פסקי דין על רז נחום כהן | פסקי דין על נחום כהן סמי | פסקי דין על רועי ליבנה | פסקי דין על אלדן תחבורה |

18963-08/10 תק     18/02/2011




תק 18963-08/10 רז נחום כהן, נחום כהן סמי נ' רועי ליבנה, אלדן תחבורה בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 18963-08-10 נחום כהן ואח' נ' ליבנה ואח'






בפני

כב' השופט בדימוס
גדעון ברק


התובעים:

1
.
רז נחום כהן
, ת.ז. 20388901

2
.
נחום כהן סמי
, ת.ז. 307908897


נגד


הנתבעים:

1.רועי ליבנה
, ת.ז. 042347104
2.אלדן תחבורה בע"מ






פסק דין




1.
מר רז נחום כהן
,
(להלן:" רז") הינו בעלים של רכב בו נהג מר נחום כהן סמי
(להלן:" סמי") ביום 7.1.10 בשעה 23.15 מכיוון צפון לדרום ברחובות. (התובע 1 והתובע 2 ייקראו להלן ביחד:"התובעים").
התובעים טוענים בכתב התביעה, שבעת שסמי נסע בנתיבו, סטה לפתע הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") שמאלה והתנגש בדופן שמאל של רכבו בחזית הרכב בו נהג סמי.
כתוצאה מכך, נגרם נזק לרכב התובעים והיות והתובעים סבורים שהאחריות לגרם הנזק רובצת על הנתבע, והיות ופנייתם אל הנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת") לפצותם על הנזק לא נענתה, הגישו הם תביעה זו לחייב את הנתבעים לשלם להם את נזקיהם בסך של 6,808 ₪, הכולל בחובו: נזק ישיר בסך של 4,622 ₪, גרירה בסך של 286 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 900 ₪, עוגמת נפש וסחבת בסך של 1,000 ₪.

2.
הרכב בו נהג הנתבע הוא בבעלות הנתבעת וביום האירוע היה הרכב ברשותו של הנתבע. לטענת הנתבעים, יש לדחות את תביעת התובעים – זאת משום שלדעתם, אחראי סמי לתאונה ולגרם הנזק, משום שהוא לא שמר מרחק מרכב הנתבעת.
לגופו של עניין מוסיפים הנתבעים וטוענים, שביום האירוע, נסע הנתבע בנתיב הימני ותוך כדי נסיעה הוא הבחין בבעל חיים החוצה את הכביש ועל כן עבר לנתיב השמאלי. לפתע, רכב התובעים אשר נסע מאחורי רכב הנתבע, סטה גם הוא לעבר הנתיב השמאלי ופגע בחלקו האחורי של רכב הנתבעים וכך גרם גם להדיפתו לעבר עמוד.


3.
בטרם אכריע לגופו של עניין, עלי להעיר, שבמהלך הדיון הגישו התובעים לבית המשפט העתק כתב אישום שהוגש נגד הנתבע, ברם בעניין זה עלי לציין שניים אלה: ראשית, בעצם הגשת כתב אישום אין עדיין הרשעה בדין ומבחינה זו זכאי הנתבע עד שלא יוכח ההיפך; שנית, אין דין מידת ההוכחה במשפט תעבורה כדין מידת ההוכחה במשפט אזרחי בו קא עסקינן, שכן בעוד שבמשפט תעבורה על התביעה להוכיח את האישום מעל לכל ספק סביר, לא כך במשפט אזרחי, באשר בעניין זה נטל הבאת הראיות נקבע על פי הטיית מאזן ההסתברות, לפיה דרושות ראיות בעלות משקל עד לשכנוע של 51%.
לכן, על פי כללים אלה יש להכריע במשפט זה.

4.
לאחר שבחנתי ושקלתי את חומר הראיות, כולל עדויות שהובאו בפני
, אני קובע, שנסיבות האירוע והעובדות כפי שהובאו בפני
מצביעות על כך, ששני הצדדים אחראים לגרם התאונה, אם כי אחריותו של הנתבע גובהה יותר – מהנימוקים שיפורטו להלן- ואני קובע כי בנסיבות אלה אחראי הנתבע בשיעור של 60% וסמי אחראי בשיעור של 40% לקרות התאונה ולנזק – זאת מן הנימוקים הבאים:


א.
א)
הנתבע מאשר, בכתב ההגנה, כי נסע בנתיב הימני ולאחר שהבחין בבעל חיים חוצה את הכביש עבר לנתיב השמאלי.
לטענת הנתבע, נסע באותו זמן רכב התובעים מאחריו סטה אף הוא לעבר הנתיב השמאלי ותוך כדי סטייה זו פגע בחלקו האחורי של רכב הנתבע וגרם להדיפתו לעבר עמוד.

