פסקי דין על מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים | פסקי דין על סלמאן אבו עסלה

1610/09 פ     14/02/2011




פ 1610/09 מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים נ' סלמאן אבו עסלה




לך



st1\:*{behavior: }



בית משפט השלום בראשון לציון

ת"פ 1610-09 מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים
נ' אבו עסלה



14 פברואר 2011



בפני
כב' השופטת איטה נחמן


המאשימה
מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים


נגד

הנאשם
סלמאן אבו עסלה

<#3#>
הכרעת דין

בתאריך 20.01.11 הודעתי לנאשם כי החלטתי לזכותו מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

להלן נימוקיי:

1.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה סתם, עבירה על סעיף 379 בחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

2.
ע"פ עובדות כתב האישום, בתאריך 08.10.07, בשעת אחר הצהריים, השתתפו א.נ. (קטין יליד 1991) וש.ה. (קטין יליד 1992) (להלן: "המתלוננים") בהפגנה אשר התקיימה בצומת קדומים, כנגד פינוי המאחז "שבות עמי". על רקע השתתפותם בהפגנה, עוכבו ונעצרו המתלוננים ע"י שוטרים שהיו במקום, וביניהם הנאשם, ששירת באותה העת כשוטר סיור במשטרת ישראל, אשר כבל את ידיהם באזיקים והובילם לג'יפ המשטרתי במטרה להסיעם לנקודת המשטרה. במהלך הנסיעה סטר הנאשם בפני
ו של א.נ. פעם אחת וכן הכה באגרופים מספר פעמים בבטנו של ש.ה., בעודם כבולים בידיהם. בתום הנסיעה הובלו המתלוננים לנקודת המשטרה "קדום" (להלן: "הנקודה") הסמוכה לישוב "קדומים", שם הורה הנאשם למתלוננים לשבת זה מול זה על ספסל ואסר עליהם להסתכל זה בזה או לשוחח האחד עם השני. בשלב מסוים לקח הנאשם את א.נ. אל מאחורי מכולה אשר הייתה בנקודה, הוריד את משקפי הראייה שהיו על פניו, סטר לו מספר פעמים בפני
ו והטיח את ראשו בקיר המכולה מספר פעמים. מיד לאחר מכן, החזיר הנאשם את א.נ. לספסל ולקח את ש.ה. אל מאחורי המכולה האמורה. שם הוריד הנאשם את משקפי הראייה של מתלונן
זה, סטר מספר פעמים בפני
ו ובעט בברכו.

3.
במועד ההקראה כפר הנאשם בעובדות כתב האישום. לפיכך, נקבע התיק לשמיעת ראיות בפני
י.

4.
ראיות המאשימה:
עת/2, אלנתן ניצן
- העיד כי ביום האירוע הוא הלך עם חבריו לכיוון המאחז "שבות עמי" על מנת להפגין כנגד הפינוי. לדבריו, בהגיעם למקום הפינוי כבר הסתיים והם הלכו לטרמפיאדה כדי לשוב לכיוון "יצהר" והבחינו בהתקהלות בצומת "קדומים" למעלה ליד תחנת הדלק. משעלו לראות את המתרחש, הם הבחינו בעשרות בנות ובנים כאשר הבנות עומדות על שופל צבאי ומסרבות לאפשר לו לנוע, והבנים התקרבו אל אנשי מג"ב וניסו למנוע מהם מלהורידן מהשופל. עוד הוסיף כי באותה העת חלק מהשוטרים החלו לרוץ לעבר הבנים וניסו לעצור מבעדם. לדבריו, אחד השוטרים רץ אחריו, צעק לו: "בוא לפה" והודיע לו על מעצרו. עוד הוסיף כי הוא נמלט מהשוטר לכיוון מעלה היישוב והסתתר מאחורי לול. כעבור 5 דקות הוא החל לשמוע צעקות והבחין בבנים נסים לעבר היישוב וכוח מג"ב בעקבותיהם, הוא הצטרף אליהם ולבסוף הם תפסו אותו ואת שריה. לדבריו, במעלה ההר לכיוון "קדומים", הפעילו השוטרים אלימות רבה, עת הם הפילו אותם על הטרסות, מכנסיו נקרעו והוא נפצע במרפק. בהמשך, הם הורידו אותם למטה בחזרה לתחנת הדלק ושוטרי מג"ב רבים הקיפו אותם וצעקו עליהם. לדבריו, במקום היה ג'יפ סופה משטרתי כחול והם הובילו אותם לחלקו האחורי, כשבמקום היו שוטרים כחולים ושוטרי מג"ב וביניהם הנאשם אשר אזק אותו ואת שריה מאחורי גבם. בהמשך, הם העלו אותם לג'יפ שהיה מלא בציוד משטרה והנאשם דחף אותם פנימה והושיב אותם בכוח על הספסל והתיישב מולם. לדבריו, הם אמרו לנאשם כי זה לא חוקי להושיב את שניהם על ספסל אחד והנאשם הביט בהם במבט אלים ומפחיד ואמר להם שאצלו אין חוקים. עוד הוסיף כי במהלך הנסיעה פנה הנאשם אל שריה ודיבר אליו בגסות, שאל לשמו ואמר להם כי הם תוקפים שוטרים ומתנהגים באלימות ושריה השיב לו כי זאת לא חקירה וגם אם הוא היה חוקר אותם אז יש להם זכות לשמור על שתיקה. בתגובה, נתן לו הנאשם כמה בוקסים בשתי ידיו לחזית גופו. לדבריו, הוא אמר לנאשם כי זה לא חוקי שהוא מרביץ והנאשם סטר לו עם גב ידו בלחיו הימנית. בהמשך, הוריד אותם הנאשם בנקודת המשטרה, כשבמקום היו שני קרוואנים או מכולות וביניהם סככה, שני ספסלים שאחד מהם צמוד למכולה אחת והשני לשנייה. לדבריו, הנאשם הושיב כל אחד מהם על ספסל אחד ואסר עליהם לשוחח ביניהם. לאחר זמן מה, לקח אותו הנאשם מאחורי אחת המכולות, הושיב אותו על הרצפה תוך שידיו עדיין כבולות מאחורי גבו, הוריד את משקפיו בעדינות ושאל לשמו, למקום מגוריו, לשמו של אביו וצעק עליו. לדבריו, הוא השיב כי הוא לא חייב לענות לו ובתגובה הנאשם החל להכותו, סטר לו על לחיו והטיח את ראשו בקיר כמה פעמים ולבסוף הוא השיב לשאלותיו. בהמשך, השיב לו הנאשם את משקפיו, החזיר אותו לספסל ולקח את שריה מאחורי המכולה השנייה. עוד העיד כי הוא שמע את הנאשם צועק עליו והוא הבין כי הנאשם עושה לו את אותו הדבר. לדבריו, לאחר הפצרות רבות מצידם הוריד מהם הנאשם את האזיקים, נתן להם לשתות והחזיר את האזיקים לידיהם. המתלונן הכחיש כי הוא תקף את הנאשם, קילל אותו וניסה להימלט מתוך הניידת.

