פסקי דין על ענת כהן | פסקי דין על רונן כהן |

6026/07 פ     20/02/2011




פ 6026/07 מדינת ישראל ע"י ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה נ' ענת כהן, רונן כהן











בתי משפט

בית משפט השלום ירושלים
ת"פ 6026-07

לפני כב' השופטת רבקה פרידמן-פלדמן
, ס'
נשיא
20 פברואר 2011


בעניין:
מדינת ישראל ע"י ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה




המאשימה


נגד



1.ענת כהן
2.רונן כהן




הנאשמים



הכרעת דין

1.
נגד הנאשמים, שהינם בני זוג, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של הסגת גבול פלילית, לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.
על פי עובדות כתב האישום, הנאשמים מתגוררים בבית שניאורסון בחברון, בבית הצמוד למבנה השייך לארבע משפחות פלסטיניות ומכונה "בית חרבאווי", ואשר מוחזק ומנוהל על ידי עבד אל רחמן סדר.
בתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה, במהלך השנים האחרונות, שיפצו הנאשמים את ביתם והרחיבו את מטבחם (להלן: "השיפוץ") על חשבון ותוך פלישה ל"בית חרבאווי". במהלך השיפוץ הרסו הנאשמים את הקיר אשר הפריד בין ביתם לבין "בית חרבאווי" והרחיבו את מטבחם תוך פלישה ל"בית חרבאווי". במעשיהם האמורים נכנסו הנאשמים ל"בית חרבאווי" כדי להקניט את המחזיק בבית ולעבור עבירה וכן הרסו הנאשמים נכס במזיד ושלא כדין.

2.
סעיף 447(א) לחוק העונשין, המיוחס לנאשמים, קובע כדלהלן:
"(א) העושה אחת מאלה כדי להפחיד מחזיק בנכס, להעליבו, להקניטו או לעבור עבירה, דינו...:
(1) נכנס לנכס או על פניו;
(2) לאחר שנכנס כדין לנכס נשאר שם שלא כדין".

3.
ביתם של הנאשמים - בית שניאורסון:
אין מחלוקת על כך שהנאשמים מתגוררים בחברון בבניין הנקרא: "בית שניאורסון", שלו קיר משותף עם הבניין הצמוד לו מימין ששמו: "בית חרבאווי". בית שניאורסון ידוע גם כחלקה 131 בגוש 34018, ובית חרבאווי ידוע גם כחלקה 130 בגוש 34018.
את הבתים ניתן לראות בתמונות השונות שהוגשו, כאשר בחלקן זוהה בית שניאורסון גם כ"בית ענת כהן
"- על שמה של הנאשמת (ראה למשל תמונות 1-8 בת/11), וכן בתרשים ששרטט משה מאירי- ת/10.
אין מחלוקת על כך שהנאשמים אינם בעלי הנכס אלא שוכרים אותו מאגודת "מחדשי היישוב היהודי בחברון", וזאת כבר קרוב ל- 30 שנים. חלק מהסכמי השכירות הוגשו וסומנו נ/1.

4.
"הנכס" - בית חרבאווי:
בהתאם לחוות דעתו של משה מאירי, נציג הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש מדרום לירושלים, אשר נכתבה ביום 5.7.07 (ת/4), בית חרבאווי הינו מבנה גדול המפוצל לארבע יחידות משנה המחולקות כדלהלן:
130/1- יחידה ע"ש עיסא חליל אלגיבלי וסועד מחמד עבדאללה אלגבאלי,
130/2- יחידה ע"ש אמין עוד דוויק,
130/3- יחידה ע"ש יורשי אחמד עבד אל חאפט אל חירבאוי,
130/4- יחידה ע"ש פיצל עיסא אלגיבאלי.
לדברי מאירי, מאחר שחלוקה לא מלווה במיפוי, הם מתייחסים לארבעת הבעלים כאל שותפים. כן נאמר כי המבנה כולו הינו רכוש פרטי.
מעדותו של מאירי בבית המשפט עולה שכאשר נכנס לתוך בית חרבאווי, ראה כי מדובר בקומפלקס רב חדרים עם חלוקות פנימיות רבות ומורכבות, שבמשך השנים נעשו בו שינויים רבים, לרבות ההרחבה המיוחסת לנאשמים.
אין מחלוקת על כך שהמבנה כולו נטוש כבר משנת 1967 בקירוב, וכי כיום הבית אטום ומרותך מבחוץ עם בלוקים ובטון. בשנים האחרונות הוצאו צווי סגירה צבאיים האוסרים על כניסת אנשים למבנה.