ב)
בעוד שבכתב ההגנה מציין הנתבע, שהוא הבחין בבעל חיים, הרי מעדותו בבית המשפט עולה, שאשתו – ולא הוא- הבחין בבעל החיים, שכן לדבריו:" ...ממש אחרי הפניה ימינה אשתי צעקה והבהילה אותי, אני שברתי את ההגה שמאלה..." .
(ראה סעיף 3.1ד לכתב ההגנה לעומת עדותו של הנתבע
בעמ' 4 לפ', ש' 13- 14).
רעייתו של הנתבע, הגב' ג'ואי ליבנה (להלן:"גב' ליבנה") אכן מאשרת, שהיא זו אשר הבחינה בבעל החיים והיא הבהילה את הנתבע בצעקה ואף דחפה אותו ככה שהביאה אותו לשבור את ההגה שמאלה ופתאום סמי פגע בהם. (ראה עדותה בעמ' 4 סיפא ועמ' 5 רישא לפ')
עדותה, על כי פתאום סמי פגע בהם, אך מחזקת את המסקנה, שאכן סמי היה קרוב אליהם בטווח ראיה והנתבע היה חייב להבחין בו בטרם אותה סטייה.
פנייה זו שמאלה באופן פתאומי גרמה לכך, שהנתבע חסם את המשך נסיעתו הבטוחה של סמי וכתוצאה מכך אירעה ההתנגשות בין שני הרכבים.

ב)
סמי טוען, בכתב התביעה, שהנתבע סטה עם רכבו שמאלה והתנגש בדופן שמאל של רכבו בחזית רכב התובעים שנסע בנתיבו.
בעדותו בבית המשפט, מוסיף סמי טענה חדשה, שלא מופיעה בכתב התביעה והיא, שהנתבע ביצע פניית פרסה בקו לבן ונכנס לחלק האחורי של הדלת האחורית.
מהמשך הדברים עולה, שסמי סותר את עדותו בעניין פניית הפרסה, שכן עולה מדבריו, שהוא כלל לא ראה את הנתבע מבצע פניית פרסה. סמי, אשר לא הבחין בסתירה בדבריו, עוד ממשיך ועדיין סובר:" לא שמתי לב באיזה מרחק הוא עשה פניית פרסה, הכביש היה חשוך". (ראה עדותו בעמ' 1 לפ',ש' 10- 12)
מתמונת רכבו של התובע עולה, שהוא נפגע בחזית ולא בדלת האחורית – כפי שהעיד סמי. (ראה תמונה ת/1)
מהמשך עדותו של סמי עולה שוב טענה חדשה, שלא הובאה בכתב התביעה: בעוד שבכתב התביעה מציינים התובעים, שהנתבע נהג:" מכיוון צפון לדרום, כאשר לפתע סטה עם רכבו שמאלה והתנגש.." (סעיף 5 לכתב התביעה) עולה מעדותו של סמי, שרכב הנתבע עמד בשוליים והוא ראה את רכב הנתבע כאשר נעמד מולו.

5.
א.
מהאמור לעיל עולה, שהנתבע סטה באופן פתאומי שמאלה וחסם את דרך נסיעתו של סמי והיות וסטייה זו ביצע הנתבע בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת ובכך גרם לתאונה ואחריותו לקרות התאונה מגיעה לכדי 60%.

ב.
א)
הנתבע טוען, שסמי נסע אחריו ואילו סמי מכחיש עובדה זו וטוען, שבשום שלב לא נסע אחריו וגם לא יצא לעקיפה. בכתב התביעה נאמר שסמי נסע בנתיבו, אך לא מצוין באיזה נתיב.
גב' ליבנה מעידה, שהיא לא ראתה בשום שלב את רכב התובע נוסע אחריהם. (עמ' 5 לפ', ש' 1- 2)
מכל מקום, אין לי ספק, שעצם סטייתו שמאלה של הנתבע – סטייה אשר חסמה את דרכו של רכב התובע – היא זו אשר גרמה לתאונה ולנזקי הרכבים.

ב)
הנתבע החליט להסיט את ההגה שמאלה משום שהוא ראה,שממולו אין שום רכב, אך לא בדק מה נעשה אחריו, שכן אם לטענתו רכב התובע נסע אחריו והדבר הבא שראה הנתבע:" את הרכב שלו
בנו שהוא נכנס בנו", זה אומר שהנתבע לא בדק אם נמצא רכב אחריו אשר בסטייתו חוסם את המשך דרכו. (ראה בעמ' 4 לפ',ש 14- 15)

ג)
נציג הנתבעת אמר בבית המשפט, שהנתבע נסע בנתיב ימין ואילו סמי משמאלו, אך טענה זו סותרת את טענתו של הנתבע, הטוען שסמי נסע מאחוריו. (עמ' 5 לפ',ש' 20).

