פסקי דין על פני סמדג'ה | פסקי דין על אלי אילן סמדג'יה | פסקי דין על לאוניד טרגר | פסקי דין על פאינה טרגר |

14808-11/09 א     03/02/2011




א 14808-11/09 פני סמדג'ה, אלי אילן סמדג'יה נ' לאוניד טרגר, פאינה טרגר








בית משפט השלום בעכו



ת"א 14808-11-09 סמדג'ה ואח' נ' טרגר ואח'






בפני

כב' השופטת
שושנה פיינסוד-כהן


תובעים / נתבעים שכנגד

1
.
פני סמדג'ה

2
.
אלי אילן סמדג'יה
ע"י ב"כ עוה"ד שלומי נעמן


נגד


נתבעים / תובעים שכנגד

1.לאוניד טרגר
2.פאינה טרגר
ע"י ב"כ עוה"ד רפאל לוריג




פסק דין



עובדות מוסכמות

1.
התביעה והתביעה שכנגד עניינן עסקת מכר דירה אשר בסופו של יום לא יצאה לפועל. התובעים ביקשו למכור דירתם. בעזרת מתווך הגיעו הנתבעים לדירה וביקשו לרכוש אותה.
הצדדים חתמו על "טופס הצעת מחיר".
הנתבעים גם הפקידו בידי המתווך שיק בטחון על סך של 10,000 ₪. התובעים חתמו על טופס הזמנת שירותי תיווך.

2.
במהלך יום ה- 16.9.09 נשלח העתק זכרון דברים (לטענת הנתבעים – ללא תאריך) לב"כ הנתבעים, שדרש קבלת יתרת משכנתא עדכנית. נוהלו שיחות בין ב"כ הנתבעים לבין התובעים והנתבעים. לאחר מכן באותו יום הצדדים נפגשו במשרד המתווך. באותו מעמד נשלח לב"כ הנתבעים מסמך היתרות, והם נועצו עימו שוב (סע' 15-20 לתביעה, סע' 8 להגנה).

3.
במהלך הפגישה שהתקיימה אחה"צ סיכמו הצדדים את השווי הסופי של הדירה 748,000 ₪ ודנו בשעור תשלום המקדמה – התובעים ביקשו 10% והנתבעים הסכימו לשלם 8,000 ₪ (סע' 20 לכתב התביעה, 18 לתצהיר התובעים, סע' 8 לכתב ההגנה).
לבסוף הוסכם כי המקדמה תהיה 10% אך במועד חתימת זכ"ד ישולמו 8000 ₪ בלבד והיתרה תושלם ביום 30.9.09 לאחר בדיקות ואישור סופי של ב"כ הנתבעים (סע' 21 לכתב התביעה, סע' 19 לתצהיר התובעים).

4.
לאחר מכן נחתם זכרון דברים. אין מחלוקת כי הנתבעים שילמו רק 8,000 ₪ ולא הוסיפו כל תשלום נוסף, אף לא השלימו את היתרה ל 10% כנדרש.

5.
אין מחלוקת כי בין ב"כ הצדדים היתה חליפת מכתבים, אמנם ישנה מחלוקת מיהו ששלח את המכתב הראשון – האם היה זה ב"כ הנתבעים או ב"כ התובעים (מדובר בפער של יום-יומיים), אך אין מחלוקת לגבי משלוח וקבלת המכתבים עצמם, במועדים שמה- 20.10.09 ואילך.
במכתבו, ב"כ התובעים מתרה בדבר הפרת הסכם, דורש מהנתבעים לקיים את ההסכם ולחלופין להודיע על ביטול ולשלם את הפיצוי המוסכם (נספח ח' לתצהיר התובעים).
במכתבי ב"כ הנתבעים הוא מודיע לב"כ התובעים כי הם רואים בהסכם בטל ומבוטל ודורשים המקדמה חזרה (נספחי ז, ט לתצהיר התובעים).


