פסקי דין על נמיק אליאב | פסקי דין על נמיק אליאב |

4026/03 פ     04/05/2004




פ 4026/03 מדינת ישראל נ' נמיק אליאב , נמיק אליאב




75
בתי המשפט
פ 004026/03
בית משפט השלום באר שבע
04/05/2004
תאריך:
כבוד השופט נתן זלוצ'ובר
- סגן נשיא
בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:

מורן מרגלית

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד

הנאשמים
1 . נמיק אליאב

- ע"י ב"כ עו"ד אבו מדיעם

2 . אזולאי אפרים - ע"י ב"כ עו"ד נ. אליגון

הכרעת דין

1. נגד הנאשמים הוגש ביום 15.09.03 כתב אישום בו הואשמו ב - 3 אישומים של סחר בסם מסוכן - עבירות בניגוד לסעיפים 13+19א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973.
באישומים אלה, מדובר בכך שביום 09.09.03 החל מהשעה 14:30 ועד השעה 15:40 ב - 3 הזדמנויות מכרו הנאשמים מדירתו של נאשם 2, סם מסוכן מסוג הירואין, כמפורט בכתב האישום, ל - 3 צרכני סם: באישום הראשון - לציון אלחדד, באישום השני לאשר קסאי ואלמוג גבאי ובאישום השלישי לניקולאי יאצנקו. כמפורט בכתב האישום, קיבלו תמורה של 90 ש"ח באישום הראשון, 100 ₪ באישום השני ו - 50 ₪ באישום השלישי.
עוד מתוארת לגבי 3 האישומים השיטה למכירת הסם, שהיא שיטה אופיינית לתחנות לממכר סמים. המכירה מתבצעת מתוך הדירה כשדלת הדירה נפתחת פתח צר, בדרך כלל על שרשרת הבטחון כשהקונה הממתין בחדר המדרגות מוסר את הכסף דרך אותו פתח צר, מקבל את הסם ועוזב במהירות את המקום.
האישום הרביעי מייחס לנאשמים החזקה של סם מסוכן מסוג הירואין במשקל 9.1857 גרם. על פי כתב האישום, נאשם 1 זרק מידו את הסם הנ"ל, ונאשם 2 ניסה לחסום את דרכו של השוטר לתפיסת הסם וגם ניסה להסב את תשומת ליבו של נאשם 1 לכך שיש שוטרים במקום. לאור זאת, הואשם הנאשם 2 גם בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.
באישום החמישי - הואשם הנאשם 1 בלבד, בהחזקת סם מסוכן מסוג הירואין במשקל של 0.1653 גרם לצריכה עצמית. עוד נרשם שם, כי נתפסו אצל הנאשם 1 4,650 ₪ והואיל והמאשימה מבקשת לקבוע שהוא סוחר סמים - מבקשת היא שכסף זה יחולט לטובת אוצר המדינה בשל כך שהושג במישרין או בעקיפין בעסקאות סמים.
באישומים 1 עד 4, ובמיוחד רלוונטי הדבר לגבי אישום 4, לא נרשם אם משקל הסמים שנתפסו, כפי שנרשם באישומים הוא ברוטו או נטו ומובן שבנסיבות אלה לזכות הנאשמים צריך להניח, כי מדובר בכמויות ברוטו.

2. על פי הראיות היה בידי המשטרה מידע לפיו הנאשם 1 מוכר סמים מביתו של נאשם 2, וכשיש צורך בחידוש המלאי מצטיידים בסם מביתו של נאשם 1.
בעקבות מידע זה התמקמה תצפית משטרתית על גג הבלוק שמול הבלוק בו מצויה דירתו של נאשם 2. דירתו של נאשם 2 היא בקומה השניה. כנהוג בפעילות מסוג זה בנוסף לתצפיתן היו גם צוותים בסביבה המיידית של הבלוק ובאזור אשר ביצעו מעצרים של אותם קוני סם שהספיקו והצליחו לעוצרם. על פי הדוחות והעדויות השוטרים ראו באזור הבלוק והכניסה שבה גר הנאשם 2 ובחלק מהמקרים, כפי שיפורט, גם מתוך חלון ביתו של נאשם 2, פעילות האופיינית לפעילותה של תחנת סמים.

3. הראיות לגבי האישום הראשון:
על פי ת/2 - דוח התצפיתן השוטר אפלמן, סמוך לשעה 14:30 הגיע לכניסה 12 (הכניסה בה מצויה דירתו של נאשם 2), בחור שלבש ג'ינס כחול, חולצה לבנה והיה לו תיק שחור. הוא עלה במדרגות בתוך הכניסה וירד לאחר כ - 20 שניות. על פי הדיווח של התצפיתן, צוות מעצר שעקב אחר אותו אדם - ציון אלחדד ע.ת. 8, עצר אותו לא רחוק מהמקום כשבידו החזיק נייר טוואלט , אותו שמט לרצפה, ובסמיכות לנייר הטואלט נתפסו 2 מנות של הירואין. ע.ת. 8 השיב לשוטרים לשאלה מניין קנה את הסם, "תעזוב אותך אתם יודעים בדיוק מאיפה זה" (ראה ת/10 עמ' 2 ש' 4).
ע.ת. 8 עשה מאמצים שלא להתייצב בבית המשפט. בסופו של דבר הובא העד לביהמ"ש וגם העיד. בעדותו בבית המשפט הוכרז עד עויין לתביעה וטען שהוא לא יודע מניין קנה באותו יום את הסם, שבשכונה ד' יש תחנות סמים לרוב ובאותו יום היה בקריז כשנחקר במשטרה. עוד הוא סיפר שהוא מכיר את נאשם 2 והוא חבר טוב של אחיו אך לא יודע היכן גר נאשם 2. עד זה הוא נרקומן המשתמש בסמים 28 שנים וכמובן יש הכרות רבת שנים בינו לבין הבלשים.
ע"ת 8- אלחדד ציון, הוכרז עד עויין לתביעה בעת עדותו בבית המשפט. התביעה ביקשה, להעדיף את אמרתו מחוץ לכותלי בית המשפט על פני עדותו בבית המשפט.


כפוף לדרישות הקבילות הקבועות בס' 10א (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971, רשאי בית המשפט להעדיף אמרת חוץ של עד על פני עדותו בבית המשפט. בית המשפט רשאי לסמוך את ממצאיו על אמרה שהתקבלה כאמור או על חלקה והכל "אם ראה לעשות כן לנוכח נסיבות העניין, לרבות נסיבות מתן האמרה, הראיות שהובאו במשפט, התנהגות העד במשפט ואותות אמת שנתגלו במהלך המשפט, והטעמים יירשמו".
בנוסף, נאשם יורשע על סמך אמרת חוץ של עד רק אם יש בחומר הראיות "דבר לחיזוקה" כאמור בס"ק (ד) לסעיף 10 א הנ"ל.
העדות שמסר עד תביעה 8, שונה מן האימרה שמסר בפרטים מהותיים.

נסיבות גביית אימרתו של ע"ת 8 ועצם מתן האימרה הוכחו וב"כ הנאשמים ויתרו על חקירת גובה האימרה.

בת/24 אמר עד זה שבאותו יום היה צריך סמים ומישהו אמר לו:

"שיש בבית הזה, איפה שהייתי ואפשר לקנות שם סמים אז הלכתי לבית הזה אני לא יודע מה הכתובת בדיוק עליתי לבית הזה קומה שניה או שלישית דלת פלדלת. שאלו מבפני
ם מי זה מישהו שאל קול של גבר. אני צעקתי לו ציון והוא ראה בעינית וזיהה אותי ואני מוכר בבאר שבע כבחור שמשתמש והוא פתח קצת את הפלדלת... אולי 10 ס"מ... מסרתי לו 90 ₪ ואמרתי לו שיתן לי שתי מנות חומר הכוונה לשתי מנות הירואין... ראיתי יד של גבר קיבל ממני את הכסף ולא ראיתי את הפנים שלו...פתח עוד פעם את הדלת עם האשנב ומסר לי שתי מנות".

בעמ' 2 ת/24 ש' 23 שוב מבהיר העד:
"כן זה שתי המנות שקניתי בדירה שסיפרתי לך עליתי לקומה שניה..."
ובסיפת עמ' 3 בת/24 אומר ע.ת. 8:
"זה היה בקומה שניה בצד ימין זה היה פלדלת צבע חום...".

