פסקי דין על אחמד מסרי

4754-03/09 תד     20/01/2011




תד 4754-03/09 מדינת ישראל נ' אחמד מסרי








בית משפט השלום לתעבורה בעכו



ת"ד 4754-03-09 מדינת ישראל
נ' מסרי






בפני

אבישי קאופמן
, שופט



בעניין:

מדינת ישראל



המאשימה



נגד


אחמד מסרי



הנאשם


הכרעת דין

בתיק זה מיוחסות לנאשם עבירות של נהיגה רשלנית וסטייה מנתיב נסיעה אשר גרמו לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש.

הנאשם כפר באשמה וראיות הצדדים נשמעו בדיונים מיום 16.5.10, 11.7.10 ו – 9.12.10 שאז אף סיכמו הצדדים טענותיהם.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, עיינתי בחומר שהוגש ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו.

על פי עובדות כתב האישום, שעל מרביתן אין מחלוקת, נהג הנאשם ברכבו ביום 20.2.09 בסמוך לשעה 21:00 בשדרות נשיאי ישראל בכרמיאל לכיוון כיכר ברוך. כשהגיע הנאשם לכיכר, סטה מנתיב הנסיעה ופגע בקיר האבנים שבכיכר. כתוצאה מהתאונה נגרמה לנאשם עצמו חבלה של ממש בדמות שבר מרוסק ברגלו.

המחלוקת בין הצדדים הצטמצמה למעשה לשאלה אחת: הסיבה לסטיית הנאשם מנתיב נסיעתו. בעוד שלגרסת המאשימה נגרמה הסטייה בלא הסבר סביר וכתוצאה מרשלנות, טען הנאשם כי:

"תוך כדי נסיעה לפני הכיכר, לא יודע כמה מטרים, פתאום עוקף, אותי מימין קטנוע, אין לו מקום לעקוף. פחדתי לפגוע בו, היה גשם. אז הלכתי לנתיב השמאלי. ניסיתי להכנס לפני הכיכר. הסתכלתי במראה, פתאום אני רואה רכב בא במהירות כמו משוגע. כדי לא לפגוע בו לחצתי ברקס, האוטו החליק ונכנס בכיכר".

אין מחלוקת כי הנטל להוכיח אשמתו של נאשם מעל לכל ספק סביר רובץ לעולם על המאשימה. יחד עם זאת, יש מצבים בהם נטל הבאת הראיות עובר אל כתפי הנאשם. הכלל הרלוונטי למקרה הרלוונטי למקרה שלפנינו הוא 'כלל הדרך' אשר מבטא את החזקה כי רכב הנוהג כראוי אינו סוטה ממסלולו. במקרה כזה על הנאשם להמציא ראיה סותרת ולהראות כי לא נהג בצורה בלתי זהירה.

במקרה שלפנינו סטה הנאשם שמאלה מנתיב הנסיעה ופגע בכיכר. טענת הסניגור כי הנאשם לא סטה, אלא "המשיך ישר" בוודאי שאינה יכולה להתקבל. הסטייה הרלוונטית היא סטיה מנתיב הנסיעה ולא סטייה לעומת הכיוון בו נסע הנאשם קודם לכן. משפגע הנאשם בכיכר הופר כלל הדרך הנ"ל ונוצרה 'ראיה לכאורית בדבר נהיגה שלא בדרך הזהירה', שהרי אין דרכה של מכונית לנסוע אלא בכביש ולא בשטח ההפרדה הבנוי. משכך, על המערער הנטל לסתור את החזקה כי מדובר בנהיגה בלתי זהירה ולהוכיח, ולו ברמה של יצירת ספק סביר, כי הסטייה לא נבעה מנהיגתו הרשלנית.

ייאמר מיד, כי התרשמותי הישירה מעדות הנאשם היתה שלילית ולא נתתי אמון בגרסתו כי סטה מנתיבו עקב כלי רכב שעקפו אותו.

