פסקי דין על אמל אמארה | פסקי דין על אלגואד לבניין ופיתוח | פסקי דין על עאדל אמארה |

57646-01/11 א     20/02/2011




א 57646-01/11 אמל אמארה נ' אלגואד לבניין ופיתוח בע"מ, עאדל אמארה








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 57646-01-11 אמארה נ' אלגואד לבניין ופיתוח בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופט
יוסף סוהיל

תובעת
מבקשת
אמל אמארה


נגד

נתבעים
משיבים
1. אלגואד לבניין ופיתוח בע"מ
2. עאדל אמארה



החלטה

1.
המבקשת עותרת להורות, במסגרת סעד זמני, על שחרור רכב מס' רשום 39-181-51, אשר עוקל ונתפס, על-פי החלטת ראש ההוצאה לפועל, במסגרת תיק הוצל"פ 10-05801-10-4.
לטענת המבקשת היא הבעלים של הרכב אותו רכשה ב-02/06/09, ואף רשום על שמה במשרד הרישוי.

2.
המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") הינה הזוכה על-פי תיק ההוצל"פ הנ"ל, ואילו המשיב מס' 2 – אחיה של המבקשת, הינו החייב בתיק הנ"ל.

3.
על פי הנטען בתצהיר המבקשת, הרכב נתפס בתאריך 30/01/11 בשעת בוקר עת חנה בחצר בית הוריה, שם היא מתגוררת.

עוד טענה המבקשת, כי מדובר ברכב שהינו בבעלותה הפרטית, אותו רכשה מכספה, ובסיוע חלקי שאביה נתן לה.

עוד ציינה המבקשת, כי הייתה נוהגת להתיר לאביה ולאחֵיה להשתמש ברכב מדי פעם, אך עיקר השימוש ברכב היה שלה.

4.
בהחלטתי מ-01/02/11 קבעתי את הבקשה לדיון במעמד הצדדים לתאריך 03/02/11.

בפתח הדיון העלה ב"כ המשיבה טענה בדבר היעדר סמכות עניינית לבית-המשפט לדון בבקשה שבמהותה הינה שחרור לאלתר של מטלטלין שעוקלו עפ"י החלטת רשם ההוצל"פ, שניתנה בהתאם לסעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל.
עוד טען ב"כ המשיבה, כי החלטת רשם ההוצל"פ נמסרה למבקשת ב-06/12/10, וזו היה עליה לפנות לבית-המשפט למתן סעד הצהרתי בדבר הבעלות ברכב, ומשלא עשתה כן, אישר רשם ההוצל"פ תפיסת הרכב.
5.
מנגד הכחישה המבקשת דבר מסירת החלטת ראש ההוצל"פ, וטענה שהיה מעשה רמיה בביצוע המסירה. במה דברים אמורים?
אביה של המבקשת שנכח בדיון העיד, כי מי שביצע את המסירה – מר נזיה אמארה,
"...אמר לי שאת המסמך הזה צריך למסור לעאדל אמארה
וביקש ממני רק לחתום שאני קיבלתי את התביעה נגד עאדל ונתן לי רק את אישור המסירה ללא כל מסמך או מעטפה אחרת וכל הניירת נשארה אצלו. הוא ביקש ממני שברגע שאני אראה את עאדל, אפנה אליו (נזיה אמארה) בעניין התביעה".

6.
בסוף הדיון ניתנה לבקשת הצדדים, שהות להשלים טיעוניהם בכתב לעניין סמכות בית-המשפט להיזקק לבקשה.
כן הוסכם בין הצדדים, שלאחר הגשת הטיעונים בכתב, תנתן החלטה גם לגוף הבקשה, ללא קיום דיון נוסף במעמד הצדדים.

7.
טיעוני המשיבה הוגשו ב-06/02/11, טיעוני המבקשת הוגשו ב-07/02/11, המשיבה הוסיפה הודעה קצרה ב-13/02/11, והמבקשת הוסיפה תגובה ב-14/02/11.

