"מ





מישל בר

בעניין:
המבקשת
רוטשטיין

ע"י ב"כ עו"ד
נגד
סופר שוק גרינברג (1992) בע"מ


המשיבה
נגר

ע"י ב"כ עו"ד
ה ח ל ט ה
1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת תביעה לפיצוי הלנת שכר והלנת פיצוי פיטורין בהתאם לסעיפים 17 א(א) ו- 20(ד) לחוק הגנת השכר התשי"ח- 1958 .
ביסוד הבקשה - עתירה להאריך למבקש את המועד להגשת תביעתו לפיצויי הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורין בגין סכומים חלקיים אשר שולמו לו ביום 9.9.99 כך שבמקום 60 ימים תהא תקופת ההתישנות 90 ימים דהינו עד ליום 8.12.99, ולקבוע כי התביעה לפיצויי הלנה שהוגשה ביום 7.12.99, בגין התשלומים החלקיים הנ"ל, הוגשה במועד הקבוע בחוק להגשתה.

2. להלן נימוקי הבקשה בקצרה:
א. ביום 9.6.99 הודיעה המשיבה למבקש כי היא מפטרת אותו מעבודתו אצלה.
ביום 9.7.99 שילמה המשיבה למבקש סכומים חלקיים בלבד מתוך המגיע למבקש על פי הסכם העסקתו ועל פי דין.
ביום 24.8.99 פנה המבקש אל המשיבה בדרישה כי תשלם לו את כל המגיע לו.

ב. בתגובה למכתבו, שילמה המשיבה למבקש ביום 9.9.99 את הסכומים הבאים:
על חשבון הודעה מוקדמת סך של 2,085 ש"ח.
על חשבון פיצוי פיטורין סך של 1,558 ש"ח.
סכומים אלה מהווים, לטענת המבקש, רק חלק מדמי ההודעה המוקדמת ןפיצויי הפיטורין המגיעים לו, ועל כן שב ודרש מהמשיבה כי תשלם לו את הסכומים המגיעים לו בגין סיום העסקתו, וניהל עימה משא ומתן על מנת לקבל את המגיע לו.

ג. בכל הזמנים ממועד פיטוריו ועד היום תבע המבקש מן המשיבה כי תשלם לו פיצוי הלנת שכר והלנת פיצוי פיטורין .
המשיבה ידעה על תביעותיו של המבקש ממנה לרבות תביעתו לפיצויי הלנה.
עד ליום 6.12.99 ניסה המבקש באמצעות באת כוחו,להגיע להסדר עם ב"כ המשיבה, אולם משא ומתן זה נכשל.
לפיכך - הגיש המבקש את תביעתו לבית הדין רק ביום 7.12.99.

ד. כיוון שחלפו יותר מ- 60 יום ממועד התשלום החלקי, מבקש המבקש להאריך את תקופת ההתיישנות ל- 90 יום כאמור בס' 17 א' ו- 20 ד' לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1968.

90 הימים האמורים מסתיימים בתאריך 8.12.99 וכתב התביעה מוגש בתאריך 7.12.99 .
המבקש ניהל משא ומתן עם המשיבה לקבלת תביעתו בלי להזקק להליכים משפטיים , תוך שהוא מדגיש את חובתה של המשיבה לשלם פיצוי הלנה בגין התשלומים ששולמו לו באיחור , אך משהבין כי אין המשיבה משתפת עימו פעולה הזדרז להגיש תביעה זו.

3. תגובת המשיבה לבקשה להארכת מועד לפיצוי הלנת שכר ופיצוי פיטורין:
א. בקשת המבקש הינו להארכת המועד להגשת תביעה לפיצוי הלנה, בגין הסכומים אשר שולמו למבקש ביום 9.9.99 :
הפרשים בגין תשלום תמורת הודעה מוקדמת סך של 2,085.6 ש"ח.
הפרשים בגין פיצוי פיטורים סך של 1,558 ש"ח.

ב. תביעת פיצוי הלנה בגין הודעה מוקדמת הינה משוללת כל יסוד , כבר נפסק לא אחת כי תמורת הודעה מוקדמת אינה מהווה "שכר עבודה" אשר כפוף להוראת סעיף 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 , ועל כן לא ניתן לתבוע פיצוי הלנה בגין פיגורים בתשלום דמי הודעה מוקדמת.

