פסקי דין על ערן (מקובר) טכנולוגיות בע"מ | פסקי דין על ביאנללה | פסקי דין על שי חן |

5718-07/08 א     15/02/2011




א 5718-07/08 ערן (מקובר) טכנולוגיות בע"מ נ' ביאנללה בע"מ, שי חן








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 5718-07-08 ערן (מקובר) טכנולוגיות בע"מ
נ' ביאנללה בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופט
אחסאן כנעאן


תובעים

ערן (מקובר) טכנולוגיות בע"מ

ע"י עוה"ד מאירה אזרד


נגד


נתבעים

1.ביאנללה בע"מ
2.שי חן




פסק דין




רקע כללי וטענות הצדדים:

1.
לפני תביעה
ותביעה שכנגד
על רקע טענות הדדיות להפרת הסכם שנכרת בין הצדדים לתובענה ביום 13.1.2007 (להלן: "ההסכם").

2.
התובעת הינה חברה בע"מ (להלן: "מקובר") התקשרה בהסכם עם הנתבעת מס' 1 (להלן: "ביאנללה") לשכירת חלק ממבנה אשר בבעלות ביאנללה והידוע כמגרש 222 בחלקה 17452. שטח המושכר על פי ההסכם הינו 150 מ"ר
(להלן: "המושכר").

3.
הנתבע מס' 2 (להלן: "חן") הינו מנהל הנתבעת מס' 1
וחתם על ההסכם בשם ביאנללה.

4.
מאחר ובעת כריתת ההסכם היה המושכר עדין בשלבי שלד הוסכם בין הצדדים כי ביאנללה תשלים את בניית המושכר. עוד הוסכם כי מקובר יעביר לביאנללה סך של 40,800 ₪ עד ליום 27.2.2007 (סעיף 3.ח. להסכם) ועוד סך של 12,000 ₪ ישירות לקבלנים ולספקים. עוד הוסכם כי הכניסה למושכר על ידי ביאנללה תהיה בתאריך 15.4.2007 לכל המאוחר. עוד הוסכם כי במידה וביאנללה תדרוש סכום נוסף מהשוכר עבור השלמת הנדרש מקובר יעמיד סכום זה בתנאי שהדרישה תגיע אל משרדי מקובר לא יאוחר מיום 10.4.2007.

5.
מקובר טוענת כי ביום 7.4.2007 קיבלה דרישה מביאנללה המופנית למקובר ולחברה נוספת בשם סימטל ציפויים בע"מ בע"מ (להלן: "סימטל"), שהתקשרה עם ביאנללה בחוזה דומה למקובר, לתשלום סך של 70,000 ₪ משתי החברות.
סימטל
הינה חברה בבעלות בת זוגו של מר ערן מקובר הבעלים של מקובר. מקובר טוענת כי הסכום הנ"ל שולם כמעט במלואו שכן הועברו לביאנללה על ידי מקובר וסימטל סך כולל של 79,000 ₪ כולל מע"מ – 19,000 על די מקובר ו- 60,000 ₪ על ידי סימטל.

6.
מקובר טוענת בכתב תביעתה כי קיימה את כל התחייבויותיה על פי החוזה ואף מעבר לכך. מקובר טוענת כי שילמה סכומים נוספים מעבר להתחייבויותיה סכומים נוספים מעבר למה שהתחייבה בחוזה. בנוסף מסרה מקובר שש המחאות דחויות להבטחת דמי השכירות החודשיים.

7.
מקובר טוענת כי מאידך הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית אשר התבטאו במעשים כדלקמן:

א.
הנתבעים דרשו ממקובר סכומים נוספים מעבר לאלו שהוסכ עליהם בהסכם.

ב.
הנתבעים לא השלימו את עבודות הבניה עד ליום הגשת התביעה ולא מסרו חזקה במושכר למקובר.

ג.
הנתבעים לא קיבלו אישורים כנדרש מהגורמים השונים לצורך השלמת המושכר כגון פיקוד העורף, חברת החשמל מוסודות התכנון וכו'.

ד.
הנתבעים ביצעו עבודות לקויות ורשלניות בבניית המושכר. לכן בעונת החורף 2007 – 2008 חדרו מי גשמים למושכר. לצורך כך תמכה מקובר תביעתה בחוות דעת מומחה.

