פסקי דין על שי שטיינבלט | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2814/98 בל     24/04/2002




בל 2814/98 שי שטיינבלט נ' המוסד לביטוח לאומי




16
בתי הדין לעבודה
בל 002814/98
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
24/4/02

כב' השופט מיכאל שפיצר

בפני
:

שי שטיינבלט

בעניין:
התובע
קלורין

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
הנתבע
רן ניסים

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
1. לפנינו תביעה במסגרתה מבקש התובע להכיר בירידה בשמיעתו ובטנטון מהם הוא סובל לטענתו, כ"פגיעה בעבודה".

2. הרקע העובדתי פורט בהחלטתו של כב' השופט גוטמכר מיום 11/9/00, בזו הלשון:

"התובע יליד 1941 עבד ברפאל במשך 20 שנה כאחראי מעבדה בבדיקות ללא הרס, להלן-המעבדה.

במעבדה היו מותקנים מכונות רנטגן גדולות, אשר הרעישו מאוד וכן מאווררים ומערכות מיזוג גדולות שהיו מרעישות במשך השעות הרבות בעבודתו היום יומית של התובע וביום 19.3.89 אירע סמוך למקום עבודתו של התובע ברפאל פיצוץ חזק, שהיה מחריש אוזניים בצורה בלתי רגילה, אך יודגש כי התובע לא פנה לטיפול רפואי סמוך למועד הפיצוץ.

התובע החל לסבול בעבודתו מבעיות שמיעה וצפצופים קבועים באוזניו ויודגש שהתובע לא המציא חוות דעת כי במקום עבודתו שרר רעש יום יומי העולה על 85 דציבל.

על פי מכתבה של ד"ר אביבה אלופי, רופאת רפאל, נעו מדידות הרעש סביב עבודתו של התובע בין 72 עד 74 דציבל ובדיקות השמיעה השיגרתיות של התובע, שנעשו אחת ל- 4 שנים היו תקינות עד לחודש ספטמבר 95 ומקום עמדת העבודה של התובע בתוך אולם סגור בשטח המפעל היה מרוחק כ- 800 מטר מאיזור הניסויים בו התבצעו פיצוצים באקראי.

התובע לא סבל בעבר מדלקות אוזניים.

עצם הפולמוס הנוקב בין הרופא מטעם התובע הד"ר דן ניר הסובר שלתובע ירידת סף שמיעה וליקוי שמיעה האופייני לחשיפה לרעש לבין הד"ר מילו פרדיס מטעם התובע הסובר, שאין לקשור את ליקוי השמיעה של התובע לבין הרעש בו היה נתון במקום עבודתו מחייב הכרעה רפואית ע"י רופא מומחה שיתמנה ע"י בית הדין".
3. כך גם, מינה כב' השופט גוטמכר בהחלטתו מיום 11/9/00, את ד"ר יעקב פלוטקין כמומחה - יועץ רפואי והציג לו את השאלות הבאות:

"א. האם קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה והטנטון שטוען לו התובע לבין תנאי עבודתו?

ב. האם השפעת העבודה על ליקוי השמיעה והטנטון פחותים בהרבה מהשפעת גורמים אחרים?"

4. ביום 27/10/00, שלח ד"ר פלוטקין את חוות דעתו, שם הוא משיב לשאלות כדלקמן:

"א. לתובע - עפ"י בדיקות השמיעה האחרונות מ-1996- שמיעה תקינה באוזן ימין: באוזן שמאל ליקוי תחושתי עצבי קל (דמוי שקע) של 25 דצ' בלבד בתדר הבודדkhz 4 . אודיוגרם זה אינו תואם חבלות רעש, מה גם שעל פי המסמכים שבתיק המוצגים, התובע לא נחשף בכל שנות עבודתו לרעשים מזיקים! גם הפיצוץ שאירע ב 1989 לא הותיר ליקוי שמיעה באוזניו של התובע, בארבעה בדיקות שמיעה עוקבות עד 1995 העקם בשתי האזניים תקין.

ב. השפעת העבודה על ליקוי השמיעה והטנטון פחותה מגורמים אחרים. עקם השמיעה של התובע (1996) תואם את גילו (55) באותה תקופה ותו לא.
לא מקובלת עלי מסקנתו של ד"ר ניר מ-19/11/96 כי ליקוי השמיעה של התובע אופייני לרעש".