בחקירתו הנגדית העיד כי באותה העת הוא התגורר בישוב "יצהר" ושב על דבריו כי הוא הגיע למקום כדי להפגין כנגד הפינוי. לדבריו, ההפגנה שהתקיימה בתחנת הדלק הייתה בלתי חוקית. עוד העיד כי הוגש כנגדו כתב אישום מתוקן המייחס לו התפרעות וכי צירף תיק בו הוא הואשם בתקיפת כוח של מסתערבים והדיון אמור להתקיים בעוד כחודש. לדבריו, אף אחד לא שלח אותו להפגין והוא ברח מהישיבה מבלי לקבל אישור לכך. המתלונן שב על דבריו כי תפסו אותו במעלה הטרסות ונהגו כלפיו באלימות וכי כל הדרך עד לתחנת הדלק המשיכו לעקם את ידיו, נתנו לו מכות עם גב כף היד בצידי גופו והשפילו אותו. לדבריו, הפילו אותו ארצה כדי להשתלט עליו, בהתחלה היו שני שוטרי מג"ב ולאחר מכן חמישה- שישה. עוד העיד כי הוא התלונן רק על הנאשם בגלל שהוא זכר את שמו. לדבריו, הוא נעזר בעמותה שמסייעת לצעירים שנעצרים בפעולות כגון דא והוסיף כי במהלך המעצר הוא ושריה לא נפגשו עם נציג מטעמה. עוד העיד כי אף אחד לא הנחה אותם לומר בחקירתם במשטרה כי המדובר בחקירה פוליטית. לדבריו, הוא לא הגיש תלונה במח"ש מיד לאחר שהוא השתחרר והוסיף כי יום אחד הגיע לבית הוריו מכתב ממח"ש בו הזמינו אותו להתלונן אך הוא עשה זאת כעבור כחודשיים וחצי. עוד העיד כי השוטרים הורידו את העצורים מהזינזנה ונתנו להם להתפלל במרחק של כ- 30-40 מ' בסמוך לנקודת המשטרה. לדבריו, בחלק הראשון עת הנאשם גרר אותם מאחורי המכולה הוא לא שמע קולות של שוטרים, אך ראה שמידי פעם נפתחה הדלת של המכולה והיה שם שוטר שהתעסק במחשב ולא התעניין במה שקורה בחוץ. בהמשך, בזמן התפילה, הגיעו שוטרים נוספים, הסתובבו במקום ושוחחו עם הנאשם. עוד הוסיף כי במקום נכח שוטר עם בגדים אזרחיים, שהתנהג אליו בחביבות ושאל לשלומו ומשסיפר לו את שארע השיב לו השוטר שאין מה לעשות. לדבריו, הפצע במרפקו היה ברוחב של כ- 3 ס"מ, הוא דימם על בגדיו ולמרות שביקש לראות חובש הם אפשרו זאת רק לאחר חקירתו. לדבריו, החובש אמר לו כי הוא לא רואה פצעים או סימנים חיצוניים, הוא לא רושם את מה שהוא לא רואה וטיפל רק בפצע שמרפק. בהמשך, שב על דבריו כי הנאשם הטיח את ראשו בקיר בעוצמה רבה 3-4 פעמים, הוא קיבל מכות בחלק האחורי של ראשו, היו לו סחרחורות וכאבים אך לא נשאר פצע. עוד העיד כי הוא לא ניגש לקופ"ח להתלונן על דבר שמן הסתם יעבור בתוך כמה ימים. אך לאחר מכן העיד כי הוא חיפש מרפאה אבל כולן היו סגורות ולמחרת הוא התעצל ללכת. משנשאל מדוע הוא מסר במח"ש כי הוא התעצל ולא ניגש למרפאה והיום מעיד אחרת, השיב כי הוא טעה. לדבריו, עת הנאשם לקח את שריה הוא לא הפקיד את השמירה עליו בידי אף שוטר וכך גם על שריה עת הוא נלקח. עוד העיד כי לא זכור לו שלב בו הוא ושריה היו כבולים זה לזה והוסיף כי הם היו כבולים בנפרד ושב על עדותו בדבר התנהגותו של הנאשם במהלך הנסיעה. לדבריו, במהלך היותם בתא המעצר, הוא ושריה שיתפו אחד את השני במה שארע להם מאחורי המכולה. עוד הוסיף כי הוא אינו זוכר בצורה מפורטת את מה ששריה סיפר לו, הוא יודע שגם ממנו הנאשם הוריד את המשקפיים ונתן לו אגרופים אבל הוא אינו יודע אם הוא הטיח את ראשו בקיר. משנשאל מדוע הוא מסר בתחנת המשטרה כי הוא לא ביצע שום עבירה וכיום הוא מודה בעבירה של התפרעות, השיב כי כתב האישום מייחס לו התפרעות ולא תקיפה או חבלה.


עת/1, יואל רואימי-
v
הודעת הנאשם מיום 04.02.08 שעה 09:55- הוגשה וסומנה ת/1.
v
דו"ח פעולה מיום 08.10.07 שעה 16:30 שערך הנאשם- הוגש וסומן ת/2.



בחקירתו הנגדית העיד כי הוא לא מאשר ולא שולל אם הוא הודיע לנאשם על זכותו להיוועץ בעו"ד. לדבריו, הוא הממונה על החקירה והוסיף כי ככל הזכור לו הגיע מכתב תלונה להנהלה בעקבותיו נפתח התיק נגד הנאשם ואישר את מכתב התלונה.

v

המכתב של מנהלת זכויות האדם ביש"ע מיום 09.10.07- הוגש וסומן נ/1.

לדבריו, בינואר 2008 הגיע אחד המתלוננים למסור את תלונתו ושניהם הגיעו ב- 13.01.08. עוד העיד כי היו לפחות 4- 5 פניות בכתב ובטלפון אל המתלוננים שיבואו למסור את תלונתם. לדבריו, המתלוננים מסרו את עדויותיהם אצל חוקר אחר וכי הוא לא פגש אותם אישית ולא שוחח עימם. עוד העיד כי, לדעתו, גב' אורית סטרוק לא מייצגת את המתלוננים והוסיף כי היא מסייעת לאנשים ופונה בשמם, היא נחשבת במח"ש כמעין מתלונן- מודיע אבל היא אינה מקבלת דיווחים ממח"ש. לדבריו, בנסיבות מקרה דנו מקרה דנן הגיעה למח"ש שמועה שהייתה עבירה, באמצעות מכתבה של גב' סטרוק, נפתח תיק חקירה והם החלו באיתור הקורבנות ובגביית עדותם.

v
אסופת המסמכים- הוגשו וסומנו נ/2.

בהמשך העיד כי, להבנתו, ישנם תיקים פליליים כנגד המתלוננים אך הוא אינו יודע עם הוגש כתב אישום. לדבריו, בתיק נשוא דיון זה הם התמקדו בתלונתם של שני המתלוננים ויכול להיות שהם פנו לגב' סטרוק בהקשרים אחרים. להבנתו, גב' סטרוק שמעה את שארע מנציג "חננו" ולא מהמתלוננים והוסיף כי הם לא מצאו לנכון לאתר את אותו נציג הואיל והמדובר בעדות מפי השמועה והם הסתפקו בעדויותיהם של המתלוננים. עוד הוסיף כי לא נבדק כיצד אותו אדם בעל זהות פוליטית נכנס לבקר את העצורים במתקן המשטרתי והוסיף כי הוא אינו יודע איך הוא דיבר עם המתלוננים ומתי. לדבריו, המתלוננים נבדקו במרפאת בית המעצר ע"י חובש ויש על כך תיעוד רפואי.

v
תיעוד רפואי- הוגש וסומן נ/3.

בהמשך העיד כי תוצאות הבדיקה הרפואית רלוונטיות לאישור קבלתם למאסר וכי אין המדובר בממצאים פתולוגיים. לגבי עת/1, הוסיף כי נתגלו סימני חבלה והחובש אף ציין את דבריו כי השוטרים הפילו אותו ארצה וכתוצאה מכך הוא נחבל אך לא הייתה הגבלה בתנועה. לדבריו, הוא לא מצא לנכון לזמן את החובש לעדות, את גב' סטרוק ולא את נציג "חננו". בהמשך העיד כי לאחר שחרורם של המתלוננים ביום 9.10 לא הומצא לו כל אישור רפואי מרופא אזרחי. עוד העיד כי הם לא מצאו לנכון לחקור את אותם שוטרים שהיו בג'יפ במהלך הנסיעה משום שהנאשם הודה בשימוש בכוח סביר, בהגנה עצמית ובשמירה על עצור, כחלק מהפעלת כוח לגיטימי בשמירה על עצור משתולל. לדבריו, המתלוננים נעצרו כחשודים בגלל הפרה של צו אלוף או צו שטח סגור והוסיף כי גם אותם שוטרים נשוא האירוע שקדם למעצר לא זומנו לחקירה והם אף לא ביצעו כל פעולה על מנת לאתרם. עוד העיד כי הוא לא הכין צילום או תשריט של אזור הנקודה והוא אינו יודע כמה שוטרים היו בעת האירוע במתחם. לדבריו, הספסלים עליהם הושבו המתלוננים היו ליד פתח דלתו של החוקר והוסיף כי אותו חוקר לא זומן לחקירה, גם לא הקצין שהיה ממונה באותה העת על החקירה ואף לא החוקר התורן. עוד העיד כי הוא לא בירר את שמו של האחראי בנקודת "קדום" ואת ריכוז שמות העצורים שהועברו לאריאל ואף לא נבדקה זהות השוטרים שהסיעו את המתלוננים בניידת לאריאל. לדבריו, הוא אינו יודע אם המתלוננים הוסעו לאריאל עם עצורים נוספים ואף הוסיף כי האיש שקיבל את העצורים באריאל לא נחקר. עוד העיד כי הם התמקדו במה שהתרחש במקום האירוע ובזה שהתרחש במהלך הנסיעה וכי הם לא מצאו לנכון להתמקד באיתורם של עדי השמיעה ובצילום המחנה.

