פסקי דין על יצחק גן אור | פסקי דין על בנק מזרחי-טפחות בע"מ

175080/09 הפ     17/02/2011




הפ 175080/09 יצחק גן אור נ' בנק מזרחי-טפחות בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ה"פ 175080-09 גן אור נ' בנק מזרחי-טפחות בע"מ






בפני

כב' השופט
יונה אטדגי


המבקש:

יצחק גן אור
ב"כ עוה"ד עדי פיגל
ודוד פרץ


נגד


המשיב:

בנק מזרחי-טפחות בע"מ
ב"כ עוה"ד אבי אברמוביץ ונתנאל שנלר




פסק דין



התובענה ועמדות הצדדים
1.

המבקש עותר בתובענה זו למתן

פסק דין
הצהרתי, לפיו הערבות שניתנה על ידו לטובת המשיב (סניף אל-על) בגין הלוואה בסך 1.5 מליון ₪ שזה נתן ללווים אברהם ומירי גבאי (להלן – ההלוואה) מבוטלת, בשל העדר חתימה של מירי על מסמכי ההלוואה, וכן בטלים המשכון וזכות הקיזוז שניתנו על ידו להבטחת פרעונה של ההלוואה.

לחילופין, עותר המבקש למתן צו הצהרתי, לפיו מנוע המשיב מלגבות יותר ממחצית סכום ההלוואה.

המשיב מתנגד למתן הצווים המבוקשים וטוען, כי המבקש ויתר למעשה על חתימתה של מירי, כי כספי ההלוואה נועדו מלכתחילה להיות מועברים לחברה שבשליטת המבקש, להט אור סוכנויות לביטוח בע"מ (להלן – להט אור), והם אכן הועברו אליה ישירות, וכי הלווה היה אברהם גבאי בלבד.

פרק עובדתי
2.
המבקש היה לקוח ותיק של המשיב וניהל באמצעותו חשבונות בהיקפים כספיים גדולים (סעיף 14 לתצהיר המבקש, עמ' 11 לפרוטוקול), דבר שגרם ליצירת יחסי אמון טובים ביניהם (מוטי פרידמן, עמ' 17 לפרוטוקול).

זה היה הרקע למתן ההלוואה, על פי עדותם של מנהל הסניף, יחיאל אורנבך ומנהל העסקים של הסניף, אשר טיפל בחשבונותיו של המבקש, מוטי פרידמן.

המבקש פנה אליהם וסיפר להם שאברהם גבאי (להלן- אבי) חייב לו סך של כ-1.5 מליון ₪ בגין הלוואות שנתן לו ולא נפרעו. הוא ביקש מהם לפעול לכך, שהמשיב יתן לאבי הלוואה בסך של 1.5 מליון ₪, כספי ההלוואה יועברו ללהט אור, והוא מצידו יעמיד בטוחות טובות לפרעון ההלוואה הן בערבות אישית, הן במשכון ניירות הערך שלו המצויים בסניף והן במתן זכות קיזוז למשיב על חשבונותיו.

באופן זה, אבי יפרע למבקש את חובו אליו ובפני
המשיב יעמדו בטחונות טובים לפרעון ההלוואה.

אבי עצמו לא היה לקוח של המשיב, קודם למתן ההלוואה, ואורנבך ופרידמן לא הכירו אותו כלל, אולם לאור ערבותו של המבקש והבטחונות שהועמדו על ידו, הסכים המשיב להעמיד את ההלוואה לגבאי.

3.
ביום 28.12.06 הגיעו המבקש ואבי לסניף.

המשיב פתח חשבון לאבי ולאשתו מירי. להלן תתואר בנפרד המחלוקת בין גירסאות הצדדים באשר לנסיבות הוספת שמה של מירי.

אבי חתם על מסמכי פתיחת החשבון ומסמכים נלווים (נספחי ג' לכתב התשובה) וכן חתם על הסכם ההלוואה (נספח ד' לתובענה).