ה.
מקובר ניסתה ליטול הלוואה מהבנק כאשר הבטוחה לאותה הלוואה הייתה משכנתא על המושכר בהתם לזכותה על פי ההסכם אולם התברר כי התחייבות זו הייתה ריקה מתוכן שכן הבנקים סירבו לתת אישור להלוואה כל עוד לא הושלמה בניית המושכר.


8.
לאור ההפרות הנטענות תובעת מקובר להשיב לה את הסכומים ששילמה לביאנללה המסכתמים בסך של 91,492 ₪. בנוסף מבקשת מקובר לפסוק לה עוגמת נפש בסך של 100,000 ₪. עוד טוענת מקובר כי יש לחייב את חן בסכומים הנתבעים מאחר והתחייב באופן אישי בעת השכרת המושכר כאמור בהסכם ובמסמכים נוספים שהוצאו.

9.
הנתבעים בכתב הגנתם טוענים כי מי שהפר את ההסכם הייתה זו מקובר וזאת כדלקמן:

א.
הנתבעים מאשרים כי ההסכמה הייתה כי ביאנללה תשלים את בניית המושכר בעזרת מימון של מקובר
כאשר עלויות הבניה יקוזזו מדמי השכירות המגיעים לביאנללה ממקובר למעט סך של 12,000 ₪ לגביהם הוסכם שלא יהיה קיזוז.

ב.
מקובר הייתה אמורה להעביר את מפעלה ממקום אחר למושכר. בשל נסיבות שאינן קשורות בנתבעים אלא קשורות לסכסוך בתוך המשפחה שאירע בין מר ערן מקובר לבת זוגו הקודמת ובגינו הוצא נגדו צד מניעה, דחתה מקובר את ביצוע ההסכם.

ג.
דחיית ביצוע ההסכם על ידי מקובר התבטאה בכך שלא סיפקה תוכניות להם התחייבה בהסכם.

ד.
ביום 7.4.2007 הוציאה ביאנללה דרישה למקובר לתשלום סך של 70,000 ₪ אך למרות זאת מקובר לא נענתה לדרישה.


10.
בתביעה שכנגד תובעת ביאנללה דמי שכירות ממקובר מיום חתימץ ההסכם ועד למועד בו בוטל על ידי מקובר עד ליום 10.6.2008. סה"כ התביעה שכנגד עומדת על סך של 62,776 ₪.

11.
ביום 7.7.2010 ו- 14.7.2010 נשמעו עדויות הצדדים כאשר מטעם התובעת העיד מר ערן מקובר ומטעם הנתבעים העיד חן.

12.
במהלך שמיעת הראיות הגישו הנתבעים פסקי דין שניתנו על ידי בית משפט השלום והמחוזי בתביעה דומה, על פי הנטען, שהתנהלה בין סימטל לאותם נתבעים דכאן.
הוסכם כי פסקי הדין יוגשו כאשר הנתבעים טוענים להשתק פלוגתא בעוד שמקובר כופרת בטענה זו וברלוונטיות של פסקי הדין.


דיון והכרעה:

השתק פלוגתא/עילה

13.
טוענת ביאנללה כי פסק הדין שניתן בעניינה של סימטל בשתי הערכאת יוצר השתק.

14.
הכלל הוא שמעשה בית דין חל רק על צדדים זהים אשר היו בהליך הראשון והשני. אולם לכלל זה אומצו חריגים והם: חריג זהות האינטרסים וחריג כלל ההזדמנות. עמד על כך לאחרונה בית משפט העליון בעא 735/07

צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי-טפחות


(פורסם ביום 5.1.2011; להלן: "עניין צמרות") באומרו:

