פסקי דין על חנה סולומון | פסקי דין על עזבון המנוח הרב שלום לנדמן ז"להרב נתן לנדמן | פסקי דין על חיה ירקוני | פסקי דין על מדינת ישראל - רשם המקרקעין |

525/03 א     03/05/2004




א 525/03 חנה סולומון נ' עזבון המנוח הרב שלום לנדמן ז"להרב נתן לנדמן,חיה ירקוני ,מדינת ישראל - רשם המקרקעין




20
בתי המשפט

א 000525/03
בית משפט מחוזי חיפה
03/05/2004
תאריך
השופט יצחק כהן

בפני

חנה סולומון
ת"ז 626015
בעניין:
התובעת

ע"י ב"כ עו"ד א' אבריאל ואח'
נגד
1. עזבון המנוח הרב שלום לנדמן ז"ל
2. הרב נתן לנדמן
ת"ז 47858337
3. חיה ירקוני
ת"ז 047858352
נתבעים 1 עד 3 ע"י הרב נ' לנדמן
4. מדינת ישראל - רשם המקרקעין

ע"י פרקליטות מחוז חיפה
הנתבעים

פסק דין
1. התובעת היא בעלת המקרקעין המצויים ברח' אלנבי 102 בחיפה, הידועים כחלקה 25 בגוש 10825 (להלן - "המקרקעין"), ועל המקרקעין בנוי בניין.
2. בדף רישום המקרקעין בספרי המקרקעין, רשומה זיקת הנאה, וזו לשונה:

"המרתף משועבד בזיקת הנאה לצמיתות למטרת בית כנסת בלבד, בתנאים המפורטים בסעיף 11 של צו בית המשפט המחוזי בחיפה ת.א. 1120/79 מיום 11.1.80."

זיקת ההנאה נרשמה "לטובת ציבור מתפללי בית הכנסת", ואכן, במשך שנים רבות התנהל במרתף הבניין בית כנסת, שהנציח את שמו של כב' הרב שלום לנדמן ז"ל, הוא אביהם המנוח של הנתבעים 2 ו- 3.
3. בכתב התביעה שהוגש מטעם התובעת עותרת התובעת לכך שיוצהר כי זיקת ההנאה בטלה, וכי יש למחוק אותה מספר המקרקעין.

בבסיס עתירתה של התובעת עומדת טענתה, כי בית הכנסת שפעל במרתף הבניין כבר אינו פועל מזה מספר שנים, והמקום ננטש ונזנח.
4. אין זה הסכסוך הראשון בין הצדדים, וכעולה מנוסח ההערה שנרשמה בנוגע לזיקת ההנאה, בתאריך 11.1.80 ניתן בבית משפט זה (כב' השופט ד' קציר)

פסק דין
בסכסוך שהתברר בתיק אז' 1120/79.

בפסק הדין האמור, התייחס בית המשפט להסכם שנכרת בתאריך 30.1.79 בין התובעת ובעלה המנוח מחד גיסא והרב שלום לנדמן ז"ל מאידך גיסא. בעמ' 5 לפסק הדין קבע בית המשפט כדברים הבאים:

"מסקנתי איפוא כי בעשיית אותו הסכם שבו נכלל סעיף 12 האמור, התכוונו הצדדים שהמרתף האמור ישמש כבית כנסת כל עוד יהיו 10 אנשים אשר ירצו להתפלל בו או ללמוד בו תורה בצוותא."

למטה מדברים אלה קבע בית המשפט:

"כן שמורה לנתבע (הוא בעלה המנוח של התובעת שלפני - י"כ) הזכות האמורה בסעיף 96 של חוק המקרקעין לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את הזיקה או לשנות תנאיה, אם בית המשפט, שאליו יפנה, ישוכנע כי התמלאו התנאים המובאים בסעיף האמור."