המחלוקת

5.
אין מחלוקת כי זכרון הדברים נחתם בפועל ביום 16.9.09, אולם, בכותרת זכרון הדברים נרשם כי נערך ונחתם ביום 16.12.09. לטענת הנתבעים הדבר נעשה במכוון על ידי התובעים אשר ביקשו בדרך זאת להונות את רשויות המס. לשיטתם ביקשו התובעים לדחות את מועד המכירה על מנת שלא לשלם מס שבח, שכן נדרשו לתקופה מסויימת נוספת על מנת להכלל בפטור בגין אי מכירת דירה בארבע השנים האחרונות. בא כוחם הסביר להם לאחר מכן עניין זה וכי מדובר בהסכם הנגוע באי חוקיות. לפיכך, הם רואים בהסכם כבטל ובמוטל.

6.
לטענת התובעים מקור התאריך השגוי בטעות סופר. התאריך הנכון נרשם בסע' 3.2 להסכם (סע' 24 לכתב התביעה, 22 לתצהיר התובעים). אין ולא היתה להם כל בעיית מיסוי שבגינה רצו לרשום תאריך שגוי, לא היתה מניעה למכור הדירה בפטור ממס שבח. מצורף פלט עסקאות מרשויות מס שבח (נספח י' לתצהיר). הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שלא שילמו את יתרת המקדמה ביום 30.9.09.

7.
הצדדים הגישו תצהיריהם והסכימו לוותר על חקירות נגדיות של המצהירים, כאשר אי חקירת עד אודות תצהירו לא תחשב כהודאה בתוכנו. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.


התביעות

8.
התובעים הגישו תביעתם על סך של 95,000 ₪. סך של 66,8000 ₪ מתוך סכום התביעה הינו על פי הפיצוי המוסכם פחות המקדמה אשר שולמה לידיהם בסך של 8,000 ₪. היתרה הינה התשלום ששילמו לטענתם למתווך וכן הוצאות ועוגמת נפש.

9.
הנתבעים הגישו תביעה שכנגד על סך של 8,000 ₪ , להשבת המקדמה אשר שלמו.



האם מדובר בהסכם לא חוקי

10.
דומה כי יש שתי עובדות מוסכמות חשובות לעניין זה. האחת- מדובר בעסקת אמת. כלומר, אין מחלוקת כי התובעים ביקשו למכור את הדירה והנתבעים ביקשו באותו מעמד לרכוש את הדירה. הצדדים אכן התכוונו באותו מעמד להתקשר בהסכם מכר של הדירה.
השניה- התאריך הרשום בראש זכרון הדברים כתאריך חתימתו איננו נכון.

11.
יש לבחון את השאלה האם רישום תאריך כוזב על גבי זכרון הדברים יש בו די על מנת לקבוע כי מדובר בחוזה פסול, כהוראות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973. שאלה זו הולידה בפסיקה דיון בשאלות משנה- מה נדרש על מנת להוכיח אי חוקיות, כוונה להונות את הרשויות וכן מה התוצאות המתבקשות של מקרה כזה.

12.
דומה בעיני כי אין מחלוקת בפסיקה כי כוונה להונות את רשויות המס הופכת חוזה לפסול, בלתי חוקי.
המקרים העיקריים אשר הגיעו לפתחו של בית המשפט הינם של מקרי חוזה מכר מקרקעין אשר קובעים תמורה נמוכה מן התמורה אשר שולמה בפועל. לעניות דעתי ניתן ללמוד מן הפסיקה שדנה
במקרים אלו ביחס למקרה אשר לפני, שכן
בשני המקרים מדובר ברישום נתון שגוי בהסכם אשר יכול ויוביל לחיוב נמוך במס, או אף פטור מתשלום מיסים. השאלות אשר התעוררו ביחס לכך הן מה הדרישה הראייתית, מה נדרש על מנת להוכיח את הכוונה האמורה, האם די בעצם הרישום של הנתון הכוזב בהסכם? אם נמצא שכן הייתה כוונה להונות את רשויות המס, מה תוצאותיה של כוונה זו. כיצד יש לישם את הוראות סעיף 31 לחוק החוזים בדבר תוצאות בטלות ההסכם הבלתי חוקי.