התיאור של מיקום הדירה, דהיינו, שהיא מצד ימין ויש דלת פלדלת בצבע חום ושהדירה היא בקומה השניה - תואם את התיאור של הקצין אורן סבג בת/12 וכן את שתי התמונות שצולמו ע"י השוטר אזרד ביום 11.09.03 ת/9 , ת/8 ות/7.
כאן המקום להעיר, כי אין כל תיעוד לפני הדוח ת/12 והתמונות הנ"ל המתאר את הדלת ואת הצד בו היא מצויה. על כן דברים אלו כאשר נחקר ע.ת. 8 יומיים לפני ת/12 באמרתו במשטרה ת/24 (ביום 09.09.03), יכלו לבוא רק מידיעתו. השוטר רפי אזרד שגבה את אמרתו והוא חוקר ולא בלש וודאי לא היה במקום לפני כן. הוא ביקר לראשונה במקום רק ביום 11.09.04 כשצילם את התמונות הנ"ל. על חקירתו של רפי אזרד ויתרו ומכאן שגם אין טענה שדברים אלה הוכנסו לפיו של העד.
תוצאת האמור הינה, כי יש להעדיף את אימרתו של עד זה ע"פ עדותו בביה"מ. האימרה לא רק מתחזקת אלא אף מסתייעת בראיות אחרות עצמאיות ובנסיבות עצמן. מדוחות השוטרים עולה שהכניסה אליה נכנס עד זה היא דווקא הכניסה בה גר הנאשם 2, ומשילוב אמרתו של עד זה במשטרה עם התמונות והדוח ת/12, המסקנה המתחייבת היא שגם הגיע לדירתו של הנאשם 2 דווקא, ומשם רכש את הסם.
הדברים מתחזקים בכך שאין מחלוקת שנתפסו שתי מנות הירואין.

ההגנה טענה, כי על הנאשמים 1 ו - 2 אמנם נתפס כסף כמפורט בדוחות השוטרים אך לא נתפס ולו גם שטר אחד של 20 ₪, שעה שעד זה העיד ששילם בשטר של 50 ₪ ובשני שטרות של 20 ₪. לדעת ההגנה זו סתירה מהותית. מעיון בראיות עולה, כי לאחר שבוצעה המכירה האחרונה נשוא אישום 3, הנאשמים יצאו מדירתו של נאשם 2 וחזרו למקום רק בסמוך לשעה 16:10. על פי אמרתו של נאשם 2 עצמו, הוא יצא מביתו וגם קנה סיגריות (ראה ת/4 עמ' 2 ש' 21). מובן שכל אותה עת שהיו מחוץ לדירה או כשנאשם 2 קנה סיגריות, יתכן בהחלט שהשתמשו בחלק מהכסף שקיבלו לרבות אותם 20 ₪ שחסרים לדעת ההגנה. עניין זה, אם כך, לא פוגם במהימנותו של העד.
עוד פרכה מצאה ההגנה בכך שמנות הסם היו עטופות בניילון, לטענת העד בת/24 עמ' 2 ש' 7 ולטענת ההגנה על פי דוחות הפעולה המנות היו עטופות בנייר טוואלט. גם טענה זו לא מדוייקת, שכן על פי הדוח ת/10 נכון שאלחדד שמט את נייר הטוואלט בסמוך למעצר

לרצפה אך השוטר מציין ש"בסמיכות לנייר הטואלט הבחנתי בשתי מנות מסוג הירואין" ומכאן שהמנות אכן היו עטופות בניילון והחבילה אולי הוחבאה על ידי העד בנייר טוואלט.

4. הראיות לגבי האישום השני:
עד תביעה 2- השוטר אפלמן ששימש תצפיתן כותב בסיפת עמ' 1 בת/2, כי סמוך לשעה 14:50 הגיעו לכניסה 12 בה מצוייה דירת הנאשם 2, אשר קסאי המוכר לו היטב (ע"ת 6) יחד עם אדם נוסף, שאח"כ הסתבר ששמו גבאי אלמוג, השניים נכנסו לכניסה, הלכו לכיוון המדרגות ולאחר כ- 20 שניות ירדו ונעמדו בכניסה תוך שהם מסתכלים לעבר חלון דירתו של נאשם 2. מהחלון הנ"ל, הוציא נאשם 1 את פלג גופו העליון וצעק לע"ת 6 וגבאי אלמוג: "חברה בואו תעלו". בדו"ח מפורט כי לאחר 20 שניות בערך השניים הנ"ל ירדו מאותה כניסה והלכו לכיוון החניה של רחוב עוזיהו המלך, נכנסו לכניסה אחרת והעבירו דבר מה ביניהם. השוטרים היו בקשר עין עמם וגם עצרו אותם והסמים נתפסו. (ראה ת/2 - ת/3).
גבאי אלמוג לא אותר למרות המאמצים שהשקיעה התביעה בעניין זה. אשר קסאי לא התייצב בבית המשפט, הוצא צו להבאתו, בסופו של דבר לאחר שגם היה עצור בגין צו זה, התייצב ביום 04.12.03. עד זה העיד בבית המשפט וטען שכלל אינו מכיר את הנאשמים. לטענתו, חברו לקח אותו למקום שאינו יודע בדיוק היכן הוא, לקנות סם הוא המתין לו בכניסה. החבר קנה והוא לא יודע מאיזה קומה קנה ומאיזה דירה קנה. עוד הוא העיד, כי במשטרה רק תחת הלחץ של השוטרים סיפר שחברו עלה לקומה השניה. בנוסף הוא מוסר שאמר, כי חברו רכש את הסמים בקומה השניה, בשל כך שאלמוג ישב לידו והוא שמע אותו. בעמ' 31 לפרוטוקול הוא מאשר שהוא וגבאי אלמוג היו מול החוקר אך בהתחלה ישבו לחוד.
גם עד זה הוכרז עד עויין. באמרתו במשטרה ת/22 הוא מספר, שהוא וחברו נכנסו לכניסה הראשונה בבניין והוא המתין למטה. כשחברו עלה למעלה לקומה השניה וחזר עם שתי מנות של סם ב - 100 ₪ ( 50 ₪ שלו ו - 50 ₪ של אלמוג). החבר נתן לו את שתי המנות והן גם נתפסו. במקום אחר באותה אמרה, לשאלה ישירה לאיזה קומה עלה אלמוג, כדי לקנות את הסם הוא משיב:
"אני לא יודע אני חיכיתי בכניסה בבלוק כניסה ראשונה לאלמוג. עלה לקומה השניה אני לא יודע ממי קנה אני לא מכיר את המקום".
(ראה ת/22 עמ' 22 ש' 9 ואילך).

מטבע הדברים נרקומן לא שש להפליל את מוכרי הסם. זו גם הסיבה שהוא לא שש להגיע לבית המשפט ורק בעקבות צווי הבאה ומעצר הוא הגיע. מובן שגם במשטרה לא שש לספר ממי רכש הוא את הסם. בדוח התצפית ת/2 נרשם במפורש שנאשם 1 כשהוציא את פלג גופו העליון מחלון דירתו של נאשם 2 צעק לעד זה ולחברו גבאי : "חברה בואו תעלו" ומכאן חייבים להסיק שיש הכרות בין נאשם 1 לעד זה. אם אכן הנאשמים סחרו בסמים, אין הם קוראים סתם כך לעוברי אורח להגיע לדירתם, ויתרה מכך, אפילו אם הם מכירים רק את אלמוג גבאי ולא מכירים את העד לא יבקשו משניהם לעלות למעלה. יתרה מכך, ת/2 הוגש בהסכמה במקום חקירה ראשית ובו נרשם במפורש, כי גם העד קסאי "ירד מהכניסה" יחד עם חברו לאחר רכישת הסם ולפני רכישת הסם היה נסיון קודם דהיינו הלכו לכיוון המדרגות בתוך הכניסה, כנראה עלו, ירדו למטה, נעמדו בכניסה כששניהם מסתכלים לעבר החלון של דירתו של נאשם 2.
התצפיתן לא נחקר על כך ומכאן שגרסה זו לא עורערה והיא מוסכמת.
גרסת עד זה, כי אינו מכיר את הנאשמים אינה סבירה. גרסתו, כי אינו יודע באיזו קומה נרכשו הסמים, גם היא לא סבירה, שכן לא רק שהסתכל על חלון הדירה הרלוונטית אלא שגם לאותה הדירה הרלוונטית הוזמן לעלות.

העדות שמסר עד תביעה 6, כמפורט לעיל, שונה מן האימרה שמסר.
מתן האימרה של ע"ת 6 הוכח שכן העיד בעמ' 29 לפרוטוקול: " השוטרים לחצו עלי ולכן נשברתי. לא פחדתי מכלום. לא פחדתי מהשוטרים פשוט לחצו עלי. אמרתי את מה שכתוב שם." (הדגשה שלי - נ.ז.)