עת/3, שריה הכהן
- העיד כי ביום האירוע הוא נכח בצומת "קדומים", כשבמקום הייתה התקהלות גדולה, שופל צבאי ועשרות נערים ונערות אך הוא לא השתתף בהפגנה. לדבריו, לאחר זמן מה הגיעו למקום שוטרי מג"ב שהחלו לרוץ אחרי כולם והוא רץ עימם למעלה ההר לכיוון הישוב. לאחר כמה מטרים תפסו אותו שוטרי מג"ב, הורידו אותו לצומת הנמצא למטה והנאשם אזק את ידיו ואת ידיו של עת/2 מאחורי גבם והכניסו אותם לרכב משטרתי מסוג סופה. בהמשך, שם אותם הנאשם אחד ליד השני ותוך כדי נסיעה נתן לו הנאשם שני אגרופים בבטנו. משהגיעו לתחנה ב"קדום", הושיב אותם הנאשם על שני ספסלים אחד מול השני ואסר עליהם לשוחח ביניהם. לאחר מכן לקח הנאשם את עת/2 מאחורי מכולה והוסיף כי הוא לא יכול היה לראות את הנעשה שם. לאחר מספר דקות החזיר הנאשם את עת/2, לקח אותו מאחורי המכולה, השעין אותו עליה ובעודו אזוק מאחורי גבו, הוריד הנאשם את משקפיו, סטר בפני
ו מספר פעמים, ביקש את פרטיו ומשעשה כן, אמר לו הנאשם לקום ומשקם, בעט בו. בהמשך, החזיר אותו הנאשם לספסל ולאחר זמן מה הגיע עוד רכב גדול עם עצורים ולקחו אותם למשטרה באריאל. לדבריו, הכניסו אותם לג'יפ סופה כחול והכחיש כי הוא תקף את הנאשם ואמר לו שהוא מחבל.

בחקירתו הנגדית העיד כי עובר לאירוע הוא התגורר בקריית ארבע ובאותו היום הוא הגיע ל"קדומים" כדי לבקר את אחיו אשר למד במקום. לדבריו, הייתה התקהלות במקום והוא עמד שם מתוך סקרנות במרחק של כ- 2 מ' מאחורי המפגינים וכי הוא לא ידע שמדובר בשטח צבאי סגור. המתלונן אישר כי הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו תקיפת שוטר וסיוע לבריחה. לדבריו, הוא נמלט מהמקום משום שהוא חשש שיעצרו אותו ביחד עם המפגינים במקום. עוד העיד כי הוא אינו זוכר כמה שוטרי מג"ב השתתפו בהליך של ההשתלטות עליו והוסיף כי לא זכור לו שהשוטרים נקטו באלימות כלפיו. בהמשך העיד כי השוטרים רצו אחריו, תפסו אותו והורידו אותו למטה לצומת והוסיף כי הם לא אזקו אותו. עוד העיד כי הוא מכיר את עת/2 מהישיבה, הוא לא הגיע עימו ביחד לשער של "קדומים", הוא רץ עם כולם ביחד ונתפס ביחד עם עת/2 ע"י הנאשם. לדבריו, הוא לא ראה כי השוטרים תפסו את עת/2 והשכיבו אותו על הרצפה והוסיף כי התנהגותם של השוטרים לא הייתה מבזה ומשפילה. עוד העיד כי בזמן חקירתו באריאל הוא לא טען שהופעל נגדו כוח משום שהנאשם היה במסדרון עת דלת החקירה הייתה חצי פתוחה ומאחר והנאשם הלך ביחד עם אלה שהובילו אותו לחקירה, הוא חשש מפניו שמא יכה אותו. לדבריו, הוא ידע את שמו של הנאשם בגלל תג הזיהוי והוסיף כי הוא לא קיבל הדרכה כיצד להתנהג בחקירה. עוד הוסיף כי נאמר לו בתחילת החקירה כי יש לו זכות לשתוק ולכן הוא החליט בשלב מסוים שלא לענות. עוד העיד כי לאחר מכן הוא נבדק ע"י חובש והוסיף כי לא ידוע לו אם במהלך הבדיקה הנאשם היה בקרבת מקום הואיל והוא לא ראה אותו. לדבריו, הנאשם נתן לו שניים- שלושה אגרופים בבטן וכאשר הוא לקח אותו מאחורי המכולה, הוא סטר בחוזקה על לחיו, בעט ברגלו ובגלל שלא נותרו פצעים, סימנים או שריטות, הוא לא סיפר לחובש כי הוא קיבל מכות. בהמשך העיד כי לאחר שחרורו מהמעצר, הוא לא פנה לקבלת טיפול רפואי משום שלא ראה צורך בכך. לדבריו, כאשר הנאשם לקח את עת/2 מאחורי המכולה, הוא לא הפקיד אותו בידי אף שוטר וכי הוא נותר לשבת על הספסל כשידיו אזוקות מאחורי גבו. עוד העיד כי באותה העת רק הוא ועת/2 היו עצורים בתחנה ולכן לא היה לו בפני
מי להתלונן על התנהגותו של הנאשם וכי הוא לא היה כבול לעת/2 באף שלב. עוד הוסיף כי הוא שמע על עמותת "חננו" דרך אנשים וכי הוא התלונן במח"ש רק לאחר כמה חודשים משום שהוא לא ידע איפה נמצא מח"ש וגב' סטרוק הפנתה אותו למח"ש ואמרה לו לספר את שארע. לדבריו, אם היא לא הייתה עושה כן אז הוא לא היה מתלונן, הכחיש כי נציג "חננו" ביקר אותו ואת עת/2 במעצרם עובר לחקירתם אך הוסיף כי יכול להיות שמישהו ביקר אותם. בהמשך העיד כי ביום האירוע הוא נכנס לג'יפ המשטרתי מרצון ולא היה צריך להפעיל כוח סביר על מנת לאזוק אותו. המתלונן הכחיש כי הוא ניסה לברוח מהמקום, מהג'יפ וכי תקף שוטר. עוד הוסיף כי הוא אינו יודע מהו המרחק בין שני הספסלים לבין חדרו של החוקר התורן והוסיף כי הוא אינו יודע אם היה במקום חדר של חוקר תורן. עוד העיד כי הנסיעה ארכה כ- 2- 3 דקות ובמהלכה הנאשם הכה אותם ואיים עליהם שאם הם יפתחו את הפה אז הם יקבלו מכות ולכן הוא לא צעק לעזרה. לדבריו, הוא דיבר על המקרה עם עת/2 בדרך מקדום לאריאל והוסיף כי הם היו יחדיו בתא המעצר. בהמשך, משנשאל מדוע הוא לא הזדעק בפני
החוקר התורן באריאל על המכות שקיבל, השיב כי אף חוקר תורן לא דיבר עימו עד לחקירתו והוסיף כי הוא ראה את הנאשם בתחנה אריאל.

בחקירתו החוזרת העיד כי במהלך הנסיעה בג'יפ הוא ראה כי עת/2 מקבל מכות וכאשר שמו את שניהם ביחד הוא סיפר לעת/2 כי הנאשם הכה אותו מאחורי המכולה.

v
הודעתו של עת/2 במשטרה מיום 19.10.07 שעה 00:18- הוגשה וסומנה ת/3.
v
הודעתו של עת/2 במח"ש מיום 13.01.08 שעה 10:27- הוגשה וסומנה ת/4.
v
הודעתו של עת/3 במשטרה מיום 18.10.07 שעה 23:08- הוגשה וסומנה ת/5.
v
הודעתו של עת/3 במח"ש מיום 13.01.08 שעה 11:56- הוגשה וסומנה ת/6.