"ביסוד דוקטרינת מעשה בית דין עומד, כאמור, עקרון סופיות הדיון, שנועד לשים קץ לדיונים המשפטיים, ולמנוע הטרדה חוזרת של בעל הדין יריב בעניין שכבר נפסק (ע"א 718/75
עמרם נ' סקורניק, פ"ד ל"א
(1) 29, 35 (1976) (להלן:
ענין סקורניק
);
זלצמן
, בעמ' 12). עם זאת, היצמדות קשיחה לדרישת הזהות המלאה בין הצדדים בשני ההליכים עלולה לפגוע בהשגת התכלית המרכזית שעקרון "מעשה בית דין" נועד להשיג, ולעודד בפועל ריבוי התדיינויות, על ידי עקיפת דרישת הזהות בדרכים שונות המאפשרות להעמיד מחדש לדיון שאלה שכבר נדונה והוכרעה תוך חילופי צדדים מלאכותיים, שאין להם הצדקה עניינית (
זלצמן
, בעמ' 540; ענין
אספן
, פסקאות 15-16). כדי להתמודד עם חשש זה, נקבעו חריגים לכלל זהות הצדדים בשני ההליכים, שבהתקיימם גם מי שלא התדיין, הוא עצמו, בהליך קודם עשוי להיות כבול בתוצאותיו. החריג הראשון בנוי על אפשרות קיומה של "קרבה משפטית" בין בעלי הדין בהליכים השונים; החריג האחר ידוע בכינוי "כלל ההזדמנות". חריג זה מתייחס ל"השתק הפלוגתא", והוא מונע, בתנאים מסוימים, ממי שהיה לו יומו בבית המשפט, מלשוב ולהעלות את עניינו מחדש גם בהתדיינות עם בעל דין זר להליך הראשון."

15.
באשר לחריג של קירבה משפטית נקבע על ידי בית משפט העליון בעניין צמרות כדלקמן:

"'קרבה משפטית' לצורך מעשה בית דין מתקיימת כאשר קיימת קרבה עניינית הדוקה בין בעלי דין בשני ההליכים העומדים באותו צד של המיתרס, כנגד בעל דין משותף לשני ההליכים (ענין
צוריאנו,
בעמ' 681;
ע"א 2360/99 בחר נ' דיור בנין ופיתוח בע"מ, פ"ד נה
(4) 18, 24 (2001); ענין
פוליבה
, פסקה 35;
ע"א 2576/03

וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים
, פסקה 23 (
[פורסם בנבו]
, 21.2.2007);
זלצמן
, בעמ' 377). "קרבה משפטית" כאמור עשויה להיווצר, בין היתר, כתוצאה מקשרים משפחתיים, מסחריים, או מכוח זיקה משותפת לענין כספי משותף. המבחן לכך הוא האם מצויים שיקולים של מדיניות משפטית המצדיקים השוואת מעמדו של בעל דין בהליך נוכחי למעמדו של בעל דין בהליך הקודם, וקשירתו לתוצאותיו. בין היתר, תתקיים קרבה משפטית כאשר לבעל דין בהליך הנוכחי היה ענין ממשי בנושא שנדון בהליך הקודם, והוא ידע על קיומו, והיתה לו הזדמנות להצטרף אליו, אך הוא נמנע במודע מכך.

כאשר צד שיש לו עניין בתוצאות ההתדיינות מתנגד לצירופו להליך, ואף מסרב להצטרף אליו מיוזמתו, עשוי להיות בכך משום גילוי עמדה שהוא אינו חפץ להתדיין, וכי הוא מקבל את תוצאות אותה התדיינות גם אם הן נגדו (ענין
צוריאנו,
בעמ' 691; השוו: מיכאל בן-יאיר "הרחבת תחולתו של מעשה בית דין על מי שלא היה צד להליך קודם"
ספר יצחק כהן
305-306 (1989)). הרחבה זו של רעיון זהות הצדדים לצורך "מעשה בית דין" נועדה למנוע הטרדה חוזרת ונישנית של המערכת המשפטית ושל בעל דין שכנגד בעניינים שהוכרעו בעבר, כאשר ניתנה הזדמנות מלאה להכריע בהם, וכאשר אין בהשתק כדי לגרום עיוות דין לבעל הדין בהליך הנוכחי. בקביעת "קרבה משפטית" בין הצדדים בהליכים שונים לצורך מעשה בית דין נדרשת גישה זהירה, כדי שלא לפגוע פגיעה בלתי ראויה בזכותם הדיונית של מתדיינים להביא את דברם בפני
בית המשפט; הגם שלא נדרשת בהכרח זהות פורמאלית בין בעלי הדין, נדרשת זהות 'עניינית-מהותית' ביניהם, המתחזקת עם קיום ידיעה של בעל הדין בהליך המאוחר על קיום ההליך הקודם במועד הרלבנטי, ומתן הזדמנות להיות מעורב בהליך כזה (ענין
פוליבה
, פסקה 35; ענין
אספן
, פסקה 19; ענין
צוריאנו
, בעמ' 691)."

