פסקי דין על רחל בר יותם | פסקי דין על שמריהו כהן | פסקי דין על חנה כהן |

18059-10/10 תק     13/02/2011




תק 18059-10/10 רחל בר יותם נ' שמריהו כהן, חנה כהן








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 18059-10-10 בר יותם נ' כהן ואח'






בפני

כב' השופטת
רננה גלפז מוקדי

תובעת
רחל בר יותם


נגד

נתבעים
1.שמריהו כהן
2.חנה כהן




פסק דין


התובעת והנתבעים נקשרו בהסכם במסגרתו סיכמו להחליף דירותיהם השכורות בהן התגוררו. הנתבעים עברו לדירתה הגדולה והמרווחת של התובעת ואילו התובעת המירה דירתה זו בדירתם הקטנה של הנתבעים.
אין מחלוקת כי הצדדים הכירו את שתי הדירות קודם להסכם האמור שנקשר ביניהם, שכן בין התובעת לנתבעת היו קשרי ידידות. אין גם מחלוקת כי הוסכם ביניהם כי כל צד יותיר את דירתו במצב טוב וראוי למגורים.

התביעה
לטענת התובעת הותירה את דירתה במצב מצויין, כשהיא צבועה, נקייה ומתוחזקת היטב. היא הותירה בדירה רק חפצים אשר הנתבעים ביקשו כי תשאיר וכן טרחה לפרק את ארון הקיר שהיה בדירה, כפי שהתבקשה על ידי הנתבעים. מנגד, כאשר הגיעה ביום המעבר אל הדירה שהותירו לה הנתבעים, גילתה לתדהמתה, כי קירות הדירה צבועים במספר צבעים, המזוזות נעקרו בברוטאליות, הדלתות והידיות מוכתמות בלכלוך רב, בקירות נותרו מסמרים ודיבלים, בחדר האמבטיה הקרמיקה שבורה, חור בקיר חדר השירות, בעיות אינסטלציה, תריסים שאינם תקינים, פסולת בחלל הכביסה ובמעקות החלונות, שבר בחלון מרפסת השירות, ארון קיר אשר סוכם כי יפורק ונותר בדירה ועוד. התובעת תמכה טענותיה בתצלומים מן הדירה מהם עולה כי בקירות נותרו חורים ופגמים ניכרים, נראים סימני תלישת המזוזות מן המשקופים וכיוב'. צורפו חשבוניות שונות ובין היתר, חשבוניות לרכישת חומרי בנין וטפטים וכן, הגישה התובעת, נספח המפרט את כל העלויות שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתנהגות הנתבעים.
התובעת הודתה כי אכן ביקרה בדירה טרם ביצוע החלפת הדירות, אולם הדירה היתה עמוסה ביותר, שכן התגוררו בה ארבע נפשות, ועל כן לא הבחינה בקירות הפגומים ולא פתחה דלתות וחלונות. לדבריה, נתנה אמון בנתבעת 2, אשר עימה ניהלה את המו"מ טרם ההסכמה על החלפת הדירות. בשיחתה עם בעל הדירה לאחר מעשה, נאמר לה כי דמי השכירות הנמוכים ששולמו בעבור הדירה נבעו מהתחייבות הנתבעים לשאת בעלויות תחזוקת הדירה, אך בפועל, הדבר לא נעשה.
טענה נוספת של התובעת היא כי לבקשת הנתבעים הותירה חפצים שונים וכי רק בעבור חלקם שולמה לה התמורה. כך, לטענת התובעת, בכל הנוגע למיטת נוער שמחירה הוסכם על 400 ₪, קנקן שתיה של טאפרוור בעלות של 200 ₪, קומקום חשמלי בעלות של 180 ₪, כלים לסוכר וקפה בעלות של 300 ₪ הרי שעבור אלה לא קיבלה כל תשלום שהוא. כמו כן, נטלה הנתבעת שתי שידות מגירות, זאת כאשר שילמה רק עבור שידה אחת בלבד, שכן לדברי התובעת, הנתבעת ביקשה כי תותיר את חדר העבודה כמות שהוא ובאותו חדר היתה מוצבת שידה אחת בלבד, בעוד השידה הנוספת היתה בחדר אחר.

טענות הנתבעים
הנתבעים הודו כי רמת התחזוקה של דירת התובעת היתה פי כמה מרמת התחזוקה של דירתם. בדירת התובעת בוצע שיפוץ יסודי שנתיים קודם להחלפת הדירות והדבר ניכר בדירה. הם הודו כי כלל לא סיידו את דירת התובעת אליה עברו. הנתבעים מסרו כי נמסר להם שהצבע מבקש 3,500 ₪ לצורך צביעת הדירה, אולם להערכתם, ראוי היה שישלמו רק 1,200 ₪ עבור סיוד ותיקון הרטיבות, וסכום זה מסרו לידיה של התובעת.
באשר לפירוק הארון, טענה הנתבעת כי המדובר בארון של בעל הדירה והדבר הובהר לתובעת קודם לכן ועל כן, לא יכולים היו הנתבעים לפרקו ללא אישור. הנתבעים הודו כי בדירתם היתה רטיבות שנבעה מבעיה באינסטלציה. הנתבעת הודתה כי לא מסרה על כך לתובעת טרם החלפת הדירות והיא אינה יודעת מדוע נהגה כך.
באשר למיטת הנוער, אמנם, בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי המיטה נותרה בדירה למרות דרישתם מן התובעת לפנותה, אולם בדיון הודתה הנתבעת כי רצתה במיטה וביקשה מן התובעת לרכוש אותה ממנה, אך לאחר שבדקו אותה, לאחר המעבר, גילו כי היא פגומה ולכן החליטו לקנות מיטה אחרת. באשר לשידה הנוספת, לדברי הנתבעת, סוכם על רכישתה, יחד עם הספות והשידה התאומה, בסכום כולל של 1,000 ₪ אשר שולם לתובעת. הנתבעים מסרו כי אינם זוכרים האם הסדק בחלון נגרם במהלך 17 השנים בהן התגוררו בדירה או שמא היה עוד קודם לכניסתם, עם זאת, סברו כי לאור מבנה החלון, אין בסדק כל סיכון ואין הכרח להחליפו.