המבקש חתם על כתב הערבות, כתב השעבוד ושטר המשכון (נספחי א' לתובענה).

ביום 31.12.06 הועברו כספי ההלוואה לחשבונה של להט אור, לאחר שאבי מסר למשיב בקשה בכתב להעביר כספים אלה מחשבונם של גבאי לחשבון להט אור (נספחי ד' לתשובה).

4.
המבקש אינו מכחיש את עיקרי הדברים דלעיל, למעט זאת, שלטענתו הסיכום שלו עם המשיבה היה שההלוואה תינתן לאבי ולמירי גבאי ולא לאבי בלבד, וכי הוא לא היה מסכים לערוב להלוואה אילו היה יודע שמירי לא תחתום על הסכם ההלוואה (סעיף 10 לתצהירו).

המבקש הסכים (עמ' 7 לפרוטוקול), כי ההלוואה ניתנה לגבאי בעקבות פנייתו ובקשתו למשיב וכדי לגרום בדרך זו לפרעון חובו של אבי אליו, וכן הוא מסכים שסכום ההלוואה הופקד בחשבון להט אור (סעיף 2 סיפא לתצהירו).

5.
ההלוואה נפרעה כסידרה עד לחודש מאי 2008, למעט חודש אחד: פברואר 2008.

התשלום עבור חודש זה שולם על ידי המבקש עצמו, לאחר פניית אורנבך אליו (סעיף 17 לתצהירו). המבקש אישר זאת בעדותו (עמ' 8).

מאז ואילך, חדל פרעונה של ההלוואה.

המשיב פנה למבקש ודרש ממנו לפרוע את יתרת ההלוואה שעמדה ביום 19.11.08 על סך של 1,193,621 ₪ (נספח ב' לתובענה).

המבקש באמצעות בא כוחו דרש מהמשיב להמציא לו את כל המסמכים הקשורים להלוואה.
לטענת המבקש, המשיב התחמק מכך, אך לאחר שהומצאו לו המסמכים התגלה לו, לטענתו, לראשונה, כי מירי אינה חתומה על הסכם ההלוואה.
המבקש טוען כי בשל כך הוא מופטר מערבותו וגם יתר הערבויות אינן תקפות.
יצוין, כי לבקשת המבקש בתיק זה ניתן צו מניעה זמני לעיכוב כל ההליכים.

6.
של מי היתה היוזמה להוספת שמה של מירי?

המבקש טוען (עמ' 9-17) שזה היה על פי דרישתו.

גם אבי טוען בתצהירו (סעיף 2) שזו היתה דרישתו של המבקש.

פרידמן טוען, לעומת זאת (סעיף 3 לתצהירו), ששמה של מירי לא עלה כלל בפני
יתו הראשונה של המבקש בענין ההלוואה, ולראיה הוא מפנה לבקשה שהגיש הסניף להנהלת המשיב לאישור ההלוואה, מיום 26.12.06 (המסמך השני בנספח א' לתובענה), בה מוזכר שמו של אבי בלבד.

לדבריו (עמ' 18 לפרוטוקול), רק לאחר שהמבקש ואבי הגיעו לסניף ביום 28.12.06 על מנת לחתום על המסמכים הנדרשים ותוך כדי פתיחת החשבון הוא שאל את אבי לשם אשתו, כיוון שעל פי הנוהג הרגיל בסניף נפתחים חשבונות בנק משותפים על שם שני בני הזוג.

אין חולק, שהמסמכים הנוגעים לפתיחת חשבון הבנק והסכם ההלוואה עצמו נושאים גם את שמה של מירי, ואין חולק שמירי אינה חתומה על כל אותם מסמכים.