בסיפא לפסק הדין, קבע בית המשפט כדלקמן:

"סוף דבר, הריני קובע כי יש לרשום בפנקסי המרשם המתנהלים לפי חוק המקרקעין תשכ"ט - 1969, את זיקת ההנאה הקיימת לגבי המרתף של הנכס הידוע כחלקה 25 בגוש 10825 בחיפה, דהיינו שכל עוד ישמש מרתף זה כבית כנסת ואך ורק למטרה זו, יהיה שימוש זה מותר ללא תשלום כלשהוא בתנאי שמתפללי בית הכנסת האמור ישלמו את כל ההוצאות והמיסים, מים וחשמל, הכרוכות בבית הכנסת, ישמרו על ניקיונו ויתקנו כל מה שצריך תקון על חשבונם וכן יבטחו על חשבונם את המבנה וכן נזק שייגרם לצד שלישי על ידי שימוש זה."
5. סעיף 96 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 (להלן - "חוק המקרקעין"), קובע לאמור:

"זיקת ההנאה היא לתקופה בלתי מוגבלת, זולת אם נקבעה לה תקופה בתנאי הזיקה; אולם בית המשפט רשאי, על פי בקשת צד מעוניין או היועץ המשפטי לממשלה, לבטל את הזיקה או לשנות תנאיה, אם ראה לעשות כן בגלל אי הפעלת הזיקה או בגלל שינוי בנסיבות השימוש בה או במצב המקרקעין הזכאים או הכפופים; ורשאי בית המשפט לפסוק פיצוי למי שנגרם לו נזק על ידי הביטול או השינוי."

על יסוד הראיות שהונחו לפני, הנני קובע, כי בית הכנסת שפעל במרתף הבניין פסק לפעול לפחות לפני ארבע שנים. על עובדה זו העידו התובעת ומר אריה גחלת, וכן העיד על כך מר הרשקו ינקו, מטעם הנתבעים.

מר גחלת, שנהג להתפלל בבית כנסת סמוך, סיפר בעדותו כי מידי פעם פנו מתפללי בית הכנסת שבמחלוקת למתפללי בית הכנסת הסמוך וביקשו מהם כי יסייעו להם להשלים את מניין המתפללים בבית הכנסת, ואף מר ינקו שנמנה על מתפללי בית הכנסת העיד כי בית הכנסת נסגר לפני כארבע שנים (עמ' 13 לפרוטוקול).
6. כעולה מעדויותיהם של מר גחלת ומר ינקו, מספר המתפללים בבית הכנסת היה מועט, ולמרבה הצער מספר אנשים נפטרו (מר ברגר ז"ל ומר זיסו ז"ל), אחרים עברו להתגורר בשכונות אחרות (מר חיימוביץ ומר יוקוביץ), ואחרים עברו להתפלל בבתי כנסת אחרים, כמו מר ינקו עצמו. מר ינקו מסר בעדותו, כי הגישה לבית הכנסת הייתה קשה, ואף זכר כי אחד המתפללים נפל בדרכו לבית הכנסת והתלכלך בבוץ (עמ' 12 לפרוטוקול).

נראה, כי בנוסף לאלה, אף התובעת ובעלה המנוח לא הקלו עם מתפללי בית הכנסת. אמנם, התובעת מסרה בעדותה כי נהגה להדליק את האור בערב שבת, כדי שהמתפללים המבוגרים יראו את דרכם, והיא ובעלה אף צבעו את המדרגה שבדרך בצבע לבן כדי שיקל לראותה, ועוד מסרה התובעת, כי נהגה לבקש מילדיה שלא להשמיע מוזיקה בקול רם כדי שלא להפריע למתפללים. ואולם, מעדיף אני את דבריו של הנתבע מס' 2 והעד מטעם הנתבעים מר ינקו.

הנתבע מס' 2 סיפר על התנהגות בוטה כלפיו מצד בעלה המנוח של התובעת, ומר ינקו סיפר כי "כל הזמן היו סקנדלים" (עמ' 11 לפרוטוקול), וכיצד הציע בעלה המנוח של התובעת למתפללים לעזוב את המקום. אוסיף, כי נראה שהתנהגותם המתנכלת של התובעת ובעלה המנוח, כלפי מתפללי בית הכנסת, נבעה מהתנגדותם לקיום בית הכנסת במקום, התנגדות בעטיה פרץ הסכסוך שהביא להתדיינות בתיק אז' 1120/79, בו ניתן פסק הדין מכוחו נרשמה זיקת ההנאה.
7. הנתבע מס' 2 הדגיש בעדותו כמו גם בסיכום טענותיו, את התנהגותם המתנכלת של התובעת ובעלה למתפללי בית הכנסת, ולטענתו, התנהגותם היא שהביאה להפסקת פעילות בית הכנסת.