16.
ראשית, אציין כי הנתבעים כלל לא טענו טענת מעשה בית דין בכתבי טענותיהם. יחד עם זאת, כאשר ביקש הנתבע להגיש את פסק הדין נטען על ידי התובעת כי פסקי דין אלו אינם רלוונטיים מאחר אינם מהווים מעשה בית דין. לא נטען כי אלו מהווים הרחבת חזית לא בעת הגשתם כראיה ולא בסיכומי התובעת. לכן משלא הועלתה התנגדות בדמות הרחבת חזית רשאים הנתבעים להעלות טענה זו.

17.
לגופו של עניין טוענת
מקובר כי אין זהות בין שני ההליכים משום שסימטל עתרה בתביעתה לבטל את ההסכם ולפסוק פיצויים בעוד שמקובר תובעת סעד של אכיפת ההסכם. עוד טוענת מקובר כי אין זהות בין הצדדים להתדיינות.

18.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובבואי ליישם את הקווים המנחים שהותוו בעניין צמרות נחה דעתי כי קיימת קירבה משפטית בית מקובר לסימטל וכתוצאה מכך הקביעות שנקבעו בבית משפט השלום על ידי כבוד השופט טאהא ובבית משפט המחוזי בערעור בעניינה של סימטל כובלות את מקובר. להלן אסביר קאת טעמיי לקביעה זו.

19.
ראשית, חברת סימטל הינה בבעלות בת זוגו לחיים של מר ערן מקובר הבעלים של מקובר. מר ערן מקובר היה מודע להליכים שהתקיימו בין סימטל לבין הנתבעים כאן.

20.
שנית, הסכם השכירות שנחתם בין סימטל לבינאללה זהה להסכם השכירות שנחתם בין מקובר לבינאללה.

21.
שלישית, מר ערן מקובר בסעיף 5 לתצהירו קושר בין שתי החברו תומסעיף זה ניתן להבין כי מקובר וסימטל התנהלו כיחידה אחת מול בינאללה. וכך הוצהר בתצהיר:

"ביום 7/4/07 פנו הנתבעים לתובעת ולחברה הנוספת שביקשה לשכור חלק מהמבנה (סימטל ציפויים בע"מ) בדרישה להעברת סך נוסף של 70,000 ₪ משתי החברות, לצורך השלמת הנדרש בהתאם להסכם השכירות. פניתת הנתבעים החתומה ע"י הנתבע מס' 2 ....הסכום הנ"ל שולם לנתבעת ע"י שתי החברות כמעט במלואו, שכן הועבר לנתבעת ע"י שתי החברות סך כולל של 79,000 ₪ כולל מע"מ – 19000 ₪ שילמה התובעת ו- 69,000 ₪ שילמה חברת סימטל ציפויים בע"מ עבור התובע."

22.
רביעית, מקובר וסימטל חתמו על נספח ג' לחוזה במסמך אחד שכותרתו "שינויים והשלמות במושכר" (סוף נספח ג' לת/1). בינאללה שלחה למקובר וסימטל דרישה לתשלום סך של 70,000 ₪ במכתב משותף (נספח ד' לת/1).
מכתב זה נשלח אך ורק לכתובתה של מקובר כעולה מאישור דואר הרשום שצורף לתצהירו של נתבעת מס' 2 (נספח ד') ובעקבותיו שולם סך של 79,000 ₪ כפי שנטען על ידי מקובר. עצם משלוח המכתב לכתובת משותפצ מלמד כי שתי החברות פעלו בזהות אינטרסים גמורה וכחטיבה אחת.