"אישר העד בעדותו כי האימרה ניתנה על ידו- די בכך;"
ראה י.קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה (חלק ראשון), תשס"ד - 2003, עמ' 329.
"הנסיבות שבהן נעשתה האימרה כאמור- לרבות השאלה אם נעשתה חופשית ומרצון- אינן נמנות בין תנאי קבילותה של האימרה; ומקומן- בין השיקולים ששוקל בית המשפט בקשר למשקלה הראייתי"
ראה י.קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה (חלק ראשון), תשס"ד - 2003, עמ' 322.

עוד יצויין, כי באי כוח הנאשמים בסיכומיהם לא טענו שמתן האימרה לא הוכח וכן לא טענו נגד נסיבות גביית האימרה. טענותיהם התמקדו בכך שעדותו של העד קסאי בבית המשפט, היא זו שמשקפת את האמת.

אשר לנסיבות גביית אימרתו של העד קסאי, הוא טען שאומנם לא פחד מהשוטרים ולא פחד מכלום, אך הם לחצו עליו וכך שברו אותו, ולכן אמר שחברו עלה לקומה השנייה (ראה עמוד 29 לפרוטוקול), כשהאמת היא שאינו יודע מאיזה קומה נרכש הסם.
התביעה לא החזירה לדוכן העדים את ע"ת 1- השוטר רס"ר רודין לעניין נסיבות גביית אימרתו של ע"ת 6.
מתן האימרה הוכח והיא קבילה, אך כדי לפעול עפ"י סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971, ולהעדיף את האימרה על פני העדות בביהמ"ש, יש גם להוכיח את נסיבות מתן האימרה, בין היתר. תוצאת האמור הנה, שנסיבות מתן אימרתו של ע"ת 6 לא הוכחו.
המחלוקת בעניינו של ע"ת 6 בשאלה של השפעת אימרתו במשטרה, למעשה, אינה גדולה שכן גם אם הייתי מעדיף את אמרתו במשטרה על פני עדותו בביהמ"ש הרי שגם שם אמר שלא עלה לדירתו של הנאשם 2 אלא המתין בכניסה כשחברו גבאי עלה לאותה דירה.
בהחלטה לגבי האישום השני לגביו העיד ע"ת 6, כמו לגבי יתר האישומים, יש לשקלל את נסיבותיו הכוללות של תיק זה, כפי שפורטו לעיל ותפורטנה להלן, לרבות תפיסת הסם נשוא אישום 4, שקרי הנאשמים וכל הפעילות העבריינית שהתבצעה באותו יום כפי שתועדה בדו"חות השוטרים ובאישום השלישי, שם עד התביעה יאצנקו גם העיד ממי בדיוק קנה את הסם. לאמור מצטרפות הראיות הספציפיות לאישום זה כפי שפורטו לעיל והן: דו"ח התצפיתן, שגם ראה ושמע את ע"ת 6 וחברו משוחחים עם הנאשם 1 מחלון
הדירה בקומה השנייה והוא הזמינם לעלות. גבאי עלה לאותה דירה או לפחות עלה במדרגות, ואין מחלוקת על כך שירד משם עם סם שמסר לע"ת 6. הסם נתפס מע"ת 6.

5. הראיות לעניין האישום השלישי:
התצפיתן על פי ת/2 סמוך לשעה 15:39 ראה את ע.ת. 7 ניקולאי יאצנקו מגיע לכניסה הרלוונטית (התצפיתן לא מכיר את העד, אך כך חייבים להבין מכל העובדות שתפורטנה. בדוח מצויין: "בחור רוסי"). התצפיתן ראה אותו הולך לכיוון המדרגות ולאחר כ - 20 שניות דיווח שע.ת. 7 ירד במדרגות ועזב את הכניסה. העד נתפס על ידי צוות המעצר. בעת המעצר ניסה לשמוט מכיסו מנת סם שנתפסה.
עד זה מסר אמרה במשטרה - ת/23, ממנה עולה שהוא משתמש בסמים. ביום הרלוונטי הגיע לרח' עוזיהו המלך בשכונה ד' , בו מצויה דירתו של נאשם 2, נכנס לכניסה הראשונה בבלוק ועלה לקומה השניה בה מצד ימין יש דלת פלדלת כהה, דפק בה, צפו בו בעינית מבפני
ם, הדלת נפתחה, הוא לא ראה פנים, הכניס 50 ₪ שנלקחו ממנו ומיד הושטה שוב היד והוא קיבל את מנת הסם. היד הייתה יד של גבר. הדלת נפתחה רק קצת והוא לא יודע מי מכר לו את הסם. כבר באמרתו במשטרה הוא מספר, כי במקום זה קנה 3 עד 5 פעמים סמים. כבר כאן יש לציין, כי קשה להאמין שנרקומן הקונה באותו מקום 3 עד 5 פעמים סמים, אינו יודע ממי הוא קונה. "אי ידיעה" זו, אופיינית לרוכשי הסם הגם שכמובן יודעים הם היטב ממי רכשו והמוכרים יודעים מצויין למי מכרו.
אמרתו של עד זה נגבתה ביום 09.09.03 שעה 18:30. כפי שנאמר לעניין האישום הראשון כך גם כאן, תמונות הדלת של בית הנאשם 1 ודו"ח הביקור במקום שרשמו השוטרים אורן סבג ורפי אזרד (ת/12) הם רק מיום 11.09.03. מכאן שהתיאור של הקומה והדלת באו מפי העד עצמו והוא לא למד אותם מאיש. התיאור כאמור אושר על ידי אותו דו"ח ביקור במקום של שני השוטרים והתמונות.

בבית המשפט עד זה סיפר שהוא מכיר את הנאשמים ונאשם 2 הוא חברו. מיד כאשר עד זה סיפר, עוד בתחילת עדותו, שעלה לקומה השניה ודפק בדלת, החלו להשמע איומים על העד מצד נאשם 2 ואף נרשמה בענין זה החלטה מפורשת בעמ' 32 לפרוטוקול. העד סיפר, שהנאשם 2 הוא שמסר לו את הסם ושגם אין זו הפעם הראשונה שהוא מספק לו את הסם, לעיתים חינם כחבר ולעיתים העד משלם לו. עוד הוא סיפר, כי ביקר בעבר בביתו של הנאשם 2 על רקע בקשה להביא לו כלב וביקורים נוספים. הוא גם מסר פרטים על

משפחתו של נאשם 2. עד זה תאר, כי בארוע נשוא כתב האישום הנאשם 2 פתח את הדלת אך לא הכניסו לתוך הבית והוא אינו יודע אם נאשם 1 היה איתו. העד התעקש שראה לא רק את ידו של נאשם 2 אלא גם את פניו.
עד זה שהיה היחיד מבין קוני הסם שלא הוכרז עד עויין, עורר תרעומת רבה אצל ההגנה ובעיקר אצל ב"כ הנאשם 2 שהופלל על ידו.
לטענתו, שינוי החזית מצד עד זה לא רק מפתיע, אלא גם שקרי וזו עדות כבושה שאין לקבלה. עוד נטען, כי עד זה, כשהובא בצו הבאה בישיבה לפני עדותו, שוחח באמצעות מתורגמנית, עם נאשם 1 ואמר לו שימסור עדות שקר. מכאן, לדעת הנאשם 2 ובא-כוחו, נולדה "עדות השקר" שהפלילה את הנאשם 2 דווקא.
המתורגמנית, כמובן, לא הובאה להעיד, הגם שהיא זמינה וניתן להביאה בקלות. העד הסביר שדיבר עם הנאשם 2 באמצעות המתורגמנית על הכלב , דהיינו שאמר למתורגמנית לדבר בקשר לכלב עם הנאשם 2 "וזה כדי שהיא תגיד לנאשם 1 שיעביר לנאשם 2 בקשר לכלב".
עוד הוא מוסיף שדווקא אותה עת רצה לומר לביהמ"ש שלא קנה סמים בכלל.
ההגיון מכתיב שכדי לדבר עם נאשם 1 העד לא נזקק למתורגמן, שניהם דוברי רוסית והשפה הטבעית לשיחה ביניהם היא רוסית ולא עברית בה הם מתקשים. דווקא כדי לדבר עם הנאשם 2.