8.
המשיבה שבה וציינה בטיעוניה כי בית-המשפט נעדר סמכות עניינית להורות על שחרור הרכב, וכי סמכות זו נתונה לרשם ההוצאה לפועל, במסגרת תיק ההוצל"פ בו ניתן צו עיקול הרכב, ולאחר מכן תפיסתו.

לכל היותר, טוענת המשיבה, היה על המבקשת לבקש עיכוב הליכי מכירת הרכב, אך לא שחרורו, שכן אין זה הגיוני לשחרר את הרכב, כך לטענתה, כנגד חוב של כ-160,000 ₪.

עוד לטענתה, היה ותביעת המבקשת לשחרורו הרכב תדחה, כי אז ייפגעו זכויות המשיבה בצורה קשה.

לגופו של עניין, טוענת המשיבה, נראה כי רישום הבעלות ברכב על שם המבקשת הינו פיקטיבי, נוכח גילה הצעיר יחסית (בת 21), העובדה שמדובר בסטודנטית שאינה עובדת, נושאת בשכר לימוד של כ-10,000 ₪, ועוד הוצאות לימודים נוספות, והעובדה שבעבר אותו רכב היה בבעלות אחיה החייב (המשיב מס' 2); והעובדה שזכרון הדברים, לפיו נרכש הרכב, נחתם ע"י אביה של המבקשת, ולא על ידה היא.

9.
מנגד טענה המבקשת בסיכומיה, כי אמנם הסמכות לעכב את מכירת הרכב נתונה לרשם ההוצאה לפועל, אלא שהסמכות ליתן פסק-דין הצהרתי באשר לבעלות ברכב, "ולמתן סעדים אופרטיביים", נתונה לבית-משפט השלום.
לגופו של עניין, טוענת המבקשת, כי יש בתפיסת הרכב משום פגיעה קשה בקניינה הפרטי, ומאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן כל עוד העיקול ברישום קיים, תוכל המשיבה לממש את זכויותיה, ולשוב ולתפוס את הרכב, משתתברר הבעלות ברכב.
בעוד שהמשיבה תוהה מנין למבקשת לשלם תמורת הרכב כ-24,000 ₪, טוענת המבקשת, כי עבדה וחסכה 18,000 ₪, ובנוסף קיבלה מאביה סיוע בסך 6,000 ₪ וכך מימנה רכישת הרכב.
ובאשר לטענה, כי החייב שהינו אחי המבקשת היה בעבר הבעלים של הרכב, טוענת המבקשת, כי הרכב היה בבעלות אחיה ובעבר הרחוק נמכר לצד ג' במסגרת הליכי הוצל"פ, ואילו היא רכשה אותו ב-02/06/09 מאותו צד ג'; והיא עשתה זאת באמצעות אביה.

דיון:
10.
אין חולק כי הרכב רשום במשרד הרישוי ע"ש המבקשת.
סעיף 28 לחוק ההוצל"פ מתווה את דרך הפעולה, עת קיים ספק באשר לבעלות במטלטלין אשר עוקלו:
"(א) מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותו כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח, להנחת – דעתו של רשם ההוצאה לפועל, שאינם שלו.
(ב) מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח, להנחת – דעתו של רשם ההוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול.
(ג) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של רשם ההוצאה לפועל על פי סעיף זה, רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לענין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים;

רשם ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו.

(ד) ..........".

11.
הנה אם כן, באם לא יוכח, להנחת דעתו של רשם ההוצל"פ, כי מטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו, בכליו, או בחצריו של החייב, הם של החייב, לא יימכרו והעיקול יבוטל.
ס"ק (ג) נותן בידי הרואה עצמו נפגע (המבקשת, בענייננו), ע"י החלטת הרשם, לבקש "ממנו" - מרשם ההוצל"פ, עיכוב ביצוע ההחלטה כדי ליתן בידו שהות לפנות לבית-המשפט בעניין הבעלות.