23.
גם מכתב ההתראה שנלשח על ידי בינאללה ביום 22.6.2007 למקובר לסימטל נשלח לכתובתה של סימטל בתמרת ומכתב מיום 12.8.2007 אף נשלח לאותה כתובת וכן הלאה יתר המכתבים שצורפו לתצהיר הנתבעים.

24.
מקובר וסימטל הסתמכו על אותו מומחה שאמד את הנזקים (המומחה חיון והמומחה שרף שחוות דעתם צורפה לכתב התביעה). אף למעלה מכך
הוסכם בפתח הישיבה שהתקיימה בפני
כי חקירות המומחים שהתקיימו בתביעת סימטל יהוו ראיה גם בתיק זה (עמ' 4 לפרוטוקול) ללמדך על זהות האינטרסים בין סימטל למקובר ועל העובדה כי פעלו כאחד.

25.
אם לא די בכך, על פי הסכם הן מקובר והן סימטל רשאיות למשכן
את זכויות ביאנאללה במושכר להבטחת ההלוואות שיתנו לבינאללה להשלמת בניית הוןשכר. אולם המושכר שועבד אך ורק לטובת סימטל לצורך הבטחת הסכומים ששולמו
להשלמת המושכר (ראה אישור רשם המשכונות נספח יה לתצהיר ערן מקובר). במכתב ששלח נתבע מס' 2 ומוען למקובר וסימטל כאחד ביום 24.10.2007 נרשם:

"1.
בהתאם לסעיף 3ט' להסכם בינינו שועבד המושכר עבורכם.

2.
שעבוד זה נועד לשמש כבטחון לסכום שהועבר על ידכם טרם בצוע ההתאמות......"

26.
רישום המשכון רק על סימטל להבטחת כל הסכומים ששולמו על ידי שני החברות מלמד כי אלו פעלו כאחד ומתוך אינטרס משותף.

27.
לכן אני מקבל את טענת הנתבעים וקובע כי הקביעות שנקבעו במסגרת ההתדיינות מול סימטל מחייבות את מקובר בהליך זה.

28.
אני דוחה את טענת מקובר לפיה אין זהות בעילת התביעה בשל הסעדים השונים המבוקשים בתביעה זו לעומת תביעת סימטל.
טענה זו אין בה ממש. אמנם בסעיף 26 (א) לכתב התביעה דרשה מקובר לחייב את הנתבעים לבצע בעין את ההסכם. אולם סעיף זה אינו עומד בקנה אחד עם גוף התביעה שם טענה מקובר כי בעקבו תהפרת החוזה עומדת למקובר הזכות לבטל את ההסכם ולדרוש השבת כספים ופיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה (סעיפים 18 ו- 19 לכתב התביעה). בנוסף מקובר שלחה הודעה על ביטול ההסכם כעולה ממכתביה לבינאללה (נספח א לתצהיר הנתבעים) ולכן הדבר אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם בקשתה לאכיפת ההסכם. ולכן עתירתה לאכיפת ההסכם בסוף כתב התביעה אין בה ולא כלום ובסעיף 26 אף עותרת מקובר לחילופין להורות על השבה ופיצויים.

29.
גם לגופו של עניין אין צורך שתהיה זהות מלאה בין הסעדים המבוקשים בשתי התביעות על מנת שאגיע למסקנה כי מדובר בעילות תביעה זהות.

בפסיקה נקבע מבחן עילה רחב. וכך נוסח המבחן

בע"א 2035/03
לב יסמין בע"מ נ. ת.ג.י. בע"מ ואח', פ"ד נח
(6) 447):

"המבחן אשר על פיו מוכרעת שאלת קיומו של השתק עילה הינו "מבחן זהות העילות". השאלה הרלוונטית בהקשר זה היא, האם עילתה של התובענה שהוכרעה זהה לזו של התובענה החדשה. מבחן זהות העילות לעניין טענת מעשה בית דין זכה לפירוש רחב למדי בפסיקתו של בית משפט זה. כך נקבע, כי העיקרון של מעשה בית דין יחול אף אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ורכיבים שלא נזכרו בתביעה הקודמת (
ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש - מושב עובדים, פ"ד לח
(4) 797, 801; עניין קלוזנר, עמ' 593). נודעת חשיבות לשאלה האם הזכות שנפגעה או האינטרס המוגן בשתי התביעות הינם זהים, וכן למידת הדמיון בין התשתית העובדתית העומדת בבסיסם של שני ההליכים (ראו בהקשר זה את המבחנים השונים למושג "עילת תביעה", לעניין הכלל בדבר השתק עילה: זלצמן, עמ' 73-46). על מנת להכריע בשאלת קיומו של השתק עילה במקרה שלפנינו נדרשים אנו, אם כן, לבחון האם העילה אשר עומדת בבסיסה של הודעת צד ג' זהה לעילה אשר נכללה במסגרת התביעה שכנגד."