גם אם עדותו של עד זה אינה מושלמת ויש מקום מטבע הדברים לחשוד בעדויותיהם של נרקומנים, קל וחומר כשהם מוסיפים על מה שאמרו במשטרה בסמוך לארוע, הרי דבריו בביהמ"ש סבירים ומתיישבים לא רק עם יתר הראיות, דו"ח התצפיתן, תפיסת הסמים, אלא גם עם ההגיון מבחינה זו שלא סביר שנרקומן יגיע לדירה שאינו מכיר ולאדם שאינו מכיר על מנת לקנות סמים. אני מאמין לעד זה שיש היכרות בינו לבין הנאשמים ובמיוחד לנאשם 2 שלגביו גם אם לא ידע למסור פרטים שונים לגבי ריהוט הדירה בחלוף מספר חודשים, הרי ידע למסור פרטים לגבי משפחת הנאשם 2.
התובע הצהיר, כי בניגוד לדברי העד, החוקר לא לחץ עליו בעת החקירה ורשם בדיוק את מה שהעד אמר לו. גם אם נצא מהנחה, כפי שמבקש הסניגור, לפיה דבריו "המורחבים" בביהמ"ש לעומת דבריו במשטרה, אינם אמת, הרי ענין אחד הוכח בכל מקרה והוא שהסמים נרכשו באותה הדירה מצד ימין בקומה 2 שלה יש דלת פלדלת והיא בכניסה
עליה תצפת התצפיתן ובאותה דירה במועד הרלבנטי היו גם היו שני הנאשמים ורק הם עפ"י הראיות.

6. הראיות לעניין האישום הרביעי:
סמוך לשעה 15.50 התצפיתן ראה את שני הנאשמים, כפי שפורט בת/2 יוצאים מהבלוק והולכים לכיוון רחוב עוזיהו המלך .
סמוך לשעה 16.15 התצפיתן זיהה את נאשם 1 יחד עם נאשם 2 כשהם מגיעים מכיוון החניה לרחוב עוזיהו המלך בשביל לכיוון הכניסה בה גר הנאשם-2 .
הנאשמים נראו לחוצים והלכו במהירות, כאשר נאשם-1 הולך ראשון ונאשם-2 אחריו.
נאשם 2 נעצר לדבר עם ילדים , נאשם 1 המשיך בהליכתו.
התצפיתן מתאר, כי כל העת גם בזמן שהנאשמים נעדרו מהבלוק , היה בקשר עין עם הכניסה ואיש לא נכנס או יצא מהכניסה .
ב-ת/11 מתאר השוטר סבג , כי קיבל את הדיווח של התצפיתן, זיהה את הנאשמים מתקרבים, וראה שידו הימנית של נאשם 1 מאוגרפת ומחזיקה דבר מה. נאשם 2 התעכב כ-5 שניות, נישק את בנו הקטן והמשיך בהליכה אחרי נאשם 1 לכיוון הכניסה בה מצוייה דירתו.
כשנכנסו לכניסה , השוטר רץ לכניסה , וראה את נאשם 1 עולה במדרגות כשנאשם 2 אחריו.
נאשם 2 זיהה את השוטר ואמר לו : "מה אתה רוצה, משטרה" , וחסם לו את הדרך לעלייה במדרגות. השוטר הדף אותו, ואז נאשם 1 רץ לקומה השנייה, השוטר הצליח לתפוס בחולצתו ובכניסה לדירתו של נאשם 2, הנאשם 1 זרק לתוך דלי ריק שעמד על יד הדלת דבר מה מתוך ידו הימנית המאוגרפת. מה שנמצא לאחר מכן בתוך הדלי, וזה הדבר היחידי שהיה בדלי, הוא "ג'ולה" של סמים בתוך שקית לבנה שהיא הסם במשקל של 9.1857 גר' מסוג הירואין כמפורט באישום הרביעי.
השוטר סבג מציין, כי הוא היה בקשר עין עם אותו דבר מה מהרגע שנזרק עד לרגע שנכנס לתוך הדלי, וכן הוא מציין שהדלי היה ריק לפני כן.

באותו דו"ח ת/11 מציין השוטר, כי הוא הסיע את נאשם-2 לתחנה ובדרך נאשם-2 פנה אליו ואמר לו - "אתה יודע שאין לאישתי קשר לסמים והיא לא קשורה , אני יסגור עם נמיק את מה שצריך לסגור". (השגיאות במקור- נ.ז).

בחיפוש שערך השוטר זיגלר , כפי שפורט ב-ת/16 , בת/17 וב-ת/14 ,נתפסו בבגדיו של נאשם-1 4,650 ₪ ו- 7 $ .

בחקירתו במשטרה בת/1 אמר נאשם 1 בעמוד 2 שורה 5 : "זה חומר שבן-אדם נתן לי לשמור, זה לא שלי , במקרה זה היה אצלי, אבל זה של מישהו אחר".
החוקר , באופן טבעי, שאל של מי החומר , ונאשם 1 השיב : "אני רוצה לדבר כמה דקות עם אפריים ואחר כך אני יגיד לך ..." ( השגיאה במקור -נ.ז).

הנאשם 2 שמר בחקירתו על זכות השתיקה לגבי חלק מהשאלות, ולחלק בחר להשיב.
לטענתו, בעת האירוע שתואר לעיל הוא בכלל היה למטה בכניסה ולא ראה דבר.
הוא לטענתו, לא חסם את דרכו של השוטר ובכלל לא ידע שהם שוטרים. ברור שידע גם ידע שבשוטרים מדובר, ידע גם ידע מה מחזיק נאשם 1 בידו, ולכן גם צעק שבשוטרים מדובר והדבר מתיישב יפה גם עם עדותו של ע.ת-5 ממ"ש אורן סבג , שהוא היה אצל נאשם 2 4 פעמים בבית, ונאשם 2 הכיר אותו. ע.ת. 5 גם ציין בציניות :"שני הנאשמים מכירים אותי יותר מאשר חברה שלי". (ראה עמוד 19 לפרוטוקול שורה 26 ).

על האמור, יש להוסיף, כי בעת שהנאשמים היו עצורים, הם הושארו לבד כתרגיל חקירה ושיחתם צולמה והוקלטה (ראה ת/21 א' והתמליל ת/19.).
באותה קלטת ניתן לראות כיצד הנאשמים מנסים לתאם גירסה לעניין הסם שנתפס, כיצד הנאשם 2 מסביר לנאשם 1 : "אתה לא יודע כלום, איך זה הגיע לשם, הוא ראה אותך שם?"
ועוד הוא ממשיך: " הוא לא ראה אותך שם את זה, זה נתפס בחוץ, זה לא נתפס בתוך הבית".
ובתחילת ההקלטה אומר הנאשם 2: "לא יודע, אבל שתינו אוכלים אותה אם אני לוקח ת'תיק. שתינו אוכלים אותה כי הוא ראה אותך למעלה, אני לא עליתי למעלה אני לא הספקתי לעלות למעלה".
ונאשם 1 השיב לו: "כן, אבל .... אתה באת וזה אתה באת, אתה היית בבית סוף".
בעמוד 2 לתמליל אומר נאשם 2 : "אני הייתי למטה, אני לא אוכל אותה ".
ונאשם 1 משיב לו: "אתה לא יכול להרוויח עלי".
עוד נאשם 2 מוסיף: "אני צעקתי לך, צעקתי לך, תזרוק את זה... ".

אני קובע, כי עדות עד התביעה לעניין אישום זה מהימנה עלי ועדותם של הנאשמים המרחיקה אותם מהסם אינה אמת. הנאשמים החזיקו בסם נשוא האישום הרביעי שלא לצריכה עצמית.

