פסקי דין על בע"א | פסקי דין על מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על בע"א | פסקי דין על חוסיין עלי סלימאן גדיר | פסקי דין על מוחמד עלי גדיר ואח' |

50/10 עא     01/02/2011




עא 50/10 בע"א, מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל נ' בע"א, חוסיין עלי סלימאן גדיר, מוחמד עלי גדיר ואח'








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



01 פברואר 2011

ע"א 50-10
מנהל מקרקעי ישראל - נצרת עלית נ' גדיר ואח'






בפני

כב' השופט יצחק כהן
, אב"ד - סגן נשיא
כב' השופטת נחמה מוניץ
כב' השופט שאהר אטרש

המערערת בע"א
50/10
המשיבה בע"א

71/10
מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל



נגד

המשיבים בע"א
50/10
המערערים בע"א

71/10
1. חוסיין עלי סלימאן גדיר
2. מוחמד עלי גדיר
3. אברהים עלי גדיר
4. חליל עלי גדיר
5. ממדוח עלי גדיר
6. מדחאת עלי גדיר
7. מוחמד עלי גדיר
8. אחמד עלי גדיר
9. פראג' עלי גדיר
10 טלג'ה גדיר
11. עזבון המנוח עלי סלימאן גדיר



החלטה

1.
משפחת גדיר, המערערים בע"א

71/10 והמשיבים בע"א
50/10 (להלן: "המבקשים") עותרים לתיקון פסק דיננו מיום 12.12.10, שניתן במסגרת שני הערעורים דנן (להלן: "פסק הדין"), כך שסכום הפיצוי שנקבע בפסק הדין כאן יתווסף לסכום הפיצוי שקבע בית משפט קמא.

בנימוקי הבקשה נטען, כי נראה לב"כ המבקשים כי בפסק הדין נפלה "טעות קולמוס" ויש לקבוע כי סכום הפיצוי שנקבע בסך 150,000 ₪ מתווסף לסכום שקבע בית משפט קמא וכי העניין לא הובהר דיו בפסק הדין. עוד נטען, כי עניין הטעות נהיר הוא לעין בין היתר בשים לב לעובדה, שלדידה של המערערת עצמה, לפי חוות הדעת של השמאי מטעמה, סכום הפיצוי המגיע למבקשים הינו בסך 160,000 ₪ בערכים של 3.11.04.

2.
בתגובתה לבקשה, מבקשת ב"כ המערערת לדחות את הבקשה, שכן לשיטתה הבקשה אינה עוסקת בטעות קולמוס אלא עניינה טענות באשר לטעויות מהותיות בפסק הדין, שאינן יכולות להוות בסיס לבקשה מעין זו. באשר לטענת ב"כ המבקשים, לפיה הטעות נהירה משום שהמדינה בחוות הדעת מטעמה העריכה את שווי המחוברים בסך 160,000 ₪, טוענת ב"כ המערערת בתגובתה, כי יש לדחות טענה זו מכל וכל מאחר שהטענה מתעלמת מכלל טענות המדינה ומהראיות שהובאו על-ידה, ומכך שבערעור מטעמה טענה המדינה כי בית המשפט קמא טעה וכי אין לחייבה כלל בתשלום; עוד נטען, כי הטענה אף מתעלמת מכך, שחוות הדעת מטעם המדינה היתה רק לצורך ביסוס טענות חלופיות לטענה ראשונה זו, וכי גם מהסכום שצויין בה, טענה המדינה כי יש לקזז סכום נכבד בגין דמי השימוש.

3.
לאחר עיון בנימוקי הבקשה, תגובת המדינה לבקשה ותשובת המבקשים, באנו לכלל מסקנה, כי דין הבקשה דחיה.


סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 קובע כהאי לישנא:


"מצא בית משפט כי נפלה טעות ב

פסק דין
או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה";


האפשרות לתקן מתייחסת בעיקר להשמטה או לטעות טכנית, להבדיל מטעות מהותית, הנובעת מהיסח הדעת ולעניינים אשר בית המשפט ביקש לכלול בהחלטתו ושהיה ער לקיומם (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 383, ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ. ברק אור בע"מ).

במקרה דנן, היינו ערים לטענות שני הצדדים בשני הערעורים ולחוות דעת שהוגשו מטעמם. פסק הדין ניתן לאחר ששקלנו את כל הטענות ההדדיות והבאנו במכלול שיקולינו שיקולי צדק בהינתן נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. סכום הפיצוי שנפסק על ידינו בא להחליף את סכום הפיצוי שנקבע בפסק הדין השני של בית משפט קמא והוא הסכום שחוייבה המדינה לשלמו למבקשים כמפורט בסעיף 6 לפסק הדין; מכאן, שלא נפלה כל טעות, שלא לומר "טעות" כהגדרתה בסעיף 81(א) לחוק, בפסק הדין.

למעלה מן הנדרש נוסיף, כי טענתה העיקרית של המדינה היתה, כי המבקשים אינם זכאים לפיצוי בגין המחוברים וגם לא לפיצוי בגין ביטול הרשות, ובכל מקרה, יש לקזז מכל סכום שיפסק דמי שימוש ראויים; עוד נציין, כי בית משפט קמא סמך את ידו על האלטרנטיבה השלישית שבחוות דעת השמאי מטעם המבקשים לצורך קביעת שווי המחוברים, כאשר חוות דעת זו, לא עסקה בהערכת שווי המחוברים, כי אם ב"הערכת עלות 'דיור חלוף' שיש לשלם למשפחת גדיר בגין פינוין מהשטח בו הם מחזיקים", עלות הכוללת קרקע, פיתוח ועלות בניה של דיור במקום אלטרנטיבי (עמ' 1 ו- 2 לחוות הדעת); גם הערכת שווי מבני המשק הביאה בחשבון את עלות הקרקע; מאידך, חוות דעתו של השמאי מטעם המדינה התמקדה בקביעת שווי המקרקעין לצורך גביית דמי שימוש, כאשר בשורה האחרונה של חוות הדעת ציין המומחה בצורה כוללנית, כי "אומדן שווי המחוברים במצבם הפיסי ליום עריכת השומה כ- 160,000 ₪", מבלי לפרט את שוויו ועלותו של כל מחובר בנפרד; עוד נפנה בהקשר זה לקביעתו של בית משפט קמא בפסק הדין הראשון, לפיה, "לענין ההשקעות שהשקיעו גדיר במקרקעין, יש לציין כי הוכח שהמדובר בבניה שברובה הינה בלתי חוקית... וכן הוכח כי אין המדובר בבניה מסיבית אלא בבניה שרובה מורכבת ממתקנים ארעיים וקלים יחסית" (סעיף 21 לפסק הדין); בסעיף 22 לפסק הדין הוסיף בית משפט קמא וציין, כי אין המדובר בהשקעות בהיקף מסיבי.

בהיותנו ערים לכל אלה, ולשאר טענות הצדדים, לרבות בהשלמות הטיעונים שלהם, לא ראינו צורך להוסיף הנמקות מעבר לאמור בפסק הדין.

6.
נוכח כל המקובץ לעיל, אנו מורים על דחיית הבקשה.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום,
כ"ז שבט תשע"א, 01 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.







י' כהן, שופט, ס.נשיא
[אב"ד]

נ' מוניץ, שופטת


ש'
אטרש, שופט







עא בית משפט מחוזי 50/10 בע"א, מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל נ' בע"א, חוסיין עלי סלימאן גדיר, מוחמד עלי גדיר ואח' (פורסם ב-ֽ 01/02/2011)