12.
בענייננו, אכן המבקשת לא פנתה תחילה לרשם ההוצל"פ בבקשה לעיכוב ביצוע המכירה; ומכאן השאלה, האם מנועה היא בשל כך לבקש מבית-משפט זה סעד זמני במסגרת התביעה כאן?
סבורני כי התשובה לכך הינה שלילית. כלל הוא כי סעד זמני נועד להבטיח קיומו של הסעד העיקרי המבוקש. להבדיל ממקרה של עיכוב ביצוע פסק-דין, שאז על המערער להקדים בקשה בפני
הערכאה אשר נתנה אותו פסק-דין, בענייננו מדובר בסעד זמני המבוקש במסגרת הליך עיקרי למתן סעד הצהרתי כי הרכב, שקיים ספק באשר לבעלותו, הינו בבעלות המבקשת דווקא.
לאור האמור לעיל, סבורני כי נתונה לבית-המשפט הסמכות לדון בבקשת המבקשת, אף שלא הקדימה בקשה לרשם ההוצל"פ לעיכוב הליכים.

13.
מכאן לבחינת הבקשה לגופה.
כלל הוא שרישום רכב במשרד הרישוי על שם מאן דהוא הינו רישום דקלרטיבי בדבר הבעלות ברכב. ייאמר, כי קיימת פסיקה התוהה אם אין לסטות מכלל זה (ר' ע"א 782/86 חברת אוטובוסים מטאר אלקודס נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מג' (2) 564, 570).
אלא שבשלב זה, אין אני נדרש להכריע בשאלה עקרונית זו. הדברים מובאים במסגרת בחינת סיכויי התביעה בלבד.
בנוסף, אין לשלול כי אכן המבקשת, על אף גילה הצעיר, ועל-אף היותה סטודנטית, הצליחה לממן ולו חלק ממחיר הרכב, הרי מדובר ברכב זול יחסית (ערכו כ-24,000 ₪). גם העובדה שהרכב נמצא ליד בית הוריה, מלמדת כי הוא נמצא בחצריה דווקא, הרי שמדובר באישה רווקה שעודנה מתגוררת בבית הוריה.
אינני אומר את הדברים על דרך של קביעת מסמרות בעניין הבעלות ברכב, אלא כאמור, אך לצורך בחינת סיכויי התביעה, והם אכן נראים טובים.

14.
ובאשר למאזן הנוחות ייאמר, כי המשך תפיסת הרכב עד לסיום ההליך כאן כרוך מן הסתם בהוצאות אחסון נכבדות, מחד; ומאידך כרוך בשלילת השימוש ברכב מן המבקשת וההנאה ממנו. לכאורה מדובר בפגיעה קשה בזכות הקניין של המבקשת.
ואילו מכירת הרכב במסגרת הליכי הוצל"פ, ובטרם תתברר שאלת הבעלות, תהווה פגיעה אנושה בקניינה של המבקשת, באם תביעתה תצלח.
סבורני כי האיזון הרצוי ביותר לשם שמירת האינטרסים השונים והמנוגדים של המבקשת והמשיבה, ייעשה על דרך שחרור הרכב, כנגד הפקדת ערובה הולמת ע"י המבקשת בקופת בית-המשפט, וכן השארת העיקול ברישום עד להכרעה בהליך העיקרי.

15.
בהתחשב במחיר הרכב, כ-24,000 ₪ עת נרכש, ובסיכויי התביעה, ובתמורה שעשויה להתקבל ממכירתו במסגרת הליכי ההוצל"פ, ובהוצאות הכרוכות בהליכי המכירה, הנני מורה על שחרורו הרכב ומסירת החזקה בו חזרה למבקשת, בכפוף להפקדת סך של 7,000 ₪ בקופת בית-המשפט, והותרת העיקול ברישום על הרכב, עד להחלטה אחרת.

בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות.


ניתנה היום, ט"ז
אדר א תשע"א, 20 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 57646-01/11 אמל אמארה נ' אלגואד לבניין ופיתוח בע"מ, עאדל אמארה (פורסם ב-ֽ 20/02/2011)