7.
עיקר העיקרים בענייננו הוא המחלוקת העובדתית הבאה:

פרידמן העיד בתצהירו (סעיף 5):

"לאחר קבלת אישור מנהלת המרחב ביקשתי את המבקש כי טרם הזרמת סכום ההלוואה לפקודתו תגיע הגב' מירי גבאי לחתום על המסמכים הנדרשים. בתגובה ביקש המבקש כי לא אעכב את הזרמת ההלוואה, שכן ממילא ההלוואה מוזרמת אליו והוא זה שאחראי להשיבה וכי ככל שהמשיב יעמוד על כך כי הגב' מירי גבאי תחתום אף היא על המסמכים, הוא ידאג להביאה בכל עת, לחתום על כל מסמך נדרש. המבקש הדגיש בפני
כי הגב' מירי גבאי איננה מהווה כל בעיה של המשיב מאחר והוא זה שערב והעמיד בטחונות ראויים להבטחת החזר ההלוואה אשר ניתנה למר גבאי."
ובעדותו בבית המשפט (עמ' 20-21):

"ש. אתה אומר שרצית להמתין על (צ"ל עד – הח"מ) לחתימת גב' מירי גבאי ומר גן אור

ת. ביקשתי להזרים את זה עד ה-31 כי הוא
(הכוונה למבקש – הח"מ) רצה את הכסף בחשבון של להט אור עד ה-31 לחודש.

ש. למה רצית להמתין לחתימה של מירי?

ת. כדי שהתיק יהיה מושלם. אבל כיוון שהוא ביקש להעביר את הכסף לחשבון להט אור, וכדרכו בקודש, ותמיד סמכנו עליו, "מה אתה דואג הכל יהיה בסדר". סמכנו עליו והעברנו לו את הכסף.

ש. הכסף עבר שלושה ימים לאחר מכן.

ת. שישי שבת סגור, ביום ראשון.

ש. מדוע לא ביקשת שמירי תבוא ביום ראשון

ת. כי התשובה שקיבלנו היתה שמירי תבוא לחתום, אל תעכב את מעבר הכסף. הוא אמר אל תדאג היא תבוא. כמו שתמיד הוא אומר אל תדאג. על סמך מלה של התובע העברנו את הכסף.

ש. ביקשת שהיא תגיע יום ראשון

ת. ביקשנו שהיא תגיע לחתום מיידית. ביקשנו שהיא תבוא לחתום על מסמכים לא ציינתי יום."

8.
המבקש לא עומת ישירות מול גרסה זו בחקירתו הנגדית, אך הוא גם לא מצא לנכון לבקש להגיש תצהיר משלים שיכחיש אותה.

בחקירתו הוא טען תחילה (עמ' 7 למטה), כי בניגוד לגירסתו של פרידמן (סעיף 4 לתצהירו, עמ' 19 לעדותו) שהמבקש ואבי חתמו באותו מעמד על המסמכים וכי המבקש המתין בסניף עד לקבלת אישור ההנהלה להלוואה, שהוא כלל לא המתין בסניף ולא חתם יחד עם אבי על המסמכים אלא ערך היכרות בין פרידמן ובין אבי והלך לעסקיו.

בהמשך (עמ' 8) לא שלל המבקש את האפשרות שהוא חזר באותו יום לסניף כדי לחתום על המסמכים.

כך או כך, הסכים המבקש, כי כספי ההלוואה הועברו לחשבון להט אור "שלושה ארבעה ימים" לאחר הפגישה בסניף (עמ' 8).

דיון
9.
אני מאמין לגירסתו של פרידמן בענין העלאת שמה של מירי.