את עמדת הפסיקה בעניין זה מסכם כב' השופט ד"ר עופר גרוסקופף בספר, ד.פרידמן נ.כהן, חוזים חלק ג', "אבירם" הוצאה לאור בע"מ
עמ' 514 (וראה את הפסיקה המאוזכרת שם)-


" העיקרון המשפטי שאומץ רואה, אפוא, בהונאת הרשויות עילה מספקת לשלילת תוקפה של ההתקשרות בכללותה. כשרותה של העסקה מבחינת כל שאר תנאיה, לא תעמוד לה, אם הצדדים מבקשים להסתירה מעיני הרשויות, ועל ידי כך להתחמק מנטל המס המוטל בגינה. ואולם, הפעלתו הקשיחה של כלל זה עלולה הייתה לגרור תוצאות שלא היו מקובלות על בתי המשפט.
במיוחד הוטרדה הפסיקה מהאפשרות של שימוש בטענת אי חוקיות על ידי מתקשר במטרה לנסות להתחמק מהסכם בלתי רצוי מבחינתו. על מנת "למנוע בעד מי ששם עצמו רשע להנות מרשעו" , פיתחה הפסיקה מספר דרכים שאיפשרו להימנע מהתוצאות הקשות שעשויות היו לנבוע מהפעלתו הקשיחה של כלל הפסלות."

13.
האם במקרה אשר לפני קיימות ראיות לכך כי הייתה כוונה להונות את שלטונות המס?

אתחיל דווקא עם דעת המיעוט בפסיקה,
אשר דומה בעיני כי יש לתת גם לה משקל,שכן יכול וקיימת מגמה לסטות מעט לעברה. על פי דעת המיעוט די בציון הפרט הכוזב בחוזה על מנת להוכיח את הכוונה או לפחות להעביר את הנטל על כתפיו של מי שטוען כי לא הייתה כוונה להונות.
לעניין זה ראה את דעתה של כב' השופטת נתניהו בע"א 81 / 759 דליה ברש נ' גד ירדני, עו"ד מא (2) 253, עמוד 269-
"בכל הנוגע למחיר הנקוב בהסכם, אין ספק, כי הוא מסתיר את התמורה האמיתית ... בכך בלבד, וללא ראיה בדבר כוונה להערים על שלטונות המס, לא היה די בעבר כדי להביא לבטלות ההסכם מחמת אי-חוקיות (ראה, למשל, ע"א 874/75 [2] ודעת הרוב בע"א 41/75 [3]. בעיניי נראית דעת המיעוט של השופט לנדוי (כתוארו אז), כי הכוונה מתבקשת מאליה. (ראה גם דעתה של מ"מ הנשיא בן-פורת במאמרה "החוזה הפסול" ספר זוסמן (דף-חן, תשמ"ד) 171, 176). לפחות כך הדבר, לדעתי, אלא אם ניתן הסבר אחר. בעבר, לפי הדין שקדם לחוק החוזים (חלק כללי), הייתה מגמת הפסיקה להימנע מלמצוא אי-חוקיות. מגמה זו מצאה את ביטויה הקולע בדבריו של השופט ח' כהן (כתוארו אז) בע"א 41/75 [3] הנ"ל, בעמ' 7:"... ואילו הייתי מחפש אי-חוקיות, על אמונתי שהייתי מוצאה! אבל לא זו בלבד שאין אני מחפש אי-חוקיות אלא מחפש אני דרכים שלא למצאה". כיום, כשהוראות סעיף 31 של החוק הנ"ל מאפשרות לנו לעשות צדק בין הצדדים להסכם בלתי חוקי, אין אנו נדרשים עוד למאמץ כזה לסגור עינינו בפני
המציאות. (ראה דברי השופט י' כהן כתוארו אז בע"א 359/79, 365 [4], בעמ' 712)..."

