פסקי דין על שמעון סיסו |

6884-01/11 בפמ     23/01/2011




בפמ 6884-01/11 שמעון סיסו נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בנצרת



בפ"מ 6884-01-11 סיסו נ' מדינת ישראל






בפני

כב' השופטת
עדי במביליה – אינשטיין


מבקש


שמעון סיסו


נגד


משיבה

מדינת ישראל


נוכחים
:
מטעם המבקש
: בעצמו וע"י עו"ד אסף כהן

מטעם המשיבה
: עו"ד עלי כעביה

החלטה

בפני
י בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש ע"י קצינת משטרה בתאריך 13/1/11,
למשך 90 יום, עקב גרימת תאונת דרכים שבה נהרג אדם.

עפ"י החשד, בתאריך 16/12/10 בשעה 11:55 לערך נהג המבקש ברכב בנצרת עילית, ביצע פניית פרסה בכיכר וכשסיים את הפנייה לאחר הכיכר לא נתן זכות קדימה להולך רגל על מעבר חצייה ופגע בו. הולך הרגל פונה לבית החולים, ימים רבים היה מחוסר הכרה ומונשם עד שביום 9.1.11 נפטר.

רקע
:

בתאריך 20/12/10 נפסל המבקש מנהלית למשך 60 יום, בגין אירוע התאונה, טרם פטירת המנוח.

בבקשה שהגיש המבקש לביטול הפסילה המנהלית, במסגרת בפ"מ 12560-12-10, הוריתי על קיצור תקופת הפסילה המנהלית והעמדתה על 30 ימים, בעיקר נוכח עוצמתן הנמוכה של הראיות ונוכח נסיבות ביצוע העבירה, שנבעו מן הראיות דאז, ולא העידו כי המבקש מסוכן לשלום הציבור. בנוסף, עוגנה החלטתי בדבר קיצור התקופה, בעברו ובנסיבותיו האישיות של המבקש.

בתאריך 9/1/11 נפטר המנוח.
בתאריך 13/1/11, על רקע פטירת המנוח, נערך שימוע והמבקש נפסל מנהלית, למשך 90 ימים, ע"י קצינת משטרה,
בהתאם לסעיף 47(ה)(1) לפקודת התעבורה.

במסגרת הבקשה שבפני
י עותר המבקש לביטול החלטת הקצינה מיום 13/1/11 ולמימוש החלטת בית המשפט מיום 9/1/11 בבפ"מ 12560-12-10.
טענות הצדדים
:

ב"כ המבקש טען כי הפסילה המנהלית למשך 90 ימים, מנוגדת להחלטת בית משפט זה מיום 9/1/11, אשר הורה על קיצור התקופה ל-30 ימים. ב"כ המבקש הפנה להחלטת בית המשפט מיום 9/1/11 ממנה עולה כי לא ניתן להגיע למסקנה שהתאונה התרחשה על מעבר חצייה, לא ניתן לשלול כי הולך הרגל התפרץ לכביש וכי התאונה היתה בלתי נמנעת. ב"כ המבקש טען כי טרם נערך שחזור עם המבקש, לא נחקרו עדים והחלטת הקצינה ניתנה אך ורק בשל מות המנוח, נימוק שהנו טכני. להשלמת טיעוניו הפנה ב"כ המבקש לטיעוניו במסגרת בפ"מ 12560-12-10 הן ביחס לראיות בתיק והן ביחס לנסיבותיו האישות של המבקש ועברו התעבורתי שאינו מכביד.

ב"כ המבקש הגיש החלטות במקרים בהם נפסלו נהגים למשך 90 ימים ותקופת הפסילה קוצרה או בוטלה בשל אי קיום ראיות לכאורה.