ההלוואה נועדה, כאמור, לגרום לפרעון חובו של אבי למבקש. המבקש העיד (עמ' 9) כי מירי לא היתה קשורה לאותו חוב. לדבריו, הוא ביקש לצרף את שמה כדי להקטין את הסיכון שלו. אילו הדבר היה כך ואם נכונה גירסתו שהוא דרש מלכתחילה לצרף אותה כלווה נוספת, סביר היה כי הוא ואבי יפנו אליה קודם להגעתם לסניף כדי לקבל את הסכמתה ליטול על עצמה התחייבות אישית כה מרחיקת לכת של פרעון ההלוואה בסך 1.5 מליון ₪, כאשר היא אישית איננה חייבת דבר למבקש. וכן סביר היה שמירי תגיע עמם לסניף כדי לחתום יחד עם אבי על המסמכים המתבקשים. גם המבקש וגם אבי לא העידו דבר בהקשר זה. האם פנו למירי לקבל הסכמתה לצירופה כלווה נוספת? האם אי פעם דיברו עמה בעניין זה לפני קבלת ההלוואה או אחריה? ואם לא, מדוע לא עשו כן? לכל הפחות מתבקש היה הסבר לכך מבעלה אבי. כן לא נשמע הסבר על כך שמירי לא הגיעה יחד עמם לסניף.

כאמור לעיל, גם בפני
ית הסניף להנהלת המשיב לאישור ההלוואה נזכר שמו של אבי בלבד.

סביר, אפוא, יותר בעיניי, ששמה של מירי עלה לראשונה רק תוך כדי הליך פתיחת חשבון הבנק, ביוזמתו של פרידמן וכהסברו לעיל.
10.
מסקנתי זו אין בכוחה בלבד כדי להדוף את תביעתו של המבקש.

גם אם צירוף שמה של מירי נעשה ביוזמתו של פרידמן, הרי משצורף שמה כלווה, נחשבת
ערבותו של המבקש כערבות שניתנה להבטחת ההלוואה שנטלו הלווים אבי ומירי יחדיו, והעדר חתימת אחד מהם עשוי לגרום לפקיעת ערבותו של המבקש.

זוהי המסקנה המתבקשת מפסק דינו הותיק של בית המשפט העליון בע"א 610/68 הראסטל נ' עטרת הברית, פ"ד כג(1) 410.

הלכה זו נקבעה בהקשר לחבות מאוחדת של מספר חייבים כלפי נושה אחד, כאשר הסתבר לאחר מכן שאחד החייבים לא חתם על אותה התחייבות, אזי פטורים אלה מהחייבים שחתמו על ההתחייבות מחבותם (שם, עמ' 417).

הלכה זו, לאור הנמקתה ותוכנה, נכון להחיל אותה גם על הסכמי ערבות, והיא אף יושמה בפועל במקרים שנדונו על ידי ערכאות נמוכות יותר (ראו: ד"ר רוי בר-קהן, ערבות, עמ'
276-277 וה"ש 33).

לטעמי, ראוי להחיל את הלכת הראסטל על הסכמי ערבות אף מקל וחומר, מכח היותה של הערבות חיוב משני (שם, עמ' 8), ויתכן שניתן להחיל על סיטואציה כזו גם את סעיף 6 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, הדן בפטור הערב כאשר הנושה גרם לאי מילוי החוב הנערב.

וכן ראוי להחיל את הלכת הראסטל בקל וחומר כאשר הנושה הוא בנק, האמון על חובת אמון מיוחדת כלפי הערב (ראו: רות פלאטו-שנער, דיני בנקאות – חובת האמון הבנקאית, עמ' 115-121).

ב"כ הצדדים העתירו בסיכומיהם על בית המשפט אסמכתאות רבות של ערכאות שונות, בארץ ובחו"ל, כדי להוכיח את תקפותה של הלכת הראסטל, מזה, או את כרסומה, מזה.

אולם, הלכה זו עדיין עומדת בעינה ורק היקף יישומה משתנה בכל מקרה, על פי נסיבותיו המיוחדות.