הגם ששוכנעתי שהתובעת ובעלה לא כיבדו כראוי את זיקת ההנאה, ולא הקלו על המתפללים הבודדים שעוד פקדו את בית הכנסת, הנני סבור שלא אוכל להתחשב בהתנהגותם המתנכלת של התובעת ובעלה כלפי המתפללים, אלא בשאלת הוצאות המשפט בלבד. הטעם לכך הוא, שמדובר בדברים שאירעו לפני מספר שנים, ואם רצו הנתבעים להגן על זיקת ההנאה מפני התנכלות התובעת ובעלה, כי אז היה עליהם לנקוט בצעדים מתאימים לשם הפסקת ההפרעות וההתנכלויות בעת שאירעו. הנתבעים לא נקטו בצעדים להגן על זיקת ההנאה מפני הפרעות והתנכלויות מצד התובעת ובעלה, וכך נוצר המצב שהביא להפסקת השימוש בבית הכנסת. נראה שהנתבע מס' 2 היה ער לכך שהמקום אינו משמש עוד כבית כנסת, שכן בשלב מסוים הגיע לבית הכנסת והוציא את ספרי התורה, והעבירם לבית כנסת בחולון.

אמנם, הנתבע מס' 2 טוען, כי הוציא את ספרי התורה לשם הגהתם ותיקונם, אך עם כל הכבוד ספק בעיני אם זו הסיבה העיקרית. ראשית, הנתבע מס' 2 מודה, כי תיקון ספרי התורה והגהתם כרוכים בהוצאת ממון רב שאינו מצוי בכיסו, ואם כך נשאלת השאלה, מה הטעם בהוצאת ספרי התורה מבית הכנסת לשם הגהה ותיקון, כאשר בידי הנתבע מס' 2 אין הממון הדרוש לשם ביצוע הפעולות האמורות. שנית, ברור הדבר, שהוצאת כל ספרי התורה מבית הכנסת, אפילו לצורך הגהה ותיקון, והשארת בית הכנסת ללא ספרי תורה, גורמת להפסקת פעילות בית הכנסת באחת.

בבחינת מאזן ההסתברות, מסתבר יותר בעיני, שספרי התורה הוצאו מבית הכנסת על ידי הנתבע מס' 2 משום שלא מצא טעם בהחזקתם במקום, לאחר שהתברר לו שבית הכנסת חדל מלפעול, והמקום ננטש ונזנח, וקיים חשש לשלמותם ספרי התורה שהיו במקום.

זאת ועוד, כאמור בפסק הדין שניתן בתיק אז' 1120/79, זיקת ההנאה הותנתה בכך שמתפללי בית הכנסת ישלמו הוצאות, מסים, מים חשמל ודמי ביטוח, לרבות ביטוח צד שלישי, וכן שישמרו על ניקיון המקום. מטעם הנתבעים, המבקשים להוסיף ולקיים את זיקת ההנאה, לא הובאה כל ראיה שהתנאים בהם הותנתה זיקת ההנאה אכן קויימו, בין אם על ידי הנתבעים עצמם ובין אם על ידי מי מטעמם. התמונות שהציגה התובעת מלמדות על כך שהעזובה וההזנחה פשטו בבית הכנסת, והלכלוך והזוהמה השתלטו על כל חלקה טובה בו. תמונת הכיור מלמדת, כי מזה שנים הפסיקו הכהנים ליטול ידיהם בבית הכנסת קודם עלו לברך את ברכתם.