5.
ראיות ההגנה:
עה/1, הנאשם
- העיד כי הוא התגייס לשרות סדיר במג"ב בשנת 1989 וכי הוא נשאר כמדריך טירונים, לאחר מכן כמדריך סמלים, בהמשך יצא לשטח ובתום שירותו הסדיר הוא נשאר שנה בקבע. לאחר מכן, משהקימו את מחוז ש"י, הוא הועבר למשטרה כחולה ומאז הוא משרת בשכם. עוד העיד כי ביום האירוע הוא עבד כסייר והם קיבלו תדרוך לגבי פינוי "שבות עמי". לדבריו, במהלך האירוע הנחה אותו רפ"ק משה צברי להתלוות לשוטרי מג"ב ולהגיע עימם לתחנת הדלק בצומת "קדומים", כשמקום הייתה קבוצה גדולה של מתנחלים המיידים אבנים על שופל צבאי ועל ניידות מג"ב ואף יידו אבנים לעבר רכבים פלסטינאים שעברו במקום. בהגיעו למקום, פנה אליו מחמוד סאבח, שוטר מג"ב, אשר דימם מראשו והיה פצוע בידו, הצביע לעבר עת/3 ואמר לו כי הוא הכה באבן בראשו וכן הצביע לעבר עת/2, ואמר לו כי שניהם מתפרעים ומיידים אבנים. לדבריו, הוא ניגש אל המתלוננים, ביקש מהם לעלות לניידת, הודיע להם על מעצרם והם סרבו והתנערו מהשוטרים שהחלו לרדוף אחריהם. בתגובה, הוא ניגש לעת/3 והודיע לו כי אם הוא לא יציית להנחיות אז הוא עלול להשתמש בכוח על מנת לבצע את מעצרו. עת/3 דחף אותו אחורנית והוא נאלץ לאחוז בידו וללכת עימו לכיוון הניידת, תוך שהוא שומר שעת/3 לא ייפול. אולם, עת/3 לא נענה להנחיותיו, ניסה להימלט, דחף אותו ואת שוטרי המג"ב הנוספים שהשתתפו עימו בהשתלטות. לדבריו, הוא נאלץ להשתמש במעט יותר כוח על מנת להעלות את עת/3 לניידת אשר התנגד לכך, דחף אותו אחורנית, ניסה להימלט וביחד עם שוטרים נוספים הצליח להרימו לניידת, כששוטרים נוספים הביאו את עת/2. עוד הוסיף כי הוא התקרב לעת/2, הודיע לו על הסיבה למעצרו, העלו אותו לניידת והוא ישב ביחד עימם בג'יפ הממוגן. הנאשם הדגים על גבי השרטוט את חלקו הפנימי של הג'יפ ואת הציוד שהיה בין הכיסאות הקדמיים לבין הספסלים.

v
השרטוט- הוגש וסומן נ/4.

בהמשך העיד כי במהלך מעצרם חבריהם הכו אותו ואת השוטרים, ניסו לשלוף אותם מידיהם ואף ניסו לפתוח את דלתות הג'יפ ולשלוף את המתלוננים החוצה. לדבריו, הוא אזק את ידיהם של המתלוננים בג'יפ ומאחר והיו בידיו רק זוג אחד של אזיקים, הוא כבל אותם אחד לשני. מיד בהמשך, קמו המתלוננים, ובעודם אזוקים, התנפלו עליו, אחד מהם דחף את הדלת עם מרפקו כדי לברוח החוצה, והוא ניסה לחסום אותם בגופו ולהושיבם על הספסל כדי שלא יברחו. עוד העיד כי במהלך הנסיעה הכו אותו המתלוננים באגרופים בעורפו ובגבו, תוך שהוא כפוף אליהם לכיוון החזה. משנשען אחורנית בשל הכאבים, הבחינו המתלוננים בשמו על תג הזיהוי והחלו לקללו. בהמשך, משהגיעו לתחנה, ירדו המתלוננים לבד מהג'יפ והוא ביקש מהם לשבת על הספסל. הנאשם שרטט את המבנה של התחנה והוסיף כי המתלוננים ביקשו לשתות מים והוא נתן להם לגשת באופן חופשי לקולר. לדבריו, אחד מהם ביקש לגשת לשירותים, הוא הוריד ממנו את האזיקים, כבל את השני לידו, עמד בכניסה והבחין בו ולאחר מכן הוא אפשר לשני לעשות כן.

v
שרטוט המחנה- הוגש וסומן נ/5.

בהמשך העיד כי המתלוננים המשיכו שלא לציית להנחיותיו, שוחחו ביניהם למרות שאסר עליהם לעשות כן והמשיכו ללעוג לו. בהמשך, הודיע להם החוקר התורן, איתן לביא, כי הם עוברים לחקירות באריאל, הגיעה למקום זינזנה עם עצורים נוספים והוא נתבקש לקחת את המתלוננים לזינזנה. משהעביר אותם לזינזנה, הוריד את האזיקים מידיהם, שטף את פניו והמתין בתחנה עד שקיבל הנחיות לעלות לתגבר באריאל. לדבריו, לאחר שהמתלוננים עלו לזינזנה לא היה לו כל קשר עימם. הנאשם הכחיש כי הוא לקח את המתלוננים מאחורי המכולה והכה אותם והוסיף כי לאחר שהם הגיעו לתחנה וירדו מהג'יפ הוא לא נגע בהם יותר. לדבריו, כדי למנוע מגע נוסף בין השוטרים למתלוננים, הוא ביקש מהשוטרים שילכו אחורנית לכיוון חדר האוכל. עוד הוסיף כי בשנת 2009 הודיע לו מפקדו, פקד ניר כרמלי, כי הוגש נגדו כתב אישום ע"י מח"ש בגין תקיפה סתם, הוא נפגע מכך מאוד משום שהוא לא עשה כלום. עוד העיד כי לאחר מכן הוא המשיך בעבודה שגרתית עד שיום אחד הפנו אותו לפרסומי אינטרנט ולכל מיני ערוצים שדברו בגנותו ובשל כל אלה, הוא פונה לבי"ח ולאחר מכן הוחלט שהוא לא כשיר יותר להמשך שרות והוציאו אותו לפנסיה.

בחקירתו הנגדית העיד כי דו"ח הפעולה שהוא רשם משקף את מרבית הפרטים שהתרחשו באירוע. לדבריו, הוא לא ראה לנכון לציין בדו"ח את צורת הכבילה של המתלוננים, הוא כבל את ידיהם באזיקים שהיו לו וכי זאת הצורה שכובלים שני עצורים יחדיו. בהמשך העיד כי לאחר שהזינזנה עזבה את המקום הוא נסע ביחד עם כל השוטרים לאריאל לאכול ארוחת צהריים, לתגבר ולהחליף יומנאים. לדבריו, דו"ח הפעולה נכתב בשטח, לאחר האירוע, ובצורה מתומצתת על מנת להעביר את המתלוננים לאריאל כמה שיותר מהר. עוד הוסיף כי הוא לא פנה לקבלת טיפול רפואי לאחר שהמתלוננים הכו אותו משום שבמהלך שירותו הוא ספג הרבה פגיעות בגינן הוא לא פנה לטיפול רפואי. לדבריו, במהלך שרותו קיללו אותו בהרבה אירועים ובעיקר קללות על רקע עדתי והוא נעלב מכך אולם, הוא יודע לשלוט בעצמו ולעשות הפרדה בין תפקידו לבין רגשותיו. עוד העיד כי הוא אינו זוכר במדויק כמה שוטרים היו בניידת מקדימה, שניים או אחד, והוסיף כי הוא היה עסוק בעצורים שלו. משנשאל איך יתכן כי, לדבריו, הוא הותקף ע"י המתלוננים לאורך כל הנסיעה ואף אחד בניידת לא סייע לו, השיב כי בקושי רב הוא הצליח להשתלט על ההשתוללות של האזרחים המעורבים בהפגנה, לא היה מקום או זמן לעצירות וכי הנהג או זה שישב לידו לא היו יכולים לקפוץ אחורנית ולסייע לו. עוד העיד כי עת הוא עצר את המתלוננים, הוא ביקש מהם תעודת זהות והם סרבו ובזמן הנסיעה הוא לא שאל לשמותיהם משום שהם סרבו להזדהות מלכתחילה ולמיטב זכרונו הם מסרו לו את פרטיהם רק בשלב האחרון, לקראת היציאה לאריאל. הנאשם שב והכחיש כי הוא הוריד מעת/2 את משקפיו וכי הוא אינו יודע מדוע המתלוננים סיפרו כי הוא לקח אותם מאחורי המכולה והכה אותם. בהמשך, אישר הנאשם כי הוא היה השוטר הכחול היחיד שטיפל באירוע עד ללקיחת המתלוננים לזינזנה, וכי היו שוטרים נוספים בתוך המשרדים אולם, לא הייתה אינטראקציה בינם לבין המתלוננים. לדבריו, הוא המשיך לדבר עם המתלוננים, לשכנע אותם ולהזהירם עד שהם מסרו לו את פרטיהם והכחיש כי הוא התעצבן על המתלוננים שקיללו אותו וסטר להם.

בחקירתו החוזרת העיד כי הוא חושב שמלבד דו"ח הפעולה שהוא כתב, הוא מסר הודעה נוספת במשטרה לגבי האירוע, מלבד הודעתו במח"ש.