7. עדות הנאשם 1:
א) בבית המשפט העיד הנאשם-1 שלא היה כלל באותו בוקר הרלוונטי לכתב האישום בבית הנאשם 2 , וכשהגיע לא הספיק להכנס ונתפס ע"י השוטרים.
מובן שזהו שקר גס, שכן לא רק שהנאשם 2 מאשר, הן בבית המשפט והן באימרתו במשטרה, שהנאשם 1 היה בביתו גם לפני שחזרו לבית עם הסם נשוא אישום 4 ונעצרו, אלא שכך גם עולה מעדויות השוטרים ומדברי הנאשם 1 בעצמו, כשהוא מבין שאלו הן הראיות, הוא מתפתל על דוכן העדים וטוען שאולי כן היה בבית הנאשם 2 ושתה קפה, ואין בכך שום פסול, הוא גם מציין כי אולי אינו זוכר וזאת משום שחלפו 7 חודשים.
ב) בהמשך עדותו בבית המשפט, מתעקש הנאשם 1 שלא היה בבית הנאשם 2 בבוקר וזאת גם כשמטיחים בפני
ו ששוטרים שתיצפתו ראו גם ראו שהיה שם. לטענתו, הוא שותה אדולן מדי בוקר ועל כן , הוא נמצא ברחוב פנחס החוצב משעה 08.00 עד השעה 11.00 . לחיזוק גירסתו הביא לעדות את אישתו, שכמובן לא תרמה בעניין זה דבר, הן בשל כך שעדה זו הותירה רושם שלילי , לא רק בעת העדות אלא גם במהלך המשפט כולו כששלחה מבטים מאיימים כלפי ב"כ הנאשם 2 , וכוונותיה היו ברורות, אלא גם בשל כך שלא אלה השעות הרלוונטיות לתיק שבפני
נו.
הנאשם 1 גם אמר בעדותו שבמקום בו מחלקים אדולן יש עו"ס בשם נטשה, אותה אפשר לשאול, אך היא כמובן לא הובאה לעדות.
לדברי הנאשם 2, הן במשטרה והן בבית המשפט, הנאשם 1 הגיע לביתו כבר בבוקר.
ג) הנאשם 1 מכחיש שאמר שהוציא את ראשו מתוך חלון הסלון של דירת הנאשם 2 ואמר לאשר קסאי - ע.ת. 6 , ולחברו שהיו למטה ליד הכניסה לבלוק שיעלו לדירה.
הוא גם הוסיף שאינו יודע כלל מיהו אשר קסאי.
מובן שזו גירסה שיקרית , שכן התצפיתן לא רק ראה את שני קוני הסם שעמדו למטה והסתכלו לכיוון חלון הדירה , ושנאשם 1 הוציא את פלג גופו העליון מאותו חלון, אלא גם ראה וגם שמע את אותה שיחה בה נאשם 1 הזמין את הקונים לעלות לדירה.
זהו שקר בעניין מהותי שמטרתו להרחיק את הנאשם 1 מההיכרות עם עד תביעה 6 ומהעבירה .
ד) בעת עדותו בבית המשפט (עמוד 62) , הכחיש שהיה לו קשר כל שהוא לסם נשוא האישום הרביעי, הגם שמעדותו של התצפיתן ברור שכשצעד יחד עם נאשם 2 לכיוון הבית החזיק דבר מה בידו המאוגרפת, ומעדותו של ממ"ש אורן סבג, אותה אני מקבל כמהימנה , ברור שזרק את אותו דבר מה שהסתבר שזהו הסם נשוא האישום הרביעי מידו לתוך הדלי. בעניין זה, על האמור כמובן, יש להוסיף את מה שתועד במפגש המוקלט בין הנאשמים שם לא הייתה מחלוקת מי החזיק בסם בפועל.
תכליתו של שקר זה ברורה גם היא.
ה) האמור לעיל בפיסקה ג' מתחזק לאור גירסת הנאשם 1 במשטרה, כי החזיק בסם נשוא האישום הרביעי עבור אחר, אלא שבבית המשפט בחר להסתבך בעניין זה בשקר נוסף וטען שלא רק שסם זה אינו שלו, ולא היה אצלו, אלא גם לא אמר שהוא שמר אותו עבור אחר.
ו) בבגדיו של נאשם 1 נתפסו 4,650 ₪. התביעה טוענת שאלו כספים שהגיעו לנאשם מעיסוקו בסחר בסם. טענת הנאשם היא שזה כסף שנאסף מכך שמדי פעם אישתו נתנה לו, וזאת על מנת שיוכל לנסוע לברית המועצות (הכוונה לחבר העמים) לטיול.
בעניין זה העידה גם עדת הגנה 2 , אישתו של נאשם 1, כי היא זו שנתנה לו את הכסף בשני חלקים.
עדה זו מוטב ולא הייתה מעידה, וזאת לא רק בשל ההתרשמות השלילית ממהימנותה ומעדותה, אלא גם בשל כך שדבריה כמו גם דברי הנאשם 1 עצמו, הם גירסה חדשה שנולדה לצורך המשפט, ובחקירה במשטרה אין לה זכר.
יתרה מכך, מאימרתה במשטרה ת/26 עולה, היא ובעלה לא עובדים, יש להם ילדים, הנאשם 1 נרקומן כפי שגם עולה מהאישום החמישי בו הודה, וגם מאימרת עדה זו במשטרה ת/26 , וכל הצרכים האלו מסופקים מהכנסה של 2,500 ₪ בחודש שמתקבלת מהביטוח הלאומי.
לא רק שהגירסה החדשה שנולדה לצורך המשפט, לא נזכרה כלל במשטרה, והיא לא הגיונית בעליל , שכן לא ניתן לקיים משפחה כשאחד מחברי המשפחה גם נזקק לסמים קשים, וגם לחסוך סכום נכבד של 4,650 ₪ והכל מקיצבת המל"ל הדלה, אלא שבאימרתה במשטרה גם אמרה שבעלה לוקח מדי חודש 1,200 ₪ ולא ידוע לה על שום כסף אחר שיש לבעלה והוא לא אמר לה על כסף אחר.
ז) ההתרשמות הכללית מעדות הנאשם 1 ומהתנהגותו במהלך המשפט היתה קשה ושלילית ביותר וזאת בלשון המעטה.


בעת חקירתו הנגדית הנאשם התנהג ושידר מסר ברור, שאין מקום לבלבלו בעובדות, תהיינה העובדות אשר תהיינה ואפילו אם הן מוכחות בראיות מוצקות כגון עדויות שוטרים , או דברי הנאשם 2 , או דבריו עצמו במשטרה ואפילו אם הוא צולם והוקלט אומר דברים הסותרים את דבריו בבית המשפט.
שאלת הבנתו את השפה העברית גם היא שימשה כר נרחב למניפולציות.
ראה בעניין זה הערה בעמוד 8 לפרוטוקול , שם נרשם במפורש כי בשלוש ישיבות לפני ישיבה זו הנאשם 1 דיבר עברית וגם לא התבקש מתורגמן. יתרה מכך, גם השוטר ציין באותו מקום כפי שאכן רואים בקלטת ת/21 א' , שהנאשמים שוחחו ביניהם בעברית ולא הייתה בעניין זה כל בעיה. גם חקירתו של נאשם 1 במשטרה, הגם שהייתה על ידי שוטר הדובר רוסית, הייתה בעברית.
במהלך המשפט ,גם כשלא הותר לו ,הנאשם 1 העיר הערות בעברית ואף רב עם נאשם 2 , ראה למשל בעמודים- 39, 14, 34 ו- 37 לפרוטוקול .
בעמוד 13 לפרוטוקול פנה הנאשם בעברית טובה לעד תביעה 2 ואמר :"מאסר ראשון וגם היום אתה היית עד תביעה שלי, אני לא יודע מה אתה רוצה ממני. מה אתה כל יום מסתכל עליי?"
בעת חקירתו הראשית בבית המשפט, החל להעיד בעברית אך ביקש שיוזמן מתורגמן.
וכך גם הוריתי.
בעמוד 66 לפרוטוקול כשהגיע תורו של נאשם 2 להעיד, והוא לטענתו ,"לא הבין" שאלה מסויימת של התובע , הנאשם 1 בלא שהתבקש, תוך ששכח את הצהרותיו שאינו מבין עברית, הסביר לנאשם 2 בעברית טובה את השאלה.
ח) במהלך כל המשפט , ברור היה מהדינמיקה באולם , וממבטיו המאיימים של נאשם 1, מה רצונו שייאמר באולם במגמה להרחיקו מהעבירות.
כך פנה לעד תביעה 2 בעמוד 13 לפרוטוקול , כך דיבר בטון קנטרני לעד תביעה 3 בעמוד 14 לפרוטוקול, כך העיר הערות לא מחמיאות לב"כ הנאשם 2 ואישתו הצטרפה אליו, הדברים באו לידי ביטוי בעמוד 34 לפרוטוקול, ובעמוד 37 לפרוטוקול כשנאלצתי גם להזהירו שאם יפנה שוב לב"כ הנאשם 2 , אורה להחזירו למעצר והמשפט יתנהל בהעדרו.