ג. התביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבה עומדת על סך של 84,782.96 ש"ח, כאשר המבקש עתר בנוסף לתשלום פיצוי הלנה בגין אי תשלום הסכום הנ"ל.
הלכה פסוקה היא כי ההתישנות לתביעת פיצוי הלנה הינה התישנות מהותית של עצם הזכות לפיצוי ההלנה ולא רק התישנות דיונית גרידא .
ד. המבקש לא הצביע ולו על סיבה אחת מוצדקת לפיגור הניכר בהגשת תביעתו, לטענת המבקש לפיה כביכול ניהל הוא מו"מ לפשרה בכל התקופה עד למועד הגשת תביעתו ולכן נמנע מהגשת תביעתו במועד כביכול הינה הטעיה בוטה של בית הדין.

ה. המשיבה אף כופרת בנכונותו של המבקש להגיע לפשרה אמיתית איתה.
יש ליתן משקל לעובדה כי המבקש נהנה מיעוץ משפטי לכל אורך הדרך, ובנסיבות אלה ברי כי המבקש היה מודע להשלכות של אי הגשת התביעה במועד ואין לו להלין בענין זה אלא על עצמו.

לאחר קריאת הבקשה והתגובה לה אני קובעת כדלקמן:

1. סעיף 17 א(א) לחוק הגנת השכר קובע -
"הזכות לפיצוי הלנת שכר , להבדיל משכר עבודה תתישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן בית הדין האזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן או תוך 60 יום מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי , הכל לפי המוקדם , אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 יום לתקופה של 90 ימים".

2. ס' 20 (ד) לחוק הגנת השכר קובע -
"הוראות סעיפים 17 א 18 ו19 יחולו, בשינויים המחייבים, לגבי הלנת פיצוי פיטורים כאלו הם הלנת שכר...".
3. תמורת הודעה מוקדמת אינה נושאת פיצויי הלנה, כיוון שאינה בגדר "שכר עבודה", ועל כן אין להיזקק לבקשה להארכת מועד לגביה.
הלכה פסוקה היא, כי תשלום במקום הודעה מוקדמת לפיטורים אינו נחשב כ"שכר עבודה "כמשמעותו בחוק הגנת השכר.
(עא 582/68 תנובה בע"מ נ' אליהו אלבז, פד"י כ"ג עמ296 ) תשלום דמי הודעה מוקדמת הינו תשלום שאינו בבחינת שכר כי אם "פיצוי עבור הפרת הסכם עבודה, " ואינו מניב פיצוי הלנת שכר (דב"ע לב1-1/ פד"ע ג' 456,451 : דב"ע
מו/ 3-39 מרדכי צור נ' אריה לביטוח פד"ע יח' 153 ).
הבקשה ככל הנוגע לפיצויי הלנה בגין הודעה מוקדמת - נדחית.

4. ובאשר לבקשה להארכת מועד לגבי התשלום החלקי בגין פיצויי פיטורין -
התישנות התביעה לפיצוי הלנה הינה התישנות מהותית של עצם הזכות לפיצוי הלנה, ולא רק התישנות מהותית דיונית גרידא, כדוגמת הוראות חוק ההתישנות.
(דב"ע לב/ 2-15 , עזבון כהן ז"ל - רוזהויסר פד"ע כרך ד עמ' 169,172 : דב"ע תש"ן3-90/ שופרסל בע"מ - פאני קייטנברג פד"ע כרך כ"ב עמ 29 )

5. ס' 17 א' (א) לחוק הגנה השכר מתיר על אף זאת לבית הדין להאריך את התקופה של 60 יום לתקופה של 90 יום.
הפסיקה קובעת כי "הוראה בדבר אפשרות להאריך את התקופה של 30 יום
ל- 60 יום "יש לפרשה מעצמה מבלי להסתמך על הוראות ותקדימים הקשורים בחוק ההתישנות... בית הדין מוסמך להעניק את ההארכה כל אימת שהדבר נראה לו מוצדק בנסיבות המקרה" (דב"ע י-ם לד9-19/ אדוארד גרין ואח' נ' סולני ירושלים (לא פורסם); אושר בדב"ע לה1-5/ סולני ירושלים נ' אדוארד גרין ואח' (לא פורסם).

