פסקי דין על עלי זידאן | פסקי דין על מוחמד זידאן | פסקי דין על וליד זידאן |

38497-01/11 עמת     27/01/2011




עמת 38497-01/11 עלי זידאן, מוחמד זידאן, וליד זידאן נ' מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בחיפה



עמ"ת 38497-01-11 זידאן(עציר) ואח' נ' מדינת ישראל




בפני

כב' השופט
אמיר טובי

העוררים
1
.
עלי זידאן
(עציר)

2
.
מוחמד זידאן
(עציר)

3
.
וליד זידאן
(עציר)


נגד

המשיבה
מדינת ישראל


החלטה

בפני
י ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (סגן הנשיא כב' השופט מ' אלטר) שניתנה ביום 19.1.2011, בה נקבע קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של העוררים וכן קיומה של עילת מעצר. בית המשפט הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינם, תוך שקבע את המשך הדיון בפני
ו ליום 14.2.2011.

נתוני רקע

בבית משפט השלום בעכו הוגש כנגד העוררים כתב אישום המייחס להם תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 274(1) +274(3)+ 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיפים 275 + 29 לחוק.

בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 5.1.2011 בשעה 06:30 לערך, הגיעו ארבעה שוטרים לביתו של העורר 2 וזאת בעקבות צו חיפוש שהוצא כנגד נאשם אחר, קטין יליד 1993 (להלן: "הקטין"). השוטרים דפקו על דלת הבית וכאשר אמם של העורר 2 והקטין פתחה, הזדהו בפני
ה והיא הובילה אותם לחדרם של השניים. העורר 2 והקטין החלו נוהגים בתוקפנות כלפי השוטרים ובשלב כלשהו זרק הקטין את תנור החימום על הרצפה. השניים המשיכו לצעוק ולהשתולל כאשר הקטין דחף את אחד השוטרים, אשר הודיע לו כי הוא עצור. בתגובה, הרים הקטין כסא פלסטיק והטיח אותו בראשו של השוטר אשר נפל על הרצפה כתוצאה מהמכה.

בעוד השוטרים מנסים להשתלט על הקטין והעורר 2 ושאר דיירי הבית, הגיעו למקום בריצה העוררים 1 ו- 3. השוטרים הזדהו בפני
הם כשוטרים ובקשו שלא יתערבו, אולם העורר 3 רץ לאחד השוטרים ונתן לו מכת אגרוף בפני
ו ואילו העורר 1 החל משתולל, מכה, בועט ונותן אגרופים לשוטרים. לאחר שהקטין נכבל, ניסו שאר העוררים ואחרים לשחררו מידי השוטרים ולמנוע מעצרו. בשלב זה הוזעקה תגבורת ומספר שוטרים נוספים הגיעו למקום וספגו אף הם מכות מצד העוררים. העוררים המשיכו להשתולל ולהכות את השוטרים באגרופים ובעיטות עד שנעצרו והוכנסו לניידת משטרה.

עד כאן עובדות כתב האישום.

במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה להורות על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

החלטת בית משפט השלום

בהחלטתו מיום 19.1.2011 קבע בית משפט קמא, לאחר שבחן את תיק החקירה, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה. זאת בהסתמך על דוחות הפעולה של השוטרים והמזכרים שבתיק, ובשים לב לכך שהקטין הודה בהודעתו כי תקף שוטר ואף קשר את שאר המשיבים בציינו כי אלה ניהלו מאבק עם השוטרים ודחפו אותם החוצה.

באשר לקיומה של עילת מעצר, ציין בית משפט קמא כי הגם שהעבירה המיוחסת לעוררים אינה נכללת בין העבירות המקימות עילת מעצר סטטוטורית, הרי שהתנהגותם הבוטה והאלימה כלפי השוטרים שמילאו תפקידם כדין, שאך בדרך נס לא הסתיימה בתוצאות חמורות יותר, מלמדת על מסוכנותם של העוררים.

בשלב זה קבע בית משפט קמא כי מאחר והחלופות טרם הוצגו בפני
ו, הרי שהחלטתו באם להורות על מעצרם של העוררים או שחרורם לחלופת מעצר, תינתן לאחר שיוצגו החלופות.

בהמשך לאותה החלטה, הציגו העוררים חלופות שעיקרן מעצר בית, איש איש בביתו.

בית משפט קמא קבע כי החלופות המוצעות נראות בעייתיות על פניהן, וכי ראוי שהן מסוכנותם של העוררים והן החלופות שתוצענה על ידם, ייבחנו על ידי שירות המבחן. לפיכך, הורה על קבלת תסקיר מעצר ודחה את ההכרעה ליום 14.2.2011.

