פסקי דין על דר' אריה אריש | פסקי דין על משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

5375-10/10 וע     15/02/2011




וע 5375-10/10 דר' אריה אריש נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים








בית משפט השלום בחיפה



ו"ע 5375-10-10 ברנס נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים






בפני

וועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
ליד בית משפט השלום בחיפה
כב' השופט אהרון שדה
– יו"ר
דר' אריה אריש
– חבר
דר' צבי בן-ישי - חבר


עוררים

אליהו ברנס


נגד


משיבים

משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים




פסק דין


בפני
נו
ערר על החלטת המשיבה הדוחה את תביעת העורר לקבלת תגמול חודשי בהתאם לחוק נכי רדיפות הנאצים.

לא ראינו צורך להרחיב בנסיבותיו של תיק זה נוכח סתירות מהותיות שהתגלו בין עדות העורר לפנינו (שהיא עדות יחידה של בעל דין) ולבין גרסתו כפי שניתנה במסגרת ההצהרה התומכת בתביעה ולבין גרסת הערר.

לעורר ש"ישב על הגדר" במשך כמעט עשור
היה די והותר זמן כדי לבקש ולתקן את תביעתו ולהציג גרסה חדשה.

אפילו בא כוחו בערר נצמד לחלק מהגרסה שבתביעה ולא שיער שמה שישמע בדיון שונה לגמרי.

אין חולק בדבר הסתירות,אף העורר במבוכתו ציין בחקירתו פעם כי "יכול להיות שמשהו משובש בהצהרה" ופעם כי "מה שכתוב בהצהרה לא נכון".

מה פשר הדברים? אדם מגיש ערעור על החלטה המתייחסת לגרסתו ובערעור משנה את הגרסה?

הליך הערעור איננו ההליך בו מועלות גרסאות או תביעות חדשות.

החוק מסמיך אותנו לדון בעררים על החלטות המשיבה כאשר אדם טוען כי נפגע מהן,כשהחלטה מתייחסת לגרסה פלונית העורר צריך להוכיח כי החלטת המשיבה ביחס לאותה גרסה שגויה,אם העורר טוען שאותה גרסה נשוא החלטת המשיבה איננה נכונה או משובשת או שאינו תומך בה,הוא איננו יכול לקבל סעד כלשהו במסגרת הליך הערר.

הכל כמובן בנוסף לבעיית המהימנות הקשה,לאיזו גרסה להאמין ולמה יש שתים או שלוש גרסאות?

בעוד שבהצהרתו סיפר העורר כי משום שרצו לקחת את אביו לעבודות הם ברחו ("ברחנו") לכפרים ולשדות עלה בעדותו שהוא מעולם לא ברח עם משפחתו.

בעוד שבהצהרתו טען כי נחטף ע"י חיילים גרמניים והושלך ממשאית ואז הצליח להגיע למשפחתו אחרי שבוע הרי שבעדות עלה שעם נפילתו איבד את הכרתו,התעורר בבית החולים האיטלקי בטריפולי,שהה שם כחודש חודשיים ואז ברח והסתובב בעיר עד שמצא את דודתו,במשפחתו פגש רק עם סיום המלחמה.

העורר לא הצליח להסביר כיצד ברחו הוא ומשפחתו מצד אחד ומאידך היה במשך כל המלחמה בטריפולי שם ג נחטף מאחד מרחובותיה,שם אושפז
ושם גם נשאר עם דודתו עד תום המלחמה.

אח"כ תיקן ואמר שלא בדיוק היתה בריחה לכפרים אלא היות וביתם נהרס בהפצצות אזי הסתובבו ברחובות טריפולי אז נחטף.

בעוד שבערר נטען כי נחטף בכלל מהעיר עמרוס ולא טריפולי.

ואם לא די בכל זאת,הרי שבהצהרה
רשם ברחל בתך הקטנה:
"ברחנו לכפרים להסתתר מפחד הגרמנים,הגענו לכפר בשם זאוויה,שם אבי חלה ונפטר ולא יכולנו להגיש לו שום טיפול רפואי"

מסתבר שלא
"ברחנו" לא "לזאוויה",לא שם אביו חלה,לא שם אביו נפטר ולא שם לא יכלו להגיש לו עזרה. לא דובים ולא יער.

העורר התנער מכל הנ"ל והסתבר כי המשפחה התאחדה בסוף המלחמה וכי אביו עלה יחד עימו לישראל.

די בכך,אם בכל זאת לא די בכך הרי שהעורר אפילו איננו תומך בגרסת הערר שהוגש שם טען שנחטף בעמרוס,התעלם מעניין בית החולים ,הדודה והניתוק מהמשפחה לכל משך המלחמה וחזר על הגרסה שמצא את משפחתו לאחר שבוע
ואף חידש כשטען שבעקבות מקרה החטיפה החליטה המשפחה שעמרוס איננה מקום בטוח וברחה לכפר אחר. חידוש שנועד להכשיר עילת נרדפות של בריחה מחמת הפחד מהגרמנים.

העורר לא הוכיח דבר,כל גרסה שנתן שונה מהאחרת,סותרת את האחרת והניסיונות בדיון לכבוש תשובות שיישבו את הסתירות לא צלחו ולא שכנעו (לאחר שניתנה לו אפשרות לצאת מהאולם עם בא כוחו לשקול הצעה לפיה בכל זאת ולמרות הסתירות יוכר החל מאפריל 2010 שמשום מה החליט לדחות).

לא דחקנו בעורר,הפסקנו את הדיון וביקשנו שישקול הצעה ש"תציל" את ההזדמנות להיות מוכר על פי החוק,העורר יצא,התייעץ עם מי שהתייעץ,כנראה שהתשלום הרטרואקטיבי קרץ לו יותר מהסיכון בו העמיד עצמו באופן ובתוכן עדותו וצר לנו שהחליט מה שהחליט.

אנו לא נוכל לקבל את הערר ועל כן אנו מורים על דחייתו וכמקובל בדין הרלבנטי,ללא צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בנקודה משפטית בלבד ותוך 30 יום.



ניתן היום,
י"א
אדר א תשע"א, 15 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.









אהרון שדה
, שופט
יו"ר הוועדה

דר' אריה אריש
חבר הוועדה

דר' צבי בן-ישי
חבר הוועדה









וע בית משפט שלום 5375-10/10 דר' אריה אריש נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים (פורסם ב-ֽ 15/02/2011)