פסקי דין על בנק מזרחי טפחות בע"מ | פסקי דין על אבנר בן לולו - חשמל רכב לב הגליל

14041-05/09 תאמ     25/01/2011




תאמ 14041-05/09 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אבנר בן לולו - חשמל רכב לב הגליל








בית משפט השלום בנצרת



תא"מ 14041-05-09 בנק מזרחי טפחות בע"מ
נ' אבנר בן לולו - חשמל רכב לב הגליל




בפני

כב' השופט
ערפאת טאהא

התובע
בנק מזרחי טפחות בע"מ


נגד

הנתבע
אבנר בן לולו - חשמל רכב לב הגליל




פסק דין


1.
לפני תביעה שטרית שנפתחה בדרך של בקשה לביצוע שטר שנסמכת על שיק על סך 50,000 ₪, תאריך פירעון 29.2.09, שמשך הנתבע לפקודת אל גיל סוכנות רכב בע"מ. התביעה הוגשה על ידי בנק המזרחי טפחות (להלן: "הבנק") שקיבל את השיק מאל גיל בעת שזו ניהלה חשבון בנק אצלו.

2.
עם הגשת הבקשה לביצוע הגיש הנתבע התנגדות בה הוא העלה מספר טענות אשר מחייבות, לשיטתו, דחיית התביעה נגדו. טענתו הראשונה היתה שהשיק ניתן לבנק ללא תמורה בגינו. נטען כי הבנק לא הסתמך על השיק לצורך מתן אשראי, לא ביצע ניכיון שיק, ואם עשה כן, הפעולה נעשתה תוך עצימת עיניים ובחוסר תום לב מובהק, שכן היה על הבנק לדעת כי מצבה הכלכלי והכספי של אל גיל בכי רע, וכי היא איננה עומדת בהתחייבויותיה.


מאחר שהבנק לא נתן תמורה בעד השיק, אין לראות בו אוחז כשורה ועל כן עומדות לנתבע כל טענות ההגנה שיש לו כלפי אל גיל. בעניין זה נטען, כי השיק נמסר לאל גיל על תנאי, שכן הנתבע הבהיר לאל גיל, כי פירעון השיק מותנה בפירעון מלוא החוב שאל גיל היתה חייבת לו עד 28.2.09, דהיינו עד לפני מועד הפירעון של השיק. מאחר שאל גיל לא פרעה את חובה לנתבע, הוא ביטל את השיק. אמירת הנתבע כאמור מהווה, כך נטען, הודעה בדבר פירעון על תנאי של שיק ההתנגדות והודעת קיזוז מראש, אשר ניתנה לאל גיל במועד בו היא קיבלה את ההתנגדות. לתמיכה בגרסתו צירף הנתבע לתצהירו שיק על סך 92,500 ₪ שנמשך לפקודת מוסך לב הגליל בע"מ שתאריך הפירעון שלו 18.2.09, ושני שיקים נוספים ; האחד על סך 33,640 ₪, תאריך פירעון 25.3.09, והשני על סך 33,639 ₪ עם תאריך פירעון 25.4.09.

3.
ב"כ הנתבע חזרה בסיכומיה על הטענות שפורטו בתצהיר הנתבע שצורף להתנגדות, והוסיפה כי לאחר שהשיק הוחזר ולא נפרע, חייב הבנק את חשבון אל גיל בסכום השיק, עובדה אשר מעידה על כך שלא בוצעה עסקת ניכיון. לטענתה, בעסקת ניכיון עוברת הבעלות בשיק לטובת מקבל השיק, ובכך מתנתק הקשר בין מוכר השיק לבין השיק, ואין רוכש השיק יכול לתבוע את המוכר על סמך אותו שיק. היא אף חזרה על טענותיה, כי הבנק פעל בחוסר תום לב. חוסר תום הלב מתבטא, בין היתר, בכך שתאריך הפירעון של השיק הוא 29.2.09 – תאריך שאינו קיים. היא הוסיפה, כי בעת ביצוע עסקת הניכיון הנטענת, הבנק היה מודע למצבה הבעייתי של אל גיל, היה מודע לכך שהיא לא עומדת בהתחייבויותיה, ועל כן היתה מוטלת עליו חובה לסרב לבצע את העסקה. עצימת עיניו של הבנק והתעלמותו ממצבה הבעייתי של אל גיל מהווה חוסר תום לב.

4.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל. שוכנעתי כי הבנק קיבל את השיק בתום לב ובתמורה ועל כן הוא אוחז כשורה בשיק, כך שטענות ההגנה שמעלה הנתבע נגד אל גיל אינן יכולות להדוף את תביעת הבנק, גם אם היה ממש בטענות אלו.