5. ב"כ התובע לא אמר נואש, ובהתאם לבקשתו אישר כב' השופט גוטמכר להפנות לד"ר פלוטקין מספר שאלות הבהרה עליהן הוא השיב ביום 26/1/01, כדלקמן:

"1. ליקוי שמיעה תחושתי עצבי אצל אדם- שעבד 20 שנה ונחשף רק להתפרצויות רעש - הינו בדרך כלל ליקוי דו"צ סימטרי. לאחר 20 שנות עבודה בתנאים אלה הליקוי של מר שטיינבליט היה צריך להיות הרבה מעבר לשקע תחושתי עצבי של 60 דציבל סביב התדר khz 4. על מנת שהנושא יובן טוב יותר, צרפתי בנספח מס' 1 את העתק האודיוגרם המתפתח - על ציר הזמן - כתוצאה מחשיפה לרעשים מזיקים, כפי שפורסם על ידי ward: לאור נספח זה ניתן לצפות, כי לאחר 20 שנות חשיפה להתפרצויות רעש, לתובע... יהיה עקם מסוג c או אפילו d. אך בפועל בבדיקת השמיעה מ-12/10/97 שמיעתו באוזן ימין תקינה ורק בשמאל ליקוי קל של 30 דציבל בתדרים khz 4-3, דהיינו בקושי עקם a רק באוזן אחת. לאור זאת אני חולק על דעתם של שלושת עמיתי אשר את חוות דעתם קראתי בעיון. גם ד"ר אטיאס בסיכום חוות דעתו המצורפת מתאר את בדיקות וספי השמיעה של מר שטיינבליט בתחום הנורמה. אני בהחלט מסכים עם ד"ר דנינו שנכות השמיעה של התובע הינה 0% .
לאור הפרוט שהבאתי לעיל, עדיין סבור אני שהשפעת העבודה במקרה זה פחותה מגורמים אחרים.

2. תלונת הטנטון הינה תלונה סובייקטיבית בלבד ותלויה אך ורק באמינות המתלונן. בדיקת ההדים הקוכלאריים... הינה בדיקה שהסתדרות רופאי הא.א.ג בישראל לא מכירה בה כבדיקה לאובייקטיבציה של טנטון. ... לא בדקתי את התובע מר שטיינבליט, לא שוחחתי איתו ולכן אין לי התרשמות אישית מתלונתו לגבי הטנטון. מהמסמכים שעמדו לעיוני אני מסכים כי הוא מתלונן על טנטון דו צדדי. אינני יכול לקבוע לאור המסמכים "כי התובע סובל מטנטון", דיווחיו בנידון אצל הרופאים השונים איננו עיקבי, למשל בפני
ד"ר פרדיס בחוות דעתו מ28/11/97 טען כי "מטופל בכדורי הרגעה", הדיווח לא חוזר על עצמו בשלושת חוות הדעת הנוספות של רופאי הא.א.ג . לכן ציינתי למעלה שהתלונה תלויה אך ורק באמינות המתלונן".
6. ביום 20/3/01, הגיש ב"כ התובע בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית הדין, ובשלב זה, בשל פרישתו של כב' השופט גוטמכר, הועבר הדיון בתיק לפנינו.
ביום 30/8/01, ניתנה החלטה לפיה נעתרנו לבקשת ב"כ התובע ומינינו את ד"ר א. ברקו כמומחה רפואי נוסף מטעם בית הדין, אליו הפנינו שאלות עליהן התבקש להשיב על יסוד העובדות אשר שימשו את ד"ר פלוטקין.
השאלות שהופנו לד"ר א. ברקו הן:

א. מהי המחלה באוזניו ממנה סובל התובע?

ב. האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר בעובדות שקבע בית הדין, גרמה לו למחלת מקצוע כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (מחלת מקצוע היא מחלה שניקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שניקבה בסעיף 85 לחוק).
7. ביום 19/11/01, ניתנה חוות דעתו של ד"ר א. ברקו, אשר התייחס בחוות דעתו לעובדה, כי לתובע נעשו אחת לכל 4 שנים בדיקות שמיעה שיגרתיות במקום עבודתו, ואלה היו תקינות עד 9/95. כך גם, התייחס ד"ר א. ברקו לעובדה שמקום עבודתו של התובע היה מרוחק כ- 800 מטר מאיזור הניסויים והפיצוצים ואילו סביב מקום עבודתו עוצמת הרעש נעה בין 72 דציבל לבין 74 דציבל.

מסיכום מסקנותיו של ד"ר א. ברקו עולה, כי תלונותיו של התובע על טנטון וליקוי השמיעה התחילו בשנת 96, ולדעתו ניתן לראות, כי באופן עיקבי עקומות השמיעה מראות שהתובע סובל מליקוי שמיעה אסימטרי:

"כשבאוזן אחת הליקוי השמיעתי סוגסטיבי לליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש. יחד עם זה, שמיעתו בתדירויות הדיבור לא נפגעה. הטנטון נובע מליקוי השמיעה הקיים. יש להדגיש, שאין צורך בבדיקות להוכחת או לשלילת הטנטון, מרגע שהחולה מתלונן על טנטון וקיימת תשתית שמיעתית לכך, ואצל מר שטיינבליט קיימת תשתית זו, יש לקבל את תלונתו כפי שהיא. באשר לעקומות השמיעה - בחשיפה לרעש ליקוי השמיעה הוא לרוב סימטרי, אולם עקומות שמיעה אסימטריות אינן שוללות ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש.