טענות הצדדים

בהודעת הערר, טענו העוררים כי אין בראיות שנאספו כדי להביא להרשעתם בדין וכי הודעותיהם של השוטרים, לרבות הטיפולים הרפואיים שכביכול ניתנו להם, אין בהם כדי להוות ראיות לכאורה כנגד העוררים.
עוד נטען כי לא מתקיימת עילת מעצר שכן אין חשש לשיבוש הליכי משפט, בשים לב לכך שמרבית העדים הנם אנשי משטרה. כמו כן לא נשקפת כל מסוכנות מהעוררים שהנם אנשים נורמטיביים המנהלים אורח חיים תקין. עוד הוסיפו העוררים כי כנגד השוטרים המעורבים, הוגשה תלונה למח"ש, בגין האירוע נשוא כתב האישום וזו טרם התבררה.

העוררים מלינים גם על החלטת בית משפט קמא להחזיקם במעצר עד לקבלת תסקיר שירות המבחן, שכן לשיטתם ראוי היה לאשר את החלופות שהוצגו בפני
ו, ואשר יש בהן כדי לאיין כל מסוכנות, באם קיימת כזו. נטען כי בנסיבות לא היה כל צורך לערב את שירות המבחן ושומה היה על בית המשפט לבדוק בעצמו את החלופות.

יוער כי בהודעת הערר נטען כי אין בהחלטת בית משפט קמא מיום 19.1.2011 כל הוראה על המשך מעצרם של העוררים, וכי בהעדר הוראה מפורשת לעניין זה הרי שהעוררים עצורים שלא כדין. אלא שבדיון שהתקיים בפני
י, הציגה ב"כ המשיבה החלטת בית משפט קמא מיום 10.1.2011 בה הורה על מעצרם של העוררים על להחלטה סופית בבקשה לעצרם עד תום ההליכים. לאור זאת, חזר בו ב"כ העוררים מטענתו לעניין זה.

ב"כ המשיבה בקשה לדחות את הערר תוך שציינה כי בית משפט קמא קבע לאחר שהתרשם מחומר הראיות שהונח בפני
ו, כי לא זו בלבד שקיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה אלא שהתנהגות העוררים היתה בוטה ואלימה שנועדה להכשיל שוטרים ולמנוע מהם למלא את תפקידם. עוד ציינה כי בית משפט קמא עשה חסד עם העוררים משהפנה אותם לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר על מנת לקבל תמונה מלאה יותר אודותיהם. המשיבה טענה כי ניתן ללמוד על מסוכנותם של העוררים מעיון בדוחות הפעולה והמזכרים המצויים בתיק החקירה. לצורך כך העבירה את התיק לעיוני.

דיון

עיון בתיק החקירה מלמד כי קיימות בו ראיות לכאורה הטומנות בחובן פוטנציאל הרשעתי. מדובר בעיקר בדוחות הפעולה של השוטרים שהיו מעורבים באירוע האלים נשוא כתב האישום.
אלה מעלים תמונה עגומה על שהתרחש בזירת האירוע ועל ההתפרעות והאלימות שהופעלה כלפי השוטרים.

חיזוק לגרסתם של השוטרים, ניתן למצוא גם בהודעתו של הקטין מיום 5.1.2011 בה אישר את הדברים שלהלן: "אמא שלי היתה משתוללת וצועקת על השוטרים כי השוטרים ביקשו לדבר אתי ואמא שלי חסמה אותם והחלה לצעוק. . . " (שורות 3-5). בהמשך הודה הקטין כי תקף את אחד השוטרים בכיסא פלסטיק והוסיף ". . . אמא שלי היתה צורחת במקום וחסמה את השוטרים להגיע אליי אז לא יודע מה קרה לי ולאחר שתקפתי את השוטר הגיעו גם הדוד שלי וליד ואחי מוחמד והשכן שלי עלי זידאן
והתחילו כולם ביחד איתי לדחוף את השוטרים החוצה ונהיה מאבק בינינו לבין השוטרים עד שעצרו אותנו והביאו אותנו לכאן" (שורות 7-9 להודעה).