בין כך ובין כך נקבע עוד ב

פסק דין
הראסטל (עמ' 417), כי הכלל האמור, מכוחו מופטר מחבותו חייב שחתם על התחייבות שנועדה לחתימת מספר חייבים, כאשר חלקם לא חתם עליה, נובע מתוך הנחה שאותו חייב חתם על ההתחייבות רק מתוך אמונה שגם האחרים יחתמו עליה, ושהוא לא היה חותם אילו ידע מראש שגם האחרים, או מי מהם, לא יעשה כן. אולם, הנחה זו ניתנת לסתירה, אם יוכח שאותו חייב שחתם ויתר על חתימתו של החייב שלא חתם.

11.
מכאן, שהשאלה המכרעת לענייננו היא, האם הוכח, שהמבקש ויתר על חתימתה של מירי?

ליתר דיוק, השאלה היא, האם המבקש היה מוכן לערוב לפרעון ההלוואה ולהעמיד לטובתה את הבטחונות שהעמיד, ללא תלות בחתימתה של מירי על הסכם ההלוואה?

שהרי, גם על פי עדותו של פרידמן (עמ' 21) הוא המשיך לדרוש את הגעתה של מירי כדי לחתום על ההסכם, אלא שלדבריו, המבקש ביקש שלא להמתין להחתמתה של מירי, אלא להזרים את כספי ההלוואה לחשבון להט אור עוד קודם להחתמת מירי, תוך שהוא (המבקש) מבטיח לדאוג להחתמת מירי בהמשך.

עדותו זו של פרידמן סבירה בעיני. היא עולה בקנה אחד עם כוונותיו ומטרתו של המבקש בפעלו אצל המשיב למתן ההלוואה. היא מתיישבת היטב עם יתר הראיות.

12.
הערבות הנדונה כאן איננה הערבות הרגילה, הניתנת על ידי מי שמבקש לסייע לקרובו או לחברו החייב לקבל הלוואה.

המבקש היה בעל האינטרס הראשי בקבלת ההלוואה, אף יותר מהלווה.

באמצעותה שאף המבקש להשיג שתי מטרות בבת אחת: הראשונה, הזרמת סכום גדול לחברה שבשליטתו. השניה, פרעון חובו של אבי אליו.

על ענינו הישיר של המבקש במתן ההלוואה תעיד גם העובדה, שהיא שילם בעצמו אחד מהתשלומים שלא שולמו קודם לכן על ידי אבי, כאמור לעיל.

כיוון שעל פי מסקנתי לעיל, לא דובר מלכתחילה על הכללת שמה של מירי כלווה נוספת ושמה הועלה רק בצורה אגבית על ידי פרידמן תוך כדי הפרוצדורה לפתיחת החשבון, המבקש היה אדיש לשאלת ההחתמה או אי ההחתמה של מירי, ודחק במשיב להזרים את כספי ההלוואה לחשבון להט אור עוד לפני החתמתה של מירי.

בשלב זה, דווקא המשיב (פרידמן) הוא שדרש את החתמתה של מירי והמבקש הוא שהבטיח למשיב לפעול להחתמה זו אחר כך.

13.
לוח הזמנים היה כך (פרידמן, עמ' 19-20):

האישור של הנהלת המשיב למתן ההלוואה ניתן ביום 26.12.06 (מסמך שני בנספח ד' לתובענה).

המבקש ואבי הגיעו לסניף ביום 28.12.06 כדי
לחתום על המסמכים הנדרשים, ואז נעשתה פניה נוספת להנהלה כדי לשנות את תנאי פריסת ההלוואה (מסמך ראשון בנספח ד').

המבקש ואבי חתמו עוד באותו יום על המסמכים הרלבנטיים.

בימים שישי ושבת הסניף היה סגור.

האישור מההנהלה התקבל ביום ראשון, 31.12.06, ועוד באותו יום הוזרמו כספי ההלוואה לחשבון להט אור.

14.
בלוח זמנים זה ברור היה למבקש שמירי עדיין לא הגיעה לחתום על הסכם ההלוואה.

למרות זאת, לא נמנע המבקש לחתום על מסמכי הערבות והשעבוד ולא נמנע מלקבל (באמצעות להט אור) את כספי ההלוואה.

