פסקי דין על מרים לגאלי | פסקי דין על משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

3251-10/10 וע     15/02/2011




וע 3251-10/10 מרים לגאלי נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים








בית משפט השלום בחיפה



ו"ע 3251-10-10 לגאלי נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים






בפני

וועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
ליד בית משפט השלום בחיפה
כב' השופט אהרון שדה
– יו"ר
דר' אריה אריש – חבר
דר' צבי בן-ישי - חבר


עוררים

מרים לגאלי


נגד


משיבים

משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים




פסק דין


בפני
נו ערר על החלטת המשיבה הדוחה את תביעת העוררת לקבלת תגמול חודשי בהתאם לחוק נכי רדיפות הנאצים.

הנטל להוכחת הגרסה והערר רובץ לפתחה של העוררת.

הצהרתה של העוררת התומכת בתביעה סתמית למדי,הגזרות וחוקי הגזע המוזכרים אינם מהווים עילת נרדפות,גם רישום היהודים ורכושם אינם בגדר עילה,כך גם לגבי לקיחת אביה של העוררת לעבודות (ואין חולק כי לא הייתה נוכחת בעת שנלקח).

נותרת אם כך עילה אפשרית אחת והיא בריחה מחמת הפחד מהגרמנים.
לעילה זו יסוד אובייקטיבי ויסוד סובייקטיבי,לא כל בריחה עונה על הקריטריונים להכרה אך כל קריטריון מצריך הוכחה.

אם היינו קובעים שאנו מקבלים את גרסת התביעה הרי שלא התקיים יסוד אובייקטיבי ועל פי אותה גרסה ברחה העוררת עם אמה ואחיותיה לבית הדוד בגריאן ברם שם היה גרוע באותה מידה ואולי אף יותר,לא רק שהיו חיילים גרמניים שהיו מפחידים ביריות אלא שהיה גם סגר ועוצר. מי בורח מפחד הגרמנים למקום בו יש גרמנים מאיימים עוד יותר וגם אכיפה של עוצר וסגר?

אולי ניתן היה לחשוב שהמשפחה ברחה לדוד בגריאן היות ולקיחת האב יצרה "מתח קיצוני ומירבי" ברם לאחר שנשמעה עדות העוררת בפני
נו התברר שלא רק שהיא סותרת את גרסת התביעה ולא רק שעלו בה טענות חדשות אלא הסתבר
שהבריחה לא הייתה עם האם והאחיות בלבד אלא ארעה לאחר שהאב חזר מהעבודות אחרי 9 ימים בלבד ואז החליטו בני המשפחה לברוח אך הם לא ברחו לדוד בגריאן אלא לשדות שם גרו באוהל. זאת בניגוד לגרסה שבתביעה שם אין אזכור לבריחה עם האב משם עולה כי חזר רק בתום המלחמה
ואין כאמור אזכור לשדות ולמגורים באוהל.

כשעומתה העוררת עם הרחבת החזית והסתירות היא התקשתה להסביר ואז נולדה גרסה חדשה לפיה היה מקרה ספיציפי בו נכנסו גרמנים לבית,העוררת קפצה מהחלון וקראה להוריה שהיו אצל דוד אחר בעיר מגוריה וכשחזרו ההורים נלקח האב לעבודות ברם הדבר לא מסביר את הסתירה ולדבר אין זכר בגרסה הראשונית. בסופו של דבר טענה העוררת שלמרות הגרסאות ה"כאילו" מפורטות שניתנו היא איננה זוכרת את הפרטים.ב"כ העוררת הציג בפני
נו אישור רפואי שאין בו כדי לשנות מההתייחסות לעדות ועדיין על העוררת רובץ הנטל.

בפני
העוררת עמדה אפשרות כפולה ויוצאת דופן לקבל הכרה אוטומטית מחודש אפריל 2010 ללא צורך בהוכחת עילה. בתחילת הדיון סירבה לכך.

בסוף הדיון מיוזמתנו דיברנו על ליבה של ב"כ המשיבה שבתיק זה תוצע שוב ההצעה ע"מ שלא תעמוד העוררת בפני
אפשרות ריאלית של שלילת זכאות. ב"כ המשיבה ציינה שאמנם הדבר איננו מקובל ברם אם הועדה תעמוד על כך היא לא תפעל בניגוד לדעת הוועדה.משום מה (וכפי שלצערנו קורה לא מעט) העדיפה העוררת לסרב גם הפעם להצעה לאחר שעל דוכן העדים הסתבכה עם העובדות,טענה שאיננה זוכרת וטענה גם "אני לא יודעת למה אמרתי את זה.זה פשוט בא לי לפה".

ראינו לנכון לציין זאת היות וההתמקדות בתשלומים הרטרואקטיביים גורמת לעוררים רבים בכל ועדות הערר בישראל,לאבד לחלוטין כל זכות. לא פעם מי שמניע אותם להחליט לסרב להצעה המנהלית הוא מי שיש לו אינטרס בתוצאות התביעה ויש לו רק מה להרוויח ולא מה להפסיד (בעיקר בני משפחה המעוניינים בתשלום הרטרואקטיבי ו"עסקנים" שמחכים,לפעמים מחוץ לאולם ביהמ"ש, לשכ"ט באחוזים ממה שיפסק) ,לפעמים עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ.

צר לנו שכך.
הערר נדחה ללא צו להוצאות.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בנקודה משפטית בלבד ותוך 30 יום.
ניתן היום,
י"א
אדר א תשע"א, 15 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.






אהרון שדה
, שופט
יו"ר הוועדה

דר' אריה אריש
חבר הוועדה

דר' צבי בן-ישי
חבר הוועדה









וע בית משפט שלום 3251-10/10 מרים לגאלי נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים (פורסם ב-ֽ 15/02/2011)