חיזוק נוסף לגרסת השוטרים מצוי בתעודות הרפואיות שבתיק החקירה. כך למשל בתעודת רופא קופ"ח שניתנה לשוטר עוזי בוטבול מיום 6.1.2011 נרשם כי בבדיקה אובחנה נפיחות בשפה התחתונה ופצע שטחי בפני
ם השפה ורגישות קלה במישוש מעל הגבה השמאלית. השוטר חמדאן סאלח הוחש לבית החולים בנהרייה ונדרש לבדיקה מקיפה שכללה צילומים של עצמות הפנים ובית החזה ושוחרר להשגחה ומנוחה למשך יומיים. בתעודה הרפואית שניתנה לשוטר חן אלינועם מיום 6.1.2011 נרשם כי אובחנה אצלו רגישות מעל נפיחות באזור העורפי בראש (אזור אוקסיפיטלי). מסמכים אלה מעידים על היקף הפגיעות שנגרמו לשוטרים. על פניו, לא מדובר בדחיפות סתם או בצעקות כפי שנטען בהודעות אחדים מהמשיבים אלא באלימות של ממש שהסבה נזקים שנקל היה להבחין בהם גם בבדיקה חיצונית ויזואלית.

נכון הוא שהעוררים הרחיקו עצמם ממעשי האלימות, וטענו כי לא נקטו בכל פעולה אלימה או תוקפנית כלפי השוטרים. נהפוך הוא, לדבריהם השוטרים הפעילו נגדם כוח בלתי סביר ושלא לצורך ואף ריססו עליהם גז פלפל שגרם להם צריבה בעיניים. בגין מעשים אלה הוגשה על ידי העוררים תלונה למח"ש. ברי כי טענתם תתברר גם במסגרת ההליך העיקרי, אולם בשלב זה, אין בית משפט נדרש למבחני מהימנות ובחינת חומר החקירה הנה במהותה בחינה חיצונית שנועדה לגלות קיומם של בקיעים או סתירות מהותיות בראיות התביעה, היורדות לשורשם של דברים, או הימצאות ליקויים בסיסיים בהצגת הדברים והגיונם. (ראו לדוגמא:
בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08); בש"פ 663/08 סדיק סרחאן ואח' נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 12.2.08); בש"פ 860/08 חגי אזולאי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 10.2.08); בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08).

לא מצאתי בדוחות הפעולה של השוטרים ליקויים משמעותיים או סתירות מהותיות, ולכן יש לומר כי קיים חומר ראייתי גולמי, הכולל את דוחות הפעולה, התעודות הרפואיות והודאתו של הקטין,
שאם יעובדו עשויים בהחלט להוביל להרשעתם של העוררים.

אשר לקיומה של עילת מעצר, הרי שאף על פי שלא מתקיימת בענייננו עילת מעצר סטטוטורית, ניתן להצביע על מסוכנותם של העוררים כמקימה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. דומה כי אין צורך להכביר מלים לגבי המסוכנות הנשקפת ממעשיהם של מי שנוהגים בהשתוללות שלוחת הרסן והתפרעות אלימה כפי שהיא מצטיירת מדוחות הפעולה, כלפ שוטרים שכל חטאם בכך שניסו למלא את תפקידם. התנהגות מעין זו מעידה מניה וביה על מסוכנות במידה המקימה עילת מעצר.
בית משפט קמא בחן את החלופות שהוצעו על ידי המשיב ומצא כי על פניהן הן בעייתיות. סבורני כי גם בכך צדק בית משפט קמא. לטעמי, די בכך שהחלופות מצויות בבתי העוררים, בסביבתם הטבעית ובאותו מקום בו בוצעו העבירות נשוא הדיון, על מנת להביא לפסילתן. בנסיבות המקרה דידן, לא יעלה על הדעת להחזיר את העוררים לאותם בתים ולאותה סביבה שבה התרחשה העבירה, באופן שכל אימת שתדרש המשטרה לוודא קיומם של תנאי השחרור, היא תסתכן בהתלקחות ותגובה אלימה מצד העוררים או מי מבני משפחותיהם. לדעתי, חסד עשה בית משפט קמא עם העוררים משהורה לשירות המבחן לשוב ולבחון קיומה של חלופה הולמת, ובכך נתן להם הזדמנות נוספת להציג חלופה מתאימה.

לאור מקבץ האמור, לא ראיתי כל עילה להתערב בהחלטתו המנומקת והמבוססת היטב של בית משפט קמא. אי לכך, אני דוחה את הערר.


ניתנה היום, כ"ב בשבט תשע"א, 27 ינואר 2011, במעמד ב"כ העוררים – עו"ד זכי כמאל והעוררים, ב"כ המשיבה – עו"ד גב' מיטל חן-רוזנפלד.








עמת בית משפט מחוזי 38497-01/11 עלי זידאן, מוחמד זידאן, וליד זידאן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 27/01/2011)