בעדותו אישר מאירי שלמעשה אין תשריטים מדויקים של המקום ו/או רישום בטאבו, וכי בבדיקות שערך התבסס על מפות גוש חלקה מראשית שנות ה-80 שהן, לדבריו, מדויקות מאד על אף שהן בקנה מידה גדול כך שמטרים בודדים לא באים בהן לידי ביטוי, וכן על מפות תוכניות מתאר מפורטות שהיו לו, בנוסף על סיורים בשטח שערך.
כן אישר מאירי שאין לו הסמכה בגיאודזיה ו/או בשרטוט, וכי בסיוריו במקום לא התלווה אליו מודד, אך יש לו ידע רב במקרקעין ובמיפוי.
עוד ציין שהגבול בין שתי החלקות אינו אנכי אלא יש בו מגרעת פנימית של כמטר וחצי מבית שניאורסון לבית חרבאווי.

5.
ההרחבה בבית חרבאווי:
בהודעה שמסר מאירי במשטרה ביום 8.10.07 (ת/8) וכן בעדותו בבית המשפט, מסר שבבדיקות שערך בבית חרבאווי התגלה כי בתוך הבית ישנה הרחבה בצורת ריבוע, שנבנתה באמצעות קירות גבס ומשמשת לאחסון. מאחר ויש בה סירים היא נקראת: "המטבח". ההרחבה ובניית המטבח נעשתה דרך דלת שנפרצה בקיר המשותף לבית שנאורסון ובית חירבאווי.
מאירי שרטט את המקום- ת/13, והגיש תמונות של המטבח וההרחבה שצילם- ת/12.

על סמך המפות והמסמכים המפורטים לעיל, הגיע מאירי למסקנה שהמטבח מהווה פלישה לתוך בית חרבאווי, וכי הפלישה ובניית המטבח - נעשתה מבית ענת כהן
/בית שניאורסון (ת/8).

6.
מסקנה זו איננה מקובלת עלי.
ראשית, לא מצאתי כיצד מסקנתו של מאירי מתחייבת מתוך המסמכים שהציג, שכן לא הוצגו מפות המעידות על גבולות המבנים, לא הוצגו מפות המתאר או היתרי הבניה עליהם העיד מאירי.
זאת ועוד, מאירי עצמו העיד ששאלת קו הגבול האמיתי בין הבתים היא שאלה המונחת לפיתחם כבר משנת 1967 (עמ' 13), וכי ייתכן שבעבר הרחוק פלש חירבאווי לבית שניאורסון וניכס לעצמו חלק ממנו וכיום אין אנו יכולים לדעת זאת, אין תשריטים מדוייקים של השטח ואין רישום בטאבו (עמ' 12). כך שלמעשה לא הוכח כי מדובר בפלישה מבית שניאורסון לבית חירבאווי.
יתר על כן, אף אם נקבל את קביעתו של מאירי שמדובר בפלישה לבית חרבאווי, אזי עדיין לא הוכיח מאירי בדבריו שהנאשמים הם אלה שביצעו אותה, שכן מהשרטוטים והצילומים שהציג מאירי (ת/10-ת/13) ניתן להבחין בבנייה, אך לא ניתן להסיק מכך שהנאשמים הם אלה שבנו ולא הובאה כל ראיה לכך שהם משתמשים בפועל בשטח.
כאמור, הנאשמים כלל אינם הבעלים של בית שניאורסון אלא שוכרים, כפי שניתן לראות מחוזי השכירות נ/1, ואין כל ראיה מתי ועל ידי מי בוצעה אותה בניה שבנדון.

שנית, להוכחת מסקנתו של מאירי העידה המאשימה שני עדים, אך גם אלה לא תומכים בטענה שהנאשמים הם אלה שביצעו את הפלישה.

העד עבד אלחרים סדר:
ביום 3.5.07 מסר עד זה עדות במשטרה (ת/6) בה ציין כי הוא מיופה הכוח מטעם מש' דוויק להיות האחראי על בית חרבאווי וזאת מאז שנת 1999. הציג מסמך בערבית (ת/5ב) ואת תרגומו (ת/5א) ממנו עולה כי ביום 3.3.98 חתמה זינב אמין עוודה דוויק על מסמך המייפה את כוחו של העד: "בתיקון והשכרת ביתי בשכונה הישנה ליד שכונת דבויה בחברון וגם מאשרת לו בהגשת תביעות לבתי משפט...".
לדבריו, בשנים בהן הוא אחראי על הבית הוא הגיש מספר פעמים תלונות למשטרה בגין פלישת מתנחלים לבית. התלונה נשוא כתב האישום היא התלונה החמישית. הגיע סמוך לבית, עמד במרחק של 150 מ', וראה שני מתנחלים שעובדים בתוך הבית - אחד היה בפני
ם והשני הוציא שקים. היה נדמה לו שהם עוסקים בבניה ושיפוצים וחושב שהיו שם גם פועלים.
בבית המשפט העיד כי בשלב מסויים ראה את הבנין מואר, זה היה לפני ואחרי שנת 1999, וכאשר המשטרה הגיעה למקום הם נכנסו לתוך הבית, מצאו בפני
ם חול וחצץ.
אין בעדותו של עד זה כדי להעיד על פלישה של הנאשמים לבית חירבאווי או כדי לקשור את הנאשמים לעבודות שונות שבוצעו, אם בוצעו, בבית חירבאווי.

