פסקי דין על בנק ירושלים בע"מ | פסקי דין על מוחמד אבו עסלה | פסקי דין על ג'אנם ג'אנם | פסקי דין על נביל אבו עסלה |

6547/06 בשא     17/02/2011




בשא 6547/06 בנק ירושלים בע"מ נ' מוחמד אבו עסלה, ג'אנם ג'אנם, נביל אבו עסלה








בית משפט השלום בחיפה



17 בפברואר 2011

בש"א 6547-06 בנק ירושלים בע"מ
נ' אבו עסלה ואח'




בפני

כב' השופט
יהושע רטנר


התובע


בנק ירושלים בע"מ

נגד


הנתבעים

1. מוחמד אבו עסלה
ת.ז. 56296335
2. ג'אנם ג'אנם
ת.ז. 23131113
3. נביל אבו עסלה
ת.ז. 59529735




פסק דין



1.
התובע (להלן:"התובע" או "הבנק") אוחז בשטר חוב מיום 1/1/93 על סך 120,000 ₪, שנעשה לפקודתו ע"י שני חייבים עיקריים: נעים אבו עאסלה ועפיפה אבו עאסלה (להלן: "החייבים" או "הלווים"). הערבים לשטר הם חמישה, ביניהם שלושת הנתבעים שלפניי. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטר במסגרת תיק ההוצל"פ
מס' 02-09948-06-0 בלשכת ההוצל"פ בחיפה (להלן:"הליכי ההוצל"פ"). השטר נחתם לטובת הבנק לצורך הבטחת הלוואת משכנתא שנטלו החייבים (להלן: "ההלוואה" או "המשכנתא").

2.
הנתבעים העלו טענות שונות, אשר לטענתם מובילות למסקנה שיש להפטירם מערבותם לבנק. ביום 8/2/09 ניתן בבימ"ש זה החלטה בבקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן בפני
התביעה, מפי כב' הרשמת ש. פומרנץ. על פי החלטה זו, ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בטענה אחת ויחידה, שהם לא ידעו על קיומו של חוב בגין נטילת המשכנתא ע"י החייבים, בהעדר פירעון תשלומי המשכנתא. שני הצדדים לא ערערו על החלטה זו והיא הקובעת את מסגרת הדיון לגופו של עניין.

3.
מצד אחד שמעתי את עדות של מנהל מחלקת הגבייה של הבנק במחוז חיפה, המכהן בתפקידו מנובמבר 2007. מצד שני שמעתי את עדות שלושת הנתבעים.




דיון

4.
אני דוחה את טענת הנתבעים שלא ידעו על קיומו של חוב הלווים, שנגרם עקב אי פירעון תשלומי המשכנתא. עם זאת ידיעה זו קיימת לכל המוקדם בשנת 1998 ובאופן ודאי
רק מתחילת שנות ה-2000, דבר שהינו בעל משמעות כפי שיוסבר בהמשך.

5.
הנתבע 1 הינו אחיו של הלווה (נעים). הנתבע 3 הינו אחיין של הלווה. הנתבע 2 הינו מכר של הלווה. הנתבעים 1 ו-3, חתמו על ערבות במסגרת יחסי המשפחה בינם לבין הלווים העיקריים. הנתבע 2 חתם על הערבות במסגרת יחסי חברות עם הלווה.
הן הלווים והן הנתבעים, הינם תושבי הכפר בית ג'אן, ויש בין כולם היכרות קרובה.

6.
טענת הנתבעים כי לא ידעו על החוב כלפי הבנק איננה משכנעת. בין הלווים
לנתבעים יש קשרים קרובים כאשר הלווים צוברים חוב גדול מאוד כלפי הבנק.
לא סביר שבמסגרת קשרים אלה דבר זה לא היה ידוע בפועל לנתבעים. מעבר לכך, יש עובדות ספציפיות המובילות למסקנה זו, כפי שיפורט להלן.