אולם, כאמור, דעת הרוב שונה. ראה לעניין זה לדוגמא את ע"א 874/75 חברת טירת גוש 6195 כהנא בע"מ נ. יום טוב לוי ואח' ד"י לא(2) 334. שם נקבע שאין די בציון המחיר הכוזב בהסכם כדי להוכיח כוונה להונות את שלטונות המס שכן, באותו מקרה טרם דווחה העסקה לרשויות המס ו "... אולי אפשר
גם להעמידו בחזקתו כאיש ישר שיחזור בתשובה בעוד מועד ובטרם יתן הצהרה בלתי נכונה ויגיע לדבר עבירה?" (עמ' 336).

דומה בעיני כי ריכוך מה בגישה זו ניתן למצוא כבר בע"א 701/87 שלמה ביהם נ' חיים בן יוסף מ"ד (1) 1, עמוד 12, בדבריו של כב' הנשיא השופט שמגר-
"...נפסק על-ידינו, לא אחת, כי נקיבתו של מחיר חלקי בהסכם אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש ראיה מספקת להוכחת מטרה בלתי חוקית של ההסכם, אם יכול להיות הסבר סביר אחר לכך (ע"א 759/81 [15], בעמ' 269; ע"א 41/75 [16], בעמ' 4; ע"א 874/75 [17], בעמ' 336; ע"א 335/78 [14] הנ"ל, בעמ' 157; ע"א 141/80, 147 [18], בעמ' 818; ע"א 533/80 [2] הנ"ל).
בנסיבות שלפנינו אף לא ניתן לומר, כי הכוונה הבלתי חוקית של הונאת שלטונות המס מתבקשת, כביכול, מאליה (ע"א 41/75 [16] הנ"ל). כאשר יש מיגוון של הסברים, למשל, עניין הסתרת פרטי העיסקה מעיני הילדים, צריכה להיות סיבה לבחירתה מבין החלופות של הגירסה בדבר ההתחמקות ממס דווקא (ע"א 759/81 [15] הנ"ל).
"

14.
ומה הדין במקרה אשר לפני?

ראשית כאמור אין כל מחלוקת כי ההסכם נחתם ביום 16.9.09 וכי התאריך אשר צוין בו הינו 16.12.09.

התובעים, המוכרים, מסבירים כי מדובר בטעות סופר. בתצהיר העדות הראשית של התובע נרשם-
" 22.
במאמאר מוסגר, יוער כי בשל טעות סופר נרשם בכותרת ההסכם תאריך שגוי 16/12/09 במקום 16/9/09. התאריך הנכון מצא את ביטויו במפורש בסעיף 3.2 להסכם- "מעמד חתימת ז"ד זה ביום 16.9.09."
...
24.
בסעיף 6 להסכם התחייבנו לחתום על הסכם סופי עד 16/12/09."

15.
כבר עתה ברור הוא כי המועד 16/12/09, אינו מקרי. מדובר במועד אשר מוזכר בזכרון הדברים. זהו המועד בו התחייבו הצדדים על פי זכרון הדברים לחתום על ההסכם ביניהם. סעיף
3.2.1 לז"ד קובע "במעמד חתימת חוזה באי כוח הצדדים, ביום 16/12/09."
כך גם סעיף 6 לז"ד שכותרתו
"הסכם סופי", קובע כי "הצדדים מתחייבים לחתום הסכם סופי, בתאריך 16/12/09, בכפוף לתנאים המצויינים בהסכם ולהמצאת כל המסמכים אשר ידרשו.".

נמצא כי הצדדים הסכימו כי חוזה יחתם רק ביום 16/12/09, ולא עד לאותו מועד כגרסת התובעים בתצהירם. כלומר, חוזה יחתם רק לשלושה חודשים לאחר חתימת זכרון הדברים. מדוע שלושה חודשים לאחר חתימת ז"ד? אין כל הסבר לכך בגרסת התובעים.

עוד יצויין כי המועד הנ"ל מופיע גם בשיק שמציגים התובעים כנספח לתצהירים כשיק בו התעתדו לשלם את דמי התיווך, גם הוא מעותד ליום 16.12.09.