העד יוסף יהודה שאול:
פעיל של "שלום עכשיו". ביום 26.4.07 הגיש תלונה במשטרה (ת/7) בה טען כי כחודש קודם לכן ראה שמתגוררים אנשים בבניין שמימין לביתה של הנאשמת, אך לא זיהה אותם. כן ראה בנייה של קיר גבס וחלונות אלומיניום בתוך המבנה. היום (יום הגשת התלונה- ר.פ.פ), זיהה נער מההתנחלות כשהוא עומד על גג המבנה, והדבר מעלה אצלו חשד שהמתנחלים פלשו גם לגג המבנה, שככל הידוע לו - מדובר במבנה פלסטיני פרטי.
העיד גם בבית המשפט ומסר שכיום הוא חבר בארגון "שוברים שתיקה" ומדריך סיורים בחברון. הגיש תמונות שצילם (ת/9) ובהן רואים חומרי בנין ושאריות שיפוצים מחוץ לבית שניאורסון (תמונה 3), וקיר גבס עם חלון פנימי (תמונה 8). לא מכיר את בעלי בית חרבאווי, לא בדק את גבולות הבתים ולא ידוע לו מה הגבול בין בית שניאורסון לבית חרבאווי.
גם מעדות זו לא ניתן ללמוד דבר לגבי הנאשמים או לגבי הנטען בכתב האישום.

שלישית, הנאשמים העידו, ומצאתי את עדויותיהם מהימנות.
מעדויות הנאשמים עולות שתי עובדות מהותיות:
האחת, שיפוצים שבוצעו בנכס בוצעו על ידי המשכיר ולא על ידם, בהתאם לאישורים שקיבל המשכיר.
שנית, "המטבח" הנטען בכתב האישום איננו מטבחם של הנאשמים. השטח המדובר הינו מחסן, שעל פי העדות הנאשמת אינו שייך להם. יש במקום ציוד "של השכונה" ולא שלהם, זה לא חלק מהבית שלהם והרכוש לא הוכנס דרך הבית בו הם מתגוררים.

סיכומם של דברים - לא הוכח אילו שיפוצים בוצעו, לא הוכח מתי ולא הוכח על ידי מי, לא הוכח במידה הנדרשת איזה שטח שייך לבית שניאורסון ואיזה שטח לבית חירבאווי, ולא הוכח כי הנאשמים הרחיבו את דירתם לתוך בית חירבאווי, תוך הסגת גבול, כנטען בכתב האישום, ולא הוכח כי הנאשמים משתמשים בשטח השייך לבית חירבאווי.

7.
כאמור, עבירה של הסגת גבול מותנית בכך שהמעשה נעשה "כדי להפחיד מחזיק בנכס, להעליבו, להקניטו או לעבור עבירה". הנכס האמור, בית חירבאווי, נטוש מזה עשרות שנים, לדברי מאירי מאז שנת 1967. השיפוץ בו מדובר הינו שיפוץ פנימי, בלתי נראה מחוץ לבית הנטוש, ואין בו כדי להפחיד, להעליב או להקניט איש. ודאי שאם נעשה, לא היה זה כדי לעבור עבירה.
דהיינו, גם אם היתה פלישה כנטען, לא מגיע הדבר לכדי עבירה, ולכל היותר מהווה פלישה זו עילה לתביעה אזרחית.

8.
לאור האמור לעיל אני מזכה את הנאשמים מהעבירה המיוחסת להם בכתב האישום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום,
ט"ז
אדר א
תשע"א , 20 פברואר 2011, במעמד ב"כ המאשימה, הנאשמים וב"כ.










פ בית משפט שלום 6026/07 מדינת ישראל ע"י ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה נ' ענת כהן, רונן כהן (פורסם ב-ֽ 20/02/2011)