7.
הנתבע ריצה עונש מאסר ארוך של כ-7 שנים החל מתחילת שנות ה-2000 (או בקירוב לכך). עובדה זו הייתה ידועה לנתבעים כולם. הנתבעים אף ידעו שהלווים הם משפחה במצב סוציו אקונומי קשה יחסית. הלווה (עפיפה) הייתה בקו בריאות לא תקין זמן רב, דבר שהיה ידוע לנתבעים. הלווים התגרשו בשנת 2002. גם אם הנתבעים לא ידעו את מועד הגירושין המדויק, הרי שעצם הליך הגירושין היה ידוע להם. בנסיבות אלה היה ידוע לנתבעים, שהלווים במצב כלכלי קשה, וסביר שהם אינם עומדים בהתחייבויותיהם לבנק, כולל תשלומי המשכנתא, לה הם ערבו.

8.
החל משנת 2000 הבנק נקט בהליכים לפינו הלווים מביתם, כאשר היו מספר "סבבים" של הליכים מסוג זה. בשנת 2002 היה הליך נוסף של פינוי. הליכים אלה היו ידועים היטב לנתבעים. מדובר בהליך שנעשה בפומבי, שלא נסתר מעיני התושבים במקום. כאמור, הצדדים כולם תושבי הכפר בית ג'אן, שהינו כפר שאינו גדול במיוחד, כאשר יש היכרות בין תושבי הכפר, בינם לבין עצמם.
לאור עובדות אלה טענת הנתבעים שלא ידעו על הליכי הפינוי, גם אם בסופו של דבר לא היה פינוי בפועל, הינה טענה לא סבירה בעליל. מעבר לכך לא הובאה לתמיכה בטענה זו כל ראייה סבירה ואני דוחה אותה.


9.
ודוק: לאור היכרות הנתבעים את המצב הסוציו אקונומי של הלווים; לאור זאת שהם ידעו שהלווה (נעים) נמצא בכלא מתחילת שנות ה-2000; לאור זאת שהם ידעו שהלווה העיקרית (עפיפה) אינה בקו הבריאות; לאור זאת הם ידעו שבין הלווים העיקריים מתנהלים הליכי גירושין; ולאור זאת שהם ידעו שהבנק נוקט כנגדם הליכים לפינוי הבית, טענת הנתבעים שהם לא ידעו שהלווים העיקריים לא עומדים בתשלומים כלפי הבנק הינה טענה קלושה, לא סבירה, ובנתונים הספציפיים של מקרה זה, איננה מתקבלת על הדעת. אוסיף שהתרשמתי שהנתבעים הבינו היטב את מהות ערבותם, ושהם גילו ידע והבנה בכל הקשור לחובה של הלווים להחזיר לבנק את ההלוואה שנלקחה.

10.
למרות קביעתי הנ"ל, אני לוקח בחשבון שהבנק לא שלח הודעות מספיק ברורות ומספיק מסודרות לנתבעים לאורך השנים. על פי עדות הפקיד מטעם הבנק, הלווים החלו לפגר בתשלומי ההלוואה כבר במועד השני שאמור היה להתבצע במרץ 1993, ומאז היו פיגורים ושיבושים רבים בתשלומים, עד שבשלב מסוים פסקו כליל.

11.
ההודעה המסודרת הראשונה שהבנק יכול להציג הינו מכתבו מיום 6/4/98, (להלן: "המכתב הראשון"), המופנה ללווים עצמם בדרישה לסלק חוב שהצטבר בסך 185,684 ₪. מכתב זה ממוען לערבים לידיעתם בלבד. אני דוחה את טענת הנתבעים כי לא קיבלו העתק מכתב זה. הנתבע 1 בדיון בפני
כב'
הרשמת הודה בקבלתו. מדובר במכתב שנשלח לנתבעים על פי הכתובת המצוינת בשטר החוב ולפיכך יש לראותו כמכתב שהתקבל על ידם. מכתב נוסף נשלח לכל אחד מהנתבעים בנפרד מיום 10/5/06, בו הבנק הציע להם לסלק את חובם במסגרת "מבצע" הנחה חד פעמי. הבנק לא הציג מכתבי התראה או דרישה נוספים בקשר לחוב.