16.
לתובעים אין כל הסבר לפער הזמן של שלושה חודשים. אין כל הסבר מה אמור היה להתרחש במהלך אותם שלושה חודשים, מה הם אותם דברים אשר ברי כי יקחו שלושה חודשים. שכן, בניגוד להצהרת התובעים ז"ד אינו קובע כי ההסכם יחתם עד לאותו מועד אלא כי יחתם באותו מועד. כך גם במכתבו של ב"כ התובעים נרשם במפורש כי היה על הנתבעים "ביום 16/12/09 לחזור ולהפגש עם מרשי לחתימת חוזה מכר מפורט לדירה ". בהמשך המכתב מיום 21/10/09 בסעיף 4 אף מציין ב"כ התובעים כי כל המסמכים הנדרשים כבר הועברו לב"כ הנתבעים.
כלומר אין כל הסבר לצורך מה נדרש עוד פרק הזמן הארוך. לעניין זה אף אוסיף כי בתצהרי התובעים מפורט כי
ביום 22/9/09 כבר העבירו את כל המסמכים הנדרשים (סעיף 25 לתצהיר).

נמצא כי מאת התובעים אין כל הסבר מדוע יחתם ההסכם תקופה ארוכה יחסית לאחר חתימת זכרון הדברים ומדוע דווקא ביום 16.12.09.

17.
לנתבעים דווקא יש הסברים לכך. לשיטתם הדבר נעשה על פי דרישת התובעים. אומנם קיימת סתירה בדברי הנתבעים האם ידעו במעמד החתימה על המניע לרישום המועד הכוזב על גבי ההסכם אם לאו.
בכתב ההגנה נטען כי
התאריך שנרשם בזכ"ד הינו 16.12.09 שכן התובעים מכרו דירה בתוך 4 השנים האחרונות לפני 16.9.09 וחתימת ההסכם במועד זה היתה
חושפת אותם לתשלום מס שבח. עוד הם מוסיפים כי
שוכנעו, בניגוד לעצת בא כוחם, ע"י המתווך לחתום על זכרון הדברים (ההסכם) תוך ניצול תמימותם, חוסר הבנתם ומצוקתו הבריאותית של הנתבע, כשהמתווך, שותף לדבר עבירה בכוונה להונות את רשויות המס, אומר להם מפורשות כי הסכם פורמלי יכול להחתם ולצאת לאור רק בתאריך 16.12.09 עקב בעיית מיסוי של התובעים (סע' 21 לכתב ההגנה). ב"כ הנתבעים הזהירם כי מדובר בחוזה לא חוקי שמטרתו לעקוף את רשויות המס ע"י התובעים והודיע להם כי חתימת זכרון דברים כמוה כחתימת חוזה מחייב מבחינת רשויות המס (סע' 9 לכתב ההגנה). טענות דומות מופיעות גם בכתב התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים.
בתצהירה של הנתבעת הגירסה שונה. היא עומדת על כך כי התובעים הם אלה אשר דרשו את רישום המועד הכוזב בזכרון הדברים, אולם טוענת כי לא ניתן לה כל הסבר לכך "המתווך רשם על המסמך את התאריך. לשאלת הנתבעים מדוע לא נרשם התאריך האמיתי של יום החתימה לא ניתן הסבר" אך התובעים עמדו על כך כי הם רוצים שיירשם תאריך 16.12.09 (סע' 9 לתצהיר הנתבעת). התובעים מסרו למתווך במעמד החתימה על הזכ"ד המחאה עבור דמי התיווך ליום 16.12.09 לפי דרישת המתווך כדי שתהיה התאמה בין המועד שרשם בזכרון הדברים והמועד שנקבע לחתימת החוזה לבין מועד קבלת שכרו (סע' 12 לתצהיר הנתבעת).

18.
הגרסאות שונות אכן פוגעות במימנות הנתבעת. אולם, יחד עם זאת בשתי הגרסאות נטען כי הדבר נעשה לדרישת התובעים. התובעים אינם טוענים כי הדבר נעשה על פי דרישת הנתבעים אלא רק כי מדובר בטעות סופר.