6. במקרה דנן לא מצאתי כי הארכת המועד מוצדקת בנסיבות המקרה.
גם אילו ניהל הוא משא ומתן לפשרה בכל התקופה עד למועד הגשת התביעה, הרי אין בכך כדי להפסיק את מירוץ ההתיישנות או להאריכה.
המבקש קיבל יעוץ משפטי לכל אורך הדרך ובנסיבות אלה היה מודע להשלכות של אי הגשת התביעה במועד.

7. הפסיקה דנה רבות במשמעותם של התכתבויות, נסיונות פשרה ומו"מ, וקבעה כי אין בהם כדי להפסיק את מירוץ ההתישנות או להוות סיבה לאי הגשת תביעה במועד לבית הדין, אף כאשר הדבר נוגע לתביעה שבבטחון סוציאלי (ראה דב"ע לו0-11/ חיים בר אילן נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' עמ' 340).
לפיכך - אין לראות בנסיונות הפשרה של המבקש משום הצדקה להארכת המועד.

8. יש ליתן את הדעת גם לעובדה כי מדובר בפיצויי הלנה לגבי סכומים אשר כבר שולמו למבקש.
מטרתם של פיצויי ההלנה היא להרתיע מעביד מהלנת שכר או פיצויי פיטורין, על ידי הטלת סנקציה כבדה כגון זו.
דווקא משום כך, מצא המחוקק לנכון לקבוע תקופת התיישנות קצרה מאוד לתביעת פיצויי הלנה כאשר שולמו הכספים שאינם שנויים במחלוקת.

9. כבר נפסק רבות כי בכל הנוגע למועדים להגשת תובענות לבית הדין לעבודה שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתם אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק (דוגמת סעיף 17 א' לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958) או בחקיקת משנה, ובתנאים שנקבעו בהם.
(ראה דיון מט0-170/ אוריאל פרת נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כא' עמ' 132, 138).
10. הפסיקה היא זו שהתוותה את הכללים להארכת המועד מ- 60 ל- 90 יום.
אך כיוון שפיצויי הלנה הם עונש מרתיע, יש לבחון את תכלית החקיקה לגבי הארכת המועד כאמור לעיל.

11. במקרה של בקשה כמו זו שלפני, מצווה בית הדין למצוא טעמים מיוחדים, והצדקה ממשית לאי הגשת התביעה במועד הקבוע בחוק על ידי המבקש.
טעמים מיוחדים אלה יכולים לנבוע ממצב בו נבצר מהמבקש מסיבות שאינן תלויות בו להגיש את התביעה במועד.

12. אין כך הדבר במקרה דנן.
התובע ידע כי התקופה להגשת התביעה בגין פיצויי הלנה בלבד מוגבלת בזמן, אך לא הגיש תביעתו עקב ניהול מו"מ, כדבריו, ושיקוליו היו עימו.
התובע יכול היה להגיש תביעה פורמלית לבית הדין כדי לשמור על המועדים, מבלי לסכל את נסיונות הפשרה אך לא עשה כן.
נימוק זה אינו מהווה הארכת מועד להטלת פיצויי הלנה מעבר לתקופת ההתיישנות על מעביד שכבר שילם חלק מהכספים.

הבקשה להארכת מועד - נדחית.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות ההליך בסך 1,000 ש"ח + מע"מ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום י"ב ב אדר ב תש"ס, 19 במרץ 2000 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
מותר לפרסום מיום 19/03/2000
ע. פוגל - שופטת
סגנית שופט ראשי

רחל רוזה / d202522992.001
1
בתי הדין לעבודה
בשא 202522/99
בתיק עיקרי: 914331/99

בית הדין האזורי לעבודה ת"א - יפו
כב' השופטת ע. פוגל - סגנית שופט ראשי.
בפני










בשא בית דין אזורי לעבודה 202522/99 מישל בר נ' סופר שוק גרינברג (1992) בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/03/2000)