12.
היה על הבנק חובה לשלוח לנתבעים מכתבים ברורים ומפורשים, בו הם מתריאים על כך שהלווים אינם מחזירים את ההלוואה כסדרה. דבר זה לא נעשה בכל התקופה שמתחילת הפיגורים במרץ 1993 ועד למכתב מיום 6/4/98. אומנם הפקיד מטעם הבנק טען ש"מערכת אוטומאטית" שולחת לערבים מכתבי התראה ואולם לא הובאה כל ראייה לתמיכה בטענה זו. לפיכך אינני מקבלה.



13.
הגם שהנתבעים ידעו בפועל, לפחות מתחילת שנות ה-2000, על כך שהלווים לא מקיימים את חיובם כלפי הבנק, אי משלוח מכתב התראה ברור ומסודר לערבים לפני 6.4.98, גרם להם לנזק. זאת מאחר ולא הוברר לנתבעים באופן חד משמעי, שהחיוב לא מקוים וכי בסופו של דבר היה והבנק לא יצליח לגבות את החוב, יהיה עליהם לפורעו. בעת משלוח המכתב הראשון כבר הצטבר חוב של מעל ל- 185,000 ₪, אשר הנתבעים לא יכלו לפורעו. לעומת זאת, אם היו מקבלים התראות חד משמעיות סמוך לאי תשלום החוב החל ממרץ 93, הנתבעים היו יכולים לפרוע את התשלומים החודשיים, מבלי שהדבר יגרום לנזק קשה מבחינתם, של העמדת יתרת ההלוואה לפירעון מיידי, דבר שלא יכלו לעמוד בו. מדובר בתשלום חודשי של כ- 1,000 ₪, והערבים שהיו 5 במספר, היו יכולים להתאגד ולפרוע את התשלום החודשי ביחד, באופן שהנטל המוטל עליהם היה אפשרי מבחינתם. הנתבעים היו יכולים גם לפנות ללווים בדרישה שיפרעו את החוב, ויתכן והיו גורמים להם לעמוד בתשלומי ההלוואה. אומנם אפשרות זו הינה קלושה, לאור מצבם הסוציו אקונומי הקשה, אך לא בלתי אפשרי. אני לוקח בחשבון שחלפו מספר שנים מאז החלו הפיגורים בהחזרי ההלוואה, עד שהלווה העיקרי נכנס לכלא והחלו הליכי גירושין. זהו פרק זמן
בו הנתבעים היו יכולים לפעול מול הלווים ביתר יעילות.

14.
מדובר בסיטואציה מורכבת. מצד אחד בשלב מסוים הנתבעים ידעו שהלווים העיקריים לא עומדים בחוב. מצד שני הבנק, תקופה ארוכה, לא הבהיר באופן חד משמעי לנתבעים שהלווים העיקריים לא עומדים בחוב, דבר שהשליך עליהם באופן ישיר. יש אם כן להעריך את הנזק שנגרם לנתבעים כתוצאה ממחדל הבנק, בהתחשב בידיעת הנתבעים בפועל בשלב מסוים.

15.
סעיף 26א' לחוק הערבות התשכ"ז – 1967 קובע כלהלן:

"לא קיים החייב את חיובו, יודיע על כך הנושה לערב יחיד תוך 90 ימים מיום שהיה על החייב לקיים את החיוב; לא הודיע כאמור, יפטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך".

בע"א 1044/02 עמר נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ב

פסק דין
מיום 17/12/02, נקבע כלהלן:

"עניין לנו בשאלת הערכת יכולתה של המבקשת לגרום לכיסוי החוב, באופן מלא או חלקי, אלמלא חדל הבנק מליידעה במועד אודות מצב ההלוואה. מדובר בהתרחשות היפותטיות בעבר, שלא ארעה כלל
ושתוצאותיה – אילו התרחשה -
גם הן היפותטיות. התרחשות כזו מעמידה קושי ראייתי של ממש...
בית המשפט המחוזי הסיק .... כי נשארו שאלות ללא מענה בעניין אפשרותה של המבקשת לדאוג לפירעון ההלוואה במלואה או בחלקה. בית המשפט המחוזי נקט בדרך בה נקט לשם קביעת ניזקה של המבקשת מאחר וסבר בדרך של אומדנן דדיינא כי אלמלא מחדל הבנק, סיכוייה של המבקשת לסלק את החוב היו 50%. לפיכך, במקרה כזה, הפתרון שננקט ע"י ביהמ"ש המחוזי הוא הגיוני, סביר ולגיטימי ואין מקום להתערב בקביעתו זו.