19.
הנני דוחה את הטענה כי מדובר בטעות סופר. ראשית, כאמור, הרי לא מדובר בתאריך מקרי. מדובר בתאריך אשר נקבע לחתימת הסכם סופי בין הצדדים. אין כל הסבר מדוע נקבע אותו מועד, לא הוצגה לפני כל הצדקה לכך. דבר זה אומר דרשני. כלומר, מתחזקת הסברה כי הייתה לתובעים סיבה לקבוע את אותו מועד לחתימת ההסכם הסופי. עניין זה מתחזק גם לאור חליפת המכתבים בין ב"כ הצדדים.

מכתב ב"כ הנתבעים מיום 21/10/09 הינו קצר ביותר. כל אורכו שמונה שורות, לא מלאות. מתוכן שלוש שורות תוכנן כדלהלן-

"מרשי הוחתמו על ידכם על מסמך שהוא בלתי חוקי ונושא תאריך כוזב וזאת בתמימותם לאחר שהוטעו על ידם וע"י המתווך (שהיה מעורב בעניין).

מסיבות השמורות עימכם סרבתם לערוך חוזה חוקי בתאריך 16/9/09 כאשר נפגשתם."
לפני שורות אלו מצוין כי הנתבעים רואים בזכרון הדברים כבטל ומבוטל ובהמשך המכתב
מצויין כי "ההתקשרות" בין הצדדים בטלה ומבוטלת .

כלומר, המכתב מציין במפורש כי על פי הנתבעים ז"ד בטל ומבוטל ומה הסיבה לכך- תאריך כוזב, מסמך בלתי חוקי.

למרות דברים מפורשים אלו, במכתב התשובה אין כל התייחסות לשאלת התאריך.
עניין התאריך מצויין במפורש במכתב ב"כ הנתבעים. לעניות דעתי אם אכן מדובר היה בטעות סופר תמימה, מצופה
היה כי יצויין הדבר במכתב התשובה, יוצע לערוך הסכם מתקן או כל הליך מבהיר אחר, והעניין יבוא על פתרונו. אולם, התשובה הינה "לא ברורה לי עד כה עילת הביטול שבמכתבך, אך תהא אשר תהא העילה, אם ישנה כזו..." (מכתב ב"כ התובעים מיום 8.11.09).

במכתב חוזר של ב"כ הנתבעים מיום 11.11.09 שב ומצויין עניין זה
"לגופו של עניין, אני מניח כי ברור לך שמדובר בהסכם בלתי חוקי בעליל שמטרתו להונות את רשויות המס תוך כדי ניצול מחפיר של מרשיך התמימים את מרשי". אין תשובה למכתב זה.

20.
הערות נוספות לעניין זה-
א.
מכתבו של ב"כ התובעים לב"כ הנתבעים יצא לראשונה ביום 21/10/09, מכתב התראה בדבר הפרת ההסכם. כלומר 41 יום לאחר חתימת זכרון הדברים. חובת הדיווח לרשויות המס, גם של התובעים הינה בתוך 30 יום לאחר חתימת זכרון הדברים אם לא נערכת שומה עצמית או בתוך 50 יום אם נערכת שומה עצמית. עד לאותו מועד לא היה דיווח לרשויות וגם לא לאחר מכן. נכון הוא כי נותרו עוד 9 ימים לצורך דיווח עם שומה עצמית, אשר היה בו כדי לסתור את כל האמור עליל. אולם, לא הוצגה כל פעולה אשר עשו התובעים על מנת לקיים לוח זמנים זה.
ב.
העובדה כי בסעיף 3.2 לז"ד נרשם כי מועד חתימת ז"ד הוא 16.9.09, אכן פועלת לטובת התובעים, כאילו לא ביקשו להסתיר את המועד. אולם, מדובר בציון המועד לתשלום הסך של 8,000 ₪ על חשבון התמורה.
ג.
התובעים הגישו תדפיס מרשויות המס אשר לשיטתם מוכיח כי ממילא לא היו חייבים במס שבח ביום 16.9.09, כך שלא היה להם כל מניע כנטען על ידי הנתבעים. מבלי להתייחס לשאלה אם די במסמך שהוצג על מנת לללמד כי אכן לא היה חיוב במס, איני מוצאת כי הדבר רלוונטי. השאלה האם בדיעבד נלמד כי ממילא אין להם חיוב במס, אין בה כדי להשפיע על אשר ידעו הנתבעים מפי התובעים באותה עת כי זו היא מטרתם. נכון הוא כי בהעדר מניע לכאורה יהיה בכך כדי להשפיע על בחינת הראיות, ביחס לשאלה האם סביר הוא כי מדובר בטעות סופר אם לאו. אולם, דומה בעיני כי מקומו של הסבר זה היה כבר בשלב ההתכתבות בין הצדדים. אכן, נכון הוא כי במכתבי ב"כ הנתבעים לא נאמר במפורש כי מטרת רישום התאריך הכוזב הייתה הונאת רשויות המס. אולם, דומה בעיני כי כל עו"ד סביר מבין כי רישום תאריך כוזב יחד עם טענה כי מדובר בהסכם לא חוקי, מלמד על כוונה אשר כזו.