המבקש הודה (עמ' 8 למטה), כי לא ביקש מהמשיב העתק של הסכם ההלוואה לפני שביקש להעביר את כספי ההלוואה לחשבונו, ואם נכונים דבריו שהוא לא היה מסכים לערוב להלוואה, ללא צירופה של מירי כלווה, מדוע לא וידא את חתימתה על ההסכם בטרם ביקש להעביר את כספי ההלוואה לחשבונה של להט אור?

15.
ראיה נוספת לכך, שגם המבקש וגם אבי לא סברו שחתימתה של מירי נחוצה כדי לתת תוקף להלוואה ולערבות ולבטוחות הנלוות אליה, היא העובדה, שההסכמה להעברת כספי ההלוואה מהחשבון שנפתח על שם גבאי לחשבונה של להט אור ניתנה על ידי אבי בלבד (נספח ד' לתשובה).

אם סברו הם שמירי צריכה להיות לווה שוות ערך לאבי, מדוע לא צירפו את הסכמתה להעברת סכום כה משמעותי מחשבון שהיא שותפה בו לחשבון אחר?

16.
המסקנה העובדתית היא, שבמודע, המבקש חתם על מסמכי הערבות והשעבוד וקיבל את כספי ההלוואה, כאשר מירי אינה חתומה על הסכם ההלוואה, וכאשר האפשרות שהיא לא תחתום עליו היתה תלויה ועומדת.

המסקנה המשפטית היא, שהמבקש לא התנה את תוקף ערבותו ואת תוקף הבטוחות שהעמיד בחתימתה של מירי על הסכם ההלוואה.

17.
יתירה מזו, יש מידה גדולה של חוסר תום לב בהטלת האחריות לחוסר החתימה של מירי על כתפי המשיב.

המבקש הודה (עמ' 8-9), כי לא פנה לבנק כדי להתעניין האם מירי חתמה על הסכם ההלוואה, וגם אל אבי פנה בענין זה רק כאשר הופסק פרעון ההלוואה והבנק דרש ממנו לממש את בטוחותיו.

גם אבי, שעמד על כך שהמבקש הוא שדרש לכלול את אשתו מירי כלווה נוספת, לא פירט מה עשה כדי לגרום לכך שמירי תחתום על ההסכם שכבר נחתם על ידו והאם פנה אליה בכלל בענין זה.

ואם המבקש ואבי לא עשו מאומה בענין זה, מה ציפיה היתה למבקש שדווקא הבנק הוא שיפנה אל מירי, שאיננה כלל לקוחתו ושלא היתה לה כל היכרות עם עובדי הסניף קודם לכן?

18.
גם חוש הצדק אינו מתיישב עם דרישתו של המבקש להפקיע את ערבותו ולבטל את בטוחותיו.

ההסכמה הבסיסית שהיתה בין המבקש ובין המשיב היא, שהמשיב יזרים הלוואה בסכום של 1.5 מליון ₪ לחברת להט אור שבשליטתו, כאשר המבקש מעמיד בטוחות טובות להשבת ופרעון ההלוואה. מתן ההלוואה באמצעות צד שלישי, גבאי, לא היתה אלא אמצעי.
המשיב מילא את חלקו בהסכמה זו: כספי ההלוואה הוזרמו לחברת להט אור.

מן הצדק, אפוא, שגם המבקש ימלא את חלקו האמיתי בהסכמה: הבטחת פרעון ההלוואה.
19.
המסקנה המתבקשת מכל הדיון עד כאן היא, שבנסיבות שתוארו לעיל, אין בחוסר חתימתה של מירי על הסכם ההלוואה כדי לגרום לביטולן או לפקיעתן של הערבויות והבטחונות שהעמיד המבקש לטובת המשיב בקשר להלוואה זו.