5.
ממכלול הראיות שהוגשו לעיוני עולה, כי ביום 13.11.08 מסרה אל גיל לבנק את השיק והוא הופקד בדרך של עסק ניכיון, כך שהבנק זיכה את חשבון הבנק של אל גיל בסכום של 48,374 ₪ באופן מיידי, וניכה סכום של 1,625.38 ₪ בגין עמלת ניכיון. עובדה זו עולה בבירור מעדותה של גב' סילוק יפה וכן מדפי החשבון של אל גיל. מדפי החשבון עולה במפורש, כי ביום 13.11.08 זוכה חשבונה של אל גיל בסכום של 48,374.62 ₪ ובצד זיכוי זה נרשמו המילים "זיכוי מניכיון שיקים". אין מחלוקת שרישום זה מתייחס לעסקת הניכיון נשוא השיק.

6.
יתרה מכך, מר גיל בן מובחר, אשר הוזמן לעדות לבקשת הנתבע, אישר בעדותו, כי בתאריך 13.11.08 ביצע עסקת ניכיון עבור השיק, וכי בתמורה למסירת השיק זוכה חשבון אל גיל בסכום 48,374.62 ₪.


"ש. מסרת את הצ'ק הזה בבנק?
ת. כן.
ש. מסרת אותו בבנק מתי?
ת. לא זוכר.
ש. אם אני אומר לך שזה יכול להיות בתחילת נובמבר?
ת. יכול להיות. אני מניח שזה כמה חודשים לפני תאריך הפירעון שמופיע על הצ'ק.
ש. ניהלת חשבון בבנק מזרחי בסניף קריית שמונה?
ת. אמת.
ש. על הצ'ק הזה עשית ניכיון?
ת. אמת.
ש. זאת אומרת שכשעשית עליו ניכיון ניתן עליו אשראי למעשה – ניתן כסף תמורת הצ'ק?
ת. לא קיבלתי אשראי. זיכו את החשבון שלי בכסף. לא קיבלתי אשראי נוסף אם לזה אתה מתכוון".


הנה כי כן, על פי גרסתו של מר גיל בן מובחר, הוא ביצע עסקת ניכיון שעל פיה הוא מכר את השיק לבנק ובתמורה הוא קיבל כסף במזומן אשר התבטא בזיכוי חשבון אל גיל בסכום השיק בניכוי עמלת ניכיון. מדובר בעסקת ניכיון קלאסית ולא ברורה לי טענת הנתבע שכביכול לא ניתנה תמורה בת ערך בעד השיק.


העובדה שבמסגרת היחסים בין הבנק לבין אל גיל חוייב חשבונה של אל גיל בסכום השיק בשלב מאוחר יותר, אין משמעה איון וביטול עסקת הניכיון שכן אין מחלוקת כי אל גיל נותרה חייבת לבנק סכום העולה על סכום הצ'ק, כך שהבנק עדיין מחזיק כדין בשיק.

7.
לא מצאתי ממש גם בטענת הנתבע שהבנק התעלם ממצבה הכספי הבעייתי של חברת אל גיל. לא הובאה על ידי הנתבע כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענותיו שבמועד ביצוע העסקה חשבונה של אל גיל בבנק התנהל בצורה בעייתית באופן שחייב את הבנק לדחות הצעות לביצוע עסקאות של ניכיון שיקים מטעמה.


נהפוך הוא – מעיון בדפי החשבון ובעדותה של גב' סילוק יפה, סגנית מנהל סניף הבנק בקריית שמונה, וכן מעדות גיל בן מובחר, עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי בעת ביצוע עסקת הניכיון, התנהל חשבון הבנק של אל גיל בצורה סדירה ובאופן שלא היה בו כדי לעורר חשש כלשהו שהיא נמצאת בקשיים כספיים.


מראיות אלו הוכח, כי עד חודש 2/09 ניהלה אל גיל את עסקיה בצורה סדירה, שיקים שלה כובדו, הפקידה כספים רבים בחשבונה והיתה לה מסגרת אשראי שעמדה על סך 396,000 ₪. רק בחודש 2/09 נקלעה החברה לקשיים, אז הוגשה נגדה בקשה לפירוק לבית המשפט המחוזי בנצרת, ורק מאותה עת חשבון הבנק של אל גיל הפך להיות בעייתי. ואכן, מעיון בדפי החשבון עולה, כי בחודש 2/09 שיקים התחילו לחזור, ומסגרת האשראי בוטלה באופן מוחלט.


בעדותו הסביר גיל בן מובחר, כי עד הגשת הבקשה לפירוק, חברת אל גיל ניהלה את עסקיה ואת חשבון הבנק שלה באופן סדיר, על אף שהיא נקלעה למצב כלכלי קשה עוד קודם. אותה גרסה ממש מסרה גם גב' יפה סילוק בעדותה לפני, וציינה במפורש, כי רק בחודש 1/09 או 2/09 נודע לה מגיל בן מובחר, כי החברה נמצאת בקשיים.

8.
מכל האמור עולה, כי הבנק פעל בתום לב עת הסכים לעסקת ניכיון השיק באותה תקופה, לא היתה לו כל סיבה להניח שאל גיל לא תעמוד בהתחייבויותיה כלפי הלקוחות שלה, ולא היתה לו כל סיבה לסרב לעסקה.