עה/2, רס"ר ענאן סעיד
- העיד כי הוא עובד 16 שנה במשטרה, עד שנת 2008 הוא עבד במחוז ש"י ומאז ועד היום הוא נמצא במחוז הצפוני. לדבריו, בין השנים 2000- 2008 הוא עבד כחובש, ומשנת 2008 הוא עובד כסייר. עוד העיד כי ביום האירוע הוא עבד כחובש בבית המעצר בתחנת אריאל. העד אישר את נ/3 ואת חתימתו עליו. לדבריו, במידה ועצור מתלונן על כאבי ראש וסחרחורת, הוא מפנה אותו לרופא הנמצא בתחנה ובמידה ואין רופא בנמצא, הוא מפנה אותו לביה"ח באישור רופא. עוד הוסיף כי לו היה מבחין בדימום על בגדיו של המתלונן הוא היה מציין זאת בתיעוד הרפואי ומפנה אותו לטיפול רופא ולביה"ח אך מאחר והפצע לא דימם, הוא ציין כי יש רק שפשוף. עוד הוסיף כי הוא לא ציין בדו"ח את תלונותיו של המתלונן משום שהוא לא ידע באיזה שוטרים מדובר ואילו המתלונן היה מציין בפני
ו את שמותיהם אז הוא היה עושה כן. לדבריו, הוא מכיר את הנאשם מהעבודה ואף פעם הוא לא שמע תלונות מצד עצורים על כך שהנאשם תקף אותם.

בחקירתו הנגדית העיד כי הוא קיבל את המתלונן בשעה 01:15 והוסיף כי במהלך עבודתו הוא לובש מדי משטרה כחולים ואינו נושא עימו נשק. לדבריו, למיטב זכרונו, באותו הלילה הוא היה החובש היחיד וכי הוא לא נכח באירוע דנן. עוד העיד כי הוא לא זוכר אם הוא ראה את הנאשם באותו הערב או אם הוא הגיע אליו כדי להתלונן על כאבים. לדבריו, כאשר שוטר נפצע ולא מרגיש טוב אז פונים אליו.



6.
סיכומי המאשימה:
ב"כ המאשימה עתר להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. לטעמו, עדותו של עת/2 הייתה עקבית, אותנטית, הוא זכר את הפרטים הקטנים, התמקד בהתנהגותו האלימה של הנאשם כלפיו והסביר מדוע הוא לא מסר לחוקר על האלימות שהפעיל כלפיו הנאשם. עוד הוסיף כי המתלוננים לא הגזימו בתיאור האלימות שהופעלה כלפיהם, גרסתם הייתה אותנטית ושיקפה את אשר ארע בינם לבין הנאשם. לדידו, החקירה הייתה ממוקדת ויעילה, המתלוננים מסרו את גרסתם אשר נתמכה אחת בשנייה, הנאשם קשר את עצמו לאירוע והדגיש כי הוא היה השוטר היחיד שטיפל במתלוננים מרגע מעצרם בשטח ועד למסירתם לגורמים אחרים להמשך טיפול. על כן, לטעמו, לא היה צורך באיתורם של אנשי משטרה אחרים שהרי, לא היו כאלה במקום האירוע אשר יכלו לשפוך אור על שארע במקום. לדבריו, הנאשם לא הצליח לתת הסבר המניח את הדעת לגבי שאלות מהותיות לגביהן הוא נשאל. דהיינו: הנאשם מסר כי הוא הוכה בבעיטות ובאגרופים אולם, דבריו אלה לא באו לידי ביטוי בדו"ח הפעולה מה גם, שהוא לא פנה לחובש לקבלת טיפול רפואי. כמו כן, לדידו, הנאשם לא הצליח להסביר כיצד הוא כבל את המתלוננים בזמן שהייתם בתחנה. לטעמו, הפרט האמיתי שאכן היה בגרסת הנאשם הוא העלבון שהוא חש מאמירותיהם של המתלוננים על רקע עדתי ובשל כך, הוא החליט ללמד אותם לקח. עוד הוסיף כי אמנם התנהגותם של המתלוננים עובד למעצרם לא הייתה הולמת אולם, אין בכך כדי להצדיק אלימות כלפיהם. לטעמו, יש להתחשב בחוויה האלימה והטראומטית שעברו המתלוננים, מקום בו מצפה כל אדם סביר להיות בטוח ולא להיחשף להתנהגות אלימה מצד אנשי חוק. אשר על כן, עתר להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

7.
סיכומי ההגנה:
ב"כ הנאשם עתרו לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. ב"כ הפנו לגרסתו של הנאשם ולהכחשתו כי הוא תקף את המתלוננים ונקט באלימות כלפיהם מעבר לשימוש בכוח סביר, שהתחייב בנסיבות העניין, בעת מעצרם ע"י שוטרי מג"ב, במהלך הכנסתם לג'יפ והן במהלך הנסיעה. עוד הפנו להכחשתו של הנאשם כי הוא תקף את המתלוננים בתחנת "קדום". לדבריהם, עדותם של המתלוננים עדות כבושה היא שהרי, במהלך חקירתם הם לא הגישו תלונה כנגד הנאשם כשוטר שתקף והכה אותם. לטענתם, גב' סטרוק, אשר שמעה מנציג "חננו" את שארע למתלוננים, היא זו אשר יזמה את הגשת התלונה עת ביקשה מהמתלוננים להגיש תלונה במח"ש, אשר הביאה להגשת כתב האישום, וכך גם עולה מעדותם של המתלוננים. עוד הוסיפו כי אותו נציג "חננו", שהינו אדם בעל זהות פוליטית מובהקת, נכנס לתא המעצר, "זיהם" את עדותם של המתלוננים ותדרך אותם בדבריהם. לטעמם, עדותו של עת/2 הייתה רצופת סתירות מהותיות וכי הוא מסר גרסאות שונות בהגזמה בולטת, תוך שהם מפנים לעדותו במשטרה, להודעתו במח"ש ולעדותו בביהמ"ש. באשר לעדותו של עת/3, סברו כי עדותו בלתי מהימנה, ניכר שהוא מסר עדות מודרכת והפנו לסתירות העולות מעדותו ולאלה הקיימות בין עדותיהם של המתלוננים. עוד הפנו לעדותו של עת/1 לפיו היו מספר פניות מצידו, בכתב ובטלפון, אל המתלוננים, על מנת שיגיעו למח"ש למסור את תלונתם. בנוסף, טענו להתקיימותם של מחדלי חקירה רבים ולטעמם, לא נעשתה כל פעולה כדי להגיע לחקר האמת. לדידם, עדותו של הנאשם הייתה מהימנה, סדורה, הגיונית, נתמכת בראיות בתיק ובאף בעדותו של עת/2. לדבריהם, הנאשם פעל ע"פ הנחיות המשטרה המאפשרות שימוש בכוח סביר והפנו לאירוע שהתרחש במהלך הנסיעה ולאירוע בתחנת קדום. כמו כן הפנו לעדותו של עה/2 אשר, לטענתם, סותרת את עדותו של עת/2 ומפריחה את טענותיו הכבושות. לאור האמור לעיל, עתרו לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

8.
הדיון:
לאחר שנתתי דעתי לראיות, לעדויות שהובאו בפני
י ולאופן העדת העדים, מצאתי כי עדויותיהם של המתלוננים היו רצופות סתירות לכל אורכן ובלתי אמינות בעיניי. מעדיפה אני את גרסתו של הנאשם על פני גרסאותיהם של המתלוננים, ואפרט.


א.

הסתירות והשקרים העולים מעדותם של המתלוננים-

בנסיבות מקרה בו עסקינן, מסר עת/2 בת/4 כי: ללא הודעה מוקדמת התחילו לרדוף אחרי השוטרים, כשאיני יודע מה הסיבה. הם רדפו אחרי ואחרי עוד אנשים לתוך היישוב...". בחקירתו הראשית העיד כי הוא הסתתר מאחורי הלול ולאחר כ-5 דקות הוא החל לשמוע צעקות והבחין בבנים רצים לעבר היישוב והוא הצטרף אליהם ורץ ביחד עימם. בחקירתו הנגדית העיד כי ההפגנה שהתקיימה בתחנת הדלק הייתה בלתי חוקית וכי הוא הגיע למקום כדי להפגין כנגד הפינוי. לעומת זאת, מעדותו של הנאשם בת/2 עולה כי הם קיבלו הודעה על קבוצות של צעירים החוסמים את צומת "קדומים" ומיידים אבנים על רכבים הנעים על הציר, חסמו את הכביש בפני
ניידות מג"ב והוא שב על דבריו אלו בעדותו בפני
י.

עוד מסר עת/2 בת/4 כי: "שוטרי המג"ב שתפסו אותנו על לא עוול בכפנו", "כשהשוטרים תפסו אותי, לא הבעתי התנגדות פיזית או אלימה כלפי השוטרים". זאת, בניגוד לדבריו של הנאשם בת/2 לפיו המודיע הצביע לעבר עת/2 ואמר לו כי הוא עצר אותו כשהיה רעול פנים, זרק עליהם אבנים, על השופל הצבאי ועל הניידת ונמלט ממנו תוך שהוא מתפרע. לפיכך, אין מקום לקבל את טענתו של עת/2 כי הוא לא ידע מה הייתה הסיבה למרדף אחריו.