8. עדות הנאשם 2:
א) נאשם 2 שמר על זכות השתיקה בחלק ניכר מהשאלות שנשאל בחקירתו במשטרה. באופן לא מוסבר לחלק אחר של השאלות בחר להשיב , והסברו לכך הוא שהוא לא סומך

על השוטרים. תשובה מסוג זה הינה בעייתית, שכן אם כך באמת חשב היה צריך לסרב להשיב על כל השאלות, או לחילופין לבקש לכתוב את דבריו בעצמו. ובנוסף הרי רשאי הוא לקרוא את אימרתו או כפי שהיה במקרה זה האימרה גם הוקראה לו והוא חתם בכל עמוד ובסוף האימרה.
ב) באימרתו במשטרה ת/4 , אמר בעמוד 3 שורה 22 : " היום אני נקי הייתי משתמש לפני הרבה שנים". בבית המשפט פירט חלק מהפירכות בעדותו בכך שבאותה עת השתמש באופן מסיבי בסמים, ועל כן אינו זוכר.
ג) לטענתו עדותו של עד התביעה 7 -יאצנקו שיקרית , ועד זה מעולם לא היה בביתו, והתיאור שמסר אינו נכון, אלא שהנאשם-2 לא הביא כל עדות מלבד דבריו ,הסותרת בעניין זה את דברי עד תביעה 7. גם להוכחת טענתו שאישתו מפחדת מכלבים ועל כן לא תיתכן גירסתו של עד תביעה 7 בעניין הכלבים, לא הביא ראייה כלשהיא מלבד דבריו הוא, הגם שאישתו עצמה הייתה במהלך המשפט בבית המשפט.
ד) הגם שבתחילת חקירתו כשנשאל מה הוא ונאשם 1 עשו בביתו, הוא מסרב להשיב.
לאחר מכן, כאשר נשאל על אנשים שדפקו בדלת, הוא מבין ששאלה זו לא נשאלת סתם כך, ויש לה ככל הנראה ביסוס ומשיב שהוא ונאשם 1 שתו קפה בבית.
ה) בבית הנאשם 2 על פי העדויות בעת הרלוונטית היו רק הנאשם 2 ונאשם 1 (ואולי הייתה גם אישתו של נאשם 2, אלא שלגביה אין מחלוקת שהיא לא עסקה בסחר, גם לדעת השוטרים וגם על פי דברי נאשם 2 עצמו לשוטרים).
גם בהתעלם מגירסתו השיקרית של נאשם 2, לפיה עד תביעה 7 לא רכש ממנו סמים, הרי לא ייתכן שלא ראה ולא ידע ,כי מדירתו מתנהלת הפעילות, כפי שתוארה בהרחבה לעיל, ולפחות 6 אנשים הגיעו לדלת דירתו כמתואר בת/2 , ולמרבה הפלא כמעט כולם מוכרים היטב למשטרה . על כך יש להוסיף, שעל פי הראיות הנאשם 2 גם שוחח מהחלון עם אדם נוסף שהגיע למקום והשוטרים לא הצליחו לעוצרו.
בנוסף לאמור, על פי הראיות, גם נאשם 1 נצפה כשהוא מדבר מאותו חלון פעמיים, עם שני רוכשי סם שהוזמנו על ידו לעלות לדירתו של נאשם 2.
לא רק שלא ייתכן שפעילות אינטנסיבית זו שבוצעה כולה בין השעות 14:06 עד 15:39 , הנאשם 2 לא היה ער לה, אלא שהוא גם טרח להכחיש בחקירתו במשטרה שמישהו היה ליד דירתו או דפק על הדלת.
ו) בעת עדותו בבית המשפט ,הנאשם 2 מודה בכך שניסה לחסום את דרכו של השוטר אורן סבג שעלה במדרגות אחרי הנאשם 1 באירוע נשוא אישום 4 בו נתפסה כמות גדולה של הירואין שנאשם 1 זרק לדלי שעמד ליד ביתו של נאשם-2.
בנשימה אחת גם אומר הנאשם 2 שהוא בכלל לא הבין שאלו שוטרים והוא לא ידע שאלו שוטרים ויש לו בעיה בראייה והשוטר לא הזדהה והיה בבגדים אזרחיים.
זהו שקר גס. לא רק ברור מהראיות שיש היכרות טובה בין השוטרים ובמיוחד בין השוטר אורן סבג לנאשמים ובמיוחד עם נאשם 2 , אלא שאם נאשם 2 לא ידע שבשוטר מדובר, מדוע חסם את דרכו?
ז) בהמשך לאמור בסעיף ו' , הנאשם 2 גם צעק לנאשם 1 לזרוק את הסם כפי שעולה מההקלטה ת/21 א' , ומעדויות השוטרים.
הנאשם 2 בעמוד 66 לפרוטוקול מכחיש שצעק לנאשם 1. בהמשך למרות הסברים רבים של התובע ושל בית המשפט הנאשם 2 "לא מבין את השאלה".
ברור שהנאשם 2 צעק גם צעק לנאשם 1 לזרוק את הסם וצעק שיש שוטרים והסיבה לאמור ברורה.
ח) הסברו של הנאשם 2 , לאחר ההכחשות לעיל שבכלל צעק, ולאחר שעומת עם ההקלטה בה הודה שצעק, הוא שהיה צועק כפי שצעק לכל אדם גם בלא שהוא עצמו ידע שאותו אדם מחזיק סם וזאת הוא אומר לטענתו כנרקומן. לא רק שדברים אלה מוכיחים, כי ידע גם ידע מה הנאשם 1 החזיק ביד ומה היה עליו לזרוק, אלא גם ידע שמי שעולה אחרי הנאשם 1 מטרים ספורים מהנאשם 2 עצמו הוא שוטר.
ט) בעת חקירתו הראשית כאשר נשאל הנאשם 2 ע"י הסנגור שלו על אותה הקלטת וידיאו בינו לבין נאשם 1 ת/21 א', הוא משיב לשאלה אם דיברו ביניהם מי יקח על עצמו את התיק, שהוא לא ידע מכל זה -( כוונתו לסמים), לא ייחסו לו שום דבר לא בסחר ולא בהחזקת סם, אלא שכעולה מהראיות ומהחקירה הנגדית גם בעניין זה, דברי הנאשם-2 אינם אמת. לא רק שנחקר באזהרה בעניין זה, אלא גם אמר לשוטר עימו נסע לתחנה לאחר המעצר, ליד דירתו , כי הוא ונאשם 1 יסגרו את עניין הסמים ביניהם.
י) למרות עדותו של השוטר אורן סבג כי נאשם 2 אמר לו באותה נסיעה לתחנה שאישתו לא קשורה לסמים , אבל הוא ונאשם-1 יסגרו את מה שצריך לסגור- הנאשם 2 כאמור מכחיש שאמר דברים אלו ומסביר במן גירסה מבולבלת בעמוד 67 לפרטוקול לפיה אמר לשוטר שאישתו לא קשורה לזה וגם הוא לא קשור לזה , אבל לא אמר דבר על נאשם 1, אך מיד מתקן ואומר שאמר לשוטר שאם כבר עצר אותו ואת נאשם 1 שיעזוב את אישתו.

יא) ההתרשמות מעדותו ומהתנהגותו של נאשם 2 במהלך המשפט , בנוסף לכל האמור לעיל, קשה ושלילית.
עדותו היתה מתפתלת, בעייתית ובלתי עקבית.
במהלך המשפט העיר מספר הערות שמוטב היה להמנע מהן, כגון פנייתו לב"כ הנאשם 1 בעמוד 12 לפרוטוקול, כגון האיום שהשמיע כלפי עד תביעה 7 בעמוד 32 לפרוטוקול:
" אני יושב בשקט , תראה את המניאק הזה".
בשולי הדברים אני מבהיר כי אירע אירוע בתוך האולם שגם נרשם בפרוטוקול בעמוד 45 , ההתנהגות עצמה של נאשם 2 לא הייתה תקינה , אך איני יודע אם בפועל אכן קיבל סם או שבלע שכן לא ראיתי זאת, ועל כן אני מתעלם מכך.

9. הפעילות נשוא כל ארבעת האישומים הינה פעילות אופיינית לתחנה לממכר סמים, לא רק שכך סברו השוטרים על פי המידע שהיה בידיהם, אלא שכך גם העידו, לאחר שצפו במתרחש בעיניהם ובתחום זה מומחיותם.
גם בית המשפט עצמו מהניסיון השיפוטי המצטבר מבין שאכן בפעילות אופיינית לתחנת סמים מדובר.

"הלכה פסוקה , היא כי אין מניע לבסס הרשעה בעבירה של "סחר" בסם מסוכן על פי ראיות נסיבתיות, כאשר אלו נעוצות בעיקרו של דבר ב"התנהגות" המאפיינת פעילות של קנייה ומכירה של סמים מסוכנים; וזאת - אפילו לא נתפס הסם המסוכן גופו ואין ראייה ישירה להעברת התמורה לידי המוכר".
ראה קדמי על פקודת הסמים המסוכנים- הדין בראי הפסיקה, מהדורת תשנ"ז - 1977 עמוד 152 .