לא מצאתי ממש גם בטענות הנתבע שכביכול הבנק לא פעל בהתאם להנחיות המפקח על הבנקים, וכיבד שיקים של אל גיל על אף שפירעון השיקים גרמו לחריגה ממסגרת האשראי. ראשית, מדובר בטענות שאינן רלבנטיות למחלוקת בתיק זה ולעסקת הניכיון שבוצעה. שנית, על פי עדותה של גב' סילוק יפה, וכפי שעולה אף מדפי החשבון, החריגות ממסגרת האשראי היו בסכומים לא גדולים ולפרקי זמן קצרים של יום – יומיים. היא אף ציינה שלפני אישור כל חריגה ממסגרת האשראי התקבל אישור לכך מהגורמים המוסמכים בבנק.

9.
סיכומם של דברים – הוכח לפני, מעבר למידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי הבנק רכש את הקניין בשיק בתמורה ובתום לב, ולכן הוא אוחז בו כשורה. על כן, לא עומדות לנתבע טענות ההגנה שהוא מעלה כלפי אל גיל.

10.
מעבר לנדרש אוסיף, כי לא שוכנעתי בטענת הנתבע, כי הוא מסר את השיק על תנאי, וכי הוא התנה את פירעונו בכך שאל גיל תפרע את חובה כלפיו. הנתבע לא הציג בדל של ראיה שיש בו כדי לתמוך בטענתו כי במועד מסירת השיק (11/08) היתה אל גיל חייבת לו סכום כלשהו. לתצהירו צירף הנתבע שלושה שיקים שכביכול מסרה לו אל גיל ולא כובדו. תאריכי הפירעון של השיקים הם בחודשים 2-4/09, כך שלא ניתן לקבוע, על סמך אותם שיקים, האם אל גיל היתה חייבת לנתבע סכום כלשהו בחודש 11/08, ואם כן מה היה גובה החוב.


יתרה מכך, על פני או גב השיק לא נרשם דבר שיש בו כדי להעיד שהוא ניתן על תנאי. יש להניח, כי אילו התכוון הנתבע להתנות את הפירעון בתנאי כלשהו, הוא היה מציין זאת על השיק עצמו, או לפחות היה רושם עליו, כי הוא נמשך "למוטב בלבד", ובכך היה מגביל את אפשרות סיחורו לצד שלישי. העובדה שהנתבע לא נקט בשום פעולה המגבילה את סיחור השיק ולא רשם דבר שיש בו כדי להעיד על כוונתו להתנות את פירעונו, מכרסמת באופן חמור בטענת הנתבע בעניין זה.

11.
לתמיכה בטענותיו צירף הנתבע תצהיר של גיל בן מובחר, בו מאשר גיל את גרסת הנתבע שכביכול בעת מסירת השיק ציין הנתבע בפני
ו במפורש, כי פירעון השיק מותנה בפירעון החוב של אל גיל כלפיו.

אינני מקבל את גרסתו של בן מובחר וכמה טעמים לדבר ; ראשית, בן מובחן לא עשה עלי רושם חיובי. במהלך חקירתו ניתן היה להתרשם, כי קיים אצלו רצון עז לעזור לנתבע. בשל כך, ניסה בן מובחר להצניע את הקשר בינו לבין הנתבע, הכחיש שהבית שלו שועבד לטובת הנתבע, וטען כי הבית נמכר בזמן הגירושין לנתבע, וכי הדבר נעשה זמן רב לפני הפרשה נשוא התביעה. הסתבר כי גרסה זו אינה נכונה בלשון המעטה. מטעם התובע הוצג אישור של רשם המשכונות (מוצג ת/1) ממנו עולה, כי נרשם משכון לטובת הנתבע על בית בן מובחר ביום 12.12.08, כחודש לאחר שהנתבע מסר לאל גיל את השיק נשוא התביעה. עובדה זו אינה מתיישבת עם טענת בן מובחר שהבית נמכר לנתבע זמן רב לפני הפרשה.

שנית, בן מובחר לא צירף לתצהירו מסמך כלשהו שיש בו כדי לתמוך בגרסתו שכביכול אל גיל היתה חייבת לנתבע סכום כלשהו בחודש 11/08. גם בסעיף 6 לתצהירו, שבו נטען כי אל גיל חייבת לנתבע סכום של 80,000 ₪, בן מובחר לא פירט מתי נוצר החוב, האם היה קיים בחודש 11/08 וממה הוא מורכב. הטענה שכביכול אל גיל חייבת לנתבע סכום של 80,000 ₪ נטענה באופן סתמי וכללי, ומבלי לתמוך אותה במסמך כלשהו.

12.
סיכומם של דברים, הנתבע לא הוכיח הגנה אפשרית מפני תביעת הבנק. הוכח, כי הבנק הוא אוחז כשורה, ולכן אין הנתבע יכול להעלות נגדו טענות הגנה על סמך עסקת היסוד. הנתבע אף לא הוכיח את טענות ההגנה בקשר לעסקת היסוד.

13.
אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום של 50,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.2.09 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.


ניתן היום,
כ' שבט תשע"א, 25 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 14041-05/09 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אבנר בן לולו - חשמל רכב לב הגליל (פורסם ב-ֽ 25/01/2011)