עוד נקבע בהמשך באותו ענין:

"יודגש, כי לענייננו אין נפקות לסוגי הסעדים אשר התבקשו, שהרי זהותן של העילות לצורך קיומו של מעשה בית דין איננה מושפעת מסוגי הסעדים הנתבעים (עניין קלוזנר)."


30.
בשים לב לכך אני דוחה את טענתה השניה של מקובר בדבר השוני בסעדים. בשתי התביעות הועלו אותן עובדות ואותן טענות להפרת ההסכם. הצדדים נעזרו באותן חוות דעת ואותם מומחים. בשתי התביעות נשמעו אותן טענות הגנה והוגשה אותה תביעה שכנגד. מקובר וסימטל לכל אורך ההתנהלות החוזית מול ביננאללה התנהגו כיחידה אחת. לכן מדובר בעילת תביעה זהה גם אם אניח כי הסעדים שהתבקשו אינם זהים כפי שטוענת מקובר.

הפרת ההסכם:

31.
על פי פסק דינו של כבוד השופט טאהא, סימטל היא שהפרה את ההסכם עם בינאללה בכך ששילמה את הסכומים אשר נתבקשה לשלם באיחור ולא מסרה תוכניות להתאמת המושכר לצרכיה. כפועל יוצא ממסקנתי לעיל בדבר מעשה בית דין מקובר אף היא נמצאת כמי שהפרה את החוזה (סעיף 24 לפסק הדין). קביעה זו אושרה בבית משפט המחוזי (סעיף 23 לפסק הדין בבבית משפט המחוזי).

32.
גם לגופו של עניין ובהתעלם מטענת מעשה בית דין אני מקבל את העמדה כי מקובר היא שהפרה את החוזה ועיקר האשמה לאי קיומו רובץ לפיתחה.

33.
על פי סעי 3 יא להסכם על מקובר להעמיד כל סכום שידרש לצורך השלמת בניית המושכר ובלבד שדרישת בינאללה תגיע למשרד ימקובר לא יאוחר מיום 10.4.2007. ואכן דרישה כזו הגיעה לפני מועד זה אך מקובר מטעמים השמורים עימה שילמה סכום הדרישה רק לאחר חלוף כארבעה חודשים. כספים אלו היו אמורים לממן את המשך בניית השלד ולכן
משלא פעלה בהתאם להסכם נמצאה כמי שהפרה אותו.


34.
בחוזה אמנם ללא נקבע מועד לתשלום הכספים לאחר הדרישה ומשכך חלות בעניננו הוראות סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) , תשל"ג – 1973 לפיה יש לקיים את החיוב בתוך זמן סביר ממועד כריתת החוזה או מדרישת הנושה. משכספים אלו היו אמורים לממן את בניית המושכר קיום החיוב לאחר כארבעה חודשים אינו מהווה זמן סביר לקיום החיוב.

35.
גם תוכניות להתקנת תשתיות במבנה לא סופקו על ידי מקובר עד ליום 27.2.2007 ובכך הפרה מקובר את ההסכם. זאת בנוסף על צו המניעה שהוגש כנגד מר ערן מקובר המונע ממנו להעביר את עסקו, צו שהוצא על ידי בת זוגו, מנע ממקובר לקיים את החוזה.

36.
בשים לב לכך אני קובע כי מקובר היא שהפרה את ההסכם ואין לבוא בטענות לבינאללה על האיחור במסירה.