הדין, כמובן, מכיר באפשרות להרשיע על פי ראיות נסיבתיות כאשר המסקנה וההיגיון על פי השכל הישר ונסיון החיים, מחייבים את המסקנה המרשיעה כמסקנה אחת ויחידה.
(ראה קדמי , על הראיות , הדין בראי הפסיקה , (חלק שני) מהדורת תשס"ד -2003 עמודים 688 עד 698).
"הכלל הוא , כי כוחה של ראייה נסיבתית אינו נבחן אגב בידודה מיתר הראיות שבאו בפני
בית המשפט, אלא- נהפוך הוא: "כאשר מדובר במקבץ של ראיות נסיבתיות עם ראיות רגילות, אין לבדוק את כוחה הראייתי של כל ראייה נסיבתית בנפרד ובאורך עצמאי, אלא לאור הראיות האחרות" ; ו-"במקום שבו מבקשים ליישם הרשעתו של נאשם על מקבץ של ראיות נסיבתיות... אין זאת אומרת שכל ראייה נסיבתית בפני
עצמה חייבת להספיק ... המסקנה הסופית יכולה להתקבל מתוך צירופן של כמה ראיות נסיבתיות ... שכל אחת מהן... אינה מספקת כשלעצמה...".
ראה קדמי שם , בעמוד 699 וכן ראה הפסיקה הענפה המובאת בעניין זה שם.

"העקרונות שנקבעו בפסיקה מתיישבים עם השיטה האינדוקטיבית. נפסק כי הראיות הנסיבתיות צריכות להביא למסקנה מרשיעה בדרך האלימינציה של פירושים המתיישבים עם חפות הנאשם (ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל
, פ"ד מא(3) 617, 620); כשמדובר בשרשרת ראיות נסיבתיות, "המסקנה הסופית יכולה להתקבל מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות כאלה שכל אחת מהן אינה מספקת בפני
עצמה להרשעת הנאשם"
(השופט לנדוי בע"פ 524/77, 584, 653, 701 מזרחי ואח' נ' מדינת ישראל
, פ"ד לב(2) 682, 684-685); כנגד הראיות המצביעות על אשמת הנאשם, על בית-המשפט לשקול על-פי מבחני ההיגיון ונסיון החיים, "הסבריו של הנאשם, אם ניתנו כאלה וכן .... היפותזה סבירה אחרת .... אם יש מקום להסקת מסקנה חד-משמעית, שהיא ההגיונית היחידה, לפיה לא נותר ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם" (השופט שמגר בע"פ 543/79, 622, 641 נגר נ' מדינת ישראל
, פ"ד לה(1) 115, 140).
לסיכום, על בית-המשפט לשקול את מארג הראיות המצביע לכיוון קיומה של העובדה המפלילה, לעומת הסבריו של הנאשם והסברים היפותטים סבירים אחרים. אם ממכלול הראיות האפשרות להסיק קיום עובדה שאין בה אשמה של הנאשם היא אפשרות דמיונית, ואילו המסקנה ההגיונית היחידה המתבקשת ממכלול הראיות, בהתחשב במשקלן, היא קיומה של העובדה שיש בה אשמת הנאשם - הרי שמכלול ראיות זה מספיק להוכחת
האשמה בוודאות הדרושה במשפט הפלילי".

מתוך דבריה של כב' השופטת דורנר בע.פ 3974/92 , אזולאי ואח' נ.מדינת ישראל
, פ"ד מז(2) 656.
הראיות בתיק זה הינן לעיתים ישירות, כגון עדותו של ע"ת 7 וארוע תפיסת הסם נשוא אישום 4, וחלקן נסיבתיות, כגון: עצם תפיסת הסמים באישומים 1 עד 4, כשבאישומים 1 עד 3 הם נתפסו אצל קוני הסם ובאישומים 1 ו 2 אצל אותם אנשים המוכרים למשטרה כנרקומנים שנכנסו לכניסה בה גר נאשם 2 וגם דיברו על רכישת הסם בדירה מצד ימין בקומה השניה עם דלת פלדלת חומה. מובן שעל כך יש להוסיף את עצם הימצאות הנאשמים 1 ו- 2 ללא הסבר מניח את הדעת בכל השעות הרלוונטיות יחדיו, כשמחלון דירתו של נאשם 2 מציץ הנאשם 1 ומזמין את קוני הסם לעלות לדירת הנאשם 2. לכך יש להוסיף, כי אצל נאשם 1 גם נתפס סכום כסף גדול יחסית, ובהתחשב במצבו הכלכלי - הסכום שנתפס תומך בכך שבדירת נאשם 2 הופעלה תחנת סמים ע"י הנאשמים.
לנאשמים אין הסברים סבירים או אפילו קלושים להצטברות הראיות המפלילות. יתרה מכך, במקום הסברים הם הסתבכו במסכת של שקרים בנקודות מהותיות. השקרים הופרכו ונסתרו וניתן לראות בשקרי הנאשמים לכשעצמם ובהצטברות השקרים אפילו סיוע לראיות התביעה.
בשל שלל השקרים, ובשל כך שהסבר אחר לראיות המפלילות אין, "שכחו" הנאשמים להסביר מדוע לאחר שבילו יחד בדירת הנאשם בנסיבות המפלילות של סחר בסם חצי יום, צועד הנאשם 1 כשנאשם 2 הולך מאחוריו לכיוון דירת הנאשם 2 וגם עולה אליה במדרגות כשבידו כמות גדולה של הרואין. "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו" (עמוס ג, ג)
מדוע נאשם 1 זורק את הסם מידו? מדוע נאשם 2 צועק לנאשם 1 לזרוק את הסם ומפריע בתפיסתו?
בגרסה השקרית של הנאשמים שלהם אין כל קשר לסם נשוא אישום 4 , כמובן, שאין טענה שהסם הוחזק לצריכה עצמית. המסקנה אם כך חייבת להיות שהסם הוחזק שלא לצריכה עצמית. מסקנה זו לא רק מסייעת למסקנות הקשות והמפלילות כלפי האישומים האחרים, אלא גם מסבירה אותם ואת יעודו של הסם שהובא.

10. כל אחד מהנאשמים ניסה לטעון, כי לו אין קשר לאישומים נשוא כתב האישום, כאשר הוא יותר מאשר רומז, כי אם בוצעו העבירות רק חברו הנאשם האחר אשם בכך. כך טוען נאשם 1 שהדירה הרלוונטית היא של נאשם 2 והוא רק אורח בה. כך טוען נאשם 2 שהסם נשוא אישום 4, לא נתפס בידיו והוא היה במרחק מה מנאשם 1 ואין לו כל קשר לסם זה. המציאות היא כמובן אחרת. משעות הבוקר ולאורך שעות התצפית הנאשמים היו יחד

ופעלו יחד להגשמתה של המטרה המשותפת. הנאשמים היו יחד בעת שנרקומנים עלו וירדו בכניסה בה מצויה דירתו של נאשם 2 לכיוון אותה דירה בקומה 2 מצד ימין שהיא דירת הנאשם 2. מאותה דירה ממש, כשנאשם 2 שזו דירתו מצוי בדירה, הנאשם 1 הציץ מהחלון והזמין נרקומנים לעלות לדירה וכשירדו נתפס ברשותם סם. באותה דירה התבצעה עסקת הסם עם ע.ת. 7 יאצנקו שלטענתו רכש את הסם מנאשם 2, כשאין מחלוקת על פי הראיות שנאשם 1 היה בדירה גם אם אותו עד תביעה לא ראה אותו, בשל כך שלא נכנס לדירה. בחיפוש בדירה לאחר המעצר, לא נמצאו סמים - עובדה זו לאחר הפעילות הנמרצת בשעות שקדמו למעצר, מסבירה את הליכתם של שני הנאשמים יחד וחזרתם עם כמות הסם הגדולה נשוא האישום הרביעי. התנהגות הנאשם 2 בעת תפיסת הסם, מידיו של נאשם 1 כמתואר באישום הרביעי מדברת בעד עצמה ולכך יש גם להוסיף את הנסיון המוקלט לתאם גרסה.

סעיף 29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, הגדיר מיהו מבצע בצוותא:

"המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא, ואין נפקה מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או עם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר"

"מבחינת היסוד הנפשי, נדרש, כי לכל אחד מהמבצעים בצוותא יהא היסוד הנפשי של העבירה שאותה הם מבצעים. כן נדרש כי הם יהיו מודעים לכך שהם פועלים בצוותא. מבחינת היסוד העובדתי, לא נדרש כי כל אחד מהמבצעים בצוותא יבצע בעצמו את כל היסודות העובדתיים של העבירה" (ראה ע"פ 2796/95, 2813 , 2814 פלונים נ' מדינת ישראל
, פד"י נא(3) 388, בעמ' 402).