דיון ומסקנות
עיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים.
אחר אלה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אך לא במלואה.
אני מקבלת את טענת התובעת כי הוסכם עם הנתבעים כי כל אחד ימסור את דירתו כשהיא מסויידת ונקייה. הן מעדות התובעת, הן מהתמונות ואף מעדויות הנתבעים, עולה כי הדירה שמסרו הנתבעים לתובעת נמסרה כאשר לא בוצע כל שיפוץ שהוא, ולו המינימאלי.
מן התמונות עולה כי אחר הוצאת חפציהם של הנתבעים, נותרו קירות הדירה פגועים מבלי שבוצעה כל עבודה בהם. נוכח ההסכמה בין הצדדים, היה על הנתבעים להותיר את דירתם כשהיא צבועה ונקייה, כפי שקיבלו את דירת התובעת וכן להימנע מלהותיר מסמרים וחורים בקירות. משכך, על הנתבעים לשאת בעלויות שהוכחו על ידי התובעת, מבלי שנסתרו על ידי הנתבעים, סכום אשר יועמד על סך של 3,500 ₪. לאור העובדה שלא הובאו חשבוניות אודות עבודות אלה, הרי שעל פי הערכה, אסתפק בפסיקת סכום זה ואיני מוצאת להוסיף עליו הסכום הנטען בגין סתימת חורים ותיקון רטיבות או בגין חשבוניות אשר כלל לא ברור מה נרכש ובגין מה ניתנו.
כך גם סבורני כי היה על הנתבעים לשאת בעלויות תיקון החלון הסדוק, או לחילופין, להגיע להסכמה כלשהי עם בעל הדירה, כזו שתפטור את התובעת מאחריות לחלון זה, בעת סיום החוזה שלה בדירה. מאחר שהנתבעים לא פעלו בעניין החלון הסדוק והנושא נותר, כעת, באחריות התובעת, אני מוצאת לקבל את טענותיה גם בעניין זה ולחייבם לשאת בעלות תיקון החלון, סך של 1,100 ₪ על פי טענת התובעת, אשר לא נסתרה.
באשר למיטת הנוער, גרסת הצדדים סותרת. בעוד שהתובעת טוענת כי סוכם כי המיטה תיוותר בדירה לשימוש הנתבעים בתמורה ל- 400 ₪, טענו הנתבעים, בתחילה כי לא היו דברים מעולם ורק בדיון, הודתה הנתבעת כי אכן ביקשה את המיטה, אך טענה, כי בהמשך גילתה כי המיטה פגומה. נוכח הסתירה בגרסת הנתבעים בסוגיה זו, כאשר התרשמתי כי הנתבעים ניסו להציג מצג כאילו המיטה נותרה כך סתם בדירה ולא כך הוא, אני מוצאת לבכר את גרסת התובעת. משכך, ישלמו הנתבעים לתובעת את עלות המיטה, 400 ₪.
באשר לשידה, לא מצאתי כי התובעת הוכיחה טענתה כי השידה לא נכללה בעסקה אשר כללה את השידה התאומה לה. גרסאות הצדדים בעניין זה סותרות ולא מצאתי כל ראיה שיש בה כדי להעלות את גרסת התובעת אל מעל גרסת הנתבעים. כך גם עמדתי בנוגע לחפצים שהושארו בדירת הנתבעים – קומקום, קנקן וכלי קפה. משכך, התביעה, ככל שהיא נוגעת לעניינים אלה, נדחית.
באשר לפירוק הארון בדירת הנתבעים, הרי שלטענת הנתבעים לא התחייבו לפרקו מאחר שהוא אינו שייך להם, אלא לבעל הדירה. לא הובאו ראיות בנושא, זולת טענות הצדדים הסותרות ולפיכך, אני דוחה את התביעה ככל שהיא נוגעת לעניין זה.
בנוגע לבדיקה והחלפת שקעים ומתגים, לא הוכח כי הדבר היה באחריות הנתבעים וכך גם בנוגע להדבקת הטפטים על הדלתות. טענות התובעת לפגיעה במצבה הבריאותי בשל האמור, לא הוכחו אף הן.
לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 5,000 ₪, בניכוי 1,200 ₪ אותם שילמו לידי התובעת, עומד סכום החיוב על 3,800 ₪.
סה"כ ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 4,300 ₪, כאשר סכום זה כולל גם את הוצאות התובעת בהליך.
הסכום האמור ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר.
ניתן היום,
ט'
אדר א תשע"א, 13 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 18059-10/10 רחל בר יותם נ' שמריהו כהן, חנה כהן (פורסם ב-ֽ 13/02/2011)