לכן תשובותי לשאלות כב' השופט שפיצר הן:

1. סובל מליקוי שמיעה עיצבי אסימטרי ב- 2 האוזניים. ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע אינו עולה על הקריטריונים של מחלת מקצוע, שכן שמיעתו בתדירויות הדיבור שמורה.

2. יחד עם זה, עקומות השמיעה הן מאוד סוגסטיביות לליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש והתפתחו על פי עקרון המיקרו- טראומה.

3. עקומות שמיעה אלה מסבירות את הטנטון עליו מתלונן."

8. בשלב זה, מונחות בפני
נו שתי חוות דעת של מומחים - יועצים רפואיים, אשר מונו מטעם בית הדין, כשיש להדגיש את העובדה, כי ד"ר א. ברקו מונה כמומחה נוסף לד"ר פלוטקין ולא כמומחה אחר, וזאת לאחר שבית הדין ראה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה.

שני המומחים - יועצים רפואיים, הגיעו למסקנה, כי לא ניתן לקבוע שהתובע סובל מ"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב)
התשנ"ה - 1995.

אין ספק, כי לא ניתן לקשור את ליקוי השמיעה והטנטון שהתובע טוען, לאותו פיצוץ מיום 19/3/89, שאירע סמוך למקום עבודתו. התובע נהג לעבור במסגרת עבודתו בדיקות תקופתיות מידי 4 שנים, ובדיקות השמיעה עד 1995, היו תקינות.
החל מבדיקת השמיעה שבוצעה לתובע ביום 21/9/95, נראית תמונת ה"שקע" פחות בולטת ושני המומחים - יועצים רפואיים בדעה כי החל מהבדיקה שבוצעה ב-25/9/96 נראית תמונה של ליקוי שמיעה אסימטרי, כשבאוזן אחת יש שקע ברור ובשניה לא.
כך גם, לא שנויה במחלוקת העובדה שהשמיעה בתדירויות הדיבור עדיין שמורה.

סביר להניח, כי לו היה אותו פיצוץ שאירע במקום עבודתו של התובע בשנת 89 גורם לתובע נזק מסויים, היה התובע מתלונן על ליקוי שמיעה ו/או טנטון בסמוך לקרות הפיצוץ ולא בשנת 96 כפי שעשה בפועל. כך גם, יש להניח כי לו אותו פיצוץ משנת 89 היה גורם לתובע נזק כלשהו, ניתן היה לגלות את אותו הנזק בכל אותן בדיקות תקופתיות ובדיקות השמיעה שבוצעו עוד טרם שנת 96 או 95.

9. השוני היחיד בין חוות דעתו של ד"ר פלוטקין לבין חוות דעתו של ד"ר א. ברקו, מתמקד בכך שד"ר א. ברקו סבור, כי עקומות השמיעה של התובע מתאפיינות בליקוי שמיעה שניגרם מחשיפה לרעש והתפתח על פי עיקרון המיקרו-טראומה.

על מנת להכיר בפגיעתו בעבודה של התובע מסוג מיקרו-טראומה, ראש לכל חייב התובע להוכיח, כי:

"במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין - ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע." (דב"ע מח/77-0 אליעזר מזרחי נ' המוסד פד"ע יט 538)


במקרה שלפנינו לא הונחה תשתית עובדתית מוכחת להכרת פגיעתו של התובע על דרך מיקרו-טראומה. כל שהוכח הוא, כי מקום עבודתו של התובע היה מרוחק כ-800 מטר מאיזור הניסויים- פיצוצים, כאשר התובע עובד בתוך אולם סגור ורעש הפיצוצים נשמע בכל המרחב הפתוח של רפא"ל.

התובע לא המציא מדידות רעש, וניתן ללמוד ממכתבה של ד"ר אביבה אלופי, רופאת רפא"ל, מיום 13/2/97, כי בהתאם למדידות רעש שבוצעו סביב מקום עבודתו של התובע נעו בין 72 - 74 דציבל.

אמירה כללית בסעיף 4 לתצהירו של התובע לפיה סמוך למקום עבודתו היו מעת לעת פיצוצים שגרמו לרעש חזק, אין בה בכדי להוות תשתית עובדתית ומוכחת לביסוס טענת המיקרו-טראומה.

10. סוף דבר - לאור האמור, דין התביעה להידחות ללא צו להוצאות.
ניתן היום י"ב באייר, תשס"ב (24 באפריל 2002) בהעדר הצדדים.
מיכאל שפיצר
, שופט

נציג ציבור
סולימאן נסראלדין
002814/98בל 710 ריקי סבג








בל בית דין אזורי לעבודה 2814/98 שי שטיינבלט נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 24/04/2002)