הנאשמים הם "מבצעים בצוותא", והחזקתו של אחד מהם בסמים הינה גם החזקתו של האחר בדיוק כפי שמכירה של סם המתבצעת ע"י אחד מהם היא גם מכירה של האחר. ההחזקה יכול ותהיה ממשית ויכול ותהיה קונסטרוקטיבית כשהאחר הוא המחזיק בפועל ממש עבור שניהם בסם. סעיף 34 כד' לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 קובע לעניין החזקה:
"שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; והדבר המצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מהם ושל כולם כאחד;"

סעיף 8 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג - 1973 קובע לעניין דרכי ההחזקה:
"לעניין אישום בשל החזקת סם מסוכן, אין נפקא מינא אם הסם המסוכן נמצא ברשותו של הנאשם, או ברשות המחזיק אותו מטעמו של הנאשם, או אם הסם של הנאשם נמצא ברשותו של אדם אחר ללא ידיעתו של אותו אחר, או אם הסם נמצא במקום שאינו ברשותו או שאינו נתון לפיקוחו או להשגחתו של שום אדם".

בנסיבות המתוארות בתיק זה, כאשר נאשם 1 מצוי כל העת בדירת הנאשם 2, ממנה מתנהל סחר בסמים, והוא עצמו מזמין נרקומנים לעלות ולרכוש סם ואף מביא לאותה דירה כמות גדולה של הירואין כמתואר באישום 4 - נאשם זה לא יכול להשמע בטענה שהוא לא יודע ולא משתתף בסחר בסם המתנהל מאותה דירה.
בדיוק בשל אותן נסיבות שתוארו לעיל, נאשם 2 שמדירתו הסחר מתנהל, ואשר התנהג כפי שהתנהג בעת תפיסת הסם מידי הנאשם 1 כמתואר באישום הרביעי וכעולה מההקלטה בתחנת המשטרה בין שני הנאשמים, אינו יכול להשמע גם הוא בטענה המתממת שלו אין כל קשר למה שהתנהל בדירה. ברור לחלוטין וכך יש לקבוע שהוא שותף מלא - "מבצע בצוותא" עם הנאשם 1.
גם אם ניתן היה לקבוע, ולא זה המצב, שנאשם 2 אינו שותפו של נאשם 1, הרי היה הוא מורשע בעבירה על פי סעיף 9ד' רישא לפקודת הסמים המסוכנים [ נוסח חדש ] התשל"ג - 1973, כמי ש"מחזיק חצרים" ומרשה להשתמש בהם למכירת סם או עשיית עסקה אחרת בו.
פרקטית התוצאה דומה גם על פי סעיף זה ואף העונש המירבי בצידה של העבירה זהה, אלא שעובדתית הנאשם 2 הוא כאמור "מבצע בצוותא" ולא רק מי ש"החזיק חצרים" תוך מתן הרשאה להשתמש בהם למכירת סם.
11. התביעה ביקשה "לקבוע כי הנאשם 1 הנו סוחר סמים ולהורות כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה רכושו של נאשם 1 שהושג במישרין או בעקיפין בעבירה של עסקת סמים והוא כסף בסך 4,650 ₪".
על פי מה שפורט לעיל הוכח שהסכום הנ"ל נתפס אצל הנאשם 1, הוכח גם שהנאשם 1 הוא סוחר סמים שעסק כמפורט בכתב האישום בסחר בסמים.
ההסברים שלו ושל אשתו לעניין מקור הכסף שנתפס ברשותו נמצאו כבלתי מהימנים ולאור האמור, כמו לאור הפעילות העבריינית של סחר בסמים ביום נשוא כתב האישום, אני קובע, כי כסף זה הושג כשכר עבירה וכתוצאה מביצוע העבירות נשוא כתב האישום.
לעניין זה ראוי בנוסף לאמור בסעיף 36א' (א) ו - (ב) להסתמך גם על החזקה הקבועה בסעיף 31 (6) הקובעת:

"קבע בית המשפט לפי סעיף 36א' (ב) שנדון הוא סוחר סמים -
(א) כל רכוש של אדם כאמור, ורכוש של בן זוגו ושל ילדיו אשר טרם מלאו להם 21 שנים, .... ייראה כרכוש של הנדון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן הוכיח הנדון אחד מאלה:
(א) האמצעי להשגת הרכוש היו חוקיים;
(ב) הרכוש הגיע לידיו ולידי בעליו לא מאוחר
מ-8 שנים שקדמו ליום הגשת כתב האישום בשל העבירה עליה נדון".

12. בתיק זה הוצאה תעודת חסיון ת/6. על פי תעודת החסיון חסוי "כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות את זהותו של האדם שמסר למשטרה את המידע המתועד בדוחות הידיעה..."
התעודה לא אסרה גילוי של פרטים אחרים ואם חשבה התביעה שיש פרטים אחרים שגילויים יפגע באינטרס ציבורי חשוב, הייתה צריכה לדאוג לניסוח מתאים של תעודת החסיון.
ע.ת. 1 - הוא שוטר המוכר לי מספר שנים, הן בשל כך שהוא מופיע בשם המשטרה בבקשות להארכות מעצר לצורך חקירה, והן בשל עדויות שהעיד בפני
. בעת חקירתו הנגדית עמודים 9 ו - 10 נשאל העד היכן ממוקמת המצלמה בחדר החקירות? העד עשה מאמץ להתחמק ממתן תשובה והגם שהמצלמה הייתה מותקנת במשרדו, השיב: "אני לא יודע איפה ממוקמת המצלמה וזה לא התפקיד שלי להשיב".
בעקבות דבריו של העד, באותו עמוד, נתנה החלטה המדברת בעד עצמה, ואז השיב העד: "יש מצלמה בקיר ליד הכסא שאני יושב עליו".

מניעיו של השוטר ברורים. גם הלחץ בו היה נתון ברור. יחד עם זאת, חייב להיות ברור מעל לכל ספק, כי המטרה אינה מקדשת את האמצעים ושוטר המעיד בבית משפט תחת אזהרה - לא כך צריכה להראות עדותו.
הנסיבות בתיק זה מדברות בעד עצמן, וגם לא קשורות, בעיקרון, בעדותו של שוטר זה. גם במקומות בהם יש מחלוקת בין עדות עד זה לעדויות הנאשמים - ניתן להכריע במחלוקת, וכך בעיקרון נעשה, עפ"י ראיות נוספות עצמאיות או מכח ההגיון המחייב במקרה ספציפי את העדפת גירסתו, כך שאפילו האמור לעיל ביחס לעדותו של ע.ת. 1, אין בו כדי לפגוע בראיות המרשיעות ולעורר את הספק הסביר שעשוי לגרום לזיכויים של הנאשמים.

13. סוף דבר:
אני קובע, כי התביעה הוכיחה כנדרש מתובע במשפט פלילי, מעבר לכל ספק סביר את עבירות הסחר בסם כמפורט באישומים 1,2, ו - 3 וזאת לגבי שני הנאשמים, את החזקת הסם נשוא האישום הרביעי שלא לצריכה עצמית, על ידי שני הנאשמים ועל פי הודאת הנאשם 1. מכח הודאת הנאשם 1, הוכחה גם העבירה של החזקת סם לצריכה עצמית ע"י הנאשם 1 כמפורט באישום החמישי.
בנוסף התביעה הוכיחה, כי הנאשם 2 כמפורט באישום הרביעי הפריע לשוטר בשעת מילוי תפקידו וכן הוכיחה, כי הנאשם 1 הוא סוחר סמים.
תוצאת כל האמור הינה, כי אני מרשיע את שני הנאשמים ב - 3 עבירות של סחר בסם מסוכן מסוג הירואין - 3 עבירות בניגוד לסעיף 13+19א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973, ובנוסף בעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג הירואין שלא לשימוש עצמי (אישום 4) - עבירה בניגוד לסעיפים 7(א)+(ג( רישא לפקודה הנ"ל.
בנוסף - אני מרשיע את הנאשם 2 בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.
בנוסף - אני מרשיע את הנאשם 1 בעבירה של החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי - עבירה בניגוד לסעיפים 7(א)+(ג) סיפא לפקודה הנ"ל.

ניתן היום י"ג באייר, תשס"ד (4 במאי 2004) במעמד הצדדים

נתן זלוצ'ובר
- שופט
סגן - נשיא








פ בית משפט שלום 4026/03 מדינת ישראל נ' נמיק אליאב , נמיק אליאב (פורסם ב-ֽ 04/05/2004)