בנוסף, עת/2 מסר בת/4: "... שם חיכה לנו השוטר סלמאן אבו אסלה ליד רכב משטרתי ואזק אותנו עם הידיים מאחורי הגב, בעזרת שוטרי מג"ב. לאחר מכן הוא העלה אותנו לרכב המשטרתי... והושיב את שנינו בכוח על מקום של אדם אחד...", ושב על דבריו אלו בעדותו בפני
י. אולם, בעדותו של עת/3 בת/6 לא אוזכר כלל כי הנאשם הושיב את שניהם בכוח. דהיינו עת/3 הוסיף: "... אז תפסו אותי הביאו אותי לסופה של המשטרה שם היה השוטר סלמאן אבו עסלה
שם לי אזיקים
והכניס אותי ביחד עם אלנתן ניצן לג'יפ...".

כמו כן עת/2 מסר בת/4: "... והוא התיישב ממולנו. והחל לשאול אותנו שאלות... הוא שאל ראשון את שריה הכהן, וכששריה אמר לו שזו לא חקירה, והוא לא חוקר, ואף אם זו הייתה חקירה הוא אינו חייב להשיב לו, השוטר הנ"ל צעק עליו ונתן לו מכות בבטן". זאת, בניגוד לעדותו של עת/3 בת/6 לפיו: "... והכניס אותי ביחד עם אלנתן ניתן לג'יפ במקום שמספיק לאדם אחד וישב מולנו ונתן לי מכות בבטן". כך גם העיד בפני
י בחקירתו הראשית.

זאת וגם, עת/2 מסר בת/4 כי: "שלחו אותי לחובש שם התלוננתי על כאבים בגוף וסחרחורת". אולם, עה/2 שלל כי עת/2 התלונן בפני
ו על כאבי ראש וסחרחורת.

עוד הוסיף והעיד עת/2 כי הוא אמר לעה/2 שיכתוב שזה נעשה באלימות של הנאשם אך זה השיב לו מה שאני לא רואה אני לא כותב. זאת, בניגוד לעדותו של עה/2 לפיו, הוא לא ידע באיזה שוטרים המדובר וחיזוק לכך ניתן למצוא בנ/3 לפיו: "לדבריו השוטרים הפילו אותו על הרצפה וכתוצאה מכך נחבל...". לטעמי, לאור העובדה כי עת/2 שב בעדותו על כך כי הוא יודע את שמו של הנאשם מדוע אם כן הוא לא ציין זאת בפני
עה/2?

כמו כן בניגוד לעדויותיהם של עת/2 שהכחיש בעדותו הראשית כי הוא תקף את הנאשם, קילל אותו וניסה להימלט מהניידת, ועת/3 הכחיש בחקירתו הנגדית כי הוא ניסה לברוח מהמקום ומהג'יפ, מאמינה אני לנאשם כפי שתיאר בת/1 כיצד המתלוננים תקפו אותו במהלך הנסיעה: "גם אחרי המעצר ואחרי שבקושי הצלחתי לשים עליהם אזיקי ידיים הם המשיכו לתקוף אותי ולנסות להימלט מהג'יפ שישבנו בו מאחורה... גם שני העצורים האלה תקפו אותי בתוך הג'יפ, ממש תקיפות נמרצות, לא רק דחיפות אלא גם מכות במרפקים ובעיטות ובקושי רב הצלחנו להיחלץ מהמקום ולהגיע לתחנת המשטרה בקדום". עוד מסר הנאשם בת/1 כי המתלוננים המשיכו להתפרע בתוך הניידת, תקפו, דחפו וקיללו אותו. בעדותו בפני
י העיד הנאשם כי במהלך הנסיעה קמו המתלוננים ובעודם אזוקים התנפלו עליו, אחד מהם דחף את הדלת עם מרפקו כדי לברוח החוצה והוא ניסה לחסום אותם בגופו. עוד העיד כי המתלוננים הכו באגרופים בעורפו ובגבו. עוד הוסיף בת/1: "השתמשתי בכוח סביר על מנת למנוע את בריחתם מהניידת, במיוחד שהגיעו הרבה חברים שלהם, ניסו לפרוץ, לפתוח את הדלתות של הניידת כדי לשלוף אותם החוצה, וזה תוך שהם תוקפים שוטרי מג"ב בחוץ". כמו כן הוסיף כי משניסו המתלוננים להימלט החוצה מהג'יפ, הוא דחף אותם בחזרה לתוך הג'יפ ומשהגיעו לנקודה, הוא הוריד אותם והמגע הפיזי נגמר.

באשר לעת/3, עד זה מסר בת/6: "...ואז תפסו אותי הביאו אותי לסופה של המשטרה שם היה השוטר סלמאן אבו עסלה
שם לי אזיקים והכניס אותי ביחד עם אלנתן לג'יפ". בחקירתו הנגדית העיד כי ביום האירוע הוא נכנס לג'יפ מרצון ולא היה צורך להפעיל כוח סביר על מנת לאזוק אותו. אולם, מעדותו של הנאשם בפני
י עולה כי בהגיעו למקום הוא ניגש אל עת/3 והודיע לו כי אם הוא לא יציית להנחיות אזי הוא עלול להשתמש בכוח על מנת לבצע את מעצרו. עת/3 דחף אותו אחורנית והוא נאלץ לאחוז בידו וללכת עימו לכיוון הניידת. אולם, עת/3 לא נענה להנחיותיו, ניסה להימלט, דחף אותו ואת שוטרי מג"ב הנוספים שהשתתפו עימו בהשתלטות. לדבריו, הוא נאלץ להשתמש במעט יותר כוח על מנת להעלות את עת/3 לניידת, אשר התנגד לכך, דחף אותו, ניסה להימלט וביחד עם שוטרים נוספים הצליח להעלותו לניידת.

בנוסף, עת/3 הכחיש בת/5 כי הוא זרק אבנים לעבר רכוש של צה"ל, גרם לנזק קשה לרכוש וכי הכה באבן בראשו של השוטר. עת/3 מסר כי: "לא השתוללתי ולא גרמתי לנזק", "לא תקפתי שום שוטרת", "כנראה שהוא לא יודע, כנראה שהוא התבלבל. או שהוא מעדיף הראשון שהוא תפס להאשים אותו". בחקירתו הנגדית העיד בפני
י כי הוא נמלט מהמקום משום שהוא חשש שיעצרו אותו ביחד עם שאר המפגינים ובהמשך העיד כי זו לא ההפגנה הראשונה שלו. בעוד שהנאשם מסר בת/2 כי משהגיע למקום הוא הבחין בשוטר מג"ב הפצוע בראשו ודימם בידו, שהצביע לעבר עת/3 ואמר לו כי זה הבחור שהכה בראשו. הנאשם שב על דבריו אלו עת העיד בפני
י בחקירתו הראשית.

כמו כן עת/3 לא מסר בת/5 על התנהגותו האלימה של הנאשם כלפיו הן במהלך הנסיעה בג'יפ והן מאחורי המכולה. כשלמעשה, ההתנהגות האלימה כלפיו מוצאת ביטוי בת/6 עת מסר כי במהלך הנסיעה בג'יפ הנאשם נתן לו 2- 3 אגרופים חזקים בבטן ומאחורי המכולה נתן לו סטירות בלחיים, בעט בברכו והוסיף כי חובש באריאל בדק אותו. אולם, בעדותו בפני
י עת נשאל מדוע
בבדיקה אצל החובש הוא לא סיפר אודות התקיפה, השיב כי כיוון שלא נשארו פצעים הוא לא חש צורך להראות לחובש. לטעמי, לו אכן הנאשם היה נותן אגרופים חזקים בבטנו, סוטר בחוזקה על לחייו ובועט בברכו, מן הראוי היה שהוא היה מתלונן על כאביו בפני
החובש מה גם, שעת/2 היה מבחין בכך אולם, זה האחרון העיד כי הוא לא הבחין בסימנים מיוחדים על עת/3.

