פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל בעמ | פסקי דין על עידו (אורן) נחום

16410-05/10 תאק     15/02/2011




תאק 16410-05/10 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' עידו (אורן) נחום








בית משפט השלום בירושלים



תא"ק 16410-05-10 בנק דיסקונט לישראל בעמ
נ' נחום ואח'






בפני

כב' הרשם
אורי פוני


התובע:

בנק דיסקונט לישראל בעמ


נגד


הנתבע:

1. עידו (אורן) נחום



החלטה


1.
הנתבע ניהל חשבון בסניף מרכז כלל בירושלים.

2.
הנתבע נטל ביום 1.1.08 הלוואה בסך של 82,000 ₪ ואותה אמור היה לפרוע ב-84 תשלומים.

3.
בכתב התביעה שהגיש התובע בהליך של סדר דין מקוצר ביום 10.5.10 נטען כי הנתבע פיגר בתשלומי החזרי ההלוואה ולפיכך הועמדה ההלוואה לפרעון מיידי ולפיכך עמד חוב ההלוואה נכון ליום 9.5.10 ע"ס של 71,305 ₪.

בנוסף, נטען בכתב התביעה כי בחשבון העו"ש של הנתבע נותרה יתרת חוב נכון ליום 9.5.10 ע"ס של 33,427 ₪.

4.
להלוואה הנ"ל היו שני ערבים אשר הסעד לגביהם היה חיובם בחוב ההלוואה בלבד.

5.
במסגרת בקשתו לרשות להגן העלה הנתבע את הטענות הבאות:

ראשית, ביום 9.8.10 דהיינו לאחר הגשת התביעה זוכה חשבונו של הנתבע בסכום של 26,750 ₪ בגין שחרור פיקדון מקרן למענק לחיילים משוחררים.

שנית, בשנת 2007 הועבר חשבונו לתובע בעוד שעד לשנה זו נוהל חשבונו בבנק יהב. במסגרת ניהול חשבונו אצל התובע ניתנו הוראות קבע לגורמים שונים. בין היתר היתה הוראת קבע לחברת פלאפון אלא שהוראה זו לא בוצעה כתוצאה מטעות של התובע בציון מס' סניף החשבון דהיינו פקיד התובע רשם את מס' הסניף 154 במקום 159. טעות זו גרמה לאי כיבוד הוראת הקבע לחב' הטלפון וצבירת חוב אשר בגינה נקטה זו האחרונה בהליך משפטי ובמסגרתו אף הוטל עיקול על חשבונו.
טעות פקידי התובע גרמה ליצירת חובות נוספים וביניהם לבנק לאומי וחב' הוט.

6.
בנסיבות כפי שתוארו לעיל מטיל הנתבע את האחריות למצב בו נקלע ולעיקול משכורתו לנושים שונים על הנתבע מכוח חובת האמון המוגברת החלה עליו והן מכח דוקטרינת תום הלב.

7.
מחקירתו הנגדית של התובע התברר כי טענתו המרכזית בדבר טעות בציון מס' הסניף קרסה וכי במסמכים שהגיש התובע אכן מצויין סניף הבנק הנכון אצל התובע. יתר על כן, ממסמכים אלה עולה בבירור כי הוראות הקבע של הנתבע אכן כובדו כל עוד לא חרג הנתבע ממסגרת האשראי שהועמדה לרשותו.
בנוסף, התברר כי לגבי החיובים של הנתבע לחב' נטוויז'ין, הרי שאלה לא שולמו על ידיו וממילא לא נוכו מחשבונו.
קריסת טענתו הנ"ל מביאה אף לדחיית טענותיו בגין אחריות התובע למצב הכלכלי אליו נקלע. יתרה מכך, הנתבע נטל את ההלוואה לשם סילוק חובותיו לבנק יהב ולבנק לאומי אלא שבפועל התברר כי למעט סכום של 7,000 ₪ לשני הבנקים הנ"ל השתמש הנתבע בכספי ההלוואה למטרות זרות בניגוד להצהרותיו כי ההלוואה נלקחה לשם פרעון חובות קיימים.
בדרך התנהלותו זו אין לנתבע אלא להלין על עצמו ואין להטיל כל אחריות על התובע.

8.
ב"כ הנתבע בסיכומיה נקטה בדרך של הרחבת חזית האסורה על פי ההלכה הפסוקה. כך, למשל, האמור בסעיף 5 לסיכומי ב"כ הנתבע וכן סעיפים 10 ו- 15-16 אשר זכרם לא בא במסגרת הבקשה לרשות להגן.
כמו כן, יש להעלם מאסופת המסמכים אותם צירפה ב"כ הנתבע לאור האיסור על צירוף מסמכים שלא היו בפני
בית המשפט בעת הגשת הבקשה.
לבסוף יש לדחות את הטענה שהועלתה בסיכומי ב"כ הנתבע בדבר אי המצאת מסמכים מטעם התובע.
טענה זו לא הועלתה במסגרת הבקשה לרשות להגן ודי בכך כדי לדחות את הטענה.

9.
לאור האמור לעיל, הגעתי לכל מסקנה כי אין בידי הנתבע הגנה כלשהיא כנגד התביעה.
אשר על כן, הבקשה לרשות להגן נדחית.
הנתבע יישא בהוצאות ההליך בסך של 3,000 ₪.
ניתן בזאת

פסק דין
כנגד הנתבע על פי כתב התביעה.
ב"כ התובע ימציא

פסק דין
לחתימה בתוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה.



המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים
ניתנה היום, י"א
אדר א תשע"א, 15 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 16410-05/10 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' עידו (אורן) נחום (פורסם ב-ֽ 15/02/2011)