מעבר להתרשמות הישירה מהעד יצויין לעניין זה כי בחקירה הראשונית במשטרה אמר תחילה הנאשם כי הרכב הלבן עקף אותו מצד שמאל ואחר כך הסביר שהתבלבל. לעומת זאת, העד מטעמו גב' ברסלבסקי, עמדה בחקירה במשטרה על כך שהרכב הלבן עקף אותם מצד שמאל:
ש.
את אומרת שעף אתכם רכב לבן, מאיזה צד עקף אתכם?
ת.
הרכב הלבן עקף אותנו מצד שמאל.
ש.
מאיזה צד עקף אתכם הקטנוע?
ת.
הקטנוע עקף אותנו מצד ימין.
ש.
האם הרכב הלבן עקף אתכם מצד ימין
ת.
הרכב הלבן עקף אותנו מצד שמאל.

בעדות בבית המשפט טענה העדה כי הרכב הלבן אף הוא עקף מצד ימין וכי היא התבלבלה בעדות במשטרה "הרכב הלבן והקטנוע שניהם היו הצד ימין".

אני יכול לקבל כי אדם יתבלבל ויחליף בין ימין ושמאל, אולם כאשר מדובר בתשובות ישירות לשאלות, המעמידות את הנחקר על האפשרות לטעות, כמו השאלות שנשאלה העדה בחקירה במשטרה, הסיכוי לכך קלוש. יתרה מכך, גם אם התבלבלה העדה בין ימין ושמאל, עדיין מעדותה במשטרה עולה בבירור, כי האופנוע והרכב הלבן עברו את רכב הנאשם לכאורה כל אחד מכיוון אחר. האחד מימין והאחר משמאל. גם אם טעתה העדה בין ימין ושמאל, אין בכך להסביר כיצד עמדה בתחילה על כך שכל אחד עקף את הרכב מצד
אחר, ומאוחר יותר טענה כי שני כלי הרכב עקפו מאותו צד.

זאת ועוד, בעוד שהנאשם טוען כי נאלץ לבלום בלימת חירום שגרמה להחלקה, העדה הסבירה כי הנאשם "הוריד את המהירות" ובתשובה לשאלה ישירה שנשאלה על ידי ענתה "אני הרגשתי שנסענו יותר לאט" העדה לא ציינה בלימה חזקה ובוודאי שלא בלימת חירום. למען הסר ספק המדובר בעדה המחזיקה ברשיון נהיגה ואילו היה אכן מדובר במקרה של בלימה חזקה ואף נעילת גלגלים שגרמה להחלקה עקב בלימה כטענת הנאשם, היתה צריכה לציין דבר זה.

אולם, מעבר לאמור לעיל, וגם בהתעלם מאי אמוני בגרסת הנאשם והעדה מטעמו, סבורני כי הנאשם לא הוכיח כי סטייתו ופגיעתו באי התנועה מקורה בתגובה להתנהגות כלי רכב אחרים. כפי שהתברר, רוחב הנתיב במקום הינו 4 מ'. אם נסע הנאשם באמצע הנתיב כטענתו, הרי מימינו נותר מעבר ברוחב של כ – 1.2 מ'. המדובר במרחב מספיק למעבר קטנוע בלא שהדבר אמור לגרום לכל תגובה חדה של הנאשם, ואם סטה הנאשם ולא הצליח לשלוט ברכבו עד כי פגע בכיכר, ראייה היא לכך שלא התאים מהירותו לתנאי הדרך בנסיבות.

לאור כל האמור לעיל, השתכנעתי כי המאשימה עמדה בנטל המועל עליה במשפט פלילי להוכיח מעל לספק סביר כי התאונה אירעה עקב נהיגתו הרשלנית של הנאשם, ולפיכך אני מרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

נדחה לטיעון לעונש 8.3.11 בשעה 9:30.

ניתנה היום,
20 בינואר 2011, במעמד הנאשם, בא-כוח עוה"ד נזאל, וב"כ המאשימה עו"ד אברוצקי.










תד בית משפט לתעבורה 4754-03/09 מדינת ישראל נ' אחמד מסרי (פורסם ב-ֽ 20/01/2011)