21.
לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי הוכח לפני כי מדובר בחוזה פסול. אם היה אחרת, ודאי היו התובעים מציינים קיומה של טעות סופר באחד המכתבים.


עמדת הנתבעים ביחס לחוזה

22.
הנתבעת אומנם טוענת בתצהיר העדות הראשית מטעמה כי לא ידעה את מטרת התובעים. אולם, בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד גרסה אחרת. הנני מעדיפה גרסתה הראשונה לעניין זה.
מכתב ההגנה ניתן ללמוד כי על אף עצתו של בא כוחם, הסכימו הנתבעים לחתום על זכרון הדברים למרות התאריך הכוזב.

23.
דומה כי על אף הטענה כי ביקשו להשתחרר מן ההסכם מאחר והועמדו על משמעות אי החוקיות, הרי ביקשו הם להשתחרר מן ההסכם לאור מחלתו של הנתבע 2.
שכן, תחילה הסכימו לאי החוקיות.

24.
את הפסיקה אכן הטריד המצב האם טענה לאי חוקיות, המתבטאת בפרט בהסכם שמטרתו הונאת רשויות המס, יכולה להוות עילה למי שמבקש להשתחרר מחיוביו על פי הסכם המכר עצמו.

"עלינו לזכור, קודם כל את הכלל שלפי ההשקפה היום אצלנו (וגם באנגליה) אין טענת אי- החוקיות צפויה להתקבל באהדה, כאשר מטרתה היא לשמש לצד הטוען אמתלה ותירוץ להתחמק מהתחייבות שקיבל על עצמו ושאין בדעתו לקיימה."


(ע"א 874/75 חברת טירת גוש 6195 כהנא בע"מ נ. יום טוב לוי ואח' פד"י ל"א (2) 334,336)

25.
ואכן שאלת המניע של הנתבעים הינו אחד השיקולים שיש לשקול במסגרת הדיון על פי הוראות סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי). סעיף זה קובע כי על אף בטלותו של חוזה פסול על פי הוראות סעיף 30 לחוק, אזי בית המשפט רשאי לפטור את הצדדים מחובת השבה אם ראה שמן הצדק לעשות זאת
"
ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו."

הפסיקה מציינת כי מדובר בהסדר חקיקתי אשר העניק לבית המשפט גמישות בהתמודדות עם חוזים פסולים מחמת אי חוקיות.