ג.
א)
סמי אף הוא לא נהג בזהירות ולא התאים את מהירות נסיעתו לתנאי הדרך ולמצב שנוצר עקב סטייתו של הנתבע.
סמי מעיד, שנסע במהירות של 60 קמ"ש, אך צורת הפגיעה הקשה בחזית רכבו מעידה, שהמהירות לא הייתה מהירות התואמת את המצב בשטח ולכן אין תימה בכך שבעת שסמי ראה את רכב הנתבע- היה כבר רכב הנתבע ממש מולו. (ראה עדותו של נחום בעמ' 1 לפ', ש' 11 ועמ' 2 לפ', ש' 2- 3)

ב)
בעדותו במשטרה, מעלה סמי גרסה, שלא הובאה לא בכתב התביעה וגם לא בעדותו בבית המשפט. מעדותו במשטרה עולה, שהוא ראה רכב מרחוק שיורד לשוליים מימין לכביש ואז הוא היה במרחק של 50- 60 מ' ממנו, בעוד שבעדותו בבית המשפט הוא אמר שהרכב עמד בשוליים. (ראה עדותו במשטרה בעמ' 2, ש' 3 לעומת עדותו בבית המשפט בעמ' 1 לפ', ש' 23)
בעדותו במשטרה, עדיין חוזר סמי על גרסתו שהוא ראה את רכב הנתבע מבצע פניית פרסה וכדבריו:"...לפתע הוא פירסס במקום שמאלה הסתובב במקום לנתיב השני...ואז פגעתי בו עם הקדימה של הרכב שלי בצד שמאל של הרכב שלו..". (עמ' 2 לעדות במשטרה, ש' 4- 5 – מוצג נ/1).
מעדות זו עולה באופן מפורש,שסמי הוא זה שפגע ברכב הנתבע ולא כפי שהעיד בבית המשפט:" ביצע פניית פרסה בקו לבן, ונכנס בחלק האחורי של הדלת האחורית". (עמ' 1 לפ',ש' 10- 11, ההדגשות שלי- ג.ב.)

ג)
למרות שרז לא היה במקום האירוע, הוא מעיד: " אז הוא (הנתבע-ג.ב.) עשה פרסה על הפס הלבן. הוא אומר שהוא עמד ועשה פרסה. הוא היה בשוליים. יש תמונות שהוא היה בשוליים. (ראה עמ' 5 לפ', ש' 7- 9) . כך אמר רז, כאשר סמי עצמו, כבר לא היה בטוח שרכב הנתבע עמד על השוליים וכאשר סמי לא היה עקבי בעדותו בדבר פניית הפרסה, שכן הוא העיד גם שלא ראה פניית פרסה.

ד)
גם אמם של התובעים רצתה לומר את דבריה והיות וגם היא –כמו רז- לא הייתה במקום האירוע, הרי שעדותה היא עדות שמיעה, יען כי לדבריה היא שמעה מסמי את פרטי האירוע.
לדבריה, נאמר לה שרכב הנתבע היה על השוליים וכאשר הוא הגיע הוא המשיך לנסוע ישר וסטה שמאלה וטענה נחרצות, שסמי אמר כל הזמן, שהנתבע עמד על השוליים ופשוט מאד פרץ לו שמאלה.
(עמ' 5 לפ',ש' 12- 15)
נחרצות זו לא עמדה במבחן עדותו של סמי, שכן בכתב התביעה כלל לא נאמר שרכב הנתבע עמד על השוליים, אלא נאמר, שהרכב נסע מצפון לדרום כאשר לפתע סטה שמאלה.
אין בדעתי להרחיב בעניין זה, שכן כבר התייחסתי לעיל לעובדות הקשורות לנושא זה.
ואם יש צורך להדגיש את המגמתיות בעדות אמם של התובעים, אוסיף רק זאת, שבעדותה בבית המשפט אמרה:
"הבן שלי כן חגר חגורת בטיחות וזו לא בעיה שלהם". (עמ' 5 לפ',ש' 14)
בעיה שלהם או לא שלהם , אך מה שברור שאמם של התובעים לא נסעה עם סמי ברכב ולכן מהיכן הידיעה הנחרצת שהוא כן חגר חגורת בטיחות?

6.
א.
סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה ב

פסק דין
זה, אני קובע כי שני המעורבים בתאונה תרמו תרומה לקרות התאונה , כאשר אחריותו של הנתבע מגיעה לכדי 60% ואילו אחריותו של סמי מגיעה לכדי 40% ובהתאם לחלוקת אחריות זו, על הנתבעים לפצות את התובעים.

ב.
התובעים הוכיחו נזקים בסך של 5,808 ₪ (נזק ישיר לרכב, שכ"ט שמאי וגרירה) ולכן אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד, לשלם לתובעים סך של 3,485 ₪ (60% מגובה הנזק) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
יתרת סכום התביעה נדחית מחוסר פירוט ומחוסר הוכחה.
כמו כן ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום 18.2.11 (יד' באדר א' התשע"א) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.



















תק בית משפט לתביעות קטנות 18963-08/10 רז נחום כהן, נחום כהן סמי נ' רועי ליבנה, אלדן תחבורה בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/02/2011)