בנוסף, עת/3 העיד בפני
י בחקירתו הנגדית כי הוא היה אזוק בשתי ידיו מאחורי גבו במהלך כל האירוע בתחנת קדום והוסיף כי הוא נלקח ע"י הנאשם לשתות מים ולעשות את צרכיו. משנשאל איך יתכן כי הוא עשה זאת שהרי, לדבריו, הוא היה אזוק בשתי ידיו מאחורי גבו, השיב כי הוא רק שתה מים ושטף את פניו. משנשאל פעם נוספת הכיצד? השיב כי הוא לא זוכר בדיוק מה היה, אולי באותו הזמן הוא לא היה אזוק מאחורי הגב. לטעמי, בסתירות הללו יש כדי לחזק את גרסתו של הנאשם באשר לצורת האיזוק של המתלוננים, כאשר המתלוננים ביקשו לשתות מים והוא נתן להם לגשת באופן חופשי לקולר, וכאשר אחד מהם ביקש לגשת לשירותים, הוא הוריד ממנו את האזיקים, כבל את השני לידו, עמד בכניסה והבחין בו ולאחר מכן הוא אפשר לשני לעשות כן. לדידי, בעדותו זו של הנאשם יש כדי לסתור את עדותם של המתלוננים עת העידו כי הם היו כבולים בנפרד ולחזק את דבריו של הנאשם כי היה בידיו רק זוג אחד של אזיקים, הוא כבל אותם אחד לשני ואף לחזק את עדותו בדבר התנהגותם האלימה של המתלוננים כלפיו בג'יפ במהלך הנסיעה.

זאת וגם, עת/3 העיד בפני
י כי באותה העת רק הוא ועת/2 היו עצורים בתחנה ולכן לא היה לו בפני
מי להתלונן על התנהגותו של הנאשם. זאת, בניגוד לעדותו של עת/2 לפיו, בחלק הראשון, עת הנאשם גרר אותם מאחורי המכולה, הוא ראה שמידי פעם נפתחה דלת המכולה והיה שם שוטר.

בנוסף, עת/3 העיד בפני
י בחקירתו הנגדית כי הוא דיבר על המקרה עם עת/2 בדרך מ"קדום" ל"אריאל", בעוד שעת/2 העיד בפני
י כי במהלך היותם בתא המעצר הם שיתפו אחד את השני במה שארע להם מאחורי המכולה.

לאור הסתירות הרבות העולות מעדויותיהם של המתלוננים, מצאתי כי עדותם אינה מהימנה עליי.

ב.

עדותם הכבושה של המתלוננים-

הכלל הוא כי ערכה ומשקלה של עדות כבושה מועטים ביותר משום, ש"הכובש עדותו" חשוד, מטבע הדברים, על
אמיתותה. זאת, כל עוד אין בפיו הסבר משכנע על שום מה נכבשה עדותו זמן רב ומדוע החליט לחשפה.

בנסיבות מקרה בו עסקינן, מסר עת/2 בת/3 כי הנאשם לקח אותם אחד אחד בתחנת המשטרה ב"קדום" והכה אותם מכות רצח. משנשאל בת/4 מדוע הוא לא מסר בת/3 את כל הפרטים שהוא מוסר כיום על כך שהנאשם לקח אותם מאחורי המכולה ולא סיפר כיצד הנאשם הכה אותם, השיב כי: "כשהייתי בחקירה באריאל, הייתי מפוחד כולי מהמעצר שווא, ולכן הסתפקתי בתשובות קצרות...".

כמו כן, בעוד עת/2 העיד בפני
י כי
השוטרים תפסו אותו ואת עת/3 ובמעלה ההר לכיוון "קדומים" הפעילו כלפיו אלימות רבה, הפילו אותו על הטרסות, מכנסיו נקרעו, הוא נפצע במרפק וכל הדרך עד לתחנת הדלק המשיכו לעקם את ידו, נתנו לו מכות עם גב כף היד בצידי גופו והשפילו אותו, הוא לא ציין את האמור לעיל בת/3 וב-ת/4. זאת, לעומת עדותו של עת/3 כי הוא לא ראה את השוטרים תופסים את עת/2 ומשכיבים אותו על הרצפה והוסיף כי התנהגותם של השוטרים לא הייתה מבזה ומשפילה.

זאת וגם, משנשאל עת/2 האם הוא אמר לחובש שכואב לו עקב המכות שחטף מהשוטר, השיב בת/4: "אינני זוכר אם אמרתי לו שזה עקב המכות מהשוטר, אך התלוננתי באופן כללי". בחקירתו הנגדית העיד כי: "אמרתי לחובש תכתוב בדו"ח שאני מתלונן שזה נעשה מאלימות של השוטר". אולם, מעדותו של עה/2 עולה כי הוא לא ידע באיזה שוטרים מדובר ואילו עת/2 היה מציין את שמו של הנאשם אז הוא היה מציין זאת.

כמו כן עת/2 העיד בפני
י בחקירתו הנגדית כי היה פצע במרפקו ברוחב של כ- 3 ס"מ אשר דימם על בגדיו. אולם, הוא לא ציין זאת בת/4. מה גם, שמעדותו של עה/2 עולה כי לו היה מבחין בדימום על בגדיו של עת/2 אז הוא היה מציין זאת בתיעוד הרפואי ומפנה אותו לטיפול רופא ולביה"ח. מאחר והפצע לא דימם הוא ציין כי יש רק שפשוף.

בנוסף, משנשאל עת/2 בת/4 האם הוא נבדק ע"י רופא השיב: "לא מכיוון שהכאבים שככו לאחר יומיים בערך, ותפקדתי כרגיל, ולמרות שחברי אמר לי ללכת לרופא, אני התעצלתי ולא הלכתי". בחקירתו הנגדית העיד בפני
י כי חברו צבי סוכות, שישב עימו במעצר באותה העת, אמר לו: "אל תזניח את עצמך, אם כואב לך הראש תלך לטיפול רפואי, אולי תתבע את השוטר ממח"ש...". עוד העיד כי הוא לא ניגש לקופ"ח להתלונן על דבר שמן הסתם יעבור בתוך כמה ימים, אך בהמשך העיד כי הוא חיפש מרפאה בישוב אבל כולן היו סגורות ולמחרת הוא התעצל ללכת.

יתרה מזו, עת/2 העיד בפני
י כי הוא ראה שמידי פעם נפתחה הדלת של המכולה והיה שם שוטר שהתעסק במחשב ולא התעניין במה שקורה בחוץ. עוד הוסיף כי נכח במקום שוטר עם בגדים אזרחיים, שהתנהג אליו בחביבות ושאל לשלומו ומשסיפר לו את שארע לו וזה השיב לו שאין מה לעשות. זאת, בניגוד לעולה מעדותו של עת/3 לפיו הוא אינו יודע מהו המרחק בין שני הספסלים לבין חדרו של החוקר התורן ואף הוסיף כי הוא אינו יודע אם היה במקום חדר של חוקר תורן.

בנוסף, עת/2 מסר בת/4 כי: "לאחר מכן הוא לקח אותי מאחורי המכולה... שם הוא החל לשאול אותי כל מיני שאלות שאיני זוכרן, וצעק עליי, והייתי כולי מבולבל מרוב לחץ, ולא ידעתי מה לומר לו...". בחקירתו הראשית העיד כי הנאשם התחיל לשאול איך קוראים לך, מאין אתה, איך קוראים לאבא שלך, מה עשית פה, והוא גמגם לנאשם כי הוא לא חייב לענות לו ואז הנאשם החל להכותו.

כמו כן משנשאל עת/2 בת/4 מדוע הוא הגיש תלונה רק לאחר שלושה חודשים, השיב כי: "אני לומד בישיבה, כך שאין לי כמעט פנאי לבוא, חוץ מזה, שאת עיקר הטיפול בעניין, טיפלתי אצל העו"ד שלי בתביעה האזרחית". אולם, בעדותו בפני
י העיד כי הוא לא הגיש תלונה במח"ש מיד לאחר שהוא השתחרר מהטעם כי הוא לא מאמין ביעילותה של התביעה. עוד הוסיף כי יום אחד הגיע מכתב לבית הוריו בו הוא הוזמן להתלונן. כשלמעשה, הוא ניגש להתלונן רק כעבור 3 חודשים. זאת, בניגוד לעדותו של עת/1 לפיו היו לפחות 4- 5 פניות בכתב ובטלפון אל המתלוננים שיבואו למסור את תלונתם.

בנוסף, עת/3 תאר בת/6 את התנהגותו האלימה של הנאשם כלפיו ומשנשאל בחקירתו הנגדית מדוע הוא לא תאר זאת בת/5, השיב כי הוא ראה את הנאשם מחוץ לחדר החקירות והוא חשש שמא הוא יכה אותו שוב. אולם, בהמשך העיד כי אין לו אמון במערכת וכי הוא יודע ששוטרים משנים מסמכים בחקירה.

יתרה מזו, עת/3 מסר בת/6 כי הוא התלונן במח"ש רק לאחר 3 חודשים משום שהוא לא ידע מה צריך לעשות וגב' אורית סטרוק אמרה לו להגיע למח"ש ולמסור את תלונתו. בחקירתו הנגדית העיד כי אלמלא גב' סטרוק הוא לא היה מתלונן. זאת, בניגוד לעולה מעדותו של עת/1 לעיל.