ב"כ המשיבה טען לסמכות הקצין הפוסל להורות על פסילה למשך 90 ימים בנסיבות העניין עקב מות המנוח. עוד טען כי מאז החלטת בית המשפט מיום 9/1/11 התווסף חומר חקירה נוסף לתיק החקירה המבסס את אחריות המבקש להתרחשות התאונה ותוצאותיה ולכך שהתאונה התרחשה בעת שהמנוח חצה את הכביש על מעבר החצייה. ב"כ המשיבה טען כי ראוי שהמבקש יעבור את תקופת הצינון שנקבעה בחוק, כי יש בנהיגתו משום סכנה לשלום הציבור וכי האינטרס הציבורי גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש. ב"כ המשיבה טען כי הפסילה של 90 ימים מצטברת לפסילה הקודמת שכן כל אחת מהחלטות הפסילה ניתנה בשל חלופה אחרת של סעיף 47(ה) לפקודה.

הפן המשפטי
:

סעיף 47(ה) לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:
"היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן (ב) ינהג כלהלן, לפי העניין:
(1) בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם – יפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 90 ימים;
(2) בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש –
רשאי הוא לפסול
את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 60 ימים..."

בהשתמשו במילה "יפסול" בסעיף 47(ה)(1) ולא במילים "רשאי לפסול" (כאמור בסעיף 47(ה)(2)), חייב המחוקק את קצין המשטרה לפסול מנהלית, למשך 90 ימים, נהג שגרם לתאונת דרכים בה נהרג אדם ולא הותיר בידו שיקול דעת אם לעשות כן, בכפוף לקיומן של ראיות לכאורה המקימות יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג.

הסנגור המלומד טען כי אין סמכות לקצינה הפוסלת לפסול נהג למשך 90 יום לאחר שבית המשפט הורה על קיצור התקופה משישים ימים לשלושים ימים בגין אותה תאונת דרכים.

יתכן שראוי היה כי המשיבה תפעל בהתאם לסעיף 49 לפקודת התעבורה ותגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט, על רקע פטירת המנוח וצבירת ראיות לכאורה, ולא תפסול את המבקש פסילה מנהלית למשך 90 ימים, בניגוד להחלטה השיפוטית קודמת ביחס לתאונת הדרכים הנדונה.

עם זאת, החלטת הקצינה מיום 13/1/11, בדבר הטלת פסילה למשך 90 ימים, אינה מנוגדת להוראות הפקודה. סעיף 47(ה)(1) מקים עילה נפרדת לפסילת נהג מנהלית ולכן אין מניעה ללכת גם באפיק משפטי זה, שעה שהשתנו הנסיבות ונפטר המנוח.

הנני דוחה טענת ב"כ המשיבה לפיה יש להצביר את תקופות הפסילה המנהלית - הן בגין גרימת התאונה שעה שנגרמו בגינה חבלות של ממש "בלבד" והן עתה בגין שינוי הנסיבות לתאונה קטלנית. תכלית סעיף 47(ה)(1) או (2) לפקודת התעבורה הנה ליצור תקופת צינון מסוימת, שהנה מידתית ביחס לתוצאות התאונה. מדובר ב"מעשה תאונה אחד", תקופה של 90 ימים נקבעה כמידתית ככל שמדובר בתאונה קטלנית ולכן זו התקופה שמהווה מסגרת דיונית לבקשה זו.

הפן העובדתי
– בחינת קיומן של ראיות לכאורה:

לאחר עיון בתיק החקירה, מצאתי כי במסגרת השלמת החקירה, שבוצעה מאז החלטתי מיום 9/1/11, התגבשו ראיות לכאורה להוכחת אשמת המבקש בגרימת התאונה:

המבקש בהודעתו הראשונה טען כי המנוח חצה כמטר לפני מעבר החצייה ביחס לכיוון נסיעת המבקש, לא צפה את ירידתו לכביש וכי לא הבחין במנוח טרם הפגיעה.

בעת מתן החלטתי מיום 9/1/11
לא היו בתיק דו"ח בוחן, סקיצה ותמונות משמעותיות של הזירה. כמו כן, לא נגבו עדויות מעדי ראיה.


:







בפמ בית משפט לתעבורה 6884-01/11 שמעון סיסו נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 23/01/2011)