רשימת שיקולים ניתן למצוא בע"א 89 / 698 שמואל שילה נ' אליוט בארי מז (4) 796, עמוד 808-
"אין צורך שאפרט את רשימת השיקולים כולם אשר הנחו את בתי המשפט, במסגרתשיקולי הצדק שבסעיף 31, להורות על אכיפת חיובים על-פי חוזה בלתי חוקי (ראו: ע"א 533/80 [4] הנ"ל, בעמ' 293; ע"א 359/79, 365 [3] הנ"ל, בעמ' 713-714; ג'שלו, "תוכן החוזה" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתיע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשמ"ח) 180-185). אציין רק שבין השיקולים הרבים ניתן להתחשב ביכולת להכשיר את אי החוקיות שבחוזה, בחומרת אי החוקיות, בזכויות הלגיטימיות שיכול שנרכשו על סמך החוזה על-ידי צד שלישי, במידת האשמה היחסית בין הצדדים ובשאלה אם אי החוקיות היא במהות העיסקה או שהיא טפלה לעיסקה.
"

26.
בדיון אשר לפני משמעות אכיפת הסכם המכר איננה יותר מכירת הנכס מן התובעים לנתבעים. האכיפה הנדרשת הינה הפיצוי המוסכם. אומנם לא מדובר באי חוקיות אשר בליבו של הסכם המכר, המכר עצמו הינו חוקי.
אולם, איני מוצאת כי נכון הוא תשלום פיצוי במקרה זה. כאמור, מטרת אי החוקיות הייתה להועיל לתובעים. אין זה ראוי כי ימצאו את עצמם בסופו של יום זוכים על פי אותו הסכם לפיצוי מוסכם.

27
הנתבעים אומנם הסכימו לאי החוקיות שעה בה חתמו על זכרון הדברים. אולם, חזרתם מן ההסכם, ממניע זה או אחר, בוצעה למעשה תקופה מאוד קצרה לאחר אותו מועד. החתימה על זכרון הדברים התבצעה ביום 16.9.09. על פי אותו זכרון דברים סך של 66,800 ₪ היו צריכים להיות משולמים עד ליום 30.9.09.
הם לא שולמו. כלומר ביום 30.9.09 ידעו התובעים כי קיימת בעיה. לטענתם בתצהירם ביום 26.10.10 קיבל בא כוחם את מכתבו של ב"כ הנתבעים מיום 21.10.10, על פיו הנתבעים רואים בהסכם כבטל ומבוטל. זה הוא המועד בו לכל המאוחר ידעו כי הנתבעים רואים בהסכם כבטל. יש לציין גם כי תוכן מכתבו של ב"כ התובעים אינו מתיישב עם הטענה לפיה נכתב בטרם קיבל את מכתבו של ב"כ הנתבעים.

שיקול מרכזי בשאלת האכיפה הינה האם ההסכם הוצא לפועל אם לאו.
על פי זכרון הדברים התמורה בעד הדירה סוכמה על סך של 748,000 ₪. מתוך סכום כולל זה שולם מעט יותר מאחוז אחד- 8,000 ₪ גם מסכום המקדמה אשר סוכם 74,800 ₪ שולם רק מעט למעלה מ-10%. קשה לטעמי לומר כי העסקה ממש החלה לצאת לפועל. מתדפיס רשויות המס נספח לתצהיר התובעים ניתן ללמוד כי הדירה נמכרה על ידם ביום 19.11.09, כלומר חודשיים לאחר חתימת אותו זכרון דברים.
גם טענתם כי התארגנו למעבר לעכו לקראת שנת הלימודים ורשמו ילדיהם למוסדות לימוד בעכו, אינה עולה בקנה אחד עם מועד פינוי הדירה הקבוע בזכרון הדברים 16.9.10, כלומר שנה לאחר מכן.

28.
איני מוצאת גם לנכון להורות על השבה מלאה, כלומר להורות לתובעים להשיב לנתבעים את הסך של 8,000 ₪ ששילמו להם. מדובר בנתבעים אשר בחרו מטעמיהם לחזור בהם מהסכם אשר ידעו את הבעיות הטמונות בו והסכימו לכך.


אחרית דבר

29.
לאור האמור לעיל, בהעדר אכיפה ובהעדר השבה, הנני מורה על דחיית התביעה והתביעה שכנגד. כל צד יישא בהוצאותיו.


ניתן היום,
כ"ט שבט תשע"א, 03 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 14808-11/09 פני סמדג'ה, אלי אילן סמדג'יה נ' לאוניד טרגר, פאינה טרגר (פורסם ב-ֽ 03/02/2011)