לאור האמור לעיל, אני סבורה כי אין מקום לקבל את עדותם של המתלוננים מאחר והם לא הציגו הסבר משכנע על שום מה נכבשה עדותם זמן רב ומדוע החליטו לחשפה כעת.

לעניין זה יפים הם דבריה של כב' השופטת נאור בע"פ 6402/06 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(4), 4142, בפסקה 15 כדלקמן:

"לעניין כבישת העדות והסתירות בעדות נקבע לא אחת כי אלו יפחיתו את מהימנות העד רק מקום שלא ניתן להם הסבר מתקבל על הדעת".





ג.

עדות מפי השמועה-


ע"פ דבריו של כב' השופט י' קדמי בספרו "על הראיות", חלק שני, בעמ' 567:

"עדות "מפי השמועה", משמעה- עדות על "מידע" שקלט העד מפיו של אחר; ועל כן- אין הוא יכול להעיד על אמיתותו, אלא רק על כך שהמידע הגיע לידיעתו".

בנסיבות מקרה בו עסקינן, עת/2 מסר בת/4: "לאחר כמה זמן הוא לקח אותי אל מאחורי אחת המכולות, למקום מוסתר מאין רואים... מכיוון שהשוטר לקח אותי למקום נסתר מאין רואים, לא היו עדים". משנשאל מה בעצם ראה עת/3, השיב: "הוא ראה את השוטר נותן לי סטירה ברכב, והוא ראה את השוטר מוביל אותי אל מאחורי המכולה ואולי שמע את הצעקות". עוד מסר בת/4: "לאחר מכן הוא החזיר אותי למקום שהייתי בו לפני כן ואז הוא לקח את שריה הכהן, לא ראיתי מה הוא עשה לו, אך לפי מה ששמעתי (את הצעקות וכו') ולפי מה שסיפר לי לאחר מכן, הוא עשה לו בערך כמו שעשה לי". משנשאל האם הוא יכול לתאר את מה ששמע לאחר שהנאשם לקח את עת/3 אל מאחורי המכולה, השיב: "לתאר בפרוטרוט איני יכול. מאחר שלא ראיתי את מה שעשה לו שם אך שמעתי את השוטר צועק עליו, שמעתי קול של מכות ויותר מזה איני יכול לתאר... שמעתי צעקות של התגוננות של שריה בסגנון צעקות כאב כ"איי". ויותר מזה איני יכול לתאר". עוד הוסיף כי עת/3 חזר אדום ומזיע אך הוא לא הבחין בסימני אלימות מיוחדים עליו. בחקירתו הראשית העיד בפני
י כי הוא שמע את הנאשם צועק על עת/3 והוא הבין כי הנאשם עושה לו את אותו הדבר. בחקירתו הנגדית העיד כי הוא אינו זוכר בצורה מפורטת את מה שעת/3 סיפר לו, הוא יודע שגם ממנו הנאשם הוריד את המשקפיים ונתן לו אגרופים אבל הוא אינו יודע אם הוא הטיח את ראשו בקיר. לדבריו, במהלך היותם בתא המעצר הם שיתפו אחד את השני במה שארע להם מאחורי המכולה.

עת/3 מסר בת/6 כי: אלנתן ניצן ראה את המכות בג'יפ סופה של המשטרה... בסופה נתן לי 2- 3 אגרופים חזקים לבטן...". עוד הוסיף כי הוא היה לבד עם הנאשם בזמן המכות מאחורי המכולה. משנשאל האם הוא ראה את מה שהנאשם עשה לעת/2, השיב: "לא זוכר מה ראיתי הייתי מבולבל מהמכות שנתן לי השוטר". בחקירתו הראשית העיד כי הנאשם לקח את עת/2 מאחורי המכולה והוסיף כי הוא לא יכול היה לראות את הנעשה שם. בחקירתו הנגדית העיד כי הוא דיבר על המקרה עם עת/2 בדרך מ"קדום" ל"אריאל". בחקירתו החוזרת, העיד כי כאשר שמו את שניהם ביחד הוא סיפר לעת/2 כי הנאשם הכה אותו מאחורי המכולה. לטעמי, לו הנאשם אכן היה מטיח את ראשו של עת/2 בקיר המכולה, סביר להניח כי עת/3 היה שומע זאת.

לפיכך, השאלה הנדרשת בעניינו היא האם המדובר באמרת קרבן אלימות המהווה חריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה?

על מנת שאמירותיהם של המתלוננים זה לזה תחשבנה כאמירות של קרבן אלימות, עליהן לעמוד בשלושה תנאי יסוד מצטברים, ואלה הם:

הראשון
- המדובר באמירה שנאמרה ע"י אדם שהוא, לפי הטענה, קרבן של מעשה אלימות. בנסיבות מקרה בו עסקינן, תנאי זה מתקיים.

השני
- האמירה נאמרה בעת שהתרחש מעשה האלימות נשוא האישום או סמוך לאחריו; או בהזדמנות הראשונה שהייתה לקרבן המעשה להתלונן עליו. בנסיבות מקרה בו עסקינן, באשר לעת/2- מתקיים. עד זה העיד כי הוא סיפר על כך לעת/3 בהיותם בתא המעצר. בעניינו של עת/3- מתקיים. עד זה העיד כי הוא סיפר את שארע לו לעת/2 בדרך לאריאל ואף בתא המעצר. בנוסף, עת/2 העיד כי הוא שמע את הנאשם צועק על עת/3 ואת צעקות ההתגוננות של זה האחרון.

השלישי
- האמרה נמסרה ע"י קרבן של מעשה האלימות שהוא גסס או מאמין שהוא גוסס. דהיינו: מי שנמצא ברגעיו האחרונים ואפסה תקוותו שימשיך לחיות. בנסיבות מקרה בו עסקינן, תנאי זה אינו מתקיים שכן, המתלוננים לא העידו כי הם חשבו שהם נמצאים ברגעים האחרונים של חייהם.

אשר על כן, אין המדובר באמרת קרבן אלימות כי אם בעדות מפי השמועה. לפיכך, המתלוננים אינם יכולים לערוב לאמיתותו של תוכן המידע אותו הם מסרו איש לרעהו.






ד.

מחדלי חקירה:

בנסיבות מקרה בו עסקינן, העיד בפני
י עת/1 בחקירתו הנגדית כי בעקבות מכתב שהגיע להנהלה נפתח תיק כנגד הנאשם. עוד העיד כי הוא לא מצא לנכון לזמן לחקירה את אותם אנשים, כפי שפירט בעדותו לעיל, ואף לא נעשו מאמצים לאתרם. בנסיבות אלה, לטעמי, יש בכך משום מחדלי חקירה המהווים פגיעה קשה ביכולתו של הנאשם להתגונן, שכן לא נחקרו אף לא אחד מהמעורבים האחרים. לא נחקר נהג הג'יפ ולא השוטרים שעצרו את המתלוננים בשטח ואף לא החוקר שנכח בנקודת "קדום"- עדויות שהיה בהן פוטנציאל להגנתו של הנאשם.

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט פוגלמן בע"פ 6973/06 אסעד הייב נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4), 2405, בפסקה 9, כדלקמן:

"ההלכה בעניין זה, היא כי נפקותו של המחדל תלויה בנסיבות המקרה הקונקרטי, ובשאלה אם קופחה הגנתו של הנאשם כתוצאה מהמחדל. מחדלי חקירה אינם מובילים לזיכויו של נאשם בכל מקרה, אלא רק מקום בו הפגמים הנטענים הם "כה חמורים ויורדים לשורשו של עניין, עד כי קם חשש שהנאשם יתקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות העומד נגדו והגנתו תימצא חסרה ומקופחת" (ע"פ 557/06
עלאק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.04.07)) פסקה 29 לפסק דינו של השופט א' א' לוי". ( הדגשה שלי - א.נ ).

9.
לאור האמור לעיל, אני סבורה כי המאשימה לא הוכיחה מעל לכל ספק סביר את העבירה המיוחסת לנאשם. אשר על כן, מורה אני על זיכויו של הנאשם.


המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לצדדים בדואר רשום.
<#5#>

ניתנה והודעה היום י'
אדר א תשע"א, 14/02/2011 בהעדר הצדדים.

איטה נחמן
, שופטת

הוקלד על ידי: יפעת שלומוב







פ בית משפט שלום 1610/09 מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים נ' סלמאן אבו עסלה (פורסם ב-ֽ 14/02/2011)