37.
יתרה מכך על פי ההסכם במידה ובינאללה לא תשלים את בנית המושכר והכנתו מכל סיבה שהיא עוברת האחריות להשלמת המושכר לשכמי מקובר זאת בהתאם לסעיף 3ט להסכם.
נתבע מס' 2 אף שלח מכתבים למקובר ובו הסביר כי על מקובר להשלים את בניית המושכר. בנסף נרשם שיעבוד לטובת סימטל לצורך קבלת הלוואה מתאימה ומימון להשלמת הבניה אך מקובר וסימטל לא עשדו מאומה להשלמת המבנה.

38.
לכן אני קובע כי בינאללה לא הפרה את ההסכם שנכרת בין הצדדים ומקובר היא שהפרה את ההסכם.

ביטול ההסכם על ידי מקובר:

39.
מקובר ביטלה את ההסכם עם בינאללה ביום 2.7.2008 (נספח א' לתצהיר הנתבעים) אך בפועל טוען נתבעת מס' 2 כי הביטול היה ביום 10.6.2008 (סעיף 19 (ד) לתצהירו). על פי סעיף 20 ה להסכם רשאית מקובר לבטל את ההסכם מסיבה כלשהי או אז מקובר תהיה מחוייבת לשלם דמי שכירות לתקופה של
6 חודשים מיום הביטול. מקובר מחוייבת לשלם דמי שכירות בן אם עשתה שימוש במושכר ובין אם לאו זאת על פי סעיף 19 להסכם.

40.
ההסכם נחתם ביום 13.1.2007. לכן התקופה בה מקובר מחוייבת לשלם דמי שכירות היא 23 חודשים. על פי ההסכם מקובר מחוייבת לשלם דמי שכירות בסך של 4$ למ"ר בתוספת מע"מ. שטח המושכר אמור להיות 150 מ"ר כך שדמי השכירות החודשיים הם 600$.

41.
דמי השכירות עבור 24 חודשים בהתאם לשער היציג בכל 15 לחודש בהתאם לסעיף 3 א להסכם וכן עבור השטחים המשךותפי כ שסה"כ זכאית בינאלהה לסך של 62,776 ₪ (ראה סעיף 19 ד' לתצהיר נתבע מס' 2). סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה ועד היום יוצא סך של 74,495 ₪.

החזר למקובר:

42.

מאידך זכאית מקובר להחזר התשלומים אותם שילמה לבינאללה בין אם באופן ישיר ובין אם לקבלנים השונים.

43.
מקובר שילמה ישירות לבינאללה סך של 19,000 ₪ כולל מע"מ ביום 10.9.2007. מתוכם סך של 12,000 ₪ לא אמורים להיזקף על חשבון דמי השכירות קרי נותר סך של 7000 ₪.
סכום זה משוערך להיום בתוספת ריבית יוצא סך של 8481 ₪.

44.
בנסוף נשאה מקובר בתשלומים ישירים לקבלנים ולבעלי מקצוע בסך של 87,251 ₪ כולל מע"מ (נספח ו' לתצהיר ערן מקובר). סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד היום יוצא 105,913 ₪.

התוצאה:

45.
לאחר קיזוז הסכומים המופיעים בסעיפים 41 , 43 ו- 44 נשארת יתרה לטובת מקובר בסכום של 39,899 ₪.

46.
לכן אני מחייב את ביאנללה לשלם למקובר סך של 39,899 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

47.
לסכום פסק הדין יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 10% בתוספת מע"מ בלבד בשים לב לכך שגם התביעה שכנגד התקבלה ובשים לב לקביעתי כי מקובר היא שהפרה את החוזה.

48.
באשר לעילת התביעה נגד נתבע מס' 2 היא נדחית בזה בשים לב להשתק הפלוגתא הקיים בנושא זה. בנוסף זה לא הוח כי נתבע מס' 2 נהג בחוסר תום לב או התרשל בנזיקין ולכן אין על עילת תביעה כלפיו.

49.
הנני מחייב את מקובר בהוצאות נתבע מס' 2 בסך של 5000 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.




ניתן היום, י"א אדר
תשע"א, 15 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 5718-07/08 ערן (מקובר) טכנולוגיות בע"מ נ' ביאנללה בע"מ, שי חן (פורסם ב-ֽ 15/02/2011)