על כן, ולאור האמור לעיל, בית הכנסת במקרקעין פסק מלפעול בשל השפעתם המצטברת של מספר גורמים, וגם אם התובעת ובעלה המנוח הפריעו למתפללים ואף התנכלו להם, הרי הייתה זו רק סיבה אחת מבין מספר סיבות שהביאו להפסקת פעילותו של בית הכנסת.
8. בהפסקת פעילותו של בית הכנסת במקרקעין יש משום נסיבה חדשה שיש להביאה בחשבון משתי מבחינות. מהבחינה האחת הפסקת פעילות בית הכנסת היא "שינוי בנסיבות השימוש" לעניין סעיף 96 לחוק המקרקעין, והדבר מצדיק בנסיבות המקרה שלפני את ביטול זיקת ההנאה. שנית, בפסק הדין מכוחו נרשמה זיקת ההנאה, נקבע במפורש כי לזיקת ההנאה יהיה תוקף "כל עוד מרתף זה ישמש כבית כנסת ואך ורק למטרה זו". אזכיר כי בית המשפט קבע בפסק הדין, שלנתבע דאז (הוא בעלה המנוח של התובעת) שמורה הזכות לפנות לבית המשפט ולבקש לבטל את זיקת ההנאה לפי סעיף 96 לחוק המקרקעין.

לפיכך, לאחר ששוכנעתי כי בית הכנסת שפעל במקרקעין הפסיק לפעול, הנני מחליט לבטל את זיקת ההנאה.
9. על פי הסיפא לסעיף 96 לחוק המקרקעין, בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי למי שנגרם לו נזק כתוצאה מביטול זיקת ההנאה או כתוצאה משינוי תנאיה.

ואולם, בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים אין הנתבעים טוענים לנזק שנגרם להם, וממילא הנתבעים אף לא הניחו ראיות מתוכן ניתן ללמוד על ראשי הנזק שצריכים לעניין, ועל כימות הנזק מבחינה כספית. כעולה מכתב ההגנה, הנתבעים מבקשים להמשיך ולקיים את זיקת ההנאה כדי להנציח שם אביהם, כב' הרב שלום לנדמן ז"ל, ואולם, כאמור, משהתברר כי בטלו התנאים שעמדו בבסיס זיקת ההנאה, ובראש ובראשונה שבמקום יתנהל בית כנסת, לא ניתן לקיים עוד את זיקת ההנאה.

כיון שלא הוכח שלנתבעים נגרם נזק, ביטול זיקת ההנאה ייעשה במקרה שלפני מבלי לפסוק לנתבעים פיצוי כספי.
10. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:
(א) הנני מצהיר כי בטלה זיקת ההנאה המתייחסת למרתף הבניין, במקרקעין הידועים כחלקה 25 בגוש 10825, והרשומה "לטובת צבור מתפללי בית הכנסת".
(ב) הנני מורה לרשם המקרקעין בחיפה למחוק זיקת ההנאה האמורה מספר המקרקעין.
(ג) בהביאי בחשבון את התנהגותם המפריעה והמתנכלת של התובעת ובעלה המנוח כלפי ציבור מתפללי בית הכנסת, ובכך שהתנהגותם הייתה סיבה אחת מבין כמה סיבות שהביאו להפסקת פעילותו של בית הכנסת, הנני מחייב את הנתבעים 2 ו- 3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את אגרת המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ובנוסף לכך הנני מחייב את הנתבעים 2 ו- 3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בלבד, בצירוף מע"מ כחוק.
(ד) הנתבעים אינם מיוצגים על ידי עורך דין, ועל כן מוצא אני להבהיר להם, כי הם זכאים לערער על

פסק דין
זה בפני
בית המשפט העליון בירושלים, בתוך 45 ימים מיום שיקבלו העתק הימנו.
ניתן היום, י"ב באייר, תשס"ד (3 במאי 2004), בהעדר הצדדים.
מזכירות בית המשפט תשלח העתקים לב"כ הצדדים.
מותר להפצה מהיום.
יצחק כהן
- שופט








א בית משפט מחוזי 525/03 חנה סולומון נ' עזבון המנוח הרב שלום לנדמן ז"להרב נתן לנדמן,חיה ירקוני ,מדינת ישראל - רשם המקרקעין (פורסם ב-ֽ 03/05/2004)