ניתן היה להסתפק בדברים שפורטו עד כאן ובמסקנה האמורה, אך משנדרשו הצדדים לשתי סוגיות משנה נוספות, אתייחס אליהן בקצרה, הגם שאין בכך כדי לגרום לשינוי התוצאה.

20.
המשיב ניסה באופן תמוה לאבחן בין היותה של מירי בעלת החשבון
(ביחד עם אבי) ובין
אי-היותה לווה.

עשה זאת במיוחד אורנבך בעדותו (עמ' 15).

ועוד הפנה המשיב לכך, שבמסמכים הקשורים לפתיחת החשבון של גבאי נרשם: "גבאי אברהם ו/או מירי", וטען שיש ללמוד מכך שצירופה של מירי היה חילופי בלבד ולא תנאי הכרחי.

אין בטענות אלה כל ממש, וחבל שהמשיב טרח להעלותן.

אם מירי לא חתמה על מסמכי פתיחת החשבון, הרי שהיא אינה בעלת החשבון, כפי שהיא אינה לווה משום שלא חתמה על מסמכי ההלוואה.

וגם אם היה בנוסח "גבאי אברהם ו/או מירי" כדי לתמוך בטענת המשיב, ואינני משוכנע כלל בכך, הרי שבהסכם ההלוואה עצמו (נספח ד' לתובענה), וזה הקובע לעניננו, לא נרשם נוסח זה, אלא נרשמו שמותיהם של אבי ומירי ומתחתם נכתב: "כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד, בהסכם זה: "הלווה"".

21.
המבקש הפנה לכך, שבמכתב שנשלח אליו לאחר הפסקת תשלום ההלוואה על ידי ב"כ המשיב (נספח ב' לתובענה) נכתב בכותרתו: "ערבותך לחובות גבאי מירי ואברהם".

גם אבי צירף לתצהירו הודעה של המשיב על העיקול שהוטל על חשבונו, כאשר הוא ממוען כך: "לכבוד גבאי אברהם ו/או מירי" (אך בהמשך רשום גם: "עבור גבאי אברהם").

המבקש טוען כי יש ללמוד מכך שגם המשיב סבר שהלווים הם אברהם ומירי יחדיו.

הדברים האלה מלמדים, שהמשיב, למרות דבריו של פרידמן שדחק במבקש לגרום להגעתה של מירי כדי לחתום על המסמכים, זנח מיד את הדבר, ובהמשך נשתכח ממנו שמירי אינה חתומה והוציא את הודעותיו ואת מכתביו כאילו היא חתומה.

גם אם המשיב נהג כך ברשלנות ובחוסר שימת לב, אין בכך כדי להשפיע על המסקנה דלעיל, כיון, שכאמור לעיל, המבקש לא התלה את ערבותו ובטחונותיו בחתימתה של מירי ואלה התגבשו עם קבלת כספי ההלוואה (שהועברו ללהט אור), כאשר היה ברור שמירי אינה חתומה על הסכם ההלוואה ולא היה כל בטחון שתחתום עליו.

משכך, אין לרשלנותו ולחוסר שימת לבו של המשיב בדבר חוסר חתימתה של מירי בכל השלבים שלאחר מכן, קשר כלשהו לתוקף הערבות והבטחונות הנדונים.

22.
יחד עם זאת, התנהגותו האמורה של המשיב תרמה להתפתחות המחלוקת ולגרירת הצדדים להליך משפטי שיכול היה להיחסך בקלות, אילו המשיב היה מגלה ערנות גבוהה יותר ונוהג בזהירות גדולה יותר.

התנהגות זו מצדיקה, לדעתי, שלילת הוצאות מהמשיב, למרות דחיית התובענה.


תוצאה
23.
התובענה נדחית.

אין צו להוצאות.
צו המניעה הזמני שניתן בתיק זה – מבוטל.


ניתן היום,
י"ג
אדר א תשע"א, 17 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט שלום 175080/09 יצחק גן אור נ' בנק מזרחי-טפחות בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/02/2011)