ראה גם רע"א 5047/08 לוגק נ' בנק טפחות למשכנתאות בע"מ, פס"ד מיום 19/10/08, מפי כב' השופט י. דנציגר.

16.
נראה אם כן שיש להעריך את יכולתם של הנתבעים לגרום לפירעון החוב, לו היו מקבלים הודעה במועד שהלווים אינם עומדים בו. מדובר ביכולת ממשית. כאמור, הנתבעים, שהבינו היטב את מהות ערבותם, לו היו מקבלים הודעה חד משמעית על כך שהלווים אינם משלמים את חובם, היו יכולים להתאגד ולעמוד בתשלומים החודשיים. דבר זה היה מונע את רוב רובו של הנזק ביחס אליהם, שהתבטא בהעמדת יתרת ההלוואה, ובכלל זה חוב הפיגורים, לפירעון מיידי. זאת מכיוון שרק כ 5 שנים לאחר תחילת הפיגורים קיבלו הודעה מסודרת על יתרת חוב, שעמדה לפרעון מיידי בסכום של מעל 185,000 ₪, סכום אותו לא יכלו לפרוע. אומנם הנתבעים ידעו בפועל שהלווים העיקריים אינם משלמים את חובם אולם ידיעה זו, בהתאם לעובדות שהובאו בפני
ביהמ"ש, אינה קיימת באופן ודאי לפני שנת 1998,
עד אז החוב הלך ותפח כל כך, כאשר אין להם כל אפשרות ריאלית לפרוע אותו. כיום החוב עומד על כ- 746,000 ₪ (מבלי שציון סכום זה מהווה קביעה שיפוטית, אלא לצורך מתן סדר גודל בלבד).
מצד שני יש לקחת בחשבון שהנתבעים לא נקטו בפעולות ממשיות בניסיון לברר את מצב החוב לאחר שהיה ברור להם שהלווים אינם עומדים בו, על מנת להגיע להסדר עם הבנק, דבר שיכול היה להקטין את החוב במידה רבה.

17.
אני קובע שהנזק שנגרם לנתבעים הינו 80% מהחוב. אני לוקח בחשבון שהחוב תופח וגדל במהירות במסגרת הליכי ההוצל"פ וגם לאחר הפחתה זו, שהינה לכאורה גדולה, עדיין מוטל על הנתבעים נטל כבד מאוד.


עם זאת חוב כזה הינו פרופורציוני לחבות שהנתבעים קיבלו על עצמם במסגרת ערבותם, בהתחשב במחדל הבנק שלא הודיע בזמן על כך שהלווים אינם עומדים בחוב, ובהתחשב בנזק שנגרם להם, בכך שלא ניתנה להם הזדמנות אמיתית להיכנס לנעלי הלווים ולפרוע את החוב בתשלומים נוחים, מבלי להעמיד את יתרת ההלוואה לפירעון מיידי.


תוצאה

18.
התביעה מתקבלת באופן חלקי, בגובה של 20% מגובה החוב. על התובע לבצע הקטנת חוב בלשכת ההוצל"פ ולהעמידו על 20% מגובהו, ולהודיע לנתבעים על כך תוך 45 יום מהיום. על הנתבעים לסלק חוב זה תוך 60 יום מקבלת ההודעה מטעם התובע. לא יסלקו הנתבעים את חובם כאמור לעיל, רשאי הבנק להמשיך בהליכי הוצל"פ בהתאם לחוב בגובה של 20% משטר החוב נשוא התביעה .

19.
לאור התוצאה, שהתביעה התקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה, ובנסיבות המיוחדות של המקרה, אין צו להוצאות משפט.


ניתן היום,
י"ג
אדר א תשע"א, 17 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.










בשא בית משפט שלום 6547/06 בנק ירושלים בע"מ נ' מוחמד אבו עסלה, ג'אנם ג'אנם, נביל אבו עסלה (פורסם ב-ֽ 17/02/2011)